Ibn Ezra on Jonah 3 — אבן עזרא על יונה ג

וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֶל־יוֹנָה שֵׁנִית לֵאמֹר׃

ויהי - פעם שנית.

קוּם לֵךְ אֶל־נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וִּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת־הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ׃

קום - הוא יורה כי לא הלך דרך שתרחק נינוה, אם ישלחהו שנית ילך.

וַיָּקָם יוֹנָה וַיֵּלֶךְ אֶל־נִינְוֶה כִּדְבַר יְהוָה וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר־גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים׃

ויקם - אמר רבי ישועה: כי הלכו אנשי הספינה אל נינוה והגידו דבר יונה, על כן האמינו ומלת לאלהים פירשתיה. מהלך שלשה ימים - וסביב המדינה והוא מהלך יום אחד, מן הקצה אל הקצה, או לא הלך לקרא רק מהלך יום אחד על כן.

וַיָּחֶל יוֹנָה לָבוֹא בָעִיר מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת׃

ויחל - יש אומרים: כי נהפכת – שנהפכה ממעשיה הרעים וזה דרש איננו נכון, רק הדבר, כמו: רגע אדבר.

וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים וַיִּקְרְאוּ־צוֹם וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים מִגְּדוֹלָם וְעַד־קְטַנָּם׃

ויאמינו - כמו: ויאמן העם. והטעם: באלהים – בדבר אלהים.

וַיִּגַּע הַדָּבָר אֶל־מֶלֶך נִינְוֵה וַיָּקָם מִכִּסְאוֹ וַיַּעֲבֵר אַדַּרְתּוֹ מֵעָלָיו וַיְכַס שַׂק וַיֵּשֶׁב עַל־הָאֵפֶר׃

ויגע - זה לפני לבוש השקים. ויעבר - הסיר. ויכס - בשרו שק, כי הוא פועל יוצא.

וַיַּזְעֵק וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו לֵאמֹר הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַבָּקָר וְהַצֹּאן אַל־יִטְעֲמוּ מְאוּמָה אַל־יִרְעוּ וּמַיִם אַל־יִשְׁתּוּ׃

ויזעק, מטעם - מעצתו ודעתו ושכלו, כמו בשנותו את טעמו.

וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה וְיִקְרְאוּ אֶל־אֱלֹהִים בְּחָזְקָה וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן־הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם׃

ויתכסו, ויקראו - האדם מי שהוא בן דעת, או מי שהוא שידע שעשה רע, או כמו אולי. ומלת ושב – על השם הנכבד.

וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת־מַעֲשֵׂיהֶם כִּי־שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל־הָרָעָה אֲשֶׁר־דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת־לָהֶם וְלֹא עָשָׂה׃

וירא האלהים - שיאמינו בו. וככה ביתרו: לפני האלהים. וינחם - דברה תורה כלשון בני אדם.