Ecclesiastes 10 — קֹהֶלֶת י

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט׃

רַשִׁ״י זבובי מות יבאיש יביע וגו'. כגון בימי החורף שאין בזבובין כח והם קרובים למות גם אם בא לתוך שמן רוקח ומתערב בבשמים הוא מבאישו והוא מעלה קצף שקורין אשקו"מא בלעז ונראה בו כמין אבעבועות וזה משמעו של יביע הרי דבר קל שהפסיד דבר חשוב כך יקר מחכמה ומכבוד הסכלות מעט שהרי הכריע את כולם הרי שהיה אדם זה שקול במחצה עבירות ומחצה זכיות ובא ועבר עבירה אחת והכריעתו לכף חובה נמצאת סכלות זה שהוא דבר מועט יקר ושוקל וכבד יותר מכל החכמה והכבוד שהיה בו שהרי הכריע את כולם: יקר. לשון כובד, הוא כבד ושקול יותר מן החכמה וכבוד שבו, ומדרש אגדה מושלים יצר הרע לזבובי מות: יבאיש יביע. שם טוב שהוא ערב משמן רוקח:

אִבְּן עֶזְרָא זבובי מות. נמצא בכל המקרא לשון יחיד במקום רבים במקומו׳ רבים והנכון בעיני שדרכם דרך קצרה זבובי מות יבאיש ענינו כל זבוב יבאיש במקומו כמו צעדה עלי שור כל בת צעדה כל אחת ואחת במקומה ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו צפנה כל אחד ואחד במקומו ויקח חזקיהו את הספרים ויקראהו קראן כל אחד ואחד לבדו ופי׳ הספר שהיו בו הדברים הכתובים במקרא: ומלת יביע קשה במקום במקום הזה יש מפרשים בה מן אבעבועו׳ ולא אבה דקדוק הלשון כי שרש אבעבועו׳ בעה מהפעלים שהלמ״ד שלהם איננו שלם וכמוהו מים תבעה אש נבעה בחומה נשגבה והקרוב אלי היותו ממבוע כי דגשות הבי״ת להתבלע הנו״ן שהוא פ״א הפעל ויורה עליו נחל נובע והענין כי הזבובים המתים יבאישו שמן רוקח שאין למעלה מריחו הטוב ולא יפסק הביאוש כי הזבובים יביעוהו ויהיה פועל יוצא ודע כי יקר הקמוץ הוא תואר השם ומלת יקר בשו״א תחת היו״ד הוא שם כמו כבוד ולכולם הוא קמוץ והוא שוה במקום המוכרת והסמוך כמו בגדי השרד וכל יקר ראתה עינו ואת יקר תפארת גדולתו ונקמץ הסמוך להפריד בינו ובין תאר השם הסמוך יקר רוח איש תבונה על כן יטעה האומר בתפלת ר״ה ולכבוד שמך יקר יתנו בקמצת היו״ד והאמת שהוא בשוא כמו וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן וענין יקר בפסוק זה הוא האדם והענין כמו זבובים המתים יבאישו מהן השמן הרוקח כן יש לאדם שהוא יקר מחכמה ומכבוד שיש בו סכלות מעט כי סכלות מעט לחכם ישחית זכרו ויבאישנו וזה הסכלות הוא חטא וזה הפסוק דבוק בפסוק שלמעלה וחוטא אחד יאבד טובה הרבה גם חטא אחד לחכם הוא דבר קשה הלא תראה ששלמה המלך נראה אליו המקום פעמים ובנה מקום לכבוד השם ונסבה ורחבה חכמתו למעלה מהקדמונים והאחרונים ולא נמצא עולתה בו ובעבור חטא אחד שלא חפש על נשיו מה היו עושות והן בנו בית לאלהיהן מעושר שלמה נכתב עליו כל מה שנכתב במקרא בדברי אחיה ונחמיה ואל תתמה כי כל חטא הוא קטן וגדול לפי מעלת העושה כענין בקרובי אקדש ומה נכבד דרש קדמונינו ז״ל במלת וסביביו נשערה מאד וכן נכתבו מלות קשות על גדולים משלמה המלך על דבר קל ולא נעשה בזדון רק אחרים סבבו הדבר:

מְצוּדַת דָּוִד זבובי מות. זבובים מתים כל אחד מהם שיפול לתוך שמן רוקח המריח הרבה, עם כל זה הזבוב הזה יבאיש את השמן ולא יפסיק הביאוש, כי הזבוב יביע את הביאוש כמעין הנובע, אם כן הרי דבר קל הפסיד דבר חשוב: יקר מחכמה. כן אדם היקר וחשוב בעבור החכמה והכבוד הנמצא בו, עם כל זה אם גם ימצא בו סכלות מעט, משחית הסכלות את חשיבותו:

מְצוּדַת צִיּוֹן יבאיש. ענין סרחון: יביע. מלשון נביעה: רוקח. מעורב בבשמים כמו רוקח מרקחת (שמות ל כה): יקר. ענין חשיבות כמו אבנים יקרות (מ״א ז ט):

ב לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ׃

רַשִׁ״י לב חכם לימינו. חכמתו מזומנת להטותו אל דרך המיומנת לטובתו: ולב כסיל לשמאלו. לעקשו מן הדרך המיומנת שהיא תפארת ונוחה לו:

אִבְּן עֶזְרָא לב חכם. לא יאמר על גוף הלב כי באמצע הוא לכל לחכם ולכסיל אע״פ שראשו נטוי לצד שמאל וענינו ששכל החכם עמו ובשעת הצורך ימצאנו מיד בכל עניניו במהרה והפך זה הכסיל כאילו לב חכם לימינו כי לימין יותר כח מן השמאל ויותר מהירות בעבור היות מבוע הדם שהוא הכבד לפאת ימין ואין איש אטר יד ימינו טענה כי המשל הוא על דרך הנמצא ברוב בני האדם:

מְצוּדַת דָּוִד לב. רוצה לומר השכל הנטוע בלב: לימינו. רוצה לומר מזומן לו בכל עניניו ומיד ימצאנו בעת הצורך ואמר בלשון השאלה, לפי שימין האדם מזומנת ומהירה יותר מן השמאלית: לשמאלו. רוצה לומר אינו מזומן ואינו מהיר בעת הצורך:

ג וְגַם־בַּדֶּרֶךְ כשהסכל [כְּשֶׁסָּכָל] הֹלֵךְ לִבּוֹ חָסֵר וְאָמַר לַכֹּל סָכָל הוּא׃

רַשִׁ״י ואמר לכל סכל הוא. בהליכתו ובדבורו הכל מכירין שהוא שוטה:

אִבְּן עֶזְרָא וגם בדרך. הסכל בכל עסקיו ודבריו יראה חוסר שכלו ודעתו ואפי׳ כשהוא הולך בדרך וכאילו הוא קורא על נפשו ומראה קלונו ומודיע חסרונו לכל וזה ענין ואמר לכל סכל הוא כאילו בפיו יאמר לכל שהוא סכל:

מְצוּדַת דָּוִד וגם בדרך. אפילו בהיותו בדרך שלא במקום מושבו אפילו כשהוא הולך ואינו מתעכב נראה לכל שהוא חסר שכל: ואמר לכל. רוצה לומר מעשיו ועניניו לא בהשכל, וכאילו בפיו יאמר לכל שהוא סכל:

ד אִם־רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ מְקוֹמְךָ אַל־תַּנַּח כִּי מַרְפֵּא יַנִּיחַ חֲטָאִים גְּדוֹלִים׃

רַשִׁ״י אם רוח המושל. מושל העולם תעלה עליך לדקדק אחריך במדת הדין: מקומך אל תנח. מדתך הטובה אל תנח לומר לו מה יועיל צדקתי לי: כי מרפא. דקדוקי הדין ביסורין הבאין עליך מרפא הוא לעונותיך ויניח לך חטאים הגדולים:

אִבְּן עֶזְרָא אם רוח. בעבור שהזכיר למעלה כי דברי החכם נשמעים יותר מדברי המושל בכסילים שב להזהיר החכם אם עלית בחכמתך עד מעלת הממשלה כענין כי מבית הסורים יצא למלוך מקומך אל תנח והענין שפלות רוח או ענינו שיתעסק גם בחכמה תמיד כמו שהיה בתחלה כאילו לא זז ממקומו ולא עלה למדרגה עליונה כנגד האדם ודע שאם התרפית יניחך הרפוי עם חטאים גדולים ויותר נכון היות מרפא פועל מהבנין הכבד שממנו הרפה לה והאל״ף במקום ה״א כאל״ף על כן הוא מרפא שהוא מהבנין הכבד והענין כי העוזב הממשלה יעזוב חטאים גדולים וי״א כי איש מרפא יעזוב חטאים גדולים כמו בעל הרפואה לא יאכל דבר שיזיקנו היזק רב רק ישמר ויפרש זה המפרש אם רוח המושל תעלה עליך חמת המושל לא תסור מדרש החכמה והחכם לא יכעיס המושל והענין כי החכם יעזוב כל דבר שיביאנו לידי חטא שבעבורו יכעס המושל כמו הרופא שישמר בתחלה מן המאכלים הקשים:

רַלְבַּ״ג אם רוח המושל. אם רצון המושל. כי מרפא. זה הדבר הוא לך מרפא והוא יניח חטאים גדולים רוצה לומר שישמרך מכמה חטאים גדולים.

מְצוּדַת דָּוִד אם רוח המושל. אם תעלה עליך חמת המושל אל תניח מקום מושבך לברוח מפניו: כי מרפא. כי הרפיון מה שתהיה רפוי ממנו ואינך נמסר בידו, זה יניח ויצבור חטאים גדולים, כי בברחך תוסיף חטא, ולא יחמול עליך כאשר ישיג אותך:

מְצוּדַת צִיּוֹן רוח. ענינו כעס וחימה כמו ינחל רוח (משלי יא כט): תנח. ענין עזיבה: מרפא. מלשון רפיון: יניח. מלשון הנחה:

ה יֵשׁ רָעָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט׃

רַשִׁ״י כשגגה שיוצא מלפני השליט. דומה הוא לשליט שהוציא דבר שגגה מפיו שוגג ואי אפשר לחזור כך אומר הקב"ה ואין להשיב:

אִבְּן עֶזְרָא יש רעה. באה מלת יוצא שהלמ״ד שלה אל״ף כמו והפעלים בעלי ה״א כמו ואת מאמר מרדכי אסתר עושה והיא לשון נקבה כי הזכר יוצא וכמוהו כעגלה דשא ואם היא באל״ף באה על מנהג בעלי הה״א כמו דוה למכן ספות הרוה אע״פ שאמר בעל הדקדוק שאל״ף של דש״א תמורת ה״א וענין זה הפסוק דבק בשל מעלה כי המושל תצריכנו ממשלתו שיעשה דברים הפך האמת ויראה כאילו הם שגגה ולא ידע:

מְצוּדַת דָּוִד יש רעה. אשר ראיתי תחת השמש: כשגגה. ממשלת המושל מצריכו לעשות פעמים הפוך הראוי, ומראה לעם כאילו שגג בדבר, אשר לא כן הוא:

ו נִתַּן הַסֶּכֶל בַּמְּרוֹמִים רַבִּים וַעֲשִׁירִים בַּשֵּׁפֶל יֵשֵׁבוּ׃

רַשִׁ״י נתן הסכל במרומים רבים. זו היא הרעה שהיא כשגגה שיוצא מלפני השליט שניתן השטות והרשע במרומי גובה שהגביהם הקב"ה את הכסילים ואת הרשעים שאני רואה ברוח הקדש שהם עתידים לפשוט יד בהיכלו ולשום אותותם אותות: ועשירים בשפל ישבו. ישראל שכל הגדולה והכבוד שיש להם עכשיו בימי, עתידים לישב בשפל שנאמר (איכה ב) ישבו לארץ ידמו:

אִבְּן עֶזְרָא נתן הסכל. מפרשים אמרו שהיה ראוי להיות בשי״ן והענין שבעלי השכל ראויים לשבת במרומים רבים והעשירים בהפך והענין בעצמו נכון לכן איננו מענין הפסוק שהוא לפניו ואחריו וכן פירושו נתן איש הסכל שהוא הכסיל להיות במרומים ויתכן היות סכל שם התאר כמו ילך והלך ופירוש רבים כמו גדולים ועשירים שיש להם מעלה בעולם כמו שאמר בספר משלי עשיר ברשים ימשול יושבים בשפל:

רַלְבַּ״ג נתן הסכל. הוא חסר הנושא והרצון נתן איש הסכל והוא הסכלות. ועשירים. הם עשירים בחכמה כי הוא מקביל לסכלות.

מְצוּדַת דָּוִד נתן הסכל. רוצה לומר וזהו הכסיל ניתן במקומות גבוהים מקומות שאין ראוי לו והעשירים הראויים לכבוד ישבו במקום שפל ונמוך וזה נראה כאילו בשגגה נעשה אבל לא כן הוא:

מְצוּדַת צִיּוֹן הסכל. הכסיל: במרומים. מלשון מרום וגובה: רבים. רוצה לומר גדולים: בשפל. מקום נמוך:

ז רָאִיתִי עֲבָדִים עַל־סוּסִים וְשָׂרִים הֹלְכִים כַּעֲבָדִים עַל־הָאָרֶץ׃

רַשִׁ״י ראיתי עבדים על סוסים. כשדים הם שנאמר בהם (ישעיה כג) זה העם לא היה יתעלו להיות על סוסים מוליכים את שבויי ישראל אסורים בקולרין: הולכים כעבדים על הארץ. לפני קרונין של כשדים:

אִבְּן עֶזְרָא ראיתי. זה הפסוק מענין הפסוק הראשון ועל כלם אמר בתחלה יש כמו שפירשתי שהוא הנמצא לפרקים מעטים

מְצוּדַת דָּוִד על סוסים. רוכבים על סוסים מה שאין ראוי להם: כעבדים. כמו שראוי לעבדים: על הארץ. הולכים ברגליהן על הארץ:

ח חֹפֵר גּוּמָּץ בּוֹ יִפּוֹל וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ׃

רַשִׁ״י חופר גומץ. שוחה: בו יפול. פעמים שהוא נופל בו כלומר יש לך חורש רעה וסופו לשוב עליו בסוף שכלה זרעו של נבוכדנצר ע"י כלי בית המקדש שנאמר (דניאל ח) ועל מרי שמיא התרוממת: פורץ גדר. סייג של חכמים לעבור על דבריהם: ישכנו נחש. מיתה בידי שמים ולפי שדבר בלשון פריצת גדר הזכיר בתשלומין לשון נשיכת נחש שהוא דר בחורי נקבי כתלי בתים פרוצים:

אִבְּן עֶזְרָא חופר גומץ. דע כי גומץ אחד ואין שני גם בן ואח אין במקר וחופר יורה על ענינו שהוא כמו בור כרה ויחפרהו ויתכן שזה הענין ישוב על השליט שיעשה הפך האמת ופרץ גדר בנוהו חכמים קדמונים או יהי ענינו על הכסיל והענין אע״פ שימצאו דברים בעולם הפך האמת הוא במעט אך ברוב חופר גומץ בו יפול והחכם הרואה את הנולד לא יפול:

רַלְבַּ״ג גומץ. חפירה.

מְצוּדַת דָּוִד חופר גומץ. החופר בור שיפול בו הזולת, אזי החופר עצמו יפול בו, רוצה לומר המכין תקלה לחבירו הוא בעצמו נתקל בו: ופורץ גדר. ההורס גדר של אבנים למען יצאו החוצה הנחשים הדרים בנקבי חורי הגדר ויזיקו לבני אדם, אזי הנחש ישך את ההורס עצמו והוא כפל ענין במלות שונות:

מְצוּדַת צִיּוֹן חופר. כורה: גומץ. גומא ובור ואין לו חבר ומענינו יובן פתרונו: ופורץ. ענין הריסה: גדר. כותל אבנים: ישכנו. מלשון נשיכה ונכיתה:

ט מַסִּיעַ אֲבָנִים יֵעָצֵב בָּהֶם בּוֹקֵעַ עֵצִים יִסָּכֶן בָּם׃

רַשִׁ״י מסיע אבנים יעצב בהם. מסיע אבנים ממחצבתם בהרים מתיגע להם: יעצב. לשון יגיעה כמו (בראשית ג) בעצבון תאכלנה כלומר כל אדם לפי מלאכתו עצבונו אף עושה רעה לפי זריעתו יקצור יסכן בם. יתחמם בם כמו (מלכים א א) ותהי לו סוכנת אף העוסק בתורה ובמצות סופו ליהנות מהם:

אִבְּן עֶזְרָא מסיע. רובי המפרשים פירשו יסכן בם יתחמם בם ואמרו כי כמוהו ותהי למלך סוכנת וזה הענין הלשון ערב לא ימצא מהבנין הקל כי אם פועל עומד והנכון כי סוכנת בעלת אוצרות המלך כמו ערי מסכנות וכמוהו אל הסוכן הזה וזה הפירוש בלא ראש וגרל כי מה ענין אם קהה הברזל והקרוב אלי שמלת יסכן בם מלשון סכנה והוא ידוע בדברי הראשונים ושני הפסוקים דברים ועודנו בהלול החכמה והוא גם דבק בפסוק שלמעלה שהכסיל בסכלותו יפרוץ גדר והחכם ישמר מזה והענין שאין דבר בעולם שיוכל אדם להשיגנו בלא עצבון ועמל וסכנה אפי׳ האבנים שהם ברשות האדם ומי שירצה יקח אותם יעצב בהסיעם אל המקום שירצה וכן עצי היער ייגע בבקועם ופעם יסתכן:

רַלְבַּ״ג יעצב בהם. רוצה לומר יוכה בהם מענין ומחבש לעצבותם. יסכן בם. רוצה לומר יכנסו בהם כמו קוצים בידיו מבקיעת העצים ויהיה יסכן מענין שכים ויהיה שכך ושכן שני שרשים בענין ותהיה הסמ״ך תמורת שי״ן כי כזה ימצאו רבים.

מְצוּדַת דָּוִד מסיע אבנים. העוקר אבנים ומסיעם ממקומם להשליכם בחוצות למען יכשלו בהם בני אדם, אזי המסיע עצמו יעצב על ידם, כי הוא עצמו יוכשל בהם: בוקע עצים. להפיל הבקיעות על בני אדם להרגם אזי הבוקע בא על ידם לידי סכנה, כי עליו יפלו וכפל הדבר פעמים רבות וכדרך המקרא ולומר שבכל פעם הוא כן:

מְצוּדַת צִיּוֹן מסיע. מלשון הסעה ועקירה ממקומם כמו ויסיעו אבנים גדולות (מ״א ה יא): יעצב. מלשון עצבון: בוקע. ענין חתוך: יסכן. מלשון סכנה:

י אִם־קֵהָה הַבַּרְזֶל וְהוּא לֹא־פָנִים קִלְקַל וַחֲיָלִים יְגַבֵּר וְיִתְרוֹן הכשיר [הַכְשֵׁר] חָכְמָה׃

רַשִׁ״י אם קהה הברזל. חרבות צורים שקיהו פיהם וחדודם: והוא לא פנים קלקל. ואינם לטושים ומרוטים (יחזקאל כא) למען היות להם ברק, אע"פכ וחיילים יגבר מגביר הוא במלחמה את גבורי החיילים לנצח: ויתרון הכשר חכמה. ומעלת כשרון יש עוד לחכמה יותר מן הברזל אם תלמיד חכם משחיר פניו ברעב ואתה רואהו מסכן בין העשירים הרבה חיילים מתגברים על ידו ועל תתמה על ו"יו וחיילים כי הרבה ווין נופלים כן בלשון עברית כמו (תהלים. ג) אם ראית גנב ותרץ עמו (שמות טו) עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה והרבה מפורשים כזה:

אִבְּן עֶזְרָא אם קהה. אף כי קהה הברזל ולא קלקל פניו והעניו שלא יהיה ממורט וקלקל הוא מפעלי הכפל והוא כפול מענין נחשבת קלל אז יתיש כח הבוקע: ומלת יגבר. כמו ינצח וגברתי את בית יהודה וחיילים יגבר כמו כח כענין אלהים ה׳ חילי אנשי חיל: ויתרון הכשיר חכמה. והענין שיש לחכמה יתרון על כל עצב כי תכשיר האדם ותיישרנו בלא עצבון והתשת כח וכשר הדבר פועל עומד מן הבנין הקל והכשר פועל יוצא מן הבנין הכבד הנוסף:

רַלְבַּ״ג קלקל. לטש.

מְצוּדַת דָּוִד אם קהה הברזל. אם ברזל להב החרב נעכר ונחשך ולתוספת ביאור אמר והוא לא פנים קלקל, רוצה לומר שמראית פניו אינו לטוש וזכוך: וחילים יגבר. עם כל זה מגביר הוא במלחמה את אנשי החיל לנצח את הנלחמים בהם: ויתרון הכשיר חכמה. עוד יתר כשרון יש לחכמה, וכמו שנאמר טובה חכמה מכלי קרב:

מְצוּדַת צִיּוֹן קהה. ענינו עכירות וחושך כמו והנה כהה הנגע (ויקרא יג נו), ובאה הקו״ף במקום הכ״ף כי גיכ״ק מתחלף: קלקל. ענין לטישה וזכוך כמו קלקל בחצים (יחזקאל כא כו) והוא מלשון נחושת קלל (שם א): וחילים. אנשי חיל יוצאי מלחמה: ויתרון. מלשון יתר ומרובה: הכשיר. ענין ישר וטוב:

יא אִם־יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא־לָחַשׁ וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן׃

רַשִׁ״י אם ישך הנחש. את איש: בלא לחש. מחמת שלא לחשו החבר שלא ישוך: ואין יתרון. לחבר הרשע שהיה רגיל ללחשו בלא לחש כך אם בני עירך נכשלים באיסורין מחמת שאין חכם דורש להם ומלמדם את חוקי התורה אין יתרון לו בשתיקותו ולא ישתכר:

אִבְּן עֶזְרָא אם ישך. חוזר לענין שלמעלה והוא ופורץ גדר ישכנו נחש ויתכן שזה הגדר הוא שגדר השליט ודמה המלשין לנחש והענין אין יתרון לבעל הלשון מן הנחש הצפעוני שלא ישמע לחש שיזיק ולא יהנה:

מְצוּדַת דָּוִד אם ישך הנחש. את איש הוא בעבור שלא לחשו החבר שלא ישוך, אבל אם היו לחשו ומזהירו לא היה נושך: ואין יתרון לבעל הלשון. המלשין אין לו מעלה יתירה מן הנחש, וכאומר שהוא עוד גרוע מן הנחש, כי דומים הם במה שאין להם הנאה במעשיהם, והנחש אם לחשו עליו ומזהירו אינו נושך, והמלשין הלא הוא מוזהר ועומד ואינו עוזב דרכו:

מְצוּדַת צִיּוֹן ישוך. מלשון נשיכה: לחש. הם דברים ידועים ידבר על הנחש שלא ישך ועל שהדרך לאומרו בשפלות קול לכן יקרא לחש: לבעל הלשון. זה המלשין ומדבר לשון הרע:

יב דִּבְרֵי פִי־חָכָם חֵן וְשִׂפְתוֹת כְּסִיל תְּבַלְּעֶנּוּ׃

רַשִׁ״י דברי פי חכם חן. על שומעיהם ונשמעים לו וטוב לו שנוטל גדולה עליהם: ושפתות כסיל תבלענו. זה המסית את חבירו מדרך טובה כגון בלעם שפרץ גדרן של אומות שגדרו עצמן מן העריות מדור המבול ואילך והוא יעץ להם להיות מפקירין נשותיהם לזנות:

אִבְּן עֶזְרָא דברי פי. חלילה להיות החכם בעל לשון רק שכל הדברים שיוצאים מפיו הם חן והכסיל ישחית על נפשו בדבורו ואמר תבלענו לשון יחיד כענין זבובי מות שמש ירח עמד זבולה:

מְצוּדַת דָּוִד דברי פי חכם חן. הדברים היוצאים מפי חכם מעלים חן בעיני הבריות, ולכן כולם אוהבים אותו וחפצים בטובתו: ושפתות כסיל. הדברים היוצאים משפתות הכסיל הם משחיתים אותו, כי לא בדעת ידבר, ועל ידי זה מוכן הוא אל ההשחתה:

מְצוּדַת צִיּוֹן תבלענו. ענין השחתה כמו בלע ה׳ (איכה ב ב):

יג תְּחִלַּת דִּבְרֵי־פִיהוּ סִכְלוּת וְאַחֲרִית פִּיהוּ הוֹלֵלוּת רָעָה׃

רַשִׁ״י תחלת דברי פיהו סכלות. כשאמר לו הקב"ה (במדבר כב) מי האנשים האלה עמך היה לו להשיב ה' אתה יודע והוא אמר בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי כלומר אם בעיניך אני נבזה חשוב אני בעיני מלכי הארץ: ואחרית פיהו הוללות. שיעמום וערבוב לכה איעצך זמת אולת:

אִבְּן עֶזְרָא תחלת. אין טעם לדבריו תחלה וסוף:

מְצוּדַת דָּוִד תחלת. ראשית מאמריו הוא סכלות, וסופו הוא שיעמום רעה, רוצה לומר מתחלה עד סוף המה דברי שטות ושיעמום:

יד וְהַסָּכָל יַרְבֶּה דְבָרִים לֹא־יֵדַע הָאָדָם מַה־שֶׁיִּהְיֶה וַאֲשֶׁר יִהְיֶה מֵאַחֲרָיו מִי יַגִּיד לוֹ׃

רַשִׁ״י והסכל ירבה דברים. שהיה מתפאר בעצמו שהיה יודע דעת עליון כי לא ידע האדם מה שיהיה. לו לאחר זמן שהרי הלך ליטול שכרו במדין ולא ידע שיפול בחרב, ולפי פשוטו הסכל ירבה דברים גוזר ואומר מחר אעשה כן לפלוני ואינו יודע מה יהיה מחר: ואשר יהיה מאחריו מי יגיד לו. כלומר לא סוף דבר שאינו יודע מה יהי' לאחר זמן אלא אף ההווה עכשיו מאחריו שלא כנגד עיניו אלא מאחורי ערפו מרחוק צריך הוא שיהא מי יגיד לו:

אִבְּן עֶזְרָא והסכל. יאמר אוכל ואשתה כי לא אדע מה שיהיה בחיי ובמותי ויתכן היות כמוהו כי מי יודע מה טוב לאדם בעבור היות למעלה כי יש דברים הרבה מרבים הבל:

מְצוּדַת דָּוִד והסכל. אף שהסכל מרבה דברים, עם כל זה עם כל רבוים אדם השומע אמריו לא ידע מה שיהיה תכלית מאמריו ועיקר כונתו: ואשר יהיה. ואפילו אם הסכל יאמר לאדם דבר מוחש אשר יהיה מאחרי האדם שלא כנגד עיניו אלא מאחורי ערפו, אף שהוא קל לדעת ולהבין, מכל מקום אין ידוע לו, כי מי יגיד לו, הואיל ובסכל אין אומר ואין דברים:

טו עֲמַל הַכְּסִילִים תְּיַגְּעֶנּוּ אֲשֶׁר לֹא־יָדַע לָלֶכֶת אֶל־עִיר׃

רַשִׁ״י עמל הכסילים תיגענו. כסילותם גורם להם עמל המיגען אשר לא למדו דרכי מבואות העיר ומתיגע ליכנס דרך פחתים ובצעי המים ויגע בטביעות רגליו בבוץ כלומר עצלות של עוזבי התורה גורם להם יגיעת עמל בגיהנם, אשר לא ידע ללכת אל נתיב אמת לפרוש מן העביר' לפי שלא למד תורה שנא' (תהלים קיט) נר לרגלי דבריך:

אִבְּן עֶזְרָא עמל. דמה הכסיל שיעמוד לבקש גדולות ונפלאות ממנו והוא לא ידע הנראות והידועות כאדם רוצה ללכת אל עיר ולא ידע הדרך וייגע ולא יראה חפצו וכל עמל במקרא הוא לשון זכר וזה לבדו לשון נקבה כמו כל כבוד במקרא לשון זכר חוץ מאחד אל תחד כבודי:

מְצוּדַת דָּוִד עמל הכסילים. טורח הכסילים תיגע את כל אחד מהם, כי לפי כסלותם טורחים הרבה בדבר שאין בו טורח, והרי הם יגעים בעבור רוב הטורח וחוזר ומפרש לדוגמא שזהו הכסיל אשר לא ידע ללכת אל עיר, כי לא מצא חכמה ללכת בדרך כבושה, והולך הוא בשביל קטן ותועה בדרך וטורח הרבה ומתיגע:

מְצוּדַת צִיּוֹן תיגענו. מלשון יגיעה:

טז אִי־לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר וְשָׂרַיִךְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ׃

רַשִׁ״י אי לך ארץ שמלכך. בזמן שמלכך ודייניך מתנהגים בנערות:

אִבְּן עֶזְרָא אי. כאשר הזכיר דבר הכסיל שהוא סכל אמר אם היה זה מלך יהיה דבר קשה אף כי אם הי׳ גם נער ומלת אי כמו אוי כמו ואי לו האחד שיפול ואין להם שלישי בענינם: ושריך בבקר יאכלו. בעבור שלא יתעסקו כי אם באכילה הפך דינו לבוקר משפט:

רַלְבַּ״ג אי לך. אוי לך.

מְצוּדַת דָּוִד אי לך ארץ. אוי לך ארץ אשר מלכך מתנהג בנערות ואינו משים לבו בתקון המדינה: ושריך. על ידי זה גם שריך אוכלים בקומם בבוקר, הפך מאמר הכתוב דינו לבוקר משפט:

מְצוּדַת צִיּוֹן אי לך. אוי לך וכן ואי לו האחד שיפול (לעיל ד י): נער. רוצה לומר עושה מעשה נערות:

יז אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן־חוֹרִים וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ בִּגְבוּרָה וְלֹא בַשְּׁתִי׃

רַשִׁ״י בגבורה ולא בשתי. שעוסקין בגבורת החכמה והבינה ולא בשתיית יין:

אִבְּן עֶזְרָא אשריך. זאת המלה באה בלא סמיכ׳ דבוק בלשון רבים כמו אשרי האיש ובסמיכה פעם בלשון רבים כמו ובוטח ה׳ אשריו ובמקום אחר בלשון יחיד ושומר תורה אשרהו אמר רבי משה הכהן נ״ע כי אשהו לשון רבים וכן עיניהו ידהו גבורהו בהתפללו בעד רעהו וראיותיו כי הכח עיני ה׳ דרכי איש ושכח הנה עין ה׳ אל יראיו ג״כ ידהו לשון יחיד וגבורהו כן מגן כל גבור שיש בו ובעבור מלת בהתפללו בעד רעהו נהפך העולם וא״כ ביד רעהו העדלמי שנים היו ומה הפרש בין רעו ורעהו שיו שיהו גם בפעלי׳ ירדפו ירדפהו אולי התפלל איוב בעד כל אחד וא׳ מרעיו תפלה בעצמה ולקח כל אחד מהם שבעה פרים ושבע׳ אלילים ויורה על מלת אשרהו שהוא לשון יחיד אשרך ארץ: וענין בן חורים. שיעשה מעש׳ הגדולי׳ והפך בן בליעל אמר א׳ מהמפרשים ידוע שאין בעינים כדמו׳ הלובן שהוא דומה לאור ואין למט׳ מן השחור והכתוב ידמה הגדולי׳ ללובן והקטני׳ שאין להם מעלה וגדולה לחשך ויפרש חורים לבנים כמו חור כרפס ותכלת ג״כ יפרש ואורגים חורי סלי חורי ולבן הל׳ ארמית חיור והפך החורים חשוכים בל יתיצב לפני חשוכים: יש מפרש ולא בשתי. כמו בשתיה וי״א כי בשתי כענין דלות כמו ונשתו לשונם בצמא נשתה והענין כי כל מעשיהם בגבורה וענין סמיכת גבורה לאכילה עד שיתאוו ויתעכל המאכל הראשון והענין שאינם אוכלים כ״א לצורך ולא בשביל תענוג:

רַלְבַּ״ג בשתי. הוא מן שתה ועניינו שתיה כמו שיעשה מפרה פרי וממרה מרי ומדלה דלי. ולזה אמרו רז״ל בגבורה של תורה ולא בשתייה של יין.

מְצוּדַת דָּוִד אשריך ארץ. מאושר ומשובח אתה ארץ אשר מלכך הוא בן גדולים, כי מלך כזה לא יתנהג בנערות: ושריך. על ידי זה גם שריך לא יאכלו עד בוא עת האוכל וטרם יאכל ישפט משפט העם: בגבורה. כל עסקם בגבורת המלחמה ובתחבולותיו ואינם עוסקים בשתיית היין:

מְצוּדַת צִיּוֹן אשריך. ענין שבח והלול כמו כי אשרוני בנות (בראשית ל יג): בן חורים. כן יקראו הגדולים אנשי השם כמו ולחורים ולסגנים (נחמיה ב טז): בשתי. מלשון שתיה:

יח בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם יִדְלֹף הַבָּיִת׃

רַשִׁ״י בעצלתים ימך המקרה. כשאדם מתעצל ואינו מתקן פרצה קטנה שבתקרת הבית: ימך המקרה. ישפל הבנין המקרה את הבית והמסכך עליו: ידלוף. יטפטף דלף גשמים כלומר כשישראל מתעצלים בתורה הם נמקים ובית גאון עוזם חרב ומך:

אִבְּן עֶזְרָא בעצלתי׳. ידוע כי כל מלה שהיא על שנים היא שנים עמו עינים רגלי׳ ידים שוקים שינים בעבור היותם ב׳ מערכות רחים וכן שמים ומבין סוד הגלגלי׳ יודה כן וכן פעמים גם מים ויש לו סוד סתום וחתום ואת כל לוחותים שיש ספינות כשתי לוחות מעקש דרכים כן ויורה עליו סוף הפסוק יפול באחת וכן פירש רבי משה הכהן נ״ע צהרים א״כ תהיה מלת עצלתים חוזרת לידים כאילו אמר בידים עצלו׳ והוא לשון קצרה והמקרה במקום הזה שם וי״א שהוא פועל כמו המקרה במים עליותיו המה קרוהו וכלם מן הבנין הכבד הדגוש ויהי׳ הרי״ש ראוי להדגש ויאמ׳ כי המקר׳ בעצלות ידיו עשה מעשה מך וזה רחוק בעבור היות ימך מבנין נפעל כמו ידל כבוד יעקב והוא מפעלי הכפל: ובשפלות ידים. ענינו עניות ומסכנות וידלוף מלשון דלף טורד וענינו הטפות היורדות וזה הפסוק דבוק בפסו׳ שלמעל׳ כאילו יאמר על אותו המלך והשרים המתעסקים באכיל׳ ויעצלו להביט בדברי המלוכ׳ והנה יתחדשו עליה׳ בעבור עצלות׳ ב׳ דברי׳ האחד שתשחת מלכותם כמו הבית שיהרס מעט מעט וימך המקרה והדבר השני שלא יסתכלו כדי להוסיף ממון ולאצור אותו בשעת הצורך וזה ענין ובשפלות ידים:

רַלְבַּ״ג בעצלתים ימך המקרה. מי שיבנה התקרה לבנות הבית יתמסכן ויהיה עני כשינהג בבנינו בעצלה כי מצד העצלה יפסד ויכלה הבנין אשר ישתדל לקרות אותו קודם שישלם לו פועל הקרוי ולא יועילו לו מעשיו אבל יפסיד מה שיוציא בזה הבנין ויהיה עמלו לריק ולבטלה. ובשפלות ידים ידלוף הבית. ר״ל בשפלות ידי הבעלים והתמוטטם עם שאינם משיגים כי תקון קרוי הבית ידלוף בעת הגשם וזה יפסיד ויכלה הבית.

מְצוּדַת דָּוִד בעצלתים. בעבור ידים עצלתים נעשה תקרת הבית מך ודל, רוצה לומר שמתקלקל התקרה אם בעליו מתעצלים לתקנו בכל עת: ובשפלות ידים. בשביל שמשפיל ידיו למטה ואינו מרים אותם לעשות בהם מלאכת תקון הגג, אזי יטפטף אל הבית מי גשמים וכפל הדבר במלות שונות:

מְצוּדַת צִיּוֹן בעצלתים. מלשון עצלות ורוצה לומר ידים עצלתים, ולזה אמר בלשון רבים: ימך. ענין עניות ודלות כמו כי ימוך אחיך (ויקרא כה כה): המקרה. התקרה המסכך על הבית: ידלוף. ענין הזלה וטפטוף כמו דלף טורד (משלי כז טו):

יט לִשְׂחוֹק עֹשִׂים לֶחֶם וְיַיִן יְשַׂמַּח חַיִּים וְהַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת־הַכֹּל׃

רַשִׁ״י לשחוק עושים לחם לחדוות מזמוטי חתנים ומלכים עושים סעודה וסתם סעוד' גדולה קרויה לחם כמו דאת אמר (דניאל ה) בלשצר מלכא עבד לחם רב: ויין. משקין בסעודה אשר ישמח החיים: והכסף יענה את הכל. אם אין כסף אין סעודה לפיכך לא יתעצל אדם מן המלאכה כדי שיהא לו מה להוציא:

אִבְּן עֶזְרָא לשחוק. והלא יראו כי כל שמחה שבעולם ושחוק עיקרם בלחם שעושים העושים ויין המשמח חיי אדם ויתכן היות חיים תואר השם כי היין ישמח החיים שעל פני האדמה והכסף יענה את הכל וענין יענה ימציא ויתכן שהוא מן עת כמו שפירשתי והענין שימציאנו בעת שירצה הרוצה:

רַלְבַּ״ג לשחוק עושים לחם. רוצה לומר שהם מכינים בשר לאכול ולשמוח ולשחוק לא לכוונה שיעמיד גופם והנה ענין עושים לחם כטעם עבד לחם רב. והכסף יענה. רוצה לומר יעיד או ירצה בזה יתן ענין.

מְצוּדַת דָּוִד לשחוק. על שמחה לבדה עושים סעודה גדולה אבל בזולת שמחה אין דרך לעשותה, ויין משמח את החיים לבדם, רוצה לומר בני אדם בריאים כי לחלשי הטבע יזיק היין ומביא עוד עצבון: והכסף. אבל הכסף ישיב את הכל למלאות שאלת כולם, כי הכל צריכים אל הכסף בין על שמחה בין זולתה, בין בריא ובין חלש וכולם שואלים עליו וממלא הוא שאלתם ומוסב על המקרא שלפניו מה שמגנה את העצלות, ואמר הלא הכסף צריך לכל, ובעבור העצלות הלא יחסר לו:

מְצוּדַת צִיּוֹן לשחוק. ענין שמחה וחדוה: לחם. סעודה גדולה קרוי בשם לחם וכן עבד לחם רב (דניאל ה א): חיים. רוצה לומר בריאים כמו עד חיותם (יהושע ה) שרוצה לומר עד שנתרפאו ונעשו בריאים: יענה. מלשון עניה והשבת שאלה, ואמר בלשון שאלה ומליצה ודוגמתו אענה את השמים וגו׳ (הושע ב כג):

כ גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל־תְּקַלֵּל וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל־תְּקַלֵּל עָשִׁיר כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת־הַקּוֹל וּבַעַל הכנפים [כְּנָפַיִם] יַגֵּיד דָּבָר׃

רַשִׁ״י גם במדעך מלך. אפי' במחשבותיך בלא דבור, גם אפילו מלך אל תקלל לא תרגיז למלכו של עולם, ד"א כמשמעו מלך בשר ודם: עוף השמים. נשמה הנתונה בך שסופה לעוף על השמים: ובעל. כנפים מלאך המלווה אותך כעניין שנאמר (תהלים צא) כי מלאכיו יצוה לך ולפי משמעו העוברים והשבים, יש לך לדאג מכל בריה שמא יש שומעין ויגיד לאחרים:

אִבְּן עֶזְרָא גם במדעך. אע״פ שהמלך נער השמר לך שלא תקללנו אפילו במדעך וענינו בלבך ובמחשבותיך שאת׳ יודע אותם לבדך ובמקום הסתר אל תקלל עשיר כי אם ישמע המלך יזיקך בכחו והעשיר בעשרו: כי עוף השמים. דרך משל כמו כי היא שמע׳ את כל: ובעל כנפים. הוא עוף השמים והענין כפול:

רַלְבַּ״ג במדעך. במחשבתך וידיעתך רוצה לומר שלא יקלל המלך גם בלבו או בינו לבין עצמו או יהיה מדעך כמו מודעך מענין ולנעמי מודע לאישה והרצון בו עם קרובך שהוא ממשפחתך אשר תבטח בו שלא יגלה סודך אל תקלל מלך.

מְצוּדַת דָּוִד גם במדעך. אפילו במחשבתך אל תקלל את המלך ולא תחשוב שאין מי יודע מחשבתך להלשין אותך לפני המלך: ובחדרי משכבך. באחד מחדרי משכבך מקום שאין שם איש: עשיר. על פי רוב משלה יד העשיר לעשות רעה אל המקללו: כי עוף השמים. רוצה לומר חיש מהר יהיה נודע לו כאלו עוף השמים הוליך אליו את קול הקללה ואף אם קלל במחשבה, מכל מקום ימצא מי שיבין הדבר ברמיזתו ויגיד לו: ובעל כנפים. הוא עוף השמים וכפל הדבר במלות שונות: יגיד דבר. רוצה לומר דבר הקללה:

מְצוּדַת צִיּוֹן במדעך. בדעתך ובמחשבתך: תקלל. מלשון קלות ובזיון:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.