Metzudat David on Psalms 106 — מצודת דוד על תהלים קו

הַלְלוּיָהּ הוֹדוּ לַיהוָה כִּי־טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃

כי טוב. כי הוא טוב ומאתו לא תצא רעה כי עד עולם עושה חסד:

מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יְהוָה יַשְׁמִיעַ כָּל־תְּהִלָּתוֹ׃

מי ימלל. מי יוכל לספר כל גבורות ה׳‎ ומי יוכל להשמיע כל תהלתו:

אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל־עֵת׃

אשרי שומרי משפט. אשרי אלה השומרים משפטי התורה ועושים צדקה בכל עת כי זה יחשב להלול אל המקום כי הרודף אחר התורה יורה בזה גדולת הנותן את התורה:

זָכְרֵנִי יְהוָה בִּרְצוֹן עַמֶּךָ פָּקְדֵנִי בִּישׁוּעָתֶךָ׃

זכרני. התפלל דוד על עצמו ואמר זכור גם אותי כשתהיה מרוצה לעמך ופקדני לטובה בעת בוא ישועתך:

לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירֶיךָ לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת גּוֹיֶךָ לְהִתְהַלֵּל עִם־נַחֲלָתֶךָ׃

להתהלל. להשתבח עם ישראל נחלתך לומר ראו כי בנו בחר ה׳‎:

חָטָאנוּ עִם־אֲבוֹתֵינוּ הֶעֱוִינוּ הִרְשָׁעְנוּ׃

חטאנו עם אבותינו. כמו שאבותינו חטאו כן אנחנו חטאנו:

אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא־הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ לֹא זָכְרוּ אֶת־רֹב חֲסָדֶיךָ וַיַּמְרוּ עַל־יָם בְּיַם־סוּף׃

במצרים. בצאתם ממצרים: לא השכילו. לא נתנו לב להשכיל הנפלאות שעשית במצרים: בים סוף. עודם בים סוף מרו בה׳‎ ואמרו כשם שאנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר וירדפו אחרינו:

וַיּוֹשִׁיעֵם לְמַעַן שְׁמוֹ לְהוֹדִיעַ אֶת־גְּבוּרָתוֹ׃

למען שמו. שלא יחולל כי פן יאמרו מבלתי יכולת וגו׳‎:

וַיִּגְעַר בְּיַם־סוּף וַיֶּחֱרָב וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר׃

בתהומות. בעומק הים, הוליכם בחרבה כבמקום מדבר מבלי מים:

וַיּוֹשִׁיעֵם מִיַּד שׂוֹנֵא וַיִּגְאָלֵם מִיַּד אוֹיֵב׃

ויושיעם. בזה הושיעם מיד מצרים:

וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ׃

ויאמינו. אז האמינו בדבר ה׳‎ ושוררו שירת הים כאשר ראו את מצרים מת על שפת הים:

מִהֲרוּ שָׁכְחוּ מַעֲשָׂיו לֹא־חִכּוּ לַעֲצָתוֹ׃

מהרו. בזמן מועט שכחו מעשה ה׳‎ והתלוננו במרה על מרירת המים: לא חכו. לא המתינו עד ישמעו עצת ה׳‎ מה היא כאשר באמת המתיק להם המים:

וַיִּתְאַוּוּ תַאֲוָה בַּמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ־אֵל בִּישִׁימוֹן׃

ויתאוו תאוה. זהו מה שאמרו מי יאכילנו בשר: וינסו. אם יוכל למלאות שאלתם:

וַיִּתֵּן לָהֶם שֶׁאֱלָתָם וַיְשַׁלַּח רָזוֹן בְּנַפְשָׁם׃

ויתן וגו׳‎. הוריד להם השליו: וישלח רזון. לא נעשו שמנים מאכילת השליו כי אדרבה נעשו עוד רזים וכחושים והוא מכל על הפורעניות הבאה עליהם בעבור זה:

וַיְקַנְאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה לְאַהֲרֹן קְדוֹשׁ יְהוָה׃

ויקנאו. הכעיסו למשה במחנה בפרסום רב והם קרח ועדתו שקנאו למשה ולאהרן:

וַתִּבְעַר־אֵשׁ בַּעֲדָתָם לֶהָבָה תְּלַהֵט רְשָׁעִים׃

בעדתם. הם הר״‎נ איש מקריבי הקטורת: להבה וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:

יַעֲשׂוּ־עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה׃

בחורב. במקום אשר קבלו התורה:

וַיָּמִירוּ אֶת־כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב׃

וימירו. חלפו כבוד המקום בתבנית שור: כבודם. כבוד המקום אלא שכינה הכ׳‎: אוכל עשב. הזכירו בגנותו שמלכלך העשב ברירו ואוכלו:

וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית׃

ויאמר. חשב ה׳‎ להשמידם: לולי משה. אם לא היה משה עומד בפרץ וכו׳‎ ואחז במשל כעומד במקום פרצת הגדר לבלי תת לבוא דרך בה ור״‎ל בתפלתו בטל החמה ולולי הוא היה משמידם:

וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא־הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ׃

וימאסו. ע״‎י תלונות המרגלים: לדברו. שהבטיח לרשת אותם:

וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה׃

לא שמעו. לא האמינו בקול דברו:

וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר׃

וישא ידו. נשא ידו בשבועה עליהם להפיל וכו׳‎:

וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת׃

ולהפיל וגו׳‎. כי אז נגזר עליהם הגלות והוקבע בכיה לדורות: בארצות. ר״‎ל בארצות הגוים:

וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים׃

ויצמדו. חברו עצמם לבעל פעור ואכלו זבחי עבודת גלולים שהוא דבר שאין בה חיות כמת:

וַיַּכְעִיסוּ בְּמַעַלְלֵיהֶם וַתִּפְרָץ־בָּם מַגֵּפָה׃

ותפרץ. המגפה נתחזקה בהם כי רבים מתו:

וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה׃

ויעמוד. קם מתוך העדה ועשה דין ומשפט בזמרי ועי״‎ז נעצרה המגפה:

וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה לְדֹר וָדֹר עַד־עוֹלָם׃

ותחשב. המשפט הזה נחשבה לו לזכות ולצדקה להיות שמור עד עולם כי בעבור זה נתכהן וכמ״‎ש והיתה כו׳‎ כהונת עולם (במדבר כה):

וַיַּקְצִיפוּ עַל־מֵי מְרִיבָה וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה בַּעֲבוּרָם׃

ויקציפו. אח״‎ז הכעיסו את ה׳‎ במי מריבה ובעבורם נעשה רעה למשה למות במדבר:

כִּי־הִמְרוּ אֶת־רוּחוֹ וַיְבַטֵּא בִּשְׂפָתָיו׃

כי המרו. כי ישראל מרו בדבר ה׳‎: ויבטא. ודבר משה בשפתיו לקרותם ממרים ואמר שמעו נא המורים (שם כה) ועי״‎ז נענש:

לֹא־הִשְׁמִידוּ אֶת־הָעַמִּים אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה לָהֶם׃

לא השמידו. ובבואם לארץ לא השמידו את העמים אשר צוה ה׳‎ להשמידם:

וַיַּעַבְדוּ אֶת־עֲצַבֵּיהֶם וַיִּהְיוּ לָהֶם לְמוֹקֵשׁ׃

ויהיו. העובדי גלולים ההם היו להם למוקש כי הם הכשילום בהסתת עבודת העצבים:

וַיִּזְבְּחוּ אֶת־בְּנֵיהֶם וְאֶת־בְּנוֹתֵיהֶם לַשֵּׁדִים׃

לשדים. אשר היו עובדים להם:

וַיִּשְׁפְּכוּ דָם נָקִי דַּם־בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר זִבְּחוּ לַעֲצַבֵּי כְנָעַן וַתֶּחֱנַף הָאָרֶץ בַּדָּמִים׃

ותחנף הארץ. יושבי הארץ התחייבו בעבור רוב הדמים שנשפך בה לעבודת גלולים:

וַיִּטְמְאוּ בְמַעֲשֵׂיהֶם וַיִּזְנוּ בְּמַעַלְלֵיהֶם׃

ויזנו. סרו מה׳‎ ברוע מעלליהם:

וַיִּתְּנֵם בְּיַד־גּוֹיִם וַיִּמְשְׁלוּ בָהֶם שֹׂנְאֵיהֶם׃

ויתנם ביד גוים. בימי השופטים:

וַיִּלְחָצוּם אוֹיְבֵיהֶם וַיִּכָּנְעוּ תַּחַת יָדָם׃

ויכנעו. היו נכנעים תחת ידי אויביהם:

פְּעָמִים רַבּוֹת יַצִּילֵם וְהֵמָּה יַמְרוּ בַעֲצָתָם וַיָּמֹכּוּ בַּעֲוֺנָם׃

פעמים וגו׳‎. ע״‎י השופטים וכמ״‎ש והיה ה׳‎ עם השופט וכו׳‎ (שופטים ב): ימרו. במות השופט מרו המה בה׳‎ בעצתם הרעה וכמ״‎ש והיה במות השופט ישובו והשחיתו: וימכו בעונם. בעבור עונם נעשו שפלים ועניים:

וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם בְּשָׁמְעוֹ אֶת־רִנָּתָם׃

וירא. ראה בצרתם בעת שמעו את תפלתם:

וַיִּזְכֹּר לָהֶם בְּרִיתוֹ וַיִּנָּחֵם כְּרֹב חסדו [חֲסָדָיו׃]

בריתו. אשר כרת עם אבותינו ואמר ואף גם זאת בהיותם וגו׳‎ לכלותם להפר בריתי (ויקרא כ״ו:מ״ד): וינחם. על הרעה: כרוב חסדיו. ולא כפי מעשיהם:

וַיִּתֵּן אוֹתָם לְרַחֲמִים לִפְנֵי כָּל־שׁוֹבֵיהֶם׃

לרחמים. להיות שוביהם לרחמים עליהם לבל יכבידו העול:

הוֹשִׁיעֵנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן־הַגּוֹיִם לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ׃

הושיענו. ר״‎ל כמו שנתת אותנו לרחמים בחסדך הגדול כן הושיענו וקבצנו אל ארצנו להודות שמה לשם קדשך: להשתבח. לשבח את עצמינו בתהלתך כי לפי רוב התהלה שבך כן ירבה שבחינו אשר בחרת בנו:

בָּרוּךְ־יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן־הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם וְאָמַר כָּל־הָעָם אָמֵן הַלְלוּ־יָהּ׃

ברוך וגו׳‎. ר״‎ל נאמר בהודאה ברוך ה׳‎ וגו׳‎: מן העולם. מתחלת העולם עד סוף העולם: ואמר כל העם. ר״‎ל כל העם אשר לא ידעו לברך יענו ויאמרו אמן ר״‎ל אמת הדבר שהוא ברוך ולזה הללו את יה אומרים אם אנו לא נדע איך להלל אתם היודעים הללו יה: