Genesis 43 — רבינו בחיי על בראשית מג

אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם־לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל־הַיָּמִים׃

בעוה"ז כלומר אהיה קרוי חוטא כל הימים להיות חלקי עם החוטאים כגון גוזל אבותיו שנאמר :

כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי־עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם׃

פירוש רבינו חננאל ז"ל למדך הכתוב דחקו עצמן במאכל ולא הטיחו דברים כלפי אביהם עד שנתרצה מעצמו לפי שכבוד גדול היו נוהגים בו וכיון שנתרצה השיאם עצה בחמישה דברים, האחד הורידו לאיש מנחה, השני וכסף משנה קחו בידכם, השלישי ואת הכסף המושב וגו' אולי משגה הוא שמא הממונה על הבית שכחו שוגג צוה להם יעקב להחזירו מפני קדוש השם, הרביעי ואת אחיכם קחו, החמישי תפלה אמר להם ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש:

וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת־אֲחִיכֶם אַחֵר וְאֶת־בִּנְיָמִין וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי׃

מה שלא הזכיר את שמעון בשמו נראה שלא היה רצוי לאביו על דבר שכם ועל כן לא אמר ושלח לכם את שמעון, ובמדרש ושלח לכם את אחיכם זה יוסף, אחר זה שמעון, כוונתו בעת התפלה להתפלל סתם גם על האח האחר אולי עודנו חי: דרז"ל לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שהרי יעקב קודם ששלח לבנימין הקדים להתפלל: ובמדרש "ואל שדי יתן לכם רחמים" מה ראה לברכם באל שדי ללמדך שהרבה יסורין עברו על יעקב, עד שהוא במעי אמו עשו מריב עמו שנאמר , ברח מפני עשו ללבן ונצטער שנאמר , כיון שנמלט מלבן בא עשו להרגו, באה לו צרת דינה וצרת רחל, בקש לנוח מעט בא לו רוגזו של יוסף, הוא שכתוב , ולא היה מקבל תנחומין שנאמר וימאן להתנחם מיד באה לו צרת שמעון ואחר כך צרת בנימין לפיכך התפלל באל שדי מי שאמר לעולם די יאמר לצרותי די, וכן דרז"ל , אלהי יעקב ולא אמר אלהי אברהם ויצחק מכאן לבעל הקורה שיכנס בעביה של קורה, ר' יהושע בן לוי פתר קרייה בגלות ואל שדי יתן לכם רחמים וכמו דכתיב , לפני האיש זה הקב"ה כמו שכתוב , ושלח לכם את אחיכם, אלו עשרת השבטים, אחר ואת בנימין, זה שבט יהודה ובנימין, ואני כאשר שכלתי שכלתי בחורבן בית ראשון שכלתי בחורבן השני לא אשכול עוד (ב"ר) מה שדרש רבי יהושע בן לוי האיש זה הקב"ה אפשר שכוון על מדת רחמים, ואמר ואל שדי יתן לכם רחמים זה הקב"ה כלומר יתן לכם שמו שהוא מדת רחמים, ובא לבאר כי הנביא נתן דעתו בתפלתו גם לדורות בקבוץ גלויות שהשכינה שורה עמנו בגלות תתעלה ותתייחד עם הרחמים, ואפשר גם כן שכוון על מלת האיש מפני שא"א להבין זה על יוסף שכבר אמר וקומו שובו אל האיש ודי שיאמר יתן לכם רחמים לפניו ומה טעם שיחזור האיש פעם אחרת, ומפני שדברי הנביא מיוסדים על קו המכוון אף כי בתפלתו ע"כ הוצרך לדרוש לפני האיש זה הקב"ה שהוא אל שלי והוא כאלו אמר יתן לכם רחמים לפניו, ומה שלא אמר לפניו כדי ללמדנו כי קרא בכאן לאל שדי האיש וכ"מ , ובמדרש שיר השירים (שיר א') אשכול הכופר בן נזירא אמר אשכול זה הקב"ה איש שהכל בו:

וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת־הַמִּנְחָה הַזֹּאת וּמִשְׁנֶה־כֶּסֶף לָקְחוּ בְיָדָם וְאֶת־בִּנְיָמִן וַיָּקֻמוּ וַיֵּרְדוּ מִצְרַיִם וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יוֹסֵף׃

על דרך הפשט מה שהזכירם בשם אנשים ולא בשם אחים להורות על הליכתם בזריזות גדולה כאנשים, ועוד כי היו נכנסים בארץ בפחד גדול והיו מתנכרים שלא יכיר אותם שום אדם כאחים אלא כאנשים נכרים: וע"ד הקבלה הזכיר לשון אנשים רמז לעשרה הרוגי מלכות ומן הכתוב הזה יתחיל הרמז בהם ולכך תמצא שהזכיר בפרשה עשרה פעמים האנשים כאשר אבאר בסוף הפרשה בעזרת השם יתעלה:

וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת־בִּנְיָמִין וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל־בֵּיתוֹ הָבֵא אֶת־הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם׃

צוה זה למנשה בנו שהרי בני יעקב נזהרים היו על השחיטה: זה נקור החלב, או יש לפרש והכן שזמן אותם בערב שבת ליום שבת כענין שכתוב , וכן תמצא בבראשית רבה "והכן" - אין והכן אלא שבת כמה דתימר "והכינו את אשר יביאו" הדא אמרה ששמר יוסף את השבת: זו היא שעת מאכל השרים והשופטים שיש להם להתעסק בצרכי צבור, וכן הכתוב יגנה האוכלים בשחר, הוא שאמר שלמה ע"ה , וישבח האוכלים בצהרים הוא שאמר :

וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים כִּי הוּבְאוּ בֵּית יוֹסֵף וַיֹּאמְרוּ עַל־דְּבַר הַכֶּסֶף הַשָּׁב בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ בַּתְּחִלָּה אֲנַחְנוּ מוּבָאִים לְהִתְגֹּלֵל עָלֵינוּ וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת־חֲמֹרֵינוּ׃

אמרו אין דרך הבאים למצרים משאר הארצות לשבור בר ללון בבית יוסף כי אם בשאר מקומות העיר ובפונדקאות ומה שאנחנו מובאים בבית זה אין זה כי אם להתגולל ולהתנפל עלינו, כלומר שיעלילו עלינו, וכן תרגומו לאסתקפא כתרגום תסקופי מלין: כי ידאגו על חמוריהם לפי שהבהמה בדרך היא חיי האדם וכל שכן כשלא יוכלו לשלוח לבתיהם בר ויפחדו פן ימותו ברעב, וכיוצא בזה , הזכיר ביחד בהמתם עמם לפי שהבהמות היו חייהם במדבר:

וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת־בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן־אִמּוֹ וַיֹּאמֶר הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי וַיֹּאמַר אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי׃

כשאמר יעקב לעשו עדיין לא נולד בנימין ולכך ברכו עתה בחנינה:

וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי־נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל־אָחִיו וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה׃

כמנהג האחים מאב ואם. ובמדרש: כי נכמרו רחמיו אל אחיו, שאלו יש לך אח מאם? אמר לו אח היה לי ואיני יודע היכן הוא. יש לך בנים? אמר לו עשרה בנים יש לי. אמר לו: ומה שמם? , אמר לו: ומה טיבן של שמות אלו? אמר לו: על שם אחי והצרות שמצאוהו, בלע על שם שנבלע בין האומות, בכר על שם שהיה בכור לאמו, ואשבל שנשבה לבין האומות, גרא על שם שגר בארץ אחרת בין האומות, ונעמן על שם שהיו מעשיו נעימים, אחי שהיה אחי מאב ואם, וראש שהיה גדול ממני ועטרה לראשי, מפים על שלמד תורה מפי אבי כל מה שלמד משם ועבר, וחפים שנתחפה עד היום הזה, דבר אחר מפים וחפים הוא לא נתיפה בחופתי ואני לא נתיפיתי בחפתו, וארד על שם שאמר אבינו , ויש אומרים שהיו פניו דומים לורד, מיד ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה, וכן הוא נדרש גם כן במסכת סוטה :

וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ׃

מכה בגביע ואומר ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר וזבולון בני אם אחת הסבו כסדר הזה כפי תולדותיהן, וכן כולם, כיון שהגיע לבנימין אמר זה אין לו אם ואני אין לי אם ישב אצלי מיד "ויתמהו האנשים איש אל רעהו" זה מדרש רז"ל: ויש לשאול למה היה מחשבתם בגביע אם תאמר שהיה אצלם הגביע ההוא כמעשה הכלים העשויים לשעות או בחכמת הכוכבים והמזלות, בכל ארץ מצרים הורגלו בזה הרבה ולא היה להם לתמוה בזה, אבל נראה שהיתה חכמה מחודשת אצלם בהכר הקולות, שהרי ידוע הוא כי בקול מתערב בו הדבור למי שיבין החכמה, וכן אמרו קול ורוח ודבור, וכמו שאמרו רז"ל בקול הנשמע בשבלים בימי ניסן בשעה שאין הרוח מנשבת כי אותה תנועה היא שבח והודאה להקב"ה, והוא שארז"ל מנין שהשבלים אומרים שירה שנאמר . ובאותה תנועה יש קול ובאותו הקול תערב בו דבור למבין החכמה ההיא, ועל כן היו אחי יוסף חושבים כי בהכאת הגביע היה הדבור מתערב עם הקול, ואין הדבור נשמע ומובן כי אם לבעל החכמה לבדה, ועל כן אמר "ויתמהו האנשים איש אל רעהו" כי לא היה הענין מן החכמות המצויות ביניהם רק היתה חכמה מחודשת והיו תמהים עליה:

וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵהֶם וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ׃

חמש ידות. חלק בנימן עם אחיו, וחלקו של יוסף, וחלק אסנת, ומנשה ואפרים הרי חמשה. וישתו וישכרו עמו. באותו יום, כי מיום שמכרוהו לא שתו יין עד אותו יום וגם הוא לא שתה וכן תורה מלת עמו, וזה שכתוב (בראשית מט) נזיר אחיו.