Sign In
Library › Tanach תַּנַ״ךְ › I Samuel שְׁמוּאֵל א › Chapter 11 יא

I Samuel 11 — שְׁמוּאֵל א יא

גודל הטקסט
Commentaries - Mefarshim (click to show or hide) English Summary

א וַיַּעַל נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי וַיִּחַן עַל־יָבֵשׁ גִּלְעָד וַיֹּאמְרוּ כָּל־אַנְשֵׁי יָבֵישׁ אֶל־נָחָשׁ כְּרָת־לָנוּ בְרִית וְנַעַבְדֶךָּ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּסְלֵיק נָחָשׁ מַלְכָּא דִבְנֵי עַמוֹן וּשְׁרָא עַל יָבֵשׁ גִלְעָד וַאֲמַרוּ כָּל אֱנָשֵׁי יָבֵשׁ לְנָחָשׁ גְזַר לָנָא קְיָם וְנִפְלְחִינָךְ:
רַלְבַּ״ג אחר זה עלה נחש העמוני וחנ' אצל יביש גלעד להלחם עם יש' וליראתם ממנו אמרו לו יושבי יביש גלעד שיכרות להם ברית ויעבדוהו ר"ל שיהיו לו למס והוא לאכזריותו לא הסכים לקחת מהם מס אלא שינקר להם כל עין ימין להשים זה הענין חרפה על כל ישראל שלחולשתם הלכו ויצטרכו לכרות ברית עמו וזה האופן אשר בו מהזרות והקושי הרבה:
מְצוּדַת דָּוִד כרת לנו ברית. לבל המית אותנו:
מְצוּדַת צִיּוֹן ויחן. מלשון חניה:

ב וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי בְּזֹאת אֶכְרֹת לָכֶם בִּנְקוֹר לָכֶם כָּל־עֵין יָמִין וְשַׂמְתִּיהָ חֶרְפָּה עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל׃

רַשִׁ״י כל עין ימין. כמשמעו ומדרש אגדה (ילקוט שמעוני רמז קיא): הביאו לי ספר תורתכם שנתנה מימין, ואשרפה, על שכתוב בו (דברים כג ד): לא יבא עמוני ומואבי וגו': חרפה. גדוף:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר לְהוֹן נָחָשׁ מַלְכָּא דִבְנֵי עַמוֹן בְּהָדָא אֶגְזַר לְכוֹן בְּמֵיקַר לְכוֹן כָּל עֵינָא דְיַמִינָא וַאֲשַׁוִינָה חִיסוּדָא עַל כָּל יִשְׂרָאֵל:
מְצוּדַת דָּוִד בזאת. בזה התנאי והאופן, שאנקר מכל איש עין ימינו: ושמתיה חרפה. הדבר הזה יהי חרפה לכל ישראל, על שלא יוכלו להושיע אתכם מבזיון גדול כזה:
מְצוּדַת צִיּוֹן בנקור. ענין נקיבה, כמו (במדבר טז יד): העיני האנשים ההם תנקר:

ג וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו זִקְנֵי יָבֵישׁ הֶרֶף לָנוּ שִׁבְעַת יָמִים וְנִשְׁלְחָה מַלְאָכִים בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וְאִם־אֵין מוֹשִׁיעַ אֹתָנוּ וְיָצָאנוּ אֵלֶיךָ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַרוּ לֵיהּ סָבֵי יָבֵשׁ אוֹרִיךְ לָנָא שַׁבְעָא יוֹמִין וְנִשְׁלַח אִזְגַדִין בְּכָל תְּחוּם יִשְׂרָאֵל וְאִם לֵית דְפָרִיק יָתָנָא וְנִפּוֹק לְוָתָךְ:
רַלְבַּ״ג ולקחו ממנו זמן שבעת ימים לשלוח זה בכל גבול ישראל לראות אם ימצאו עזר ואם לא ימצאו יצאו אליו ויעשה בהם כרצונו, והנה הסכים בזה נחש כי דעתו היה להלחם עם ישראל ולקחת את ארצם אם יוכל, והנה באו הדברים עד שאול וסבב שנאספו כל ישראל להלחם עם נחש, והכו את עמון מכה רבה והנשארים נסו ונתפזרו אנה ואנה עד שלא נשארו בהם שנים יחד:
מְצוּדַת דָּוִד הרף לנו. התרפה מאתנו והמתן שבעת ימים, ורצה לומר: אם הכוונה בזה לחרף כל ישראל, הנה ראוי להודיעם, ואם לא יושיעונו אז יחשב לחרפה:
מְצוּדַת צִיּוֹן הרף. מלשון רפיון:

ד וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים גִּבְעַת שָׁאוּל וַיְדַבְּרוּ הַדְּבָרִים בְּאָזְנֵי הָעָם וַיִּשְׂאוּ כָל־הָעָם אֶת־קוֹלָם וַיִּבְכּוּ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲתוֹ אִזְגַדַיָא לְגִבְעֲתָא דְשָׁאוּל וּמַלִילוּ פִּתְגָמַיָא קֳדָם עַמָא וַאֲרִימוּ כָל עַמָא יַת קָלֵיהוֹן וּבְכוֹ:

ה וְהִנֵּה שָׁאוּל בָּא אַחֲרֵי הַבָּקָר מִן־הַשָּׂדֶה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מַה־לָּעָם כִּי יִבְכּוּ וַיְסַפְּרוּ־לוֹ אֶת־דִּבְרֵי אַנְשֵׁי יָבֵישׁ׃

רַשִׁ״י אחרי הבקר. אחר זמן מועד ביאת הבקר מן השדה:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְהָא שָׁאוּל אָתָא בָּתַר תּוֹרַיָא מִן חַקְלָא וַאֲמַר שְׁאוּל מַה לְעַמָא אֲרֵי בָכָן וְאִשְׁתַּעִיאוּ לֵיהּ יַת פִּתְגָמֵי אֱנָשֵׁי יָבֵשׁ:
מְצוּדַת דָּוִד אחרי הבקר. על כי ראה שבזוהו, לא נהג גם הוא עדיין בעצמו כבוד מלוכה, והלך אחרי הבקר להנהיגם כדרך ההדיוט:

ו וַתִּצְלַח רוּחַ־אֱלֹהִים עַל־שָׁאוּל בשמעו [כְּשָׁמְעוֹ] אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּחַר אַפּוֹ מְאֹד׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּשְׁרַת רוּחַ גְבוּרָא מִן קֳדָם יְיָ עַל שָׁאוּל כַּד שְׁמַע יַת פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין וּתְקֵיף רוּגְזֵיהּ לַחֲדָא:
מְצוּדַת דָּוִד ותצלח. עבר עליו רוח גודל לבב וגבורה מה׳ כשמעו וכו׳, וחרה אפו על נחש העמוני:

ז וַיִּקַּח צֶמֶד בָּקָר וַיְנַתְּחֵהוּ וַיְשַׁלַּח בְּכָל־גְּבוּל יִשְׂרָאֵל בְּיַד הַמַּלְאָכִים לֵאמֹר אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יֹצֵא אַחֲרֵי שָׁאוּל וְאַחַר שְׁמוּאֵל כֹּה יֵעָשֶׂה לִבְקָרוֹ וַיִּפֹּל פַּחַד־יְהוָה עַל־הָעָם וַיֵּצְאוּ כְּאִישׁ אֶחָד׃

רַשִׁ״י לבקרו. לבהמותיו:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּנְסִיב פַּדַן תּוֹרַיָא וְהַדְמֵיהּ וּשְׁלַח בְּכָל תְּחוּם יִשְׂרָאֵל בְּיַד אִזְגַדַיָא לְמֵימַר דְלֵיתוֹהִי נָפֵיק בָּתַר שָׁאוּל וּבָתַר שְׁמוּאֵל כְּדֵין יִתְעֲבֵיד לְתוֹרֵיהּ וּנְפַל זִיעָא מִן קֳדָם יְיָ עַל עַמָא וּנְפָקוּ כְּגַבְרָא חָד:
מְצוּדַת דָּוִד ביד המלאכים. אשר באו מיבש גלעד: לאמר. צום לאמר להם: מי שלא יצא למלחמה ינותח בקרו כזה: פחד ה׳. לא פחד נתיחת הבקר, כי אם פחדו מה׳ להמרות פי משיחו: כאיש אחד. רצה לומר: במהירות רב ובהסכמה אחת:
מְצוּדַת צִיּוֹן צמד. זוג, על שם שדרכם ללכת מצומדים ומחוברים: וינתחהו. חתך כל אחד לנתחים, רוצה לומר לאברים:

ח וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק וַיִּהְיוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְאִישׁ יְהוּדָה שְׁלֹשִׁים אָלֶף׃

רַשִׁ״י ויפקדם בבזק. רבותינו אמרו (יומא כב ב): בשברי חרסים (ס"א, אינו). לשון אחר: בבזק, באבנים, שנטל מכל אחד אבן ומנאם, כמו (לקמן טו ד): ויפקדם בטלאים, שנטל מכל אחד טלה ומנאם בהם, כמו שהיו מונים אותם בחצאי שקלים, ותרגם (משלי כו ח): כצרור אבן במרגמה, היך בזקא דכיפא בקלעא. ובילמדנו: ויפקדם בטלאים, כד אינון מסכנין, באלין בזקייא, כד אינון עתירים, באלין אימריא. לשון אחר: 'בבזק', שם מקום הנזכר בספר שופטים (א ה) וימצאו את אדוני בזק בבזק:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּמְנִינוּן בְבָזָק וַהֲווֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל תְּלַת מְאָה אַלְפִין וֶאֱנַשׁ יְהוּדָה תְּלָתִין אַלְפִין:
מְצוּדַת צִיּוֹן בבזק. שם מקום:

ט וַיֹּאמְרוּ לַמַּלְאָכִים הַבָּאִים כֹּה תֹאמְרוּן לְאִישׁ יָבֵישׁ גִּלְעָד מָחָר תִּהְיֶה־לָכֶם תְּשׁוּעָה בחם [כְּחֹם] הַשָּׁמֶשׁ וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים וַיַּגִּידוּ לְאַנְשֵׁי יָבֵישׁ וַיִּשְׂמָחוּ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַרוּ לְאִזְגַדַיָא דַאֲתוֹ כְּדֵין תֵּימְרוּן לֶאֱנָשׁ יָבֵשׁ גִלְעָד מְחַר תְּהִי לְכוֹן פּוּרְקָנָא בְּמֵיחַם שִׁמְשָׁא וַאֲתוֹ אִזְגַדַיָא וְחַוִיאוּ לֶאֱנָשֵׁי יָבֵשׁ וַחֲדִיאוּ:
מְצוּדַת צִיּוֹן לאיש. לכל איש: כחום השמש. כאשר יתחמם השמש בגבורתו, והוא חצי היום:

י וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי יָבֵישׁ מָחָר נֵצֵא אֲלֵיכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָּנוּ כְּכָל־הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַרוּ אֱנָשֵׁי יָבֵשׁ מְחַר נִפּוֹק לְוַתְכוּן וְתַעְבְּדוּן לָנָא כְּכוֹל דְתַקִין בְּעֵינֵיכוֹן:
מְצוּדַת דָּוִד ויאמרו אנשי יביש. אמרו לאנשי נחש העמוני: מחר נצא וכו׳ ועשו בנו כאשר תרצו, ולהטעותם אמרו, שלא יהיו נשמרים:

יא וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּשֶׂם שָׁאוּל אֶת־הָעָם שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיָּבֹאוּ בְתוֹךְ־הַמַּחֲנֶה בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּכּוּ אֶת־עַמּוֹן עַד־חֹם הַיּוֹם וַיְהִי הַנִּשְׁאָרִים וַיָּפֻצוּ וְלֹא נִשְׁאֲרוּ־בָם שְׁנַיִם יָחַד׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַהֲוָה בְּיוֹמָא דְבַתְרוֹהִי וּמַנִי שָׁאוּל יַת עַמָא תְּלָתָא מַשִׁירְיָן וַעֲלוֹ בְּגוֹ מַשְׁרִיתָא בְּמַטְרַת צַפְרָא וּמְחוֹ יַת בְּנֵי עַמוֹן עַד מֵיחַם יוֹמָא וַהֲווֹ דְאִשְׁתָּאֲרוֹ וְאִתְבַּדָרוּ וְלָא אִשְׁתָּאֲרוּ בְּהוֹן תְּרֵין דְעַרְקִין כַּחֲדָא:
מְצוּדַת דָּוִד בתוך המחנה. של נחש העמוני: באשמורת הבקר. הוא המשמר השלישי הסמוך לבוקר: ויפוצו. נתפזרו אלו מאלו:
מְצוּדַת צִיּוֹן ראשים. חלקים: באשמורת. מלשון משמר: היום. השמש קרויה יום, כמו (בראשית ג ח): לרוח היום: ויפוצו. נתפזרו, כמו (במדבר י לה): ויפוצו אויביך:

יב וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל־שְׁמוּאֵל מִי הָאֹמֵר שָׁאוּל יִמְלֹךְ עָלֵינוּ תְּנוּ הָאֲנָשִׁים וּנְמִיתֵם׃

רַשִׁ״י מי האומר. בלשון בזיון, שאול ימלוך עלינו, תנו אותם ונמיתם: ימלוך עלינו. בתמיה:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר עַמָא לִשְׁמוּאֵל מָא דֵין דִי מְבַסֵר לְמֵימַר לָא כָשַׁר שָׁאוּל לְמִמְלַךְ עֲלָנָא אַיְתוֹ גַבְרַיָא וְנַקְטְלִינוּן:
מְצוּדַת דָּוִד מי האומר. מי האיש האומר בלעג ובתמיה, שאול ימלוך עלינו וכי הגון הוא למלוכה, את האנשים האלה תנו בידינו ונמיתם, ואמרו זה על כי ראו שה׳ עמו והתשועה באה על ידו:

יג וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לֹא־יוּמַת אִישׁ בַּיּוֹם הַזֶּה כִּי הַיּוֹם עָשָׂה־יְהוָה תְּשׁוּעָה בְּיִשְׂרָאֵל׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר שָׁאוּל לָא יִתְקְטֵיל גַבְרָא בְּיוֹמָא הָדֵין אֲרֵי יוֹמָא דֵין עֲבַד יְיָ פּוּרְקָנָא בְּיִשְׂרָאֵל:
רַלְבַּ״ג לא יומת איש ביום הזה. יתכן שאחר היום המיתום או אמר שאול לא יומת איש ביום הזה על צד התחבולה למלט האנשים ההם מיד ישראל להראות להם שדעתו להמיתם אחר היום ההוא:
מְצוּדַת דָּוִד כי היום וכו׳. ואין ראוי להמית איש ביום תשועה:

יד וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־הָעָם לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה׃

רַשִׁ״י ויאמר שמואל וגו' ונחדש שם המלוכה. לפי שבראשונה היו עוררים על הדבר, ועתה נתרצו כולם:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר שְׁמוּאֵל לְעַמָא אִיתוּ וְנֵזִיל לְגִלְגָלָא וּנְחַדַת תַּמָן מַלְכוּתָא:
רַלְבַּ״ג ואולי לזאת הסבה סבב שמואל לחדש המלוכה בגלגל כאילו הראה שעד עתה לא היה מלך בשלמות:
מְצוּדַת דָּוִד ונחדש שם המלוכה. על כי בראשונה לא קבלוהו כולם ברצון:

טו וַיֵּלְכוּ כָל־הָעָם הַגִּלְגָּל וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת־שָׁאוּל לִפְנֵי יְהוָה בַּגִּלְגָּל וַיִּזְבְּחוּ־שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים לִפְנֵי יְהוָה וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל־אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל עַד־מְאֹד׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲזַלוּ כָּל עַמָא לְגִלְגָלָא וְאַמְלִיכוּ תַמָן יַת שָׁאוּל קֳדָם יְיָ בְּגִלְגָלָא וּנְכִיסוּ תַמָן נִכְסַת קוּדְשִׁין קֳדָם יְיָ וַחֲדֵי תַמָן שָׁאוּל וְכָל אֱנָשֵׁי יִשְׂרָאֵל עַד לַחֲדָא:
רַלְבַּ״ג ואמר לפני ה' בגלגל כי שם בנו מזבח וזבחו בו ובראשונ' היה שם המשכן כמו שנזכר בספר יהושע בתחלתו, ואחר זה השתדל שמואל להביא את ישראל ומלכם אל שיתנהגו בדרכי התורה ולא יסורו ממנה וזכר להם תחלה שכל ימיו הנהיגם בדרכי התורה מאין נשא פנים לאדם ולא לקחם שום דבר לא על צד העושק ולא באופן אחר והעיד להם זה בפני ה' ובפני שאול כאילו יהיה השם יתעלה לעד ביניהם על זה ושאול משיחו עד שהם הודו שהאמת כן הוא כמו שאמר שמואל:
מְצוּדַת דָּוִד וימליכו שם. המליכוהו שנית, בהסכמת כולם וברצון טוב: לפני ה׳. כי השכינה שורה במקום שרוב צבור נאספים:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.