א
בֶּן־שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ וּשְׁתֵּי שָׁנִים מָלַךְ עַל־יִשְׂרָאֵל׃
רַשִׁ״י
בן שנה שאול במלכו. אמרו רבותינו ז"ל (יומא כב ב): כבן שנה, שלא טעם טעם חטא. ויש לפתור: בן שנה שאול במלכו, בשנה ראשונה שהומלך בה, והוא מלך שתי שנים על ישראל, ובשנה ראשונה, מיד: ויבחר לו שאול שלשת אלפים:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
כְּבַר שְׁנָא דְלֵית בֵּיהּ חוֹבִין כֵּן שָׁאוּל כַּד מְלַךְ וְתַרְתֵּין שְׁנִין מְלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל:
רַלְבַּ״ג
בן שנה שאול במלכו וגו'. הנה יש מן הזרות מאד בזה הפסוק לשתי סבות האחת היא שלא יתכן שנאמר לפי הפשט שיהיה שאול בן שנה לבד במלכו והשנית שהוא רחוק שנאמר שלא מלך שאול כי אם שתי שנים עם רוב הדברים שעשה מצורף לזה שכבר עמד זמן מעת המשחו קודם החזיקו במלוכה, והנכון בעיני לפי הפשט שיהיה הרצון בזה שכבר עבר שנה אחת לשאול מעת המשחו עד העת שמלך שחדשו המלוכה בגלגל והוא כשמלך השתי שנים על ישראל וספר כי בחר לו שלשת אלפים מישראל היותר גבורים שבהם והיו עם שאול אלפים ואלף עם יונתן ויתר העם שלח איש לאהליו כדי שלא יכביד על ישראל:
מְצוּדַת דָּוִד
בן שנה. רצה לומר: כשנמלך, כלתה שנה מזמן משיחתו. או מוסב למקרא שלאחריו, לומר: בשנה הראשונה בחר לו שלשת אלפים וכו׳:
ב
וַיִּבְחַר־לוֹ שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מִיִּשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ עִם־שָׁאוּל אַלְפַּיִם בְּמִכְמָשׂ וּבְהַר בֵּית־אֵל וְאֶלֶף הָיוּ עִם־יוֹנָתָן בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין וְיֶתֶר הָעָם שִׁלַּח אִישׁ לְאֹהָלָיו׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּבְחַר לֵיהּ שָׁאוּל תְּלָתָא אַלְפִין מִיִשְׂרָאֵל וַהֲווֹ עִם שָׁאוּל תְּרֵין אַלְפִין בְּמִכְמָשׁ וּבְטוּר בֵּית אֵל וְאַלְפָא הֲווֹ עִם יוֹנָתָן בְּגִבְעֲתָא דְבֵית בִּנְיָמִין וּשְׁאַר עַמָא שְׁלַח גְבַר לְקִירְוֹהִי:
מְצוּדַת דָּוִד
ויהיו עם שאול. להיות נכונים לשמשו בעת הצורך: במכמש וכו׳. מהם ישבו במכמש, ומהם בהר בית אל:
ג
וַיַּךְ יוֹנָתָן אֵת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר בְּגֶבַע וַיִּשְׁמְעוּ פְּלִשְׁתִּים וְשָׁאוּל תָּקַע בַּשּׁוֹפָר בְּכָל־הָאָרֶץ לֵאמֹר יִשְׁמְעוּ הָעִבְרִים׃
רַשִׁ״י
את נציב פלשתים. סרדיוט שהיה להם על ישראל, והושיבוהו בגבעת בנימן: ישמעו העברים. שמרדנו בפלשתים, וישמרו מהם:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּמְחָא יוֹנָתָן יַת אִסְטַרְטִיגֵי פְלִישְׁתָּאֵי דִי בְגִבְעֲתָא וּשְׁמָעוּ פְלִשְׁתָּאֵי וְשָׁאוּל תָּקַע בְּשׁוֹפָרָא בְּכָל אַרְעָא לְמֵימַר יִשְׁמְעוּן יְהוּדָאֵי:
רַלְבַּ״ג
והנה היו ישראל אז תחת יד פלשתים עד שכבר שמו פלשתי' נציב בגבע בנימן למשול והכהו יהונתן ונודע לפלשתים והיו משתדלים לקחת נקמה מזה ושאול תקע בשופר בכל הארץ להשמיע לעברי' זה הענין למען יקחו עצה להמלט מידי פלשתים או להלחם עמהם:
מְצוּדַת דָּוִד
ישמעו העברים. רצה לומר: בכדי שישאלו מה זה קול השופר, ידעו על ידי זה להיות נשמרים מן הפלשתים:
ד
וְכָל־יִשְׂרָאֵל שָׁמְעוּ לֵאמֹר הִכָּה שָׁאוּל אֶת־נְצִיב פְּלִשְׁתִּים וְגַם־נִבְאַשׁ יִשְׂרָאֵל בַּפְּלִשְׁתִּים וַיִּצָּעֲקוּ הָעָם אַחֲרֵי שָׁאוּל הַגִּלְגָּל׃
רַשִׁ״י
וגם נבאש ישראל. נבאש ריחם בפלשתים, לשון 'שנאה': אחרי שאול הגלגל. הוא שאמר לו שמואל (לעיל י ח) וירדת לפני הגלגל:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְכָל יִשְׂרָאֵל שְׁמָעוּ לְמֵימַר מְחָא שָׁאוּל יַת אִסְטַרְטִיגֵי פְלִישְׁתָּאֵי וְאַף אִתְגְרִי יִשְׂרָאֵל בִּפְלִשְׁתָּאֵי וְאִתְכְּנִישׁוּ עַמָא בָּתַר שָׁאוּל לְגִלְגָלָא:
רַלְבַּ״ג
והנה נאספו העם על זה הענין אל שאול בגלגל חרדו כל העם אחריו להאסף אליו ומיראתם נתחבאו קצת ישראל במערות ובמה שידמה להם וקצתם ברחו מעבר לירדן, ועוד היה שאול בגלגל חרדו כל העם אחריו להאסף עליו:
מְצוּדַת דָּוִד
הכה שאול. אף שיונתן הכהו, יחשב לשאול, כי הוא המלך וכל דבר יקרא על שמו: נבאש ישראל. נמאס ישראל בעיני פלשתים, כדרך שממאסין בדבר הנבאש: ויצעקו. נאספו אחרי שאול ללכת הגלגל:
ה
וּפְלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ לְהִלָּחֵם עִם־יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רֶכֶב וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים פָּרָשִׁים וְעָם כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל־שְׂפַת־הַיָּם לָרֹב וַיַּעֲלוּ וַיַּחֲנוּ בְמִכְמָשׂ קִדְמַת בֵּית אָוֶן׃
רַשִׁ״י
קדמת בית און. במזרח בית און:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּפְלִשְׁתָּאֵי אִתְכְּנִישׁוּ לְאַגָחָא קְרָבָא בְיִשְׂרָאֵל תְּלָתִין אַלְפִין רְתִיכִין וְשִׁתָּא אַלְפִין פָּרָשִׁין וְעַמָא כְּחָלָא דְעַל כֵּיף יַמָא לִסְגֵי וּסְלִיקוּ וּשְׁרוֹ בְמִכְמַשׁ מַדְנַח בֵּית אָוֶן:
ו
וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל רָאוּ כִּי צַר־לוֹ כִּי נִגַּשׂ הָעָם וַיִּתְחַבְּאוּ הָעָם בַּמְּעָרוֹת וּבַחֲוָחִים וּבַסְּלָעִים וּבַצְּרִחִים וּבַבֹּרוֹת׃
רַשִׁ״י
ובחוחים. מקום קבוצת חוחים, שפנ"י בלע"ז: ובצרחים. פליישי"ץ בלע"ז: ובבורות. גומות:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וֶאֱנַשׁ יִשְׂרָאֵל חֲזוֹ אֲרֵי עָקַת לְהוֹן אֲרֵי אִידְחַק עַמָא וְאִטַמָרוּ עַמָא בִּמְעָרָתָא וּבִמְצָדָתָא וּבִשְׁקִיפֵי כֵיפַיָא וּבִמְעָרַת טִינָרָא וּבְגוּבַיָא:
מְצוּדַת צִיּוֹן
צר. מלשון צרה: נגש. נדחק ונלחץ, כמו (ישעיהו נג ז): נגש והוא נענה: ובחוחים. בין הקוצים, כמו (שיר השירים ב ב): כשושנה בין החוחים: ובצריחים. מגדלים גבוהים, וכן (שופטים ט מו): צריח בית אל:
ז
וְעִבְרִים עָבְרוּ אֶת־הַיַּרְדֵּן אֶרֶץ גָּד וְגִלְעָד וְשָׁאוּל עוֹדֶנּוּ בַגִּלְגָּל וְכָל־הָעָם חָרְדוּ אַחֲרָיו׃
רַשִׁ״י
עברו את הירדן ארץ גד. לברוח מפני פלשתים, שהפלשתים היו בארץ כנען בעבר הירדן ימה: חרדו אחריו. מהרו ללכת אחריו:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וִיהוֹדָאֵי עֲבָרוּ יַת יַרְדְנָא לְאַרַע גָד וְגִלְעָד וְשָׁאוּל עַד כְּעַן בְּגִלְגָלָא וְכָל עַמָא אִיתְכְּנִישׁוּ בַתְרוֹהִי:
מְצוּדַת דָּוִד
ועברים עברו. אמר בלשון הנופל על הלשון, והוא מדרך צחות, ורצה לומר: קצתם מישראל עברו הירדן וברחו לארץ גד וגלעד: עודנו בגלגל. ולא ירד עדיין לקראת המלחמה: וכל העם. אשר לא נתחבאו ולא ברחו, חרדו ללכת אחריו למלחמה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
עודנו. מלשון עוד: חרדו. מהרו בחרדה, כמו (לקמן טז ד): ויחרדו זקני העיר לקראתו:
ח
וייחל [וַיּוֹחֶל ] שִׁבְעַת יָמִים לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר שְׁמוּאֵל וְלֹא־בָא שְׁמוּאֵל הַגִּלְגָּל וַיָּפֶץ הָעָם מֵעָלָיו׃
רַשִׁ״י
ויוחל. המתין: למועד אשר שמואל. הרי זה מקרא חסר תיבה אחת, למועד אשר שם שמואל' או למועד אשר לשמואל, ודוגמא לו (שמואל-ב ד ב): ושני אנשים שרי גדודים היו בן שאול, היה לו לכתוב לבן שאול, אף כאן אשר לשמואל, שאמר לו (לעיל י ח) שבעת ימים תוחל עד בואי אליך:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאוֹרִיךְ שַׁבְעָא יוֹמִין לְזִימְנָא דַאֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל וְלָא אָתָא שְׁמוּאֵל לְגִלְגָלָא וְאִיתְבַּדַר עַמָא מֵעִילַוֹהִי:
רַלְבַּ״ג
והנה הוחיל שאול שבעת ימים למועד אשר הגביל לו שמואל באמרו אליו וירדת לפני הגלגל והנה אנכי יורד אליך להעלות עולות לזבוח זבח שלמים שבעת ימים תוחל עד בואי אליך, וכאשר הגיע היום השביעי וראו העם כי לא בא שמואל נפוצו מעל שאול מרוב פחדם ויראתם וידמה כי שאול להגיע אליו הנבואה העלה העולה והשלמים כאשר ראה כי לא בא שמואל ולא די שלא הועיל אבל נמנעה גם כן נבואת שמואל להודיע אותו מה יעשה ואיך יתנהג בענין זאת המלחמה לפי שכבר עבר על מצות הש"י במה שצוהו על ידי שמואל נביאו שיוחיל שבעת ימים עד באו אליו אך לא חטא במה שהעלה העולות והשלמים והוא זר כי אז היה מותר לזר להקריב בבמת יחיד כמו שנתבאר בסוף זבחים:
מְצוּדַת דָּוִד
ויוחל. המתין שבעת ימים מעת בואו אל הגלגל: למועד אשר שמואל. כמו למועד אשר אמר שמואל, רצה לומר: להזמן שקבע לו שמואל מאז משחו למלך כמו שכתוב למעלה (י ח): ויפץ העם. נתפזרו והלכו ממנו:
ט
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל הַגִּשׁוּ אֵלַי הָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיַּעַל הָעֹלָה׃
רַשִׁ״י
הגישו אלי העולה. זר מותר להקריב בבמה:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר שָׁאוּל קְרִיבוּ לְוָתִי עֲלָתָא וְנִכְסַת קוּדְשַׁיָא וְאַסֵיק עֲלָתָא:
י
וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְהַעֲלוֹת הָעֹלָה וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל בָּא וַיֵּצֵא שָׁאוּל לִקְרָאתוֹ לְבָרֲכוֹ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַהֲוָה כְּשֵׁיצָיוּתֵיהּ לְאַסָקָא עֲלָתָא וְהָא שְׁמוּאֵל אָתָא וּנְפַק שָׁאוּל לָקֳדָמוּתֵיהּ לְמִשְׁאַל בִּשְׁלָמֵיהּ:
יא
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל מֶה עָשִׂיתָ וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כִּי־רָאִיתִי כִי־נָפַץ הָעָם מֵעָלַי וְאַתָּה לֹא־בָאתָ לְמוֹעֵד הַיָּמִים וּפְלִשְׁתִּים נֶאֱסָפִים מִכְמָשׂ׃
רַשִׁ״י
מה עשית. הלא אמרתי לך הנני יורד אליך להעלות העולה, אני אעלה אותה, ולא אתה: למועד הימים. בתחלת היום:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר שְׁמוּאֵל מָה עֲבַדְתָּא וַאֲמַר שָׁאוּל אֲרֵי חֲזֵיתִי אֲרֵי אִתְבַּדַר עַמָא מֵעִלַוַי וְאַתְּ לָא אָתֵיתָא לִזְמַן יוֹמִין וּפְלִשְׁתָּאֵי אִתְכַּנָשׁוּ לְמִכְמָשׁ:
מְצוּדַת דָּוִד
מה עשית. כי הלא אמרתי לך שתוחיל עד בואי, ואני אעלה העולה: למועד הימים. לזמן הימים שקבעת:
יב
וָאֹמַר עַתָּה יֵרְדוּ פְלִשְׁתִּים אֵלַי הַגִּלְגָּל וּפְנֵי יְהוָה לֹא חִלִּיתִי וָאֶתְאַפַּק וָאַעֲלֶה הָעֹלָה׃
רַשִׁ״י
ואתאפק. נתחזקתי על רצוני, שהיה לבי אומר להמתין לך, על כרחי העמדתי את לבי ואעלה העולה:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמָרִית כְּעַן יֶחֱתוּן פְלִשְׁתָּאֵי לְוָתִי לְגִלְגָלָא וּקְדָם יְיָ לָא צַלֵיתִי וְאִתְחַסְנֵית וְאַסְקֵית עֲלָתָא:
מְצוּדַת דָּוִד
עתה ירדו. הואיל ונאספו, בודאי ירדו ובעל כרחי אלחם עמהם עד לא חליתי פני ה׳ בעת הבאת הקרבן: ואתאפק. לזה התחזקתי לעבור על רצוני ולבל המתן עוד, ואעלה העולה לחלות את פני ה׳ בעת העלותי, עד לא ירדו פלשתים:
מְצוּדַת צִיּוֹן
חליתי. התפללתי, כמו (שמות לב יא): ויחל משה: ואתאפק. ואתחזק, כמו (בראשית מה א): ולא יכול יוסף להתאפק:
יג
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־שָׁאוּל נִסְכָּלְתָּ לֹא שָׁמַרְתָּ אֶת־מִצְוַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר צִוָּךְ כִּי עַתָּה הֵכִין יְהוָה אֶת־מַמְלַכְתְּךָ אֶל־יִשְׂרָאֵל עַד־עוֹלָם׃
רַשִׁ״י
כי עתה. לפני עשותך זאת: הכין ה' את ממלכתך עד עולם. שכשפוסקין לו גדולה לאדם, פוסקין לו ולדורותיו (מגילה יג ב):
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר שְׁמוּאֵל לְשָׁאוּל טְפֵישְׁתָּא לָא נְטַרְתָּא יַת תַּפְקֵידְתָּא מֵימְרָא דַייָ אֱלָהָךְ דְפַקְדָךְ אֲרֵי כְעַן אַתְקִין יְיָ יַת מַלְכוּתָךְ עַל יִשְׂרָאֵל עַד עָלְמָא:
רַלְבַּ״ג
והנה גינהו שמואל על אשר לא שמר מצות השם אשר צוהו על יד נביאו שמואל ואמר לו שזה העון יהיה סבה שלא תקו' מלכותו ותנתן המלוכה לאיש אחר וזה האיש שנתנה לו המלוכה הוא דוד לפי מה שהתבאר אחר זה, וכבר יספק מספק ויאמר איך יתכן שיאמר שמואל לשאול כי עתה הכין ה' את ממלכתך על ישראל עד עולם וכבר התבאר מברכו' יעקב לבניו כי המלוכה תהיה לשבט יהודה ואם היתה המלוכה לשאול עד עולם לא יתכן שיתקיים הייעוד הזה שייעד יעקב, והנה התר זה הספק איננו ממה שיקשה לפי מה שנאמר וזה כי אמרנו עד עולם יתכן שיובן עד זמן רחב כמאמר חנה וישב שם עד עולם שהרצון בו כמו נ' שנה וכן מ"ש בתורה ועבדו לעולם הרצון בו עולמו של יובל כמו שבארנו שם ולפי הענין היה הרצון בזה המאמר כי הש"י הכין ממלכת שאול באופן שתתקיים זמן רחב לולי זה המרי שמנע ממנו הטוב ולא נתקיים המלוכה לו כ"א זמן מועט:
מְצוּדַת דָּוִד
נסכלת. עשית סכלות במה שלא המתנת כל היום עד בואי: את מצות ה׳. כי דבר ה׳ היא, ולא מאלי אמרתי: כי עתה. אם משמר היית מצות ה׳, אז עתה בזה הזכות היה ה׳ מכין מלכותך עד עולם:
יד
וְעַתָּה מַמְלַכְתְּךָ לֹא־תָקוּם בִּקֵּשׁ יְהוָה לוֹ אִישׁ כִּלְבָבוֹ וַיְצַוֵּהוּ יְהוָה לְנָגִיד עַל־עַמּוֹ כִּי לֹא שָׁמַרְתָּ אֵת אֲשֶׁר־צִוְּךָ יְהוָה׃
רַשִׁ״י
ועתה ממלכתך לא תקום. שכן אמר משה בתורה (דברים יז כ): לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל למען יאריך ימים וגו', הא אם סר, לא יאריך ימים, ואם תאמר לא על מצות נביא נאמר, אלא על מצות התורה, הרי כבר נאמר (שם שם): לשמור את כל דברי התורה הזאת, ואחר כך: לבלתי רום לבבו ולבלתי סור מן המצוה, אפילו ממצות נביא:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּכְעַן מַלְכוּתָךְ לָא תִתְקַיֵם אַתְקֵין יְיָ קֳדָמוֹהִי גְבַר עָבֵיד רְעוּתֵהּ וּפַקְדֵיהּ יְיָ לְמֶהֱוֵי מַלְכָּא עַל עַמֵיהּ אֲרֵי לָא נְטַרְתָּא יַת דְפַקְדָךְ יְיָ:
מְצוּדַת דָּוִד
ועתה. הואיל ולא שמרת, לא תתקיים ממלכתך: בקש ה׳ לו. בעשותך זאת, בקש ה׳ לו איש העושה כלבבו ושומר מצותיו: ויצוהו ה׳. גזר עליו שהוא יהיה לנגיד:
טו
וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיַּעַל מִן־הַגִּלְגָּל גִּבְעַת בִּנְיָמִן וַיִּפְקֹד שָׁאוּל אֶת־הָעָם הַנִּמְצְאִים עִמּוֹ כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ׃
רַשִׁ״י
הנמצאים עמו. כי העם נפוצו מעליו, ואלו נשתיירו:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְקָם שְׁמוּאֵל וּסְלִיק מִן גִלְגָלָא לְגִבְעֲתָא דְבִנְיָמִין וּמְנָא שָׁאוּל יַת עַמָא דְאִשְׁתְּכָּחוּ עִמֵיהּ כְּשִׁית מֵאָה גַבְרָא:
מְצוּדַת דָּוִד
ויקם שמואל. ושאול היה נמשך אחריו: הנמצאים עמו. מאותן שלא נפוצו מעליו:
טז
וְשָׁאוּל וְיוֹנָתָן בְּנוֹ וְהָעָם הַנִּמְצָא עִמָּם יֹשְׁבִים בְּגֶבַע בִּנְיָמִן וּפְלִשְׁתִּים חָנוּ בְמִכְמָשׂ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְשָׁאוּל וְיוֹנָתָן בְּרֵיהּ וְעַמָא דְאִשְׁתְּכַח עִמְהוֹן יַתְבִין בְּגִבְעֲתָא דְבֵית בִּנְיָמִן וּפְלִשְׁתָּאֵי שְׁרוֹ בְמִכְמָשׁ:
רַלְבַּ״ג
ויקם שמואל וגו'. ולא זכר שקם שאול עמו לפי שהוא מבואר כי לא בא שאול בגלגל כ"א בעבור שמואל שייעד לו שיבא אליו שם להודיע לו מה יעשה, והנה ספר שכל העם הנמצא עם שאול ויונתן בנו היו בגבע בנימן לא היו כ"א שש מאות איש כי השאר הלכו להם מרוב הפחד, והנה חנו פלשתים במכמש במקום שהיה שם שאול בתחלה ועשו להם שלשה ראשים להשחית ארץ ישראל כי היו עם רב מאד כמו שקדם:
יז
וַיֵּצֵא הַמַּשְׁחִית מִמַּחֲנֵה פְלִשְׁתִּים שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים הָרֹאשׁ אֶחָד יִפְנֶה אֶל־דֶּרֶךְ עָפְרָה אֶל־אֶרֶץ שׁוּעָל׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּנְפַק מְחַבְּלָא מִמַשְׁרִיתָא פְלִישְׁתָּאֵי תְּלָתָא מַשִׁירְיָן מַשְׁרִיתָא חֲדָא מִתְפַּנְיָא לְאוֹרַח עָפְרָה לְאַרְעָא דָרוֹמָא:
יח
וְהָרֹאשׁ אֶחָד יִפְנֶה דֶּרֶךְ בֵּית חֹרוֹן וְהָרֹאשׁ אֶחָד יִפְנֶה דֶּרֶךְ הַגְּבוּל הַנִּשְׁקָף עַל־גֵּי הַצְּבֹעִים הַמִּדְבָּרָה׃
רַשִׁ״י
גי הצבועים. שמצויין בו הצבועים, הוא ששנינו, רבי מאיר אומר: אף הצבוע. ותרגם יונתן: אפעיא. וכן פירשו רבותינו ז"ל (בבא קמא טז א): צבוע זה אפעה, מין שרץ רע ומזיק:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּמַשְׁרִיתָא חֲדָא מִתְפַּנְיָא לְאוֹרַח בֵּית חוֹרוֹן וּמַשְׁרִיתָא חֲדָא מִתְפַּנְיָא לְאוֹרַח תְּחוּמָא דְמִסְתְּכֵי לְחֵילַת אַפְעַיָא לְמַדְבְּרָא:
מְצוּדַת דָּוִד
הנשקף. גבול ההוא היה נראה להעומד על גי הצבועים: המדברה. מוסב על הדרך, לומר שהדרך יפנה המדברה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
הנשקף. ענין הבטה, כמו (שופטים ה כח) בעד החלון נשקפה: גי. עמק: הצבועים. בה היו צבועים, ואמרו רבותינו ז״ל (בבא קמא טז א) שהוא אפעה, והוא בעל גוונים מחולפים כמנין ימות החמה, ולזה קרוי צבוע:
יט
וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כִּי־אמר [אָמְרוּ] פְלִשְׁתִּים פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים חֶרֶב אוֹ חֲנִית׃
רַשִׁ״י
וחרש לא ימצא. לא היה מצוי בתחלת מלכות שאול, כי הפלשתים המושלים בישראל, העבירו כל חרשי ברזל מישראל, פן יעשו כלי זיין להלחם:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאוּמַן עֲבֵיד זְיַן לָא מִשְׁתְּכַח בְּכָל תְּחוּם אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל אֲרֵי אֲמָרוּ פְלִשְׁתָּאֵי דִלְמָא יַעְבְּדוּן יְהוּדָאִין סַיְפִין אוֹ רוֹמְחִין:
רַלְבַּ״ג
והנה זכר כי בכל ארץ ישראל לא היה נמצא חרש ברזל או יהיה זה כן לפי מה שאחשוב כי למיעוט המצא הברזל בארץ ישראל כמו שהוא מפי רבים היום לא היו בישראל חרשי ברזל ולזה היו צריכים לרדת אל הפלשתים לתקן להם כלי החרישה ועבודת האדמה ולא הניחו הפלשתים שישב בישראל חרש פלשתי ליראתם שמא יעשו העברים חרב או חנית וימרדו בהם כי הפלשתים היו עדיין מושלים בישראל ממשלה וזה היה סבה שביום המלחמה לא נמצא חרב וחנית לאחד מן הנערים שהיו את שאול ויהונתן בנו ונמצא החרב והחנית לשאול וליהונתן לבדם:
כ
וַיֵּרְדוּ כָל־יִשְׂרָאֵל הַפְּלִשְׁתִּים לִלְטוֹשׁ אִישׁ אֶת־מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת־אֵתוֹ וְאֶת־קַרְדֻּמּוֹ וְאֵת מַחֲרֵשָׁתוֹ׃
רַשִׁ״י
וירדו כל ישראל הפלשתים. וכשהיו ישראל צריכין לחרשי ברזל ללטוש איתים וקרדומות ומחרישות, היו זקוקים לירד אל ארץ פלשתים: מחרשתו. שו"ק בלע"ז: אתו. קולטר"א בלע"ז: קרדומו. בשגו"ר בלע"ז: מחרשתו. פישוייר"א בלע"ז:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּנְחָתוּ כָל יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא פְלִשְׁתָּאֵי לְחָרָפָא גְבַר יַת פְּרָשֵׁיהּ וְיַת סִיכַת פַּדָנֵיהּ וְיַת כּוּלְבֵיהּ וְיַת עוּשְׁפֵיהּ:
מְצוּדַת דָּוִד
וירדו. רצה לומר: ומאז כשהיו צריכים ללטוש דבר מה, היו יורדים אל ארץ פלשתים, ללטוש שם אצל החרש:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ללטוש. לחדד, כמו (בראשית ד כב): לוטש כל חורש: מחרשתו. כלי המחרישה: אתו. שם כלי עשויה לחפור בו, כמו (ישעיהו ב ד) וכתתו חרבותם לאתים. ובדברי רבותינו ז״ל (בבא מציעא פב ב, ועוד) קרויה מרא: קרדומו. גרזן, כמו (שופטים ט מח): את הקרדומות: מחרשתו. כלי אומנות, כמו (ישעיהו מד יג): חרש עצים:
כא
וְהָיְתָה הַפְּצִירָה פִים לַמַּחֲרֵשֹׁת וְלָאֵתִים וְלִשְׁלֹשׁ קִלְּשׁוֹן וּלְהַקַּרְדֻּמִּים וּלְהַצִּיב הַדָּרְבָן׃
רַשִׁ״י
והיתה הפצירה פים למחרשות. והיתה להם לאותם שהיה להם טורח לרדת אל הפלשתים ללטוש, היתה הפצירה פים לימ"א בלע"ז, שיש לה הפצר פיות, כלומר פיות וחידודים הרבה, היתה להם לחדד המחרשת והאתים: ולשלש קלשון. מזלג עשוי כמין עתר, שקורין פורקד"א, ולו שלש שינים: ולהציב הדרבן. לחדדו בראשו לנועצו ולהציבו בתוך המרדע:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַהֲוֵי לְהוֹן שׁוֹפִינָא לְחָרָפָא בֵּיהּ פִּגְמַת כָּל מָאן דְבַרְזֶל לְעוּשְׁפַיָא וּלְסִיכַת פַדְנַיָא וּלְמִצְלַת קַצְרַיָא דִי לָהּ תְּלַת שְׁנִין וּלְכוּלְבַיָא וּלְאַנְצְבָא זָקָת:
מְצוּדַת דָּוִד
והיתה וכו׳. רצה לומר: ומי שלא רצה לרדת לפלשתים, היה לוטש בעצמו את המחרשות וכו׳, עם הכלי הקרויה ׳פצירה פים׳, העשויה בהרבה פיות וחריצים, ונוח ללטוש בה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
הפצירה. ענין רבוי, כמו (בראשית יט ג): ויפצר בם, שהוא מרבית דברי פתוי: פים. פיות, ורצונו לומר חריצים וחדודים: מחרשות. הם כלי אומנות: ולשלש קלשון. שם כלי ברזל, עשויה לסלק בה הזבל, והיא בעלת שלש שינים, וכאלו אמר קלשון בעלת שלש: ולהציב הדרבן. רצה לומר לחדד הדרבן, להציבו ביושר בתוך מלמד הבקר, והוא המקל שמלמד בו הבקר לחרישה, והמחט שבראשו קרוי דרבן, וכן (קהלת יב יא): דברי חכמים כדרבונות:
כב
וְהָיָה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת וְלֹא נִמְצָא חֶרֶב וַחֲנִית בְּיַד כָּל־הָעָם אֲשֶׁר אֶת־שָׁאוּל וְאֶת־יוֹנָתָן וַתִּמָּצֵא לְשָׁאוּל וּלְיוֹנָתָן בְּנוֹ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַהֲוָה בְּיוֹמָא דִקְרָבָא וְלָא אִשְׁתְּכַח חַרְבָּא וּמוּרְנִיתָא בְּיַד כָּל עַמָא דְעִם שָׁאוּל וְעִם יוֹנָתָן וּמַשְׁכְּחָא לְשָׁאוּל וּלְיוֹנָתָן בְּרֵיהּ:
מְצוּדַת דָּוִד
והיה ביום מלחמת. בעת שנלחמו עם פלשתים: לא נמצא חרב. כי לא היה בישראל חרש ברזל לעשותם: ותמצא. אבל לשאול וליונתן, להם לבדם נמצא חרב וחנית:
כג
וַיֵּצֵא מַצַּב פְּלִשְׁתִּים אֶל־מַעֲבַר מִכְמָשׂ׃
רַשִׁ״י
מצב פלשתים. דרך אנשי צבא לעשות מהם מצב ומשחית, הם הפושטים ורצים אחר השלל אל העיר, שקורין צנבי"ל בלע"ז: מצב. הם נציבים לשמור שלא יצאו מן העיר משחיתים בהם: אל מעבר מכמש. הפלשתים היו חונים במכמש, ומכמש בהר, וישראל בעיר ששמה גבע וגבע היתה בראש ההר, ושני הרים היו זה כנגד זה, והגיא ביניהם, כמו שאמור בענין. ומצב פלשתים נגש אל עבר מכמש שלצד גבע, אל הגיא שביניהם:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּנְפַק אִסְטַרְטִיג פְּלִשְׁתָּאֵי לִמְגִיזַת מִכְמָשׁ:
מְצוּדַת צִיּוֹן
מצב. תרגם יונתן: אסטרטיג, וכמו כן תרגם על נציב פלשתים (לעיל פסוקים ג ד), והוא ענין פקידות ושלטנות: אל מעבר. אל צד:
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.