א
וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת־מַחֲנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה וַיֵּאָסְפוּ שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּחֲנוּ בֵּין־שׂוֹכֹה וּבֵין־עֲזֵקָה בְּאֶפֶס דַּמִּים׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּכְנָשׁוּ פְלִשְׁתָּאֵי יַת מַשְׁרִיתֵיהוֹן לְאַגָחָא קְרָבָא וְאִתְכַּנָשׁוּ לְשׁוֹכֹה דִי לְשֵׁבֶט יְהוּדָה וּשְׁרוֹ בֵּין שׁוֹכֹה וּבֵין עֲזֵקָה בְּאֶפֶס דַמִים:
ב
וְשָׁאוּל וְאִישׁ־יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְשָׁאוּל וֶאֱנַשׁ יִשְׂרָאֵל אִתְכְּנִישׁוּ וּשְׁרוֹ בְּמֵישַׁר בּוּטְמָא וְסַדָרוּ קְרָבָא לָקֳדָמוּת פְּלִשְׁתָּאֵי:
ג
וּפְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל־הָהָר מִזֶּה וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל־הָהָר מִזֶּה וְהַגַּיְא בֵּינֵיהֶם׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּפְלִשְׁתָּאֵי קַיְמִין עַל טוּרָא מִכָּא וְיִשְׂרָאֵל קַיְמִין עַל טוּרָא מִכָּא וְחֵילְתָא בֵּינֵיהוֹן:
ד
וַיֵּצֵא אִישׁ־הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת׃
רַשִׁ״י
איש הבנים. גבור ליצא ממערכתו, לעמוד בין שתי המערכות:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּנְפַק גַבְרָא מִבֵּינֵיהוֹן מִמַשִׁרְיַת פְלִשְׁתָּאֵי גָלְיָת שְׁמֵיהּ מִגָת רוּמֵיהּ שִׁתָּא אַמִין וְזֵירְתָא:
רַלְבַּ״ג
איש הבינים. קראו כן לפי שהיה הולך בין מערכת פלשתים ובין מערכת ישראל והנה זה האיש היה לפי מה שאחשב שר אחד משרי פלשתים וזהו אמרו הלא אנכי הפלשתי ואתם עבדים לשאול ברו לכם איש וירד אלי ובזה היה מתפאר כנגדם כי אף על פי שאין ממנהג השרים והסגנים להלחם כי אם עם השרים והסגנים אשר כנגדם הנני מתיר עצמי להלחם עם אי זה שיהיה במחנה רב כמו מחנה ישראל ובזה האופן חרף מערכו' ישראל שהוא כאילו אמר שאין בהם איש יכול להלחם עמו:
מְצוּדַת דָּוִד
איש הבנים. על שערב לבו לגשת בין שתי המערכות, קראו איש הבנים, מלשון בין:
מְצוּדַת צִיּוֹן
הבנים. מלשון בין: וזרת. רוצה לומר השעור מן האגודל עד האצבע הקטנה הקרויה זרת, וכן (שמות כח טז): זרת ארכו:
ה
וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל־רֹאשׁוֹ וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ וּמִשְׁקַל הַשִּׁרְיוֹן חֲמֵשֶׁת־אֲלָפִים שְׁקָלִים נְחֹשֶׁת׃
רַשִׁ״י
ושריון קשקשים. כמין קשקשות דגים עשוין מברזל, נופלים על גב השריון [ ס"א נקבי השריון ], קשקשת לכל נקב:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְקוּלַס דִנְחַשׁ עַל רֵישֵׁיהּ וְשִׁרְיָן גַלְבִּין הוּא לָבֵישׁ וּמַתְקַל שִׁרְיוֹנָא חַמְשָׁא אַלְפִין תִּקְלֵי נְחָשָׁא:
רַלְבַּ״ג
ושריון קשקשים. הם פלטא"ש בלע"ז והורה על חוזק כח גבורתו משקל כלי המלחמה שהיה נושא שהיה רב מאד לפי מה שנזכר:
מְצוּדַת צִיּוֹן
וכובע. כובע בכ״ף, וקובע בקו״ף, הוא אחד, והוא כלי מגן על הראש, כמו (יחזקאל כג כד): צנה ומגן וקובע: ושריון קשקשים. מין מלבוש להגן ממכת חרב:
ו
וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת עַל־רַגְלָיו וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת בֵּין כְּתֵפָיו׃
רַשִׁ״י
ומצחת נחשת. כמין יד ברזל היוצא מן הכובע כנגד החוטים, שקורין נש"ל בלע"ז, והיתה מגעת לו עד רגליו: וכידון נחשת. תרגם יונתן: ומסחפא דנחשא נפיק מן קולסא ומטל בין כתפוהי. פירוש: כמין חנית נחשת בולטת מן הכובע, ונמשכת בין כתפיו, להגן על צוארו מן החרב:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּטְרַקְלִילִין דִנְחַשׁ עַל רִגְלוֹהִי וּמְסַחֲפָא דִנְחָשָׁא נָפִיק מִן קוּלְסָא וּמְטַל בֵּין כְּתֵפוֹהִי:
רַלְבַּ״ג
וכידון נחשת בין כתפיו. אחשוב שהוא גורגיירא עשויה מפלטא"ש סביב צוארו:
מְצוּדַת דָּוִד
ומצחת. הוא מכלי מלחמה, ונעשה לכסות בו הרגלים: וכידון. מן הכובע יצא למטה כעין כידון, להגן צוארו ממכת חרב:
ז
וחץ [וְעֵץ] חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים וְלַהֶבֶת חֲנִיתוֹ שֵׁשׁ־מֵאוֹת שְׁקָלִים בַּרְזֶל וְנֹשֵׂא הַצִּנָּה הֹלֵךְ לְפָנָיו׃
רַשִׁ״י
כמנור אורגים. תרגם יונתן כאכסן דגרדאין, אינשובל"א בלע"ז: שש מאות שקלים. כל השקלים האמורים בנביאים, מנים:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאָעָא דְמוּרְנִיתֵיהּ כְּאַכְסָן דְגַרְדָאִין וְשִׁנָנָא דְמוּרְנִיתֵיהּ מַתְקַל שִׁית מְאָה תִקְלֵי פַרְזְלָא וְנָטַל תְּרֵיסָא אָזֵיל קֳדָמוֹהִי:
רַלְבַּ״ג
ועץ חניתו כמנור אורגים. הוא יתד הארג שהוא גס מאד ביחס אל הנהוג משעור עץ החנית והנה היה משקל ברזל חניתו קרוב משלישית ככר וזה ענין נפלא מאד מורה על כח הפלשתי הזה:
מְצוּדַת דָּוִד
ועץ חניתו. הוא הבית יד, שהיתה עבה כמנור אורגים: ולהבת. ברזל החנית, היה משקלו שש מאות שקלי ברזל, ומשונה הוא משקלי נחושת: הולך לפניו. להגן בו עליו ממכת חרב וחנית:
מְצוּדַת צִיּוֹן
כמנור אורגים. הוא עץ עב ועגול, שהאורג כורך עליו חוטי השתי, ובמשנה קרויה כובד (שבת קיג א). ותרגומו: כאכסן דגרדאין, וכמו כן תרגם על (שופטים טז יד): היתד הארג, אכסן דגרדאין: ולהבת. כן יקרא ברזל החנית, על שם שמבהיק הלהב כשהוא מלוטש, וכן (איוב לט כב): להב חנית: הצנה. הוא כעין מגן, וכן (מלכים א י טז): מאתים צנה:
ח
וַיַּעֲמֹד וַיִּקְרָא אֶל־מַעַרְכֹת יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לָהֶם לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל בְּרוּ־לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי׃
רַשִׁ״י
למה תצאו. כולכם לערוך מלחמה, ילחם אחד כנגדי בשביל כולכם, ובתנאי שהוא מפורש: אם יוכל להלחם אתי וגו': הלא אנכי הפלשתי. איני לא שר מאה ולא שר אלף, אלא פלשתי כאחד מן האחרים, ואף על פי שנלחמתי להם כמה מלחמות, אני הרגתי חפני ופנחס, ושביתי את הארון, ואתם נעשיתם עבדים לשאול, ולא הושיע אתכם מימיו בגבורתו: ברו לכם. בררו לכם: איש. את שאול, וירד אלי:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְקָם וְאַכְרֵיז עַל סִדְרֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַר לְהוֹן לְמָה תִפְקוּן לְסַדְרָא קְרָבָא הֲלָא אֲנָא פְלִשְׁתָּאָה וְאַתּוּן עַבְדִין לְשָׁאוּל (אֲנָא הוּא גָלְיָת פְּלִשְׁתְּאָה דְמִן גַת דִקְטָלִית תְּרֵין בְּנֵי עֵלִי כַּהֲנֵי חָפְנִי וּפִינְחָס וּשְׁבֵיתִי יַת אַרוֹן קֳיָמָא דַייָ וְאוֹבֵלִית יָתֵיהּ לְבֵית דָגוֹן טַעֲוָתִי וַהֲוָה תַמָן בְּקִירְוֵי פְלִשְׁתָּאֵי שַׁבְעָא יַרְחִין אַף כָּל קְרָב וּקְרָב דַהֲווֹ לְהוֹן לִפְלִשְׁתָּאֵי אֲנָא נָפֵיק בְּרֵישׁ חֵילָא וּנְצַחְנָא בִקְרָבָא וּרְמִינָא קְטִילִין כְּעַפְרָא דְאַרְעָא וְעַד כְּעַן לָא אַכְשָׁרוּ יָתִי פְּלִשְׁתָּאֵי לְמֶהֱוֵי רַב אַלְפָא עִלַוֵיהוֹן וְאַתּוּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַה גְבוּרָה עֲבַד לְכוֹן שָׁאוּל בַּר קִישׁ דְמִן גִבְעֲתָא דְמַנִיתוּן יָתֵיהּ מַלְכָּא עִלַוֵיכוֹן אִם גְבַר גִבָּר הוּא יֵיחוֹת וְיַעְבֵּיד קְרָבָא עִמִי וְאִם גְבַר חַלָשׁ הוּא) בְּחַרוּ לְכוֹן גַבְרָא וְיֵחוֹת לְוָתִי:
מְצוּדַת דָּוִד
אל מערכות. אל החיל המסודר למלחמה: למה תצאו. רצה לומר: למה תצאו כולכם למלחמה: הלא אנכי הפלשתי. רצה לומר: אנכי הוא המיוחד שבהם, אחד מהשרים, ואתם הלא עבדים, ועם שאין מהדרך אשר שר וגדול ילחם מול עבד נקלה, עם כל זה ברו לכם איש, וילחם בי:
ט
אִם־יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים וְאִם־אֲנִי אוּכַל־לוֹ וְהִכִּיתִיו וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
אִם יִכּוּל לַאֲגָחָא קְרָבָא עִמִי וְיִקְטְלִינַנִי וּנְהֵי לְכוֹן לְעַבְדִין וְאִם אֲנָא אִכּוּל לֵיהּ וְאַקְטִלִינֵיהּ וּתְהוֹן לָנָא לְעַבְדִין וְתִפְלְחוּן יָתָנָא:
מְצוּדַת דָּוִד
להלחם אתי. רצה לומר: להתגבר בהלחמו אתי: והיינו. כולנו נהיה לכם לעבדים, בעבור הנצחון האחד לאחד: ועבדתם אותנו. כאומר הלא אתם עבדים לשאול, וכשאנצח תהיו עבדים לנו, ואין לכם בזה נפקא מינה גדולה כל כך:
י
וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת־מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה תְּנוּ־לִי אִישׁ וְנִלָּחֲמָה יָחַד׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר פְּלִשְׁתָּאָה אֲנָא חֲסָדִית יַת סִדְרֵי יִשְׂרָאֵל יוֹמָא דֵין לְמֵימָר אַיְתוֹ לִי גַבְרָא וְנַגִיחַ קְרָבָא כַּחֲדָא:
מְצוּדַת דָּוִד
אני חרפתי. כאומר איך לא תבושו, הלא אני מחרף את ישראל לומר שאין עמכם גבורה, ואתם תחרישון, ועד מתי, תנו לי איש וכו׳:
יא
וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וְכָל־יִשְׂרָאֵל אֶת־דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי הָאֵלֶּה וַיֵּחַתּוּ וַיִּרְאוּ מְאֹד׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּשְׁמַע שָׁאוּל וְכָל יִשְׂרָאֵל יַת פִּתְגָמֵי פְּלִשְׁתָּאָה הָאִלֵין וְאִתְבָּרוּ וּדְחִילוּ לַחֲדָא:
יב
וְדָוִד בֶּן־אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וּשְׁמוֹ יִשַׁי וְלוֹ שְׁמֹנָה בָנִים וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים׃
רַשִׁ״י
אפרתי. בית לחם יושבת בארץ אפרת: ולו שמנה בנים. ומה שכתוב (בדברי הימים א ב טו): 'אוצם הששי דוד השביעי' ולא כתב יותר, יש לומר שאחד מת בלא בנים, ולפיכך לא כתבו שם: באנשים. נמנה בכנסיות החשובים:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְדָוִד בַּר גְבַר אֶפְרָתִי הָדֵין מִבֵּית לֶחֶם דְבֵית יְהוּדָה וּשְׁמֵיהּ יִשַׁי וְלֵיהּ תְּמַנְיָא בְנִין וְגַבְרָא בְּיוֹמֵי שָׁאוּל סִיב מְנִי בִּבְחִירַיָא:
רַלְבַּ״ג
זקן בא באנשים. ר"ל בא במדרגת האנשים הישישים או יהיה הרצון באמרו בא באנשים שלגודל מעלתו היה בא כאשר יבא עם חברה נכבדת מאנשים שלמים רבים היו מלוים אותו:
מְצוּדַת דָּוִד
אפרתי. בית לחם יושבת בארץ אפרת: הזה. רצה לומר: הניכר והידוע לכל: בא באנשים. לרוב זקנותו לא בא בעצמו במלחמה, רק בא בשלחו במקומו אנשים, ורבותינו ז״ל אמרו (ברכות נח א) שהיה בא במחברת אנשים אשר הלכו אחריו לגודל חשיבותו:
יג
וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי־יִשַׁי הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי־שָׁאוּל לַמִּלְחָמָה וְשֵׁם שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו אֲשֶׁר הָלְכוּ בַּמִּלְחָמָה אֱלִיאָב הַבְּכוֹר וּמִשְׁנֵהוּ אֲבִינָדָב וְהַשְּׁלִשִׁי שַׁמָּה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲזַלוּ תְּלָתָא בְּנֵי יִשַׁי רַבְרְבַיָא אֲזָלוּ בָּתַר שָׁאוּל לִקְרָבָא וְשׁוּם תְּלָתָא בְנוֹהִי דַאֲזָלוּ לִקְרָבָא אֱלִיאָב בּוּכְרָא וְתִנְיָנֵיהּ אֲבִינָדָב וּתְלִיתָאָה שַׁמָה:
יד
וְדָוִד הוּא הַקָּטָן וּשְׁלֹשָׁה הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל׃
רַשִׁ״י
ודוד הוא הקטן. שהיה בבית שאול מקודם לכן לנגן לפניו:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְדָוִד הוּא זְעֵירָא וּתְלָתָא רַבְרְבַיָא אֲזַלוּ בָּתַר שָׁאוּל:
טו
וְדָוִד הֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל לִרְעוֹת אֶת־צֹאן אָבִיו בֵּית־לָחֶם׃
רַשִׁ״י
ודוד הולך. היה הולך ושב תמיד מאצל שאול לבית אביו:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְדָוִד אֲזַל וְתַב מִלְוַת שָׁאוּל לְמִרְעֵי יַת עֲנָא דַאֲבוּהִי בֵּית לֶחֶם:
טז
וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם׃
רַשִׁ״י
השכם והערב. אמרו רבותינו (סוטה מב ב): כדי לבטלם מקריאת שמע:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְקָרֵיב פְּלִשְׁתָּאָה וּמַקְדִים וּמַחֲשִׁיךְ וְאִתְעַתַּד אַרְבְּעִין יוֹמִין:
מְצוּדַת דָּוִד
ויתיצב. עמד בין המערכות, ודבר דבריו בבוקר ובערב, עד נשלמו ארבעים יום טרם בוא דוד:
יז
וַיֹּאמֶר יִשַׁי לְדָוִד בְּנוֹ קַח־נָא לְאַחֶיךָ אֵיפַת הַקָּלִיא הַזֶּה וַעֲשָׂרָה לֶחֶם הַזֶּה וְהָרֵץ הַמַּחֲנֶה לְאַחֶיךָ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר יִשַׁי לְדָוִד בְּרֵיהּ סַב כְּעַן לַאֲחָיִךְ מְכִילְתָא דְקָלְיָא הָדֵין וְעַסְרָא טוּלְמִין דְלַחְמָא הָדֵין וְאוֹבִיל לְמַשְׁרִיתָא לַאֲחָיךְ:
מְצוּדַת צִיּוֹן
איפת. שם מידה, איפה: הקליא. קמח הקליות, כמו (ויקרא כג יד): ולחם וקלי, והוא קמח משבלים צלוים: והרץ. לך במרוצה ומהר:
יח
וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִצֵי הֶחָלָב הָאֵלֶּה תָּבִיא לְשַׂר־הָאָלֶף וְאֶת־אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם וְאֶת־עֲרֻבָּתָם תִּקָּח׃
רַשִׁ״י
חריצי החלב. (תרגום:) גובנין דחלבא: לשר האלף. אני אומר: לשר של אותו אלף שאחיו (ס"א שאני) ממנו, שלכל השבטים היו שרי אלפים לפי אלפיהם, ואני שמעתי: לשר האלף זה יהונתן, שאמר עליו (לעיל יג ב): ואלף היו עם יונתן בגבעת בנימין: ואת ערובתם תקח. ואת ערובת הצלתם ושלומם, תקח באזניך ובלבבך, ותגד לי וכן תרגם יונתן: וית טיביהון תייתי: ערובתם. לשון הצלה, כמו (תהלים קיט קכב) ערוב עבדך לטוב, גרנטי"ש בלע"ז ורבותינו אמרו (שבת נו א): גט כריתות יקח מאתם ויביא לנשותיהם, להפריד עירוב שבינו לבינה:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְיַת עֲסַר גוּבְנִין דַחֲלָבָא הָאִלֵין תּוֹבֵיל לְרַב אַלְפָא וְיַת אַחָיךְ תַּסְעַר לִשְׁלָם וְיַת טִיבֵיהוֹן תַּיְתֵי:
רַלְבַּ״ג
תביא לשר האלף. ר"ל שר האלף אשר היו שלשת בני ישי תחתיו ולזה צוה שיזכור לו אחיו לשלום בתתו לו זה המתן למען ימצאו חן בעיני שר האלף שהוא עליהם: ואת ערובתם תקח. ידמה לפי מה שאחשוב שהם שלחו לאביהם ישלח להם המצטרך למזון ונתנו ביד שליח ערבון לאביהם למען יתן לו האמנ' עם שכבר היה הערבון ההוא נכר לאביהם שהוא משלה' ולז"א ישי שיקח עמו ערובתם להביא להם על הצד שאמר קח נא לאחיך איפת הקליא הזה או יהיה הרצון בזה שיקח עמו להביא להם ערובתם שנהגו למשכן הערבון ההוא במחנה כשהיו במלחמה כדי שיספיק להם כל ימי היותם במחנה וזה כי מה שנשא להם מהמזון לא יספיק להם כי אם לזמן מועט ולזה הוצרך ישי לצוות לדוד שיביא להם ערובתם:
מְצוּדַת דָּוִד
לשר האלף. מה שאחיו היו נמנים בו: תפקוד לשלום. תשגיח לדעת שלומם: ואת ערובתם. את משכונם אשר משכנו לצורך פרנסתם, תפדם מיד הממשכן, ותקחם עמך:
מְצוּדַת צִיּוֹן
חריצי החלב. תרגם יונתן: גובנין דחלבא, ואולי יקראו כן, על שדרך הגבינה לחתכו במדה בעת עשותו, והוא מלשון (איוב יד ה): אם חרוצים ימיו: תפקוד. ענין השגחה, כמו (לעיל יד וז): פקדו נא וראו: ערובתם. ענין משכון, כמו (בראשית לח יח): מה הערבון:
יט
וְשָׁאוּל וְהֵמָּה וְכָל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּעֵמֶק הָאֵלָה נִלְחָמִים עִם־פְּלִשְׁתִּים׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְשָׁאוּל וְאִינוּן וְכָל אֱנַשׁ יִשְׂרָאֵל בְּמֵישַׁר בּוּטְמָא מְגִיחִין קְרָבָא עִם פְּלִשְׁתָּאֵי:
רַלְבַּ״ג
נלחמים עם פלשתים. ר"ל שהיו משתדלים להלחם עם פלשתי':
כ
וַיַּשְׁכֵּם דָּוִד בַּבֹּקֶר וַיִּטֹּשׁ אֶת־הַצֹּאן עַל־שֹׁמֵר וַיִּשָּׂא וַיֵּלֶךְ כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יִשָׁי וַיָּבֹא הַמַּעְגָּלָה וְהַחַיִל הַיֹּצֵא אֶל־הַמַּעֲרָכָה וְהֵרֵעוּ בַּמִּלְחָמָה׃
רַשִׁ״י
המעגלה. סביבות המחנה עושים מעגל, והיוצא חוץ, לפנים או לאחור, מתחייב. לפנים, שמא ירוצו עליו בני מערכות האויבים, לאחור, מבקש הוא לנוס:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאַקְדֵם דָוִד בְּצַפְרָא וּשְׁבַק יַת עָנָא עַל נָטְרָא וּנְסִיב וַאֲזַל כְּמָה דְפַּקְדֵיהּ יִשַׁי וְאָתָא לְכַרְכּוּמָא וּמַשִׁרְיַת עָבְדֵי קְרָבָא נְפָקוּ לְסִידְרָא וְיַבִּיבוּ בִּקְרָבָא:
רַלְבַּ״ג
ויבא המעגלה. ר"ל במחנה ונקרא כן לפי שיושבים בעגול להשמר שלא יבאו עליהם האויבים בכל צד מצדדי המחנה:
מְצוּדַת דָּוִד
ויטוש. עזב הצאן על שומר אחד, לשמרם עד בואו: וישא. את איפת הקליא וכו׳: המעגלה. היא המחנה, שדרכה לחנות בעגול, כי טוב הוא להיות נשמר מהאויב מסביב: והחיל היוצא. ואז החיל היה יוצא אל המערכה, הוא מקום המלחמה, ובעת יצאם הריעו:
כא
וַתַּעֲרֹךְ יִשְׂרָאֵל וּפְלִשְׁתִּים מַעֲרָכָה לִקְרַאת מַעֲרָכָה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְסַדָרוּ יִשְׂרָאֵל וּפְלִשְׁתָּאֵי סִדְרָא לִקֳדָמוּת סִדְרָא:
כב
וַיִּטֹּשׁ דָּוִד אֶת־הַכֵּלִים מֵעָלָיו עַל־יַד שׁוֹמֵר הַכֵּלִים וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה וַיָּבֹא וַיִּשְׁאַל לְאֶחָיו לְשָׁלוֹם׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּשְׁבַק דָוִד יַת מָנַיָא דִי עֲלוֹהִי עַל יַד נָטִיר מָנַיָא וּרְהַט לְסִדְרָא וְאָתָא וְשָׁאֵל לַאֲחוֹהִי בִּשְׁלָם:
מְצוּדַת דָּוִד
ויטוש. עזב והניח הכלים אשר עמו, ביד שומר הכלים של הבאים למלחמה: וירץ המערכה. אל אחיו שהלכו כבר אל המערכה:
כג
וְהוּא מְדַבֵּר עִמָּם וְהִנֵּה אִישׁ הַבֵּנַיִם עוֹלֶה גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי שְׁמוֹ מִגַּת ממערות [מִמַּעַרְכוֹת] פְּלִשְׁתִּים וַיְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁמַע דָּוִד׃
רַשִׁ״י
ממערות פלשתים. כתיב, רבותינו דרשו (סוטה מב ב): מאה בני אדם הערו בערפה אמו, כשפירשה מאחרי רות ונעמי חמותה:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְהוּא מְמַלֵיל עִמְהוֹן וְהָא גַבְרָא מִבֵּינֵיהוֹן סְלִיק גָלְיַת פְּלִשְׁתָּאָה שְׁמֵיהּ מִגָת מִסִדְרֵי פְלִשְׁתָּאֵי וּמַלֵיל כְּפִתְגָמַיָא הָאִלֵין וּשְׁמַע דָוִד:
כד
וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בִּרְאוֹתָם אֶת־הָאִישׁ וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו וַיִּירְאוּ מְאֹד׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְכָל אֱנַשׁ יִשְׂרָאֵל בְּמֶחֱזֵיהוֹן יַת גַבְרָא וְאַפִּיכוּ מִן קֳדָמוֹהִי וּדְחִילוּ לַחֲדָא:
כה
וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַרְּאִיתֶם הָאִישׁ הָעֹלֶה הַזֶּה כִּי לְחָרֵף אֶת־יִשְׂרָאֵל עֹלֶה וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר־יַכֶּנּוּ יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל וְאֶת־בִּתּוֹ יִתֶּן־לוֹ וְאֵת בֵּית אָבִיו יַעֲשֶׂה חָפְשִׁי בְּיִשְׂרָאֵל׃
רַשִׁ״י
יעשה חפשי. מדברים האמורים במשפטי המלוכה:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר אֱנַשׁ יִשְׂרָאֵל הַחֲזֵיתוּן גַבְרָא דְסָלִיק הָדֵין אֲרֵי לְחַסָדָא יַת יִשְׂרָאֵל סְלִיק וִיהֵי גַבְרָא דְיִקְטְלִינֵיהּ יַעֲתְּרִינֵיהּ מַלְכָּא עוֹתַר סַגִי וְיַת בְּרַתֵּיהּ יִתֵּן לֵיהּ וְיַת בֵּית אֲבוּהִי יַעֲבֵּיד חוֹרִין רַבְרְבִין בְּיִשְׂרָאֵל:
מְצוּדַת דָּוִד
הראיתם. בראותם עולה, אמרו אלו לאלו בלשון שאלה, האם אתם נותנים לב להתבונן מעשה האיש העולה הזה, כי עולה לחרף וכו׳: יעשה חפשי. מבלי לעבוד עבודת המלך:
כו
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר מַה־יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת־הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר דָוִד לְגַבְרַיָא דְקַיְמִין עִמֵיהּ לְמֵימַר מַה יִתְעֲבֵיד לְגַבְרָא דְיִקְטוֹל יַת פְלִישְׁתָּאָה דֵיכִי וְיַעְדִי חִסוּדָא מֵעַל יִשְׂרָאֵל אֲרֵי מַן פְלִשְׁתָּאָה עֲרֵלָא הָדֵין אֲרֵי חֲסַד סִדְרֵי עַבְדֵי קְרָבָא דְעַמֵיהּ דַייָ קַיָמָא:
רַלְבַּ״ג
והנה התנדב דוד להלחם עם הפלשתי כאשר ידע מה יעשה לאיש אשר יכנו וידמה שעם היותו נשען בשם יתעלה שינקו' נקמתו מהפלשתי הזה כי בא לחרף מערכות אלהים חיים שכבר נשען בזה על מה שייעדו שמואל מן המלוכה וכאלו חשב שזה יהיה כלי להשלים רצון השם י"ת בצמיח' מלכותו כי עם היותו חתן המלך יתכן שתגיע לו ההצלחה במלוכה:
מְצוּדַת דָּוִד
מה יעשה לאיש. אף שכבר שמע, חזר ושאל, להכנס בדברים ולומר שהוא ילך: כי מי. במה נחשב הוא לחרף מערכות עם ה׳:
כז
וַיֹּאמֶר לוֹ הָעָם כַּדָּבָר הַזֶּה לֵאמֹר כֹּה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר לֵיהּ עַמָא כְּפִתְגָמָא הָדֵין לְמֵימַר כְּדֵין יִתְעֲבֵיד לְגַבְרָא דְיִקְטְלִינֵיהּ:
כח
וַיִּשְׁמַע אֱלִיאָב אָחִיו הַגָּדוֹל בְּדַבְּרוֹ אֶל־הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר־אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר לָמָּה־זֶּה יָרַדְתָּ וְעַל־מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת־זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּשְׁמַע אֱלִיאָב אֲחוּהִי רַבָּא בְּמַלָלוּתֵיהּ עִם גַבְרַיָא וּתְקֵיף רוּגְזָא דֶאֱלִיאָב בְּדָוִד וַאֲמַר לְמָה דְנַן נְחַתְתָּא וְעַל מַן רְטַשְׁתָּא זְעֵיר עָנָא הָאִינוּן בְּמַדְבְּרָא אֲנָא יְדַעְנָא יַת בַּקְרְנוּתָךְ וְיַת בִּישׁוּת לִבָּךְ אֲרֵי בְּדִיל לְמֶחְזֵי עָבְדֵי קְרָבָא נְחַתְתָּא:
מְצוּדַת דָּוִד
למה זה ירדת. עדיין לא הגיד לו שאביו שלחו הנה: במדבר. במקום גדודי חיות ולסטים: למען ראות. להתענג בראיית המלחמה:
כט
וַיֹּאמֶר דָּוִד מֶה עָשִׂיתִי עָתָּה הֲלוֹא דָּבָר הוּא׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר דָוִד מָה עֲבָדִית כְּעַן הֲלָא פִּתְגָם הוּא דַאֲמָרִית:
מְצוּדַת דָּוִד
מה עשיתי עתה. כאומר אם דרכך לכעוס עלי בעשותי דבר רע בעיניך, מה זה כעסת עתה, הלא עתה לא עשיתי מאומה, ורק דברים בעלמא דברתי:
ל
וַיִּסֹּב מֵאֶצְלוֹ אֶל־מוּל אַחֵר וַיֹּאמֶר כַּדָּבָר הַזֶּה וַיְשִׁבֻהוּ הָעָם דָּבָר כַּדָּבָר הָרִאשׁוֹן׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאִסְתְּחַר מִלְוָתֵיהּ לִקֳבֵיל אוֹחֲרָן וַאֲמַר כְּפִתְגָמָא הָדֵין וַאֲתִיבוּהִי עַמָא פִּתְגָמָא כְּפִתְגָמָא קַדְמָאָה:
לא
וַיְּשָּׁמְעוּ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר דָּוִד וַיַּגִּדוּ לִפְנֵי־שָׁאוּל וַיִּקָּחֵהוּ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאִשְׁתְּמָעוּ פִתְגָמַיָא דְמַלֵיל דָוִד וְחַוִיאוּ קֳדָם שָׁאוּל וְדַבַּרְהִי:
מְצוּדַת דָּוִד
אשר דבר דוד. לבזות גבורת הפלשתי באמרו מי הפלשתי וכו׳, והרי הוא כאומר שהוא ילחם בו:
לב
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־שָׁאוּל אַל־יִפֹּל לֵב־אָדָם עָלָיו עַבְדְּךָ יֵלֵךְ וְנִלְחַם עִם־הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר דָוִד לְשָׁאוּל לָא יִתְבַּר לִבָּא דֶאֱנָשָׁא מִנֵיהּ עַבְדָךְ יֵיזִיל וְיַגִיחַ קְרָבָא עִם פִּלִשְׁתָּאָה הָדֵין:
לג
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־דָּוִד לֹא תוּכַל לָלֶכֶת אֶל־הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה לְהִלָּחֵם עִמּוֹ כִּי־נַעַר אַתָּה וְהוּא אִישׁ מִלְחָמָה מִנְּעֻרָיו׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר שָׁאוּל לְדָוִד לָא תִכּוּל לְמֵיזַל עִם פְּלִשְׁתָּאָה הָדֵין לְאַגָחָא קְרָבָא עִמֵיהּ אֲרֵי יַנִיק אַתְּ וְהוּא גְבַר עָבִיד קְרָבִין מִיַנְקוּתֵיהּ:
רַלְבַּ״ג
והרחיק שאול זה מצד ראותו כי דוד נער ולא נסה להלחם עדיין והפלשתי היה איש מלחמה מנעוריו מצורף לזה מה שהתפרסם מגודל גוף גלית ועוצם כחו:
מְצוּדַת דָּוִד
כי נער אתה. ועדיין אינך יודע טכסיסי מלחמה, והוא רגיל במלחמה מנעוריו:
לד
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־שָׁאוּל רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן וּבָא הָאֲרִי וְאֶת־הַדּוֹב וְנָשָׂא שֶׂה מֵהָעֵדֶר׃
רַשִׁ״י
ובא הארי ואת הדוב. (תרגום:) ואתא אריא ואף דובא:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר דָוִד לְשָׁאוּל רַעֲיָא הֲוָה עַבְדָךְ לַאֲבוּהִי בַּעֲנָא וְאָתָא אַרְיָא וְאַף דוּבָּא וּנְסִיב אִמְרָא מֵעִדָרָא:
לה
וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו וְהִצַּלְתִּי מִפִּיו וַיָּקָם עָלַי וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּנְפָקִית בַּתְרוֹהִי וּמְחִיתֵיהּ וְשֵׁזִיבְתֵיהּ מִפּוּמֵיהּ וְקָם עָלַי וַאֲחָדִית בְּלוֹעֵיהּ וּמְחִיתֵיהּ וּקְטַלְתֵּיהּ:
לו
גַּם אֶת־הָאֲרִי גַּם־הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים׃
רַשִׁ״י
גם את הארי גם הדוב. הרי אלו רבוין, ארי ושני גוריו, ודוב ושני ילדיו:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
אַף יַת אַרְיָא אַף דֻבָּא קְטַל עַבְדָךְ וִיהֵי פְּלִשְׁתָּאָה עֲרֵלָא הָדֵין כְּחַד מִנְהוֹן אֲרֵי חֲסַד סִדְרֵי עַמָא דַייָ קַיָמָא:
מְצוּדַת דָּוִד
גם הדוב. הבא עם הארי: והיה הפלשתי. כאומר אבטח בה׳ שיהיה סוף הפלשתי כאחד מהם, על אשר חרף וכו׳:
לז
וַיֹּאמֶר דָּוִד יְהוָה אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב הוּא יַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־דָּוִד לֵךְ וַיהוָה יִהְיֶה עִמָּךְ׃
רַשִׁ״י
ה' אשר הצילני מיד הארי. יודע אני שלא לחנם נזדמן לי הדבר ההוא, אלא שלעתיד אני בא לידי כיוצא בה לתשועת ישראל, ואסמוך עליה ואצא וזה אחד משני צדיקים שנתן להם רמז, וחשו להשכיל לדבר, דוד ומרדכי, שנאמר (אסתר ב יא): ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר וגו', אמר: לא לחנם עלתה בצדקת זו שנתפסה במשכב הערל הזה, אלא שעתידה היא לעמוד לישראל ביום צרה:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר דָוִד יְיָ דְשֵׁיזְבַנִי מִידָא דְאַרְיָא וּמִידָא דְדוּבָּא הוּא יְשֵׁיזְבִינַנִי מִידָא דִפְלִשְׁתָּאָה הָדֵין וַאֲמַר שָׁאוּל לְדָוִד אֱזֵיל וּמֵימְרָא דַייָ יְהֵי בְסַעֲדָךְ:
רַלְבַּ״ג
וכאשר שמע שאול מה שספר לו דוד שהתגבר על הארי ועל הדוב עד שכבר בטח בהשם ית' שיעזרהו בהריגת הפלשתי כי חרף מערכות אלהים חיים אז הודה לו שילך ובטח שכבר יהיה הש"י עמו לנצח הפלשתי:
לח
וַיַּלְבֵּשׁ שָׁאוּל אֶת־דָּוִד מַדָּיו וְנָתַן קוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל־רֹאשׁוֹ וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ שִׁרְיוֹן׃
רַשִׁ״י
את דוד מדיו. נהפכו להיות כמדת דוד משנמשח בשמן המשחה, אף שהיו של שאול שהיה גבוה מכל העם משכמו ומעלה (לעיל ט ב), וכיון שראה שאול כן, הכניס בו עין הרע, והרגיש דוד בדבר:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאַלְבֵּישׁ שָׁאוּל יַת דָוִד לְבוּשׁוֹהִי וִיהַב קוּלַס דִנְחָשׁ עַל רֵישֵׁיהּ וְאַלְבֵּישׁ יָתֵיהּ שִׁרְיָנָא:
לט
וַיַּחְגֹּר דָּוִד אֶת־חַרְבּוֹ מֵעַל לְמַדָּיו וַיֹּאֶל לָלֶכֶת כִּי לֹא־נִסָּה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־שָׁאוּל לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בָּאֵלֶּה כִּי לֹא נִסִּיתִי וַיְסִרֵם דָּוִד מֵעָלָיו׃
רַשִׁ״י
ויואל ללכת. תרגם יונתן: ולא אבה למיזל. יש תיבות משמשות לשון וחילופו, כמו (ישעיהו י לג): מסעף פארה ; (תהלים נב ז): ושרשך מארץ חיים: כי לא נסה. (תרגום:) ארי לא אליף: כי לא נסיתי. (תרגום:) ארי לית בהון ניסא, אין שבחו של נס בכך. לשון אחר: ויואל ללכת, רצה ללכת ולנסות, וכאשר ראה שהיו כבדים עליו, הסירם:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְזָרֵיז דָוִד יַת חַרְבֵּיהּ מֵעַל לִלְבוּשׁוֹהִי וְלָא אָבָא לְמֵיזַל אֲרֵי לָא אַלִיף וַאֲמַר דָוִד לְשָׁאוּל לֵית אֲנָא יָכִיל לְמֵיזַל בְּאִלֵין אֲרֵי לֵית בְּהוֹן נִסָא וְאַעְדִינוּן דָוִד מֵעִלַווֹהִי:
מְצוּדַת דָּוִד
ויואל ללכת. רצה ללכת בכלי מלחמה: כי לא נסה. אלא שלא נסה, רצה לומר: לא בחן מעולם ללכת בכלי מלחמה, ולזה אמר לא אוכל וכו׳:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ויאל. ורצה, כמו (שמות ב כא): ויואל משה: כי לא נסה. אלא לא נסה, והוא מלשון נסיון ובחינה:
מ
וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ וַיִּבְחַר־לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי־אֲבָנִים מִן־הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר־לוֹ וּבַיַּלְקוּט וְקַלְּעוֹ בְיָדוֹ וַיִּגַּשׁ אֶל־הַפְּלִשְׁתִּי׃
רַשִׁ״י
חלוקי אבנים. אבנים דקות וחלקות: ובילקוט. ובתרמיליה (תרגום:):
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּנְסִיב חוּטְרֵיהּ בִּידֵיהּ וּבְחַר לֵיהּ חַמְשָׁא שְׁעִיעֵי אַבְנַיָא מִן נַחֲלָא וְשַׁוִי יַתְהוֹן בְּמָאן רַעֲיָא דִי לֵיהּ וּבְתַרְמִילֵיהּ וְקַלְעֵיהּ בִּידֵיהּ וּקְרִיב לְוַת פְלִשְׁתָּאָה:
רַלְבַּ״ג
ובילקוט. ר"ל שהוא שמם בפרט בילקוט והוא הכלי שמשימין בו הרועים כל עניניה' ולזה נקרא ילקוט כי שם ילקטו כל הדברים שהוא נושא, וכבר התפרסם בזה הפרסום מעוצם נפלאות השם שנצח נער אחד בלא חרב וחנית איש גבור כגלי' היה כגובה ארזים גבהו עם עוצם כלי מלחמתו:
מְצוּדַת דָּוִד
ויקח מקלו. להטעות את הפלשתי, לחשוב שיגש אליו להכותו עם המקל, ולא יהיה נשמר מן הקלע: ויבחר לו. הטובים והנאותים לקלעותם: ובילקוט. הכלי שם בהילקוט, למען לא ירגיש בהאבנים:
מְצוּדַת צִיּוֹן
חלוקי אבנים. אבנים חלקים, הניח לקלעותם ולזרקם: ובילקוט. הוא כעין שק עשוי מעור, ישים בו הרועה חפציו ומה שלוקט בדרך מהלכו, ולזה יקרא ילקוט: וקלעו. הוא הדבר אשר יזרוק בו האבן:
מא
וַיֵּלֶךְ הַפְּלִשְׁתִּי הֹלֵךְ וְקָרֵב אֶל־דָּוִד וְהָאִישׁ נֹשֵׂא הַצִּנָּה לְפָנָיו׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲזַל פְּלִשְׁתָּאָה אָזֵיל וְקָרֵיב לְוַת דָוִד וְגַבְרָא נָטֵיל תְּרֵיסָא קֳדָמוֹהִי:
מב
וַיַּבֵּט הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּרְאֶה אֶת־דָּוִד וַיִּבְזֵהוּ כִּי־הָיָה נַעַר וְאַדְמֹנִי עִם־יְפֵה מַרְאֶה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאִסְתְּכֵי פְלִשְׁתָּאָה וַחֲזָא יַת דָוִד וְשַׁטְיֵהּ אֲרֵי הֲוָה יַנִיק וְסַמוֹק שַׁפִּיר בְּרֵיוֵיהּ:
מְצוּדַת דָּוִד
כי היה נער וכו׳. המורה אשר לא נסה במלחמה, לפי מעט השנים ומהתענג:
מג
וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל־דָּוִד הֲכֶלֶב אָנֹכִי כִּי־אַתָּה בָא־אֵלַי בַּמַּקְלוֹת וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת־דָּוִד בֵּאלֹהָיו׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר פְּלִשְׁתָּאָה לְדָוִד הֲכַלְבָּא שָׁטֵי אֲנָא דְאַתְּ אָתֵי עָלַי בְּחוּטְרַיָא וְלַיִט פְּלִשְׁתָּאָה יַת דָוִד בְּטַעֲוָתֵיהּ:
מְצוּדַת דָּוִד
הכלב אנכי. וכי כלב אנכי: באלהיו. באמרו אלהי פלשתים יהרגך, וכדומה:
מד
וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל־דָּוִד לְכָה אֵלַי וְאֶתְּנָה אֶת־בְּשָׂרְךָ לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הַשָּׂדֶה׃
רַשִׁ״י
ולבהמת השדה. אין דרך לבהמות לאכול אדם, אמר דוד: כבר נטרפה דעתו של זה, שלי הוא, בא דוד ואמר לו: ונתתי פגר מחנה פלשתים וגו' ולחית הארץ:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר פְּלִשְׁתָּאָה לְדָוִד אִיתָא לְוָתִי וְאֶתֵּן יַת בִּסְרָךְ לְעוֹפָא דִשְׁמַיָא וְלִבְעִירָא דְאַרְעָא:
מה
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־הַפְּלִשְׁתִּי אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן וְאָנֹכִי בָא־אֵלֶיךָ בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר דָוִד לִפְלִשְׁתָּאָה אַתְּ אָתֵי עָלַי בְּחַרְבָּא וּבְמוּרְנִיתָא וּבְרוֹמְחָא וַאֲנָא אָתֵי עֲלָךְ בִּשְׁמָא דַייָ צְבָאוֹת אֱלָהָא דְסִדְרֵי יִשְׂרָאֵל דַחֲסַדְתָּא:
רַלְבַּ״ג
בחרב ובחנית ובכידון. זה הכידון איננו הכידון שזכר שהיה בין כתפיו אבל הוא דומה לחנית כאמרו לא בחרב ובחנית והנה הראה דוד בדבריו עם הפלשתי כי בטחונו בש"י לבד לא בגבורתו:
מְצוּדַת דָּוִד
בא אלי בחרב. רצה לומר: כל בטחונך בחרב וכו׳: בשם ה׳. במבטח שם ה׳: אשר חרפת. חוזר הוא על מערכות ישראל:
מו
הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ יְהוָה בְּיָדִי וְהִכִּיתִךָ וַהֲסִרֹתִי אֶת־רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְנָתַתִּי פֶּגֶר מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים הַיּוֹם הַזֶּה לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַיַּת הָאָרֶץ וְיֵדְעוּ כָּל־הָאָרֶץ כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
יוֹמָא הָדֵין יִמְסְרִינָךְ יְיָ בִּידִי וְאֶקְטְלִינָךְ וְאַעְדִי יַת רֵישָׁךְ מִנָךְ וְאֶתֵּן פִּגוּל מַשִׁרְיַת פְּלִשְׁתָּאֵי יוֹמָא הָדֵין לְעוֹפָא דִשְׁמַיָא וּלְחֵיוַת אַרְעָא וְיֵדְעוּן כָּל דַיָרֵי אַרְעָא דְאִית אֱלָהָא בְּיִשְׂרָאֵל:
מְצוּדַת צִיּוֹן
יסגרך. ענין מסירה, כמו (עמוס א ו): להסגיר לאדום: פגר. כן יקרא גוף המת:
מז
וְיֵדְעוּ כָּל־הַקָּהָל הַזֶּה כִּי־לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ יְהוָה כִּי לַיהוָה הַמִּלְחָמָה וְנָתַן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְיֵדְעוּן כָּל קְהָלָא הָדֵין אֲרֵי לָא בְּחַרְבָּא וּבְמוּרְנִיתָא פָּרִיק יְיָ אֲרֵי מִן קֳדָם יְיָ נִצְחָן קְרָבַיָא וְיִמְסַר יַתְכוֹן בִּידָנָא:
מְצוּדַת דָּוִד
כי לא בחרב. כי הלא אינם בידי: כי לה׳ המלחמה. על ה׳ להלחם על שחרפת עמו, ובידו לתת אתכם בידנו מבלי חרב:
מח
וְהָיָה כִּי־קָם הַפְּלִשְׁתִּי וַיֵּלֶךְ וַיִּקְרַב לִקְרַאת דָּוִד וַיְמַהֵר דָּוִד וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַהֲוָה כַּד קָם פְּלִשְׁתָּאָה וַאֲזַל וּקְרַב לִקֳדָמוּת דָוִד וְאוֹחֵי דָוִד וּרְהַט לְסִדְרָא לָקֳדָמוּת פְּלִשְׁתָּאָה:
מט
וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת־יָדוֹ אֶל־הַכֶּלִי וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע וַיַּךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּי אֶל־מִצְחוֹ וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ וַיִּפֹּל עַל־פָּנָיו אָרְצָה׃
רַשִׁ״י
ויפל על פניו. לא היה לו לפול אלא לאחוריו, שהרי על מצחו הוכה, אלא כדי שלא יצטער דוד לילך ולחתוך את ראשו, שנשתכר דוד עכשיו שתים עשרה אמות וזרתים, שקומתו שש אמות וזרת, נשתכר מלא קומה לאחוריו, ומלא קומה לפניו (במדרש תהלים):
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאוֹשִׁיט דָוִד יַת יְדֵיהּ לְמָנָא וּנְסִיב מִתַּמָן אַבְנָא וְאַקְלַע בִּקִלְעָא וּמְחָא יַת פְּלִשְׁתָּאָה עַל בֵּית עֵינוֹהִי וּטְבָעַת אַבְנָא בְּבֵית עֵינוֹהִי וּנְפַל עַל אַפּוֹהִי עַל אַרְעָא:
רַלְבַּ״ג
והנה הכהו דוד במצחו במקום שהיה מגולה באופן שטבעה האבן במצחו ונפל כמו מת ארצה על פניו ואחר השלים דוד עם חניתו להמיתו רץ במרוצה ובחרב הפלשתי בעצמה כרת בה את ראשו כדי שיתפרסם ענין מיתתו ויתפרסם גם כן הנס לישראל ולזה הביא דוד את ראש הפלשתי לירושלים:
מְצוּדַת דָּוִד
אל הכלי. כלי הרועים אשר שם האבנים בה: במצחו. נכנסה בכובע הנחושת ונקבה ונטבעה במצחו:
נ
וַיֶּחֱזַק דָּוִד מִן־הַפְּלִשְׁתִּי בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן וַיַּךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִיתֵהוּ וְחֶרֶב אֵין בְּיַד־דָּוִד׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּתְקֵיף דָוִד מִן פְּלִשְׁתָּאָה בְּקִלְעָא וּבְאַבְנָא וּמְחָא יַת פְּלִשְׁתָּאָה וְקַטְלֵיהּ וְחַרְבָּא לֵית בִּידָא דְדָוִד:
מְצוּדַת דָּוִד
ויחזק. נתגבר על הפלשתי המזוין ולא היה בידו כי אם הקלע והאבן: וחרב אין ביד דוד. לכרות בה ראש הפלשתי:
נא
וַיָּרָץ דָּוִד וַיַּעֲמֹד אֶל־הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֶת־חַרְבּוֹ וַיִּשְׁלְפָהּ מִתַּעְרָהּ וַיְמֹתְתֵהוּ וַיִּכְרָת־בָּהּ אֶת־רֹאשׁוֹ וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי־מֵת גִּבּוֹרָם וַיָּנֻסוּ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּרְהַט דָוִד וְקָם עַל פְּלִשְׁתָּאָה וּנְסִיב יַת חַרְבֵּיהּ וְשַׁלְפָא מִנְדָנָהּ וְקַטְלֵיהּ וּפְסַק בֵּיהּ יַת רֵישֵׁיהּ וַחֲזוֹ פְּלִשְׁתָּאֵי אֲרֵי מִית גִבַּרְהוֹן וְאַפִּיכוּ:
מְצוּדַת דָּוִד
אל הפלשתי. סמוך לו, כי בעת קלעו באבן, עמד ממרחק: את חרבו. של הפלשתי: וימותתהו. וכבר המיתו בהקלע, ועתה כרת ראשו בחרבו:
מְצוּדַת צִיּוֹן
וישלפה. הוציאה, כמו (שופטים ח כ): ולא שלף הנער חרבו: מתערה. הוא תיק החרב, כמו (יחזקאל כא לה): השב אל תערה:
נב
וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ וַיִּרְדְּפוּ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּים עַד־בּוֹאֲךָ גַיְא וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם וְעַד־גַּת וְעַד־עֶקְרוֹן׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְקָמוּ אֱנָשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְיַבִּיבוּ וּרְדָפוּ יַת פְּלִשְׁתָּאֵי עַד מַעֲלָנָא דְגַיְא וְעַד תַּרְעֵי עֶקְרוֹן וּנְפַלוּ קָטוֹלֵי פְלִשְׁתָּאֵי בְּאוֹרַח שַׁעֲרַיִם וְעַד גַת וְעַד עֶקְרוֹן:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ויריעו. מלשון תרועה: עד בואך גיא. עד אשר תבוא לגיא, וכאלו מדבר עם מי שמכיר המקום:
נג
וַיָּשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִדְּלֹק אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים וַיָּשֹׁסּוּ אֶת־מַחֲנֵיהֶם׃
רַשִׁ״י
מדלוק. מרדוף, כמו (בראשית לא לו): דלקת אחרי:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְתָבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִלְמִרְדַף בָּתַר פְלִשְׁתָּאֵי וּבְזוֹ יַת מַשִׁרְיַתְהוֹן:
מְצוּדַת צִיּוֹן
מדלוק. מרדוף, כמו (בראשית לא לו): כי דלקת אחרי: וישסו. רמסו, או בזזו:
נד
וַיִּקַּח דָּוִד אֶת־רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי וַיְבִאֵהוּ יְרוּשָׁלִָם וְאֶת־כֵּלָיו שָׂם בְּאָהֳלוֹ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּנְסִיב דָוִד יַת רֵישָׁא דִפְלִשְׁתָּאָה וְאַיְתֵיהּ לִירוּשְׁלֵם וְיַת זְיָנֵיהּ שַׁוִי בְמַשְׁכְּנֵיהּ:
נה
וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת־דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי אָמַר אֶל־אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא בֶּן־מִי־זֶה הַנַּעַר אַבְנֵר וַיֹּאמֶר אַבְנֵר חֵי־נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ אִם־יָדָעְתִּי׃
רַשִׁ״י
בן מי זה הנער. וכי לא היה מכירו, והלא כתיב (לעיל טז כא): ויאהבהו מאד ויהי לו נושא כליו, אלא ראהו מתנהג בטכסיסי מלכות, אמר שאול: אם בא ממשפחת פרץ, מלך יהיה, שהמלך פורץ גדר לעשות לו דרך ואין ממחין בידו, ואם ממשפחת זרח בא, חשוב יהיה. אמר לו דואג: עד שאתה שואל אם בא ממשפחה שיהא הוא הגון למלכות אם לאו, שאל אם ראוי לבא בקהל אם לאו, שהרי מרות המואביה בא. אמר לו אבנר: שנינו עמוני ולא עמונית. אמר לו דואג: אם כן ממזר ולא ממזרת. אמר לו: כאן נאמר (דברים כג ה): על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, ואין דרך אשה בכך. אמר לו: היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים, ונשים לקראת נשים. נשתתק אבנר, אמר לו שאול: שאל אתה בן מי זה העלם. למעלה כתיב 'הנער', וכאן כתוב 'העלם', אמר לו: הלכה זו נתעלמה ממך, צא ושאל בבית המדרש, כדאיתא ביבמות (עו ב):
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְכַד חֲזָא שָׁאוּל יַת דָוִד נָפִיק לָקֳדָמוּת פְּלִשְׁתָּאֵי אֲמַר לְאַבְנֵר רַב חֵילָא בַּר מַן דֵין עוּלֵימָא אַבְנֵר וַאֲמַר אַבְנֵר חַיֵי נַפְשָׁךְ מַלְכָּא אִם יְדַע אֲנָא:
רַלְבַּ״ג
בן מי זה הנער אבנר. רבים יתמהו איך יתכן שלא ידע שאול בן מי הוא וכבר ספר במה שקדם שכבר שלח שאול מלאכים אל ישי שישב דוד עמו, וידמה כי המלך לרוב עסקיו ולרוב הבאים לפניו לא יוכל להכיר כל אחד מהם בפרט ויתבאר מתשובת דוד לו ששאלת שאול לא היתה רק לדעת מי הוא כדי שיתבאר לו מאי זו משפחה הוא כי כבר הבטיחו ; ו שיתן לו בתו לאשה והנה מזה הענין נתישב דוד למלכות כי זה היה סבה ששמהו שאול על אנשי המלחמה ונתבאר טוב הצלחתו ומזה המקום הסכימו לשים אותו למלך עליהם ולזה תמצא שאמרו לו כל שבטי ישראל גם אתמול גם שלשום בהיות שאול מלך עלינו אתה הייתה המוציא והמביא את ישראל ברוך ה' אשר לו נתכנו עלילות:
מְצוּדַת דָּוִד
וכראות שאול. מאז בא להלחם עם הפלשתי: בן מי זה הנער. מפני הרוח הרעה שכח שם אביו: חי נפשך. הריני נשבע בחי נפשך אם ידעתי:
נו
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שְׁאַל אַתָּה בֶּן־מִי־זֶה הָעָלֶם׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר מַלְכָּא שְׁאַל אַתְּ בַּר מַן דֵין עוּלֵימָא:
נז
וּכְשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת־הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֹתוֹ אַבְנֵר וַיְבִאֵהוּ לִפְנֵי שָׁאוּל וְרֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי בְּיָדוֹ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְכַד תַּב דָוִד מִלְמִקְטַל יַת פְלִשְׁתָּאָה וּדְבַר יָתֵיהּ אַבְנֵר וְאַיְתֵיהּ קֳדָם שָׁאוּל וְרֵישָׁא דִפְלִשְׁתָּאָה בִּידֵיהּ:
נח
וַיֹּאמֶר אֵלָיו שָׁאוּל בֶּן־מִי אַתָּה הַנָּעַר וַיֹּאמֶר דָּוִד בֶּן־עַבְדְּךָ יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר לֵיהּ שָׁאוּל בַּר מַן אַתְּ עוּלֵימָא וַאֲמַר דָוִד בַּר עַבְדָךְ יִשַׁי דְמִבֵּית לָחֶם:
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.