א
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל וַיָּשֶׂם אֶת־בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַהֲוָה כַּד סִיב שְׁמוּאֵל וּמַנִי יַת בְּנוֹהִי דַיָנִין עַל יִשְׂרָאֵל:
רַלְבַּ״ג
ספר אחר זה שכאשר היה זקן שמואל והיה לואה מהנהיג ישראל על דרך שנהג שם בניו שופטים לישראל בבאר שבע כדי שישפטו שם הרחוקים ממנו ויקלו מעליו והנה לא הלכו בניו בדרכיו אבל הלכו אחר התועלת ולזה לקחו שוחד והיה זה סבה שהטו משפט כי השחד יעור עיני חכמים כמו שנזכר בתורה ולזה אסור לקבל שחד אף על פי שלא יכוין להטות משפט כי טבע השחד כן הוא שיפותה האדם בו להועיל בדינו לאשר קבלהו ואעפ"י שלא יתכוין מקבל השחד להטות הדין הנה השחד יסבב שיעלם ממנו אמתת הדין מפני חשקו להועיל לאשר קבל השוחד ממנו עד שלא יוכל לראות לו חובה:
ב
וַיְהִי שֶׁם־בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ אֲבִיָּה שֹׁפְטִים בִּבְאֵר שָׁבַע׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַהֲוָה שׁוּם בְּרֵיהּ בּוּכְרֵיהּ יוֹאֵל וְשׁוּם תִּנְיָנֵיהּ אֲבִיהָ דַיָנִין בִּבְאֵר שָׁבַע:
ג
וְלֹא־הָלְכוּ בָנָיו בדרכו [בִּדְרָכָיו] וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ־שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט׃
רַשִׁ״י
ויטו. הם עצמם: ויטו. דבר אחר, דהיינו המשפט ורבותינו אמרו (שבת נו א): לא חטאו בני שמואל, אלא לא הלכו בדרכי אביהן, שהיה מחזר בכל מקומות ישראל ושופטן בעריהן, והם לא עשו כן, כדי להרבות שכר לחזניהם ולסופריהם:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְלָא הֲלִיכוּ בְנוֹהִי בְּאוֹרְחָתֵיהּ וְאִתְפְּנִיאוּ בָּתַר מָמוֹן דִשְׁקָר וְקַבִילוּ שׁוֹחֲדָא וְצַלוּ דִינָא:
מְצוּדַת דָּוִד
ויטו. הטו עצמן לחשוק בממון, ובעבור זה לקחו שוחד והטו המשפט:
ד
וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל־שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאִתְכְּנִישׁוּ כָּל סָבֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲתוֹ לְוַת שְׁמוּאֵל לְרָמָתָא:
רַלְבַּ״ג
והנה נתקבצו כל זקני ישראל ובאו לשמואל הרמתה ואמרו לו שישים להם מלך לשפטם ככל הגוים והנה טעו בזה כי ישראל אינם באופן שישפט להם המלך לפי מה שירצה כמו הענין במלכי הע"א שמיסדים לעמם נימוסים כאשר יעלה על רוחם ולזה אמרה התורה שאם יאמרו ישראל שישימו עליהם מלך ככל הגוים אשר סביבותיהם שלא יוכלו לשים עליהם כי אם מאחיהם שהם נקשרים לקיים התורה ועל פי התורה ינהיגום לא בנימוסים אחרים ולזה צותה התורה שיכתוב לו המלך ס"ת אחר זולת הספר שהיה לו כשהיה הדיוט והיה עמו תמיד וקרא בו כל ימי חייו כדי שתהיה הנהגתו לעם ע"פ התורה ולזאת הסבה היה רע בעיני שמואל כאשר בקשו ישראל זאת הבקשה ולזה הודיע להם בסוף הענין כי אין לישראל מלך זולת הש"י וגם הש"י אמר לשמואל כי בקשתם היתה לסור מדרכי התורה ולזה אמר כי אותי מאסו ממלוך עליהם והנה בסוף הענין היו מלכיהם סבה להתעות ישראל ולהסירם מעל ה' עד שהביאו לגלות מעל אדמתם כמו שנתבאר מירבעם בן נבט וחבריו ולזה רצה הש"י להרחיקם מזה מפני התכלית הרע שהיה עתיד להמשך מזה וצוה מפני זה את שמואל להגיד לישראל את משפט המלך כדי שיסורו מזה בסבת הקושי אשר יהיה לעם לסבול כל אלו הדברים שזכר שיהיה מושל המלך עליהם עד שיהיו לו לעבדים:
ה
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה־לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל־הַגּוֹיִם׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַרוּ לֵיהּ הָא אַתְּ סִבְתָּא וּבְנָךְ לָא הֲלִיכוּ בְּאָרְחָתָךְ כְּעַן מַנֵי לָנָא מַלְכָּא לְמִדַיְנָנָא כְּכָל עַמְמַיָא:
ו
וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה־לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל־יְהוָה׃
רַשִׁ״י
וירע הדבר. לפי שאמרו לשפטנו ככל הגוים:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּבְאֵישׁ פִּתְגָמָא בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּד אַמַרוּ מַנֵי לָנָא מַלְכָּא לְמִדַיְנָנָא וְצַלֵי שְׁמוּאֵל קֳדָם יְיָ:
מְצוּדַת דָּוִד
כאשר אמרו וכו׳ לשפטנו. כי המשפט מסור הוא לשופטים, לדון על פי התורה, ולא למלך, לדון על פי דעתו: ויתפלל. שיבוא אליו הדבור לדעת מה ישיב להם:
ז
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר־יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי־אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר יְיָ לִשְׁמוּאֵל קַבֵּיל לְמֵימָר עַמָא לְכֹל דְיֵמְרוּן לָךְ אֲרֵי לָא יָתָךְ רְחִיקוּ אֲרֵי בְּפוּלְחָנִי קָצוּ מִלְמֶהֱוֵי מַלְכָּא עֲלֵיהוֹן:
מְצוּדַת דָּוִד
לכל אשר וכו׳. ואף להיות המשפט מסור ביד המלך: כי לא אותך מאסו. רצה לומר: ופן תאמר איך אזדקק עוד להם אם מאסו בי, כי הנה לא אותך מאסו, כי הלא לא עשו דבר בלתך, אבל בי מאסו, ולא חפצו במשפטי התורה:
ח
כְּכָל־הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר־עָשׂוּ מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד־הַיּוֹם הַזֶּה וַיַּעַזְבֻנִי וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים גַּם־לָךְ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
כְּכָל עוֹבָדַיָא דִי עֲבַדוּ מִיוֹמָא דְאַסְקֵית יַתְהוֹן מִמִצְרַיִם וְעַד יוֹמָא הָדֵין וּשְׁבָקוּ פּוּלְחָנִי וּפְלָחוּ לְטַעֲוַת עַמְמַיָא כֵּן אִינוּן עָבְדִין אַף לָךְ:
מְצוּדַת דָּוִד
ככל המעשים. רצה לומר: אין זה דבר חדש אצלם, כי כמו כל המעשים וכו׳ ומאסו בי ובחרו בעובדי כוכבים ומזלות, כן המה עושים גם עתה במה שאמרו לך שימה לנו מלך לשפטנו, למאס במשפט התורה ולבחור במשפט המלך:
ט
וְעַתָּה שְׁמַע בְּקוֹלָם אַךְ כִּי־הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם וְהִגַּדְתָּ לָהֶם מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם׃
רַשִׁ״י
העד תעיד בהם. התרה בהם, שתהא אימת מלכם עליהם:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּכְעַן קַבֵּיל לְמֵימְרֵיהוֹן בְּרַם אֲרֵי אַסְהָדָא תַסְהִיד בְּהוֹן וּתְחַוֵי לְהוֹן נִימוּסָא דְמַלְכָּא דְיִמְלַךְ עֲלֵיהוֹן:
מְצוּדַת דָּוִד
ועתה. הואיל ולא בך מאסו, הזדקק להם ושמע בקולם: אך כי העד. אמור להם בהתראה, שלא טוב להם שלא יהיה המלך נכנע למשפט התורה: והגדת להם. הנבא ואומר להם משפט המלך העולה על רוחו מה היא, וידעו שהיא קשה להם:
מְצוּדַת צִיּוֹן
העד תעיד. ענין התראה, על שם שדרך להתרות בפני עדים, למען לא יכחש לאחר זמן, כמו (בראשית מג ג): העד העיד בנו: משפט. רוצה לומר הנהגה, ואם היא שלא כדין, וכן (לעיל ב יג): ומשפט הכהנים:
י
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵת כָּל־דִּבְרֵי יְהוָה אֶל־הָעָם הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר שְׁמוּאֵל יַת כָּל פִּתְגָמַיָא דַייָ לְעַמָא דְשַׁאֲלִין מִנֵיהּ מַלְכָּא:
יא
וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת־בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר דֵין יְהֵי נִימוּסָא דְמַלְכָּא דִי מְלַךְ עֲלֵיכוֹן יַת בְּנֵיכוֹן יַדְבֵּר וִימַנֵי לֵיהּ בִּרְתִיכוֹהִי וּבְפָרָשׁוֹהִי וְרָדְפִין קֳדָם רְתִיכוֹהִי:
רַלְבַּ״ג
ויאמר זה יהיה משפט. והנה הודיע שמואל לישראל את משפט המלך ר"ל שיקח המעשר מהם ואחשוב שאין המלך מותר באותם הענינים שזכר אבל רצה שמואל ליראם ולבהלם והודיעם מה שיעשה המלך כשיתחזק על ממלכתו כשיקשה להם ממה שאי אפשר לעשותו מצד משפטי התורה:
מְצוּדַת דָּוִד
משפט המלך. העולה על רוחו מבלי פנות אל משפט התורה: יקח ושם לו. יקח אותם בחזקה, וישימם במוליכי מרכבתו וברוכבי הסוסים, ולרוץ רגלי לפני מרכבתו:
יב
וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי־מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ׃
רַשִׁ״י
ולעשות כלי מלחמתו. לעשות אותם אומנים ונפחים ונגרים:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּלְמַנָאָה לֵיהּ רַבָּנֵי אַלְפִין וְרַבָּנֵי חַמְשִׁין וְאִכָּרַיָא לְמִיגַר נִירֵיהּ וּלְמֶחְצַד חַצְדֵיהּ וְאוּמְנַיָא לְמֶעְבַּד מָאנֵי קְרָבֵיהּ וּמָאנֵי רְתִיכוֹהִי:
מְצוּדַת דָּוִד
ולשום לו וכו׳. והנה רבים ימאסו לשום עליהם עול משא הנהגות העם: ולחרוש חרישו. של המלך:
יג
וְאֶת־בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת׃
רַשִׁ״י
לרקחות. מתקנות מרקחים ובשמים, לתמרוקי נשיו:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְיַת בְּנָתֵיכוֹן יְדַבֵּר לְשַׁמָשָׁן וּלְטָבְּחָן וּלְאָפָן:
מְצוּדַת צִיּוֹן
לרקחות. לעשות מעשה הבשמים, כמו (שמות ל כה): מעשה רוקח: ולטבחות. מבשלות, כי הנה טובחות מה שמבשלות מן הבשר: ולאופות. מלשון אפיית הפת:
יד
וְאֶת־שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת־כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְיַת חַקְלֵיכוֹן וְיַת כַּרְמֵיכוֹן וְזֵיתֵיכוֹן טָבַיָא יִסַב וְיִתֵּן לְעַבְדוֹהִי:
טו
וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְזַרְעֵיכוֹן וְכַרְמֵיכוֹן יִסַב חַד מִן עַסְרָא וִיהַב לְרַבְרְבוֹהִי וּלְעַבְדוֹהִי:
טז
וְאֶת־עַבְדֵיכֶם וְאֶת־שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת־בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת־חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְיַת עַבְדֵיכוֹן וְיַת אַמְהַתְכוֹן וְיַת עוּלֵימְכוֹן שַׁפִּירַיָא וְיַת חֲמָרֵיכוֹן יְדַבֵּר לְמֶהֱוֵי עָבְדִין עֲבִידְתָּא:
יז
צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ־לוֹ לַעֲבָדִים׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
עַנְכוֹן יִסַב חָד מִן עַסְרָא וְאַתּוּן תְּהוֹן לֵיהּ לְעַבְדִין:
יח
וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם וְלֹא־יַעֲנֶה יְהוָה אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּתְצַוְחוּן בְּיוֹמָא הַהוּא מִן קֳדָם מַלְכְּכוֹן דְאִתְרְעִיתוּן לְכוֹן וְלָא יְקַבֵּיל יְיָ צְלוֹתְכוֹן בְּיוֹמָא הַהוּא:
רַלְבַּ״ג
וזעקתם. ואמר להם הנה יכבד עליכם זה עד אשר תזעקו לה' מכובד העול שיעמוס עליכם מלככם ולא יענה ה' אתכם כי רוח בחירתכם הביאה אתכם כל זה וענו העם כי עכ"פ הם בוחרים שיהיה להם מלך לשפטם וימשך להם מהתועלת ממנו שיצא לפניהם להלחם את מלחמותיהם עד שלא ימשלו עליהם האויבים באופן שהיו מושלים מקדם כי המלך יסבב שיתקבצו כל העם להלחם עם אויביהם וזה יוסיף לישראל חוזק ואולם כשלא היה לישראל מלך היו האויבים נלחמים עם קצת ישראל והיו הנשארים בלתי מחזקים את ידם ובזה האופן היו האויבים מנצחים עם היותם מעטים מישראל הרבה וידמה שכבר אמר זה מצד יראתם מנחש מלך בני עמון שבא עליהם להלחם עמם כמו שאמר להם שמואל במה שאחר זה וכאשר ראה הש"י כוונתם הסכים עמהם אך היישירם בסוף הענין על פי שמואל שיהיו נזהרים לשמור מצות התורה ואם לא הנה יספו גם הם גם מלכם:
מְצוּדַת דָּוִד
וזעקתם. בעבור קושי השעבוד מן המלכים, תזעקו לה׳ ולא יענה אתכם, כי כבר התרה בכם, ועם כל זאת חפצתם במלך:
יט
וַיְמָאֲנוּ הָעָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי אִם־מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְסָרִיבוּ עַמָא לְקַבָּלָא לְמֵימַר שְׁמוּאֵל וַאֲמַרוּ לָא אֱלָהֵן מַלְכָּא יְהֵי עֲלָנָא:
מְצוּדַת דָּוִד
בקול שמואל. אשר היה ממאס להם דבר המלך השופט לפי דעתו: ויאמרו לא. רצה לומר: לא נשמע אליך:
כ
וְהָיִינוּ גַם־אֲנַחְנוּ כְּכָל־הַגּוֹיִם וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת־מִלְחֲמֹתֵנוּ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּנְהֵי אַף אֲנַחְנָא כְּכָל עַמְמַיָא וְיִתְפְּרַע לָנָא מַלְכָּנָא וְיִפּוֹק בְּרֵישָׁנָא וְיַגִיחַ יַת קְרָבָנָא:
מְצוּדַת דָּוִד
והיינו וכו׳. רצה לומר: ואם נהיה נעשקים מן המלך, נהיה אם כן ככל הגוים, לא נופלים מהם: ושפטנו. רצה לומר: עם העושק יבוא גם התועלת, כי ישפוט בינינו וילחם מלחמותינו:
כא
וַיִּשְׁמַע שְׁמוּאֵל אֵת כָּל־דִּבְרֵי הָעָם וַיְדַבְּרֵם בְּאָזְנֵי יְהוָה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּשְׁמַע שְׁמוּאֵל יַת כָּל פִּתְגָמֵי עַמָא וְסַדְרִנוּן קֳדָם יְיָ:
כב
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לְכוּ אִישׁ לְעִירוֹ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר יְיָ לִשְׁמוּאֵל קַבֵּיל לְמֵימְרֵיהוֹן וְתַמְלִיךְ לְהוֹן מַלְכָּא וַאֲמַר שְׁמוּאֵל לֶאֱנָשֵׁי יִשְׂרָאֵל אֱזִילוּ גְבַר לְקַרְתֵּיהּ:
מְצוּדַת דָּוִד
לכו איש לעירו. אתם לכו עתה איש אל עירו, ואנכי אעשה כדבריכם:
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.