Psalms 113 — תְּהִלִּים קיג

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי יְהוָה הַלְלוּ אֶת־שֵׁם יְהוָה׃

אִבְּן עֶזְרָא הללויה הללו עבדי ה' - טעם לאמר הללו שלשה פעמים, כדרך היכל ה' פעם אחרי פעם. וטעם עבדי ה' – אתם עבדי ה' כמו הקהל חקה אחת לכם ואמרו כן: יהי - וזאת היא התהלה באמת.

מְצוּדַת דָּוִד הללויה. וחזר ופי׳‎ הללו עבדי ה׳‎ אבל לרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי:

ב יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם׃

מְצוּדַת דָּוִד יהי. ר״‎ל אמרו בהלול יהי שם וכו׳‎:

ג מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ עַד־מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם יְהוָה׃

אִבְּן עֶזְרָא ממזרח - ככה אורך היישוב שהם י"ב שעות ולא כן הרוחב, על כן כתוב: התבוננת עד רחבי ארץ.

מְצוּדַת דָּוִד ממזרח. מפי היושבים במזרח וכו׳‎ מפי כולם מהולל שם ה׳‎:

מְצוּדַת צִיּוֹן ממזרח שמש. ממקום זריחת השמש: עד מבואו. עד מקום שקיעתו והוא פאת המערב:

ד רָם עַל־כָּל־גּוֹיִם יְהוָה עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא רם - הוא מרומם על כל תהלות שיהללוהו כל גוים שהם בשבעה גבולות, ממזרח שמש עד מבואו והאות על זה, כי על השמים כבודו שהם למעלה על כל גוים. ויתכן היות רם מושך אחר ורם על השמים כבודו.

מְצוּדַת דָּוִד כבודו. משכן כבוד שכינתו הוא על השמים:

ה מִי כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת׃

רַשִׁ״י מי כה' אלהינו. בשמים ובארץ שהוא מגביהי לשבת ומשפיל לראות, מגביהי משפילי מקימי להושיבי מושיבי כלם יו"ד יתירה בהם:

אִבְּן עֶזְרָא מי - יש אומרים: כי המגביהי פועל עומד, כמו: אם תגביה כנשר. והאמת שהוא פועל יוצא והפעול הוא קנך. א"ר משה: כי פעול המגביהי הוא כבודו יו"ד המגביהי כיו"ד חצבי מרום ואמר כי כן הפירוש המגביהי לשבת בשמים המשפילי לראות בארץ וכמוהו אבני שוהם לאפוד ואבני מילואים לחשן. ולפי דעתי: שהוא כמשמעו. המגביהי - מקום שבתו. ובשמים ובארץ - הכל שפלים נגדו וטעם לראות כי הכל ידע, כמו הדבר הנראה וזה הוא הכתוב בתורה, הוא אלהי האלהים ואחריו: עושה משפט גר יתום:

מְצוּדַת דָּוִד מי כה׳‎. מי עניו כמוהו כי אף אם אמנם הוא מגביה א״‎ע לשבת מעל השמים:

מְצוּדַת צִיּוֹן המגביהי. היו״ד יתירה וכן המשפילי מקימי להושיבי מושיבי ואמרו כי תוספת היודי״ן הוא מצחות הל׳:

ו הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ׃

מְצוּדַת דָּוִד המשפילי. הוא משפיל עיניו להשגיח על כל הנעשה בשמים ובארץ כי למול רוממתו אף השמים תחשב לאין:

ז מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן׃

אִבְּן עֶזְרָא מקימי - גם זה הכתוב קשור, כי העפר שהוא הארץ נקודת העגול הגדול שהוא המקיף. והנה הטעם כי השם העליון ירומם האביון, ואילו היה בעפר דרך משל, על כן טעם מקים, אשפות לשון יחיד מאשפתות, ואף על פי שהוא על משקל אחר והטעם כפול.

מְצוּדַת דָּוִד מקימי. בהשגחתו מקים את הדל מן העפר: מאשפות. כפל הדבר במ״‎ש:

מְצוּדַת צִיּוֹן מאשפות. ענין דומן וזבל:

ח לְהוֹשִׁיבִי עִם־נְדִיבִים עִם נְדִיבֵי עַמּוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא להושיבי - היו"ד נוסף כמו מקימי ואחר שהזכיר נדיבים, באר כי אלה הנדיבים הם נדיבי עמו שהם נכבדים כדרך תהלה לכל חסידיו.

מְצוּדַת דָּוִד להושיבי. ועוד מרבה כבודם עד כי ישבו עם נדיבים וחזר ופירש עם נדיבי עמו והמה המעולים שבנדיבים:

ט מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵם־הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּ־יָהּ׃

רַשִׁ״י עקרת הבית. ציון שהיא כעקרה יושיבנה: אם הבנים שמחה. כי חלה גם ילדה ציון את בניה, (ישעיהו ס״ו:ח׳):

אִבְּן עֶזְרָא מושיבי עקרת - במשקל גברת ואין המלה סמוכה אל הבית, העקרה יושיבנה והיא שבה בית כמו מושיב יחידים ביתה והבית, כמו: בית אהרן, בית יעקב, איש וביתו. וטעם אם הבנים – כי תהיה העקרת אם הבנים שמחה, כדברי חנה: כי שמחתי בישועתך וחתם המשורר במלת הללויה, על אלה נפלאות שיעשה השם.

מְצוּדַת דָּוִד מושיבי. הוא מושיב את העקרה בבית כי בעודה עקרה שבתה הבית מעט פעם בחוץ פעם ברחובות להפג צערה וה׳‎ בהשגחתו פותח רחמה ותלד ותשב בבית ותהיה א״‎כ אם הבנים שמחה בהיותה יושבת בביתה עם בניה: הללויה. בעבור כל זה הללו את יה:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.