Psalms 114 — תְּהִלִּים קיד

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז׃

רַשִׁ״י מעם לועז. עם שפת לשון אחר שאינו לה"ק, וחבירו את עם נועז לא תראה עם עמקי שפה וגו' (שם לג), ונו"ן ולמד נחלפות זו בזו כמו נשכה שהוא לשכה בספר עזרא (נחמיה יג):

אִבְּן עֶזְרָא בצאת ישראל - לועז מדברי רז"ל, כמו לעז על בניה או ללועזות.

מְצוּדַת דָּוִד בצאת. בעת יצאו ישראל ממצרים: בית יעקב. כפל הדבר במ״‎ש:

מְצוּדַת צִיּוֹן לועז. כל שפת לשון עם זולת לשון הקודש תקרא לועז ובמשנה קורין אותה ללועזות בלע״ז (מגילה יז):

ב הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו׃

רַשִׁ״י היתה יהודה לקדשו. לקח יהודה לגורל חבלו וקדושתו ואף הם קדשו שמו בירידת הים כענין שנאמר (לעיל ס"ח) שרי יהודה רגמתם וכמו כן נדרש באגדה מקרא זה היתה יהודה לקדשו שקפץ נחשון לתוך הים ואמר אני ארד תחלה וזהו שאמר היתה יהודה לקדשו:

אִבְּן עֶזְרָא היתה יהודה - לשון נקבה, כמו: ותרא בגודה אחותה יהודה. והזכיר יהודה - כי הוא גבר באחיו. ישראל ממשלותיו - ממשלת כהנים ועדת יהודה לקדשו, כמו: וגוי קדוש.

מְצוּדַת דָּוִד היתה. בעת ההיא נהיה יהודה עם קדושו וישראל בכללם עם ממשלתו:

ג הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר׃

רַשִׁ״י הירדן יסוב לאחור. שכל מימי בראשית נבקעו:

אִבְּן עֶזְרָא הים - שנבקעו מימי הים ומי הירדן קמו נד אחד.

מְצוּדַת דָּוִד הים ראה. את ישראל באים אל תוך הים נס ממקומו ונעשה חרבה: הירדן. בימי יהושע סיבב הירדן לחזור לאחור לבלי לכת דרך מהלכו:

מְצוּדַת צִיּוֹן יסוב. מלשון סבוב:

ד הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי־צֹאן׃

אִבְּן עֶזְרָא ההרים - רעשו מפני כבוד השם.

מְצוּדַת דָּוִד ההרים רקדו. בשעת מתן תורה רקדו ההרים כאילים לגודל החרדה:

מְצוּדַת צִיּוֹן רקדו. קפצו:

ה מַה־לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר׃

אִבְּן עֶזְרָא מה - כאילו המשורר ישאלם למה זה? וטעם כי תנוס – ששב לחרבה ויבשו המים. וטעם ההרים – הוא ההופכי הצור אגם מים. ובפסוק ההרים וכל גבעות, אפרש ההפרש שיש ביניהם.

מְצוּדַת דָּוִד מה לך הים. כאלו שואל אל הים מה לך כי תנוס מדוע זה תנוס הירדן לאחור:

ו הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי־צֹאן׃

מְצוּדַת דָּוִד ההרים. מה לכם ההרים כי תרקדו וגו׳‎:

ז מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב׃

רַשִׁ״י חולי ארץ. המחולל ארץ, יו"ד יתירה בו, כמו מגביהי משפילי וההפכי:

אִבְּן עֶזְרָא מלפני - יו"ד חולי נוסף והוא שם הפועל, כמו לא יוכלו קום ובעבור היות המלך באל"ף, ארץ היתה מלת חולי מלעיל, כאילו כתוב חול תחול הארץ או חולי צווי, כמו קומי והטעם מהדין הוא שתחולי ארץ, ועתה יפרש טעם רקידת ההרים.

מְצוּדַת דָּוִד מלפני. כאילו ישיבו לומר אנו נסים וגו׳‎ מלפני פחד האדון החולל את הארץ מלפני וגו׳‎. כפל הדבר במלות שונות:

מְצוּדַת צִיּוֹן חולי. ענין יצירה כמו באין תהומות חוללתי (משלי ח) והיו״ד נוספת:

ח הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם־מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ־מָיִם׃

רַשִׁ״י למעינו מים. וי"ו יתירה כמו וי"ו של וחיתו יער (לעיל ק"ד):

אִבְּן עֶזְרָא ההופכי - כי הוא יבש מי הים והירדן והמים לחים והוציא נחלים שהם לחים מסלע שהוא יבש, גם וי"ו למעיינו נוסף. והנה הטעם: כי השם לבדו יעשה דבר והפך הדבר והנה הים והירדן והצורים בקעם והפך תולדתם.

מְצוּדַת דָּוִד ההופכי. ההופך את הצור היבש להיות אגם מים: חלמיש. כפל הדבר במ״‎ש:

מְצוּדַת צִיּוֹן ההופכי. היו״ד יתירה: אגם מים. הוא מקום כניסת המים: חלמיש. הוא סלע קשה כמו ושמן מחלמיש צור (דברים ל״ב:י״ג): למעינו. מל׳ מעין והוי״ו יתירה:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.