Ibn Ezra on Psalms 114 — אבן עזרא על תהלים קיד

בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז׃

בצאת ישראל - לועז מדברי רז"ל, כמו לעז על בניה או ללועזות.

הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו׃

היתה יהודה - לשון נקבה, כמו: ותרא בגודה אחותה יהודה. והזכיר יהודה - כי הוא גבר באחיו. ישראל ממשלותיו - ממשלת כהנים ועדת יהודה לקדשו, כמו: וגוי קדוש.

הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר׃

הים - שנבקעו מימי הים ומי הירדן קמו נד אחד.

הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי־צֹאן׃

ההרים - רעשו מפני כבוד השם.

מַה־לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר׃

מה - כאילו המשורר ישאלם למה זה? וטעם כי תנוס – ששב לחרבה ויבשו המים. וטעם ההרים – הוא ההופכי הצור אגם מים. ובפסוק ההרים וכל גבעות, אפרש ההפרש שיש ביניהם.

מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב׃

מלפני - יו"ד חולי נוסף והוא שם הפועל, כמו לא יוכלו קום ובעבור היות המלך באל"ף, ארץ היתה מלת חולי מלעיל, כאילו כתוב חול תחול הארץ או חולי צווי, כמו קומי והטעם מהדין הוא שתחולי ארץ, ועתה יפרש טעם רקידת ההרים.

הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם־מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ־מָיִם׃

ההופכי - כי הוא יבש מי הים והירדן והמים לחים והוציא נחלים שהם לחים מסלע שהוא יבש, גם וי"ו למעיינו נוסף. והנה הטעם: כי השם לבדו יעשה דבר והפך הדבר והנה הים והירדן והצורים בקעם והפך תולדתם.