Psalms 118 — תְּהִלִּים קיח

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א הוֹדוּ לַיהוָה כִּי־טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא הודו לה' כי טוב - תחסר מלת הוא. והטעם: כי טוב הוא. ויש אומרים: כי טוב - פועל עבר לשון יחיד, כדרך: מה טובו אהליך, לשון רבים פועל עבר.

מְצוּדַת דָּוִד כי טוב. כי הוא טוב ועושה חסד לעולם:

ב יֹאמַר־נָא יִשְׂרָאֵל כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃

רַשִׁ״י הודו לה' וגו' יאמר נא ישראל. לפי שלעולם חסדו:

אִבְּן עֶזְרָא יאמר - הפעול שהוא האמור: כי לעולם חסדו.

מְצוּדַת דָּוִד יאמר נא. עתה בעת הגאולה יאמר ישראל בהודות לה׳‎ אשר לעולם חסדו:

ג יֹאמְרוּ־נָא בֵית־אַהֲרֹן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא יאמרו - הזכיר קדושי ישראל בעבור גודל מעלתם, כי הם יותר חייבים להודות לשם ואחר כך כלל יאמרו יראי ה' בכל עם ועם.

ד יֹאמְרוּ־נָא יִרְאֵי יְהוָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃

רַשִׁ״י יראי ה'. אלו בני לוי שכתוב בהם מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי (שמות ל״ב:כ״ו) במעשה העגל ונלחמו עם ישראל כשאמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר י״ד:ד׳):

ה מִן־הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ׃

אִבְּן עֶזְרָא מן המצר - מפעלי הכפל, כמו: מסב קלע. במרחב - הפך מצר כי בזה ענני והזכיר השם פעמים, דרך צחות בלשון הקדש.

מְצוּדַת דָּוִד מן המצר. ר״‎ל זהו החסד כי כאשר קראתי לו מן המצר והדחק ענה לי ה׳‎ והעמיד אותי במרחב:

מְצוּדַת צִיּוֹן המצר. מל׳ צר ודחק:

ו יְהוָה לִי לֹא אִירָא מַה־יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם׃

אִבְּן עֶזְרָא ה' - השם עמי ומה יוכל אדם לעשות לי. ורבי משה אמר: אחר שהשם לי לא אירא, מה שיעשה לי בן אדם.

מְצוּדַת דָּוִד ה׳‎ לי. כאשר היה ה׳‎ לי לעזרה לא אירא ממי כי מה יעשה אדם לי אם ה׳‎ עמדי:

ז יְהוָה לִי בְּעֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשֹׂנְאָי׃

אִבְּן עֶזְרָא ה' - אמר רבי משה: כאשר יהיה השם לבדו, כנגד כל עוזרי אני אראה בשונאי. והטעם איננו אומר כי השם יהיה אחד מעוזרי, רק הוא כנגד כל העוזרים כי בהיות השם עזרתה לי, אין לי צורך לעוזרים בלתו ואילו היו לי עוזרים רבים והשם איננו עזרי - לא יועילני. וזה הפירוש ארוך ואין צורך לו רק הטעם שהשם יעזור עוזריו ויראו בנקמתו בשונאיו, ובעבור שהזכיר שיש לו עוזרים אמר, כי לא יבטח בהם רק בשם לבדו, על כן: טוב לחסות בשם, כי בכל מקום יהיה לו מחסה. והטעם: אשר יחסה בו הוא ילחם לו.

מְצוּדַת דָּוִד ה׳‎ לי בעוזרי. כאשר היה ה׳‎ לי בעזר עוזרי אז אראה בנקמת שונאי:

ח טוֹב לַחֲסוֹת בַּיהוָה מִבְּטֹחַ בָּאָדָם׃

רַשִׁ״י טוב לחסות בה' וגו'. חסיון זה אינו אלא לשון חסיון צל ודבר מועט הוא: מבטח. דבר בריא וסמך חזק ואעפ"כ לחסות בה' טוב מהבטחת בני אדם:

ט טוֹב לַחֲסוֹת בַּיהוָה מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים׃

אִבְּן עֶזְרָא טוב, בנדיבים - כמוהו שהם נכבדים מכל מבני אדם.

מְצוּדַת דָּוִד בנדיבים. עם כי הם המעולים שבבני אדם:

י כָּל־גּוֹיִם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם יְהוָה כִּי אֲמִילַם׃

רַשִׁ״י כל גוים סבבוני. מדבר במלחמות גוג ומגוג שכל הגוים יהיו שם, כמו שנאמ' ואספתי את כל הגוי' אל ירושלים למלחמה (זכריה י"ד): אמילם. אכרית' לשון ימולל ויבש (לעיל ב'):

אִבְּן עֶזְרָא כל - אם סבבוני כל גוים אני אכריתם בשם ה', אשר הוא חוסה בו. ומלת אמילם – כמו: ימולל ויבש, כמו אכינם יכונן ובאה זאת הלמ"ד קמוצה, כדרך: ילבשם הכהן. ורבי משה אמר: כי אמילם מגזרת אמלל על משקל פקידה. והוא רחוק.

מְצוּדַת דָּוִד בשם ה׳‎. ר״‎ל אבטח בשם ה׳‎:

מְצוּדַת צִיּוֹן אמילם. ענין כריתה כמו ימולל ויבש (לעיל צ):

יא סַבּוּנִי גַם־סְבָבוּנִי בְּשֵׁם יְהוָה כִּי אֲמִילַם׃

אִבְּן עֶזְרָא סבוני - כמו: ה' עוזי ומעוזי פעם אחרי פעם.

מְצוּדַת דָּוִד סבוני וגו׳‎. ר״‎ל עם כי רבות פעמים אספו ויסבבו אותי עכ״‎ז אבטח בשם ה׳‎:

יב סַבּוּנִי כִדְבוֹרִים דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים בְּשֵׁם יְהוָה כִּי אֲמִילַם׃

רַשִׁ״י דעכו כאש קוצים. כל לשון דעיכה נופל על לשון קפיצה ונתור ממהר להיות נתר ונתק ממקומו על כן הוא נופל על לשון אש ועל לשון מים כמו נדעכו ממקומם (איוב ו׳:י״ז) וכן ימי נדעכו (שם יז) וכן נרו עליו ידעך (שם יח) כדרך שלהבת הנתקת מן הפתילה ועולה למעלה כשהיא כבה:

אִבְּן עֶזְרָא סבוני, דועכו - כמו כבו, ידעך נרו. כאש קוצים - איננו עומד כי מיד הוא נכבה.

מְצוּדַת דָּוִד סבוני כדבורים. אף כי סבבו אותי כדבורים הללו אשר יסבבו כלי מלא מדבש: דועכו. אף אם כבו גחלתי כאש מעצי הקוצים הכבים מהר ור״‎ל אף אם העובדי גלולים הרגו רבים מישראל עכ״‎ז אבטח בשם ה׳‎:

מְצוּדַת צִיּוֹן כדבורים. שם מין שרץ העוף שעושים הדבש: דעכו. ענין ניתור וקפיצה והוא כבוי האש שהשלהבת קופצת ממנה וכן ידעך נרו (משלי כ):

יג דַּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל וַיהוָה עֲזָרָנִי׃

רַשִׁ״י דחה דחיתני לנפול. אתה אויבי:

אִבְּן עֶזְרָא דחה, לנפול - שלם, כמו לנדוח ידו. וטעם וה' עזרני הוא – השם שהזכיר למעלה זה השם שהזכרתי עזרני.

מְצוּדַת דָּוִד דחה דחיתני. אף אם הם דחו אותי לנפול בארץ עכ״‎ז ה׳‎ עזרני ולא יוכלו לי:

יד עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי־לִי לִישׁוּעָה׃

רַשִׁ״י עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. עזי וזמר' גבורת הקב"ה היה לי לישועה, עזי יו"ד יתיר' כי לא מצינו במקר' עזי נקוד חטף קמץ אלא שורק חוץ משלשה מקומות שהוא סמוך אצל וזמרת וע"כ וזמרת דבוק לתיבת השם ואינך יכול לפרשו וזמרתי, ואל תתמה על ויהי לי שלא אמר היה לי לישוע' שהרב' כאלה במקרא, ואשר לא שם לבו וגו' ויעזוב את עבדיו וגו' (שמות ט׳:כ״א) היה לו לכתוב עזב:

אִבְּן עֶזְרָא עזי וזמרת יה - אמר רבי משה: כי רי"ש זמרת קמוץ והוא מוכרת בטעם כאילו הוא עזי וזמרתי וכמוהו אם אתן שנת לעיני שהוא כמו שנתי אף נחלת שפרה עלי נחלתי והתשובה כי הקמץ מצאנו בסמיכות, כמו: ה' מנת חלקי וכוסי ויכול להושיב כן ה' הוא מנתי וחלקי וכוסי, אם כן מה יעשה במלת ומנת המלך?! ואחרים אמרו: כי יו"ד עזי נוסף, העד שהוא קמץ חטוף ולא שורק, כמו ה' עזי ומעוזי והנה מה יעשה כי הנה כתוב: כי חקך הטריפני לחם חקי, ה' בעזך ישמח מלך, נהלת בעזך אין הפרש ביניהם. ועוד: מה טעם לוי"ו ויהי לי לישועה?! ואני אומר: אם אתן שנת לעיני סמוך אל עיני ובא הלמ"ד נוסף כמו לימין לבית ואין ספק כי לימין סמוך וככה מנת, גם אף נחלת, סמוך והנסמך חסר כמו: ושכורה ולא מיין ואין אנחנו חוששין שהוא נחלת בקמץ, וככה פירוש דקדוק עזי וזמרת יה סמוך. ומלת עזי תשרת אחרת כמו: יכפה אף וכן הוא עזי וזמרת עזי יה עזי כחי ותחלת כחי, כמו הוא השם, או עזי וזמרת יה עזי:

מְצוּדַת דָּוִד עזי וזמרת יה. העוז והשבח של מקום היה לי לישועה ר״‎ל התשועה היתה למען הראות חזקו ולמען אזמר שבחו:

מְצוּדַת צִיּוֹן עזי. ענין חוזק והיו״ד יתירה: וזמרת. מלשון זמר ושבח: ויהי לי. כמו היה לי וכן ויעזוב את עבדיו (שמות ט׳:כ״א) ומשפטו עזב:

טו קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים יְמִין יְהוָה עֹשָׂה חָיִל׃

רַשִׁ״י קול רנה וישועה. תהיה לעתיד באהלי צדיקי' ומהו קול הרנה ימין ה' עשה חיל ימין ה' רוממה וגו':

אִבְּן עֶזְרָא קול, וישועה - בעבור שהזכיר דחה דחיתני וטעם באהלי צדיקים – שיהיו לבטח במות מבקשי רעתם אז יאמרו.

מְצוּדַת דָּוִד קול רנה. ויהיה נשמע באהלי צדיקים קול רנה וישועה ויאמרו ימין ה׳‎ עושה חיל וכח:

מְצוּדַת צִיּוֹן חיל. מלשון כח ואומץ:

טז יְמִין יְהוָה רוֹמֵמָה יְמִין יְהוָה עֹשָׂה חָיִל׃

רַשִׁ״י ימין ה' רוממה. מדרש אגדה עליונים ברא הקב"ה בימין לפיכך לא שלטה בהם מיתה, שנאמר אף ידי יסדה ארץ (ישעי' מה) זה שמאל וימיני טפחה שמים זה ימין וכן אמר המשורר ימין ה' רוממה שבראת אותם שברומו של עולם היא ימין ה' שתעשה חיילות של צדיקים לע"ל וגם בה יחי' אות' ויחיו לעול' ואז לא אמות כי אחיה לעולם:

אִבְּן עֶזְרָא ימין ה' עושה חיל - לבדה לא בן אדם וטעם לזכור שלש פעמים, ימין ה', כי זה יהיה פעם אחרי פעם.

מְצוּדַת דָּוִד ימין ה׳‎ רוממה. ימין ה׳‎ אשר היא מעולם רוממה הימין ההיא עתה עושה חיל:

יז לֹא אָמוּת כִּי־אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ׃

רַשִׁ״י לא אמות. אני כנ"י כע"ג מיתת עולם כי אחיה וגו':

אִבְּן עֶזְרָא לא - אחר שימין השם עושה חיל ואני חוסה בו, לא אמות ביד אויב.

מְצוּדַת דָּוִד לא אמות. ביד הקמים עלי כי עוד אחיה וגו׳‎:

יח יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי׃

רַשִׁ״י יסור יסרני יה. בגלות ושם נתכפרו כל עונותי ולמות לא נתנני:

אִבְּן עֶזְרָא יסור - שם הפועל מהבנין הכבד, כמו: שאול ישאלו באבל.

מְצוּדַת דָּוִד יסור. הן יסור ייסר אותי ביסורים למרק העון אבל לא ימסור אותי למיתה ביד הקמים עלי:

יט פִּתְחוּ־לִי שַׁעֲרֵי־צֶדֶק אָבֹא־בָם אוֹדֶה יָהּ׃

רַשִׁ״י פתחו לי שערי צדק. ואלו הן שערי צדק:

אִבְּן עֶזְרָא פתחו - הוא שהצילו הוא חייב להודות לו וזה הוא הצדק.

מְצוּדַת דָּוִד פתחו. לזאת פתחו לי שערי בה״‎מ ואבוא בם ואודה יה על פדות נפשי:

כ זֶה־הַשַּׁעַר לַיהוָה צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ׃

רַשִׁ״י זה השער. של בית המקדש שהוא לה' והצדיקים יבואו בו ושם אודך כי עניתני מן הגלות:

אִבְּן עֶזְרָא זה - טעם השער הודות לו.

מְצוּדַת דָּוִד זה השער לה׳‎. הלא זה השער של ה׳‎ עשוי הוא להיו׳‎ צדיקי׳‎ באים בו להלל לה׳‎ ואבוא בהם גם אני להודו׳‎ לה׳‎:

כא אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי־לִי לִישׁוּעָה׃

אִבְּן עֶזְרָא אודך כי עניתני - כנגד ענני במרחב יה. ותהי לי לישועה - כנגד מן המצר.

מְצוּדַת דָּוִד כי עניתני. כי ענית לי בעת קראי לך והיית לי לישועה:

מְצוּדַת צִיּוֹן עניתני. מלשון עניה ותשובה:

כב אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה׃

רַשִׁ״י אבן מאסו הבונים. עם שהיו שפל בין האומות:

אִבְּן עֶזְרָא אבן - דרך משל שהיו העמים מבזין אותו ובסוף התגבר עליהם, או ידבר ברוח הקדש על ישראל שהם בגלות.

מְצוּדַת דָּוִד אבן מאסו. עם כי הייתי אני דוד כמו האבן אשר מאסו הבונים לתתו בבנין עתה אני אבן הניתן בראש הזויות (כי הדרך לתת האבן המשובח ביותר בפנת הכותל להיות נראה משתי הרוחות):

מְצוּדַת צִיּוֹן פנה. זוית:

כג מֵאֵת יְהוָה הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ׃

רַשִׁ״י מאת ה' היתה זאת. כך יאמרו הכל:

אִבְּן עֶזְרָא מאת, זאת - האבן שהיתה לראש פנה לא היה כן בגבורתה רק מאת השם באה זאת הגבורה. ומלת נפלאת – מגזרת עושה פלא ובא התי"ו תחת ה"א כמו ושבת לנשי' ושכורת ולא מיין וזה לאות כי על לשון ישראל ידבר, על כן בעינינו גם אחריו נגילה.

מְצוּדַת דָּוִד מאת ה׳‎ וגו׳‎. ולא בכח ידינו: היא נפלאת. הדבר ההיא נפלאה היא בעינינו ולא נוכל לדעת איך היתה גאולה שלמה כ״‎כ מה שלא יורה עליו הטבע:

מְצוּדַת צִיּוֹן נפלאת. מכוסה ונעלם כמו והוא פלאי (שופטים יג):

כד זֶה־הַיּוֹם עָשָׂה יְהוָה נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא זה, עשה ה' - זאת שנפלאת בעינינו - כמו: אולי יעשה ה' לנו ככל נפלאותיו. ורבי משה אמר: כי הפעלים תחת שמות הפועל, כאילו אמר זה היום עשה ה' לגיל ולשמוח בו וכמוהו: אל תרבו תדברו נדעה נרדפה. ולפי דעתי: שכולם חסירי שי"ן וכן הם שנגילה ונשמחה בו אל תרבו שתדברו ונדעה שנרדפה.

מְצוּדַת דָּוִד זה היום. יום הגאולה ההיא עשה ה׳‎ ולזה נגילה ונשמחה בו כי בוודאי לעולם תהיה לא כמעשה בשר ודם שאינו מתקיים:

מְצוּדַת צִיּוֹן נגילה. מל׳ גילה ושמחה:

כה אָנָּא יְהוָה הוֹשִׁיעָה נָּא אָנָּא יְהוָה הַצְלִיחָה נָּא׃

אִבְּן עֶזְרָא אנא - פיוס לאמר לשם: אנא הושיעה הכהנים והצליחה האומרים לבאים בית השם בזבחים ברוך, או יהיה פעל הושיעה גם הצליחה הבא וזה משפט הכהנים לאמר ככה וזאת היא השמחה והגילה שהזכיר למעלה, והנה תהיה ה"א הבא תשרת אחורנית, כמו לאורח הבא על דרך: לאיש הבליעל, את יום השביעי וכן הטעם: אנא השם הושיעה עתה והצליחה עתה.

מְצוּדַת דָּוִד אנא ה׳‎. אבקש את ה׳‎ הושיעה עתה והצליחה עתה:

כו בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְהוָה בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יְהוָה׃

רַשִׁ״י ברוך הבא בשם ה'. יאמרו למביאי הבכורי' ולעולי הרגלים: ברכנוכם. ברכנו אתכם:

אִבְּן עֶזְרָא ברוך הבא בשם ה' - ומלת ברכנוכם דברי הכהנים לכל הבאים שהברכה תבא אליהם מבית השם ששם הכבוד, כי אתם מכבדים אותו בזבחים שתביאו.

מְצוּדַת דָּוִד ברוך הבא. ברוך יהיה הבא לבית המקדש להקריב קרבנות בעבור שם ה׳‎ ברכנוכם. ברכנו אתכם בברכה הבאה מבית ה׳‎ ר״‎ל מהשוכן בה:

כז אֵל יְהוָה וַיָּאֶר לָנוּ אִסְרוּ־חַג בַּעֲבֹתִים עַד־קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ׃

רַשִׁ״י אסרו חג בעבותים. הזבחים והחגיגות שהיו נקיים ובדוקין ממום קושרין בכרעי מטותיהם עד שיביאום לעזרה בקרנות המזבח, ויש לפתור כל סוף המזמור הזה מלא אמות כי אחיה בדוד עצמו: [יח] יסור יסרני יה. על מעשה בת שבע ביסורין כגון תחת הכבשה ישלם ארבעתים (שמואל ב י"ב) ששה חדשים נצטרע דוד: ולמות לא נתנני. שנאמר גם ה' העביר חטאתך לא תמות (שם): [יט] פתחו לי שערי צדק. ואלו הן שערי צדק אותם השערים של בתי כנסיות ומדרשות אשר הם לה' והצדיקים באים בהם: [כא] אודך כי עניתני. מכאן ואילך אמר דוד ושמואל וישי ואחי דוד כמו שמפורש בערבי פסחים מי שאמר זה לא אמר זה:

אִבְּן עֶזְרָא אל - התקיף הוא השם שהאיר לנו כי בבקר יובאו הזבחים לא בלילה והכהנים אומרים לישראל אסרו חג הוא הכבש המוכן לזבוח כמו חגים ינקופו. וטעם עד שיהיה קרוב אל קרנות המזבח, בעבור זריקת הדם.

מְצוּדַת דָּוִד אל ה׳‎. ה׳‎ הוא חזק ואמיץ והוא האיר לנו לזאת אסרו הקרבן בעבותות להיות נשמר עד יבוא זמן השחיטה לתת הדם על קרנות המזבח (כי עיקר הקרבן זריקת הדם):

מְצוּדַת צִיּוֹן אסרו. קשרו: חג. הקרבן נקרא חג על כי רוב הקרבנות באים בחג: בעבותים. בחבלי עבות: קרנות. הם הבליטות שבראש המזבח:

כח אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ אֱלֹהַי אֲרוֹמְמֶךָּ׃

אִבְּן עֶזְרָא אלי - זה יאמר הבא הוא המביא החג ואל תתמה בעבור שלא יזכיר בתחלה מי הם האומרים כי זאת דרך צחות בשירים, כמו: פשטתי את כתנתי ורבים ככה.

מְצוּדַת דָּוִד אלי אתה. הלא אתה חזקי מעולם ולזה אודך וארוממך:

כט הוֹדוּ לַיהוָה כִּי־טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא הודו - אחר שיאמר הבא אלי אתה אז יענו הכהנים והלוים הודו לה' זאת היא השמחה שהזכיר בתחלה נגילה ונשמחה בו לספר זה המעשה.

מְצוּדַת דָּוִד הודו. ואתם כולכם הודו לה׳‎ כי טוב הוא כי עושה חסד לעולם:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.