א
אַשְׁרֵי תְמִימֵי־דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה׃
אִבְּן עֶזְרָא
אשרי תמימי דרך - אלה המאה ושבעים וששה פסוקים שהם אל"ף בי"ת, כבר הזכיר בעל המסורה כי אין פסוק שאין שם זכר דרך או תורה או עדות או פקודים או אמירה או חוק או מצוה או משפט או דבר חוץ מפסוק אחד והוא ערוב עבדך לטוב וכבר הזכרתי בתחלת הספר מה שאמרו המפרשים באלה הפסוקים כי יש אומרים שלא חברם דוד. אשרי, דרך - משרת אחר וכן הוא ההולכים בדרך תורת ה'.
מְצוּדַת דָּוִד
אשרי תמימי דרך. ההלול והשבח של ההולכים בדרך תמים הוא בעבור כי הולכים בתורת ה׳ זהו דרך חיים ואין זולתה:
ב
אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל־לֵב יִדְרְשׁוּהוּ׃
אִבְּן עֶזְרָא
אשרי - דבר בתחלה על המרגיל עצמו ללכת בדרך ישרה, גם הזכיר עתה שומר העדות שקבל מהאבות ועקרם עדות העין.
מְצוּדַת צִיּוֹן
נוצרי. שומרי: עדותיו. הם המצות שהם לעדות על חדוש העולם כשבת ומועדים וכיוצא:
ג
אַף לֹא־פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ׃
רַשִׁ״י
אף לא פעלו עולה. אשריהם אם כל זה בהם: בדרכיו הלכו. אע"פ שלא פעלו עולה אין שכרם שלם אא"כ בדרכיו הלכו וכן הוא אומר (לעיל לה) סור מרע ועשה טוב אע"פ שאתה סר מרע אין הכל שלם אלא אם כן תעשה טוב (מדרש אגדה):
אִבְּן עֶזְרָא
אף - אמר רבי מרינוס: שהוא כמו: אף וכני בתי חומר, לא עשו עולה לעבור פי השם במצות לא תעשה, רק הלך בדרכי השם שהם מצות עשה. ויתכן שהוא כמשמעו, גם אשר לא עשו עולה יחשב להם כי הלכו בדרכי השם.
מְצוּדַת דָּוִד
אף וגו׳. ר״ל אף אם לא פעלו עולה בשב ואל תעשה לא היה די להם בזה כ״א עוד הלכו בדרכי התורה והמצוה לקיימם בקום ועשה:
ד
אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד׃
אִבְּן עֶזְרָא
אתה, פקודיך - שהם בלב. וטעם צוית – על יד נביאיך. וטעם אתה – שאתה החילות.
מְצוּדַת דָּוִד
אתה. הלא אתה ה׳ צויתה פקודיך ואין ראוי א״כ להקל בהם ראש ונכון הוא לשמור מאוד:
ה
אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ׃
רַשִׁ״י
אחלי יכונו דרכי. אל"ף יסוד בתיבה הנופל ממנו לפרקי' כמו אל"ף שבאחותי באזניכם (איוב י״ג:י״ז) ואל"ף של אסוך שמן (מלכים ב ד׳:ב׳). אחלי תפלותי אלו הן שיכונו דרכי וכן (שם ה') אחלי אדני לפני הנביא אשר בשמרון וגו' צורכי אדוני להתפלל שילך לפני הנביא אשר בשומרון ולשון אחליות שוהיי"ט בלע"ז כאדם האומר הלואי והייתי נביא וחכם:
אִבְּן עֶזְרָא
אחלי - כמו אחלי אדוני על משקל אשרי האיש כמו כל חפצי ורצוני ושאלתי שיכונו דרכי.
מְצוּדַת דָּוִד
אחלי. אבקש מה׳ שיהיו דרכי נכונים לשמור חוקיך ר״ל לסייע אותי מן השמים:
ו
אָז לֹא־אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל־כָּל־מִצְוֺתֶיךָ׃
אִבְּן עֶזְרָא
אז - מצותיך הם מצות עשה ויש מהם שלא פירש למה צוו וכאשר יביט עליהם בעין הדעת ידעם, על כן: לא אבוש.
מְצוּדַת דָּוִד
אז. כשהיו דרכי נכונים אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך כי מי שלא קיים המצות הוא בוש ונכלם כשרואה המצות ההם כתובים בתורה:
ז
אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ׃
ח
אֶת־חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל־תַּעַזְבֵנִי עַד־מְאֹד׃
אִבְּן עֶזְרָא
את - אמר רבי משה: עד מאוד דבק עם חקיך כמו ולא פחדו מאבותם. ובן בלעם אמר: כי עד מאד כמו לעד. ולפי דעתי: כי אני אשמר חקיך ואתה אל תעזבני עד מאד. והטעם: עזיבה שלא אוכל לשומרם.
מְצוּדַת דָּוִד
עד מאוד. הוא הפוך כאילו אמר את חוקיך אשמור עד מאוד ר״ל מחשבתי לשמור מאוד חוקיך לכן אל תעזבני לבל יהיה לי שום מניעה:
ט
בַּמֶּה יְזַכֶּה־נַּעַר אֶת־אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ׃
אִבְּן עֶזְרָא
במה - אמר רבי משה: תשובת במה היא לשמור והשמור ארחו. ולפי דעתי: שהוא קשור בפסוק העליון שאמר: את חקיך אשמור, אף על פי שלא אוכל לשמרם כראוי כדברך.
מְצוּדַת דָּוִד
במה. באיזה ענין יעשה את ארחו זכאי בעת ירגיל עצמו מנערותו לילך באורח מישור: לשמור כדברך. ר״ל לא יאמר אי אפשי בעבירה אלא יאמר אפשי בו אבל אשמור בדבר ה׳:
י
בְּכָל־לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל־תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֺתֶיךָ׃
מְצוּדַת דָּוִד
אל תשגני. אל תשימני שוגה מלהבין מצותיך ר״ל תן בלבי בינה להבין על בוריה:
יא
בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא־לָךְ׃
רַשִׁ״י
בלבי צפנתי. לא נתתיה להשתכח ממני:
מְצוּדַת דָּוִד
בלבי צפנתי. שמורים הם בלבי למען לא אחטא לך כי אם אשכח מה מהם אהיה נלכד בחטא בבלי דעת:
יב
בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ׃
אִבְּן עֶזְרָא
ברוך - בעבור שאודה כי אתה ברוך למדני חקיך וזה הוא השכר שאבקש ממך.
מְצוּדַת דָּוִד
ברוך. אומר אני ברוך אתה ה׳ על נתינת חוקיך ואשאל ממך שתלמדני אותם ר״ל תן בלבי בינה להבינם:
יג
בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי־פִיךָ׃
אִבְּן עֶזְרָא
בשפתי - דבק עם הפסוק העליון למדני חקיך כי אתה תדע מנהגי שספרתי ולמדתי משפטיך לאנשי דורי.
מְצוּדַת דָּוִד
בשפתי. כי משפטי התורה ספרתי בשפתי ללמדם לזולתי א״כ כשתלמדני אועיל גם לזולתי:
יד
בְּדֶרֶךְ עֵדְוֺתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל־הוֹן׃
טו
בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ׃
אִבְּן עֶזְרָא
בפקודיך אשיחה - עם לבבי שהפקודים נטועים בו והפוקדים יורוהו לשמור אורחותיך שהם ישרים בכללים, אף על פי שבפרטים ירעו למי שהוא הכללים שמורים לטוב לכל העמים, ופירוש הדבר תבין מהגשם שהוא כלל שמור לטוב לכל העולם ובכללו שהוא מטיב, יבוא ממנו מקרה רע למעטים.
מְצוּדַת דָּוִד
ואביטה. אביט בכוונת הלב ולא מן השפה ולחוץ כ״א לקיים וללכת באורחותיך:
טז
בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ׃
רַשִׁ״י
אשתעשע. אתעסק כמו ישעה האדם על עושהו (ישעיהו י״ז:ז׳) ואל ישעו בדברי שקר (שמות ה׳:ט׳):
אִבְּן עֶזְרָא
בחוקותיך - בחוקות שהשם נהג עולמו. אשתעשע - על כן לא אשכח דבריך שאמרת: אחרי ה' אלהיכם תלכו.
יז
גְּמֹל עַל־עַבְדְּךָ אֶחְיֶה וְאֶשְׁמְרָה דְבָרֶךָ׃
רַשִׁ״י
גמול על עבדך. דבר שאחיה בו בגמול חסדך:
אִבְּן עֶזְרָא
גמול - בעבור שהזכיר למעלה לא אשכח דבריך, אמר: גמול על עבדך אחיה ואשמרה, כמו לא אשכח.
מְצוּדַת דָּוִד
גמול. ר״ל גמול חסד על עבדך שאחיה למען אשמור דבריך ולא בעבור הנאות עוה״ז:
יח
גַּל־עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ׃
רַשִׁ״י
נפלאות מתורתך. דברים המכוסים בה שאינם מפורשים בה: מתורתך. נפלאים מפירושי תורתך שאינם מפורשים בה (מצאתי):
אִבְּן עֶזְרָא
נפלאות מתורתך - איננו דבק כי אם ואביטה, כמו: ולא כחדו מאבותם וכן הוא גל עיני ואביטה מתורתך נפלאות ממני.
יט
גֵּר אָנֹכִי בָאָרֶץ אַל־תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי מִצְוֺתֶיךָ׃
רַשִׁ״י
גר אנכי בארץ. ימים מועטים: אל תסתר ממני. מצותך הנעלמות שאוכל לקיימם שאם לא עכשיו אימתי:
אִבְּן עֶזְרָא
גר - בעבור היות הגר כמו תועה ושוגה בדרכים, על כן אמר כן.
מְצוּדַת דָּוִד
גר. הלא אני בארץ כגר הזה שמעט זמן יושב במקום גרותו ושואף הוא אל מקום מולדתו כן שני חיי מעטים ושואף אני לשוב למקור נשמתי ולזה אל תסתר ממני פלאי מצותיך מלהבינם במעט ימי:
כ
גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה אֶל־מִשְׁפָּטֶיךָ בְכָל־עֵת׃
רַשִׁ״י
גרסה. משתברת נפשי מחמת תאוה כמו (ויקרא ב׳:י״ד) גרש כרמל, ומנחם חבר לתאבה עם מתאב אנכי את גאון יעקב (עמוס ו׳:ח׳) ושניהם לשון שבר:
אִבְּן עֶזְרָא
גרסה - מן גרש כרמל כמו נצרבה ונשרפה לעשות משפטיך בחייהם. ומלת לתאוה – מרוב אהבתי כמו תאבתי.
מְצוּדַת צִיּוֹן
גרסה. ענין שבירה כמו ויגרס בחצץ שני (איכה ג׳:ט״ז): לתאבה. כמו לתאוה:
כא
גָּעַרְתָּ זֵדִים אֲרוּרִים הַשֹּׁגִים מִמִּצְוֺתֶיךָ׃
מְצוּדַת דָּוִד
גערת. ר״ל כי ראיתי אשר מעולם גערת בזדים ארורים אשר הם שוגים ממצותיך בעבור זדון לבם אשר לא למדו ולזה אתאוה אל משפטיך ללמדם ולעשותם:
כב
גַּל מֵעָלַי חֶרְפָּה וָבוּז כִּי עֵדֹתֶיךָ נָצָרְתִּי׃
רַשִׁ״י
גל מעלי. לשון גלגול כמו ויגל את האבן (בראשית כ״ט:י׳):
מְצוּדַת דָּוִד
גל. העבר מעלי חרפה ובזיון כי שמרתי התורה ואינו בדין להתבזות למען יגדל כבוד התורה:
כג
גַּם יָשְׁבוּ שָׂרִים בִּי נִדְבָּרוּ עַבְדְּךָ יָשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ׃
רַשִׁ״י
בי נדברו. אע"פ שמלכי אומות העולם מתלוצצים עלי שאני עוסק בתורה:
אִבְּן עֶזְרָא
גם - כן עשו שרים רבים. בי נדברו - כמו: ותדבר מרים בעבור, כי עבדך ישיח בחקיך.
מְצוּדַת דָּוִד
גם ישבו. לא לבד באקראי ידברו בי כי גם ישבו דרך קבע אבל אני לא אדבר בם כ״א אשיח בחוקיך:
כד
גַּם־עֵדֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי אַנְשֵׁי עֲצָתִי׃
מְצוּדַת דָּוִד
גם עדותיך. לא לבד אשיח בהם דרך עראי כי גם שעשועי המה בכל עת ויחשבו לאנשי עצתי לדבר בהם בתמידות כאדם עם יועציו:
כה
דָּבְקָה לֶעָפָר נַפְשִׁי חַיֵּנִי כִּדְבָרֶךָ׃
רַשִׁ״י
חיני כדברך. כמו שהבטחתני על ידי נתן הנביא טובה:
אִבְּן עֶזְרָא
דבקה, נפשי - כמו עצמי, כמו: נשבע ה' צבאות בנפשו. והטעם: כאילו הוא מת על כן חייני כדברך, אני אמית ואחיה.
מְצוּדַת דָּוִד
דבקה. שחה נפשי ודבקה עד לעפר ואשאל ממך חייני מהצרה כדברך עלי ע״י נתן הנביא:
כו
דְּרָכַי סִפַּרְתִּי וַתַּעֲנֵנִי לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ׃
רַשִׁ״י
ספרתי. לך את צרכי ואת חטאתי ואתה עניתני:
מְצוּדַת דָּוִד
דרכי. ענייני הייתי מספר לפניך לשאול לך עצה עליהם כמ״ש וישאל דוד בה׳ (ש״ב ה): ותענני. ענית לי על שאלתי: למדני. לכן אשאל גם זאת אשר תלמדני חכמת התורה וענני גם עתה למלא משאלותי:
כז
דֶּרֶךְ־פִּקּוּדֶיךָ הֲבִינֵנִי וְאָשִׂיחָה בְּנִפְלְאוֹתֶיךָ׃
אִבְּן עֶזְרָא
דרך - הטעם לדעת עיקר למה הם נטועים בלב, על כן: בנפלאותיך.
מְצוּדַת דָּוִד
דרך פקודיך. ר״ל מסתרי המצות ועיקרם: ואשיחה. ואדבר עוד לזולתי ללמד בדברי׳ הנפלאים והמכוסים שבהם:
כח
דָּלְפָה נַפְשִׁי מִתּוּגָה קַיְּמֵנִי כִּדְבָרֶךָ׃
רַשִׁ״י
דלפה נפשי. נטפה כלומר נחסרת והולכת:
אִבְּן עֶזְרָא
דלפה - כאילו דלפה נפשי בחליי שתמס כדלף טורד, על כן קיימני כדברך, מחצתי ואני ארפא.
מְצוּדַת דָּוִד
דלפה. מרוב תוגה נמס נפשי עד שנוטפת טיפין טיפין והוא ענין מליצה והפלגה: קימני כדברך. קיימני בחיים כדברך ע״י נתן הנביא:
כט
דֶּרֶךְ־שֶׁקֶר הָסֵר מִמֶּנִּי וְתוֹרָתְךָ חָנֵּנִי׃
אִבְּן עֶזְרָא
דרך, חנני - כמו: חנונו אותם, והיא תהיה סבה שאסור מדרך שקר.
ל
דֶּרֶךְ־אֱמוּנָה בָחָרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ שִׁוִּיתִי׃
רַשִׁ״י
משפטיך שויתי. שמתי עצמי למשפטיך ודבקתי בעדותיך לבחור בדרך אמונה לך אני שואל דרך שקר הסר ממני:
אִבְּן עֶזְרָא
דרך - הפך דרך שקר. וטעם אמונה כי אין עול בידינו, על כן אמר: משפטיך שויתי, כמו: לא ישוו בה. והטעם: עשיתי משפט שוה.
לא
דָּבַקְתִּי בְעֵדְוֺתֶיךָ יְהוָה אַל־תְּבִישֵׁנִי׃
אִבְּן עֶזְרָא
דבקתי - המצות שקבל אין ראיה עליהם רק הקבלה, על כן: אל תבישני.
מְצוּדַת דָּוִד
דבקתי. על כי דבקתי בעדותיך לכן אתה ה׳ אל תביאני לידי בושה:
לב
דֶּרֶךְ־מִצְוֺתֶיךָ אָרוּץ כִּי תַרְחִיב לִבִּי׃
מְצוּדַת דָּוִד
ארוץ. ר״ל בזריזות רב אעשה מצותיך כי ידעתי אשר בעבורם תרחיב לבי בתענוגי עוה״ב:
לג
הוֹרֵנִי יְהוָה דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ וְאֶצְּרֶנָּה עֵקֶב׃
רַשִׁ״י
ואצרנה עקב. אשמרנה בכל מעגלותיה ועקבי נתיבותי' ל' עקבי טראצ"ש בלע"ז:
מְצוּדַת צִיּוֹן
הורני. ענין למוד כמו את מי יורה דעה (ישעיהו כ״ח:ט׳): עקב. ענין סוף ואחרית ע״ש שהעקב הוא סוף הגוף ובעבור זה יקרא גם השכר בלשון עקב כמ״ש והיה עקב תשמעון (דברים ז׳:י״ב) כי השכר הוא סוף המעשה:
לד
הֲבִינֵנִי וְאֶצְּרָה תוֹרָתֶךָ וְאֶשְׁמְרֶנָּה בְכָל־לֵב׃
לה
הַדְרִיכֵנִי בִּנְתִיב מִצְוֺתֶיךָ כִּי־בוֹ חָפָצְתִּי׃
מְצוּדַת דָּוִד
הדריכני. ר״ל מן השמים יסייע לי לדרוך בנתיב מצותיך: כי בו חפצתי. והבא לטהר מסייעין לו:
לו
הַט־לִבִּי אֶל־עֵדְוֺתֶיךָ וְאַל אֶל־בָּצַע׃
מְצוּדַת דָּוִד
הט לבי. תן בלבי להיות נוטה אל התורה ולא אל אהבת אסיפת הממון:
לז
הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא בִּדְרָכֶךָ חַיֵּנִי׃
מְצוּדַת דָּוִד
העבר עיני. מנע עיני מלראות דבר שוא ואיסור כי פן אחמוד בה ואכשל: בדרכך חייני. החיה את נפשי בהסתכלות דרכיך לחמוד אליהם:
לח
הָקֵם לְעַבְדְּךָ אִמְרָתֶךָ אֲשֶׁר לְיִרְאָתֶךָ׃
רַשִׁ״י
הקם לעבדך אמרתך. אשר הבטחתני: אשר ליראתך. שאהיה אני וזרעי יראי שמך שעל מנת כן הבטחתני אם ישמרו בניך את דרכם וגו' (מ"א ב'):
אִבְּן עֶזְרָא
הקם, אמרתך - הם הגזרות הבאות מהשמים. והטעם: קיים כל גזירה שתביאני ליראתך.
מְצוּדַת דָּוִד
הקם. תקים לעבדך הבטחת אמרתך אשר היא מבוא ליראתך כי על ידי ההשקט אוכל לירוא את ה׳:
לט
הַעֲבֵר חֶרְפָּתִי אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ טוֹבִים׃
רַשִׁ״י
העבר חרפתי. מחול לי על אותו עון ושוב לא יוכלו אויבי לחרפני בו: כי משפטיך טובים. וכבר אני מקבל עלי לשלם הכבשה ארבעתים:
אִבְּן עֶזְרָא
העבר - דבק בפסוק העליון והטעם יגורתי מחרפה שתבואני אם שגיתי מיראתך, וכל משפט תעשה כי הוא טוב.
מְצוּדַת דָּוִד
חרפתי. חרפת העון אשר אפחד ממנו העבר נא ומחול עליו כי הלא טובים משפטיך בעשות חסד עם המשפט:
מ
הִנֵּה תָּאַבְתִּי לְפִקֻּדֶיךָ בְּצִדְקָתְךָ חַיֵּנִי׃
אִבְּן עֶזְרָא
הנה תאבתי - כמו כליתי מרוב האהבה כמו גם כלתה נפשי, וכלות אליהם, על כן מתאב אנכי הפך הדבר, על כן חייני.
מְצוּדַת דָּוִד
הנה תאבתי. אני מתאוה לעשות פקודיך ואם לא עשיתי כלם עכ״ז חייני כפי צדקתך אשר תצרף מחשבה טובה למעשה:
מא
וִיבֹאֻנִי חֲסָדֶךָ יְהוָה תְּשׁוּעָתְךָ כְּאִמְרָתֶךָ׃
רַשִׁ״י
ויבואני. תשועתך תבא אלי כאמרתך שהבטחתני:
אִבְּן עֶזְרָא
ויבואוני - כמו ויבואו אלי ויזעקוך. כאמרתך - אשר הבטחתני.
מְצוּדַת דָּוִד
ויבואני. יבואו לי חסדיך ואהיה נושע ע״י תשועתך כאשר אמרת ע״י נתן הנביא:
מב
וְאֶעֱנֶה חֹרְפִי דָבָר כִּי־בָטַחְתִּי בִּדְבָרֶךָ׃
מְצוּדַת דָּוִד
ואענה. אשיב למחרפי דבר ר״ל דברי חרוף כאשר דבר אלי: כי בטחתי בדבריך. אשר הבטחתני שלא יוכל לי ולכן אדבר ולא אירא:
מג
וְאַל־תַּצֵּל מִפִּי דְבַר־אֱמֶת עַד־מְאֹד כִּי לְמִשְׁפָּטֶךָ יִחָלְתִּי׃
רַשִׁ״י
ואל תצל מפי דבר אמת. ואל תבדל מפי דבר אמת כמו ויצל אלהים את מקנה אביכן (בראשית ל"א) (מצאתי): דבר אמת עד מאד. בכל הוראותי ובכל דיני שלא אכשל בהם: יחלתי. קויתי:
אִבְּן עֶזְרָא
ואל - וכל בקשתי עד מאד שלא תצל מפי דבר אמת, כמו: וינצלו את מצרים והאמת שתעשה משפט בחורפי.
מְצוּדַת דָּוִד
ואל תצל. אל תסיר מפי דבר אמת ועד מאוד לא תסור ר״ל כלל וכלל לא אהיה נוטה מדבר הוראות אמת במשפטי התורה: כי למשפטיך יחלתי. כי אני מייחל ומקוה לעשות משפטיך לזה אין מהראוי להיות נכשל בהם:
מד
וְאֶשְׁמְרָה תוֹרָתְךָ תָמִיד לְעוֹלָם וָעֶד׃
מה
וְאֶתְהַלְּכָה בָרְחָבָה כִּי פִקֻּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי׃
רַשִׁ״י
ואתהלכה ברחבה. בהלכה מרווחת ופושטת בישראל: דרשתי. בקשתי:
אִבְּן עֶזְרָא
ואתהלכה - בדרך הרחבה. דרשתי - כמו בארתי, וכמוהו דרושים לכל חפציהם.
מְצוּדַת דָּוִד
ברחבה. במקום רחב ר״ל לא אכשל בדבר משפטי התורה כההולך במקום רחב שאינו נוח להכשל: כי פקודיך דרשתי. ומהראוי שתאיר עיני בהם:
מו
וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ׃
מז
וְאֶשְׁתַּעֲשַׁע בְּמִצְוֺתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי׃
מְצוּדַת דָּוִד
ואשתעשע. אהיה משתעשע במצותיך אשר אהבתי אותם ר״ל בעבור גודל האהבה אשתעשע עמהם בכל עת:
מח
וְאֶשָּׂא־כַפַּי אֶל־מִצְוֺתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי וְאָשִׂיחָה בְחֻקֶּיךָ׃
מְצוּדַת דָּוִד
ואשא כפי. ארים ידי אל מצותיך לקחתם אלי ולעשותם על אשר אהבתי אותם: ואשיחה. אדבר ואלמד בהם:
מט
זְכֹר־דָּבָר לְעַבְדֶּךָ עַל אֲשֶׁר יִחַלְתָּנִי׃
רַשִׁ״י
זכר דבר. אשר יחלתני ע"י נתן הנביא לעבדך:
אִבְּן עֶזְרָא
זכר - שהבטיחו ותחסר מלת לו, יחלתני לו והנה יוצא לשנים פעולים.
מְצוּדַת דָּוִד
זכר דבר. זכור לעבדך את הדבר וחוזר ומפרש לומר על אשר יחלתני ר״ל הדבר שהבטחת לי להיות אני מייחל ומקוה לה:
נ
זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי׃
אִבְּן עֶזְרָא
זאת - זכרתי כי אמרתך חייתני כמה פעמים, וזאת היא נחמתי בעת עניי.
מְצוּדַת דָּוִד
זאת. ההבטחה ההיא מנחמת אותי בעת עניי: כי אמרתך. אשר אמרת להושיעני היא תחיה את רוחי ולא אוסיף עצב:
נא
זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד־מְאֹד מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי׃
אִבְּן עֶזְרָא
זדים - אע"פ שזדים הליצוני התלוצצו בי, כמו: לא נגענוך - נגענו בך.
מְצוּדַת דָּוִד
הליצוני. עם כי הזדים מתלוצצים בי עד מאד בעבור עסקי בתורה תמיד עכ״ז מתורתך לא נטיתי ולא אחוש להם:
נב
זָכַרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ מֵעוֹלָם יְהוָה וָאֶתְנֶחָם׃
רַשִׁ״י
משפטיך מעולם. שאתה מביא יסורין וחוזר מחמתך וסולח ועל כן אתנחם:
מְצוּדַת דָּוִד
משפטיך. הנעשים מעולם באנשי רשע: ואתנחם. בזה אתנחם על דאג׳ הלצת הזדים כי ידעתי שיקבלו גמולם:
נג
זַלְעָפָה אֲחָזַתְנִי מֵרְשָׁעִים עֹזְבֵי תּוֹרָתֶךָ׃
מְצוּדַת דָּוִד
זלעפה. עם כי אחזתני רעד מאנשי רשע העוזבים את התורה כי כולם קמו עלי:
נד
זְמִרוֹת הָיוּ־לִי חֻקֶּיךָ בְּבֵית מְגוּרָי׃
מְצוּדַת דָּוִד
זמרות. מ״מ בכל המקומות שהייתי גר שם היו נחשבים לי חוקיך כשיר וזמר ר״ל למדתי בשמחת הלב וכדרך המזמר:
נה
זָכַרְתִּי בַלַּיְלָה שִׁמְךָ יְהוָה וָאֶשְׁמְרָה תּוֹרָתֶךָ׃
רַשִׁ״י
זכרתי בלילה. בעת צרה ואפילה:
מְצוּדַת דָּוִד
זכרתי בלילה. עת היות המחשבות פנויות זכרתי שמך המורה על הממשלה ולכן בטחתי בו ואשמרה תורתך ולא הייתי פונה לטרדת ההצלה מן אנשי הרשע:
נו
זֹאת הָיְתָה־לִּי כִּי פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי׃
רַשִׁ״י
זאת היתה לי. עטרת ההולמת אותי לי לעדות ולזרעי הראוי למלוך בשכר שפקודיך נצרתי כך דרשוהו חכמי ישראל (מצאתי):
מְצוּדַת דָּוִד
זאת. ר״ל הגדולה הזאת שאני עתה בה היא באה לי על אשר שמרתי פקודיך:
נז
חֶלְקִי יְהוָה אָמַרְתִּי לִשְׁמֹר דְּבָרֶיךָ׃
רַשִׁ״י
לשמר דבריך. קיים דבריך שיחלתני בכך אתה חלקי:
מְצוּדַת דָּוִד
חלקי ה׳. אמרתי לכל ה׳ הוא חלקי ובו אני מאמין והוא מושיעי למען גם כל השומע ישמור דבריך:
נח
חִלִּיתִי פָנֶיךָ בְכָל־לֵב חָנֵּנִי כְּאִמְרָתֶךָ׃
רַשִׁ״י
חליתי פניך. בלשון חלקי ה' אמרה נפשי על כן אוחיל לו (איכה ג׳:כ״ד):
נט
חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל־עֵדֹתֶיךָ׃
רַשִׁ״י
חשבתי דרכי. הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה לפיכך ואשיבה רגלי אל עדותיך כי ראיתי שהיא הטובה שבכולן:
אִבְּן עֶזְרָא
חשבתי - כאשר אחשב כי זה דרך אלך אשיב רגלי אל דרך עדותיך.
מְצוּדַת דָּוִד
חשבתי דרכי. כאשר אחשב איזה דרך אלך אשיבה רגלי אל דרך עדותיך:
ס
חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי לִשְׁמֹר מִצְוֺתֶיךָ׃
מְצוּדַת צִיּוֹן
חשתי. ענין מהירות כמו ימהר יחישה מעשהו (ישעיהו ה׳:י״ט): התמהמהתי. ענין התעכבות כמו אם יתמהמ׳ חכה לו (חבקוק ב׳:ג׳):
סא
חֶבְלֵי רְשָׁעִים עִוְּדֻנִי תּוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי׃
רַשִׁ״י
חבלי רשעים עודוני. סיעות של רשעים שללוני כמו (בראשית מט) יאכל עד, כך חברו מנחם, ויש לפותרו לשון עוד כלומר נוספו ורבו עלי:
אִבְּן עֶזְרָא
חבלי, עודוני - אין לו ריע והאומר שהוא מגזרת יאכל עד אין לו טעם וטעמו אם אחזוני חבלים, כחבלי רשעים שהם ראויים לבוא עליהם.
מְצוּדַת דָּוִד
חבלי רשעים. חבורות רשעים שללו אותי ועם כל הצער הזה לא שכחתי תורתך:
מְצוּדַת צִיּוֹן
חבלי. ענין סיעה וחבורה כמו חבל נביאים (ש״א י׳): עודני. ענין ביזה ושלל כמו בבקר יאכל עד (בראשית מא):
סב
חֲצוֹת־לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ׃
סג
חָבֵר אָנִי לְכָל־אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ וּלְשֹׁמְרֵי פִּקּוּדֶיךָ׃
סד
חַסְדְּךָ יְהוָה מָלְאָה הָאָרֶץ חֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי׃
אִבְּן עֶזְרָא
חסדך - והנה חסדך מלאה הארץ והחסד שתעשה עמי, חקיך למדני.
מְצוּדַת דָּוִד
חקיך למדני. ר״ל מכל החסדים עשה עמדי החסד הזה אשר תלמדני חוקיך:
סה
טוֹב עָשִׂיתָ עִם־עַבְדְּךָ יְהוָה כִּדְבָרֶךָ׃
מְצוּדַת דָּוִד
טוב. מעולם עשית טוב עם עבדך: ה׳ כדברך. אתה ה׳ הלא עשית כדברך שהבטחת לי ולא נפל דבר ארצה:
סו
טוּב טַעַם וָדַעַת לַמְּדֵנִי כִּי בְמִצְוֺתֶיךָ הֶאֱמָנְתִּי׃
מְצוּדַת דָּוִד
טוב טעם. הטוב אשר בטעמי התורה והדעת אשר בהם למדני ר״ל כמו שהטבת לעשות לי בדבר ישועה ורחמים כן עשה לי גם את זאת: כי במצותיך האמנתי. אני מאמין במצותיך שאתה צויתם ולזה תאב אני לדעת טוב טעמם:
סז
טֶרֶם אֶעֱנֶה אֲנִי שֹׁגֵג וְעַתָּה אִמְרָתְךָ שָׁמָרְתִּי׃
רַשִׁ״י
טרם אענה. אותך במצותיך טרם הגיתי בהם בבתי מדרשות אני שוגג בהם וחוטא ועתה משנעניתי בהם תורתך שמרתי שהמדרש מלמדני לסור מן העבירה לכן אני מבקש ממך טוב טעם ודעת למדני: אענה. לשון שונה והוגה בבית המדרש הוא כמו תען לשוני אמרתך וכן (מלאכי ב׳:י״ב) יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב ער בחכמים ועונה בתלמידים:
אִבְּן עֶזְרָא
טרם - אין צורך לענות כי שוגג הייתי בימים שעברו על מלת ועתה.
מְצוּדַת דָּוִד
טרם אענה. טרם עניתי עצמי בלמוד התורה המתשת כח אז הייתי אני שוגג בדבר קיום המצות כי לא ידעתים על אמתתם אבל עתה אחרי למדי את כל דברי התורה שמרתי אמרתך ולא אשגה עוד:
סח
טוֹב־אַתָּה וּמֵטִיב לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ׃
מְצוּדַת דָּוִד
טוב אתה. גם בלי בקשה על הטובה: ומטיב. להמבקש את הטובה: למדני. ר״ל ואת זה אני מבקש למדני חוקיך לדעת מסתרי התורה:
סט
טָפְלוּ עָלַי שֶׁקֶר זֵדִים אֲנִי בְּכָל־לֵב אֱצֹּר פִּקּוּדֶיךָ׃
רַשִׁ״י
טפלו עלי שקר. חברו עלי שקר וכן ותטפל על עוני (איוב י״ד:י״ז):
מְצוּדַת דָּוִד
טפלו. הזדים חברו עלי שקר ר״ל תלו בי דבר שקר לומר שאין תוכי כברי ומעשי המה בשקר אבל לא כן הוא כי אני בכל לב אשמור פקודיך וכברי כן תוכי:
ע
טָפַשׁ כַּחֵלֶב לִבָּם אֲנִי תּוֹרָתְךָ שִׁעֲשָׁעְתִּי׃
אִבְּן עֶזְרָא
טפש - אין חבר לו. וטעם שעשעתי כאש' התהלל' החכמה ושעשועי את בני אדם.
מְצוּדַת דָּוִד
טפש. לבם נעשו שמן כחלב כי ישעשעו בתענוגות הזמן אבל אני תורתך היא שעשעתי המתשת עוד את הכח:
מְצוּדַת צִיּוֹן
טפש. ענין שומן כי השמן לב העם הזה (ישעיהו ו׳:י׳) תרגומו טפש לבא ומזה קראו לכסיל טפש:
עא
טוֹב־לִי כִי־עֻנֵּיתִי לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ׃
רַשִׁ״י
טוב לי כי עניתי. שנתיסרתי ועוניתי למען אשוב מדרך רעה ואשמור חקיך, בפירושים אחרים מצאתי כן טוב לי כי עניתי וגו', טוב היה בעיני כשהייתי סובל יסורים כדי ללמוד תורה בצער:
מְצוּדַת דָּוִד
טוב לי. טובה היא בעיני אשר הייתי מענה עצמי בלמוד התורה המתשת כח למען אלמד תוכן עומק חוקיך כי הרעה הזאת הטבה היא:
עב
טוֹב־לִי תוֹרַת־פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף׃
אִבְּן עֶזְרָא
טוב - אם מנהג אדם לענות עצמו לקנות הון, על כן: מאלפי זהב.
מְצוּדַת דָּוִד
טוב לי. התורה טובה בעיני מאלפי וגו׳ וכאומר אם רבים ירבו עמל ומענים נפשם לקנות הון כ״ש שיש לענות הנפש בעבור קנין התורה:
עג
יָדֶיךָ עָשׂוּנִי וַיְכוֹנְנוּנִי הֲבִינֵנִי וְאֶלְמְדָה מִצְוֺתֶיךָ׃
אִבְּן עֶזְרָא
ידיך עשוני - תקנוני וימהר לעשות אתו ויכוננוני לקבל הבינה.
מְצוּדַת דָּוִד
ויכוננוני. ר״ל עשו אותי כלי מוכן לקבל הבינה לכן הבינני ואלמד:
עד
יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ כִּי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי׃
רַשִׁ״י
יראיך יראוני. בטובה וישמחו כי כגמולי גמולם שהרי מיראיך אני ולדברך יחלתי:
אִבְּן עֶזְרָא
יראיך יראוני - שלמדתי מצותיך. וטעם כי לדברך יחלתי – שכל מה שתגזור עלי אני חפץ בו, אפי' שתענני על כן -
מְצוּדַת דָּוִד
יראוני. בהגדולה שאני עומד בה ישמחו גם המה כי בא אלי על אשר יחלתי לדבריך והלא גם המה מן המיחלים לה׳ ומעותדים לגדולה:
עה
יָדַעְתִּי יְהוָה כִּי־צֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ וֶאֱמוּנָה עִנִּיתָנִי׃
רַשִׁ״י
ואמונה עניתני. בדין עניתני:
מְצוּדַת דָּוִד
צדק משפטיך. המשפטים שעשית בי בצדק המה: ואמונה. ובאמונה ענית אותי בעינוי נפש:
עו
יְהִי־נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנִי כְּאִמְרָתְךָ לְעַבְדֶּךָ׃
אִבְּן עֶזְרָא
יהי, לנחמני - שלא תענני עינוים רבים כאשר הבטחתני, כי אפחד שאמות על כן אחריו -
מְצוּדַת דָּוִד
יהי נא. עתה יהי חסדך עלי לנחמני כאשר אמרת על עבדיך בידי נתן הנביא:
עז
יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה כִּי־תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי׃
עח
יֵבֹשׁוּ זֵדִים כִּי־שֶׁקֶר עִוְּתוּנִי אֲנִי אָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ׃
רַשִׁ״י
כי שקר עותוני. כי על חנם הרשיעוני (מצאתי), אומר אני על לבון פנים שאומר לו הבא על אשת איש מיתתו במה והוא לא חטא:
אִבְּן עֶזְרָא
יבושו - שרצו לעוות אותי מדרך ישרה ולא יכולו כי אני אשיח בפיקדיך.
מְצוּדַת דָּוִד
כי שקר עותוני. בשקר תולים בי עון אשר לא כן כי אני אשיח בפקודיך ועסק התורה הלא מצלת מן העון:
עט
יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ וידעו [וְיֹדְעֵי] עֵדֹתֶיךָ׃
רַשִׁ״י
ישובו לי יראיך. שפירשו הימנו סנהדרין כשנצטרע מאותו עון אף אם גרושה היא נתן עיניו בה כל הנוגע לא ינקה:
מְצוּדַת דָּוִד
ישובו. כאשר יבושו הזדים וילכו להם ישובו אלי יראיך אשר סרו ממני בעת באו הזדים לקנטר:
פ
יְהִי־לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ׃
אִבְּן עֶזְרָא
יהי - בעבור שהזכיר יבושו זדים התפלל שיעזרהו השם להיות לבו תמים ולא יבוש כמו הזדים.
מְצוּדַת דָּוִד
תמים. בכונה הגונה לשמה: למען לא אבוש. כאשר יפקיד אל היודע תעלומות:
פא
כָּלְתָה לִתְשׁוּעָתְךָ נַפְשִׁי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי׃
פב
כָּלוּ עֵינַי לְאִמְרָתֶךָ לֵאמֹר מָתַי תְּנַחֲמֵנִי׃
רַשִׁ״י
כלו עיני. צופים תמיד עד כי כלו:
אִבְּן עֶזְרָא
כלו - הזכיר הנעלם והיא הנפש ואחר כן הנראה והוא העין. וטעם לאמרתך – גזרתך.
מְצוּדַת דָּוִד
כלו עיני. עיני צופים והנם כלים על איחור אמרת הבטחתך: לאמר. כי אומר אני מתי תנחם אותי:
מְצוּדַת צִיּוֹן
כלו עיני. המתאוה לדבר מה ומתאחרת לבוא נקרא בלשון המקרא כליון עינים כמו ועיניך רואות וכלות וגו׳ (דברים כ״ח:ל״ב):
פג
כִּי־הָיִיתִי כְּנֹאד בְּקִיטוֹר חֻקֶּיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי׃
רַשִׁ״י
כנאד בקיטור. כנאד של עור המתייבש בעשן:
אִבְּן עֶזְרָא
כי, כנאד בקיטור - בעשן דרך משל, והנמשל עור בשרו כי הוא יבש.
מְצוּדַת דָּוִד
כי הייתי. עם כי הייתי כחוש ותש כח כנאד התלוי בעשן ומתייבש בו על כל זה לא שכחתי חוקיך:
מְצוּדַת צִיּוֹן
כנאד. שם כלי ישימו בו היין: בקיטור. ענין עשן והבל כמו כקיטור הכבשן (בראשי׳ יט):
פד
כַּמָּה יְמֵי־עַבְדֶּךָ מָתַי תַּעֲשֶׂה בְרֹדְפַי מִשְׁפָּט׃
מְצוּדַת דָּוִד
כמה. ר״ל וכי מרובים המה ומתי א״כ תעשה ברודפי משפט כי פן אמות ולא אראה הנקמה:
פה
כָּרוּ־לִי זֵדִים שִׁיחוֹת אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ׃
רַשִׁ״י
כרו לי זדים שיחות. שלא כתורה הבאים לפסלני:
אִבְּן עֶזְרָא
כרו - קשור בפסוק העליון כי יפחד מהשיחות. אשר לא כתורתך - שצוית לא ישפך דם נקי.
מְצוּדַת דָּוִד
כרו לי. הזדים חפרו עלי בורות שאפול בהם ר״ל יעצו עלי מחשבות רעים: אשר לא כתורתך. כי התורה אמרה ואהבת לרעך כמוך (ויקרא י״ט):
פו
כָּל־מִצְוֺתֶיךָ אֱמוּנָה שֶׁקֶר רְדָפוּנִי עָזְרֵנִי׃
רַשִׁ״י
כל מצותיך אמונה. מואבי ולא מואבית והם על שקר רדפו לאסרני: שקר רדפוני. לשוא רדפוני אויבי:
מְצוּדַת דָּוִד
כל מצותך אמונה. כל המצות הלא המה לעשות אמונה לשם המצוה והם רדפוני לשקר בי ר״ל אף שהמה אומרים שאני איש עון ופשע רב אין עצם כוונתם בעבור מצות ה׳ לבער הרע כ״א לשקר בי ולכן עזרני להתגבר עוד עליהם:
פז
כִּמְעַט כִּלּוּנִי בָאָרֶץ וַאֲנִי לֹא־עָזַבְתִּי פִקֻּודֶיךָ׃
רַשִׁ״י
כמעט כלוני. כלא הייתי אהיה בארץ ואני עמדתי על בוריי, וכן לי קוו רשעים לאבדני מבא בקהל:
מְצוּדַת דָּוִד
כמעט. כשיעור זמן מועט היה לכלות אותי בארץ ר״ל מאד היה הדבר קרוב: ואני לא עזבתי פקודיך. ר״ל עם כי פעמים רבות הייתי קרוב למות בידם ודמם היה לפעמים מסור בידי עכ״ז לא עזבתי פקודיך ומנעתי לשלוח יד בהם:
פח
כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי וְאֶשְׁמְרָה עֵדוּת פִּיךָ׃
מְצוּדַת דָּוִד
כחסדך. אף אם אין בי זכות: ואשמרה וגו׳. ולא בעבור הנאת עוה״ז:
פט
לְעוֹלָם יְהוָה דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם׃
מְצוּדַת דָּוִד
לעולם ה׳. אתה ה׳ עד עולם נצב דברך בשמים ר״ל אף אם מערכת השמים וכסיליהם יורו להרע או להיטיב הנה גזרת דברך עומדת בשמים ומבטל הוראתם:
צ
לְדֹר וָדֹר אֱמוּנָתֶךָ כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ וַתַּעֲמֹד׃
אִבְּן עֶזְרָא
לדור - יש סוד עמוק כי הזכיר למעלה כי דברו והם שוכני שמים לעולם נצבים ושוכני הארץ הכללים נצבים, על כן: לדור ודור. טעם ותעמד – שנקודת הארץ היא נקדת הגלגל העליון בראיות גמורות.
מְצוּדַת דָּוִד
אמונתך. אמונת וקיום הבטחתך היא לדור ודור עם כי מערכת השמים יורו החלוף: כוננת ארץ. הלא אתה כוננת הארץ והיא עומדת על פיך ומי א״כ ימחה בידך מלעשות בה כרצונך:
צא
לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ׃
אִבְּן עֶזְרָא
למשפטיך - הזכיר השמים והארץ והם עומדים כעבדים לעשות משפטיך, כדרך קורא אני אליהם יעמדו יחדו.
מְצוּדַת דָּוִד
למשפטיך עמדו היום. ר״ל בכל יום ויום עומדים מערכת השמים וכסיליהם לעשות משפטיך כפי הגזר ועם הוראתם יהיה בהיפוך כי הכל הם עבדיך ונכנעי׳ המה לגזרת המקום:
צב
לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי׃
אִבְּן עֶזְרָא
לולי - כנגד דור ודור - לולי שעזרתני בתורתך, אז הייתי אובד כדרך הנה רחקיך יאבדו, כאשר פירשתיו.
מְצוּדַת דָּוִד
לולי תורתך שעשועי. אם לא היתה עסק תורתך משמח אותי אז הייתי נאבד בעבור רוב עניי וכאומר הלא התורה מתשת כח ואיך תוסיף אומץ אל הנלכד בחבלי עוני דבר שאין הטבע יורה עליו אלא ע״כ דבר מלך שלטון על הטבע והנהגת העולם:
צג
לְעוֹלָם לֹא־אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי׃
אִבְּן עֶזְרָא
לעולם - התברר מה שהזכרתי במלת אבדתי, כי כנגדה חייתני חיי עד.
צד
לְךָ־אֲנִי הוֹשִׁיעֵנִי כִּי פִקּוּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי׃
צה
לִי קִוּוּ רְשָׁעִים לְאַבְּדֵנִי עֵדֹתֶיךָ אֶתְבּוֹנָן׃
אִבְּן עֶזְרָא
לי - טעם לאבדני מחיי, עד אז אוסיף להתבונן עדותיך, כי בכל רגע יתגלו לי סודות עדותיך, אע"פ שאין להם סוף על כן אחריו: לכל תכלה.
מְצוּדַת דָּוִד
לי קוו. עלי יקוו הרשעים לאבדני מן העוה״ב כי יטרידוני למען לא אשכיל בתורה אבל עכ״ז אתבונן בעדותיך בעומק טעמיהם:
צו
לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד׃
רַשִׁ״י
לכל תכלה וגו'. לסלסל ולפלפל בה וכן פתחת למוסרי (לעיל ק"ח): לכל תכלה. לכל סיום דבר יש קץ גבול אבל מצותיך אין קץ וגבול לתכליתם (מצאתי):
אִבְּן עֶזְרָא
לכל תכלה - קץ בלשוננו פעם ראש ופעם סוף, כמו: על שני קצותיו, מקצה גבול מצרים, מקץ שבע שנים תעשה שמטה, מקץ שבע שנים תשלחו. ורבי משה אמר: כי תכלה מגזרת וכל בשליש כמו מדה על משקל מתגרת ידיך.
מְצוּדַת דָּוִד
לכל תכלה. לכל דבר אשר יש להם תכלה הנה בעין השכל ראיתי את הקץ אבל מצותיך רחבה היא מאוד ואין עמדי לבוא עד סוף תכלית מסתורה א״כ בוודאי אין לה תכלה כי אם היה לה הייתי רואה הקץ בעין השכל כמו שראיתי בכל בעלי התכלית:
צז
מָה־אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל־הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי׃
צח
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֺתֶךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא־לִי׃
רַשִׁ״י
מאויבי תחכמני מצותיך. על דואג ואחיתופל אמרו דלא אתיא להו שמעתא אליבא דהלכתא לעולם סוד התורה בידי שכן מכל מלמדי השכלתי מזה למדתי קצת ומזה למדתי קצת (לאחר שלמדתי מרבי מובהק):
אִבְּן עֶזְרָא
מאיבי תחכמני - כל אחת ממצותיך, כדרך: בנות צעדה עלי שור יותר מאיבי.
מְצוּדַת דָּוִד
מאויבי. מצותיך תחכם אותי להיות יותר חכם משונאי הרשעים כי היא לי לעולם ר״ל אני עוסק בה בתמידות ולזה מחכמת אותי:
צט
מִכָּל־מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֺתֶיךָ שִׂיחָה לִי׃
אִבְּן עֶזְרָא
מכל - יותר השכלתי מכל מלמדי, בעבור כי כל שיחתי היא תורתך והנה היא תלמדני יותר מאשר למדוני מלמדי.
מְצוּדַת דָּוִד
השכלתי. מכולם קבלתי השכל כי ע״י כולם היה דבורי בעדותיך ובזה הבנתי דבר מתוך דבר:
ק
מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי׃
מְצוּדַת דָּוִד
מזקנים אתבונן. אהיה בעל בינה יותר מזקנים כי שמרתי פקודיך וכל למודי היא לעשות ולקיים ולזה ביותר אתן לב להתבונן בהם לעשות הדבר בתקון:
קא
מִכָּל־אֹרַח רָע כָּלִאתִי רַגְלָי לְמַעַן אֶשְׁמֹר דְּבָרֶךָ׃
רַשִׁ״י
כלאתי רגלי. מנעתי כמו (שמואל א כ״ה:ל״ג) אשר כליתני היום מבוא בדמים:
אִבְּן עֶזְרָא
מכל - לא כלאתי רגלי בעבור פחדי מרעה שתהיה לי, רק בעבור לשמור אמרי פיך.
מְצוּדַת דָּוִד
כלאתי. מנעתי רגלי מללכת בדרך רע ולא מיראת הבריות כ״א למען אשמור דברך שהזהרת עליו:
קב
מִמִּשְׁפָּטֶיךָ לֹא־סָרְתִּי כִּי־אַתָּה הוֹרֵתָנִי׃
קג
מַה־נִּמְלְצוּ לְחִכִּי אִמְרָתֶךָ מִדְּבַשׁ לְפִי׃
אִבְּן עֶזְרָא
מה נמלצו - מלה זרה ופרושו מתקו כי איננו מגזרת מליץ ומליצה כי מליץ כמו מקים ואין המ"ם שרש גם מליצה כמו מריבה ואין המ"ם מהשרש על כן נמלצו מלה זרה כי היא כמו נפתחו נשמרו נדברו והמ"ם מן נמלצו שרש כאחד מאלה פתח שמר, כי לא תבא אות אחר נו"ן נפעל רק מן השרש פ"א פעל על כן נמלצו מלה זרה, על כן יש לפרשה כמו מתקו ויהיה הטעם כפול כמשפט, כן פירש לי החכם שיחיה ותחסר מלת מטעמי כי הם בכח הפועל.
מְצוּדַת דָּוִד
מה נמלצו. מה מאוד נחשבו אמרתך לחכי לדברי מליצה והמה ערבים לי יותר מערבות הדבש לפי:
קד
מִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן עַל־כֵּן שָׂנֵאתִי כָּל־אֹרַח שָׁקֶר׃
אִבְּן עֶזְרָא
מפקודיך - בהתבונני סוד הפקודים הנטועים בלב הם הסירוני מאורח שקר.
מְצוּדַת דָּוִד
מפקודיך אתבונן. מאשר אתבונן בפקודיך ע״כ שנאתי אורח שקר וכמ״ש רז״ל המאור שבה מחזיר למוטב:
קה
נֵר־לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי׃
רַשִׁ״י
נר לרגלי דברך. כשאני בא להורות הוראה אני רואה בתורה והיא מפרשת אותי מן האסור כנר המציל את האד' מן הפחתים:
אִבְּן עֶזְרָא
נר - כמו לאורו אלך חשך בלי מכשל, והנמשל הכבוד המאיר כנר.
מְצוּדַת דָּוִד
נר לרגלי. כמו הנר מציל הוא בחשכת הלילה מכל מכשול לבל תגוף הרגל כן דברך מציל אותי מכל מכשול עבירה: ואור וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
קו
נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ׃
אִבְּן עֶזְרָא
נשבעתי - כמו תשבע כל לשון. ויש אומרים: על ברית משה: ואת אשר איננו פה, אז היה בכח ועתה במעשה.
מְצוּדַת דָּוִד
נשבעתי וגו׳. ר״ל כדי לזרז את עצמי נשבעתי לשמור וכו׳ קיימתי את השבועה:
קז
נַעֲנֵיתִי עַד־מְאֹד יְהוָה חַיֵּנִי כִדְבָרֶךָ׃
רַשִׁ״י
נעניתי. נעשיתי עני ושפל כמו לענות מפני (שמות י׳:ג׳) וענה גאון ישראל בפניו (הושע ה׳:ה׳) תרגום יונתן וימאך, ועני חשוב כמת לפיכך חייני כדבריך: נעניתי. חולי הוא שמטרף את הדעת ושמו עניה בלשון משנה:
אִבְּן עֶזְרָא
נעניתי - אם באתני צרה ונעניתי בעינוים חייני כדברך - אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.
מְצוּדַת דָּוִד
נעניתי. נעשיתי מוכנע עד מאוד לכן חייני כדברך שאמרת עלי ע״י נתן הנביא:
קח
נִדְבוֹת פִּי רְצֵה־נָא יְהוָה וּמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי׃
רַשִׁ״י
נדבות פי. דבר רצוי שפי מתנדב לך, כל נדבה לשון רצון הוא:
קט
נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד וְתוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי׃
רַשִׁ״י
נפשי בכפי תמיד. הרבה נסתכנתי בסכנות רבות קרובות למיתה ואעפ"כ אני תורתך לא שכחתי (ע"ד חש בראשו יעסוק בתורה)
מְצוּדַת דָּוִד
נפשי בכפי. אף שנפשי היא תמיד בסכנה כמו המחזיק דבר מה בכפו שהיא קרובה ליפול כשיפתח כפו ועכ״ז לא שכחתי תורתך בטרדות סכנה:
קי
נָתְנוּ רְשָׁעִים פַּח לִי וּמִפִּקּוּדֶיךָ לֹא תָעִיתִי׃
מְצוּדַת דָּוִד
נתנו. אף כי נתנו פח בדרכי מ״מ לא תעיתי מדרך פקודיך לעשות בהם נקם:
קיא
נָחַלְתִּי עֵדְוֺתֶיךָ לְעוֹלָם כִּי־שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה׃
אִבְּן עֶזְרָא
נחלתי - הטעם היא נחלתי שאשמח בה. ועדותיך - הם הנפלאות שעשית שהעתיקו אבותי ואני אשמח כאילו אני עד הייתי בימים ההם.
מְצוּדַת דָּוִד
נחלתי. אני מחזיק לעולם בתורה והיא לי לנחלה כי המצות שבהם ישישו לבי:
קיב
נָטִיתִי לִבִּי לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ לְעוֹלָם עֵקֶב׃
רַשִׁ״י
לעולם עקב. על מעגלותם ועל נתיבותם.
אִבְּן עֶזְרָא
נטיתי - פועל יוצא. לעולם עקב - שהם עומדים לעולם, או כי שכרם ותגמולם הוא לעולם.
מְצוּדַת דָּוִד
נטיתי לבי. מתענוגי הזמן: לעולם עקב. עד עולם עד סוף ימי וכפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל יב):
קיג
סֵעֲפִים שָׂנֵאתִי וְתוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי׃
רַשִׁ״י
סעפים שנאתי. חושבי מחשבות און כמו (איוב כ׳:ב׳) לכן שעיפי ישיבוני, (מלכים א י״ח:כ״א) על שתי הסעיפים כשאתה קורא סעיפים הוא שם המחשבה וכשאתה קורא סעפים נופל הל' על החושבים אותם.
אִבְּן עֶזְרָא
סעפים - תואר כמו בעלי המחשבות, כמו: לכן שעיפי ישיבוני או מגזרת מסעף פארה ויהיו התואר יוצא, כמו: ושבח אני את המתים והטעם משחיתים.
קיד
סִתְרִי וּמָגִנִּי אָתָּה לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי׃
קטו
סוּרוּ־מִמֶּנִּי מְרֵעִים וְאֶצְּרָה מִצְוֺת אֱלֹהָי׃
קטז
סָמְכֵנִי כְאִמְרָתְךָ וְאֶחְיֶה וְאַל־תְּבִישֵׁנִי מִשִּׂבְרִי׃
מְצוּדַת דָּוִד
סמכני. סמוך אותי בהבטחתך שאחיה ואל תבייש אותי מן תקותי כי המקוה לדבר מה ונמנע ממנו תחשב לו לבושה:
קיז
סְעָדֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה וְאֶשְׁעָה בְחֻקֶּיךָ תָמִיד׃
רַשִׁ״י
ואשעה בחקיך. ואתעסק כמו ואל ישעו בדברי שקר (שמות ה׳:ט׳) ד"א ואשעה לשון ספור ושנון כדמתרג' ולשנינה ולשועין.
אִבְּן עֶזְרָא
סעדני, ואשעה - תרגם אספר. והנכון בעיני: מגזרת שעשועים ונכפלה המלה כמו תשגשגי, ועי"ן היתה ראויה להיות בפתח קטן, אולי נקמצה בעבור אות הגרון.
מְצוּדַת דָּוִד
סעדני. כשאתה תסעד אותי אהיה בוודאי נושע ותמיד אספר חוקיך כי יסורו ממני הטרדות המונעות:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ואשעה. ענין ספור כי ויספר תרגומו ואשתעי וכן ונשתעה ונראה יחדו (ישעיהו מ״א:כ״ג):
קיח
סָלִיתָ כָּל־שׁוֹגִים מֵחֻקֶּיךָ כִּי־שֶׁקֶר תַּרְמִיתָם׃
רַשִׁ״י
סלית. רמסת נתתם למרמס כמו סלה כל אבירי ה' (איכה א׳:ט״ו):
אִבְּן עֶזְרָא
סלית - מהבנין הקל כמו הכבד סלה כל אבירי. והטעם: סעדני ואחיה, כי ראיתי שסלית הרשעים שבמרמה היו אומרים, שהם שוגים.
מְצוּדַת דָּוִד
סלית. רמסת כל השוגים מעשות חוקיך ר״ל עם כי יאמרו שגגה היתה: כי שקר תרמיתם. כי יודע אתה שערמתם שקר ולא בשגגה נעשה כי מזידין המה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
סלית. ענין רמיסה כמו סלית כל אבירי: שוגים. מלשון שגגה: תרמיתם. ענין ערמה כמו ותרמית לבם (ירמיה יד):
קיט
סִגִים הִשְׁבַּתָּ כָל־רִשְׁעֵי־אָרֶץ לָכֵן אָהַבְתִּי עֵדֹתֶיךָ׃
אִבְּן עֶזְרָא
סיגים - חסר כ"ף, כל רשעי ארץ הקדמונים, כאשר כתוב בעדותיך.
מְצוּדַת דָּוִד
סיגים. כמו הסיגים אשר נשרפים המה בכור הצורף כן השבת מן העולם כל הרשעים ולכן בראותי מפלתם אהבתי עדותיך:
קכ
סָמַר מִפַּחְדְּךָ בְשָׂרִי וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵאתִי׃
רַשִׁ״י
סמר. כמו (איוב ד׳:ט״ו-ט״ז) תסמר שערת בשרי כאדם שעמד שערותיו הריציי"ר בלע"ז: ומשפטיך יראתי. מפורענו' גזרותיך.
אִבְּן עֶזְרָא
סמר - כאשר אזכיר המשפטים שעשית ברשעי ארץ, אז יאחזני פחד ואירא לעבור פיך.
מְצוּדַת דָּוִד
סמר. כי בשרי נתקשה ועמדה כמסמר מפחדך הרב ויראתי מן המשפט ולכן אהבתי עדותיך:
מְצוּדַת צִיּוֹן
סמר. מלשון מסמר ויתד ועניינו התקשות וכן תסמר שערת בשרי (איוב ד׳:ט״ו):
קכא
עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק בַּל־תַּנִּיחֵנִי לְעֹשְׁקָי׃
אִבְּן עֶזְרָא
עשיתי - אני לא הייתי עושק רק עושה צדק ואתה אל תניחני לעושקי.
קכב
עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב אַל־יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים׃
רַשִׁ״י
ערב עבדך. ל' הצלה גרנטיי"ה בלע"ז היה ערב בשבילי לנגד הרעה (כלומר היה ערב שאשמור פקודיך).
מְצוּדַת צִיּוֹן
ערוב. ענין מתיקות כמו קולך ערב (ש״ה ב) ור״ל היטיב והכשר וכן ה׳ עשקה לי ערבני (ישעיהו ל״ח:י״ד):
קכג
עֵינַי כָּלוּ לִישׁוּעָתֶךָ וּלְאִמְרַת צִדְקֶךָ׃
רַשִׁ״י
ולאמרת צדקך. הבטחה שהבטחתני.
אִבְּן עֶזְרָא
עיני, לישועתך - מיד העושקים ולגזרותיך שהם בצדק לעשות בהם משפט.
מְצוּדַת דָּוִד
עיני כלו. עיני צופים לישועתך ולקיום אמרת צדקך והנם כלים כי מתאחרת לבוא:
קכד
עֲשֵׂה עִם־עַבְדְּךָ כְחַסְדֶּךָ וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי׃
קכה
עַבְדְּךָ־אָנִי הֲבִינֵנִי וְאֵדְעָה עֵדֹתֶיךָ׃
מְצוּדַת דָּוִד
עבדך אני. ר״ל חפצי לעבוד אותך ולכן הבינני וגו׳ ואעבוד לך:
קכו
עֵת לַעֲשׂוֹת לַיהוָה הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ׃
רַשִׁ״י
עת לעשות לה' וגו'. מוסב על מקרא שלפניו הבינני ואדעה עדותיך להבין עת לעשות לשמך איך יעשו אותם שהפרו תורתך למצוא רצון וסליחה ותמצא להם ואעשה כן על כל עבירה שבידי, ורבותינו דרשו ממנו שעוברין על דברי תורה כדי לעשות סייג וגדר לישראל כגון גדעון ואליה בהר הכרמל שהקריבו בבמה, עוד ראיתי נדרש באגדה פי' איש פנוי וטיילן העושה תורתו עתים מפר ברית, שאדם (פנוי) צריך להיות יגע בתורה כל שעות היום.
אִבְּן עֶזְרָא
עת - כל תאותי היא שתבינני ואדעה עדותיך הפך עושקי שהפרו תורתך בעת זקנתם, או בעת צרתם וצרכם אליך. ויש אומרים: כי עת ומועד לה' על אשר הפרו מצותיך.
מְצוּדַת דָּוִד
עת לעשות. יש עת קבוע לעשות לה׳ משפט בהרשעים אשר הפרו תורתך:
קכז
עַל־כֵּן אָהַבְתִּי מִצְוֺתֶיךָ מִזָּהָב וּמִפָּז׃
רַשִׁ״י
על כן אהבתי. על אשר אהבתי מצותיך ראוי לך ללמדני עת רצון ומה אעשה לך ותרצני, יש על כן הרבה שפתרונו על אשר כמו כי על כן ראיתי פניך (בראשית ל״ג:י׳) כי על כן ידעת חנותינו (במדבר י׳:ל״א), על כן יתרה עשה (ישעיהו ט״ו:ז׳).
אִבְּן עֶזְרָא
על - קשור בפסוק עבדך אני הבינני ולא ארצה שכר זהב או פז.
מְצוּדַת דָּוִד
על כן וגו׳. ע״כ בעבור שיודע אני שתבוא עת המשפט לכן אהבתי וגו׳:
קכח
עַל־כֵּן כָּל־פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי כָּל־אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי׃
רַשִׁ״י
כל פקודי כל ישרתי. כל פקודי כל דבר אשר צוית בתורתך: ישרתי. ישרו בעיני ואמרתי עליהם ישרו כל זה כדאי אני שתמחול ותרצה לי
אִבְּן עֶזְרָא
על, ישרתי - היו"ד תחת אל"ף כטעם כי אשרוני בנות וכן תתיימרו מגזרת יתאמרו כל פועלי און. וטעם פקודי כל – כי כל הפקודים כוללים כל איש לב ובאה זאת המלה כדרך: כל בכורי כל.
מְצוּדַת דָּוִד
על כן וגו׳. בעבור עת המשפט אני אומר כל הפקודים כולם ישרים המה ושנאתי כל אורח שקר:
קכט
פְּלָאוֹת עֵדְוֺתֶיךָ עַל־כֵּן נְצָרָתַם נַפְשִׁי׃
רַשִׁ״י
פלאות עדותיך. מכוסים הם ונפלאים עדותיך מבני אדם יש מצות קלות שהרבית במתן שכרן כגון שלוח הקן: על כן נצרתם נפשי. כלם כי לא נודע איזה יכשר:
מְצוּדַת דָּוִד
פלאות עדותיך. המצות המה מכוסים ולא נודע מתן שכרן על כן את כולם נצרתם נפשי כי מי יודע איזה יכשר לקבל עליו שכר הרבה:
קל
פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים׃
רַשִׁ״י
פתח דבריך יאיר. תחילת דבריך האירו את לב ישראל שאתה המבין פתאים באמרך (שמות כ׳:ב׳) אנכי אשר הוצאתיך הודעתם בטובה שעשית להם שקניתם מבית עבדים לדעת כי אדון אתה להם ויקבלו אלהותיך עליהם לא יהיה לך אלהים אחרים וגו' ואח"כ גזרת גזרותיך, ד"א פתח דבריך יאיר תחילת דבריך במעשה בראשית יהי אור: מבין פתיים. משם יבינו הכל ויפתחו (להתחיל ולפתוח) בדברי תורה, תנחומא
מְצוּדַת דָּוִד
פתח דבריך. פתיחת דבריך יאיר עיני הלב ר״ל כאשר יתחיל האדם להתבונן בתורה יאירו עיניו ויוסיף תבונה בכל עת: מבין. היא נותנת בינה לפתיים:
קלא
פִּי־פָעַרְתִּי וָאֶשְׁאָפָה כִּי לְמִצְוֺתֶיךָ יָאָבְתִּי׃
רַשִׁ״י
ואשאפה. ל' בליעה כמו (ירמיהו ב׳:כ״ד) שאפה רוח.
אִבְּן עֶזְרָא
פי - כי כאשר פתחת פיך לדבר פי פתחתי כמו שואף לקבל דברך. ומלת יאבתי – אין לה ריע במקרא.
מְצוּדַת דָּוִד
פי פערתי. פתחתי פי ואתאוה למשוך המצות אל בית הבליעה כי מאוד אני מתאוה להם:
מְצוּדַת צִיּוֹן
פערתי. ענין פתיחה כמו ופערה פיה (ישעיה ה): ואשאפה. עניינו ההמשכה אל בית הבליעה כמו שאפה רוח (ירמיה ב): יאבתי. כמו תאבתי והוא ענין תאוה:
קלב
פְּנֵה־אֵלַי וְחָנֵּנִי כְּמִשְׁפָּט לְאֹהֲבֵי שְׁמֶךָ׃
קלג
פְּעָמַי הָכֵן בְּאִמְרָתֶךָ וְאַל־תַּשְׁלֶט־בִּי כָל־אָוֶן׃
אִבְּן עֶזְרָא
פעמי - יתפלל לתקן עלילות שישמור מצות עשה ולא תשלוטנה בו סבות לעשות מצות לא תעשה. ורבי משה אמר: אל תשלט בי כל און כמו ואני תפלה.
מְצוּדַת דָּוִד
פעמי. הכן צעדי ללכת באמרתך: ואל תשלט. לא תתן כח ביד האון להיות שולטת עלי להמשיך אחריה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
פעמי. ענין צעדה והלוך: און. ענין דבר שאין בו ממש והם החטאי׳ והעונות:
קלד
פְּדֵנִי מֵעֹשֶׁק אָדָם וְאֶשְׁמְרָה פִּקּוּדֶיךָ׃
רַשִׁ״י
פדני מעושק אדם. מיצר הרע העושק את הבריות בפירושים אחרים מצאתי פדני מעושק אדם, פדני מעושקו של אדם.
מְצוּדַת דָּוִד
מעושק אדם. מעשקות של אדם: ואשמרה. כי לא יהיה לי סבות מונעות:
קלה
פָּנֶיךָ הָאֵר בְּעַבְדֶּךָ וְלַמְּדֵנִי אֶת־חֻקֶּיךָ׃
מְצוּדַת דָּוִד
פניך האר. ר״ל הראה לי פנים מאירות ושוחקות והוא ענין רצון וחיבה ונאמר בלשון שאלה מבן אדם לחבירו:
קלו
פַּלְגֵי־מַיִם יָרְדוּ עֵינָי עַל לֹא־שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ׃
אִבְּן עֶזְרָא
פלגי - קשור בדבר מעושק אדם הם יבקשו לעשקני, עד שלא אשמור פקודיך ואני דואג ובוכה על אשר לא שמרו תורתך - כי ידעתי כי אחריתם רעה. ויש אומרים: כי שמרו דרך משל על העינים, כדרך: ואחרי עיניכם.
מְצוּדַת דָּוִד
פלגי מים וגו׳. היה תוהא על העונות ואמר עיני מורידים דמעה כנחל על אשר לא שמרו התורה והלכו כפי הנראה להם:
מְצוּדַת צִיּוֹן
פלגי מים. אמות המים ויקראו כן ע״ש שדרכם להתפלג ולהתפרד ללכת אילך ואילך:
קלז
צַדִּיק אַתָּה יְהוָה וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ׃
קלח
צִוִּיתָ צֶדֶק עֵדֹתֶיךָ וֶאֱמוּנָה מְאֹד׃
קלט
צִמְּתַתְנִי קִנְאָתִי כִּי־שָׁכְחוּ דְבָרֶיךָ צָרָי׃
רַשִׁ״י
צמתתני קנאתי. הקנאה שאני מקנא לשמך על השוכחי דבריך היא צומתה אותי ומקנטת אותי בהם, (מצאתי).
מְצוּדַת דָּוִד
צמתתני. הכעס כרתה אותי כי צרי שכחו דבריך והדבר הזה מכעיס אותי:
מְצוּדַת צִיּוֹן
צמתתני. ענין כריתה כמו יצמיתם ה׳ (לעיל צד): קנאתי. ענין כעס כמו הם קנאוני בלא אל (דברים ל״ב:כ״א):
קמ
צְרוּפָה אִמְרָתְךָ מְאֹד וְעַבְדְּךָ אֲהֵבָהּ׃
אִבְּן עֶזְרָא
צרופה - למה שכחו דברך צרי ואין בהם סיג, כי הכל צרוף בלי ספק.
קמא
צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה פִּקֻּדֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי׃
רַשִׁ״י
צעיר אנכי ונבזה. כד"א (שמואל א י״ז:י״ד) ודוד הוא הקטן, נבזה אני להקטין עצמי אצל עוסקי תורה להתלמד כי פקודיך לא שכחתי מלסלסל ומלפלפל בהם בצדקתך שבתוכן צדק ואמת עולמית ואף כי מצאוני צרות היו הם עסקי ולעולם הבינני צדקם ואחיה בהם כי היא חייך וגומר (דברי' ל'):
מְצוּדַת דָּוִד
צעיר. ר״ל עם כי בעבור שומרי המצות יחשבוני אויבי לצעיר ונבזה עכ״ז לא שכחתי פקודיך ולא אשגיח עליהם:
קמב
צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת׃
אִבְּן עֶזְרָא
צדקתך - הטעם כי איך אשכח פקודיך וצדקתך לא תשתנה, גם כן תורתך תמיד אחת.
מְצוּדַת דָּוִד
צדקתך. ר״ל כי אמרתי הלא הצדקה שאתה עושה לזוכרי פקודיך המה קיימים לעולם ועוד הלא תורתך היא אמת מצד עצמה ואיך אשכחה בעבור בזיון האויב:
קמג
צַר־וּמָצוֹק מְצָאוּנִי מִצְוֺתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי׃
מְצוּדַת דָּוִד
צר. לזה אף אם מצאו אותי צר ומצוק לא עזבתי מצותיך והמה שעשועי ובהם אשמח:
קמד
צֶדֶק עֵדְוֺתֶיךָ לְעוֹלָם הֲבִינֵנִי וְאֶחְיֶה׃
אִבְּן עֶזְרָא
צדק - וי"ו עדותיך כוי"ו לא שלותי ושניהם תחת ה"א כי אותיות יהו"א מתחלפים. וטעם הבינני צדק לעולם ואחיה – לעולם האחד ישרת במקום שנים.
מְצוּדַת דָּוִד
צדק עדותיך. עדותיך הנאמרים בצדק קיימים המה לעולם כי הצדק לא יבוטל בשום פעם לכן הבינני ואחיה ע״י בחיי עוה״ב עד עולם כאשר המה קיימים עד עולם:
קמה
קָרָאתִי בְכָל־לֵב עֲנֵנִי יְהוָה חֻקֶּיךָ אֶצֹּרָה׃
מְצוּדַת דָּוִד
קראתי. ר״ל הלא קריאתי היא לזכני לשמור חוקיך ומהראוי א״כ שתענני:
קמו
קְרָאתִיךָ הוֹשִׁיעֵנִי וְאֶשְׁמְרָה עֵדֹתֶיךָ׃
רַשִׁ״י
(הסימן של עדותיך דמה בן פר"ץ הוי"ו חולם אבל משאר עדותיך הדלי"ת חולם):
קמז
קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעָה לדבריך [לִדְבָרְךָ] יִחָלְתִּי׃
אִבְּן עֶזְרָא
קדמתי - קודם שיקומו בני אדם בנשף, לדברך יחלתי שתושיע המשווע אליך.
מְצוּדַת דָּוִד
קדמתי בנשף. קדמתי לכל אדם לעמוד בנשף ואצעק לך בתפלה כי אני מייחל ומקוה לקיים דברך ומתפלל אני עליהם:
קמח
קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת לָשִׂיחַ בְּאִמְרָתֶךָ׃
רַשִׁ״י
אשמרות. חצי הלילה שתי אשמורות, ולדברי האומר שלש משמרות הוי לילה היה דוד עומד ממטתו בשליש הלילה הראשונה ועוסק בתורה עד חצות כמו שנאמר לשיח באמרתך, ומחצות ולהלן עוסק בשירות ותושבחות כמו שנאמר חצות לילה אקום להודות לך:
אִבְּן עֶזְרָא
קדמו - קודם לכל אשמורה שאשיח אני באמרתך הכתובה בתורה שגמלת הרשעים כרשעתם והצלת הצדיקים.
מְצוּדַת דָּוִד
קדמו עיני. עיני קדמו להפתח מתרדמת השינה שני אשמורות קודם אור היום: לשיח. לעסוק בתורה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
אשמורות. חלק מחלקי הלילה קרוי אשמורה כמו ויהי באשמורת הבוקר (שמות י״ד:כ״ד):
קמט
קוֹלִי שִׁמְעָה כְחַסְדֶּךָ יְהוָה כְּמִשְׁפָּטֶךָ חַיֵּנִי׃
קנ
קָרְבוּ רֹדְפֵי זִמָּה מִתּוֹרָתְךָ רָחָקוּ׃
רַשִׁ״י
קרבו רודפי זמה. עצת חטאים הולכים בעצת חטאיהם, ומתרחקים מתורתך ליקרב אל עצת רעתם:
אִבְּן עֶזְרָא
קרבו - אלו רודפי זמה שרחקו מדעת תורתך הכתוב בה עונש אדם וקין ואנשי המבול והמגדל ופרעה ולאמר קרבו עם רחקו דרך בשירים נכבדת מאד.
מְצוּדַת דָּוִד
קרבו וגו׳. ר״ל רודפי הזמה קרבו אל הזמה והשיגו אותה אבל מתורתך רחקו כי לא רדפו אחריה:
קנא
קָרוֹב אַתָּה יְהוָה וְכָל־מִצְוֺתֶיךָ אֱמֶת׃
רַשִׁ״י
קרוב אתה. לרחוקים הללו המתרחקים מתורתך אם ישובו מדרכם.
אִבְּן עֶזְרָא
קרוב אתה - יותר מכל קרוב וכל מצוותיך אמת, אז יהיו רודפי זמה בשורם, כי נמלט שומר מצותיך.
מְצוּדַת דָּוִד
קרוב אתה ה׳. לכל קוראיך: וכל מצותיך אמת. ר״ל האמת עם המצות שהם עצמם ישלמו גמול ונאמנים המה על הדבר:
קנב
קֶדֶם יָדַעְתִּי מֵעֵדֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם יְסַדְתָּם׃
רַשִׁ״י
קדם ידעתי מעדותיך. קודם היות הדבר ידעתיו מתוך עדותיך קדם ירשו את הארץ צוית להם על הבכורים ותרומות ומעשרות וקדם הניחות להם מאויביהם צוית להם והיה בהניח ה' אלהיך לך וגו' (שם כ"ה) להעמיד מלך ולהכרית עמלק ולבנות בית הבחירה: כי לעולם יסדתם. כי על כל הדברים העתידים להיות לסוף העולם יסדת עדותיך:
אִבְּן עֶזְרָא
קדם - קודם שיקרבו אלי רודפי זמה, ידעתי כי עדותיך, יסוד אמת יש להם.
מְצוּדַת דָּוִד
קדם. ר״ל ראשית כל הידיעות הבנתי מעדותיך אשר יסדתם לעולם ולא תבוטל כי בראותי שכולם צדק וישר אמרתי איך א״כ יבוטל הצדק בשום פעם:
קנג
רְאֵה־עָנְיִי וְחַלְּצֵנִי כִּי־תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי׃
מְצוּדַת דָּוִד
וחלצני. הוציאני מן העוני: כי תורתך וגו׳. א״כ מהראוי שתוציאני מן העוני:
קנד
רִיבָה רִיבִי וּגְאָלֵנִי לְאִמְרָתְךָ חַיֵּנִי׃
מְצוּדַת דָּוִד
ריבה ריבי. אתה תריב עם שונאי הריב שיש לי לריב: לאמרתך חייני. לקיים אמרתך ולא בעבור הנאות עוה״ז:
קנה
רָחוֹק מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה כִּי־חֻקֶּיךָ לֹא דָרָשׁוּ׃
אִבְּן עֶזְרָא
רחוק מרשעים - יום ישועה, בעבור שלא דרשו חקיך ואני לא אהיה כמוהם, כי תורתך לא שכחתי.
קנו
רַחֲמֶיךָ רַבִּים יְהוָה כְּמִשְׁפָּטֶיךָ חַיֵּנִי׃
אִבְּן עֶזְרָא
רחמיך - אם אני לבדי ורודפי רבים הם, רחמיך שיסובבוני כמשפטיך לשומרי דבריך.
קנז
רַבִּים רֹדְפַי וְצָרָי מֵעֵדְוֺתֶיךָ לֹא נָטִיתִי׃
אִבְּן עֶזְרָא
רבים - לא נטיתי אני לבדי, כי הם נטו. והנה נטיתי פועל עומד, כמו סרתי ואם הוא יוצא יחסר לבי.
קנח
רָאִיתִי בֹגְדִים וָאֶתְקוֹטָטָה אֲשֶׁר אִמְרָתְךָ לֹא שָׁמָרוּ׃
קנט
רְאֵה כִּי־פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי יְהוָה כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי׃
מְצוּדַת דָּוִד
אהבתי. אני אוהב אותם וחפץ בעשייתם ואף אם לא עשיתי כולם עכ״ז חייני כחסדך כאשר דרכך מעולם לצרף מחשבה טובה למעשה:
קס
רֹאשׁ־דְּבָרְךָ אֱמֶת וּלְעוֹלָם כָּל־מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ׃
רַשִׁ״י
ראש דברך אמת. סוף דברך הוכיח על הראש שהוא אמת שכששמעו האומות אנכי ולא יהיה לך ולא תשא אמרו הכל להנאתו ולכבודו כיון ששמעו כבד, לא תרצח, לא תנאף, הודו על ראש דברך שהוא אמת
אִבְּן עֶזְרָא
ראש - תחלת דבור שצויתני הוא האמת. ורבי ישועה אמר: רמז לדבור אנכי בהר סיני.
מְצוּדַת דָּוִד
ראש דברך. תחלת דברך שאמרת בהר סיני אנכי ה׳ אלהיך הוא אמת: ולעולם וגו׳. ולכן יעמדו לעולם כל משפט צדקך ולא תבוטל בשום זמן הואיל והמצוה הוא ה׳ האלהים הקיים לעד:
קסא
שָׂרִים רְדָפוּנִי חִנָּם ומדבריך [וּמִדְּבָרְךָ] פָּחַד לִבִּי׃
מְצוּדַת דָּוִד
שרים וגו׳. אף כי השרים רדפוני בחנם על לא חמס ובידי הלא היה לנקום נקם אבל מדברך פחד לבי ולא שלחתי בהם יד:
קסב
שָׂשׂ אָנֹכִי עַל־אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב׃
רַשִׁ״י
שש אנכי על אמרתך. על הבטחתך הבטחתני, ד"א על אחת מאמרותיך הסתומות כשאני מבין בה, ורבותינו דרשו על המילה שהיה דוד בבית המרחץ וראה עצמו בלא ציצית ובלא תפילין ובלא תורה אמר אוי לי שאני ערום מכל מצות כיון שנסתכל במילה שמח ואמר בצאתו (מבית המרחץ) שש אנכי על אמרתך המילה שמתחלה נתנה במאמר ולא בדבור שנאמ' (בראשית י״ז:ט׳) ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור.
אִבְּן עֶזְרָא
שש - דבק בפסוק העליון לא פחדתי מהשרים ולא דאגתי רק ששתי באמרתיך כאילו נצחתי השרים ולקחתי שללם.
קסג
שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי וַאֲתַעֵבָה תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי׃
קסד
שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ׃
רַשִׁ״י
שבע ביום. שחרית שתים לפני קריאת שמע ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה: על משפטי צדקך. על ק"ש שהיא דברי תורה:
אִבְּן עֶזְרָא
שבע - הרבה ודבר שישוב כמו השבוע. משפטי צדקך - בשרים רדפוני חנם.
מְצוּדַת דָּוִד
שבע. ר״ל פעמים רבות וכן שבע יפול צדיק וקם (משלי כ״ד:ט״ז): על משפטי צדקך. בעבור משפטי הצדק שנתת לנו:
קסה
שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין־לָמוֹ מִכְשׁוֹל׃
אִבְּן עֶזְרָא
שלום רב לאוהבי תורתך - והוא אחד מהם תורתך אהבתי. ואין למו מכשול - כמו שרים.
מְצוּדַת דָּוִד
לאוהבי תורתך. יהיה לאוהבי תורתך: ואין למו. לא יבוא להם מכשול:
קסו
שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהוָה וּמִצְוֺתֶיךָ עָשִׂיתִי׃
מְצוּדַת דָּוִד
שברתי. ר״ל לא טרדו אותי צרות האויב כי קויתי לישועתך ועשיתי מצותיך ולא רפו ידי מהם בעבור טרדת הצרה:
קסז
שָׁמְרָה נַפְשִׁי עֵדֹתֶיךָ וָאֹהֲבֵם מְאֹד׃
אִבְּן עֶזְרָא
שמרה - הזכיר המצות כאשר פירשתי. גם הזכיר העדות לבדם והפקודים והעדות יחדיו.
קסח
שָׁמַרְתִּי פִקּוּדֶיךָ וְעֵדֹתֶיךָ כִּי כָל־דְּרָכַי נֶגְדֶּךָ׃
רַשִׁ״י
כל דרכי נגדך. אתה יודע כל דרכי:
אִבְּן עֶזְרָא
שמרתי - והטעם אני חייב לשומרם, כי אתה רואה כל מה שיש בלבי וכל מעשי.
מְצוּדַת דָּוִד
כי כל דרכי נגדך. ר״ל כי יודע אני אשר כל דרכי המה נגדך כי אתה משגיח בכל:
קסט
תִּקְרַב רִנָּתִי לְפָנֶיךָ יְהוָה כִּדְבָרְךָ הֲבִינֵנִי׃
רַשִׁ״י
כדברך הבינני. דברי תורתך כהלכתן וכהווייתן:
אִבְּן עֶזְרָא
תקרב - דרך משל בעבור מרחק השמים מהארץ אמר: תקרב רנתי - קול גדול, כמו ותעבור הרנה.
מְצוּדַת דָּוִד
תקרב. תפלתי תקרב אליך והתפלה היא שתבין לי התורה כדברך ר״ל כפי אמתת כוונת דברך:
קע
תָּבוֹא תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ כְּאִמְרָתְךָ הַצִּילֵנִי׃
קעא
תַּבַּעְנָה שְׂפָתַי תְּהִלָּה כִּי תְלַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ׃
קעב
תַּעַן לְשׁוֹנִי אִמְרָתֶךָ כִּי כָל־מִצְוֺתֶיךָ צֶּדֶק׃
רַשִׁ״י
תען לשוני. כל עניה לשון קול רם הוא ואב לכולם וענו הלוים ואמרו (דברים כ״ז:י״ד):
מְצוּדַת דָּוִד
תען. בהרמת קול תדבר לשוני אמרתך כי המה דברים צודקים ומהראוי לדבר בהם בפרסום רב ובקול גדול:
קעג
תְּהִי־יָדְךָ לְעָזְרֵנִי כִּי פִקּוּדֶיךָ בָחָרְתִּי׃
אִבְּן עֶזְרָא
תהי, לעזרני - ללמד כאשר דבר וכל יד הוי' אם היתה עם אות בי"ת לעולם לגנאי ואין בכאן אות בי"ת.
קעד
תָּאַבְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהוָה וְתוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי׃
מְצוּדַת דָּוִד
תאבתי. אני מתאוה וחושק לישועתך ויהי אז תורתך שעשועי כי לא אטרד בטרדת האויב:
קעה
תְּחִי־נַפְשִׁי וּתְהַלְלֶךָּ וּמִשְׁפָּטֶךָ יַעֲזְרֻנִי׃
מְצוּדַת דָּוִד
ותהללך. למען תהללך לא בעבור הנאות עוה״ז: ומשפטיך. המשפטים אשר תשפוט בשונאי המה יעזרוני מידם ואהיה א״כ פנוי להללך:
קעו
תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ כִּי מִצְוֺתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי׃
אִבְּן עֶזְרָא
תעיתי - הטעם תחי נפשי, כי אני כשה אובד שישען על הרועה וטעם כי מצותיך לא שכחתי, אע"פ שהייתי כשה אובד, לא אבדו מצותיך ממני.
מְצוּדַת דָּוִד
תעיתי כשה אובד. ר״ל כמו השה הזה כשהוא אבוד מן העדר אינו יודע לחזור עד שיבקשו הרועה כן תועה אני בדעתי ולא אדע מעצמי כל תוכן כשרון הדרך לכן בקש אתה את עבדך וראה את הדרך אשר ילך בה כי לא שכחתי מצותיך והבא לטהר הלא מסייעין לו מן השמים:
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.