Psalms 29 — תְּהִלִּים כט

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַיהוָה בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַיהוָה כָּבוֹד וָעֹז׃

רַשִׁ״י הבו לה'. הכינו לה' והכינו לו אתם בני אילי הארץ מכאן שאומרים אבות, ומנחם חבר הבו לשון נתינה: אלים. שרים (סא"א): הבו לה' כבוד ועוז. מכאן שאומרים גבורות:

אִבְּן עֶזְרָא מזמור, הבו לה' בני אלים - הבו – אולי תשתנה תנועת הה"א בעבור אות הגרון, כמו: את אשר תאפו אפו. ובני אלים – הם הכוכבים והעד: ברן יחד כוכבי בקר, ואחריו: ויריעו כל בני אלהים והטעם כפול. טעם להזכיר הכוכבים, כי כפי מערכתם ירדו הגשמים בעזרת אלהי האלהים והזכיר פעם אחרת הבו לה', כי כן תמיד על דרך: נשאו נהרות ה'. וטעם הבו לה' - ברבות על דרך תנו עוז, שתודו שהעוז והכבוד לשם לבדו. וטעם והשתחוו – כהשתחות העבד לאדוניו, ברצותו לעשות את אשר יצונו. והטעם: כי אין יכולת בכוכבים לשנות את תנועתם ודרכי מערכתם.

מְצוּדַת דָּוִד בני אלים. הם המלאכים: הבו לה׳‎. חוזר ומפרש מהו ואמר הבו לה׳‎ כבוד ועוז ר״‎ל שבחו ואמרו הכבוד והעוז המה לה׳‎:

מְצוּדַת צִיּוֹן הבו. תנו כמו הבה את אשתי (בראשי׳ כ״ט) רצה לומר תנו בפה ואמרו כמו ולא נתן תפלה (איוב א׳): אלים. חזקים כמו אילי מואב (שמות ט״ו):

ב הָבוּ לַיהוָה כְּבוֹד שְׁמוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה בְּהַדְרַת־קֹדֶשׁ׃

רַשִׁ״י כבוד שמו. זו קדושת השם ויש במזמור זה שמנה עשרה אזכרות וכנגדן תקנו י"ח ברכות:

מְצוּדַת דָּוִד כבוד שמו. הכבוד הראוי לשמו כי כל שמותיו מורים על כבודו: בהדרת. במקום שהוא מהודר בקדושה והוא בה״‎מ:

ג קוֹל יְהוָה עַל־הַמָּיִם אֵל־הַכָּבוֹד הִרְעִים יְהוָה עַל־מַיִם רַבִּים׃

רַשִׁ״י קול ה' על המים. על ים סוף ירעם משמים ה' וגו' (לעיל י"ח): הרעים. טורמינטאו"ש בלעז:

אִבְּן עֶזְרָא קול - הזכיר ה', בעבור הראות כחו ועוזו בעת רדת הגשם, כאשר כתוב באיוב: עושה גדולות עד אין חקר, ואחריו: הנותן מטר. ובעבור כי הזכיר כבוד שמו קראו אל הכבוד הרעים וזה פירוש קול ה' על המים. וטעם ה' על מים רבים – שמביא רעם והנה מלת הרעים מושכת עצמה ואחרת עמה.

מְצוּדַת דָּוִד קול ה׳‎. אז ישאג קול ה׳‎ להחריד הנמשלים לנחלי מים: הרעים. ירעם בקול: ה׳‎ על מים רבים. ה׳‎ ירעם בקול על הנמשלים למים רבים וכפל הדבר פעמים ושלש להתמדת הדבר:

מְצוּדַת צִיּוֹן הרעים. מלשון רעם ורעש:

ד קוֹל־יְהוָה בַּכֹּחַ קוֹל יְהוָה בֶּהָדָר׃

רַשִׁ״י קול ה' בכח. בשעת מתן תורה צמצם את קולו לפי כחן של ישראל שנאמר והאלהים יעננו בקול (שמות י״ט:י״ט) בקולו של משה:

אִבְּן עֶזְרָא קול - יש אומרים: בכח ששם השם בתולדת, וככה בהדר. ויש אומרים: בגופות שיש להם כח. ובהדר - הם ההרים, כמו: והדורים איישר, ועל זה הדרך יהיה השם תאר כאילו אמר בבעלי הכח על דרך: ואני תפלה, או פירושו בכח הכתוב אחר זה, קול ה' שובר ארזים. והזכיר הארזים - בעבור היותם חזקים. וטעם ארזי הלבנון – הם הידועים בארזים.

מְצוּדַת דָּוִד בכח. ישאג בכח רב: בהדר. בעבור להדר ולפאר את ישראל להיות להם למחסה:

ה קוֹל יְהוָה שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר יְהוָה אֶת־אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן׃

רַשִׁ״י קול ה' שובר ארזים. האומות כענין שנאמר (שמואל א ז׳:י׳) וירעם ה' בקול גדול על פלשתים וגו', כי מקול ה' יחת אשור (ישעיהו ל׳:ל״א) ובשעת מתן תורה כי מי כל בשר וגומר ויחי (דברים ד') אתה שמעת וחיית ואומות העולם שומעים ומתים:

מְצוּדַת דָּוִד ארזים. הוא משל על אנשים גבורים וחזקים:

מְצוּדַת צִיּוֹן הלבנון. שם יער בארץ ישראל:

ו וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ־עֵגֶל לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן־רְאֵמִים׃

רַשִׁ״י וירקידם כמו עגל. את הארזים ואת ההרים שבאו לשמוע מתן תורה: לבנון ושריון. שמות ההרים:

אִבְּן עֶזְרָא וירקידם - זה הדבר ידוע ממעשה הרעם. כמו בן ראמים - בן תורים בן אתונות.

מְצוּדַת דָּוִד וירקידם. בתנועת הרעדה: לבנון ושריון. כפל המליצה מארזים:

מְצוּדַת צִיּוֹן וירקידם. ענין קפיצה ודלוג: לבנון ושריון. שמות הרים: בן ראמים. ראש קטן וכן ובן יונה (ויקרא י״ג):

ז קוֹל־יְהוָה חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ׃

רַשִׁ״י חוצב להבות אש. טיילנ"ט בלעז, ורבותינו פירשו שהיה הדבור של עשרת הדברות יוצא בלהבות אש מפיו ונחקק על הלוחות כתבניתם:

אִבְּן עֶזְרָא קול ה' חוצב להבות אש - אמר רבי משה: זה רמז לאבן שהיא כדמות ברזל השורפת וטעם חוצב שחצבם מהצור והטעם בדמיון כאילו חצבם. ולפי דעתי: שהטעם על הברקים, כדרך: ועליון יתן קולו ואחריו ישלח חציו.

מְצוּדַת דָּוִד חוצב. כורת להבות אש לשלחם על פני הארץ והם הברקים והמה יחרידו את העובדי גילולים:

מְצוּדַת צִיּוֹן חוצב. ענין חטיבה וחתוך כמו חצבה עמודיה שבעה (משלי ט׳:א׳):

ח קוֹל יְהוָה יָחִיל מִדְבָּר יָחִיל יְהוָה מִדְבַּר קָדֵשׁ׃

רַשִׁ״י יחיל מדבר. לשון חיל כיולדה (ירמיה ו'): יחיל ה' מדבר קדש. הוא מדבר סיני כמו שאמרו רבותינו במסכת שבת ה' שמות נקראו לו מדבר סיני מדבר צין מדבר קדש מדבר קדמות מדבר פארן, מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו:

אִבְּן עֶזְרָא קול ה' יחיל מדבר - דרך משל, כמו תכאיבו באבנים, או רמז לחיות המדבר כאשר יפרש.

מְצוּדַת דָּוִד יחיל מדבר. ירעיד יושבי מדבר: מדבר קדש. שהיא גדולה ורחבה:

מְצוּדַת צִיּוֹן יחיל. יחולל מלשון חיל וחלחלה:

ט קוֹל יְהוָה יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד׃

רַשִׁ״י קול ה' יחולל אילות. יפחיד ויחיל לעתיד את העכו"ם שהם עכשיו עומדים בחוזק כאילות כענין שנאמ' (לעיל יח) משו' רגלי כאילו' א"ר פנחס כאילים אין כתיב כאן אלא כאילות כנקבות שרגלי הנקיבות עומדות ביושר יותר מן הזכרים, ל"א יחולל קריא"ה בלעז, כמו לפני גבעות חוללתי (משלי ח׳:כ״ה) (סא"א): ויחשוף יערות. כמו מחשוף הלבן (בראשית ל׳:ל״ז) יקלף עצי היער כלומר יפשוט מכבודם המשולים כעצי היער אשר כגובה ארזים גובהו: ובהיכלו. שיבנה: כולו אומר כבוד. הכל יקלסוהו שם ויאמרו:

אִבְּן עֶזְרָא קול ה' יחולל אילות - הזכיר מדבר כנגד בהדר. והזכיר מדבר קדש – בעבור היותו גדול ונורא. והזכיר אילות – כי לידתו קשה והנה הרעם מחוללם. והטעם: יביא להם החיל מהרה ותלדנה בהפתח הרחם האיילה, גם בעבור הפחד. וטעם: ויחשף יערות – יגלה בנפול האילנות. יש אומרים: כי טעם ובהיכלו – השמים, כמו: ה' בהיכל קדשו. וטעם שהשוכנים בו יתנו כבוד לשם ואומרים: כמה גדול כבודך. ואחרים אמרו: כי הטעם על הכהנים והלוים העומדים להתפלל. ור' משה אמר: כי הטעם שהשוכנים בהיכלו הוא בית המקדש ולא יפחדו, כי השם יכבדם שלא יבא להם שום נזק בעבור הרעם, על כן אחריו: ה' למבול ישב. והטעם: כי המים השחיתו הרשעים אז נתגלתה מלכות השם, כי עשה בהם משפט והנה השם ימלט חסידיו כנח ובניו וימית שונאיו.

מְצוּדַת דָּוִד ויחשוף יערות. כי ישבר ויפיל כל עצי היערות וישארו א״‎כ היערות מגולים ופנוים מן האילנות והכל הוא דרך משל על מפלת אויבי ה׳‎: ובהיכלו. כל הבאים בבית המקדש יאמרו הנה עתה נראה כבודו:

מְצוּדַת צִיּוֹן אילות. נקבות מאילים: ויחשוף. ענין גלוי כמו מחשוף הלבן (בראשית ל׳):

י יְהוָה לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב יְהוָה מֶלֶךְ לְעוֹלָם׃

רַשִׁ״י ה' למבול ישב. בגדולתו יחידי וגם עתה וישב ה' לבדו מלך לעולם, והאלילים כליל יחלוף, אבל לעמו יתן עוז וברכת שלום, ורבותינו דרשוהו במתן תורה שנתפחדו ונתבהלו האומות ובאו להם אצל בלעם ואמרו לו מה קול ההמון ששמענו שמא מבול הוא בא להביא לעולם אמר להם כבר נשבע שלא יביא מבול אלא קול ההמון ששמעתם, הקב"ה נותן תורה לעמו:

אִבְּן עֶזְרָא ואחרים אמרו: כי טעם להזכיר המבול, בעבור שהזכיר חלק מנפלאותיו והוא רדת הגשם, הזכיר הפלא העצום והוא הגשם הרב בימי נח, וזהו אות כי השם יושב קדם ולעולם חסדו על עמו, על כן אחריו: ה' עוז לעמו יתן. ויש אומרים: כי הזכיר המבול – בעבור השבועה שמים לא ישחתו כל הארץ ולא תשחת ממלכת השם שהוא מלך החיים, על כן אחריו: וישב ה' מלך לעולם. ויש אומרים: כי מיום שישב לשפוט בימי המבול נראתה מלכותו ויפחדו בני אדם הבאים אחרי המבול, כי לפני נח לא היה מבול.

מְצוּדַת דָּוִד ה׳‎ למבול ישב. כמו בעת שהיה המבול ישב ה׳‎ לבדו כי הכל נשטף ונודע אז שהוא המושל בכל: וישב. רצה לומר כ״‎כ בימי המשיח ישב הוא לבדו למלך לעולם אזי כולם יכירו כי הוא בורא עולם:

מְצוּדַת צִיּוֹן למבול. כמו במבול:

יא יְהוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהוָה יְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם׃

אִבְּן עֶזְרָא ה' - תפלה או ברוח הקודש, שהשם יתן עוז לעמו בעתות הרעם ושלום יהיה להם.

מְצוּדַת דָּוִד ה׳‎ עוז. אז יתן ה׳‎ החוזק לעמו ויברכם בשלום:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.