Psalms 50 — תְּהִלִּים נ

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱ‍לֹהִים יְהוָה דִּבֶּר וַיִּקְרָא־אָרֶץ מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ עַד־מְבֹאוֹ׃

רַשִׁ״י אל אלהים ה'. אקרא (אלהי האלהים ה' שמו): דבר ויקרא ארץ. והוא הופיע מציון שהוא מכלל יופי:

אִבְּן עֶזְרָא מזמור לאסף אל - הטעם תקיף לעשות משפט, על כן אלהים. וטעם ה' – שהוא שוכן עד בלי שינוי. ויקרא ארץ - קרא יושבי הארץ הדרים ממזרח שמש ועד מבואו, כך הוא היישוב אף על פי שאין מיושב מכל הארץ, רק פחות מהרביעית בראיות גמורות.

מְצוּדַת דָּוִד אל אלהים ה׳‎. אל שעל כל אלהים הם מלאכי מעלה אשר שמו ה׳‎ הוא דבר וקרא אל יושבי הארץ מן קצה המזרח עד המערב:

מְצוּדַת צִיּוֹן מבואו. שקיעתו כמו כי בא השמש (בראשית כ״ח:י״א):

ב מִצִּיּוֹן מִכְלַל־יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ׃

רַשִׁ״י מכלל. שם דבר פרמנ"ט בלע"ז:

אִבְּן עֶזְרָא מציון - שהוא באמצע היישוב באורך וברוחב. הופיע - כבוד השם.

מְצוּדַת דָּוִד הופיע. העיר והוציא את הקול מציון הכלול בכל היופי:

מְצוּדַת צִיּוֹן מכלל. מלשון כל ור״ל כלול בכל היופי וכן לבושי מכלול (יחזקאל כ״ג:י״ב) הופיע. האיר וזרח:

ג יָבֹא אֱלֹהֵינוּ וְאַל־יֶחֱרַשׁ אֵשׁ־לְפָנָיו תֹּאכֵל וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד׃

רַשִׁ״י יבא אלהינו ואל יחרש. עוד על דם עבדיו השפוך:

אִבְּן עֶזְרָא יבא - אלה דברי הצדיקים שיקוו שישמיד הפושעים בו. וזה טעם אש לפניו נשערה – אע"פ שהוא כתוב בשי"ן הוא כרוח סערה.

מְצוּדַת צִיּוֹן יחרש. ישתוק: תאכל. תשרף: נשערה. מלשון סערה:

ד יִקְרָא אֶל־הַשָּׁמַיִם מֵעָל וְאֶל־הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ׃

רַשִׁ״י יקרא אל השמים. לפקוד על שר האומות שבמרום: ואל הארץ. לפקוד על מלכי מצרים: לדין עמו. לנקום נקמת עמו כמו כי ידין עמו ודם עבדיו יקום (דברים ל״ב:מ״ג):

אִבְּן עֶזְרָא יקרא אל השמים - אל המלאכים. ואל הארץ - אל יושביה.

ה אִסְפוּ־לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי־זָבַח׃

רַשִׁ״י אספו לי חסידי. ועוד יקרא לשמי' ולארץ שיאספו לו הגליות כענין שנאמר עורי צפון ובאי תימן (שה"ש ד'): כרתי בריתי עלי זבח. שקבלו את התורה בברית וזבח כענין שנאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' וגומר (שמות כ״ד:ח׳):

אִבְּן עֶזְרָא אספו - הטעם להוכיח את חסידי ישראל שכרתו עם השם ברית. וטעם עלי זבח – בעבור הזבח, כאילו אמר: על דבר זבח.

מְצוּדַת דָּוִד אספו לי. ויאמר להם הביאו ואספו אלי את חסידי אשר כרתי עמם ברית בדם זבח כמ״‎ש הנה דם הברית (שמות כ״‎ד):

ו וַיַּגִּידוּ שָׁמַיִם צִדְקוֹ כִּי־אֱלֹהִים שֹׁפֵט הוּא סֶלָה׃

אִבְּן עֶזְרָא ויגידו - המלאכים לעולם הם עדים, כי אלהים לעולם שופט צדק הוא, וזאת היא התוכחת.

מְצוּדַת דָּוִד ויגידו שמים. אז יגידו מלאכי שמים את צדקו ויאמרו עתה ראינו מה שלא שפט עד הנה הוא על כי הוא שופט לעולם:

ז שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי׃

אִבְּן עֶזְרָא שמעה - הטעם לא כרתי אתך ברית רק שאהיה לך לאלהים, וזהו הוא אלהים אלהיך אנכי.

מְצוּדַת דָּוִד ואדברה. את דברי: ישראל. אתה ישראל שמע ואתרה בך: אלהים אלהיך אנכי. ועליך לשמוע דברי:

מְצוּדַת צִיּוֹן ואעידה. ענין התראה שדרכה להיות בעדים:

ח לֹא עַל־זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ וְעוֹלֹתֶיךָ לְנֶגְדִּי תָמִיד׃

רַשִׁ״י לא על זבחיך אוכיחך. אם אינך מביא לי זבחיך ולא עולתיך נגדי תמיד, איני שם עיני ולבי על כך:

אִבְּן עֶזְרָא לא - ועתה לא אוכיחך על זבחיך, אם לא תקריבם לפני, כאשר אמר ירמיהו עולותיכם ספו על זבחיכם. זבחיך - הם זבחי חטאת ואשם. ועולותיך - להיותם נגדי תמיד.

מְצוּדַת דָּוִד לא על זבחיך. לא אוכיח אותך על המנעך להקריב זבחיך ולא אוכיח אותך שיהא תמיד לנגדי עולותיך כי אין חפצי בהם כי טוב אשר לא תדור:

ט לֹא־אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִים׃

רַשִׁ״י לא אקח מביתך פר. לא שלך הם אלא שלי: ממכלאתיך. הוא דיר הצאן כמו גזר ממכלה צאן (חבקוק ג') פאר"ק בלע"ז:

אִבְּן עֶזְרָא לא - אין לי צורך לקחת מביתך פר, הזכיר הגדול הקרב לגבי המזבח. ממכלאותיך - כמו גזר ממכלה צאן והאל"ף והה"א מתחלפין.

מְצוּדַת דָּוִד לא אקח. לא צויתי לקחת מביתך פר להקריב לפני: ממכלאותיך. מוסב על לא אקח:

מְצוּדַת צִיּוֹן ממכלאתיך. מלשון בית הכלא והוא גדרות הצאן: עתודים. הם הזכרים מן העזים:

י כִּי־לִי כָל־חַיְתוֹ־יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי־אָלֶף׃

רַשִׁ״י בהמות בהררי אלף. הוא (שור) שהוא רועה אלף הרים ליום וכל יום ויום הם צומחים, י"מ אלף הרים או אלף פרסאו' או שם אלף פרים, וי"מ שהוא כמו שגר אלפיך כלומר הרים מלאים בקר בעבור שהזכיר לא אקח מביתך פר:

אִבְּן עֶזְרָא כי - וי"ו חייתו נוסף, כוי"ו בנו בעור. בהררי אלף - אלף הרים או אלף פרסאות, או שם אלף פרים. ורבי משה אמר: שהוא כמו שגר אלפיך, הרים מלאים בקר בעבור הזכיר פר.

מְצוּדַת דָּוִד כל חיתו יער. עם שאינם בידך הלא המה בידי: בהמות בהררי אלף. הבהמות המצויות ברבוי ההרים ולא ידעתם, ורז״‎ל אמרו שעל שור הבר יאמר כמ״‎ש: הנה בהמות אשר עשיתי עמך (איוב מ׳:ט״ו‎) והוא ניזון בכל יום במרעה אלף הרים:

מְצוּדַת צִיּוֹן אלף. מנין מרובה אחז הכתוב:

יא יָדַעְתִּי כָּל־עוֹף הָרִים וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי׃

רַשִׁ״י וזיז שדי עמדי. רמש השדה זיז על שהם זזים ממקום למקום אישמובימנ"ט בלע"ז: עמדי. אני יודע את כלם:

אִבְּן עֶזְרָא ידעתי - טעם ידעתי, כי אין כח באדם לדעת כולם, כי רבים הם. וזיז שדי - שהם בשדה ובן אדם לא רדה בהם, כי הם רחוקים מהיישוב.

מְצוּדַת דָּוִד ידעתי. מה שאינם ידועים לך: וזיז שדי. הבריות הזזים ממקום למקום ע״‎פ השדה המה עמדי וברשותי:

מְצוּדַת צִיּוֹן וזיז. ר״ל הזז ממקום למקום וכן וזיז שדי ירענה (לקמן פ): שדי. כמו שדה:

יב אִם־אֶרְעַב לֹא־אֹמַר לָךְ כִּי־לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ׃

אִבְּן עֶזְרָא אם - אמר רבי משה: אילו הייתי כאדם שיש לי צורך, לא הייתי מבקש לתת לי מאשר יש לו ואין לו רק מעט ובידי הכל, קל וחומר שאין לי צורך.

מְצוּדַת דָּוִד לא אומר לך. להאכיל אותי לשבור הרעבון והוא מל׳‎ מליצה: ומלואה. הבריות הממלאים את העולם:

יג הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה׃

רַשִׁ״י האוכל בשר אבירים. לא אמרתי לך להביא זבח שאני צריך לאכילה אלא נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני:

אִבְּן עֶזְרָא האוכל, אבירים - הם הפרים כאשר הזכיר מביתך פר.

מְצוּדַת דָּוִד האוכל. וכי אני אוכל בשר בהמות חזקות ושמנות וכי אשתה דם עתודים ומה לי א״‎כ בהבאת הקרבנות:

מְצוּדַת צִיּוֹן אבירים. חזקים:

יד זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ׃

רַשִׁ״י זבח לאלהים תודה. התודה על מעשיך ושוב אלי זהו זבח שאני חפץ בו ואחר כך שלם לעליון נדריך כי אז יתקבלו לרצון:

אִבְּן עֶזְרָא זבח - טעם להזכיר כל זה, כי הקרבנות שצויתי שתקרבו לפני לא יועילו לי רק לכם. וטעם תודה – כי העולה כולה קריבה גם החטאת והאשם לכהן. והטעם כי להקריב תודה עם שמירת התורה שאין קרבים ממנה לגבוה רק האמורים, טוב מהעולה בלא תודה.

מְצוּדַת דָּוִד זבח וגו׳‎. הזבח המקובל לאלהים הוא מה שמתודה על פשעיו בעת הבאתו כי אז יעורר לבו לחשוב שבעבור פשעיו היה הוא ראוי למות והביא נפש תחת נפש: ושלם. ואם נדרת מה שלם לה׳‎ אבל טוב אשר לא תדור:

טו וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה אֲחַלֶּצְךָ וּתְכַבְּדֵנִי׃

רַשִׁ״י ותכבדני. שזה הוא כבודי שאושיע את הבוטחים בי:

אִבְּן עֶזְרָא וקראני - הטעם אם הקרבת נדר ונדבה לשמור מוצא שפתיך, אם תקראני ביום צרה פעם אחרת אחלצך גם אתה תכבדני, למלא נדרך.

מְצוּדַת דָּוִד וקראני. וכאשר כן תעשה אז כשתקרא אלי בעת צרה אוציאך ממנה ואתה תספר כבודי ברבים על התשועה הבאה לך ממני:

מְצוּדַת צִיּוֹן אחלצך. אוציאך:

טז וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה־לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי־פִיךָ׃

רַשִׁ״י ותשא בריתי. תורתי:

אִבְּן עֶזְרָא ולרשע - בעבור שהזכיר בתחלה לדון עמו הנה התוכח עם החסידים, ועתה ידבר עם חכם שהוא רשע, כי השם ישנאהו, וזה טעם מה לך לספר חוקי ואתה אינך שומרם.

מְצוּדַת דָּוִד ולרשע. אבל לרשע שאינו מתודה על פשעיו בעת הבאת הקרבן ולא שב מהם אליו יאמר אלהים מה לך לספר חוקי ר״‎ל לעשות מצותי מבלי כוונת הלב כאשר יספר האדם ספורי דברים מבלי כוונה מכוונת: ותשא בריתי. את דברי התורה הנתונה בברית תשא לבד על פיך לדבר בהם מן השפה ולחוץ ובלא לב תדבר:

יז וְאַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ׃

אִבְּן עֶזְרָא ואתה - המוסר שיסרתיך להיטיבך.

מְצוּדַת דָּוִד ואתה. הלא בלב אתה שונא המוסר והשלכת דברי אחרי גוך כדרך שמשליך האדם דבר אשר לא יחפוץ לראותו:

יח אִם־רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ׃

רַשִׁ״י ותרץ עמו. נתרצית ללכת עמו:

אִבְּן עֶזְרָא אם, ותרץ - כמו: רצוא ושוב ויהיו שנים שרשים, או מלשון רצון ותרצה להתחבר עמו.

מְצוּדַת דָּוִד ותרץ עמו. להתחבר אליו: חלקך. בחרת חלקך ללכת עם מנאפים:

מְצוּדַת צִיּוֹן ותרץ. מלשון רצון וחפץ:

יט פִּיךָ שָׁלַחְתָּ בְרָעָה וּלְשׁוֹנְךָ תַּצְמִיד מִרְמָה׃

רַשִׁ״י תצמיד מרמה. תרגיל אצלך רמיה לדבר רעה, תצמיד אגוטא"ש בלע"ז, כמו (במדבר י"ט) צמיד פתיל (סא"א):

אִבְּן עֶזְרָא פיך - לדבר מה שהוא רע לאחר. תצמיד - חבר דברי רמיה.

מְצוּדַת דָּוִד ברעה. לדבר הרע בעיני ה׳‎: תצמיד. תחבר עם המרמה כי לא נפרדה המרמה מלשונך:

מְצוּדַת צִיּוֹן תצמיד. ענין חבור כמו צמיד פתיל (במדבר יט):

כ תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר בְּבֶן־אִמְּךָ תִּתֶּן־דֹּפִי׃

רַשִׁ״י תשב. במושב לצים: בבן אמך. שאין לך דין וריב עמו שאינו יורש עמך: דופי. דבר גנאי לדחותו לשון יהדפנו:

אִבְּן עֶזְרָא תשב - במושב לצים והנה שלחת ברעה, במי שאינם קרובים לך.

מְצוּדַת דָּוִד תשב. כאשר תשב בין אנשים תדבר דופי אף באחיך ואפי׳‎ בבן אמך שהוא ודאי אחיך:

מְצוּדַת צִיּוֹן דופי. דברי גנות:

כא אֵלֶּה עָשִׂיתָ וְהֶחֱרַשְׁתִּי דִּמִּיתָ הֱיוֹת־אֶהְיֶה כָמוֹךָ אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ׃

רַשִׁ״י דמית. סבור אתה שאהיה כמוך להתרצו' במעשיך הרעים, (וי"מ דמית כי אינני יודע הנסתרות):

אִבְּן עֶזְרָא אלה - טעם והחרשתי - בעבור שאני ארך אפים וכאילו החרשתי. דמית - כי אינני יודע הנסתרות כמוך, על כן אחריו: אוכיחך ואערכה לעיניך, כמו ערכה לפני. והטעם: כי בן אמך לא ידע מה שדברת בסתר. ויאמר רבי משה: לא יתכן לומר שמר שמרתי או שמור אשמרה בשוא תחת שין שמור כי אם בקמץ גדול וככה עשות אעשה. והנה מה יעשה במלת היות אהיה כמוך ואין אחרת זולתה.

מְצוּדַת דָּוִד והחרשתי. מלהפרע לך על כל אלה ולזה תדמה ותחשוב אשר אני כמוך לאהוב את הרע: אוכיחך. אבל דע אשר אתוכח עמך ואערוך לפניך את מעשיך ועל כלם תקבל גמול בעוה״‎ב:

מְצוּדַת צִיּוֹן והחרשתי. ושתקתי: דמית. מל׳ דמיון ומחשבה: אוכיהך. מלשון ויכוח ואערכה. ענין סדור:

כב בִּינוּ־נָא זֹאת שֹׁכְחֵי אֱלוֹהַּ פֶּן־אֶטְרֹף וְאֵין מַצִּיל׃

אִבְּן עֶזְרָא בינו, שכחי אלוה - הם הגנבים והמנאפים ומוציאי דבה ודימה הרעה שתבא עליהם לטרף האריה שאין מציל מידו, כי הרועה יוכל להציל מהדוב או מהזאב או אטרוף טרפה שאין מציל מידו, כי הרועה יכול להציל מהדוב ולא כמו שינצל מפי האריה.

מְצוּדַת דָּוִד בינו נא זאת. את אשר כל מעשי האדם שמורים הם לעוה״‎ב: פן אטרוף. לענוש בעוה״‎ב ואז אין דבר להציל עצמו בו כי אפי׳‎ התשובה לא תועיל אז:

מְצוּדַת צִיּוֹן נא. עתה:

כג זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים׃

רַשִׁ״י זובח תודה. המביא לי זבח של תשובה והודאה על עוונותיו הוא יכבדנני: ושם דרך. השב אלי אני מלמד ושם דרך לחוטאים לשוב אלי אני אראנו בישועתי:

אִבְּן עֶזְרָא זבח - זה הוא יכבדנני. ושם דרך - מי התברר לו הדרך הישר כמו וישימו וישכילו והנה טעם ישימו כמו ישכילו ובי"ת בישע אלהים, כמו: אראנו בישועתי.

מְצוּדַת דָּוִד זובח תודה. הזובח קרבן ומתודה עליו ושב מעון הוא מכבד אותי בזה: ושם דרך. המשים דרכו ר״‎ל לא יעשה מעשיו בדרך מקרה והזדמנות אבל ישים עיניו ולבו על דרכו להבין הטובה היא אם רעה: בישע אלהים. עם שאמר אראנו וכאלו המקום ידבר אמר בישע אלהים ולא אמר בישעי כי כן דרך המקרא וכן ואל משה אמר עלה אל ה׳‎ (שמות כ״‎ד):

מְצוּדַת צִיּוֹן ושם. מלשון שימה:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.