א
לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לְדָוִד׃
אִבְּן עֶזְרָא
למנצח משכיל - טעם פיוט תחלתו משכיל. והטעם להגיד כי אחרית רשע רעה.
ב
בְּבוֹא דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי וַיַּגֵּד לְשָׁאוּל וַיֹּאמֶר לוֹ בָּא דָוִד אֶל־בֵּית אֲחִימֶלֶךְ׃
ג
מַה־תִּתְהַלֵּל בְּרָעָה הַגִּבּוֹר חֶסֶד אֵל כָּל־הַיּוֹם׃
רַשִׁ״י
מה תתהלל. ותתפאר ברעה שאתה עושה אתה הגבור בתורה: חסד אל כל היום. להציל את הנרדף על ידך, ד"א חסד אל כל היום אילו לא נתן לי אחימלך לחם מדומה אתה שאמות ברעב, יש חסד בהקב"ה על ישראל כל היום ואם לא נתן לי יתנו לי אחרים:
אִבְּן עֶזְרָא
מה - אומר לנוכח דואג, מה תתהלל ברעה אתה הגבור לעשות רע. וטעם חסד אל כל היום – רק יש להלל חסד אל שהוא כולל אותנו, או טעמו הלא ידעת כי חסד ה' עמי כל היום והעד שאמר באחרונה: בטחתי בחסד אלהים עולם ועד. ויש אומרים: שהוא חסר כ"ף, כחסד ה'.
מְצוּדַת דָּוִד
הגבור. אתה דואג הגבור בתורה מה תשתבח עצמך בהרע שעשית לי בחושבך שמעתה הכל ימנעו מלתת לי צידה ואהיה נלכד ביד שאול: חסד. וכי לא ידעת שחסד אל הוא בכל עת וימצאו לי מרחמים:
ד
הַוּוֹת תַּחְשֹׁב לְשׁוֹנֶךָ כְּתַעַר מְלֻטָּשׁ עֹשֵׂה רְמִיָּה׃
רַשִׁ״י
מלוטש. מחודד: עושה רמיה. חותך הבשר עם השער:
אִבְּן עֶזְרָא
הוות - אמר על הלשון תחשוב, בעבור כי הלשון כמו מליץ ועל ידו תראה המחשבה. וטעם הוות – דברים ההווים כפי מחשבותיך. יש אומרים: כי רמיה, מן: רמה בים. ויש אומרים: מגזרת מרמה, כי השורש אחד.
מְצוּדַת דָּוִד
תחשוב לשונך. לפי שהלשון תגלה מחשבת הלב אמר תחשוב לשונך: עשה רמיה. שחותך הבשר עם השער וכן אתה כי משנאתך האבדת לכהני נוב:
ה
אָהַבְתָּ רָּע מִטּוֹב שֶׁקֶר מִדַּבֵּר צֶדֶק סֶלָה׃
אִבְּן עֶזְרָא
אהבת - יותר. ויש אומרים: תחת, רק בלשון הזה לא מצאנו. שקר - שדבר שידע אחימלך כי בורח היה דוד על כן נהרג. אהבת - הטעם אתה אהבת רע.
מְצוּדַת דָּוִד
מטוב. מלעשות טוב: שקר. מוסב על מלת אהבת לומר אהבת לדבר שקר מלדבר צדק שהוא דבר המתקיים לעולם:
ו
אָהַבְתָּ כָל־דִּבְרֵי־בָלַע לְשׁוֹן מִרְמָה׃
אִבְּן עֶזְרָא
אהבת, דברי בלע - שיבלעוך וישחיתוך אתה לשון מרמה, על כן אחריו.
ז
גַּם־אֵל יִתָּצְךָ לָנֶצַח יַחְתְּךָ וְיִסָּחֲךָ מֵאֹהֶל וְשֵׁרֶשְׁךָ מֵאֶרֶץ חַיִּים סֶלָה׃
רַשִׁ״י
יתצך. ל' נתיצה: יחתך. לשון שבירה: ויסחך. ויעקרך: ושרשך. ישרש אחריך לעקור כל השרשים דיראריצינע"ר בלע"ז:
אִבְּן עֶזְרָא
גם אל - בעבור היותו נעצר לפני השם, על כן אמר: יחתך השם ויסחך מאהלו. ושרשך מארץ חיים סלה - כאשר שרשת משפחת אחימלך. סלה - באמת דרך תפלה, או ברוח הקודש.
מְצוּדַת דָּוִד
גם אל. כמו שעל ידך נתץ שאול כהני נוב כן גם אותך יתצך האל: מאהל. מביתך: ושרשך מארץ חיים. ועד עולם מבלי חזרה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
יתצך. מלשון נתיצה והריסה: לנצח. לעולם: יחתך. מלשון חתת ושבר כמו ואל תחת (יהושע א׳): ויסחך. ענין הריסה ועקירה כמו בית גאים יסח ה׳ (משלי ט״ו:כ״ה):
ח
וְיִרְאוּ צַדִּיקִים וְיִירָאוּ וְעָלָיו יִשְׂחָקוּ׃
רַשִׁ״י
ועליו ישחקו. וזה השחוק שיאמרו עליו הנה זה הגבר אשר לא שם מבטחו בהקב"ה ראו מה עלתה בו:
ט
הִנֵּה הַגֶּבֶר לֹא יָשִׂים אֱלֹהִים מָעוּזּוֹ וַיִּבְטַח בְּרֹב עָשְׁרוֹ יָעֹז בְּהַוָּתוֹ׃
רַשִׁ״י
יעז בהוותו. מתגבר היה ברשעו:
אִבְּן עֶזְרָא
הנה - ויהיה דואג למשל ויאמרו הנה הגבר שבטח על עשרו. וטעם יעוז בהוותו – כאשר אמר: הוות תחשוב לשונך.
מְצוּדַת דָּוִד
הנה הגבר. יאמרו בלעגם הנה זה הגבר אשר לא שם את אלהים חזקו ובטחונו ראו מה עלתה בו: יעוז בהותו. היה מחזק עצמו במה שדבר הוות על כהני נוב כי בזה מצא חן בעיני שאול:
י
וַאֲנִי כְּזַיִת רַעֲנָן בְּבֵית אֱלֹהִים בָּטַחְתִּי בְחֶסֶד־אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד׃
רַשִׁ״י
ואני. הנרדף עתה בידך אהיה כזית רענן בבנים ובבני בנים בבית הקב"ה:
אִבְּן עֶזְרָא
ואני - שתול בבית השם בעבור היות דואג נעצר, על כן אמר: ויסחך ושרשך מהבנין הכבד. והטעם: להכרית השורש ומבנין הפעול להפך.
מְצוּדַת דָּוִד
ואני. אבל אני אהיה נשרש בבית אלהים כזית רענן כי אני בטחתי בחסד אלהים עולם ועד ואינני כדואג:
יא
אוֹדְךָ לְעוֹלָם כִּי עָשִׂיתָ וַאֲקַוֶּה שִׁמְךָ כִי־טוֹב נֶגֶד חֲסִידֶיךָ׃
רַשִׁ״י
כי עשית. כשתעשה לי זאת וכלפי הקב"ה אמר מקרא זה:
אִבְּן עֶזְרָא
אודך - כי עשית משפטי מדואג. ואקוה שמך - שתעשה לו כמעשהו, שתנקמני ממנו.
מְצוּדַת דָּוִד
עשית. כאשר שאלתי: ואקוה שמך. אשר תעשה עמדי עוד חסד כי הלא טוב אתה נגד חסידיך ולזה אקוה אשר גם תטיב לי בחסדך:
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.