Psalms 53 — תְּהִלִּים נג

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א לַמְנַצֵּחַ עַל־מָחֲלַת מַשְׂכִּיל לְדָוִד׃

רַשִׁ״י על מחלת. שם כלי שיר, ד"א על מחלתן של ישראל כשיחריב הבית וכבר אמר מזמור אחר דוגמת זה (לעיל יד) אמר נבל בלבו אין אלהים וגו', הא' על חרבן בית ראשון וזה על בית שני:

אִבְּן עֶזְרָא למנצח על מחלת - יש אומרים: כי מחלת, מגזרת חלול, כמו: במכסת נפשות מפעלי הכפל וזה איננו נכון, כי במכסת סמוך, והנכון על נועם פיוט תחלתו מחלת משכיל כבר פירשתיו. ויאמר רבי משה: אמר נבל בלבו בעבור שהשחיתו דרכו. והנכון בעיני: שהדבר הפוך ובתחלה אמר לשון יחיד, ואחר כך לשון רבים, חוטא ומחטיא.

מְצוּדַת דָּוִד משכיל. האמור בהשכל רב:

מְצוּדַת צִיּוֹן מחלת. שם כלי נגון:

ב אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ וְהִתְעִיבוּ עָוֶל אֵין עֹשֵׂה־טוֹב׃

רַשִׁ״י אמר נבל בלבו. זה על טיטוס כשגידר את הפרוכת וחרבו מטפטף דם אמר הרג את עצמו:

אִבְּן עֶזְרָא השחיתו - דרכם. והתעיבו - בעול שיעשו והבי"ת חסר, כמו: הנמצא בית ה', והפסוקים פירשתים במזמור הראשון.

מְצוּדַת דָּוִד אמר נבל. המחריב את הבית אמר בלבו אין אלהים הכל לפי המקרה ואמר בל׳‎ עבר כדרך הנבואה במקומות רבות: השחיתו. הוא ועמו השחיתו ועשו עול תעוב ואין בהם מי שיעשה טוב:

מְצוּדַת צִיּוֹן נבל. אדם פחות ונבזה:

ג אֱ‍לֹהִים מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל־בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת־אֱלֹהִים׃

מְצוּדַת דָּוִד השקיף. לראות מעשה העם ההוא: היש משכיל. למחות בדבר: דורש. לדרוש ולחקור אלהים לדעת אשר השגחתו בכל:

מְצוּדַת צִיּוֹן השקיף. ענין הבטה בכוונת הלב:

ד כֻּלּוֹ סָג יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה־טוֹב אֵין גַּם־אֶחָד׃

רַשִׁ״י כלו סג. לשון סיגים: אין גם אחד. מכל חייליו שימחה בידו:

מְצוּדַת דָּוִד כולו סג. כל העם חזרו לאחור ופרשו מדרך הטוב ויחדיו נבאשו ר״‎ל קלקלו מעשיהם:

מְצוּדַת צִיּוֹן סג. ענין חזרה לאחור כמו והוסג אחור משפט (ישעיהו נ״ט:י״ד): נאלחו. נבאשו כמו נתעב ונאלח (איוב טו):

ה הֲלֹא יָדְעוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם אֱלֹהִים לֹא קָרָאוּ׃

רַשִׁ״י הלא. יש לידע לאוכלי עמי כמאכל לחם ואלהים לא קראו שסופם שיפחדו שם פחד באחרית הימים:

מְצוּדַת דָּוִד הלא ידעו. ר״‎ל איך יאמרו אין אלהים הלא יש לדעת לפועלי האון שמה שאוכלים את עמי באין מוחה כאוכל את הלחם שכ״‎ז הוא בעבור אשר עמי לא קראו לה׳‎:

ו שָׁם פָּחֲדוּ־פַחַד לֹא־הָיָה פָחַד כִּי־אֱלֹהִים פִּזַּר עַצְמוֹת חֹנָךְ הֱבִשֹׁתָה כִּי־אֱלֹהִים מְאָסָם׃

רַשִׁ״י לא היה פחד. זה כפחד הראשון שאירע לבלשצר כי בגאולה זו פזר הקב"ה עצמו' חונך החונים עליך ירושלים כענין שנאמר המק בשרו וגו' (זכריה י"ד), וכן פתרו מנחם, ודונש פתר אותו כמו (משלי כ"ב) חנוך לנער על פי דרכו וכ' של חונך היא יסוד במלה ככ"ף של חנוך, (סא"א): הבישותה. אתה ה' את כל אויבי כי מאסתם:

אִבְּן עֶזְרָא לא היה פחד - כמוהו כמו זה העם לא היה עם כמוהו. ומלת חונך – מגזרת חנה והכ"ף לנוכח השם, או המשיח ובעבור היות המלה מהפעלים העומדים, על כן פירושה החונים עליך. ומלת חונך – בא על דרך: כשמעתו ענך. ותי"ו הבישות לנוכח דוד הבישות אותם, כי אלהים מאסם.

מְצוּדַת דָּוִד שם פחדו. כי הלא שם בירושלים עצמה בעת בוא סנחרב וצר עליה הלא פחדו פחד אשר לא היה כפחד הזה מעולם על כי כולם נפלו פגרים מתים: כי אלהים. כאשר אלהים פזר עצמות החונים עליך ירושלים: הבישותה. ומה שאתה טיטוס ביישת את ישראל בהרג ואבדן זה היה בעבור כי ה׳‎ מאסם אז ברוע מעלליהם ולא בא במקרה:

ז מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשֻׁעוֹת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב אֱלֹהִים שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל׃

אִבְּן עֶזְרָא מי - פירשתיו.

מְצוּדַת דָּוִד מי יתן. הלואי שתבוא מהרה תשועת ישראל מהשוכן בציון: בשוב. בעת אשר ישקיט ה׳‎ את בני הגולה ר״‎ל שהכל יכירו אשר מאת ה׳‎ ההשקטה: יגל יעקב. אז ישמחו כי גאולה שלמה תהיה:

מְצוּדַת צִיּוֹן בשוב. ענין הנחה ומשיבת נפש: שבות. מל׳ שיבה:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.