Psalms 7 — תְּהִלִּים ז

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א שִׁגָּיוֹן לְדָוִד אֲשֶׁר־שָׁר לַיהוָה עַל־דִּבְרֵי־כוּשׁ בֶּן־יְמִינִי׃

רַשִׁ״י שגיון לדוד. מנחם אמר שגם זה אחד משמות הזמר ע"ש הכלי וכן פי' על שגיונות, ורבותינו פירשו ל' משגה שנתודה ונתפלל על השגיון שאמר שירה על מפלתו של שאול כמו שנאמר וידבר דוד לה' וגו' (שמואל ב כ״ב:א׳) אבל ענין המזמור אינו מוכיח על כך, ואומר אני שאמרו על עסקי ישבי בנוב (שם כא) שבא עליו על עונשו של שאול כמו שפירשו רבותינו שאמר לו הקב"ה על ידך נטרד דואג האדומי על ידך נהרג שאול ובניו כו' (כדאית' בחלק שגיאות שבקש דוד להקב"ה להמסר ביד שונא ולא יכלה זרעו, סא"א) והפך דוד את תפלתו והתפלל שלא יפול ביד אויב וכן פתרונו משגה שר דוד לה' על ששגג לומר להקב"ה למוסרו ביד אויב על דברי שאול שנהרג על ידו, ד"א על שגיון כנף המעיל אשר כרת לשאול: כוש. מה כושי משונה בעורו אף שאול משונה במעשיו:

אִבְּן עֶזְרָא שגיון - יש מפרשים בו: תענוג, כמו: תשגה תמיד. ויש אומרים: על שגגתו. והנכון בעיני, שהוא על נועם פיוט שתחלתו שגיון. על דברי כוש - כמו שכותבין כותבי ספרד הפיוטין יכתבו למעלה בתחלת טור הפיוט, טעם פיוט ידוע. על דברי כוש בן ימיני - יש אומרים: שהוא שאול שהיה יפה כדרך: כי אשה כושית לקח וזה רחוק בעיני שיורידו מלת שבח לגנאי וזה הפך סגיא נהור. ומה שאמרו רז"ל: שלא הזכירו לברכה, שלא תשלוט בו עין הרע רחוק הוא מאד. והנכון שזה כוש היה יהודי וככה שמו והוא מבני בנימין, כי רחוק הוא שיאמר על שאול בחיר ה' הנה יחבל און.

מְצוּדַת דָּוִד שגיון לדוד. התפלל בזה על השגיאה מה שכרת כנף מעיל שאול: כוש בן ימיני. זה שאול הבא מבנימין וקראו כוש כי היה משונה במעשיו לשבח ככושי הזה המשונה בעורו:

מְצוּדַת צִיּוֹן שגיון. מלשון שגיאה: שר. מלשון שירה: על דברי. ענין בעבור כמו על דבר כזבי (במדבר כ״ה):

ב יְהוָה אֱלֹהַי בְּךָ חָסִיתִי הוֹשִׁיעֵנִי מִכָּל־רֹדְפַי וְהַצִּילֵנִי׃

אִבְּן עֶזְרָא ה', חסיתי – פועל עומד ולעולם דבק עם בית.

ג פֶּן־יִטְרֹף כְּאַרְיֵה נַפְשִׁי פֹּרֵק וְאֵין מַצִּיל׃

רַשִׁ״י פורק. ל' פרקו נזמי הזהב (שמות ל״ב:ב׳):

אִבְּן עֶזְרָא פן יטרף – כל אחד מאויביו, כמו: בנות צעדה עלי שור. וטעם פורק – כי האריה יפסיק המפרקת. ואין מציל – רק אתה על כן למעלה והצילני.

מְצוּדַת דָּוִד פן יטרוף. כשלא תושיעני יתגבר עלי האויב ופן יטריפני כאריה: פורק. ישבר אותי ולא אמצא מציל כי כולם קמו עלי:

מְצוּדַת צִיּוֹן פורק. ענין שבירה כמו ופרסיהן יפרק (זכריה י״א):

ד יְהוָה אֱלֹהַי אִם־עָשִׂיתִי זֹאת אִם־יֶשׁ־עָוֶל בְּכַפָּי׃

רַשִׁ״י אם עשיתי זאת. מה שמפורש אחריו:

אִבְּן עֶזְרָא ה' – הטעם אם עשיתי כזאת – שטרפתי ופרקתי. וטעם כף – כי בה יכה האדם ויהרג.

מְצוּדַת דָּוִד אם עשיתי. אם כשעשיתי את זאת לכרות כנף מעיל שאול: אם יש עול בכפי. האם עשיתי לעשות עול לבזותו להעמידו מלובש מעיל קרוע כדרך הפחותים:

ה אִם־גָּמַלְתִּי שׁוֹלְמִי רָע וָאֲחַלְּצָה צוֹרְרִי רֵיקָם׃

רַשִׁ״י אם גמלתי שולמי רע. אם גמלתיו כגמולו: ואחלצה צוררי ריקם. שיחתי את חליצתו בכרתי את כנף מעילו אם להשחית ולחלצו ולהעמידו ריקם ובשנאה עשיתי אלא להודיעו שהיה מסור בידי להרגו ולא הרגתיו ואחלצה ל' הפשטה:

אִבְּן עֶזְרָא אם, שולמי – מהבנין הקל, אע"פ שלא נמצא מהבנין הקל שלומים, כי אם מהכבד. ויש אומרים: שהיה בשלום עמי. וטעם ואחלצה צוררי ריקם ואיך הייתי עושה רע לשולמי, ואני אחלצה הצוררים והשונאים אותי שנאת חנם, וזה טעם ריקם – על דרך: ואני נסכתי מלכי. ורבי משה אמר: כי הוי"ו כמו רק, כמו ועבדיך באו לשבר אכל. ויש אומרים: כי ואחלצה – על דרך: וינצלו את מצרים והוא רחוק.

מְצוּדַת דָּוִד אם גמלתי. בעוד שהיה שאול איש שלומי וכי גמלתיו אז רעה תחת טובה כאשר חשב הוא שאני לו לאויב: ואחלצה. הלא אף בעת שהיה צר עלי לרדוף אחרי בחנם על לא חמס יקרה עוד נפשו בעיני והוצאתיו מן המיתה כי הצלתיו מיד אנשי אשר בקשו להרגו כמ״‎ש בשמואל א׳‎ וכאומר והנה בעבור זה כרתי מעילו להודיעו זאת שהיה מסור בידי ולא שלחתי בו יד:

מְצוּדַת צִיּוֹן ואחלצה. אוציא ואשלוף: צוררי. מלשון אויב: ריקם. רצה לומר בחנם:

ו יִרַדֹּף אוֹיֵב נַפְשִׁי וְיַשֵּׂג וְיִרְמֹס לָאָרֶץ חַיָּי וּכְבוֹדִי לֶעָפָר יַשְׁכֵּן סֶלָה׃

אִבְּן עֶזְרָא ירדוף – יש אומרים: יתרדוף ואין צורך, כי אין שם דגש שתהיה התי"ו מובלע. ועוד היה ראוי להיות יתרדף: וירמוס לארץ חיי – בעבור הקלון. וכבודי – טעמו הנפש, כמו: בסודם אל תבא נפשי וכנגדה אל תחד כבודי וככה שמח לבי ויגל כבודי ואחריו אף בשרי ישכון לבטח, שהוא הגוף, על כן טעה רבי יהודה בן בלעם שאמר שכבודי הוא גופי והלא ידע אם לא שמע כי האדם מורכב מנפש וגוף והחלק הנכבד הנפש, על כן מלת כבוד והביאו בצרה הזאת, בעבור שמצא וכבודי לעפר ישכן סלה והנפש אינה יורדת לעפר, והכתוב הוא על דרך משל וככה דבקה לעפר נפשי. וטעם סלה – באמת היה כן.

מְצוּדַת דָּוִד ירדף. כאומר ואם לא כדברי כן הוא יהיה גמול עונשי שהאויב ירדוף אחר נפשי ויזרז לזולת לרדפני וישיג אותי וירמסני בארץ כל ימי חיי ואת כבודי ישפיל להיות שוכן לעולם עד העפר:

מְצוּדַת צִיּוֹן ירדף. הוא לשון מורכב מן יפעול ויפעיל: חיי. רצה לומר כל ימי חייו:

ז קוּמָה יְהוָה בְּאַפֶּךָ הִנָּשֵׂא בְּעַבְרוֹת צוֹרְרָי וְעוּרָה אֵלַי מִשְׁפָּט צִוִּיתָ׃

רַשִׁ״י קומה ה' באפך. על שונאי כגון ישבי ואחיו ופלשתים שלא אמסר בידם: הנשא. התפאר להראות נקמת עברה בהתעברך עליהם: ועורה אלי. שאוכל לעשות בהם משפט נקמה אשר צוית והיכן צוית תרועם בשבט ברזל (לעיל ב) ואיבתי את אויביך (שמות כ״ג:כ״ב) זה מצאתי במדרש:

אִבְּן עֶזְרָא קומה, בעברות צוררי – בעבור עברותם קום כנגדם באפך. ויש אומרים: שתכעיסם עד שתהיינה להם עברות. ויש אומרים: התנשא בהתעברות צוררי. אמר ר' משה: ועורה אלי ועורר אלי משפט, שגזרת שתסוב מלכות שאול אלי, כי שאול לפי דעתו כוש או פחד להזכירו בשמו הנודע. ובן בלעם אמר: עורר מה שדנת להושיעני. ועל דעת אלה תהיה גזרת ועורה, מהפעלים היוצאים כדרך מלת שב, שהיא פעמים יוצאת ופעמים עומדת. והנכון בעיני כי ועורה אלי – מלה עומדת ויחסר כ"ף ממשפט כמו ועיר פרא אדם יולד וכאשר תשמע עדת לאומים המשפט שעשית יבואו מאפסי ארץ, וזה טעם תסובבך. וטעם ועליה למרום שובה – שישוב אל השמים לשבת על כסא המשפט, על כן אחריו ה' ידין עמים גם הוא נכון, שהיו עם כוש עבדים מהגוים וסבבו את דוד כאילו סובבו את השכינה, כי הוא עבד השם וחוסה בו כאשר הזכיר בתחילת המזמור.

מְצוּדַת דָּוִד קומה ה׳‎. ר״‎ל עם כי לא חטאתי בשאול אין אני מבקש עליו ועל אנשיו אך קומה ה׳‎ באפך והנשא במה שתביא עברה על צוררי: ועורה אלי. עורר אלי אמיץ כח הזרוע להתגבר עליהם לעשות בהם נקם המשפט אשר צוית וגזרת עליהם ר״‎ל על ידי יהיה נקם המשפט:

ח וַעֲדַת לְאֻמִּים תְּסוֹבְבֶךָּ וְעָלֶיהָ לַמָּרוֹם שׁוּבָה׃

רַשִׁ״י ועדת לאמים תסובבך. אם יחזרו אחריך להושיעם אל תשמע לקולם, התרחק מעליהם ושוב ושב במקומך במרום רפיש"א בלעז ד"א למרום שובה להראות להם שידך עליונה:

אִבְּן עֶזְרָא ועדת – פירשתיו, וטעם ועליה שיתנשא עליהם ויראה להם כחו. ור' משה אמר: שעדת לאומים הם ישראל וטעם ועליה למרום שובה שיגביהנה למרום. ואין לפירוש הזה טעם או ריח.

מְצוּדַת דָּוִד ועדת. ואף אם עדת הפלשתים ועמון ומואב תסבב לחזור אחריך להושיע להם שוב למרום בעבורה להתרחק ממנה ואל תפן אליה:

מְצוּדַת צִיּוֹן ועליה. בעבורה:

ט יְהוָה יָדִין עַמִּים שָׁפְטֵנִי יְהוָה כְּצִדְקִי וּכְתֻמִּי עָלָי׃

רַשִׁ״י ה' ידין עמים. הפוך הדין מעלינו ותנהו על הרשעים: ידין. לשון יסורין: שפטני ה' כצדקי. שפוט לפי מעשים טובים שבידם ולא לפי העבירות:

אִבְּן עֶזְרָא ה' – א"ר משה: כי טעם שפטני קח משפטי מחומסי. והנכון בעיני: כי אתה השם שופט הארץ שפטני כפי צדקי כי לא גמלתי כוש רעה.

מְצוּדַת דָּוִד ידין עמים. כשתדין העמים במשפט הראוי אז שפוט אותי כפי צדקי וכתומי אשר עלי ר״‎ל שפטני לפי המעשים טובים ומן החטאים תשמט ידך:

י יִגְמָר־נָא רַע רְשָׁעִים וּתְכוֹנֵן צַדִּיק וּבֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת אֱלֹהִים צַדִּיק׃

רַשִׁ״י יגמר. ל' כליון וכן פתר מנחם גמר אמר (לקמן טז) גמר חסיד (לקמן יב) וכן כלם (סא"א): ותכונן צדיק ובוחן לבות. אתה יודע מי הוא הצדיק שתכוננהו: אלהים צדיק. כן שמך:

אִבְּן עֶזְרָא יגמר נא רע – הוא הפועל. ורשעים – הם פעולים. ויש אומרים: שיסור רע רשעים. אמר רבי לוי: כי וי"ו ובוחן לבות וכליות נוסף ואיננו רק טעמו אתה תדע מי הוא צדיק או רשע, וטעם כליות כנוי לסתרים כמו הכליות שהם נסתרים, וטעם אלהים צדיק כנגד ותכונן צדיק.

מְצוּדַת דָּוִד יגמר וגו׳‎. הרע שהרשעים עושים יקטרג עליהם לכלותם מן העולם ואת הצדיק תכונן להיות עומד על כנו ובסיסו: ובוחן. הלא אתה אלהים בוחן לבות וכליות של הצדיק וידעת כי לבבו שלם עמך:

מְצוּדַת צִיּוֹן יגמר. מלשון גמר וסוף: נא. עתה:

יא מָגִנִּי עַל־אֱלֹהִים מוֹשִׁיעַ יִשְׁרֵי־לֵב׃

אִבְּן עֶזְרָא מגיני – הוא לא יעשה מלחמה כי על השם הוא נשען, כי הוא מושיע ישרי לב כנגד ובוחן לבות.

מְצוּדַת דָּוִד מושיע. לפי שהוא מושיע ישרי לב:

מְצוּדַת צִיּוֹן מגיני. ענין מחסה כגבור על המגן:

יב אֱלֹהִים שׁוֹפֵט צַדִּיק וְאֵל זֹעֵם בְּכָל־יוֹם׃

רַשִׁ״י שופט צדיק. אתה לשפוט צדק: זועם בכל יום. כשרואה את מעשה הרשעים:

אִבְּן עֶזְרָא אלהים – יש אומרים: כי צדיק פועל גם ישפוט אשר יזעום ה' בכל יום, והטעם הוא שופט תמיד. ולפי דעתי: כי צדיק תאר לשופט. ואל זועם – השם בכל יום קשור עם הפסוק שהוא אחריו, אם לא ישוב ותחסור מלת אשר, כמו: להתחזק עם לבבם שלם, כאילו הוא ואם לא ישוב אשר חרבו ילטוש. ויש אומרים: כי אל – כמו אלה, על דרך: אל נולדו להרפא. ותשוב מלת אל למלת רשעים שהיא למעלה.

מְצוּדַת דָּוִד שופט צדיק. שופט משפט צדיק וכועס בכל יום על המריעים לו:

מְצוּדַת צִיּוֹן זועם. ענין כעס:

יג אִם־לֹא יָשׁוּב חַרְבּוֹ יִלְטוֹשׁ קַשְׁתּוֹ דָרַךְ וַיְכוֹנְנֶהָ׃

רַשִׁ״י אם לא ישוב. הרשע מרשעו: חרבו ילטוש. הקב"ה עליו ילטוש פורביר"א בלעז וידרוך קשתו:

אִבְּן עֶזְרָא אם, ויכוננה – הטעם מכוננת לירות. ולו – לנפשו.

מְצוּדַת דָּוִד אם לא ישוב. אם הרודף את הצדיק לא ישוב מדרכו כי עוד יחדד חרבו וקשתו אשר דרך מכונה לירות בו על הצדיק:

מְצוּדַת צִיּוֹן ילטוש. יחדד כמו לוטש כל חורש (בראשית ד׳:כ״ב):

יד וְלוֹ הֵכִין כְּלֵי־מָוֶת חִצָּיו לְדֹלְקִים יִפְעָל׃

רַשִׁ״י ולו. ולרשע הכין הקב"ה כלי מות: לדלקים. לרודפים כמו כי דלקת אחרי (בראשית ל״א:ל״ו) וכן פירושו חציו להרוג את הרשעים הדולקים את הצדיקים יפעל הקב"ה ויזמינם להמיתם, כל דליקה ל' רדיפה היא:

אִבְּן עֶזְרָא כלי מות – שחשב להרוג בו אחרים. ורבי משה אמר: כי פירוש אם לא ישוב כמו אשר לא ישוב והפך זה אשר נשיא יחטא. לדולקים – עשה חרבו לטושה באש בוערת. ויש אומרים: לדולקים – כמו דלקת אחרי רדפת אחרי, לדולקים אחרי להורגי. יפעל – החצים.

מְצוּדַת דָּוִד ולו הכין. גמול ענשו יהיה שהכין כלי מות האלה על עצמו והחצים שעשה בפועל ידיו הנה באמת פועל אותם על הרודף ר״‎ל עצמו כי הוא יהיה נהרג בהם:

מְצוּדַת צִיּוֹן לדולקים. לרודפים כמו דלקת אחרי (שם ל״א):

טו הִנֵּה יְחַבֶּל־אָוֶן וְהָרָה עָמָל וְיָלַד שָׁקֶר׃

רַשִׁ״י יחבל. ל' הריון ולידה כמו (שיר השירים ח׳:ה׳) שמה חבלתך אמך: והרה עמל וילד שקר. כל מה שהוא מוליד ויגע הכל משקר בו שאינו מתקיים בידו מתלא אמר כל מה דשקרא מוליד פחתא נסבא:

אִבְּן עֶזְרָא הנה יחבל – כמו: חבלתך אמך, בטרם יבוא חבל. והרה עמל – הטעם כי תחלתו שוא וסופו הבל, כי כל מחשבותיו תעמדנה ולא תהיינה.

מְצוּדַת דָּוִד יחבל און. כמו האשה אשר ממה שיש לה חבלי לידה הדבר ההיא בעצמה הרתה ואותה תלד כן הרשעים הללו הנה מעשיהם הרעים לא בהזדמן עשאום כ״‎א חשבו עליהם מתחלה לעשותם ובדבר הזה עצמו יהיה גמול תשלומיהן:

טז בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל׃

אִבְּן עֶזְרָא בור – טעם ויחפרהו להוסיף בעמקו ומלת בשחת המקום השפל במשקל אשר זורה ברחת מגזרת רוח. ויש אומרים: כמו בשחתם נתפש.

מְצוּדַת דָּוִד בור כרה. בזה יפרש המקרא שלפניו ויאמר הנה הבור אשר כרה ובתחילה חשב לחפרו על מי אזי גמולו אשר בעצמו יפול בו:

מְצוּדַת צִיּוֹן בשחת. בבור כמו כורה שחת (משלי כ״ו):

יז יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ וְעַל קָדְקֳדוֹ חֲמָסוֹ יֵרֵד׃

אִבְּן עֶזְרָא ישוב – העמל שחשב שב בראשו ובעבור שהזכיר קדקדו, אמר ירד כי הגזרות באות מהשמים, בעבור חמסו.

מְצוּדַת דָּוִד ישוב עמלו. העמל שרצה לעשותו לזולתו ישוב על ראשו: ועל קדקדו. כפל הדבר במ״‎ש להתמדתו:

מְצוּדַת צִיּוֹן קדקדו. הוא אמצעית הראש שם יחולק השער אילך ואילך:

יח אוֹדֶה יְהוָה כְּצִדְקוֹ וַאֲזַמְּרָה שֵׁם־יְהוָה עֶלְיוֹן׃

רַשִׁ״י אודה ה' כצדקו. כשיצדיק הדין הגמור לשפוט הרשעים כרשעם:

אִבְּן עֶזְרָא אודה – שדן דין צדקו והזכיר עליון כנגד ירד.

מְצוּדַת דָּוִד כצדקו. כאשר ראוי להודות על הצדקת דינו: ואזמרה. אשבח בזמר את שם ה׳‎ לומר שעוד הוא עליון ומאד נעלה על כל התשבחות:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.