Psalms 71 — תְּהִלִּים עא

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א בְּךָ־יְהוָה חָסִיתִי אַל־אֵבוֹשָׁה לְעוֹלָם׃

אִבְּן עֶזְרָא בך ה' חסיתי - הנכון בעיני: כי זה המזמור דוד חברו, כמו המזמור: ברכי נפשי את ה' אלהי גדלת מאד, כי הוא דבק. בך - אתה השם עומד לנצח, על כן לא אבוש לעולם.

מְצוּדַת דָּוִד בך. על כי חסיתי בך מהראוי שאל אבוש לעולם:

מְצוּדַת צִיּוֹן חסיתי. בטחתי:

ב בְּצִדְקָתְךָ תַּצִּילֵנִי וּתְפַלְּטֵנִי הַטֵּה־אֵלַי אָזְנְךָ וְהוֹשִׁיעֵנִי׃

אִבְּן עֶזְרָא בצדקתך - הטעם שתדין בצדק, כי אויבי יעשו לי עול.

מְצוּדַת דָּוִד בצדקתך. ולא לפי גמול המעשה: הטה וגו׳‎. להאזין תפלתי:

ג הֱיֵה לִי לְצוּר מָעוֹן לָבוֹא תָּמִיד צִוִּיתָ לְהוֹשִׁיעֵנִי כִּי־סַלְעִי וּמְצוּדָתִי אָתָּה׃

רַשִׁ״י לבוא תמיד. באותו מעון, להנצל בתוכו מן הרודף: צוית להושיעני. פעמים רבות הושעתני על ידי שלוחיך:

אִבְּן עֶזְרָא היה לי - כמו מעון להסתר בו, על כן אחריו לבא תמיד, כי כל מעון הוא למעלה. וטעם צוית – שהבטיחו שמואל או על דרך הוא צוה ויעמד כמו דבור השם, שהטעם על הגזרות על ידי המלאכים.

מְצוּדַת דָּוִד לצור מעון. להיות דומה לצור העשוי בו מקום מדור המוכן לבוא בו תמיד להסתר: צוית. הלא מעולם צוית למלאכיך להושיעני כי אתה לי למעוז כסלע ומצודה מימות עולם לזה גם עתה אל תרף ידך:

מְצוּדַת צִיּוֹן מעון. מדור: ומצודתי. ענין מבצר חזק:

ד אֱ‍לֹהַי פַּלְּטֵנִי מִיַּד רָשָׁע מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ׃

רַשִׁ״י וחומץ. כמו חומס וכן (ישעיה א') אשרו חמוץ, נגזל:

אִבְּן עֶזְרָא אלהי - התברר טעם בצדקתך. וחומץ - כמו: אשרו חמוץ.

מְצוּדַת צִיּוֹן וחומץ. חומס וגוזל כמו אשרו חמוץ (ישעיה א׳):

ה כִּי־אַתָּה תִקְוָתִי אֲדֹנָי יְהוִה מִבְטַחִי מִנְּעוּרָי׃

אִבְּן עֶזְרָא כי - אין לי תקוה זולתך, ככה אותך קויתי מיום היותי על האדמה, וזה הוא מבטחי מנעורי.

מְצוּדַת דָּוִד אתה תקותי. אליך אקוה ואתה לי למבטח מנעורי:

ו עָלֶיךָ נִסְמַכְתִּי מִבֶּטֶן מִמְּעֵי אִמִּי אַתָּה גוֹזִי בְּךָ תְהִלָּתִי תָמִיד׃

רַשִׁ״י אתה גוזי. אתה מוציאי ומעבירי כמו (במדבר י״א:ל״א) ויגז שלוים, כי גז חיש ונעופה (לקמן צ'):

אִבְּן עֶזְרָא עליך, גוזי - כמו: ויגז שלוים, על כן תהלתך בך תמיד.

מְצוּדַת דָּוִד מבטן. מעת צאתי מבטן אמי: אתה גוזי. אתה הוצאתני מרחם אמי ולזה תמיד מהלל פי הוא בך:

מְצוּדַת צִיּוֹן גוזי. ענין הוצאה כמו ויגז שלוים (במדבר י״א:ל״א) שהוציאם מן הים:

ז כְּמוֹפֵת הָיִיתִי לְרַבִּים וְאַתָּה מַחֲסִי־עֹז׃

רַשִׁ״י כמופת הייתי לרבים. רבים ראו צרותי ודאגו פן יקראם דוגמת צרתי פן אהיה להם לאות כאשר הוקרה לזה כן יקרה לנו כענין שנאמר (יחזקאל כ"ד) והיה יחזקאל לכם למופת:

אִבְּן עֶזְרָא כמופת - הטעם בעבור שנסמכתי עליך ואתה סמכתני הייתי כמופת לרבים שלא היו מאמינים בך, כדרך והיה יחזקאל לכם למופת.

מְצוּדַת דָּוִד כמופת. עם כי הייתי כמופת לרבים ר״‎ל הצרות הבאות עלי המה היו לאות ולמופת להפחיד בני אדם שלא יחטאו שבל יקרה להם כמקרי: ואתה מחסי עוז. אבל אתה מחסי עוז ולא כלו אותי הצרות ההמה:

ח יִמָּלֵא פִי תְּהִלָּתֶךָ כָּל־הַיּוֹם תִּפְאַרְתֶּךָ׃

אִבְּן עֶזְרָא ימלא - כנגד בך תהלתך, ככה עד שימלא פי, והטעם כל ימי.

מְצוּדַת דָּוִד ימלא פי. ובעבור זה ימלא וכו׳‎: כל היום. מוסב על ימלא פי לומר כל היום ימלא פי לספר תפארתך:

ט אַל־תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה כִּכְלוֹת כֹּחִי אַל־תַּעַזְבֵנִי׃

רַשִׁ״י לעת זקנה. אם זקנתי בחטאים כלומר שחטאתי הרבה:

אִבְּן עֶזְרָא אל - הטעם כאשר עזרתני מנעורי, עזרני עת זקנתי.

מְצוּדַת דָּוִד לעת זקנה. לבל יאמרו כל מה שנתחזקתי לשעבר היה בכח ידי ולא ה׳‎ פעל כל זאת ולזה לא נשאר בחזקי בעת הזקנה כי תש כחי:

י כִּי־אָמְרוּ אוֹיְבַי לִי וְשֹׁמְרֵי נַפְשִׁי נוֹעֲצוּ יַחְדָּו׃

רַשִׁ״י כי אמרו אויבי לי. אמרו אויבי עלי ונועצו יחדו לאמר אלהים עזבו אין אנו נענשין עליו שכבר נכשל בעבירה:

אִבְּן עֶזְרָא כי, לי - בעבורי, כמו פן יאמרו אויבי לי. ושומרי נפשי - שהייתי מחשב שהם עוזרי, נועצו יחדיו עם אויבי.

יא לֵאמֹר אֱלֹהִים עֲזָבוֹ רִדְפוּ וְתִפְשׂוּהוּ כִּי־אֵין מַצִּיל׃

אִבְּן עֶזְרָא לאמר - זה אומרים ואומרים אלה לאלה.

מְצוּדַת דָּוִד לאמר. כה יאמרו אלהים עזבו ר״‎ל נעזב הוא אל המקרה ולזה רדפוהו כי אין לו מציל לא בכח יד ה׳‎ ולא בכח ידו כי מעתה תש כוחו:

יב אֱלֹהִים אַל־תִּרְחַק מִמֶּנִּי אֱלֹהַי לְעֶזְרָתִי חישה [חוּשָׁה׃]

אִבְּן עֶזְרָא אלהים אל תרחק - אם רחק יום ישועתי, יחשבו כי רחקת ממני.

מְצוּדַת דָּוִד אלהים. לזה אתה אלהים אל תרחק ממני אם כחי כלה הלא ידך לא תקצר:

יג יֵבֹשׁוּ יִכְלוּ שֹׂטְנֵי נַפְשִׁי יַעֲטוּ חֶרְפָּה וּכְלִמָּה מְבַקְשֵׁי רָעָתִי׃

אִבְּן עֶזְרָא יבושו, שוטני נפשי - הם שהיו אוהביו שוטני נפשו. ומבקשי רעתי - הם אויבי.

מְצוּדַת דָּוִד יבושו. אז יבושו בראותם כי ה׳‎ עמדי: יכלו. לא יוסיפו להשטין עוד בראותם כי לא יועילו: יעטו. יהיו מסובבים בכלימה כהלבוש הזה המעטף גוף האדם מסביב:

מְצוּדַת צִיּוֹן שוטני. מל׳ שטן וקטרוג: יעטו. יעטפו כמו עוטה אור כשלמה (לקמן ק״ד):

יד וַאֲנִי תָּמִיד אֲיַחֵל וְהוֹסַפְתִּי עַל־כָּל־תְּהִלָּתֶךָ׃

רַשִׁ״י ואני תמיד איחל. לישועתך וכשתושיעני אוסיף על תהלתך:

אִבְּן עֶזְרָא ואני - הטעם אם רחק יום ישועתי, אני תמיד אייחל ואוסיף להללך.

מְצוּדַת דָּוִד ואני תמיד איחל. על כי ידעתי אשר תמלא תוחלתי: על כל תהלתך. אשר הללתיך מאז אוסיף עוד:

מְצוּדַת צִיּוֹן איחל. אקוה:

טו פִּי יְסַפֵּר צִדְקָתֶךָ כָּל־הַיּוֹם תְּשׁוּעָתֶךָ כִּי לֹא יָדַעְתִּי סְפֹרוֹת׃

רַשִׁ״י לא ידעתי ספורות. של צדקות והתשועות שעשית עמי:

אִבְּן עֶזְרָא פי, צדקתך - שעשית לאחרים ועמי בימים הראשונים והתשועות שעשית. כי לא ידעתי - כדרך: כי עם קשה עורף הוא, אף על פי שלא אדע מספריהם וחולם ספורות תחת שורק, על משקל גבורות.

מְצוּדַת דָּוִד כי לא ידעתי ספורות. לא ידעתי מספר ידוע לתשועתך לומר אגמור לספר כולם ואחדל כי אין להם מספר ולכן אספר כל היום:

טז אָבוֹא בִּגְבֻרוֹת אֲדֹנָי יְהוִה אַזְכִּיר צִדְקָתְךָ לְבַדֶּךָ׃

רַשִׁ״י אבוא. להודות ולהלל בגבורתך:

אִבְּן עֶזְרָא אבוא - לספר גבורותיך, ובעבור כי משפטי רבים מהגבורים להשתרר, על כן: אזכיר צדקתך לבדך.

מְצוּדַת דָּוִד אבוא. בכל מקום בואי הנה אבוא בעזר גבורות ה׳‎ ולזה אזכיר לבד צדקתך הואיל ואין לי עזר כ״‎א ממך:

יז אֱ‍לֹהִים לִמַּדְתַּנִי מִנְּעוּרָי וְעַד־הֵנָּה אַגִּיד נִפְלְאוֹתֶיךָ׃

רַשִׁ״י ועד הנה. עד היום במה שעבר עלי: ועד זקנה ושיבה. לכשאגיע לששים ושבעים אל תעזבני (סא"א):

אִבְּן עֶזְרָא אלהים - כמה היה משפטי להללך, כי אתה למדתני כמו רגילות, כמו: פרא למוד מדבר וגם עזרני להלך כמנהגי.

מְצוּדַת דָּוִד למדתני. נתתי לי בינה מנעורי להכיר נפלאותיך ומאז ועד הנה אספרם:

יח וְגַם עַד־זִקְנָה וְשֵׂיבָה אֱלֹהִים אַל־תַּעַזְבֵנִי עַד־אַגִּיד זְרוֹעֲךָ לְדוֹר לְכָל־יָבוֹא גְּבוּרָתֶךָ׃

רַשִׁ״י לכל יבוא גבורתך. לכל אשר יבוא אצלי אגיד גבורתיך:

אִבְּן עֶזְרָא זרועך - תוקף זרועך. לדור - הבא. לכל יבא - לכל אשר יבוא. הטעם: שיולד כמו: דור הולך ודור בא.

מְצוּדַת דָּוִד עד אגיד. ר״‎ל בכדי שאוכל להגיד ולהראות בעצמי כח זרועך להדור ההוא למען יודע גבורתך לכל הדורות הבאים כי האבות יספרו לבניהם:

יט וְצִדְקָתְךָ אֱלֹהִים עַד־מָרוֹם אֲשֶׁר־עָשִׂיתָ גְדֹלוֹת אֱלֹהִים מִי כָמוֹךָ׃

רַשִׁ״י וצדקתך אלהים. אשר היא עד מרום, שני המקראות מחוברים עם אגיד זרועך לדור:

אִבְּן עֶזְרָא וצדקתך - גבוהה מצדקת כל צדיק, כדרך ומרומם על כל ברכה. ויפת אמר: שלא אוכל לספרה, כי גבוהה עד מרום והגדולות שעשית, לאות כי אין אלהים כמוך.

מְצוּדַת דָּוִד וצדקתך. אף אגיד לומר הצדקה אשר עשית עמדי גברה למעלה עד מרום ולא בגמול עשית מה שעשית: אלהים. ר״‎ל כי אלהים אתה בעל היכולת ומי כמוך למחות בידך:

כ אֲשֶׁר הראיתנו [הִרְאִיתַנִי ] צָרוֹת רַבּוֹת וְרָעוֹת תָּשׁוּב תחיינו [תְּחַיֵּינִי] וּמִתְּהֹמוֹת הָאָרֶץ תָּשׁוּב תַּעֲלֵנִי׃

אִבְּן עֶזְרָא אשר - לספר הגדולות שעשה ודימה הצרות, כאילו היה בתהומות הארץ.

מְצוּדַת דָּוִד אשר הראיתני. הצרות הבאות עלי הנה אתה הראתני אותם ומידך באו ואין ביד מי למנעם וגם אתה תשוב תחייני ואין ביד מי למחות:

מְצוּדַת צִיּוֹן מתהומות. ענין עומק המים:

כא תֶּרֶב גְּדֻלָּתִי וְתִסֹּב תְּנַחֲמֵנִי׃

אִבְּן עֶזְרָא תרב - מבנין הכבד על דרך: ויפן זנב אל זנב. ואמר גדולתי – כנגד אשר עשית גדולות. וטעם תנחמני – בעבור הצרות שעברו עליו.

מְצוּדַת דָּוִד תרב. לא הצלה בלבד כ״‎א עוד תרבה גדולתי ולזה תסובב לי נחמה על הצרות אשר עברו עלי:

מְצוּדַת צִיּוֹן תרב. תרבה:

כב גַּם־אֲנִי אוֹדְךָ בִכְלִי־נֶבֶל אֲמִתְּךָ אֱלֹהָי אֲזַמְּרָה לְךָ בְכִנּוֹר קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל׃

אִבְּן עֶזְרָא גם, אמתך - זה הוא אמתך, שהוא חייב להודות.

מְצוּדַת דָּוִד גם אני. כמו שתרבה גדולתי כן ארבה גם אני להודות בנבל על אמתך ולזמר בכנור:

כג תְּרַנֵּנָּה שְׂפָתַי כִּי אֲזַמְּרָה־לָּךְ וְנַפְשִׁי אֲשֶׁר פָּדִיתָ׃

רַשִׁ״י תרננה שפתי. עם זמר קול הכנור כשאזמרה לך בכנור:

אִבְּן עֶזְרָא תרננה - הדגש לחסרון נו"ן שלישית, כי המלה מפעלי הכפל והטעם כאשר אזמרה לך בכנור, גם שפתי תרננה, גם נפשי תרנן. והזכיר פדית – עם הנפש, כי הוא מושל בגוף.

מְצוּדַת דָּוִד תרננה שפתי. בחתוך הדבור כי בפה אזמר לך: ונפשי. גם נפשי אשר פדית תרנן גם היא כפי רוחניותה:

כד גַּם־לְשׁוֹנִי כָּל־הַיּוֹם תֶּהְגֶּה צִדְקָתֶךָ כִּי־בֹשׁוּ כִי־חָפְרוּ מְבַקְשֵׁי רָעָתִי׃

אִבְּן עֶזְרָא גם - עתה אזמר בכינור, רק תמיד לשוני תהגה צדקתך בלא כינור, על כן מלת גם והזכיר כי בושו או חפרו ארנן, כי אין לי פחד.

מְצוּדַת דָּוִד צדקתך. לומר מה שעשית הוא בצדקה ולא בגמול: כי יבושו. בראותם כי עוד הרבית גדולתי נוסף על הצלת הרעה ובעבור זאת אספר צדקתך כל היום:

מְצוּדַת צִיּוֹן תהגה. תדבר כמו לא יהגו בגרונם (לקמן קט״ו): חפרו. ענין כלימה:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.