Sign In

Psalms 72 — תְּהִלִּים עב

גודל הטקסט
Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א לִשְׁלֹמֹה אֱ‍לֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן וְצִדְקָתְךָ לְבֶן־מֶלֶךְ׃

רַשִׁ״י לשלמה. על שלמה בנו התפלל תפלה זו שצפה ברה"ק שהוא עתיד לשאול מאת הקב"ה לב להבין לשמוע משפט: משפטיך. חכמת דינך שצוית בתורה: וצדקתך. לצדק את הדין: מלך ובן מלך. שניהם בשלמה אמורים, דבר אחר משפטיך למלך תן היסורין יהו כלים בי והצדקה עשה לבני שיהיה שלום בימיו:
אִבְּן עֶזְרָא לשלמה, למלך תן - נבואת דוד, או אחד מהמשוררים על שלמה או על משיח והוא אות למ"ד, כמו בעבור, כמו וללוי אמר כי תומיך ואוריך, לנכח השם. והחל אלהים - בעבור משפטיך. והטעם שהשם נתן לו רשות לעשות משפטי אלהים. וככה וצדקתך – ושיהיה שופט צדק.
מְצוּדַת דָּוִד לשלמה. ר״‎ל התפלה זו התפלל על שלמה בנו: אלהים משפטיך וגו׳‎. דוד צפה ברה״‎ק שעתיד שלמה בנו לשאול מה׳‎ לב מבין ועשות משפט לזה התפלל עליו ואמר אתה אלהים תן לו לב לעשות משפט התורה: וצדקתך. תן לו מתן זה בצדקה: לבן מלך. לשלמה שהוא בן מלך:

ב יָדִין עַמְּךָ בְצֶדֶק וַעֲנִיֶּיךָ בְמִשְׁפָּט׃

אִבְּן עֶזְרָא וככה פירוש, ידין וטעם וענייך – שהשרים, גם העשירים יתגברו עליהם.
מְצוּדַת דָּוִד וענייך במשפט. ולא יהדר פני העשיר הדן עמו:

ג יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם לָעָם וּגְבָעוֹת בִּצְדָקָה׃

רַשִׁ״י ישאו הרים. בימיו: שלום לעם. ומהו השלום שההרים נושאין כשהן עושין פירות אין עין הבריות צרה וקורא איש לרעהו אל תחת גפן ואל תחת תאנה: וגבעות בצדקה. וגבעות ישאו להם שלום ע"י הצדקה שיעשו:
אִבְּן עֶזְרָא ישאו - הטעם כי בהיות המלך שופט צדק ירבה שלום בארץ. וטעם הרים – שאין שם יישוב. וטעם בצדקה – בעבור הצדקה ישאו הרים וגבעות שלום כדרך בבעל פעור. ויש אומרים: כי בצדקה, כמו: שלום.
מְצוּדַת דָּוִד ישאו הרים. ר״‎ל יצמיחו רב תבואות המביא שלום כי בעת השובע אין עין אדם צרה בחבירו: וגבעות. גם המה ישאו שלום בעבור צדקת המשפט:

ד יִשְׁפֹּט עֲ‍נִיֵּי־עָם יוֹשִׁיעַ לִבְנֵי אֶבְיוֹן וִידַכֵּא עוֹשֵׁק׃

אִבְּן עֶזְרָא ישפוט - כדרך שפטני אלהים, יעשה להם משפט. ועושק – הוא הלוקח הון חבירו במרמה ופיתוי ובסתר, ושלמה ברוב חכמתו יכיר העושק.
מְצוּדַת דָּוִד עניי עם. אף כי משפטם בדבר מועט יתן לב לשפוט: לבני אביון. החלושים ביותר בעבור העוני והקוטן: וידכא עושק. הבא לעשקם:
מְצוּדַת צִיּוֹן וידכא. ענין שבר וכתיתה: עושק. גזלן וחמסן:

ה יִירָאוּךָ עִם־שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים׃

רַשִׁ״י ייראוך עם שמש. ממני ילמדו ישראל ליראה אותך כל ימי השמש והירח לדור דורים: ולפני ירח. בעוד הירח קיים והם לפניו והרבה יש בלשון משנה בפני הבית ושלא בפני הבית:
אִבְּן עֶזְרָא יראוך - וכאשר ידכא העושק יראוך כל העושקים. וטעם עם שמש – כל הימים שתעמוד השמש וככה ולפני ירח, כדרך: ידכאום לפני עש.
מְצוּדַת דָּוִד ייראוך. בימיו יראו ממך ישראל בעת זריחת השמש ולפני הארת הירח ר״‎ל בכל עת: דור דורים. ר״‎ל וכן יהיה כל ימי הדורות כי שלמה יכוון לב אנשי דורו אל המקום והם יכוונו לב בניהם וכן לעולם:

ו יֵרֵד כְּמָטָר עַל־גֵּז כִּרְבִיבִים זַרְזִיף אָרֶץ׃

רַשִׁ״י ירד כמטר על גז. ירד דברו בתוך עמך ובלבם כמטר היורד על ירק הגזוז שהוא צריך לגשמים לאחר שגזזהו כענין שנאמ' (עמוס ז׳:א׳) והנה לקש אחר גזי המלך: זרזיף ארץ. לשון טיפים הוא בלשון ארמי במסכת יומא הוא מטו זרזיפי דמיא:
אִבְּן עֶזְרָא ירד - מארמונו אל בית המשפט, או ירד משפט שהזכיר ישפוט עניי, כדרך יערוף כמטר. ומלת גז – מפעלי הכפל מגזרת לגזוז גזי המלך. זרזיף - מלה מארבע אותיות אין ריע לה. וטעמה: רווי או שובע.
מְצוּדַת דָּוִד ירד כמטר. תוכחת מוסרי שלמה ירד בחדרי לבות בני אדם לעשות פרי כאשר ירד המטר על הדשא הגזוז ממעל והשרשים נשארו מתחת אשר המטר הוא סבה למהר הצמיחה במהירות נפלא: זרזיף ארץ. הנוטף בארץ בעומק המחרישה:
מְצוּדַת צִיּוֹן גז. מלשון גזיזה: כרביבים. טיפי המטר היורה כחץ והוא מלשון רובה קשת (בראשית כ״א): זרזיף. ענין נטיפה ובדרז״ל זרזיפי דמיא (יומא פו):

ז יִפְרַח־בְּיָמָיו צַדִּיק וְרֹב שָׁלוֹם עַד־בְּלִי יָרֵחַ׃

רַשִׁ״י יפרח בימיו צדיק. ישראל: ורוב שלום. יפרח בימיו ויהי שלום זה ארוך עד לעולם, וכל תפלה זו נתקיימה חוץ מדבר הזה לפי ששלמה חטא לפיכך לא נמשכה מלכותו שהמלכות נמסרה לדוד על תנאי אם ישמרו בניך את דרכי (ס"א דרכם) וישראל פרחו בימיו שנאמר (מלכים א ד׳:כ׳) יהודה וישראל רבים כחול וגו' ורוב שלום היה שנאמר וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו כל ימי שלמה:
אִבְּן עֶזְרָא יפרח - המטר יפריח, על כן הזכיר יפרח. והטעם: שירבו הצדיקים ויפרח רוב שלום, או רוב שלום יהיה בימיו, עד שלא יהי ירח. והטעם: תמיד.
מְצוּדַת דָּוִד יפרח. יתגדל ויעלה מעלה מעלה: ורוב שלום. יהיה לו רוב שלום ותתמיד עד שיבלה הירח ר״‎ל עד עולם:
מְצוּדַת צִיּוֹן בלי. מל׳ בליה והפסד:

ח וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד־יָם וּמִנָּהָר עַד־אַפְסֵי־אָרֶץ׃

רַשִׁ״י וירד מים עד ים. כל א"י מים סוף ועד ים פלשתים: ומנהר עד אפסי ארץ. כי הוא רודה בכל עבר הנהר וגומר (שם):
אִבְּן עֶזְרָא וירד - אם על שלמה מים – סוף. עד ים – פלשתים. ומנהר - זה פרת. ואפסי ארץ - זה מדבר, והנה הזכיר אורך ארץ ישראל ורחבה. ואם על המשיח, מים - הדרומי הנקרא הים האדום אל ים צפון, שהוא ים אוקיינוס. ומנהר - נהר יוצא מעדן שהוא בתחלת מזרח ועד אפסי ארץ, שהוא בסוף מערב.
מְצוּדַת דָּוִד וירד. ימשול מים הדרומי הנקרא ים האדום עד ים הצפוני הוא ים אוקיינוס ומנהר. היוצא מן העדן שהוא תחילת המזרח: עד אפסי ארץ. עד סוף המערב:
מְצוּדַת צִיּוֹן וירד. ענין ממשלה כמו ורדו בדגת הים (בראשית א׳:כ״ח): אפסי. קצות:

ט לְפָנָיו יִכְרְעוּ צִיִּים וְאֹיְבָיו עָפָר יְלַחֵכוּ׃

רַשִׁ״י ציים. כתות של שרים כדמתרגם וצים מיד כתים (במדבר כ״ד:כ״ד) וסיען יסתחרן מרומאי:
אִבְּן עֶזְרָא לפניו, ציים - השוכנים בארץ ציה. והנכון בעיני: בעלי הספינות כאשר כתוב אחריו תרשיש ואיים שהוא כמו איי הים. ורבי משה אמר: כי איים השוכנים עם איה במדבר. ואיננו נכון, ומלת ישיבו שיתנו זה תמיד, כמו: והשיב למלך ישראל. ויש אומרים: בתשובת כל שנה יתנו מס.
מְצוּדַת דָּוִד ציים. אנשי הספינות הבאים ממרחק: עפר ילחכו. ר״‎ל יכפפו קומתם עד לארץ להשתחוות לו כמו המלחך העפר שכופף קומתו עד לארץ:
מְצוּדַת צִיּוֹן ציים. ספינות כמו וצי אדיר (ישעיה ל״ג): ילחכו. ענין הלקיקה בלשון כמו כלחוך השור (במדבר כ״ב):

י מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים מִנְחָה יָשִׁיבוּ מַלְכֵי שְׁבָא וּסְבָא אֶשְׁכָּר יַקְרִיבוּ׃

רַשִׁ״י מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו. כי אני תרשיש למלך בים עם אני חירם אחת לשלש שנים תבא אני תרשיש וגו' (מ"א י'): מלכי שבא. מלכת שבא: אשכר. דורון:
אִבְּן עֶזְרָא אשכר - כמו מנחה.
מְצוּדַת דָּוִד ואיים. יושבי איי הים: מנחה ישיבו. לפי שהיה תמידי פעם אחר פעם לזה אמר לשון השבה וכן השיב וגו׳‎ מאה אלף כרים (מ״‎ב ג):
מְצוּדַת צִיּוֹן אשכר. תשורה ודורון כמו השיבו אשכרך (יחזקאל כ״ז):

יא וְיִשְׁתַּחֲווּ־לוֹ כָל־מְלָכִים כָּל־גּוֹיִם יַעַבְדוּהוּ׃

רַשִׁ״י כל גוים יעבדוהו. וכל הארץ מביאים מנחה לשלמה והמה מביאין איש מנחתו (שם ד'):
אִבְּן עֶזְרָא וישתחוו - פרט להזכיר מלכי תרשיש ושבא ואחר כן כלל וישתחוו לו כל מלכים, כל גוים שהם תחת ידיהם.

יב כִּי־יַצִּיל אֶבְיוֹן מְשַׁוֵּעַ וְעָנִי וְאֵין־עֹזֵר לוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא כי - הטעם כי הוא ידין המלכים גם העמים, והמלך העני, כנגד אחר יצילנו.
מְצוּדַת דָּוִד כי יציל. הטובה ההיא יהיה לו בזכות אשר יציל האביון מצעקתו אשר יצעק מפני נוגשיו: ועני. גם את העני יציל ואת כל מי אשר אין לו עוזר:

יג יָחֹס עַל־דַּל וְאֶבְיוֹן וְנַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים יוֹשִׁיעַ׃

אִבְּן עֶזְרָא יחוס - על הדל ואביון מהעמים.
מְצוּדַת דָּוִד יחוס. יהיה חס על דל ואביון: יושיע. מיד הקמים עליהם:

יד מִתּוֹךְ וּמֵחָמָס יִגְאַל נַפְשָׁם וְיֵיקַר דָּמָם בְּעֵינָיו׃

רַשִׁ״י מתוך ומחמס. ממכות ומגזל מצאתי מתוך ל' תוך תוכות בעלי מזמות חורשי און כמו איש תככים (משלי כ"ח): יגאל נפשם. ע"י משפט וצדקה שיעשה בהם:
אִבְּן עֶזְרָא מתוך - הוא העושק בסתר. וחמס - בגלוי, מגזרת נחמסו עקביך, ואע"פ שהם אביונים. וייקר דמם - כדרך: דמים לו. והטעם יקרים הם בעיניו לא ירצה שיהרגו על כן אחריו.
מְצוּדַת דָּוִד יגאל נפשם. לבל ילכדו בידי חושבי הרעות ועושי החמס: וייקר. דם האביונים יהיה יקר וחשוב בעיניו ויתן לב להציל ממות נפשם:
מְצוּדַת צִיּוֹן מתוך. עניינו מחשבה רעה הטמונה בתוך הלב:

טו וִיחִי וְיִתֶּן־לוֹ מִזְּהַב שְׁבָא וְיִתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ תָמִיד כָּל־הַיּוֹם יְבָרֲכֶנְהוּ׃

רַשִׁ״י ויחי. שלמה: ויתן לו. הקב"ה: מזהב שבא. וכן היתה גם עושר גם כבוד אשר לא היה כמוך וגומר (מלכים א ג׳:י״ג): ויתפלל בעדו תמיד וגו'. היא התפלה היא הברכה כשהקב"ה אומר לאדם ברוך תהיה ל' תפלה הוא:
אִבְּן עֶזְרָא ויחי - כל אחד מהם ולא די שיחייהו עד יעשירהו, וזה טעם ויתן לו מזהב שבא ויתפלל בעדו כל עני.
מְצוּדַת דָּוִד ויחי. על כי יהיה נפש האביון יקרה בעיניו לזה יחיה אותו מהונו ואף יעשרנו כי יתן לו מן הזהב הבא משבא: ויתפלל. ובעבור זה יתפלל תמיד בעדו ויברך אותו כל היום:

טז יְהִי פִסַּת־בַּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ׃

רַשִׁ״י פסת בר. ל' פסיון תוספת ורבוי, ורבותינו פירשוהו לשון גלוסקאות לימות המשיח וכל המזמור במלך המשיח, ד"א פסת בר ל' רצון כמו פייס שהבריות מתפייסין ומתרצין מאת המקום כשנותן שובע בעולם: ירעש כלבנון פריו. חטין גסין כפירות האילן ככליות של שור הגדול שהיה בימי שמעון בן שטח: ויציצו. ישראל: מעיר. מתוך ירושלים כעשב הארץ:
אִבְּן עֶזְרָא יהי - העני כפיסת בר כמו פס ידא כף זורעת בר בארץ, או בראש הרים וירעש זה הפרי שהוא הבר. והטעם: שיהיה גדול שירעש כעצי לבנון. ויציצו מעיר - כמו בעיר, הפך והנותר בבשר ובלחם. ויש אומרים: כי בר, כמו: כבור ידי ואין טעם לו.
מְצוּדַת דָּוִד פסת בר. רבוי תבואה יצמח בארץ: בראש הרים. התבואה אשר תצמח בראש ההרים הנה מגודל הפירות ומרוב הרוח המצוייה בהרים ירעשו הפירות כמו רעש עצי הלבנון ויציצו מעיר. אנשי העיר יפריחו ממנה כעשב הארץ ר״‎ל יפרו וירבו ויתפשטו בארץ:
מְצוּדַת צִיּוֹן פסת. ענין רבוי מלשון פשה תפשה (ויקרא י״ג) ועם שהוא בסמ״ך: בר. תבואה כמו לשבור בר (ברא׳ מ״ב): ויציצו. ענין פריחה כמו ויצץ ציץ (במדבר י״ז):

יז יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי־שֶׁמֶשׁ ינין [יִנּוֹן] שְׁמוֹ וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ כָּל־גּוֹיִם יְאַשְּׁרוּהוּ׃

רַשִׁ״י יהי שמו. של שלמה נזכר לעולם בעושרו ובחכמתו: לפני שמש ינון שמו. כל ימי השמש יגדל שמו: ינון. ל' מלכות ושררה כמו (משלי כ״ט:כ״א) ואחריתו יהיה מנון, ולניני השליט על נכסי אחרים, אמרו בלבם נינם יחד (לקמן ע"ד) מלכיהם יחד: ויתברכו בו. אדם אומר לבנו תהי חכם ועשיר כשלמה:
אִבְּן עֶזְרָא יהי שמו - שם שלמה או המשיח. ינון - בניין נפעל, כמו יכון מגזרת נין ינוב וירבה.
מְצוּדַת דָּוִד יהי שמו. יזכר שמו לעולם: לפני שמש. לעולם כל ימי עמידת השמש יהיה נקרא שמו בשם שררה: ויתברכו בו. המברך את בניו יאמר בברכתו ישימך אלהים כשלמה: יאשרוהו. בעבור חכמתו וכשרון מעשיו:
מְצוּדַת צִיּוֹן ינון. ענין שם שררה כמו ואחריתו יהיה מנון (משלי כ״ט): יאשרהו. ענין שבח ותהלה כמו אשרי האיש (לעיל א׳):

יח בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ׃

רַשִׁ״י ברוך ה'. העושה נפלאות גדולות ברדת האש מן השמים ע"י שלמה בני:
אִבְּן עֶזְרָא ברוך - אז יאמרו כל הגוים: ברוך השם אלהי ישראל. וטעם עושה נפלאות לבדו, שעשה תמיד בעבור ישראל.
מְצוּדַת דָּוִד ברוך ה׳‎. המקום יהא מבורך על הטובה שיעשה לשלמה: לבדו. כי אין מי לעשות נפלאות כמוהו:

יט וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת־כֹּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן׃

אִבְּן עֶזְרָא וברוך - טעם שם כבודו הוא השם הנכבד שהוא שם העצם, כי אין לשם שם בכל הלשונות שהוא שם העצם רק תואר, כמו ה', גם אלהים ושדי ועל כן כתוב: זה שמי לעלם, כי הוא שם אחד לבדו, וככה ושמו אחד. וטעם וימלא כבודו – תהלתו. אמן - מגזרת אמונה.
מְצוּדַת דָּוִד שם כבודו. שמו הראוי לכבודו: וימלא כבודו. כל בני עולם יכירו כבודו אמן ואמן. הדבר הזה יאומן וכפל המלה לחזק הענין:

כ כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן־יִשָׁי׃

רַשִׁ״י כלו תפלות דוד. רבותינו דרשו כלו, כל אלו תפלות דוד לכלול כל הספר על שם דוד ואף מ"ש בני קרח ועשרה זקנים ע"ש שהוא נקרא נעים זמירות ישראל (ש"ב כ"ג), ויש לפתור כלו כמו נסתיימו כמו רומו מעט (איוב כ"ד) שומו שמים (ירמיה ב') וא"כ הוא לא נכתב המזמור במקומו ואין מוקדם ומאוחר בספר ונראין הדברים שלעת זקנתו כשהמליך את שלמה אמרו:
אִבְּן עֶזְרָא כלו - יש אומרים: אז ימלאו תפלות בן ישי. ויש אומרים: כי כלו - כמו כללו יפייך ואיננו נכון. ור' יהודה הלוי אמר: בעבור שהוא סוף ספר, כתב כן הסופר הראשון כאשר נכתוב אנחנו, ברוך נותן ליעף כח.
מְצוּדַת דָּוִד כלו. נשלמו תפלת דוד כי המזמור הזה אמר סמוך למיתתו בעת שהמליך את שלמה ולא הוסיף לומר עוד ולא כתבה בסוף הספר כי ראה להשלים את הספר בהלולים בעבור רוב השבחים האמורים בהם:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.