Psalms 73 — תְּהִלִּים עג

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א מִזְמוֹר לְאָסָף אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְבָרֵי לֵבָב׃

רַשִׁ״י אך טוב לישראל אלהים. לפי שענין המזמור מדבר בצרות הבאות על עובדי המקום לכך פתח בו כך וזהו פירושו אע"פ שאני צועק ומתמה על צרותיהם של ישראל ידעתי כי הקב"ה טוב להם ולטובתם הוא מביא עליהם את הרעה כדי לזכותם לחיי העולם הבא:

אִבְּן עֶזְרָא מזמור לאסף, אך טוב - כל בני איש שאינם משכילים מעשה השם באמת הם מתאוננים ובעבור זה החל אך טוב לישראל כי טעם אך שאיננו טוב לגויי הארצות שלא ידעוהו רק לישראל. לברי לבב - לא לכולם, זה המזמור דומה בטעמו למזמור שמעו זאת כל העמים ושכר הצדיקים לעתיד לבא מפורש במזמור הזה.

מְצוּדַת דָּוִד אך טוב וגו׳‎. ר״‎ל הן השכלתי לדעת שהאלהים הוא אך טוב לישראל ולברי לבב שבהם ולא להרשעים כי הצלחתם באמת לא לטובה יחשב:

מְצוּדַת צִיּוֹן לברי. ברור ונקי מעכירת עון:

ב וַאֲנִי כִּמְעַט נטוי [נָטָיוּ] רַגְלָי כְּאַיִן שפכה [שֻׁפְּכוּ] אֲשֻׁרָי׃

רַשִׁ״י ואני. מטרם שומי זאת אל לבי: כמעט נטיו רגלי ושופכו אשורי לנטות מאחרי המקום:

אִבְּן עֶזְרָא ואני - יתכן היות זה הטעם דברי אסף, או ידבר על לשון כל משכיל ונטית הרגל לסור מהדרכים הישרים שהם דרכי השם, כדרך: באשורו אחזה רגלי, כי בעבור שהרגל הולכת על כן דימה אמונת הלב שירגיל בה בהליכה ומלת נטיו שלימה כמו: צור חסיו בו והנה כאין היה ראוי להיותו כמו כמעט ושפכו כמו נטיו, כאשר אשורי כמו רגלי, כי הטעם כפול כמשפט לשון צחות, רק כאין לא מצאנוה, רק על אפם ומה שאיננו ודרך משל הזכיר לאשורים שנשפכו כמים, כדרך: כמים נשפכתי, בעבור שלא נשאר בכלי מאומה, כמו שפכו אשוריו ואין לו במה ילך.

מְצוּדַת דָּוִד ואני כמעט. טרם שומי זאת על לבי כמעט היו רגלי נטויים מדרך ה׳‎: כאין. כשעה מועטת מאפס זמן היו אשורי נשפכים מעבודת ה׳‎ וכפל הדבר במ״‎ש לגודל הקרוב:

מְצוּדַת צִיּוֹן אשורי. הרגלים שפוסע בהן כמו לא תמעד אשוריו (לעיל ל״ז):

ג כִּי־קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה׃

רַשִׁ״י כי קנאתי בהוללים. במערבבי דרכיהם אשר הייתי רואה את שלומם: בהוללים. מערבבים כמו (ישעיהו א׳:כ״ב) סבאך מהול במים (סא"א):

אִבְּן עֶזְרָא כי - הנה סבת זה הדבר שקינא בהוללים לשון פועל, על משקל הסובבים בעיר, מגזרת ויתהולל.

מְצוּדַת דָּוִד בהוללים. בהצלחת ההוללים כי עיני ראו שלום הרשעים:

מְצוּדַת צִיּוֹן בהוללים. ענין סכלות כמו והתהוללו הרכב (ירמיהו מ״ו:ט׳) ור״ל רשעים כי אין אדם עובר עבירה אא״כ נכנס בו רוח שטות:

ד כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם וּבָרִיא אוּלָם׃

רַשִׁ״י כי אין חרצובות למותם. ל' אסירה כמו (שם נ"ח) פתח חרצובות רשע, מסגרי כבלי רשע שאוסרין בהן העניים אף כאן אין יסורין למיתתם המתים בהם מהם מתים בריאים כאולם בלא יסורין, ורבותינו פירשו חרצובו' נוטריקון שאין חרידין ועצבין מיום המיתה, ד"א שאין הקב"ה מאחר צביונם (פירוש רצונם):

אִבְּן עֶזְרָא כי - מלת חרצובות רביעית ובספר ישעיהו: פתח חרצובות רשע הנה פתח כמו התר ואם כן תהיה חרצובות כמו אגודות. והטעם: שהיה ראוי שיהיו קשורים בעולם שימיתם מהרה. ור' משה הכהן אמר: כי אין חרצובות עד מותם ואולם הם בריאים כאילו כתוב, ואולם כל אחד מהם בריא וזה איננו נכון שתהיה מלת אולם שהיא מלת טעם באחרונה, כי היא כמו לכן אכן רק אך בלתי זולתי למען בעבור, כי כן לא ימצא בכל המקרא. ואחרים אומרים: כי אולם חסר כ"ף והטעם כל אחד בריא כאולם. ויש אומרים: כי הוא חסר בי"ת. והטעם באולם כל אחד בריא באולמו. וטעם להזכיר אולם - כי הוא דר בבית נכבד שיש לו אולם, כמו האולם של בית השם הנזכר בדברי הימים, או בעבור שהדירה באולם בריאות לגוף, בעבור האויר שהוא מגולה ויש סתר מלמעלה. והנכון בעיני: אחר שהזכיר שלום רשעים אראה בחייהם גם במותם ימותו בלא פגעים ותחלואים נגעים ומכאובים, כאילו אין לנפשם קשורים עם גופם. ואולם - על משקל טובם. והטעם: כוחם שהוא כח התולדת השומרת הגוף והוא מגזרת יש לאל ידי, והנה הטעם ימותו במותם בלא יגיעה ובחייהם כח תולדתם חזק ובריא.

מְצוּדַת דָּוִד למותם. לעת בוא זמן מותם אין להם תחלואים ויסורים וכ״‎א בריא הוא כבנין אולם:

מְצוּדַת צִיּוֹן חרצבות. קשרים ואסורים כמו פתח חרצבות רשע (ישעיהו נ״ח:ו׳) ור״ל תחלואים ומכאובות ובריא. מלשון בריאות: אולם. ארמון:

ה בַּעֲמַל אֱנוֹשׁ אֵינֵמוֹ וְעִם־אָדָם לֹא יְנֻגָּעוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא בעמל - בעבור היותם עשירים. ועם אדם - הטעם כפול, או בבא נגע באויר שהוא כולל, הם ימלטו מהנגע ולא הצדיקים.

מְצוּדַת דָּוִד בעמל אנוש. בעת בוא עמל על אנשים אין הוא בכלל העמל ואינם מנוגעים עם שאר בני אדם:

ו לָכֵן עֲנָקַתְמוֹ גַאֲוָה יַעֲטָף־שִׁית חָמָס לָמוֹ׃

רַשִׁ״י לכן ענקתמו גאוה. בעבור זה שאין יסורין באין עליהם העניקתם הגאוה לעלות על צוארם גסות הרוח: יעטף שית חמס למו. החמס שעושין עושה אותם שמנים ועוטף את שתותיה' ועגבותיהם בעובי שומן ובשר:

אִבְּן עֶזְרָא לכן ענקתמו - מגזרת וענקים לגרגרותיך, כדמות זר זהב ויעטוף מגזרת המעטפות. שית - כמו: שית זונה, כמו דרך. ויש אומרים: כי יעטוף –כמו תפלה לעני כי יעטוף. וטעם שית פאה. והטעם: כי החמס יעטוף להם לכל פאה, כאילו הוא ברשותו.

מְצוּדַת דָּוִד ענקתמו. מעלה גאוה סביב צוארו כענק הזה המסבב הצואר: יעטף. יכסה עצמו במסתר לארוב על אנשים לשית ולקחת החמס לעצמו:

מְצוּדַת צִיּוֹן ענקתמו. מל׳ ענק והוא עדי הצואר: יעטף. מל׳ עטיפה ומכסה: שית. ענין שימה:

ז יָצָא מֵחֵלֶב עֵינֵמוֹ עָבְרוּ מַשְׂכִּיּוֹת לֵבָב׃

רַשִׁ״י יצא מחלב עינימו. עיניהם בולטות מרוב שומן כל אדם כחוש עיניו משוקעות: עברו משכיות לבב. יותר ממה שלבם מייחל ומצפה באה להם תאותם עברו בהם בהשגת ידם את תאות לבם:

אִבְּן עֶזְרָא יצא - אמר ר' משה: עינימו כמו כעין הבדולח מרוב החלב יצא ונראה עין יפה למראה. ויש אומרים: מרוב חלבם כאילו יצא עינימו, כדרך: עינים להם ולא יראו. ומלת משכיות – על דעת ר' משה: כמו מחשבות כי השכוי כינוי ללב לאחד שנים טעמים כאחד כתרגום יצף ה' כאילו משכיות מראות, כמו: ולבי ראה הרבה חכמה ודעת ויהי פירוש שכיות החמדה, או יהיה כטעם ואבן משכית מצויירת, והציורים הם המחשבות. וטעם עברו – שעברו אין בני אדם לחשב.

מְצוּדַת דָּוִד יצא. מרוב שומן ידמה שיצאו עיניהם כאילו אין להם עינים כי בעובי שומן הפנים יתכסו העינים: עברו. מצאו הצלחות מרובות עד כי עברו ליותר מאשר עלה בלבם להיות צופים ומביטים עליה:

מְצוּדַת צִיּוֹן משכיות. ענין הבטה וכן מי יתן לשכוי בינה (איוב ל״ח:ל״ו) והוא הלב המביט וחושב הנולדות ומושכלות וקרוב הוא ללשון ארמי כי מצפה (בראשית ל׳) תרגומו סכותא:

ח יָמִיקוּ וִידַבְּרוּ בְרָע עֹשֶׁק מִמָּרוֹם יְדַבֵּרוּ׃

רַשִׁ״י ימיקו. את רעיהם: וידברו ברע עושק. לעשוק אביונים: ממרום ידברו. כגון פרעה וסנחריב ונ"נ מי ה' אשר אשמע בקולו (שמות ה׳:ב׳) מי בכל אלהי הארצות (ישעיהו ל״ו:כ׳) אעלה על במתי עב (שם י"ד) וזהו שתו בשמים פיהם:

אִבְּן עֶזְרָא ימיקו - מגזרת המק בשרו הפועל יוצא והפועל חסר, כאילו ימיקו בדיבורים שלימים וידברו בדבור רע העושק והחמס שעשו ולא ייראו מהשם, וזה טעם ממרום ידברו, כי אין מרום עליהם.

מְצוּדַת דָּוִד ימיקו. ימסו בני אדם במעשיהם ובכל עת ידברו ברע ועושק וכל מחשבתם באלה ממרום ידברו. מדברים כלפי מעלה כפרעה וסנחריב והדומים:

מְצוּדַת צִיּוֹן ימיקו. מלשון המקה והמסה:

ט שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ׃

אִבְּן עֶזְרָא שתו - דגשות התי"ו, כי היא מפעלי הכפל שיחשבו כי אמרות פיהם כאילו הם בשמים, שהם גזירות אין להשיבם והאבר המדבר כזאת הוא מהארץ, וזה טעם ולשונם תהלך בארץ. והנכון בעיני: כי שתו בשמים פיהם, שהם מדברים בשם ובמלאכיו ולשונם כמרגלים שהם הולכים בארץ לדבר ולספר שמץ או דופי, ודבר שנמצא בצדיקים וטעם תהלך כאילו הולכת לשמוע דופי.

מְצוּדַת דָּוִד שתו. שמו פיהם לדבר מול יושב שמים: ולשונם. אף כי לשונם תהלך בארץ מתחת השמים יעיזו פניהם לדבר מול יושב שמים:

י לָכֵן ישיב [יָשׁוּב] עַמּוֹ הֲלֹם וּמֵי מָלֵא יִמָּצוּ לָמוֹ׃

רַשִׁ״י לכן ישוב עמו הלום. לפי שעמו רואים דרך רשעים צלחה ישובו על דרך הרשעים ללכת בדרכיהם: הלום. כמו מי הביאך הלום (שופטים י״ח:ג׳) הלום פה: ומי מלא ימצו למו. ומים של פלג המלא הם ד"ת הם נחשבים למו תמצית ומזלזלים בעיניהם:

אִבְּן עֶזְרָא לכן - אמר רבי משה: הלום תואר מגזרת: והלמה סיסרא כאילו כתוב הלום קמוץ הה"א ושורק בוי"ו, כדרך מוכה ונגוע. ומי מלא - חסר כוס. ימצו - מגזרת ומצית ובאה המלה מלעיל, בעבור היות הטעם בתחלת מלת, כמו כי זה משפט הלשון כמו: עשה לי את החיל הזה. ומ"ם למו – שב אל הנזכרים בתחלת המזמור והם ברי לבב. והנכון: שהוא שב למלת עמו כי ימצא בלשון יחיד ורבים. ולפי דעתי: שהלום כמו הנה כמו הבא עוד הלום איש, כי עמו ישוב בעבור זה שרואה, או ישוב מגזרת שובב או ישיב אל לבו, ולא ידע מה טעם זה.

מְצוּדַת דָּוִד לכן. בעבור רוב שלות הרשעים עם גודל רשעתם: הלום. הנה ר״‎ל למעשה הרשעים ההם: ומי מלא. מי כוס מלא תרעלות ימצו וישתו ר״‎ל מאוד דעותיהם נמשכות אחר מעשה הרשעים ההם:

מְצוּדַת צִיּוֹן הלום. הנה כמו אל תקרב הלום (שמות ג׳:ה׳): ימצו. מלשון מציצה: למו. להם:

יא וְאָמְרוּ אֵיכָה יָדַע־אֵל וְיֵשׁ דֵּעָה בְעֶלְיוֹן׃

רַשִׁ״י ואמרו איכה ידע אל. איכה נוכל לומר שיש דיעה בהקב"ה ותורתו אמת:

אִבְּן עֶזְרָא ואמרו - יש אומרים: הרשעים ולפי דעתי שהאומרים הם עם השם והעד הנה אלה רשעים.

מְצוּדַת דָּוִד איכה ידע אל. מעשה בני אדם: ויש דעה. לדעת הכל וכפל הדבר במ״‎ש:

יב הִנֵּה־אֵלֶּה רְשָׁעִים וְשַׁלְוֵי עוֹלָם הִשְׂגּוּ־חָיִל׃

רַשִׁ״י הנה אלה רשעים. הם ועוברים על תורתו והרי הם שלוים בעולם ומגדילים כח ועושר: ושלוי עולם. לשון שלוה: השגו. הגדילו, ומנחם פירש ישוב עמו הלום, ישוב הרשע להלום את עמו של הקדוש ברוך הוא והראשון למדתי מדבריו של ר"מ בר יצחק שליח צבור זצ"ל:

אִבְּן עֶזְרָא הנה - הטעם שהצדיקים יודעים דעת אמת שיש אלוה נשגב מדעת אדם, והוא חכם לב שידע הכללים שהם עומדים והחלקים שהם הפרטים הם משתנים בכל עת, כן לא ידעם השם כי אינם עומדים והנה הספק בידם, בעבור ראותם הרשעים שהם שלוי עולם בגופם ורבי עושר, כמו: עשה לי את החיל הזה.

מְצוּדַת דָּוִד הנה אלה. רשעים הם והמה בשלוה מעולם וגדלו בעושר רב:

מְצוּדַת צִיּוֹן השגו. גדלו כמו כארז בלבנון ישגה (לקמן צ״ב): חיל. עושר כמו חיל כי ינוב (לעיל ס״ב):

יג אַךְ־רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי וָאֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי׃

רַשִׁ״י אך ריק זכיתי לבבי. כל זה מוסב על ואמרו איכה ידע אל וגם אומר אך לריק ועל חנם אנו שומרים מצותיו של הקב"ה והרי אנו נגועים כל היום:

אִבְּן עֶזְרָא אך - דברי המשכיל. וטעם זכיתי לבבי – שמחשבתי מחשבת אמת ואמונתי זכה עם הבורא, ובעבור זה נברא האדם עד היות נשמתו בחייו זכה ומזהירה ככוכבים. וטעם בנקיון כפי – שלא עשה מעשה גיעול וטינוף מה שאיננו ראוי לעשות. והזכיר כפי – כי רוב המעשים בכפים.

מְצוּדַת דָּוִד אך ריק. לריק ובחנם הייתי זך הלבב מבלי הרהור עון ובחנם רחצתי כפי להיות מנוקים מגזל ושאר עבירות:

יד וָאֱהִי נָגוּעַ כָּל־הַיּוֹם וְתוֹכַחְתִּי לַבְּקָרִים׃

רַשִׁ״י ותוכחתי. נראית כל היום תמיד מבקר לבקר מתחדשות צרות חדשות:

אִבְּן עֶזְרָא ואהי נגוע - מהרשעים, ויו"ד ותוכחתי סימן הפעול כי הרשעים יוכיחוהו הפך ותוכחתי לא אביתם שהוא סימן הפועל. ולפי דעתי: כי נגוע מפאת ראשו לסבלו עמל לכבוש יצרו, ותוכחתי לנפשי. וטעם לבקרים – בכל בקר, כמו: חדשים לבקרים.

מְצוּדַת דָּוִד ואהי. והנה מעשה הטוב הועילו להיות נגוע בכל עת ולבוא עלי תוכחות יסורים בכל בוקר כי הלא להרשעים אין מחסור ואני מוכה ומעונה:

טו אִם־אָמַרְתִּי אֲסַפְּרָה כְמוֹ הִנֵּה דוֹר בָּנֶיךָ בָגָדְתִּי׃

רַשִׁ״י אם אמרתי אספרה כמו. אמר אסף אם אמרתי בלבי לספר את הכל כמו שהוא כל מה שעמו אומר על זאת: הנה דור בניך בגדתי. כלומר אשים אותם בוגדים ורשעים:

אִבְּן עֶזְרָא אם - דברי המשורר. אם אמרתי בלבי, או אומר לאחרים. אספרה כמו - אלה ומלת אלה חסרה, כדרך ה' הטוב יכפר בעד אותם שאכלו הפסח, כי לא כתוב כי כל לבבו שב אל חזקיהו אהיה בוגד בדור בניך השם, שלא תהא אמונת לב באמונתם והנה יחסר בי"ת הנה בדור בניך - הם שקבלתי התורה מפיהם.

מְצוּדַת דָּוִד אספרה כמו. לספר הדבר כמו שהוא ר״‎ל כל מה שיש להרהר: הנה דור. הנה הספור יסית שאף בני הדור ההוא שהמה בניך ר״‎ל מאמינים בך הנה בשמעם מה שיש להרהר אעשה אותם לבוגדים ולזה לא ארבה עוד לדבר:

טז וָאֲחַשְּׁבָה לָדַעַת זֹאת עָמָל היא [הוּא] בְעֵינָי׃

רַשִׁ״י ואחשבה. בלבי: לדעת זאת. מה היא מדתו של הקב"ה כן הוא עמל בעיני נראית היתה מדה זאת לי עמל ולא משפט:

אִבְּן עֶזְרָא ואחשבה - כאשר חשבתי לדעת זה הסוד לא יכולתי לו, זה הוא עמל בעיני.

מְצוּדַת דָּוִד ואחשבה. אהרהר במחשבתי לדעת ולהבין את זאת על כי נראה בעיני שהדבר הזה הוא עמל ולא משפט יושר:

יז עַד־אָבוֹא אֶל־מִקְדְּשֵׁי־אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם׃

רַשִׁ״י עד. אשר באתי אל מקדשי אל. אשר בירושלים, וראיתי מה שאירע בסנחרב ואז הבינותי לאחרית הרשעים שהוא לאבדון ואמרתי אך כל הטובה הבאה להם חלקות הם שהקב"ה מחליק להם הדרך שלהם שתהא נוחה וחלקה למען לא יתנו לב לשוב אליו ויאבדו:

אִבְּן עֶזְרָא עד - עתיד תחת עבר, כאילו ידבר על זמן עומד כאשר פירשתי. וטעם מקדשי אל – ששם כהני השם וחכמי ישראל והם גלו זה הסוד, והוא אבינה לאחריתם, כי לא הובא האדם בעולם הזה להתענג בו או להיותו מלך או עשיר, רק שתהיה אחריתו טובה, וזה הוא שכר נפשות הצדיקים.

מְצוּדַת דָּוִד עד אבא. לא הבנתי דרכי ה׳‎ עד אשר באתי אל המקדש ואל הכהנים המתבודדים שם בעיון החכמה ואת פיהם שאלתי ואדע מלין יענוני ואבינה לאחרית הרשעים שאיננה טובה:

יח אַךְ בַּחֲלָקוֹת תָּשִׁית לָמוֹ הִפַּלְתָּם לְמַשּׁוּאוֹת׃

רַשִׁ״י אך בחלקות תשית למו. כל הטובה הבאה להם שהרי סופם הפלתם למשואות:

אִבְּן עֶזְרָא אך - הרשעים בעולם הזה כמפותים בדברי חלקות ולבסוף יהיו למשואות, כמו: שואה ומשואה לתוהו ואשר איננו בדרך רשעים להשמדם בסופם. יש אומרים: כי למשואות – מגזרת: הנחש השיאני והטעם כפול.

מְצוּדַת דָּוִד אך בחלקות. כל טובתם המה אך לתשלום גמול מעט מעשה הטוב שעשו למען תחליק דרכם שימעדו מהר לפול בחשכת הצרות ולא יהיה להם זכות מה להגן:

מְצוּדַת צִיּוֹן תשית. תשים: למשואות. ענין חושך כמו אמש שואה ומשואה (איוב ל׳:ג׳):

יט אֵיךְ הָיוּ לְשַׁמָּה כְרָגַע סָפוּ תַמּוּ מִן־בַּלָּהוֹת׃

רַשִׁ״י מן בלהות. מן שדים:

אִבְּן עֶזְרָא איך - טעם ספו תמו על נפשותם. בלהות - כמו: בלהות אתנך, כי יש שישוב לאין ולהבל, והעד ואינך. ככחלום. שאין בו אמת בהקיץ החולם, ככה צלמם יהיה בזוי בעיר. והטעם: שהיו נשכחים כי נשכח זכרם.

מְצוּדַת דָּוִד איך. כל רואיהם יתמהו עליהם ויאמרו איך נעשו שממה כרגע וכלו מן הצרות המבהילים:

מְצוּדַת צִיּוֹן ספו. ענין כליון כמו ספתה בהמות (ירמיה י״ב): בלהות. הוא הפוך מן בהלות:

כ כַּחֲלוֹם מֵהָקִיץ אֲדֹנָי בָּעִיר צַלְמָם תִּבְזֶה׃

רַשִׁ״י כחלום מהקיץ. כשינה שאין לה קץ שהוא שינת עולם כן היתה להם ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור (ישעיהו ל״ז:ל״ו): אדני בעיר צלמם תבזה. בירושלים שהרעו עליה שם נתבזה צלם דמותם ונשרפו כלם:

מְצוּדַת דָּוִד כחלום. כמו החלום שמעת הקיצה חלף והלך לו כן יכלו פתאום: בעיר. במקום רואים תבזה צלמם ודמותם:

מְצוּדַת צִיּוֹן צלמם. דמותם:

כא כִּי יִתְחַמֵּץ לְבָבִי וְכִלְיוֹתַי אֶשְׁתּוֹנָן׃

רַשִׁ״י כי יתחמץ לבבי. מטרם שראיתי מפלה זו ברוח הקדש היה לבבי מתחמץ על דרך הרשעים שצלחה, ובכליותי הייתי משתונן, לשון חרב שנון, וכשהוא מתפעל התי"ו ניתנת באמצע שורש התיבה כדרך כל תיבה שיסוד תחילתה שי"ן:

אִבְּן עֶזְרָא כי - יש אומרים: יתחמץ מגזרת חומץ דרך משל, כי ישוב לבי חומץ עם כליותי, עת שאשתונן, מגזרת חץ שנון. ור' משה פירש בו: בלשון חכמינו ז"ל חמץ את הדין.

מְצוּדַת דָּוִד כי יתחמץ לבבי. כי בעוד היה לבי כעוס על הדבר ובעוד אחדד כליותי להרהר:

מְצוּדַת צִיּוֹן יתחמץ. מלשון חומץ ובא בדרך השאלה על הכעס: אשתונן. מל׳ שנון וחדוד:

כב וַאֲנִי־בַעַר וְלֹא אֵדָע בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ׃

רַשִׁ״י ואני. הייתי בער ולא הייתי יודע מה היא המדה וכבהמה הייתי עמך:

אִבְּן עֶזְרָא ואני - הייתי בתחלה לנגדך שלא ידעתי סוד הרשעים כבהמה, עד שעזרתני ונגלה הסוד לי וזה הוא.

מְצוּדַת דָּוִד ואני בער. עדיין הייתי בער ולא אדע מדוע דרך רשעים צלחה: עמך. בהנהגה אשר עמך הייתי כבהמה כי לא הבנתיה:

מְצוּדַת צִיּוֹן בער. שוטה וסכל:

כג וַאֲנִי תָמִיד עִמָּךְ אָחַזְתָּ בְּיַד־יְמִינִי׃

רַשִׁ״י ואני. אע"פ שהייתי רואה כל זה תמיד הייתי עמך ולא זזתי מיראתך: אחזת ביד ימיני. להחזיקני ביראתך כשקרבו רגלי לנטות מדרכך כמו שאמר למעלה כמעט נטיו רגלי:

אִבְּן עֶזְרָא ואני - טעם אחזת ביד ימיני ולא נמוטו פעמי כאשר הזכיר נטיו רגלי.

מְצוּדַת דָּוִד ואני תמיד עמך. ומ״‎מ הייתי תמיד עמך ולא זזתי ממך וכאלו אחזת ביד ימיני ללכת אחריך:

כד בַּעֲצָתְךָ תַנְחֵנִי וְאַחַר כָּבוֹד תִּקָּחֵנִי׃

רַשִׁ״י תנחני. נחיתני: ואחר כבוד תקחני. אילו היה טעם על כבוד היה פתרונו לאחר שהשלמת לסנחרב כל הכבוד שפסקת לו תקחנו אליך הפלאת נסיך לישראל והחרבת את סנחרב עכשיו שהטעם על ואחר זה פתרונו ואחרי כן לכבוד תקחני משכתני אליך לכבוד ולתפארת:

אִבְּן עֶזְרָא בעצתך, תקחני - מלת לקיחה בלא דבר הוא התחברות נשמת הצדיק עם העליונים שאינם גוף ולא ימותו לעולם, על כן בדברי חנוך: ויתהלך חנוך את האלהים, שהרגיל נפשו להתהלך עם המלאכים עד שלקחו השם, והנה יבקש זה המשורר עזרני ונחני והרגילני בעצתך ואחר שתעשה לי זה הכבוד אז תקחני, וכמוהו: כי יקחני סלה. או פירוש ואחר – ואחר כן תקחני ואני כבוד כאחד המלאכים.

מְצוּדַת דָּוִד בעצתך. כאלו נהגת אותי ללכת בעצתך: ואחר. אחר כל אלה תקח אותי הכבוד ר״‎ל בעבור שלא זזתי ממך השגתי את הכבוד בהבנת הדבר לאמיתו:

כה מִי־לִי בַשָּׁמָיִם וְעִמְּךָ לֹא־חָפַצְתִּי בָאָרֶץ׃

רַשִׁ״י מי לי בשמים. שום מלאך שבחרתי לי לאלוה לא בחרתי אלא אותך:

אִבְּן עֶזְרָא מי - אמר רבי משה: הטעם כל חפצו הוא בשמים להיותו עם המלאכים כאילו אמר כל אשר לי הוא בשמים ועמך, אין לי חפץ בארץ. אמר ר' יהודה הלוי מ"כ: מי הוא שאני מבקש הוא בשמים, כדרך: מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי. ולפי דעת הגאון: כי תחסר מלת זולתך אחר בשמים. ולפי דעתי: כי אין לו חפץ בשמים ובארץ אחר אבוד גופו, על כן אחריו.

מְצוּדַת דָּוִד מי לי. עתה רואה אנכי כי אין מי בצבא השמים להרע או להיטיב: ועמך. לא חפצתי לשתף עמך את מי בארץ כי אין דומה לך:

כו כָּלָה שְׁאֵרִי וּלְבָבִי צוּר־לְבָבִי וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָם׃

רַשִׁ״י כלה שארי. נתאוה בשרי ולבבי לך: כלה שארי. ל' תאוה כמו (לקמן קי"ט) כלתה לתשועתך נפשי:

אִבְּן עֶזְרָא כלה שארי - זה הגוף. ולבבי - זה הנפש המתאוה, שהיא כח התולדת רק צור לבבי כטעם תוקף, ולבבי כדרך: אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. וטעם צור לבבי הוא הדבק העומד לעולם ולא יאבד על כן אחר זה.

מְצוּדַת דָּוִד כלה. בשרי ולבבי יתאוו לה׳‎: צור לבבי. כי אלהים הוא חוזק לבבי וחלקי לעולם:

מְצוּדַת צִיּוֹן כלה. ענין תאוה: שארי. בשרי כמו אם יכין שאר לעמו (לקמן ע״ח):

כז כִּי־הִנֵּה רְחֵקֶיךָ יֹאבֵדוּ הִצְמַתָּה כָּל־זוֹנֶה מִמֶּךָּ׃

רַשִׁ״י זונה ממך. נפרד ממך:

אִבְּן עֶזְרָא כי - כדרך: יחד כסיל ובער יאבדו. כל זונה ממך - הוא היוצא במחשבתו ובמעשיו מרשות השם.

מְצוּדַת דָּוִד רחקיך. הרחוקים ממך יאבדו כאשר מעולם הכרת כל הסר ממך:

מְצוּדַת צִיּוֹן הצמתה. ענין כריתה כמו עצמו מצמיתי (לעיל ס״ט): זונה. ענין הסרה ועל שם זה נקראת המנאפת בשם זונה על אשר סרחה מדרכי הצניעות:

כח וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹהִים לִי־טוֹב שַׁתִּי בַּאדֹנָי יְהֹוִה מַחְסִי לְסַפֵּר כָּל־מַלְאֲכוֹתֶיךָ׃

רַשִׁ״י מלאכותיך. שליחותיך רוח הקודש הבא בלבי לאמר:

אִבְּן עֶזְרָא ואני קרבת אלהים - כנגד רחקיך. וטעם לי טוב – כי זה הוא הטוב באמת. שתי - חסר תי"ו השורש, כדרך: וכרתי להם ברית שלום להתחברות שני תווי"ן. מלאכותיך - לשון רבים והיחיד מלאכה ומזאת הגזרה מלאך והמלה רביעית הנקרא כן, בעבור שעושה תמיד מלאכת השם וכאשר יחכם המשכיל ויכיר מלאכות השם ויוכל לספרם בלבו, או אל אחר, אז ידע דעת עליון ובעבור זה נברא כל האדם.

מְצוּדַת דָּוִד ואני וגו׳‎. יש לי קרבת אלהים כי אקרב עצמי אליו: שתי. שאשים מחסי בה׳‎: לספר. לעסוק בספורי מעשיך הנוראים והנפלאים ולא לעסוק בדברי זולת:

מְצוּדַת צִיּוֹן מלאכותיך. מלשון מלאכה ומעשה:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.