Psalms 82 — תְּהִלִּים פב

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א מִזְמוֹר לְאָסָף אֱ‍לֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת־אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט׃

רַשִׁ״י אלהים נצב בעדת אל. לראות אם אמת ישפוטו ואתם הדיינים עד מתי תשפטו עול:

אִבְּן עֶזְרָא מזמור לאסף אלהים - טעם נצב בעדת אל - הכבוד שהוא עם עדת ישראל. בקרב אלהים - הם המלאכים שהם האלהים וצבא השמים בני האלהים, כי על ידי המלאכים הם כל משפט אלהים בארץ. ויש אומרים: כי בקרב אלהים – כמו: אלהים לא תקלל. והטעם: כי הוא בקרבם ויש להם לישמר שלא ישפטו עול.

מְצוּדַת דָּוִד בעדת אל. בתוך הדיינים השופטים לראות אם עושים משפט אמת: בקרב. יושב בקרב הדיינים וכאלו ישפוט עמהם וכפל הדבר לחזוק:

ב עַד־מָתַי תִּשְׁפְּטוּ־עָוֶל וּפְנֵי רְשָׁעִים תִּשְׂאוּ־סֶלָה׃

אִבְּן עֶזְרָא עד - עתה יוכיח השופטים שהם אלהים מתי תשפטו משפט עול, כי כח השם במלאכים בפעלים. ופני רשעים תשאו - הפך: נפלו פניך, על כן אחריו: הלא אם תטיב שאת.

מְצוּדַת דָּוִד עד מתי. הואיל וכן א״‎כ עד מתי תשפטו עול ולעולם תשאו פני הרשעים להחניפם בדבר המשפט:

מְצוּדַת צִיּוֹן תשאו. ענין חנופה וכן שאת פני רשע (משלי י״ח:ה׳):

ג שִׁפְטוּ־דַל וְיָתוֹם עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ׃

רַשִׁ״י הצדיקו. אם זכאי הוא בדינו אל תהפכו דינו לטובה בשביל לשאת פני רשעים:

אִבְּן עֶזְרָא שפטו - עשו משפט יתום שאין עוזר לו, שלא יוכל לדבר ואלמנה שאין לה בעל הצדיקו, כי הרשעים יעשו להם חמס ואתם נושאים פניהם.

מְצוּדַת דָּוִד שפטו. לא כן עשו כ״‎א שפטו דל ויתום במשפט הראוי ולא תרחמו עליהם במשפט: הצדיקו. בעת המשפט אם הוא צדיק בריבו ולא תאמרו אזכה במשפט את העשיר בעל דינו שלא לביישו ואח״‎ז אודיעו שהדין עם שכנגדו:

ד פַּלְּטוּ־דַל וְאֶבְיוֹן מִיַּד רְשָׁעִים הַצִּילוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא פלטו - שפטו דל בממון ופלטו דל בנפש.

מְצוּדַת דָּוִד פלטו. מיד הבא לעשקם:

מְצוּדַת צִיּוֹן פלטו. ענין הצלה:

ה לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ יִמּוֹטוּ כָּל־מוֹסְדֵי אָרֶץ׃

רַשִׁ״י לא ידעו. הדיינין המעוותים את הדין: ולא יבינו. את אשר בשביל העון הזה יתהלכו בחשכה (על דרך כי השוחד יעור וגו') וימוטו על כך מוסדי ארץ:

אִבְּן עֶזְרָא לא - דברי המשורר שהוכיחם ולא ידעו ולא הבינו, או טעמו, שתקו כאילו לא ידעו. וטעם בחשכה יתהלכו – כי השוחד יעור עיני פקחים. וטעם ימוטו – ראוים הם מוסדי ארץ שימוטו בעבור עיוות הדין, או לא יחוסו השופטים שימוטו כל מוסדי ארץ.

מְצוּדַת דָּוִד לא ידעו. אין הדיינים נותנים לב לדעת ולהבין חומר העון והרי הם כההולך בחשיכה ואינו יודע במה יכשל: ימוטו. הלא בעבור קלקול הדין ימוטו מוסדי הארץ והיא קרובה לפול כי על שלשה דברים העולם עומד והדין אחד מהם כן ארז״‎ל:

מְצוּדַת צִיּוֹן ימוטו. מלשון הטיה:

ו אֲ‍נִי־אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם׃

רַשִׁ״י אלהים אתם. מלאכים כשנתתי לכם את התורה נתתיה לכם ע"מ שאין מלאך המות שולט עוד בכם:

אִבְּן עֶזְרָא אני - מושב אלהים ישבתם. ובני עליון - כמלאכים.

מְצוּדַת דָּוִד אני אמרתי. אמר בשם ה׳‎ הנה כאשר צויתי אתכם על הדינים אמרתי אז שבעבורם תהיו כמלאכים ולא תשלוט בכם המיתה: ובני עליון. כפל הדבר במ״‎ש:

ז אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ׃

רַשִׁ״י אכן כאדם תמותון. אכן כאדם הראשון תמותון אחרי שחבלתם מעשיכם כמוהו: וכאחד השרים. הראשונים שמתו כן תפולו, ומדרש אגדה כאחד השרים של מעלה שנאמר (ישעיהו כ״ד:כ״א) יפקוד ה' על צבא המרום במרום:

אִבְּן עֶזְרָא אכן - אין אתם רק כאדם תמותון. והטעם: כי נשמתכם כנשמת המלאכים והנה אינכם רק כגופות תמותון. וכאחד השרים - המתגברים ועושים חמס וככה דרך שרים וכל שופטי ארץ.

מְצוּדַת דָּוִד אכן. באמת הואיל ואין אתם נזהרים בה תמותו כמו שמת אדם הראשון על שלא נזהר במצותי:

ח קוּמָה אֱלֹהִים שָׁפְטָה הָאָרֶץ כִּי־אַתָּה תִנְחַל בְּכָל־הַגּוֹיִם׃

רַשִׁ״י קומה אלהים. אסף התחיל להתפלל שיקום ויכרית אותם הדיינין המקולקלין מישראל: כי אתה. הוא הנוחל הגוים, והכל בידך לשפוט:

אִבְּן עֶזְרָא קומה - תפלת המשורר, או ידבר על לשון הצועקים חמס או דרך נבואה. ובי"ת בכל הגוים – נוסף כמו: לכו לחמו בלחמי ויהיה הפועל יוצא כדרך: ונחלתנו ונחל ה' את יהודה חלקו. ורבי יהודה הלוי אמר: אתה תהיה נחלה לצועקים בכל הגוים.

מְצוּדַת דָּוִד שפטה הארץ. שפוט אתה דין עני ואביון: כי אתה תנחל וגו׳‎. הלא אף בכל גויי הארץ תאהב העניים דכאי הרוח והנחלתם לך לנחלה לזה שפוט את משפטם:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.