א מי שבא ואמר אבד לי שטרי שהיה לי על שדה פלוני שקניתי מפלוני שומעין לו לכתוב אחר וכותבין בו שטרא דנן כתבינן ליה לא למיגבי ביה לא מבני חרי ולא ממשעבדי אלא כי היכי דתיקום ארעא בידיה וכתב ר"י דוקא מזמן ראשון ולא מזמן שני דאיכא למיחש שמא אח"כ חזר ומכרה למוכר ומוציא אח"כ שטר זה השני שזמנו אחר המכירה שמכר שיאמר הדרתי וזבינית ממך:
ב אע"ג דשטרי חוב המאוחרים כשרים שטרי מכר המאוחרים פסולים שאם מכר לו בניסן וכתב לו זמן מתשרי יש לחוש שמא קודם זמן תשרי יהיו לו מעות למוכר ויחזור ויקנה הקרקע מהלוקח ויעשה לו שטר מאותו זמן ואח"כ יוציא הלוקח שטר שלו שזמנו מתשרי ויאמר הדרית וזבנית ממך אחר שמכרתי לך אלא יכתבו זמן שלקח בקנין:
ג אפי' אם אחרו לכתוב ושהו זמן רב אחר הקנין אם זוכרין זמן הקנין יכולים לכתוב מאותו הזמן ואם אינן זוכרין יכתבו זמן הכתיבה:
א סָעִיף א מי שבא ואמר אבד לי שטרי שהיה לי על שדה פלוני וכולי בפרק גט פשוט (בבא בתרא קסח:) תנו רבנן הרי שבא ואמר אבד שטר חובי אע"פ שאמרו עדים אנו כתבנו וחתמנו ונתננו לו אין כותבים לו את השטר בד"א בשטרי הלואה אבל בשטרי מקח וממכר כותבין חוץ מן האחריות שבו ופי' רש"י בשטרי הלואה. אפי' באו לכתוב חוץ מן האחריות שבו אין כותבין דאתי למיטרף ביה מבני חרי ושמא לא אבד הראשון א"כ דילמא חזר ומצאו וטריף והדר טריף אבל בשטרי מקח וממכר אם אמרו עדים כתבנו וחתמנו ונתננו כותבין לו אחר חוץ מן האחריות מאחר שאמת הדבר שזה הקרקע קנוי לו והוא ירא פן ישתקע הדבר ויערערו עליו שלא כדין כותבין לו שטר מקח בלא אחריות כדמפרש לקמיה שטרא דנן דכתבנוהו לא למיגבי ביה לא ממשעבדי ולא מבני חרי אלא כי היכי דתיקום ארעא בידא דלוקח ועיין בתשובת הרא"ש כלל מ"ח סי' י"ז וכ"ג ועיין במה שכתבתי בסי' ס"א. כתב הרשב"א בתשובות שטרי מקח וממכר כל שבא ואמר לעדים לכתוב לו שטר מתנה או שטר מכר בלא אחריות כדאיתא בפ' גט פשוט כותבין ואפי' רוצה שיכתבו לו י' שטרות ביחד על שדה כותבין לו כל שהם בענין הנזכר בגמרא שלא יהא בהם חשש אחריות: (ב"ה) וכתב ר"י דוקא מזמן ראשון וכו' כ"כ התוס' שם:
ב סָעִיף ב אע"ג דשטרי חוב מאוחרים כשרים שטרי מכר המאוחרים פסולים שאם מכר לו בניסן וכתב לו שטר בתשרי כלומר שאם בשעת המכר היה עומד בניסן וכתב זמן השטר תשרי הבא יש לחוש שמא קודם זמן תשרי יהיו לו המעות למוכר וכו' ודין זה מימרא דרב המנונא בפ' ג"פ (קעא.): ומ"ש אלא יכתבו מזמן שלקח בקנין אפי' אם אחרו לכתוב וכו' גם זה בפרק הנזכר א"ל רבא בר שילת להנהו דכתבי שטרי כי כתביתו שטרי אקנייתא אי ידעיתו יומא דקניתו ביה כתבי ואם לא כתבי יומא דקיימיתו ביה כי היכי דלא מתחזי כשיקרא וכתב הרא"ש ומוקדם לא הוי דכיון דנכתב השטר עדים מפקי לקלא משעת הקנין דסתם קנין לכתיבה עומד כדאמרינן בפרק חזקת עכ"ל וא"ת והיכי קאמר דאם אינם זוכרים יכתבו זמן הכתיבה הא איכא למיחש שמא בין זמן המכירה וזמן הכתיבה חזר המוכר וקנה הקרקע מהלוקח וכו' וצ"ל דכל כה"ג קלא אית ליה הלכך לא חיישינן: וכתב ה"ה בפכ"ג מהלכות מלוה בשם הרמב"ן שאף שטרות מקח וממכר כשרים כל היכא דמפורש בהם שהם מאוחרים דליכא למיחש למידי ע"כ ואף בעיטור כתוב כן ומסתבר דה"ה בשטרי מקח וממכר אי כתיב ביה איחרנוהו וכתבנוהו כשרים עכ"ל. עיין בתשובות הרשב"א שכתבתי בס"ס רל"ח ובתשובות הרשב"א שכתבתי בס"ס מ"א:
א סָעִיף א מי שבא ואמר אבד לי שטרי וכו' ברייתא פ' ג"פ כותבין חוץ מן האחריות שבו ומפרש בגמרא דהיינו דכותבין שטרא דנן דלא למיגבא ביה וכו' ומ"ש בשם ר"י שם בתוס' בד"ה אבל בשטרי מקח וממכר (דף קס"ח ע"ב) וא"ת והלא מלשון שטרא דנן דלא למיגבא ביה וכו' משמע שלא נכתב שטר זה אלא מפני שאמר אבד לי שטרי וכו' ולא לפי שחזר ולקחו מהמוכר. וי"ל דהלוקח מצי טעין דחזרתי ולקחתי השדה שלא באחריות ולכך כתבו לי כך ולא מפני שאבד שטרי מיהו נראה אם כתב בשטר שני בפירוש שטרא דנן שנכתוב לו כתבינן ליה משום דא"ל פב"ב אמר לנו אבד שטרי וכו' ודאי כותבים אפילו מזמן שני ועיין בתוס' בסוף דבור הנזכר:
ב סָעִיף ב אע"ג דש"ח המאוחרים כשרים וכו' מימרא דרב המנונא בפ' ג"פ (קע"א) ופי' דהמכירה היתה בניסן ובו ביום כתבו הזמן בשטר מתשרי שאחר ניסן:
ג סָעִיף ג ומ"ש אלא יכתבו מזמן שלקח בקנין אפילו אם אחרו וכו' פי' ל"מ דאם כותבין השטר בו ביום שנעשה הקנין שלא יכתבו בו הזמן מאוח' לאותו יום בכדי מטעם הך חששא אלא אפילו לא כתבו השטר בו ביום אלא אחרו לכתוב השטר ושהו וכו' אם זוכרין זמן הקנין יכולין לכתוב מאותו הזמן ואם אינן זוכרין יכתבו זמן הכתיבה דחיישינן שמא יקדימו לכתוב בו זמן מקמי שלקח הקנין ויהא שטר מוקדם ופסול וה"א בפ' ג"פ דא"ל רבה בר שילא להנהו דכתבי שטרי כי כתביתו שטרי אקנייתא אי ידעיתו יומא דקניתו ביה כתיבו ואי לא כתבו יומא דקיימיתו ביה כי היכי דלא מתחזי כשיקרא ואע"ג דהשתא איכא למיחש שמא בין זמן המכירה וזמן הכתיבה חזר המוכר וקנה הקרקע מהלוקח וכו' ומה"ט פסלינן שטרי מכר המאוחרים התם ודאי כיון דאפשר לכתוב הזמן שלקח בקנין למה לן לכתבו מאוחר בכדי הלכך פסלי' ליה מהך חששא אבל כאן דא"א לכתוב מזמן שלקחו בקנין כיון שאין זוכרין כותבין בו זמן הכתיבה ואין דנין שא"א מאפשר ובגמרא אמרי לגבי שטרא הלואה ושובר דרבי אבא אמר לספרא כי כתביתו שטרי מאוחרי כתבו הכי שטרא דנן לא בזימניה כתבנוהו אלא אחרנוהו וכתבנוהו ומסיק והאידנא לא עבדינן הכי רבנן תקוני תקינו מאן דעביד עביד מאן דלא עביד איהו הוא דאפסיד אנפשיה ע"ש ותקון זה איכא נמי בשטרי מכר היכא דשהו ואינן זוכרין היום שלקח בקנין והב"י לא כתב כך ולא נראין לי דבריו ע"ש:
א סָעִיף א מי שבא כו' עד כי היכי דתיקום ארעא בידיה בב"ב דף קס"ח ודף קס"ט ומיירי שידוע וברור שקנאה מתחלה והיה לו שטר עליו: ה"ג כתבינן ליה לא למגבי ביה לא מב"ח ולא כו' ועד"ר: ודוקא מזמן ראשון כו' ואם אין זוכרים זמן ראשון אין כותבין מזמן הזה כלל דכיון דאיכא ריעותא לפנינו דאין שטר הראשון בידו איכא למיחש דחזר ומכרו משא"כ בס"ס זה דשם איירי דלא כתבו לו העדים עדיין שטר מעולם וק"ל. ואע"פ שכותבין מזמן ראשין אפ"ה צריך למיכתב ביה דלא למגבי ביה כו' משום שמא יבא לטרוף ע"י פעמיים וכמ"ש לעיל בר"ס מ"א ע"ש:
ב סָעִיף ב אע"ג דשטרי חוב מאוחרים כשרים כו' ענין בפני עצמו הוא ואיירי כשעדיין לא נכתב לו שום שטר על ההלואה או המכר: וכתב לו זמן מתשרי כצ"ל ור"ל שביום המכירה דהיינו בניסן עומד וכותב זמן השטר מתשרי שאחריו וז"ש דיש לחוש שיהיה לו מעות ויחזור ויקנה הכל לשון להבא. משא"כ לפני זה דכתב לשון לשעבר חזר ומכרה למוכר ועיין מה שאכתוב בסמוך: יש לחוש שמא קודם זמן כו' בגמרא שם פרכינן ע"ז א"ה ש"ח נמי זימנין דיזיף בניסן וכתב ליה שטרא מתשרי ומתרמי ליה זוזי ביני וביני ופרע ליהוא"ל הב לי שטרא אירכס וא"ל לי וכתב ליה תברא וכי אמטא זימנא מפיק ליה ומשני קסבר אין כותבין שובר ואי כותבין שובר לא לכתוב ביה זמן וכיון דתקנו רבנן תקנתא אי לא עבוד איהו דאפסיד אנפשיה וכ"כ ל' סימן נ"ד ע"ש:
ג סָעִיף ג ואפילו אם אחרו לכתוב כו' שם דף קע"ב יכולים לכתוב לו אותו זמן כו' ואין זה מוקדם דעדים מפקי קלא משעת קניין אשר"י: ואם אינן ווכרים ז"ל ב"י וא"ת הא איכא למיחש שמא בין זמן המכירה ובין זמן הכתיבה חזר המוכר כו' וכדלעיל וצ"ל דכל כה"ג קלא אית ליה הלכך לא חיישינן עכ"ל. ביאור דבריו נ"ל דה"ק בהך דהכא דכותבין השטר אחר זמן הלקיחה דאם איתא שחזר זה ולקחה ביני וביני קלא הוי ליה פי' דכל המוכר בעדים ובקניין מוכר והם מפקי קלא והרי עד השתא לא שמענו כלום משא"כ לעיל דמיירי שמיד בשעת הלקיחה כתבו השטר אלא שאחרו הזמן לכתוב מתשרי בזה ודאי יש לחשוש שמא יחזור זה ויקחנו קודם שיבא הזמן שכתוב בשטר ואז אף אם יצא קול קניין השני לא יועיל דזה יבא בשטרו ויראה שזמנו מאוחר ויאמר חזרתי ולקחתיהו שנית מידך בזמן הנכתב בשטר וק"ל. ועי"ל דדוקא בשטרי מקח מאוחרין דבזמן הלקיחה כותבין העדים הזמן מאוחר ונותנין אותו ליד הלוקח חיישינן דהפרצה יקרא לגר..... דהיינו שהלוקח יהדר לפתות המוכר לחזר ליקחנו מידו ביני ביני ובדעתו שיחזור והוציאו מידו בהשטר מאוחר שבידו משעה ראשונה. משא"כ בזה דלא ידע הלוקח שהעדים ישכחו זמן הקנין ויכתבו זמן הכתיבה שניחוש שחזר וקנאה ביני ביני וק"ל:
א סָעִיף א וכותבין בו שטרא דנן פ' ג"פ ת"ר הרי שבא ואמר אבד שט"ח אע"פ שאמרו העדים אנו כתבנו וחתמנו ונתננו לו אין כותבין לו השטר בד"א בשטרי הלואה אבל בשטרי מקח וממכר כותבין חוץ מן האחריות שבו עכ"ל ע"ש בפרשב"ם וביאור דבריו הוא שבשטר הלואה א"א לומר דכתבינן ביה דלא למיגבי ביה מב"ח דא"כ שט"ח למה ליה אלא דבאנו לומר דיכתוב ביה דלא למיגבי ביה מאחריות משועבדים אכתי איכא למיחש דיגבה ויחזור ויגבה מב"ח משא"כ בשטר מכר דאינו כותב אחריות משום גבייה ממשועבדים או מבנ"ח כשיטרפוהו ממנו לחוד אלא צריך להשטר ג"כ לראיה שקנה שדה או בית זה וק"ל ועיין בסימן מ"א בדרישה שם כתבתי ל' הגמרא למה לא כותבין שובר ומה שמסיק שם יותר מענין זה ושם ביארתיה בס"ד:
ב סָעִיף ג ואם אינן זוכרין זמן הקנין יכתבו זמן הכתיבה בפרישה כתבתי הנ"ל בישיבו דל"ת למה לא חששו גם כאן דחזר ומכרהו אח"כ ע"ש ועכשיו באתי להוסיף ולומר די"מ דשאני הכא דליכא למיחש שהרי כ"ר בשם הרשב"א לעיל סי' מ"ג סי"ג ז"ל לעולם כשכותבין יום שקנו בו סומכין הכתיבה לאותו יום כו' (וע"ש שיש חילוף נוסחאות בזה וכמ"ש שם וכיון דיש היכר בכתב שלא נכתב ביום הקנין תו ליכא למיחש דנתוודע להמוכר (שמכרו) [שלקחו] ביני וביני דאם יראה המוכר שטר או עדים דחזר וקנהו לא משגיחינן כשטר הלוקח הלזה דהרי נרמז בו שהוא מאוחר והו"ל כמ"ש בו בהדיא שהוא מאוחר שאז כשר אפילו בשטרי מקח וממכר כמ"ש הה"מ בפכ"ג מהל' מלוה בשם הרמב"ן ותירוץ זה דחוק דא"כ הוה דין דרשב"א מוכרח מההיא דרבא בר שילת והו"ל לרשב"א לכתוב שכן מוכח בגמרא ועוד שהרי גם במי שבא ואמר נאבד שטרו כתבינן ביה דלא למיגבי ביה כו' א"כ נרמז בו ג"כ שכבר היה לו שטר אחר ואפ"ה אמרינן דלא יכתבנו אלא מזמן הראשון מכח האי חששא ע"כ מחוורתא כמו שכתבתי בפרישה:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.