א וקבעו לקרות פרשת התמיד כדאי' במדרש בזמן שאין בהמ"ק קיים מה תהא עליהם אמר לו כבר הקדמתי להם סדר הקרבנות כ"ז שעוסקין בהן מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ובסידור ר"ע כתוב פרשת ברכת כהנים אחר ברכת התורה קודם פרשת התמיד ויש נוהגין לומר אחריה פסוק וערבה לה' מנחת יהודה וגו' וטוב לומר אחריה סדר המערכה שזה נוסחה אביי מסדר סדר המערכה משמיה דגמרא ואליבא דאבא שאול מערכה גדולה קודמת למערכה שנייה של קטורת ומערכה שנייה של קטרת קודמת לסדור שני גזרי עצים וסדור שני גזרי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי ודישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות והטבת חמש נרות קודם לדם תמיד ודם תמיד קודם להטבת שתי נרות והטבת שתי נרות קודם לקטרת וקטרת קודם לאברים ואברים קודמין למנחה ומנחה לחביתין וחביתין לנסכים ונסכים קודמין למוספין ומוספין קודמין לבזיכין ובזיכין קודמין לתמיד של בין הערבים שנאמר והקטיר עליה חלבי השלמים עליה השלם כל הקרבנות כולם וטוב לומר אחר זה רבון העולמים אתה צויתנו להקריב קרבן התמיד במועדו ולהיות כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם ועתה בעונותינו חרב המקדש ובטל התמיד ואין לנו כהן בעבודתו ולא לוי בדוכנו ולא ישראל במעמדו ואתה אמרת ונשלמה פרים שפתינו לכן יה"ר מלפניך שיהא זה חשוב ומקובל לפניך כאילו קרב התמיד במועדו ועמדתי על מעמדו ואם אין יכול לאומרו מפני שהוא עם הציבור טוב הוא שיקרא פרשת התמיד לבדו ויאמר אותו ואין לחוש אם יקרא פרשת התמיד שנית עם הציבור ולרווחא דמלתא יכוין בקריאה שנייה כקורא בתורה. ובשבת מוסיפין וביום השבת שני כבשים וגו' ונוהגין באשכנז לקרות בר"ח ובראשי חדשיכם ובעל המנהיג השיב על המנהג מפני שאין נכון להזכיר קרבן מוסף עם תמיד של שחר ואינו קשה שמוסף זמנו כל היום:
א סָעִיף א וקבעו לקרות פרשת התמיד כדאיתא במדרש בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם וכו' הכי איתא בפ' בתרא דתענית (כו:) ובסוף פרק בני העיר (מגילה לא:) וכתבתיו בסימן א':
ב סָעִיף א ובסידור רב עמרם כתב פרשת ברכת כהנים אחר ברכת התורה קודם פרשת התמיד וכן אנו נוהגים והטעם שאנו אומרים פ' ברכת כהנים נראה שהוא מפני שאנשי משמר היו אומרים אותה בכל בקר וכמו שכתבו התוספות בספ"ק דברכות (יא:):
ג סָעִיף א ויש נוהגים לומר אחריה סדר המערכה שזה נוסחה אביי מסדר סדר מערכה וכו' והיא בפ"ג דיומא (לג.) ופירש רש"י אביי מסדר סדר מערכה. מנה סדר עבודות של כל יום ויום: משמיה דגמרא. דכוליה ישיבה דרבנן דבי מדרשא: ואליבא דאבא שאול. דאמר בפ"ק (יד:) הטבת כל הנרות קודמות לכל הקטרת: מערכה גדולה. שעליה הקטירו כל הקטרות קודמת לסדר לפני המערכה שניה שעושין בקרן מערבית דרומית משוך מן הקרן ארבע אמות לצד צפון שממנה חותין גחלים להכניס למזבח הפנימי שחרית וערבית להקטיר עליה קטרת תמיד פרס שחרית ופרס בין הערבים: לסידור שני גזרי עצים. שמסדרין על מערכה גדולה: לדם התמיד. לשחיטה ולזריקה: קטרת. על מזבח הפנימי: קודמת לאברים. להקטיר אברי התמיד על מזבח החיצון: למנחה. מנחת נסכים של תמיד דכתיב ועשירית האיפה סולת למנחה: לנסכים. לנסך יינו של תמיד: ונסכים למוספים. אם שבת הוא: שנאמר והקטיר עליה חלבי השלמים. ודריש ליה לשם השלמה עליה על העולת תמיד של שחר האמור בראש המקרא שנאמר וערך עליה העולה והקטיר והוסיף והשלים אחריה כל הקרבנות ולא על של בין הערבים שהוא אחרון כל הקרבנות ע"כ ואע"פ שהרמב"ם בפ"ז מהל' תמידין ומוספין פסק כרבנן דפליגי אאבא שאול ואמרי קטרת מפסיק בין הטבת חמש להטבת שתים ושחיטת התמיד וזריקתו קודם להטבת חמש וכן נראה דעת סמ"ג בסימן קצ"ב וכתבו עוד והמדשן את המזבח מדשנו בשעה שהשוחט שוחט את התמיד ולפ"ז היה ראוי לסדר כך וסידור שני גזרי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי ודם התמיד ודישון מזבח פנימי ודם התמיד קודם להטבת ה' נרות והטבת חמש נרות קודם לקטרת וקטרת קודם להטבת שתי נרות והטבת שתי נרות קודם לאברים ואברים לחביתין וכו' מאחר שמצאו העולם שאביי סדר הסדר אליבא דאבא שאול משמע דס"ל דהכי הלכתא ולכן לא רצו לשנות הסדר ההוא:
ד סָעִיף א ואין לחוש אם יקרא פרשת התמיד שנית עם הציבור כלומר ולא תימא דהוא כמקריב שני תמידין בשחרית דהוי כמוסיף על המצות דבקריאה בעלמא ליכא משום בל תוסיף: ובעל המנהיג השיב על המנהג וכו' ז"ל המנהיג ואשר כתב ר"ע לשבת וביום השבת לר"ח ובראשי חדשיכם וכן מנהג פרובינצ"א וספרד לא יתכן דהיאך נזכיר קרבן המוספין קודם לתמיד השחר ועל מקומן הן נזכרין במוסף וצא ולמד משעירי הרגלים שאינן נזכרין כי אם בתפלת המוסף בלבד עכ"ל. ורבינו טען עליו על הטעם הראשון שמוסף זמנו כל היום ואינה טענה שאע"פ שזמנו כל היום מכל מקום לכתחלה צריך להקדים של שחר למוספין ועל מ"ש המנהיג וצא ולמד משעירי הרגלים י"ל דשאני מוספי הרגלים שגם בתפלת המוספין אין אומרים אותן מפני שאין רגילים בהם ויבואו לטעות ובכלבו כתוב שאין מוסיפין בר"ח פרשת ובראשי חדשיכם ולא במועד פרשת המועד לפי שקורין אותה בתורה אבל פרשת התמיד שאין קורין אותה בתורה שאין בכל יום ספר תורה ולא מוסף שבת לפי שאין בו אלא שני פסוקים לכך נהגו לאומרה בכל יום ופרשת שבת בכל שבת עכ"ל וכן נהגו :
א סָעִיף א וקבעו לקרות פרשת התמיד וכולי כתב בית יוסף והטעם שאומרים ברכת כהנים נראה שהוא משום שאנשי המשמר היו אומרים אותו בכל בקר וכמ"ש התוס' ספ"ק דברכות סוף (דף יא) עכ"ל ומ"מ קשה למה הקדימו לאמרן קודם פרשת התמיד ואפשר דס"ל כהצרפתים דאף בברכת התורה צריך שישנה על אתר וכיון דלא תקנו פ' התמיד אלא שתהא במקום הקרבת קרבן ולא לשם קריאה על כן הקדימו ברכת כהנים כדי לגלות דמשום קריאה אומרים אותה וה"ל קורא על אתר מיד אחר הברכה דהשתא אפילו ילך לעסקיו ואח"כ יתחיל ללמוד לאחר כמה שעות לא הוי הפסק וא"צ לברך כדלעיל בסימן הקודם ולפי שאנו תופסין כדברי התוס' בשם ר"י דא"צ וכך היא דעת ה"ר יונה והרא"ש והר"ר ירוחם והמרדכי על כן אין נוהגין לומר ברכת כהנים קודם פרשת התמיד מיהו כבר כתב רבינו בס"ס מ"ו שהוא הנהיג לומר ברכת התורה מיד אחר אלהי נשמה ולומר אחריה ברכת כהנים וכו' וכך הוא מנהגינו בסדורים שבידינו וגם כתוב בהם אחר ברכת כהנים משנת אלו דברים שאין להם שיעור וברייתא דאלו דברים שאדם אוכל מפירותיהם וכמ"ש התוספות בשם הצרפתים ע"ש ועיין בסי' מ"ו בסופו:
ב סָעִיף א אביי מסדר סדר מערכה בפ"ג דיומא ריש (דף ל"ג) ופירש"י מנה סדר עבודות של כל יום ויום: משמיה דגמר: דכוליה ישיבה דרבנן דבי מדרשא: ואליבא דאבא שאול דאמר בפ"ק סוף (דף י"ד) הטבת כל הנרות קודמת לקטורת ובדם התמיד מפסיק להו לנרות אבל רבנן פליגי עלי' וס"ל דבקטור' מפסיק להו והתם מפרש במאי פליגי: מערכה גדולה שעליה יקטירו כל הקטרות קודמת לסדר לפני המערכה שנייה שעושין בקרן מערבית דרומית משוכה מן הקרן ד' אמות לצד צפון וקרוייה של קטורת לפי שממנה חותין גחלים להכניסה למזבח הפנימי שחרית וערבית להקטיר עליה קטורת תמיד פרס שחרית ופרס בין הערבים: לסידור שני גזרי עצים מצוה בכל יום כשערכו המערכה להוסיף עליה שני בקעיות עצים ארוכות כמדת רוחב המערכה הגדולה ונותנן ממעל לעצי המערכה שנאמר ונתנו עצים על האש וכן בין הערבים: להטבת חמש נרות הא דמפסיק ההטבה בשחיטת התמיד וזריקת דמו ואינו מטיבם כולם יחד משום דכתיב בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות אמרה תורה חלק ההטבה לשני בקרים ועושה הטבת חמש נרות בתחלה ואחר כך הטבת שתי נרות האחרים דכיון שהתחיל עביד רובא וכו' והטבה הוא ניקוי הבזיכים וקנותם וחלוף הפתילות והסרת השמן הישן והדשן ונתינת שמן חדש ופתילה חדשה: קודם לדם התמיד לשחיטה ולזריקה: לקטורת של מזבח הפנימי: לאברים להקטיר אברים של תמיד על מזבח החיצון: למנחה מנחת נסכים של תמיד דכתיב ועשירית האיפה סלת למנחה וגומר: לנסכים לנסך יינו של תמיד: למוספין אם שבת הוא: לבזיכין לשני בזיכי לבונה שנקטרת הלבונה כשמסלקין את הלחם בשבת: עליה השלם כו' על עולת תמיד של שחר הקטר והשלם כל הקרבנות ולא על של בין הערבים לימד על תמיד של בין הערבים שהוא אחרון לכל הקרבנות:
ג סָעִיף א ואין לחוש אם יקרא פרשת התמיד שנית עם הציבור פי' וא"כ הוי כמקריב שני תמידין ואיכא בל תוסיף דבקריאה בעלמא ליכא משום בל תוסיף ב"י:
ד סָעִיף א ובעל המנהיג השיב על המנהג מפני שאין נכון להזכיר קרבן של מוסף עם תמיד של שחר נראה דרצונו לומר דבשעה שמזכיר תמיד של שחר בבקר קודם תפלת שחרית אין נכון להזכיר עמו קרבן מוסף דהא תפלת שחרית ניתקן במקום קרבן תמיד ועדיין לא התפלל א"כ אין נכון להזכיר של מוסף באותה שעה ומשמע דאם היה מזכירו לאחר תפלת שחרית קודם מוסף היה נכון:
ה סָעִיף א ומ"ש רבינו ואינו קשה שמוסף זמנו כל היום כלומר כיון שאין כאן אלא הזכרה בעלמא כי היכי דמזכיר תמיד של שחר ועדיין לא התפלל של שחרית ה"נ מזכיר של מוספין כיון דזה וזה זמן הקרבתם הגיע דמוסף זמנו כל היום:
א סָעִיף א כתב הרב אבודרהם דנהגו ישראל להתנועע בשעה שקורין כמו בנתינת התורה שהיתה ברתת וכו' גם ע"ש כל עצמותי תאמרנה וגו' כי כל עצמותיו היו מתנועעים בשעת שבח הבורא יתברך עכ"ל והרקנט פרשת וישמע יתרו כתב הטעם ע"פ הקבלה בתנועות אלו שמנענעים ישראל בשעת התפלה וכן הוא בזוהר:
ב אמנם מנהגינו כמנהג אשכנז וכ"כ הטור לקמן סימן תכ"א:
א סָעִיף א ובסידור רב עמרם כתב פרשת ברכת כהנים כו' הטעם שאנו אומרים ברכת כהנים מפני שאנשי משמר היו אומרים אותו בכל יום בבוקר וכמ"ש התוס' בפ"ק דברכות:
ב סָעִיף א שזה נוסחה אביי מסדר סדר המערכה משמיה דגמרא פירש"י מנה סדר עבודות של כל יום אליבא דכולה בני ישיבה ואליבא דאבא שאול דפליג ארבנן בהטבת נרות כו' ועיין בב"י שכתב דהרמב"ם פ"י מהל' תמידין וסמ"ג פסקו כרבנן ואפשר דס"ל כפי' הערוך שפי' משמיה דגמרא לא אמרה משום חכם אלא בסתם עכ"ל וק"ל:
ג סָעִיף א אביי מסדר סדר המערכה כו' והא דלא חשיב נמי תרומת הדשן דהוי נמי תחלת העבודה של יום י"ל מפני שלפעמים מקדימין אותן מאשמורת הראשון הלכך לא חשיב לה לפי שהיה הפסק גדול בינה ובין אלו שחושב כאן אבל כל אלו שחשב כאן היו רגילין לעשותן זה אחר זה. ועי"ל תרומת הדשן עיקר מצוותה רק בלילה אבל כל אלו אם רצה לעשותן ביום הרשות בידו תוס':
ד סָעִיף א מערכה גדולה פי' שעליה יקטירו כל הקטרות [כך פירש"י בפרק הממונה דף ל"ג] ונראה דר"ל שהיו מקטירים עליה כל אברי הקרבנות לא קטורת ממש שוב מצאתי ברא"ם בפרשת צו שפי' כן על הברייתא דמייתי בפרק טרף בקלפי (יומא דף מ"ה) בכל יום היו ב' מערכות אחת מערכה גדולה ואחת מערכה שנייה של קטורת. וכתב עליה ז"ל פי' בתחלה היו מבעירין אש על מערכה גדולה ונקראת גדולה מפני שלא היתה המערכה ההיא בעבור עולת התמיד בלבד אלא גדולה מאוד שתוכל לקבל בתוכה כל הקטרות של אותו יום עד תמיד של בין הערבים כדתניא בת"כ מנין שיעשה מערכה גדולה שתקבל כל העולות כו' ע"ש:
ה סָעִיף א קודמת למערכה שנייה פי' קודמת לסדר לפני המערכה שנייה שעושין בקרן מערבית דרומית משוך מן הקרן ד' אמות לצד צפון:
ו סָעִיף א של קטורת פי' שממנה חותין גחלים להכניס למזבח הפנומי שחרית וערבית להקטיר עליה קטורת תמיד פרס שחרית ופרס בין הערבים:
ז סָעִיף א קודמת לסדור ב' גזרי עצים פי' שמסדרין על מערכה הגדולה:
ח סָעִיף א קודם לדם התמיד פי' לשחיטה ולזריקה:
ט סָעִיף א ודם התמיד קודם להטבת ב' נרות עיין ברא"ם בפרשת תצוה שהביא רש"י ותוס' שכתבו דהא דנר האמצעי היה דולק עד הערב שממני היה מדליקין שאר הנרות לא היה אלא כל ימי שמעון הצדיק ומשם והלאה כבה:
י סָעִיף א קודם לקטורת פי' של מזבח הפנימי:
יא סָעִיף א קודמת לאיברים פי' להקטיר איברי התמיד על מזבח החיצון:
יב סָעִיף א למנחה פי' מנחת נסכו של תמיד דכתיב ועשירית האיפה סולת למנחה:
יג סָעִיף א לנסכים פי' לנסך יינו של תמיד. למוספין ר"ל אם שבת הוא שנאמר והקטיר עליה כו' ודרשינן השלם עליה ר"ל על העולת תמיד של שחר האמור בראש המקרא שנאמר וערך עליה העולה והקטיר והוסיף והשלים אחריה כל הקרבנות ולא על התמיד של בין הערבים [ר"ל שהרי אמר עליה משמע אבל לא על של בין הערבים] למד על תמיד של בין הערבים שהוא אחרון לכל הקרבנות כל זה ל' רש"י פרק הממונה:
יד סָעִיף א וטוב לומר אחר זה רבון כל העולמים כו' דייק רבינו לכתוב אחר זה משמע אבל לא לאחר משנת איזהו מקומן וכמ"ש לעיל בסי' א' ועיין בסמוך:
טו סָעִיף א ואין לחוש אם יקרא פ' התמיד שנית כלומר ולא תימא דהוי כמקריב ב' תמידין בשחרית דהוה כמוסיף על המצות דבקריאה בעלמא ליכא משום בל תוסיף. ובעל המנהיג השיב על המנהג ז"ל ואשר כתב ר"ע לשבת וביום השבת לר"ח ובראשי חדשיכם וכן מנהג ספרד ופרובינצא. ולא יתכן דהאיך נזכיר קרבן המוספין קודם לתמיד השחר ועל מקומן הן נזכרין במוסף צא ולמד משעירי הרגלים שאין נזכרין כי אם בתפלת מוסף בלבד עכ"ל. ורבינו טען על הטעם הראשון שמוסף זמנו כל היום [דכתיב דבר יום ביומו משמע כל היום והיינו קרבן מוספין ותפלה תקנו חז"ל נגד הקרבן] ואינה טענה שאע"פ שזמנו כל היום מ"מ לכתחלה צריך להקדים של שחר למוספין. ועל מ"ש המנהיג ללמוד משעירי הרגלים י"ל דשאני מוספי הרגלים שגם בתפלת המוספין אין אומרים אותן מפני שאין רגילים בהם ויבואו לטעות משא"כ של שבת וי"ט דרגילי בהו וכ"כ רבינו לקמן סי' תקצ"א ופסק רמ"א כמנהג אשכנז הנ"ל לקרות בר"ח ובראשי חדשיכם ואע"פ שיקרא אותן אח"כ בתורה מ"מ קורין אותו לפרסם שהוא ר"ח:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.