א שנים שהיו ישנים במטה אחת לא יחזיר זה פניו לכאן ויקרא וזה פניו לכאן ויקרא אלא א"כ היה טלית מפסיק ביניהן ואם היה ישן עם אשתו פסק רב אלפס קורא בחזרת פנים אפילו בלא הפסקת טלית משום דחשיבא כגופו ורש"י פסק דאף באשתו אסור בלא הפסקת טלית ואם היה ישן עם בניו ובני ביתו בעודם קטנים מותר בחזרת פנים בלא הפסקת טלית ואם הם גדולים צריך להפסיק בטלית ועד כמה חשובים קטנים בתינוק עד שיהיו לו י"ב שנים ובתינוקת עד שתהיה לה י"א מותר אפי' הביאו ב' שערות ובשנת י"ג לתינוק ובשנת י"ב לתינוקת אם הביאו ב' שערות אסור בלא הפסקה ואם לא הביאו ב' שערות מותר ומשנת י"ג ואילך לתינוק וי"ב לתינוקת אפילו לא הביאו ב' שערות אסור בלא הפסקה:
א סָעִיף א שנים שהיו ישנים בטלית אחת לא יחזיר זה פניו וכו' בפרק מי שמתו (ברכות כד.) בעא מיניה רב יוסף בריה דרב נחוניא מרב יהודה שנים שהיו ישנים בטלית אחת מהו שיחזיר זה פניו לכאן ויקרא ק"ש ויחזיר זה פניו לכאן ויקרא ק"ש א"ל הכי אמר שמואל ואפילו אשתו עמו מתקיף לה רב יוסף אשתו ולא מיבעיא אחר אדרבה אשתו כגופו אחר לאו כגופו מיתיבי ב' שהיו ישנים בטלית אחת זה מחזיר פניו וקורא ק"ש וזה מחזיר פניו וקורא ק"ש ותניא אידך היה ישן במטה ובניו ובני ביתו בצדו לא יקרא ק"ש אלא א"כ היתה טלית מפסקת ביניהם ואם היו בניו ובני ביתו קטנים מותר בשלמא לרב יוסף לא קשיא הא באשתו הא באחר אלא לשמואל קשיא אמר לך שמואל ולרב יוסף מי ניחא והא תניא היה ישן במטה ואשתו ישינה בצידו לא יחזיר פניו ויקרא אא"כ היתה טלית מפסיק ביניהם אלא מאי אית לך למימר אשתו לרב יוסף תנאי היא לדידי נמי אחר תנאי היא ופסק הרי"ף כר"י דאשתו כגופו ומותר להחזיר פניו ולקרות אבל אחר לאו כגופו הוא ואסור וכן פסק הרמב"ם והרא"ש הביא פסק הרי"ף ואח"כ כתב שר"י סובר דכיון דלא איפסיק הלכתא לא כשמואל ולא כר"י עבדינן לחומרא כברייתא דפליגא אדר"י ולא יקרא אפי' באשתו עמו אם אין טלית מפסיק בינו לבינה כיון דאשכחן ברייתא דלא כוותיה סמכינן אברייתא דאילו היה האמורא יודע אותה ברייתא לא היה פליג עלה:
ב סָעִיף א ומ"ש רבינו ורש"י פסק דאף באשתו אסור וכו' ט"ס הוא וצריך להגיה במקומו ר"י וכ"מ בספר מוגה ומתוך דברי הברייתות שכתבתי יתבאר לך שמ"ש רבינו לא יחזיר זה פניו לכאן ויקרא אא"כ היה טלית מפסיק ביניהם לאו למימרא דתרתי בעינן חזרת פנים והפסקת טלית אלא בהפסקת טלית סגי ואפילו אם לא יחזיר פניו וכתב הרמב"ם שא"צ הפסק טלית אלא ממתניו ולמטה וכן בדין דממתניו ולמעלה אע"פ שנוגע בשר זה בבשר זה לא אתיא לידי הרהור ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם ז"ל מסכימים לפסוק הלכה כרב יוסף הכי נקטינן:
ג סָעִיף א ועד כמה חשובים קטנים בתינוק עד שיהיו לו י"ב שנים וכו' שם אמר מר אם היה בניו ובני ביתו קטנים מותר ועד כמה א"ר חסדא תינוקת בת ג' שנים ויום א' ותינוק בן ט' שנים ויום א' א"ד תינוקת בת י"א שנה ויום א' תינוק בן י"ב שנה ויום אחד אידי ואידי דאיכא שדים נכונו ושערך צמח והרי"ף והרא"ש כתבו סתם כלישנא בתרא וכן פסק הרמב"ם בפ"ג מהל' ק"ש וכתב עוד הרמב"ם דדוקא לי"ב ולי"א בעינן שדים נכונו ושערך צמח אבל כשהגיע תינוק לי"ג ותינוקת לי"ב אע"פ שלא הביאו אלו הסימנים כבר יצאו מתורת קטנים ואין קורא עמהם בלא הפסקה והסכימו לדבריו ה"ר יונה והרא"ש וכתבו עוד מיהו אם הביאו סימנים אלו קודם י"א לתינוקת וי"ב לתינוק לא חיישינן להו ומותר וכתב בהגהת אשירי בשם א"ז דהא דשרינן בבניו הקטנים אפילו כשנוגעין ערותן זה בזה שרי ודבר תימה הוא להתיר כולי האי וקצת יש להחמיר לאסור ממ"ש ה"ר יונה בפרק מי שמתו גבי כותי :
א סָעִיף א שנים שהיו ישנים במטה א' וכו' בפ' מ"ש (דף כ"ד) קאמר תלמודא דלשמואל פליגי תנאי בין באשתו בין באחר אי בעינן טלית מפסיק או א"צ טלית וס"ל לשמואל כתנא דמיקל דלא צריך טלית מפסיק בין באשתו בין באחר ולרב יוסף פשיטא ליה דליפא תנא דמתיר באחר בלא טלית מפסיק אבל באשתו פליגי תנאי וס"ל לרב יוסף כתנא דמתיר באשתו בלא טלית מפסיק דאשתו כגופו ורגיל בה וליכא הרהור כולי האי ופסק רב אלפס כרב יוסף דבאחר צריך טלית מפסיק ובאשתו לא צריך ור"י פסק לחומרא כהך תנא דמחמיר דאפילו באשתו צריך טלית מפסיק וכ"ש באחר ומיהו אף לרב אלפס דמתיר באשתו בלא טלית מפסיק וכרב יוסף לא שרי אלא א"כ דמחזיר פניו ויקרא משום דכל זמן שהם פנים כנגד פנים פשיטא דאסור דאיכא הרהור נגיעת ערוה על ידי אברי תשמיש אבל בשזה מחזיר פניו וזה מחזיר פניו אע"ג דאיכא עגבות דנגעי אהדדי עגבות אין בהם משום ערוה וזה דבר פשוט דבטלית מפסיק ביניהם אפילו פנים כנגד פנים נמי שרי כיון דליכא נגיעת גופים זה בזה כלל. וביאור דברי רבינו לפי זה כך הוא שנים שהיו ישנים במטה אחת אפילו החזיר זה פניו לכאן וזה פניו לכאן לא מהני שיהיו קורין ק"ש אלא א"כ היה טלית מפסיק ביניהם דאז קורין אפילו פנים כנגד פנים אבל עם אשתו מותר לקרות בהחזרת פנים לרב אלפס אפילו בלא הפסקת טלית ור"י פסק דאף באשתו אסור בלא הפסקת טלית אבל בהפסקת טלית שרי אפילו פנים כנגד פנים וז"ל התוספות שנים שהיו ישנים במטה וא"ת והלא רואה ערות עצמו וי"ל שיוציא ראשו לחוץ וא"ת והלא לבו רואה את הערוה וי"ל דקסבר לבו רואה את הערוה מותר א"נ חוצץ בבגדו כנגד לבו ע"כ לשונם ותירוץ השני הוא עיקר וז"ל הסמ"ק חוצץ בטליתו מתחת לבו וקורא עכ"ל:
ב סָעִיף א ואם היה ישן עם בניו ובני ביתו וכו' ברייתא וגמרא שם ועל פי מה שפירש הרמב"ם ומביאו בית יוסף ומה שכתב רבינו ועד כמה חשובים קטנים עד שיהיו לו י"ב שנים וכו' פירוש שלא הגיע עדיין התינוק לי"ב מלאים ותינוקת לי"א מלאים דאם הגיע התינוק לי"ב מלאים ויום אחד אם כן הוא תוך שנת י"ג וכן תינוקת כשהגיעה לי"א מלאים ויום אחד היא עומדת תוך י"ב אם הביאו ב' שערות אסור בלא הפסקה וז"ש רבינו אח"כ ובשנת י"ב לתינוק וכו' אבל כשהגיע התינוק לי"ג מלאים ויום א' א"כ הוא תוך י"ד וכן תינוקת כשהגיע י"ב ויום א' היא תוך י"ג אפי' לא הביאו סימנים כבר יצאו מתורת קטנות וצריך להפסיק בטלית וכשהתינוק עדיין תוך שנת י"ב ותינוקת תוך שנת י"א אפי' הביאו ב' שערות לא חיישינן להו דשומא נינהו ולא הוו סימנים וכ"כ הרא"ש:
א והמדקדק שם בפירוש ר"י דף י"ט ע"א ימצא שמשמע להיתר יותר מלאיסור:
א סָעִיף א שנים שהיו ישנים במטה כו' ס"א בטלית וכן הוא לשון הגמ':
ב סָעִיף א אא"כ היה טלית מפסיק כו' כתב הרמב"ם שא"צ הפסק טלית אלא ממתניו ולמטה שלא יגיע בשר זה בזה אבל ממתניו ולמעלה אפי' נוגעין זה בזה בבשרן אינן באין לידי הרהור וכתבו התוס' דף כ"ד וא"ת והלא רואה ערות עצמו וי"ל שיוציא ראשו לחוץ. וא"ת והלא לבו רואה את הערוה וי"ל דחוצץ בבגדו כנגד לבו עכ"ל וכן תפרש דברי רבינו והא דשרי לקרות ק"ש בהחזרת פנים ובסי' ס"ג משמע מדברי רבינו דאע"ג דמוטה על צדו כפרקדן דמי ואסור כבר כתבתי לעיל דמוטה על צדו לגמרי שרי ודוקא מוטה מעט הוא דאסור:
ג סָעִיף א משום דחשיבא כגופו פי' משום דרגיל וגס בה לא יבא לידי הרהור רש"י:
ד סָעִיף א ורש"י פסק דאף כו' נראה דט"ס הוא וצריך להגיה ר"י במקום רש"י וכן מצאתי בספר מוגה ב"י וכן אני מצאתי בא"ח בכתיבת יד:
ה סָעִיף א בעודם קטנים מותר. כתב בהגהות אשיר"י בשם א"ז דהא דשרינן בבנים הקטנים אפילו בשנוגעין ערותן זה בזה שרי וכתב ב"י ודבר תימה הוא להתיר כולי האי וקצת יש לדקדק לאסור ממ"ש רבינו יונה כרק מי שמתו ורמ"א בד"מ כתב והמדקדק שם בפי' ר"י דף י"ט ע"א ימצא שמשמע יותר להתיר מלאיסור עכ"ל:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.