א לענין צואה כמה תהא לחה ויהא אסור לקרות כנגדה אסיקנא אמר רבא צואה כחרס אסורה מי רגלים כ"ז שמטפיחין פירוש טופח כדי להטפיח כגון שאם מניח ידו עליהם תעלה בה לחות שאם יניחנה על דבר אחר מקבל ממנה לחות ואם אינם לחין כ"כ מותר והיכי דמי צואה כחרס ואסיקנא דאפי' אם היא יבשה כל כך שאם יזרקנה נפרכת אסור עד שתפרך ע"י גלילה שיותר בקל נפרכת ע"י זריקה מע"י גלילה אבל כשהיא נפרכת על ידי גלילה אז היא כעפר ומותר:
א סָעִיף א לענין צואה כמה תהא לחה ויהא אסור לקרות כנגדה אסיקנא וכו' בס"פ מי שמתו (ברכות כה.) אמר רבא הלכתא צואה כחרס אסורה ומי רגלים כל זמן שמטפיחין:
ב סָעִיף א ומ"ש פי' טופח כדי להטפיח כ"כ הרא"ש שם וז"ל מי רגלים כל זמן שמטפיחין היינו טופח להטפיח כת"ק דר' יוסי כך פי' גאון ז"ל עכ"ל ביאור הדברי' דבגמרא אמרינן לימא כתנאי נבלעו מותרים לא נבלעו אסורים רבי יוסי אומר כל זמן שמטפיחין מאי נבלעו ומאי לא נבלעו אילימא נבלעו דאין מטפיחין וכו' ר' יוסי היינו ת"ק אלא נבלעו דאין רישומן ניכר לא נבלעו דרישומן ניכר ואתא ר"י למימר כל זמן שמטפיחין הוא דאסור הא רישומן ניכר שרי לא דכ"ע כל זמן שמטפיחין הוא דאסור הא רישומן ניכר שרי והכא בטופח ע"מ להטפיח א"ב ופירש"י ת"ק בעי ע"מ להטפיח ור' יוסי מחמיר ומשמע לגאון שהביא הרא"ש דאית לן לאוקומי מסקנא דרבא כת"ק וטעמא משום דאי תימא דאתי כרבי יוסי א"כ אמאי דחי לא דכ"ע כל זמן שמטפיחין הוא דאסור וכו' הא כי הוה מוקמינן נבלעו דאין רישומן ניכר וכו' הוה אתי כר"י אלא ודאי היינו טעמא דדחי כי היכי דליתי כת"ק והרמב"ם כתב בפ"ג מהלכות ק"ש מי רגלים שנבלעו בקרקע אם היו מרטיבין היד אסור לקרות כנגדה משמע שפוסק דכל שטופחין אף ע"פ שאין בהם כדי להטפיח אסור וכדמשמע פשטא דלישנא דרבא והא דאמרי' בטופח ע"מ להטפיח איכא בינייהו ה"פ דת"ק לא בעי ע"מ להטפיח וה"ק נבלעו דאין מטפיחין כלל אע"פ שרישומן ניכר מותר לא נבלעו אלא הם מטפיחין אסור ר"י אומר כל זמן שמטפיחין מותר עד שיהא בהם ע"מ להטפיח והשתא א"ש רבא כת"ק דר' יוסי ואע"ג דלישנא דרבא כלישנא דר"י כיון דר"י קאי את"ק אית לן לפרושי דע"מ להטפיח קאמר. ועי"ל דהא דקאמר לימא כתנאי לא ארבא קאי אלא אאמוראי דאיפליגו לעיל דמר אמר כ"ז שמטפיחין ומר אמר כ"ז שרישומן ניכר ודחי לא דכ"ע רישומן ניכר שרי ומטפיחין אסור ובטופח על מנת להטפיח הוא דאיפליגו דת"ק לא בעי על מנת להטפיח ור"י בעי ומ"ד כל זמן שמטפיחין כת"ק ואע"ג דהשתא נמי לא אתי ככ"ע במאי דאמר דרישומן ניכר שרי מיהא אתי ככ"ע ומ"ד רישומן ניכר אסור ע"כ מוקי לה כתנאי ואתי כת"ק ומ"מ לרבא ליכא לאקשויי לימא כתנאי דאיהו מסקנא דהלכה קאמר דהויא כל זמן שמטפיחין ובין נימא דאתי כר"י בין נימא דאתי כת"ק ל"ק דאתא לאשמועינן דהלכתא כההוא תנא הילכך אין לנו לפרש מטפיחין דאמר רבא אלא כפשוטו דהיינו מרטיבין היד ואפילו אין בו ע"מ להטפיח ואי אתי נמי כר"י כפירושו של רש"י וא"נ למאי דבעי תלמודא דאתי ר"י למימר כל זמן שמטפיחין הוא דאסור הא רישומן ניכר שרי אשמועינן דהלכתא כוותיה אע"ג דיחידאה הוא ואי אתי כת"ק וכפי הפי' שפירשתי אשמועינן דאע"פ דר"י נימוקו עמו לית הלכתא כוותיה בהא וסמ"ג כתב אם המי רגלים נבלעו בקרקע ואין רישומן ניכר מותר לקרות כנגדן עכ"ל ויש לתמוה עליו איך פסק היפך מסקנא דרבא ולענין הלכה נ"ל דנקטינן כהרמב"ם דכל זמן שטופחין אע"פ שאין בהם כדי להטפיח אסור ואע"פ שבקצת נוסחאות כתוב בספרי הרמב"ם כמו שכתב סמ"ג הדבר ברור שנוסחא מוטעת היא:
ג סָעִיף א ומ"ש והיכי דמי צואה כחרס ואסיקנא דאפילו אם היא יבשה כ"כ וכו' שם היכי דמי צואה כחרס איתמר ארבב"ח אר"י כל זמן שזורקה ואינה נפרכת וא"ד כל זמן שגוללה ואינה נפרכת ופירש"י היבשה נפרכת היא יותר מן הלחה א"ד חומרא היא אע"פ שאם זורקה נפרכת הואיל ואינה נפרכת בגלגול לחה היא וכתב הרא"ש דקי"ל כלישנא בתרא דמחמיר וכך הם דברי רבינו וה"ר יונה פי' בהיפך שאע"פ שאם גוללה נפרכת אפשר שזורקה ואינה נפרכת לפי' זה הוי לישנא בתרא לקולא וכתב שיש פוסקים כלישנא בתרא לקולא והוא ז"ל כתב דכיון דאיסורא דאורייתא הוא הלכה כלישנא דמחמיר והילכך כל זמן שזורקה ואינה נפרכת אסור וכן פסק הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ג מה' ק"ש אם היתה יבשה יותר מחרס עד שאם זורקה תתפרך הרי היא כעפר ומותר לקרות כנגדה וכתב ה"ר מנוח דהא דשרי בתתפרך דוקא כשאין לה ריח רע שאל"כ אע"ג דעפרא בעלמא ריח רע שיש לו עיקר הוא ע"כ ולענין הלכה נ"ל דנקטינן כהרמב"ם וה"ר יונה ז"ל :
א סָעִיף א ולענין צואה וכו' ס"פ מ"ש (דף כ"ה) פליגי אמוראי במי רגלים שנשפכו דאיכא מ"ד דברישומן ניכר אסור לקרות כנגדן ואיכא מ"ד דברישומן ניכר שרי ולא אסור אלא כל זמן שמטפיחין וקאמר מאי הוי עלה אמר רבא מי רגלים כל זמן שמטפיחין לימא כתנאי מי רגלים שנשפכו נבלעו מותר לא נבלעו אסור ר' יוסי אומר כל זמן שמטפיחין מאי לאו נבלעו דאין רישומן ניכר לא נבלעו דרישומן ניכר ואתא ר"י למימר כל זמן שמטפיחין הוא דאסור הא רישומן ניכר שרי לא דכ"ע כל זמן שמטפיחין הוא דאסור הא רישומן ניכר שרי והכא בטופח ע"מ להטפיח איכא בינייהו ופרש"י ת"ק בעי ע"מ להטפיח ור' יוסי מחמיר וס"ל לרבינו דבפלוגתא דאמוראי ודאי הלכה כרבא דאינו אסור אלא כ"ז שמטפיחין אבל ברישומן ניכר מותר לקרות כנגדן דס"ל לרבא דתנאי לא פליגי בהכי דכ"ע ברישומן ניכר מותר ול"פ אלא בטופח ע"מ להטפיח ובהך פלוגתא דתנאי לא פסק רבא הלכה כמי דלא אתא רבא אלא לאפוקי ממאן דאסר ברישומן ניכר וקאמר רבא דליתא דברישומן ניכר כולהו תנאי ס"ל דמותר ואינו אסור אלא כ"ז שמטפיחין לת"ק כדאית ליה בטופח ע"מ להטפיח ולר' יוסי כדאית ליה בטופח שלא ע"מ להטפיח נמי אסור אלא דאע"ג דרבא לא פסק מידי בפלוגתא דתנאי מכל מקום אנן קי"ל כת"ק דיחיד ורבים הלכה כרבים ותו דבמידי דרבנן הוא דמדאורייתא לא אסור אלא כנגד העמוד בלבד ורבנן הוא דגזור נקטינן כדברי המיקל ומשום הכי למאי דקי"ל כת"ק פי' רבינו ג"כ בדברי רבא דקאמר כל זמן שמטפיחין פי' טופח כדי להטפיח כיון דהכי הילכתא אע"ג דרבא גופיה לא אמר כ"ז שמטפיחין אלא לאפוקי ממ"ד דאפילו ברישומן ניכר הוא דאסור כדפי' וז"ל הרא"ש אהא דאמר רבא מי רגלים כל זמן שמטפיחין היינו טופח ע"מ להטפיח כת"ק דר"י כך פי' גאון ז"ל עכ"ל וכוונתו כדאמרן אבל הרמב"ם פ"ג פסק דאפי' בטופח שלא ע"מ להטפיח נמי אסור לקרות ס"ל דרבא תרתי אתא לאשמועינן חדא לאפוקי ממאן דאסר ברישומן ניכר וקאמר דליתא דכולהו תנאי מודו דליכא איסורא אלא בדאיכא להטפיח אידך אתא לאשמועי' בפלוגתא דתנאי דהלכה כר' יוסי דמחמיר ולהכי נקט רבא כל זמן שמטפיחין בלישנא דנקט ר' יוסי לאורויי דהלכה כר' יוסי וכל זה ברור ופשוט והב"י האריך ופי' כמה דרכים בפירוש הסוגיא לדעת הגאון ולדעת הרמב"ם ואיני יודע מי דחקו לזה הלא מה שכתבנו הוא פשט הסוגיא לגאון כדאית ליה ולהרמב"ם כדאי' ליה ולענין הלכה נקטינן כדברי הגאון וכרבינו דאינו אסור אלא בטופח ע"מ להטפיח:
א ולא נ"ל מאחר שמדרבנן הוא דהא מדאורייתא אינו אסור במי רגלים אלא כנגד העמוד בלבד א"כ יש לילך אחר המיקל כ"ש דהרא"ש כתב בשם גאון כדברי רבינו והם בתראי והכי נקטינן:
ב ותמיהני על פסק זה דמה שייך לפסוק הילכתא בדבר שאין בו נפקותא דהרי אם נפרכת ע"י זריקה א"כ כ"ש שנפרכת ע"י גלילה לדעת הרמב"ם והר"ר יונה א"כ לכ"ע שרי ואפשר למיבדק בעלמא קאמר דלהרמב"ם והר"ר יונה אי אנו רואים שנפרכת בזריקה א"צ לראות אם נפרכת בגלילה ולפירש"י והרא"ש שפירשו כדברי הטור צריך למיבדק אי נפרך בגלילה וכן איפכא אי אנו רואים שנפרך בגלילה א"צ למבדקיה בזריקה לדעת רש"י ורא"ש ורבינו ולדברי הרמב"ם והר"ר יונה צריך בדיקה. ול"נ דנקטינן כפירש"י שהסכימו עמו הרא"ש ורבינו הטור שהם בתראי ותו דאף מדברי הרמב"ם אינו מוכח כלל שפירש כדברי הר"ר יונה אלא שכתב דאם תתפרך בזריקה הרי היא כעפר ואפשר דפוסק כמ"ד בגמרא דסגי בזריקה בלא גלילה ולכ"נ דאין לזוז מדברי הטור כנ"ל:
א סָעִיף א פי' טופח כדי להטפיח והא דכתב לעיל סי' ע"ח דאפי' יש במים טופח כדי להטפיח שרי לקרות כנגדן שאני התם כיון שהיא מדרבנן וכבר התחילו לא גזרו והכא מיירי שאסור להתחיל:
ב סָעִיף א שיותר בקל נפרכת ע"י זריקה מע"י גלילה כ"כ הרא"ש אבל ה"ר יונה פי' בהיפך שאע"פ שאם גוללה נפרכת אפשר שזורקה ואינה נפרכת ב"י. ובאמת הוא תמוה שיחלוקו ר' יונה ורבינו בסברא בעלמא ופוק חזי היאך נפרכת יותר בקל ונראה דפלוגתייהו בפי' מילת נפרכת הנזכר בגמרא דלרבי יונה פי' עד שיהא נפרך דק דק כקמח הנטחן וזה ודאי פשוט דאף כשזורקין אותה אינה נפרכת כ"כ דק כמו בגלילה. ורבינו פי' מלת נפרכת שיהא כ"כ יבש עד שישבר בקל לחתיכות מרוב יבשותו וזהו ודאי שבזריקה יותר בקל נשבר לחתיכות מכח חוזק הזריקה ממה שנשבר ונפרך ע"י גלילה וק"ל:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.