א שני אחים שנתגיירו בין אם הם אחים מן האם ולא מן האב או שהן אחים מן האם ומן האב אסורים בכל העריות האסורין לישראל אע"פ שהיו' מותרין להם בגיותן דלא ליתי לאיחלופי בישראל הלכך אסור כל א' באשת חבירו אע"פ שנשאה בגיותו ונתגיירה אבל אין חייבין עליהם ואין חילוק בין אם נולדו שניהם שלא בקדושה או אם א' מהם נולד שלא בקדושה והב' הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה אבל אם הא' נולד שלא בקדושה והב' הורתו ולידתו בקדושה היה מתיר ר"י דלא שייך לאיחלופי כיון שהא' הכל בקדושה והב' הכל שלא בקדושה ומותר כל אחד בנשי חבירו אפי' נשא לאחר שנתגייר וקורבה שמצד האב שלא מן האם כל העריות האסורין לעכו"ם אסורים בהן לאחר שנתגיירו אע"פ שאין אבות לעכום שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה כגון אשת אביו לר"ע ואחות אביו לר"א אבל אחות אביו לר"ע ואשת אביו לר"א שרו וכתב א"א ז"ל בעל הלכות פסק כר"ע ויש פוסקים כר"א ע"כ ולא הכריע הלכך טוב להחמיר כדברי שניהם נשא אחותו מן האם יוציא מן האב לכתחלה לא יכנוס ואם כנסה לא יוציא ואסור בחמותו שאם נתגייר ואשתו עמו אסור בחמותו אפי' לאחר מיתת אשתו גם בזה כתב א"א הרא"ש ז"ל ויש מתירין ולא הכריע ואם כשהיה עכו"ם נשא אשה ובתה או אשה ובת בתה או אשה ואחותה מן האם יוציא האחת אבל אשה ובת בנה או אשה ואחותה מן האב שנתגיירו מותר לכתחילה לכנוס שתיהן וכל השניות שאסרום חכמים בעריות מותרים בגרים הגיורת שנתגיירו בניה עמה לא חולצין ולא מייבמין אפי' הם תאומים אפי' היה לידתן בקדושה כיון שאין הורתן בקדושה אבל חייבים משום אשת אח אם היה הורתן ולידתן בקדושה הרי הן כישראל לכל דבר ולענין עדות אפי' אחים מן האם מעידים זה לזה דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי וליכא למיחש דאתי לאיחלופי בישראל שאין מקבלין עדות אלא בב"ד והם בקיאין בדבר זה ולענין דין גר פסול לדון דיני נפשות אבל בדיני ממונות דן אפי' ישראל בד"א בלא כפייה שמקבלו עליו לדון אבל ע"י כפייה פסול לדון ישראל עד שתהא אמו מישראל אבל את חבירו גר כשר לדון אפי' בכפייה ולחליצה פסול אפי' קבליה עליה אפי' לחליצת גרים כגון שהורתו ולידתו בקדושה עד שיהא אביו ואמו מישראל:
א סָעִיף א שני אחים שנתגיירו בין אם הם אחים מן האב ולא מן האם וכו' בפרק נושאין [צו:] בני יודן אמתא אשתחרור שרא להו רב אחא בר יעקב למינסב נשי דההדדי א"ל רבא והא רב ששת אסר א"ל הוא אסר ואנא שרינא מן האב ולא מן האם כולי עלמא לא פליגי דשרי כלומר משום דאין אחוה מן האב לעכו"ם וכולי עלמא ידעי דמהאי טעמא שרי ולא אתי לאיחלופי בישראל מן האם ולא מן האב כולי עלמא לא פליגי דאסור כי פליגי מן האב ומן האם מאן דשרי בתר אבא שדינן ליה דהא קרו ליה בני פלניא ורב ששת קרו להו נמי פלניתא וא"ד פליג רב אחא בר יעקב אפילו באחים מן האם ומ"ט גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואקשי לרב אחא בר יעקב ופריק וכתבו הרי"ף והרא"ש וכיון דלא איפסיקא הלכתא עבדינן לחומרא כרב ששת ויש בדברי רבינו ט"ס שכתב דאחים מן האב ולא מן האם נמי אסירי והא ליתא דבהדיא אמרינן בה דכ"ע ל"פ דשרי ומדברי הרמב"ם בפי"ד מהלכות א"ב נראה שהוא פוסק דמן האב ומן האם שרי וכתב עליו הה"מ דאיפשר שהוא פוסק כלישנא קמא וכרב אחא לקולא בשל דבריהם אבל לא רצה לפסוק כלישנא בתרא וכרב אחא משום דכולהו קולי לא נקיטינן או איפשר שהוא מפרש דלישנה בתרא ה"ק א"ד פליגי רב אחא בר יעקב אפי' באחים מן האם בלבד ובהא הוא דפליג רב ששת אבל במן האם ומן האב אפי' רב ששת מודה ופסק כרב ששת וכלישנא בתרא ונ"י כתב שהריטב"א ורבו הסכימו לדברי הפוסקים כרב אחא לקולא כיון דאיסירא דרבנן הוא ועבד בה עובדא וכ"כ הגהות מיימון בשם ראב"ן הלכה כרב אחא וכא"ד לקולא: וכתב נימוקי יוסף דפלוגתא דרב אחא ורב ששת בנשי דנסוב בגירותן הוא דאי נשי דנסוב בגיותן שלא ידעום לאחר גרות בתורת קידושין דכ"ע שרי להדדי וכן פשוט שם בגמרא [צח.] גבי מעשה בנפטפייס הגר ושאר ברייתות שאחריה וכ"כ הרמב"ם בפי"ד מהא"ב ולפ"ז צ"ל שמ"ש רבינו אף על פי שנשאה בגיותו ונתגיירה דהיינו דוקא כשבא עליה לשם קידושין אחר שנתגיירה:
ב סָעִיף א ומ"ש אסורים בכל העריות האסורים לישראל וכו' כ"כ שם הרא"ש ומדין אשת אח הוא נלמד ומיהו היינו דוקא בעריות שמצד האם אבל עריות שמצד האב משפט אחד להם ויתבאר בסמוך וז"ל הרמב"ם בפי"ד מהלכות א"ב גר אסור בשאר האם אחר שנתגייר מד"ס ומותר בשאר האב לפיכך נושא הגר אשת אחיו מאביו וכו' אבל אינו נושא לא אחותו מאמו ולא אחות אמו מאמה ולא אשה שנשא אחיו מאמו אחר שנתגייר:
ג סָעִיף א ומ"ש אבל אין חייבים עליהם ברייתא שם [וצו:] שני אחים תאומים וכן משוחררים לא חולצין ולא מייבמים ואין חייבים משום אשת אח ופירש"י אין חייבים משום אשת אח אפי' קדשום לאחר שנתגיירו דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי:
ד סָעִיף א ומ"ש ואין חילוק בין אם נולדו שניהם שלא בקדושה וכו' אבל אם האחד נולד שלא בקדושה והשני הורתו ולידתו בקדושה היה מתיר ר"י וכו' כ"כ הרא"ש שם אבל מדברי התוס' נראה כמסתפקים בהיתר זה: ודע דתניא בגמרא היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה חייבים משום אשת אח ופירש"ר חייבים כרת משום אשת אם מן האם שהרי היא כישראלית שילדה בנים:
ה סָעִיף א וקורבה שמצד האב שלא מן האם כל העריות האסורים לעכו"ם אסורים בהם וכו' שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה כלומר מדינא משרא שרו דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואין לו קורבה עם קרוביו אלא דרבנן גזור בקרובים מצד האם משום דלא ליתי לאיחלופי בישראל כדבסמוך אבל בקרובים מצד האב ליכא למיחש לאיחלופי דכ"ע ידעי דאין אבות לעכו"ם כדאמרינן מן האב ולא מן האם כ"ע לא פליגי דשרי ומ"מ מה שאסור מהם לבני נח אסורים בהם לאחר שנתגיירו משום שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה וכדאמרינן בפ"ב דיבמות [כב.] ובן נח אינו אסור בקרובות אביו אלא באשת אביו לר"ע ובאחות אביו לר"א דאיפליגו בפרק ד' מיתות (סנהדרין נח.) בקרא דעל כן יעזוב איש את אביו דר"ע דריש ליה לאשת אביו אבל אחות אביו שריא ור"א דריש לה לאחות אביו אבל אשת אביו שריא נמצא שהגר מותר בכל הקרובות שמצד האב חוץ מאשת אביו לר"ע ואחות אביו לר"א ותניא בפרק נושאין גר יש לו שאר אם ואין לו שאר האב כיצד נשא אחותו מן האם יוציא וכו' ושאר כל העריות מותרות לו לאתויי אשת האב וכתבו התוס' ברייתא כר"א אבל ר"ע פליג עליה ואסור אשת אביו ושרי אחות אביו וה"ג פוסקים כר"ע ומיהו יש ליזהר כר"א עכ"ל והרא"ש כתב שם ב"ה פסק כר"ע ויש פוסקים כר"א וכתב רבינו שטוב להחמיר כדברי שניהם וכך הם דברי התוס' שכתבתי ואני אומר דכיון דלא מתסרי אלא מדרבנן ומשום גזירה דשמא יאמרו אין להחמיר וכדי הוא ב"ה שפסק כר"ע לסמוך עליו כל זה לדעת התוס' והרא"ש בפ"ב דיבמות ובפרק נושאין שסוברים דקרובים שמצד האב האסורים לבני נח אסורים לגרים משום שמא יאמרו וכו' אבל הרמב"ם בפי"ד מהל' איסורי ביאה פסק דקרובים מצד האב אפי' האסורים לבני נח מותרים לגרים שהרי פסק שם כר"ע דאין אסור לבני נח מקרובי האב אלא אשת אביו בלבד ופסק שהגר מותר בכל קרובים שמצד האב ואפי' באשת אביו שכתב וז"ל גר אסור בשאר האם ומותר בשאר האב אף על פי שיודע ודאי שזה שארי מאביו כגון תאומים אף על פי כן לא גזרו על שאר אביו ולפיכך נושא הגר אשת אחיו מאביו ואשת אחי אביו ואשת אביו ואשת בנו אף על פי שנשאת לאחיו או לאחי אביו או לבנו אחר שנתגיירו וכן אחות אמו מאביה ואחותו מאביו ובתו שנתגיירה מותרת עכ"ל וכ"נ דעת הרי"ף שלא כתב אלא ההיא דבני יודן אמתא דאמרינן דבמן האב ולא מן האם כ"ע ל"פ דשרי ומשמע דה"ה לשל קורבה דמצד האב שריא ולפי דעתם אתי שפיר הא דתניא סתמא בפרק נושאין דגר מותר באשת ואביו ככ"ע ולא צריך לדחוקי ולאוקמה כר"א כדאוקמוה התוס' והרא"ש ולפ"ז מה ש אמרו בפ"ב דיבמות ערוה גופה אי לא משום שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה וכ' לא גזרו בה רבנן צ"ל דכל קרובים שמצד האם דוקא קאמר וה"פ אי לאו משום שמא יאמרו וכו' לא הוי גזרו בקרובות כלל אבל השתא דאיכא קרובות דמתסרי להו אף ע"ג דאיכא קרובות דמתסרי להו בגיותן ובגירותן שרי להו לא יאמרו באנו מקדושה חמורה וכו' שהרי הם רואים שיש בקרובות האם שהיו מומרות בגיותן ואסורות בגירותן כגון אחות אמו ואשת אחיו מאמו שמותרות לבני נח ואסורות לגרים אלא יאמרו בקבלת התורה נתחדשה הלכה וטעמא דגזרו טפי בקרובות האם מקרובות האב משום דבקרובות האם איפשר דאתי לאיחלופי בישראל כדמשמע בפ"ב דיבמות ובפרק נושאין ואי לא הוה אלא האי טעמא בלחוד לא היו גזרו נמצא שעיקר הגזירה היה משום שמא יאמרו וכו' כן נראה לי לדעת הרמב"ם ז"ל וכתב בנ"י דמותר באשת אביו אפילו נשאה אביו בגירות כיון שמת האב מותרת לבן וכן דעת הרמב"ם והרמב"ן ז"ל ע"כ ומה שכתב להתיר באשת אחי אביו ובאשת אביו בפרק נושאין [צח.] בברייתא ומה"ט להתיר אחות אמו מאביה שם נשא אחות האם מן האם יוציא מן האב ר"מ אומר יוציא וחכמים אומרים יקיים ופסק כחכמים ומ"ש להתיר אחותו מאביו ברייתא שם ויתבאר להתיר בתו כתב הה"מ שכך הסכימו הרמב"ן והרשב"א שהרי גר מותר בבתו ולא גזרו בנכרי בשאר האב כלל: ודע שהראב"ד חלק על הרמב"ם באשת אחי אביו ואשת אביו דלא שרי אלא בדנסבה כשהוא נכרי אבל נסבה כשהוא גר אסור וכבר דחה ה"ה ראייתו וכתב שהרמב"ן והרשב"א הכריעו כדברי הרמב"ם ז ל:
ו סָעִיף א נשא אחותו מן האם יוציא מן האב לכתחלה לא יכנוש וכו' ברייתא בפרק נושאין (שם) נשא אחותו מן האם יוציא מן האב יקיים: (ב"ה) אחות האב מן האם יוציא מן האב יקיים אחות האם מן האם יוציא מן האב ר"מ אומר יוציא וחכ"א יקיים: ואמרינן בברייתא דלכתחילה לא יכנוס ומפרש בגמרא דקאי למאי דאמור רבנן יקיים דהיינו אחותו מן האב ואחות האם מן האב והרמב"ם כתב דנושא אותה לכתחלה וכתב ה"ה שכך הסכים הרמב"ן משום דהא דאמור לכתחלה לא יכנוס ה"מ לדברי האומר אחות האם מן האב יוציא דכיון דמצינו להם שאר בצד האב איכא למיגזר בהא משום הנך אבל לדידן כיון שלא מצינו להם שאר אב כלל א"כ אחות האם מן האב ואינך שרינן לכתחלה ע"כ. ונראה שכך הוא דעת הרי"ף שהשמיט ברייתא זו לפי שסמך על מ"ש דבאחין מן האב ולא מן האם כ"ע ל"פ דשרי: וכתב נ"י דהא דקתני נשא אחותו מן האם יוציא אפי' נולדה בגיותה הוא דכיון שאסורה לו בגיותו חיישינן שמא יאמרו באנו וכו' והא דקתני מן האב יקיים אפי' נולדה בגירות הוא כיון שהיתה מותרת בגיותה דלית להו שאר אב:
ז סָעִיף א ואסור בחמותו וכו' בפ' נושאין (שם) תניא מתה אשתו מותר בחמותו ואית דתני אסור בתמותו מאן דאסר כר' ישמעאל דאמר חמותו לאחר מיתה באיסורה קיימא וגבי גר גזרו ביה רבנן ומאן דשרי כר"ע דאמר חמותו לאחר מיתה קליש ליה איסורא כלומר דאינה בשרפה וגבי גר לא גזרו ביה רבנן וכתב הרא"ש שר"ח פסק כרבי ישמעאל ושיש פוסקים כר"ע והרמב"ם בפ"ב ובפי"ד מהא"ב פסק כר"ע:
ח סָעִיף א ומ"ש ואם כשהיה עכו"ם נשא אשה ובתה וכו' ברייתא שם נשא אשה ובתה כונס אחת ומוציא אחת ופירש"י גר שנשא בגיותו אשה ובתה ונתגיירו עמו וכתבו התוס' והרא"ש דה"ה לאשה ואחותה מן האם או אשה ובת בתה וז"ל הרמב"ם בפ"ד מהא"ב הנושא גיורת ובתה הגיורת או ב' אחדות מן האם יושב עם אחת מהם ומגרש השנייה וכתב ה"ה שם נשא אשה ובתה כונס אחת ומוציא אחת וכתב רבינו דין זה במי שנשא אשה ובתה שנתגיירו ואפי' היה זה שנשאן ישראל ודינו ודאי אמתי וכ"כ רש"י ז"ל והשוה רבינו דין שתי אחיות מן האם לאשה ובתה וכן כחבו ז"ל והטעם מפני שיש להם שאר האם בגיותן וה"ה לאם חמותו כ"כ בהרמב"ן והרשב"א ז"ל עכ"ל: כתב בנ"י כונס אחת ומוציא אחת משום גזירה דלא ליתי למישרי בישראל אשה ובתה אבל ליכא למימר טעמא משום שלא יאמרו באנו וכו' דהא בן נח מותר באשה ובתה: ומ"ש רבינו אבל אשה ובת בנה ואשה ואחותה מן האב וכו' כ"כ שם הרא"ש וכתב ואף ע"ג דאחות האב דאמור רבנן יקיים אמרינן בסיפא דלכתחלה לא יכנוס שאני הכא שאין האיסור בא אלא ע"י קידושין: כתב הרמב"ם בפ' הנוכר מותר לאדם לישא ב' אתיות גיורת מן האב שלא גזרו בשאר האב כמו שביארנו:
ט סָעִיף א וכל השניות שאסרו חכמים בעריות מותרים בגרים בעיא דאיפשיטא בפ"ב דיבמות [דף כב:] וז"ל הרמב"ם השניות כולן לא גזרו עליהם בגרים לפיכך מותר הגר לישא את אמו ונושא חדם גיורת ואם אמה או בת בת בתה וכן בשאר השניות עכ"ל:
י סָעִיף א הגיורת שנתגיירו בניה עמה לא חולצין ולא מייבמין משנה בפרק נושאין [צז.]:
יא סָעִיף א ומ"ש אפי' הם תאומים אפי' היה לידתן בקדושה וכו' ברייתא שם:
יב סָעִיף א ומ"ש אבל חייבים משום אשת אח היינו דוקא כשלידתן בקדושה וכן מפורש שם בברייתא ומדברי נימוקי יוסף בספ"ק דיבמות נראה דהיינו דוקא כשהן תאומים ואינו נראה בעיני:
יג סָעִיף א ומ"ש היתה הורתן ולידתן בקדושה הרי הם כישראל לכל דבר גם זה שם בברייתא: תניא בהחולץ [דף מב.] גר וגיורת צריכים להמתין ג' חדשים להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שלא נזרע בקדושה ופירש"י גר שנתגייר ואשתו עמו צריכה להמתין ג' חדשים לפרוש זה מזה וכתב הרא"ש י"א שנמצא במדרש דנכרי ואשתו נכרית שנתגיירו שאין לו לקיימה שמא יחזרו לסורן והכא לא משמע הכי
יד סָעִיף א ולענין עדות אפי' אחים מן האם מעידים זה לזה וכו' וליכא למיחש דאתי לאיחלופי וכו' מימרא דאמימר בפ"ב דיבמות [דף כב.] ואף ע"ג דר"נ הוה אמר דלכתחילה לא יעידו אחים מן האם משמע התם דבתר דשמע לדאמימר שתיק ליה ואודי ליה:
טו סָעִיף א ולענין דין גר פסול לדון דיני נפשות וכו' בפרק מצות חליצה (יבמות קא: קב:) אמר רבא גר דן את חבירו ד"ת דכתיב שום תשים עליך מלך עליך הוא דבעיכן מקרב אחיך אבל גר דן את חבירו ואם היתה אמו מישראל דן אפי' ישראל ולענין חליצה עד שיהא אביו ואמו מישראל וכתב הרא"ש פירש"י הא דאין גר דן ישראל היינו ד"נ אבל ד"מ דן ול"נ כיון דדריש ליה מקרא וכו' אלמא בד"מ איירי והא דאמרינן בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לו:) הכל כשרים לדון לאיתויי גר לדון גר חבירו קאמר ותימא א"כ הא דא"ל רב שמואל תניא בב"ד של ישראל ולא בב"ד של גרים ל"ל קרא לענין חליצה למעוטי גרים כיון דאפי' לשאר דינים פסול וי"ל דאיצטריך לפוסלו אפי' לחליצה של גרים שהיתה הורתו ולידתו בקדושה אי נמי אי קבילי עלייהו היה כשר לד"מ ולחליצה לא מהניא קבלה אי נמי לדין של ישראל היה כשר לדון בלא כפייה דלא שייך שימה ודבר של שררה אלא כפייה כי ההיא דפרק החולץ (יבמות מה:) דבא אכשריה לרב מרי בר רחל ומנייה בפורסיה דבבל ואף ע"ג דכתיב שום תשים וכו' אלמא לא בעינן מקרב אחיך אלא במילי דשררה וכפייה וכן עיקר וכן משמע בההיא דהכל כשרים לדון לאיתויי גר דמשמע בסתמא אפי' לדין ישראל וניחא נמי הא דאיצטריך למיפסליה לחליצה עכ"ל ולענין מה שחלק על רש"י ופי' דהא דאמר רבא גר דן את חבירו בד"מ איירי כ"כ הרי"ף בפרק א' דיני ממונות והרמב"ם בפי"א מהל' סנהדרין:
א סָעִיף א שני אחים שנתגיירו וכו' ר"פ נושאין בני יודן אמתא אשתחרור שרא להו רב אחא בר יעקב למינסב נשי דהדדי ורב ששת אוסר וקאמרינן מן האב ולא מן האם כ"ע ל"פ דשרי ומשמע בתוס' פ"ב דיבמות [דף כ"ב] בד"ה ערוה לכל דהיינו טעמא דכיון דלא היו אסורין להן בגיותן מן התורה ליכא למיחש שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה וכתב נ"י דהריטב"א כתב ע"ש רבותיו דמה שלא נאסר להם מה"ת אלא שהוא מחוקותיהם אינו חשוב אפי' קדושה קלה ואין חוששין לו כלל עכ"ל ומשום דלא ליתי לאיחלופי בישראל ליכא למיסר דהכל יודעין דאין אבות לעכו"ם אם כן אין לו שאר האב. ומן האם ולא מן האב כ"ע ל"פ דאסור דאף ע"ג דליכא משום שמא יאמרו וכו' כיון דלא היו אסורין בגיותן מן התורה אפ"ה איכא למיחש דלא ליתי לאיחלופי בישראל כיון דיש להם שאר אם כמו בישראל כי פליגי מן האב ומן האם מאן דשרי בתר אבא שדינן ליה דהא בני פלניא קרו לה הלכך לא מסקי אינשי אדעתייהו שהן אחים מן האם ומידע ידעי דהאי דשרינן משום דאין אחוה מן האב לגר דסתם כותית זונה היא ומאיש אחר הוא ורב ששת קרי להו נמי בני פלניתא ואמרי אינשי הני ודאי אחי נינהו וקא שרינן להו באשת אחיו ואתי לאיחלופי למישרי נמי בישראל כה"ג ופסק רבינו לחומרא כרב ששת וכן פסקו הרי"ף והרא"ש ומ"ש אף על פי שנשאה בגיותו ונתגיירה פירש לא מיבעיא היכא דנשא אשה בגירותו בין נשא ישראלית בין נשא גיורת ומת או גירשה דפשיטא דאסורה לאחיו הגר מדרבנן כשהן אחין מן האם בלבד או אחיו מן האב ומן האם כי היכי דלא ליתי לחיחלופי בישראל אלא אפי' נשאה כבר בגיותו ונתגיירה עמו דסד"א דבהא לא ליתי לאיחלופיי בישראל אפ"ה כיון דלאחר שנתגיירו שניהם חזר ונשאה כדת משה וישראל איכא למיחש דלא ליתי לאיחלופי בישראל כיון שנהג עמה מנהג ישראל:
ב סָעִיף א ומ"ש אין חייבין עליהן ברייתא שם ופירש"י אפי' קדשום לאחר שנתגיירו דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי עכ"ל והיינו אפילו נשא ישראלית ופשוט הוא:
ג סָעִיף א ומ"ש ואין חילוק וכו' היה מתיר ר"י וכו' כ"כ הרא"ש לשם ומ"ש אפי' נשא לאחר שנתגייר כבר נתבאר דכל היכא דלא חיישינן לאיחלופי שרי אפי' נשא לאחר שנתגייר ואפי' ישראלית וכל היכא דחיישינן לאיחלופי אסור אפי' נשאה בגיותו ונתגיירה עמו ואח"כ קדשה ונשאת כדת משה וישראל:
ד סָעִיף א ומ"ש וקורבה שמצד האב וכו' כבר נתבאר והוא מדברי הרא"ש פרק נושאין והתוספות פרק ב' [דף כ"ב]:
ה סָעִיף א נשא אחותו מן האם יוציא וכו' ברייתא בפרק נושאין [דף צ"ח] ופירש"י נשא אחותו מן האם שנולדה בגיות יוציא ואף ע"ג דלאו אחותו היא דכקטן שנולד דמי גזירה דילמא אתי למינסב אחותו שנולדה אחריו דבההיא איכא כרת דלידת שניהם בקדושה ואחותו גמורה מן האם הוי כישראלית שילדה בן ובת מן האב יקיים דהכל יודעין דאין אב לעכו"ם ואי נמי אתי למינסב בת אביו שיוליד מאשה אחרת משנתגיירה לא איכפת לן דהא לאו בנו הוא עכ"ל ומשמע מדכתב רבי' בסתם נשא אחותו מן האם וכולי דמיירי בין בגר שהיתה לידתו בקדושה והורתו שלא בקדושה ובין שהיתה גם לידתו שלא בקדושה אם נשא אחותו מן האם יוציא מן האב יקיים וכ"פ התוס' בד"ה נשא ועוד האריכו בכמה פירושים ע"ש:
ו סָעִיף א ואסור בחמותו וכו' שם פלוגתא דתנאי דרבי ישמעאל סובר כיון דחמותו לאחר מיתה באיסורא קיימא גבי גר גזרו ביה רבנן ור"ע סובר כיון דחמותו לאחר מיתה קלש ליה איסורא דאינה בשרפה גבי גר לא גזרו ביה רבנן:
ז סָעִיף א ואם כשהיה עכו"ם נשא אשה ובתה וכו' ברייתא שם וכתבו התוספות והרא"ש דה"ה לאשה ואחותה מן האם או אשה ובת בתה אבל אשה ובת בנה וכו' דכל שהוא שאר אב לא גזרו כיון דאין אב לעכו"ם ואף ע"ג דלעיל בנשא אחותו מן האב קאמר רבינו לכתחלה לא יכנוס שאני הכא דאשה ובת בנה וכל הני האיסור אינו בא אלא ע"י קידושין שע"י שקידש האשה אתה בא לאסור עליו בת בנה וכן כל הני הילכך אפי' לכתחלה שרי משא"כ באחותו מן האב דשארו היא וקרובי עצמו לא שרי לכתחלה ואף ע"ג דהתוס' נסתפקו בזה בד"ה אשה ובחה הרא"ש הכריע כך ואחריו נמשך רבינו:
ח סָעִיף א וכל השניות וכו' בעיא דאיפשיטא פ"ב דיבמות [כ"ב]:
ט סָעִיף א הגיורת שנתגיירו בניה וכו' משנה וברייתא פרק נושאין ופי' רש"י דאף ע"פ דקי"ל דתאומים טיפה אחת היא ומתחלקת לשתים וא"כ ודאי אחים מן האב נינהו אפ"ה לא חולצין ולא מייבמין דאין להם אב מיקרו ומ"ש אבל חייבים משום אשת אח פי' חייבים כרת משום אח מן האם דכיון דלידתן בקדושה ה"ה כישראלית שילדה בנים והדבר פשוט דחפי' באינן תאומים אלא ילדה אותן בב' שנים זה אחר זה וב"י כתב דנראה מדברי נמ"י דהיינו דוקא כשהן תאומים והוא תמה וגם לא ידעתי מאין נראה לו כך מדברי נ"י:
י סָעִיף א ומ"ש ולענין עדות וכו' מימרא דאמימר פ"ב דיבמות [דף כ"ב]: ומה שכתב ולענין דין וכולי בפרק מ"ח ריש [דף ק"ב]:
יא סָעִיף א ומ"ש עד שיהא אמו מישראל פי' וכל שכן באביו מישראל ועיין במה שכתבתי בח"מ בזה סימן ז' ושם נתבאר בס"ד:
א סָעִיף א בנ"י פ"ק נושאין על אנוסה ע"א דבדבר שאין אסור לבן נח מן התורה רק מחמת חוקותיהן מותר לגר ולא אמרינן שמא יאמרו וכו':
ב וכ"כ המרדכי וכ"ה בתא"ו נתיב כ"ד חלק ב':
ג ובנ"י פרק נושאין על האנוסה נכרי ונכרית שנתגיירו איש ואשתו אם רצה מקיימה ואם רצה פוטרה ואפי' מחיים של גר מותרת לאחרים דאע"ג דבעולת בעל יש להן אפ"ה ליכא משום באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה משום דאותה אישות אין לו עיקר וכשנתגייר פקע דאל"כ אפי' בגט לא משתריא לעלמא דהא אינהו לאו בני גט נינהו בגיותן וא"כ יאמרו באנו וכו' ותהיה אסורה לישראל עולמית אלא ודאי ליתא דכ"ע ידעי דאישות הראשון פקע וכ"ה דעת גדולי פוסקים ז"ל עכ"ל:
א סָעִיף א שני אחים שנתגיירו בין אם הם אחים מן האב ולא מן האם או מן האם כו' ע"כ מ"ש אחים מן האב ולא מן האם ט"ס הוא דבמן האב ולא מן האם כולו עלמא לא פיגי (ר"ל רב ששת ורב אחא בר יעקב) דשרי כדאיתא להדיא בפרק נושאין על האנוסה והיונו טעמא דאין קורבות של אבא לגבייהו ולא שייך איסור בקורבה מן האב אלא היכא שאיסורן בגיותן ומשום שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ומדברי רבינו עצמו מוכח דטעות הוא דהרי כתב אח"כ בעצמו וקורבה שמצד האב ולא מצד האם כל העריות האסורים לעכו"ם כו' אלמא מה שנאסר בגיותו נאסר להם אבל מה שנאסר לישראל זה לא תמצא בשום מקום וק"ל אח"כ מצאתי בספר מדוייק שט"ס הוא עכ"ל מ"ו וכ"כ ב"י:
ב סָעִיף א או שהן אחים מן האם ומן האב ר"ל ולא אמרינן דשרי' ליה בתר האב דשרו לכ"ע דכ"ע ידעי דאין להם קורבה מן האב ולא אתי לאיחלופי קמ"ל דאסור דשדי' גם כן בתר האם ועיין בב"י:
ג סָעִיף א אם אסורים בכל העריות כו' ר"ל בעריות שמצד האם דוקא ב"י:
ד הלכך אסור כל אחד באשת חבירו פי' אפו' לאחר שנתאלמנה מבעלה אסורה משום אשת אח:
ה סָעִיף א אע"פ שנשאה בגיותה ונתגיירה פי' פשיטא שאם נשאה בגירותה דאסורה דדמי לישראל שנשא ישראלית דהא עכשיו נשאה בסופה קידושין כדרך כל נשי ישראלים. וק"ל. וכתב ב"י הא דכתב אף ע"פ שנשאה בגיותו כו' מיירי דוקא כשבא עליה לשם קידושין אחר שנתגיירה אבל בלא"ה שרי וכ"כ נ"י:
ו אבל אין חייבים עליהן דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי:
ז סָעִיף א כל העריות האסורין לעכו"ס כו' והרי"ף והרמב"ם מתירין בכל קורבה שמצד האב וכ"פ בי ע"ש:
ח סָעִיף א אע"פ שאין אבות לעכו"ם ר"י וליכא למוחש לאחיליפי בישראל דכיון שקוראים אותם בני איש פלוני עכו"ם יודעון שמהאי טעמא מתירין להם שבין אבות לעכו"ם מ"מ אסורים שלא יאמרו באנו כו' והתם מחלוקת ר"מ ור"א דכתיב בבני נח ע"כ יעזב איש את אביו כו' דר"ע דריש ליה באשת אביו (דאין אסור לבן אח בקרובת אביו אלא באשת אביו עכ"ה) ור"א דריש ליה באחות אביו נמצא שהגר מותר בכל הקרובים מצד האב חוץ מאשת אביו לר"ע כו':
ט סָעִיף א נשא אחותו מן האם יוציא פי' משום אחנופי עיין בב"י שכתב הטעם משום שלא יאמרו כו' וז"ל כתב נ"י דאחותו מן האם יוציא אפי' נולדה בגיותו משום שלא יאמרו ואחותו מן האב יקיים אפי' נולד בגירות כיון שהורתה בגיות ולית ליה שאר אב עכ"ל. וגם קרא כתיב אמנם אחותי בת אבי היא ולא בת אמי ש"מ דמן האם אסור להן ומן האב מותר להן:
י סָעִיף א ואם כנסה לא יוציא שאינה אסורה משום שלא יאמרו כו' דהא בגייתה שרי אלא משום מראית העין אסור הכל לכתחלה חוך מאיסור שאינו מחמת קורבת עצמו אלא מחמת קידושין שלו שרי אפי' לכתחלה כדלקמן מאחר דליכא לאחלופי וכגון שהוא מן האב ובגיותו ג"כ אינו נאסר דלא שייך לומר שמא יאמרו וק"ל מ"ו והוא מהרא"ש:
יא סָעִיף א ואסור בחמותו אפי' לאחר מיתת אשתו כר' ישמעאל דאמר חמותו לאחר מיתה באיסורה קיימא ולכן גבי גר גזרו ביה רבנן:
יב סָעִיף א גם בזה כתב א"א הרא"ש ז"ל ויש מתירין פי' לאחר מיתת אשתו דסברי כר"ע דאמר חמותו לאחר מיתה קליש ליה איסורא כלומר דאינה בשריפה ולכן גבי גר לא גזרו ביה רבנן:
יג סָעִיף א ואם כשהיה עכו"ם נשא אשה ובתה כו' לבני נח מותרין באלו אלא משום גזירה דאחלופי בישראל יוציא האחת נ"י:
יד סָעִיף א אבל אשה ובת בנה כו' דקורבה דאב אינה כלום ולכן מותר לכתחילה לכנוס שתיהן כיון שאין האיסור בא כ"א ע"י קידושין ול"ד לאחותו מן האב דאסור לכתחילה אשיר"י:
טו סָעִיף א וכל השניות שאסרום חכמים כגון אשה ובת בת בתה או אם אם אמה או אם אמו כו' רמב"ם ועיון בסמ"ג בסימן ק"י בחלק ל"ת שחושב כל השניות גם בא"ע סימן ט"ו:
טז סָעִיף א אפי' הם תאומים ר"ל דאז הכל מעידין שהן מאב א' אפ"ה אין חולצין ולא מיבמין כיון דמצות יבום וחליצה תלוי באב ומה שבא מצד האב הוי שלא בקדושה ושמא יאמרו באנו כו' נמי לא שייך הכא דהא מצות יבום וחליצה ליתא בבני נח וק"ל:
יז סָעִיף א אבל חייבים משום אשת אח פירוש דוקא בשנלידתן בקדושה ואשת אח אסור בין שהן אחין מן האב או מן האם כמבואר בא"ע בסימן ט"ו: (ואם היה הורתן כו' כצ"ל עכ"ה):
יח סָעִיף א אבל בדיני ממונות דן אפי לישראל שנאמר בדם תשים עליך מלך מקרב אחיך עליך הוא דבעינן מקרב אחיך אבל גר דן את חבירו ואין שימה ושררה כ"א ע"י כפייה הילכך בלא כפייה מותר לדון אפי' ישראל דלא בעיני בקרב אחין אלא דודקא היכא דשייך שימה וכפייה:
יט סָעִיף א עד שיהא אמו מישראל דאז קרי ביה מקרב אחיך ומכ"ש אם אביו מישראל כ"כ התוס' והביאו ב"י בח"מ סימן ז':
כ סָעִיף א (עד שיהא אביו ואמו מישראל דבחליצה כתיב ונקרא שמו בישראל וגומר עד שיהיו ממש כישראל מאב ואם עכ"ה):
א סָעִיף א אבל אם האחד נולד שלא בקדושה כו' וכן איתא בתוס' בפ"ד מיתות וז"ל גר שהורתו ולידתו שלא בקדושה אסור באחותו שנולדה בגיותה ואם הורתה בקדושה מותר בה וכן בתוס' בפ' נושאין וכ"כ הרא"ש להדיא ע"ש:
ב סָעִיף א (טוב להחמיר נדברי שניהם וב"י כתב דכיון דלא מיתסרי אלא מדרבנן ומשום גזירה דשמא יאמרו אין להחמיר כראי הוא בה"ג שפסק כר"ע כו' ע"ש ובנ"י פרק נושאין על אנוסה דבדבר שאין אסור לבן נח מן התורה רק מחמת חקותיהן מותר לגר ולא אמרינן שמא יאמרו באנו כו' עכ"ה).
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.