Shulchan Aruch, Orach Chayim 195 — שולחן ערוך, אורח חיים קצה

סָעִיף א

א (א) רואין אלו וכו' - אפילו כשאוכלים כל אחת על שלחן בפני עצמו: ש"ע סָעִיף א

ב (ב) מצטרפות לזימון - ר"ל אם ירצו יכולין להצטרף ולהוציא אחד את כולם בבהמ"ז: ש"ע סָעִיף א

ג (ג) ואם לאו וכו' - אפילו כשהם בבית אחד ואפילו אם נכנסו מתחלה ע"ד להצטרף יחד: ש"ע סָעִיף א

ד (ד) ואם יש שמש - היינו אפילו אינו אוכל כלל: ש"ע סָעִיף א

ה (ה) הוא מצרפן - היינו אפילו הם בשני בתים ואין רואין אלו את אלו: ש"ע סָעִיף א

ו (ו) וכגון שנכנסו וכו' - מסתימת המחבר משמע דאפילו בית אחד ורואין זה את זה ג"כ לא מצטרפי שתי החבורות יחד אא"כ כשנכסו מתחלה ע"ד זה אבל הרבה אחרונים כתבו דבבית אחד לא בעינן כלל שיכנסו מתחלה ע"ד זה ובכל שרואין זה את זה בלחוד או אפילו באין רואין זה את זה ויש שמש בין שתי החבורות סגי לענין צירוף וכן דעת הגר"א בבאורו ובאדרת אליהו ע"ש: ש"ע סָעִיף א

ז (ז) רשות הרבים וכו' - כתב הט"ז לאו דוקא ר"ה ממש שהוא רחב ט"ז אמות דה"ה כשיש שביל היחיד מפסיק בינתים ואפשר דדוקא כשהוא קבוע גם בימות הגשמים [א"ר]: ש"ע סָעִיף א

ח (ח) בשום ענין - היינו אפילו כשהן רואין זה את זה ויש שמש המשמש לשתיהן: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ט (ט) מפתן הבית - דהוא רואה אלו ואלו והו"ל כמקצתן רואין זה את זה: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ג

י (י) ברכת זימון - עיין לקמן בסימן רי"ש ס"ב דדעת המחבר דברכת זימון הוא נברך וברוך שאכלנו ודעת הרמ"א דדוקא עד גמר ברכת הזן וכל זה הוא ג"כ רק במקום הצורך אבל לכתחלה יותר נכון שישמעו כל הבהמ"ז מפי המברך והוא יוציאם בכל הברכת המזון [מ"א והגר"א] ועיין לעיל סימן קפ"ג ס"ז במ"ב שם: ש"ע סָעִיף ג

יא (יא) בביאור - ובדיעבד אם לא שמע דברי המזמן שאמר נברך רק שמע להעונים שעונים ברוך שאכלנו משלו וכו' מותר גם כן לענות עמהם ביחד: ש"ע סָעִיף ג

יב (יב) צריכים שישמעו וכו' - ויכונו לצאת: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף א

א ב' חבורות כו'. הע"ת לא עיין כאן בטור וגם בש"ע בא"ע סי' ס"ב: ש"ע סָעִיף א

ב וכגון שנכנסו. מדסת' הרב"י ש"מ דס"ל דאפי' בבית א' אם לא נכנסו ע"ד להצטרף אין מצרפין דג' שאכלו כאחד שנינו וכמ"ש הרשב"א ואף לפי מ"ש סי' קצ"ג ס"ב דלא בעינן קביעות בתחלת הסעודה מ"מ בעינן שיהיו קבועים בשלחן א' בסוף הסעודה והכא כל חבורה היא בפ"ע לכן אין מצטרפין אא"כ נכנסו לכך וכ"כ הב"ח דלא כמ"ש הרב"י ולסברא הראשונה צ"ל כיון שיש בכל חבורה זימון מצרפין אף על פי שאין קבועים יחד כנ"ל: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ג מפתן הבית. דהוא רואה אלו ואלו וה"ל כמקצתן רואין זה את זה: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ג

ד ברכת זימון. אבל בפוסקי' ובתו' משמע דצריכים לשמוע כל ב"ה וכמ"ש סי' קצ"ג ס"א: ש"ע סָעִיף ג

ה בביאור. ואם אינו שומע עונה אמן כמ"ש סי' קל"ט ס"ו ועסי' קצ"ח: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף א

א ב׳ חבורות עמ״א בא״ר ד׳ כתב שצדק ע״ת שהביא דין דחופה בשם הלבוש אע״ג שבטור כאן ובש״ע אה״ע ס״ב סי״א הביאו המחבר דמלבוש מוכח דר״ה אין מפסיק בבני החופה עט״ז אות ג׳ ואי״ה שם יבואר: ש"ע סָעִיף א

ב וכגון עמ״א כתב דהב״י חזר כאן ממ״ש בספרו הארוך (גם שם לא החליט) ואף בית א׳ בעינן נכנסו ע״ד כך הא לא״ה אף שיש בכל חבורה זימון ג׳ אין מצטרפין ואלו מזמנין לעצמן כו׳ ולסברא הא׳ בב״י צ״ל בין כשאין ג׳ אז ודאי אם לא הוקבעו בכל הסעודה כו׳ משא״כ כשיש זימון בכל החבורה מצטרפין לזימון א׳ אע״ג שלא הוקבעו כלל ובש״ע חזר מזה אף כה״ג בעינן הוקבעו כו׳ אבל בלבוש משמע דוקא ב׳ בתים בעינן הוקבעו כו׳ וכ״כ הר״מ בשם א״ז בבית א׳ (כל שיש ג׳ בכל חבורה) א״צ הוקבעו כו׳ וכ״כ נ״ץ ועא״ר א׳. ועמ״ש בט״ז אות א׳ אי״ה מזה: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ג מפתן עמ״א וה״ה אם כשב׳ חבורות בב׳ בתים והמברך באמצע הוי ברואין מקצתן וא״ז. ובכל זה אף שאין בכל חבורה ג׳ המברך מצרפן: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ג

ד ברכת זימון עמ״א ובקצ״ג אות ד׳ יע״ש והר״ב בהג״ה כאן שתיק ואודי להמחבר אף שבד״מ בקצ״ג חלק עליו יע״ש ועא״ר ג׳ בשם שכה״ג המנהג לצאת חבורות הרבה בזימון א׳ ולברך כ״א בהמ״ז לעצמו היינו ברכת הזימון יאמר בקו״ר שישמעו כולם: ש"ע סָעִיף ג

ה בביאור עמ״א דאם אין שומע דבר המזמן רק שומע עונים ברוך שאכלנו משלו עונה אמן כבסי׳ קל״ט סעיף וי״ו יע״ש ואי״ה בקצ״ח יבואר זה: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף א

א (ס"ק ב) וכגון כו' מדסתם כו' לפי שהטור כ' כלשון הש"ע וכ' עליו הרב ב"י וז"ל לפי מסקנת הרא"ש שכ' רבינו בסי' קצ"ג סעיף ב' שאעפ"י שלא ברכו ברכת המוצי' ביחד נקבעו לזימון בשני חבורות נמי לא בעינן שיכנסו מתחלה ע"מ לצרף יחד וא"כ לא ה"ל לרבינו לכתוב סתם וכגון שנכנסו מתחל' להצטרף יחד כו' ומיהו אפשר שמ"ש רבינו וכגון שנכנסו כו' לא קאי אלא אצירוף שני בתים כו' דשתי חבורות בבית א' אע"פ שלא נכנסו מתחל' ע"ד להצטרף יחד מצטרפים וכ"מ מפשט הירושלמי עכ"ל הרב"י. וא"א דגם בש"ע ס"ל כ לא ה"ל לסתום בלשון הטור כיון דהרב"י גופיה קשי' ליה לשון הטור בזה וה"ל לפרש בהדי' דא"צ להצטרף תחל' יחד אלא דוק' בשני בתים אלא צ"ל דבש"ע חזר בו: ואף לפמ"ש סי' קצ"ג סעיף ב' כו' היא קושית הרב"י הנ"ל: והכ' כל חבור' כו' עמ"ש הרב"י בתי' הראשון: ולסברא ראשונ' ר"ל לפי מה שהי' סבר הרב"י בספרו על הטור דהי' סברתו ראשונ' ואח"כ בש"ע חזר בו והוי סבר' שניה ור"ל לסברתו הראשונ' דמדמ' הך דהכ' להאי דסי' קצ"ג אע"ג די"ל שאני בסי' קצ"ג שקבועים יחד בשלחן א' צ"ל דס"ל כיון שיש כו': ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א וכגון שנכנסו מתחלה כו'. ב"י הביא זה בשם הירושלמי בב' בתים וכת' ע"ז נראה דאפי' בב' חבורות בבית אח' נמי קאמר דוקא כשנכנסו משעה ראשונה לכך דה"ל כהסיבו יחד וכ"כ הראב"ד וכ"נ לכאורה מדברי רבינו ואע"פ שהרשב"א כ' ע"ז ומכאן שאפי' לברכת הזימון בעי הסיבה אבל ראיתי לגדולי המפרשים שפי' דברכ' הזימון א"צ הסיב' ע"כ וא"כ לפי מ"ש הרא"ש בסי' זה דאף ע"ג שלא בירכו המוציא ביחד נקבעו לזימון בב' חבורות נמי לא בעי שיכנסו מתחלה ע"מ להצטרף יחד וא"כ לא הו"ל לרבינו לכתוב סתם שנכנסו תחלה להצטרף יחד אפשר שס"ל שיש לחלק בין צירוף חבורה אחד לצירוף דב' חבורות. ומיהו אפשר שמש"כ וכגון שנכנסו מתחלה לצרף לא קאי אלא לצירוף שני בתים ע"י ראיה או ע"י צרוף שמש אבל בב' חבורות בבית א' אע"פ שלא נכנסו תחלה ע"ד להצטרף יחד מצטרפין וכן נראה מפשטי הירושלמי עכ"ל. (הגהתי במקצת דבריו כי נראה שיש ט"ס בדבריו בדפוס) ואם כן דבריו כאן בש"ע נמי מתפרשים כן והוא פי' רחוק דרבינו הטור נקט בחדא מחתא גם בבית א' ועל כולם כ' התנאי שיכנסו תחילה כו' ונלע"ד דא"צ לזה כלל דלק"מ דהא אמרי' סי' קצ"ג דא"צ כניסה תחילה אלא סגי באכלו אחר כך ביחד היינו שאכלו במקום אחד אע"ג שאכלו כ"א מככרו מ"מ סמוכים הם זה לזה כדרך אוכלים בחבורה אחת אף ע"ג שהם מתחלקים לב' חבורות מ"מ בעצם המקום הם סמוכים אבל כאן מיירי שכל חבורה יושבת במקום אחר כגון מפינה לפינה בזה אמרינן לעיל שאין חיוב זימון בזה אלא משום הדרת מלך כמ"ש ב"י ס"ס קצ"ג בשם מצאתי כתוב כו' וכאן מיירי מחויב לזמן ביחד כגון אם אין ג' במקום אחד או לענין צירוף י' בזה בעינן אפי' בבית א' תנאים הכתובים כאן שיהיו רואין אלו כו' או ע"י שמש ובתנאי שיכנסו תחלה ע"ד להצטרף אז חל עליהם חיוב הצירוף אע"פ שאינם סמוכים במקום א' וזהו בעצמו כונת הרשב"א שכ' שמכאן ומזה הירוש' משמע דבעי הסיבה לזימון מדאצטריך נכנסו תחלה כו' והיינו אפי' ביושבים סמוכים זה לזה אבל גדולי המפרשים ס"ל בסמוכים א"צ זימון כלל אפילו באוכל כ"א מככרו כדלעיל וכאן דאצטריך נכנסו תחלה כו' היינו באינם סמוכים אלא מפינה לפינה ואז אין להם צירוף אלא בנכנסו תחלה ע"ד הצירוף כנלע"ד ברור: ש"ע סָעִיף א

ב שאם רה"ר מפסקת כו'. נראה דלאו דוקא רה"ר ממש שהוא רחב י"ו אמות אלא אפי' שביל היחיד מפסיק ביניהם כדתנן ריש פאה ומייתי לה בחזקת הבתים דף נ"ה דזה מפסיק בין הרשויות לפאה ולשבת וא"כ ה"ה נמי כאן דחד טעמא הוא עם רה"ר: ש"ע סָעִיף א

ג בשום ענין. נראה דיש ענין שאין רה"ר מפסיק דהיינו מ"ש הטור בשם הרא"ש כאן בבני החופה שנתחלקו לחבורות שכולן חשובות כאחד אפי' אין השמש מצרפן כיון שאוכלין מסעודה שתקנו לחופה דבזה אין הדבר תלוי ברשויות כלל ומ"ה כשמביא בש"ע בא"ע סי' ס"א דין זה לא זכר שם לחלק מענין הפסק רה"ר: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א וכגון עט״ז פי׳ דברי המחבר כמ״ש הלבוש עמ״א ב׳ ולדינא הסכי׳ להמ״א ומשמע שתים כעין תי׳ המ״א בשם הב״ח. אמנם הוסיף דברים לפי מ״ש הר״ב בהג״ה בקצ״ג ס״ב דאפי׳ היכא דנתחייבו בזימון אם רוצים רשאים ועדיף לזמן (וסובר כפשוטו דלא כמ״א שם ח׳) והשתא בבית א׳ מפינה לפינה אם יש בכל חבורה שלשה או עשרה ל״ש כאן כלל תנאי שיכנסו ע״ד כך דממ״נ אם רוצים לזמן הרשות ועדיף כן ברוב עם אלא מיירי באין שלש או עשרה בכל חבורה קאמר דאין חיוב לזמן דוקא יחד אלא בתנאים האלו אלא דצ״ע דמתני׳ ב׳ חבורות ברכות נו״ן א׳ בזמן שרואין או שמש כו׳ וא״ל אלו מזמנין לעצמן אלמא ביש בכל חבורה כדי זימון אפ״ה באין רואין כו׳ אסור לזמן יחד ואפשר למ״ש בקצ״ג אות ג׳ דכשיש זימון לא עדיף רק ברירה ומש״ה כי אין רואין כו׳ אסור לזמן יחד רק נחלקים אלו לעצמן וכ״ש ב׳ בתים אפשר אף באין בכל חבורה שלש או עשרה אסור לזמן יחד דל״ש כה״ג ברוב עם דנחלקין בב׳ בתים וצ״ע ועמ״א ב׳ מזה והוי יודע דמשמע כשיש בכ״ל חבורה ה׳ אעפ״י שרואין זא״ז אין מצטרפין כבסי׳ קצ״ד ב׳ מ״א אות ב׳ דבג׳ צריך ראיה ובעשרה לא מהני אלא כשיש בכל חבורה עשרה אז מצטרפין לזימון א׳ אבל במ״א נ״ה אות י״ב משמ״ע דראיית פנים מצטרפין לעשרה אף בב׳ רשויות וצ״ע כעת בזה: ש"ע סָעִיף א

ב שאם עט״ז ועא״ר אות ג׳ ברמב״ם פ״ג מה׳ מ״ע דאם אין קבוע בימות הגשמים אין מפסיק והניח בצ״ע: ש"ע סָעִיף א

ג בשום עט״ז ועמ״א בזה אות א׳ ומ״מ דוקא לענין ברכות החופה אבל לענין זימון אף בני החופה אין מצטרפין אלא בתנאים בס״א ועא״ר ד׳ בזה יע״ש: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א יחד. והא דבסי' קצ"ג ס"ב דא"צ הכנסה אלא סגי באכלו אח"כ ביחד היינו שאכלו במקום א' אף ע"ג שאכלו כל אחד מככרו מ"מ סמוכים הם זה לזה כדרך שאוכלים בחבורה א' אבל כאן מיירי שכל חבורה יושבים במקום אחר כגון מפינה לפינה ובזה אמרינן לעיל שאין חיוב זימון בזה אלא משום הדרת מלך וכאן מיירי מחיוב לזמן ביחד כגון אם אין ג' במקום אחד או לצירוף י' בזה בעינן תנאים הכתובים כאן. ט"ז ע"ש: ש"ע סָעִיף א

ב רה"ר. ל"ד רה"ר שהוא רחב י"ו אמות אלא אפילו שביל היחיד ט"ז. ועיין בהלק"ט ח"ב סי' קמ"ח מה שהקשה מההוא דמכות. ואין משם ראיה יד אהרן. ובני החופה מצטרפין בכל ענין. ט"ז: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ג

ג זימון. אבל בפוסקים משמע דצריכים לשמוע כל הבה"מ עי' סי' קצ"ג ס"א: ש"ע סָעִיף ג

ד בביאור. ואם אינו שומע עונה אמן כמ"ש סי' קל"ט: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף א

א ס"א וכגון כו'. ירושלמי שם ר' יונה ור' אבא בר זימנא בשם ר"ז לשני בתים נצרכה א"ר יוחנן והוא שנכנסו משעה ראשונה ע"מ כן כו' והביאו הרא"ש שם ועמ"א וכ"כ הרשב"א אבל ב"י וד"מ בשם א"ז כ' דבבית א' א"צ וכ"מ בירושלמי דקא' אלין בית נשיא כו' והביאו הרא"ש שם אך נראה שט"ס שם בירושלמי וצ"ל האי אר"י והוא כו' קודם ר"י ור"א בר זימנא לשני כו' והיינו ?שוהוא שנכנסו כו' קאי על השמש מצרפן דאל"כ אינו מצרף ועלה קאי לשני בתים נצרכה אבל בבית אחד א"צ שיכנסו מתחילה ולכן בעי אח"כ אלין בית נשיא מאי כו': ויש כו'. עפ"ג דב"ב נ"ה נ"ו: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ב ס"ב אכלו כו'. ירושלמי הנ"ל ברא"ש שם ר' ברכיה כו': ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ג

ג ס"ג כל כו'. תוס' שם ד"ה שמש כו' וכמש"ש א' וניפקו כו': ושאר כו'. עסי' קפ"ג ס"ו אבל עיקר ברכת זימון שיהא כולם שומעין כל בהמ"ז כמ"ש בכמה מקומות וז"ש אבל כו': ש"ע סָעִיף ג