Shulchan Aruch, Orach Chayim 492 — שולחן ערוך, אורח חיים תצב
א יֵשׁ נוֹהֲגִים לְהִתְעַנּוֹת שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי אַחַר הַפֶּסַח, וְכֵן אַחַר חַג הַסֻכּוֹת; וּמַמְתִּינִים עַד שֶׁיַּעֲבֹר כָּל חֹדֶשׁ נִיסָן וְתִשְׁרֵי, וְאָז מִתְעַנִּים. הַגָּה: מִיָּד שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי שֶׁאֶפְשָׁר לְהִתְעַנּוֹת (דִּבְרֵי עַצְמוֹ). וּבְאַשְׁכְּנַז וְצָרְפַת נָהֲגוּ לְהִתְעַנּוֹת, וְעוֹשִׂין אוֹתוֹ כְּמוֹ תַּעֲנִית צִבּוּר לִקְרוֹת וַיְחַל (טוּר).
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) שני וחמישי וכו' - שחוששין שמא מתוך משתה ושמחה באו לידי עבירה כמו שמצינו באיוב שהביא קרבנות והתענית במקום קרבן אבל בעצרת דאינו אלא יום אחד אין חוששין: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) עד שיעבור וכו' - דבניסן המנהג שאין מתענים בו כלל כדאיתא לעיל בסימן תכ"ט ובתשרי לא משום דרובו הוא מועדות וע"כ אין נכון לקבוע בו תענית בתחלה: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) מיד בה"ב - ר"ל לאפוקי ממה שכתבו בשם מהרי"ו שימתינו מלהתענות עד י"ז חשוון דליתא ומברכין בבהכ"נ בשבת הראשון שאחר ר"ח למי שיתענה בה"ב ואחר אותו שבת מתחילין להתענות הבה"ב וצריך לקבל התענית במנחה שלפניהם אכן מי שענה אמן על אותו מי שבירך ודעתו להתענות אין צריך לקבל עוד במנחה שלפני יום התענית ומ"מ אם אח"כ נמלך שלא להתענות אינו מחוייב להתענות מחמת עניית אמן כ"ז שלא קיבל עליו התענית בפירוש בפיו וכשיש מילה או חתונה באותו שבת שמברכין בה"ב נוהגין לברכו במנחה משום מהיות טוב וגו': ש"ע סָעִיף א
ד (ד) שאפשר להתענות - ר"ל כיון שהגיע הזמן שאפשר להתענות אין לאחר יותר: ש"ע סָעִיף א
ה (ה) להתענות - ואם אירע בהם ברית מילה או פדיון הבן או שאר סעודת מצוה מצוה לאכול וא"צ התרה כי כל המתענה אדעתא דמנהגא מתענה ולא נהגו להתענות בהם כשיש סעודת מצוה ויכולים לומר סליחות אפילו אין בבהכ"נ עשרה מתענים רק שלא יאמרו הסליחה של תענית צבור קבעו וכו' [בה"ט] ובפמ"ג כתב שידלג רק תיבת צבור. ומ"מ הסליחה של אפפונו מים וכו' בודאי אין נכון לאומרה כל שאין צבור מתענין: ש"ע סָעִיף א
ו (ו) לקרות ויחל - היינו בשחרית ומנחה כל שיש בבהכ"נ עשרה שמתענין ויתר דיני תענית בה"ב יבואר לקמן בסימן תקס"ו ס"ב: ש"ע סָעִיף א
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א בה"ב. שחוששין שמא מתוך משתה ושמחה באו לידי עבירה כמו שמצינו באיוב אבל בעצרת דאינו אלא יום א' אין חוששין: ש"ע סָעִיף א
ב ותשרי. ואף למנהגינו שנוהגים שמותר להתענות בתשרי אחר אסרו חג מ"מ אין קובעין בו תענית בתחלה: ש"ע סָעִיף א
ג מיד בה"ב. לאפוקי ממ"ש בהג"מנ בשם מהרי"ו להמתין עד י"ז חשון דליתא (ד"מ סי' תכ"ט) וכ"כ בי"ד סי' ר"כ בש"ך שבשבת הראשון שאחר ר"ח מברכין מי שיתענה בה"ב, ומי שענה אמן א"צ קבלה ועסי' תקס"ו ותקס"ח: ואם יש מילה או חתונה באותו שבת נוהגין לברכו במנחה משום מהיות טוב אל תקרי רע: ש"ע סָעִיף א
ד ת"צ. עסי' תקס"ו ותקס"ח והע"ש לא ע"ש: ש"ע סָעִיף א
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א בה״ב עמ״א ועא״ר ובתמים דעים סימן קמ״ו להתענות אחר שבועות גם כן וראיה מקידושין פ״א א׳ סקבא דשתא ריגלא ופי׳ ב׳ פירושים א׳ סקבא קלקול שמתענגים במאכל ומשתה כו׳ ב׳ סקפא כמו עלילה עלול וקרוב לחטוא כמו שתרגם עלילות דברים תסקופי מילין ואט זה בבי״ת כו׳ יע״ש שהאריך וע״ש תוס׳ ד״ה סקבא שבאין לשמוע הדרשה וכ״כ הב״י בשמם והוא במקום שנוהגין לדרוש ה׳ עצרת בעצרת משא״כ השתא שאין דורשין: ועיין לבוש שמשתנה האויר מתענין ובשבועות ל״ש זה ועא״ר תצ״ד אות י״א שיש שאין אומרים תחנון עד י״ג או י״ד בו שיש תשלומין וא״כ אף המתענין אחר שבועות י״ל ימתינו עד שיעברו י״ג יום וצ״ע: ש"ע סָעִיף א
ב ותשרי עמ״א ועיין אות ג׳ ועסי׳ תכ״ט: ש"ע סָעִיף א
ג מיד עמ״א ועיין לבוש מברכין מי שבירך אחר אשרי קודם יהללו והס״ת ביד הש״ץ לא אמר יהללו. ומ״ש מי שענה אמן כו׳ ומ״מ אין חוב עליו להתענות עסי׳ תקס״ג במ״א ובתקס״ח אות י״א: ש"ע סָעִיף א
ד ת״צ עמ״א וקורין ויחל ואומרים ענינו בשחרית ומנחה הש״ץ בין גואל לרופא. ובתקס״ח ברית מילה כנה״ג יע״ש. ש״ץ המתענה תענית יחיד והתפלל בקול רם ולא התפלל בלחש אפ״ה א״א ענינו בש״ת בקול רם עסי׳ תקס״ו מ״ש הע״ש. הא דש״ץ אומר ענינו בשחרית שא״א שלא יתענו קצת מהקהל וכשאין בישוב רק מנין בצמצום אפ״ה בשחרית דעתם להתענות הוי תו שליח ציבור א״כ ויחל איך קורין בשחרית וכ״ש בשאר ימי השבוע במנין בצמצום ש״מ לכאורה רובא די אף בערב והבן זה: ש"ע סָעִיף א
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף א
א (ס"ק א) בה"ב כו' אבל בעצרת כו' ובח"י כתב בשם ת"ד דאנשי מעשה מתענים גם אחר עצרת: ש"ע סָעִיף א
ב (ס"ק ב) ותשרי ואף למנהגנו כו' ר"ל דבניסן א"ש דאין מתענים כל החדש כמ"ש סי' תכ"ט אבל בתשרי כ' הרב"י הטעם לפי שהוא מרובה במועדים. ולזה הקשה מ"א דהא ע"כ לא משגיחים בזה לפי שמרובה במועדים דהא נוהגים להתענות בו תענית יחיד ותירץ דמ"מ אין קובעים כו' דלזה מהני מה שמרובה במועדים דאין קובעים כו' ועיין בס"ק שאח"ז: ש"ע סָעִיף א
ג (ס"ק ג) מיד כו'. דליתא (ד"מ סי' תכ"ט כצ"ל) וכ"כ בי"ד סי' ר"כ בש"ך ס"ק ל"א אבל באמת הד"מ וש"ך ניהו דתרווייהו חולקים על מהרי"ו. אבל גם הם חלוקים דדעת הש"ך דטעם מהרי"ו דפסק כראב"י דס"ל כן היינו משום דפסק כתנ' דס"ל דרביעה ראשונה של גשמים הוא בי"ז בחשון. אבל לדידן דקי"ל דזמן רביעה ראשונה היא בשבעה בחשון ולכן כתב דאין לברך בה"ב קודם ז' חשון אבל הד"מ חלק מטע' אחר דהראב"י אזיל לטעמיה דטעם תענית בה"ב משום גשמים ולכן יש להמתין עד זמן רביעה א' אבל לדידי דהטעם כמ"ש מ"א בס"ק א' דחוששים שמא מתוך משתה כו' א"כ מיד בשבת שאחר ר"ח יש לברך בה"ב: ומי שענה אמן א"צ קבלה ר"ל דא"צ לקבל התענית במנחה שלפניו. ומ"מ כתב מ"א בסי' תקס"ג בשם הלבוש דאינו מחויב להתענות אף שענה אמן ואפי' גמר בלבו אז להתענות אא"כ הוציא בשפתיו. ואם יש מילה כו' לברכו במנחה: ובספר א"ר משמע דאין מברכין כלל באותו שבת וכתב דל"מ אם חל ר"ח בשבת אלא אפי' בשבת שמברכין החדש אין לברך בה"ב: ומה"ט אין מברכים בה"ב בתשרי דלא נשאר זמן לברך ולהתחיל להתענות בתשרי: ש"ע סָעִיף א
ד (ס"ק ד) ת"צ עסי' כו' ע"ש אם אירע סעודת מצוה באותו יום: ש"ע סָעִיף א
ט״ז Taz
סָעִיף א
א מיד שני וחמישי במהרי"ו בהלכותיו סי' י"ד כתב שאין להתענות בה"ב בחשון עד י"ז ימים בחדש שהיא זמן רביעה ראשונה שהיו נוהגים להתענות וכ"כ ראבי"ה וכ"כ מהרי"ל. ובזמנינו שמקדימין להתענות אין מפסידים והם זריזים ונשכרים. ואם יש מילה באלו תעניתים עיין סימן תקס"ח: ש"ע סָעִיף א
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א מיד עט״ז נוהגים שמברכים בה״ב בשבת ראשון אחר ר״ח אייר ואם חל ר״ח אייר בשבת מברכין בה״ב ח׳ בו בשבח הבא ומסיימין בה״ב בערב ל״ג בעומר שהוא י״ז אייר ועיין עולת שבת בשם דרשות מהרי״ל. ואז קורין ויחל ומפטירין דרשו במנחה וא״א א״מ אף במקום שנהגו לאומרו בתענית מ״מ הואיל ולמחרתו ל״ג בעומר א״א תחנה ולא נפילת אפים במנחה ועמ״ש אי״ה בתצ״ג מזה מילה בה״ב עסי׳ תקס״ח ומ״א שם אות י״א בשם לבוש כאן דעניית אמן א״צ התרה ואוכל על ברית מילה וקיבל במנחה צריך התרה ועמ״א ד׳ ואי״ה שם יבואר עוד: אמר ההדיוט הכותב יש לי בכאן הרהורי דברים וקצת ספיקות אמרתי הנני פורטם אשיחה וירווח לי. דע בתענית בה״ב הוא כת״צ לומר ויחל שחרית ומנחה בציבור ומפטירין במנחה דרשו ואומרים ענינו הש״ץ בין גואל לרופא שחרית ומנחה ויחיד רק במנחה בשומע תפלה. וא״א ענינו ואין קורין בתורה כ״א כשיש בבית הכנסת עשרה שמתענין ומשלימין עסי׳ תקס״ו במ״א ה׳ אף שיש עשרה וא׳ אין משלים עד צ״ה א״א ענינו ברכה בפ״ע כל שאין עשרה גדולים שמתענין ומשלימין ומיהו כל שהגיע לי״ג שנים אין מדקדקין אם יש לו ב״ש עמ״א סימן נ״ה דקיי״ל ברכה שא״צ עובר בלא תשא רק מדרבנן עסי׳ רט״ו. וענין ויחל כתב בשו״ת עה״ג סימן נ״ז דג״כ אין קורין במנחה ואף בשחרית רק פ׳ השבוע כל שאין עשרה שמתענין ולקמן אי״ה אבאר מזה ומ״ש סליחות אומרים אף שאין יש עשרה שמתענים רק סליחה תענית צבור קבעו תבוע צרכים א״א כשאין בבית הכנסת עשרה שמתענים יע״ש. והנה בסליחה ת״צ אפשר לדלוג מלת ציבור או לומר בלשון אחר קצת ואומרים י״ג מדות מאחר שיש מנין בבית הכנסת אע״פ שאין מתענין עשרה ומ״מ יש לדון בו. כי הרשב״א ז״ל בתשובה סימן פ״א הובא בש״ע סימן תקס״ו ס״ג כל שאין עשרה בבית הכנסת אע״פ שיש עשרה בעיר שמתענין אין סליחות ליחידים כל שאין עשרה מקובצים בבית הכנסת וא״א ענינו ברכה בפ״ע יע״ש ועסי׳ ו׳ במ״א יו״ד ונ״ט אות ה׳ וזה בענינו משא״כ לקרות ויחל י״ל כל שיש עשרה בעיר שמתענין אע״פ שאין י׳ בביהכ״נ תענית צבור הוי ול״ש כאן סליחות דכ״א מברך וקורא ושומע מפי הקורא כעונה ואומר בלחש. והרי ברכת התורה נתקן בציבור מפני כבוד התורה ולית כאן כ״כ חשש ברכה לבטלה וב׳ ס״ת שמוציאין בי״ט לא מצינו כלל בתלמוד רק תקנת רב עמרם. ומיהו הפטרה עם ברכותיה צ״ע קצת. גם כשאין עשרה בבהכ״נ שמתענין אם יאמר הש״ץ ענינו בשומע תפלה כיחיד או לא יאמר כלל והמעיין בשו״ת הרשב״א ז״ל שם שהשיב שא״א ברכה בפ״ע עד שיהיו עשרה וכן בתקס״ו ס״ג אין אומר בפ״ע משמע בש״ת אומר וי״ל לפי הטעם באין שליחות ליחיד וכל שאין יו״ד בבה״כ אין הש״ץ מוציא כלל א״כ מה תועלת שיאמר בש״ת ול״ד לס״ב שם כשגוזרים תענית על התשובה כיחידים ואומר הש״ץ בש״ת שיש עשרה שמתענין ויש לעיין בזה. ואם התחיל הש״ץ תפלת י״ח ויצאו מקצתן דמבואר בסי׳ נ״ה ובמ״א א׳ דגומר כל התפלה ועמ״ש שם ובלבוש שם צ״ע אם יצאו מקצתן ואין מנין שמתענין בבה״כ אם יאמר הש״צ ברכה בפ״ע בין גואל לרופא. ושמעתי אומרים כשיש עשרה בעיר ואין בבהכ״נ יו״ד שמתענין א״א ענינו ברכה בפ״ע אבל קורין ויחל כך יש מנהג בקצת קהלות וגם אני אין מוחה בזה ומסתייע דלא גמירנא כו׳ ואם לא אמר הש״ץ ענינו בין גואל לרופא עסי׳ קי״ט ובמ״א ז׳ וט״ז ד׳ אם אמר בא״י של רופא כו׳ לא יאמר ענינו רק יאמר בש״ת ויחתום יע״ש במ״א ושם משמע כמש״ל דאם אין עשרה בבית הכנסת שמתענין אע״פ שיש בעיר עשרה שמתענין א״א הש״ץ בש״ת ודוקא כשבאו אח״כ עשרה הוא דאומר בש״ת יע״ש ועיין באר היטב בסימן תקס״ו וצ״ע ומי שאין מתענה אם עולה לתורה עסי׳ תקס״ו ס״ו וקל״ח ס״ה יע״ש. וש״ץ שאין מתענה עסי׳ תקס״ו במ״א וט״ז ז׳ דאם אין אחר שיתפלל אף מי שאין מתענה ומשמע אף במנחה וכ״ש בשחרית שמרבין בסליחות אם אין אחר יתפללו אף מי שאין מתענה ואי״ה במ״א יבואר עוד ובא״ר תקס״ו ד׳ בה״ב בשחרית די בששה שמתענים בבה״כ קורין ויחל (דיש תקנת עזרא) ובערב עברה בעינן בביה״כ ובשאר ימי השבוע גם בשחרית תצ״ג עשרה יע״ש. ויש לסמוך עליו בששה בשחרית רובא די: ש"ע סָעִיף א
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א ושני. שחוששין שמא מתוך משתה ושמחה באו לידי עבירה כמו שמצינו באיוב. (וכ"ש שבקל אדם עובר עבירות באיזה מלאכה דלא הותר בי"ט אלא צורך קצת ואף בחה"מ לא הותר רק דבר אבוד מהקרן ושאין מכוין מלאכתו במועד ואין איש צדיק בארץ וכו' בימים האלו לעבור דת במקצת ח"ץ) אבל בעצרת דאינו אלא יום אחד אין חוששין: ש"ע סָעִיף א
ב ותשרי. ואף למנהגינו שנוהגין שמותר להתענות בתשרי אחר אסרו חג מ"מ אין קובעין בו תענית בתחלה ומברכין אותו בבה"כ מיד בשבת הראשון שאחר ראש חודש דלא כהגמ"י להמתין עד י"ז לחשון. ומברכין מי שמתענה בה"ב ומי שעונה אמן א"צ קבלה. וכתב המ"א כשיש מילה או חתונה נוהגין לברך במנחה משום מהיות טוב אל תקרא רע ע"ש: ש"ע סָעִיף א
ג תענית ציבור. ואם אירע ברית מילה מצוה לאכול וא"צ התרה עיין סי' תקס"ו ותקס"ח ויכולים לומר סליחות אפי' אין עשרה מתענים רק שלא יאמרו ת"צ קבעו שו"ת עבודת הגרשוני סי' נ"ז: ש"ע סָעִיף א
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א ס"א יש נוהגין. עתוס' דקדושין פ"א ד"ה סקבא. וע' בטור סי' תכ"ט שכ' בשם מ"ס ותלמידים מתענין בו בה"ב מפני חילול השם ג"י וכ' ונ"ל דהנך ג"י אחר הפסח קאמר כמו שרגילין באשכנז וכן אחר הסוכות מפני שהן ימי שמחה וסמכו אקרא דאיוב ויהי כי הקיפו ימי המשתה וגו' ועב"י שם וכ"כ הטור הטעם כאן וכ"כ הרא"ש בפ"א דתענית ועמ"א: וממתינים. עמ"א ואע"ג שבמ"ס כ' להתענות בניסן לפי שאין אנו נוהגין כמ"ס שמתיר להתענות בניסן בזמן שאין מזכירין בציבור כמ"ש בסי' תכ"ט ועוד שאנו נוהגין להתענות בציבור ואף למ"ס אסור: מיד. עמ"א: ועושין אותו כו'. אע"ג דבתוספת דתענית תניא דאין קורין בתורה בתענית יחיד קהל שמקבלין תענית רבים מיקרי ואף ע"ג דלענין שאלה אמר בספ"א דתענית דכיחידים דמי היינו לשנות מטבע ברכות של תיקון נביאים וכן טבעו ענינו בברכה הרא"ש שם ועיין סימן תקס"ו סעיף ב': ש"ע סָעִיף א
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)