Shulchan Aruch, Orach Chayim 636 — שולחן ערוך, אורח חיים תרלו
א סֻכָּה יְשָׁנָה, דְּהַיְנוּ שֶׁעֲשָׂאָהּ קֹדֶם שֶׁיִּכָּנְסוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם שֶׁלִּפְנֵי הֶחָג, כְּשֵׁרָה וּבִלְבַד שֶׁיְּחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר עַתָּה בְּגוּפָה לְשֵׁם הֶחָג, וַאֲפִלּוּ בְּטֶפַח עַל טֶפַח סַגֵּי אִם הוּא בְּמָקוֹם אֶחָד; וְאִם הַחִדּוּשׁ עַל פְּנֵי כֻּלָּהּ, סַגֵּי אֲפִלּוּ כָּל דְּהוּ; וְאִם עֲשָׂאָהּ לְשֵׁם הֶחָג, אֲפִלּוּ מִתְּחִלַּת הַשָּׁנָה, כְּשֵׁרָה בְּלֹא חִדּוּשׁ.
ב יוֹצֵר כְּלֵי חֶרֶשׂ שֶׁיֵּשׁ לוֹ ב' סֻכּוֹת זוֹ לְפָנִים מִזּוֹ וְעוֹשֶׂה קְדֵרוֹתָיו בַּפְּנִימִית וּמוֹכְרָם בַּחִיצוֹנָה, הַפְּנִימִית אֵינוֹ יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי סֻכָּה כֵּיוָן שֶׁהִיא דִּירָתוֹ כָּל הַשָּׁנָה אֵינוֹ נִכָּר שֶׁדָּר בָּהּ לְשֵׁם מִצְוָה; וְהַחִיצוֹנָה יוֹצֵא בָּהּ, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ דָּר בָּהּ כָּל הַשָּׁנָה.
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) סוכה ישנה - פי' הסכך הישן אבל בדפנות לית לן בה לכו"ע: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) שעשאה קודם שיכנסו וכו' - דאלו בתוך ל' כיון דשואלין בהלכות החג קודם לחג ל' יום סתמא לשם חג נעשית: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) שלשים יום - לאו דוקא דה"ה אפילו בתחלת השנה כשירה דאפילו אם עשאה שלא לשם חג רק לשם צל בעלמא ג"כ כשירה וכדלעיל בסימן תרל"ה: ש"ע סָעִיף א
ד (ד) ובלבד שיחדש וכו' - היינו לכתחלה ולמצוה בעלמא כדי שלא יבואו להתיר אפילו עשאה מתחלה לשם דירה דאז פסול מדאורייתא וכדלעיל בסי' תרל"ה וכ"ש בסוכות נגב"ך ורקב"ש האמורים בסי' תרל"ה בודאי מצוה לחדש בה דבר לשם החג: ש"ע סָעִיף א
ה (ה) עתה בגופה - ר"ל יחדש קודם יו"ט בגוף הסכך דהיינו שיניח בה סכך מעט כטפח ע"ט מרובע וכדלקמיה: ש"ע סָעִיף א
ו (ו) ואם החידוש על פני כולה וכו' - ר"ל שהולך ע"פ כל אורך הסוכה או ע"פ כל רחבו סגי אפילו אין בארכן או ברחבן אלא משהו: ש"ע סָעִיף א
ז (ז) אפילו מתחילת השנה וכו' - וסוכה העומדת משנה לשנה אף דמתחלה עשאה לשם החג כיון שעבר החג הרי בטלה העשיה וכמו שכתב המ"א בסימן תרל"ח סק"ב ואע"ג דכשרה היא שהרי נעשה מתחלה לשם צל העשיה שהיתה לשם החג נבטלה וע"כ צריך לחדש בה דבר: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ח (ח) אינו ניכר - ואם מגביה את הסכך וחוזר ומניחו לשם סוכה כשרה שהרי אפילו תקרת הבית מתכשר לסיכוך ע"י מעשה זו כמו שנתבאר בסימן תרל"א. וה"ה בסוכה שעשאה לשם החג ואח"כ היה דר בה כל השנה כשיגיע חג הסוכות צריך להגביה הסכך ולחזור ולהניחה לשם סוכה מטעם זה ולא סגי בגילוי הגג לבד: ש"ע סָעִיף ב
ט (ט) שדר בה לשם מצוה - וחידוש בעלמא לא מהני בזה כמו למעלה כיון שהיה דירתו ממש שם כל השנה שאכל ושתה וישן שם: ש"ע סָעִיף ב
י (י) והחיצונה יוצא בה - ומ"מ צריך לחדש בה דבר דאף דעשאה לצל הרי לא עשאה לשם סוכה: ש"ע סָעִיף ב
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א ובלבד שיחדש. היינו למצוה מן המובחר [ר"ן ורי"ן] וכ"מ בגמרא דידן שלא הזכיר חידוש וכן גבי סוכת גנב"ך ורקב"ש, ונ"ל שזהו דעת כל הפוסקים דלא כב"י: ש"ע סָעִיף א
ב בטפח על טפח. משמע דבעי' מרובע: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג אינו ניכר. ואם הגביה הסכך וחזר והניחו שרי כמ"ש סי' תרל"א: ש"ע סָעִיף ב
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א ובלבד עמ״א ומ״ש התוס׳ שם דמתחלת השנה לב״ה שא״צ חידוש לכאורה משמע דבלא חידוש פסולה אלא דתוס׳ כתבו נ״מ היינו דבמשנה כשירה ודאי לב״ש צריך כפירש״י ז״ל אלא דנ״מ אגב לב״ה דאף למצוה א״צ לחדש כלל ואת״ל דאין נ״מ לב״ה מ״מ ל״ש להקשות כו׳ יע״ש ועב״ח כתב שראוי ליזהר לחדש דבר אף עשאה לשום חג קודם שלשים יע״ש והמ״א השמיטו דנ״ל כיון דרק למצוה ממובחר ולתוס׳ י״ל דלאו מספקא להו אלא דבמשנה לא הוזכר חידוש כלל מסתמא לב״ש נקים לה. ע׳ רש״י במשנה ובהר״ן עשה כלומר והב״י ובפר״ח תכ״ט דורשין שלשים יום כ״ט א״ת דביום שלשים לפני החג הוי ישנה והפר״ח לענין שואל כענין אמרה בט״ז למוקפין ובפרזים בט״ו באמת שואלין שלשים שלמים ומש״ה עשה כלומר קודם החג כאלו אמר קודם ל׳ יום יע״ש וז״ש רש״י דמפרש ולב״ה ג״כ איצטריך משא״כ אם עשאה מתחלת השנה רק לב״ש צריך ואין להאריך כאן: ש"ע סָעִיף א
ב בטפח עמ״א ריבוע ממש לא כדי לרבע ואם יש באורך יותר ע״ט ורוחב חצי טפח לא מהני ע׳ סי׳ תרל״ד במ״א אות ג׳: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג אינו ניכר עיין מ״א בתרל״א ס״ט דל״ת דוקא כשנוטל המסמרים ה״ה מגביה הסכך ומניח סגי דניכר הוא. ומשמע הפסול מדרבנן ועסי׳ תרל״א במ״א א׳ לרש״י י״ל מדרבנן ולהר״ן מ״ה יע״ש: ש"ע סָעִיף ב
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף א
א (ס"ק א') ובלבד כו' בגמ' דידן לא הוזכר. אלא הם דברי ירושלמי. וכן גבי סוכה גנב"ך ורקב"ש כו' ר"ל דלא עדיפא מסכה ישנה דודאי לירושלמי בעינן חידוש וגם שם לא הוזכר בגמ' שצריך לחדש. א"ו דאינו רק מצו' מן המובחר. ועיין בט"ז דלא כב"י. שכ' שהר"ן יחיד: ש"ע סָעִיף א
ט״ז Taz
סָעִיף א
א סוכה ישנה. פי' הסכך הישן אבל בדפנו' לית לן בה לכ"ע: ש"ע סָעִיף א
ב דהיינו שעשאה קודם כו'. וכ"ש תוך ל' יום דכשרה וקודם ל' לאו דוקא דה"ה אפי' בתחלת השנה כשר': ש"ע סָעִיף א
ג ובלבד שיחדש כו'. וא"כ סוכת גנב"ך ורקב"ש פשיטא דצריך ג"כ לחדש דודאי לא עדיף מסוכה ישנה דישראל ובגנב"ך ורקב"ש אפי' תוך ל' הוה כמו תחלת ל' דעיקר המעל' תוך ל' הוא לב"ש דמכשרי בה דסתמא נעשית לשם חג ופסלי קודם ל' דבעי' סוכה לשם חג וב"ה ס"ל לא בעינן לשם חג אלא נעשה צל בעלמא ואין מעלה לב"ה אלא לענין לחדש בה דבר כמ"ש אח"כ כאן אבל אם אין עשוי לצל אלא לצניעות כההיא דגנב"ך ורקב"ש לא מהני לב"ה אפילו אם מחדש בה כיון דהסכך גופא פסול והוה כמסכך בדבר שאין גידולו מן הארץ וכתב הר"ן דהאי חידוש הוא למצוה מן המובחר: ש"ע סָעִיף א
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א סוכה עט״ז דפנות כשירים מכ״ד וא״צ חידוש ג״כ בהם וע׳ סי׳ תרל״ח א׳ מקרא לב״ה וב״ש יע״ש. ובסוכה ט׳ א׳ ומינה שצריך לחדש בה דבר בגופה בסכך דוקא ולא מהני מה שחידש בה דופן רביעי וכדומה דבסכך בעינן חידוש: ש"ע סָעִיף א
ב דהיינו עט״ז א״ל דכ״ש תוך שלשים דומיא דקודם שלשים וחידוש צריך תוך שלשים הא מנלן דתוך שלשים דורשין סתמא לשמה וא״צ חידוש וכ״כ הלבוש יע״ש ואף למ״ד דבתחלת השנה לשום חג בעי חידוש כמ״ש הב״ח ז״ל וכדבעינן למימר לקמן אי״ה באות ג׳ הא תוך שלשים לא בעי חידוש אלא אימת יעשה הסוכה דבמצה י״א אחר חצות וזה ל״ש בסוכה אלא קמ״ל פירושא דמשנה איזהו סוכה ישנה שנחלקו כו׳ שלשים יום קודם החג פירוש קודם שלשים דל״ת לומר שלשים תוך שלשים קאמר ובהא מכשרי ב״ה קמ״ל ע׳ בהר״ן וב״י עמ״ש אי״ה באות שאח״ז: ש"ע סָעִיף א
ג ובלבד עט״ז לב״ש לא זו שסתמא כשירה אף מפרש שלא לשם סוכת גנב״ך ורקב״ש דודאי לשם צל לבד נעשה אפ״ה כשירה לב״ה אע״ג דבשאר דוכתי בשחיטת חולין א״צ כוונה הא מפרש שלא לשם שחיטה פסולה עי״ד ובשאר דוכתי כאן אינו כן ולכאורה הפרש בסוכת גנב״ך ורקב״ש צריך חידוש בגופה מדרבנן לעיכוב ובישנה רק למצוה ממובחר ומשום הכי לא תנן במשנה רבותא טפי כחא דהיתרא גם כן לב״ה אע״ג שעשאה שלא לשם חג כשירה אלא דהתם חידוש טע״ט בעינן לעכובא וסתמא א״צ כ״א למצוה ממובחר אלא דמשמע דשוין המה ולמ״ד כאן למצוה בעלמא ה״ה רקב״ש כן ומ״ש הר״ן ז״ל מצוה ממובחר מדלא הזכירו בבלי כן או בירושלמי גופא דאמר פלוגתא דב״ש וב״ה במצה כן ומסיק דלא זהיר בה ואי לעכובא במצה ל״ש חידוש בגופה עי׳ בהגאון המפרש שם וי״ל מצה פסולה מדרבנן באין לו אחרת יצא י״ח במצה זו כבסי׳ תרכ״ט במ״א א׳ ומיהו בספק פלוגתא אף דהלכה דפסולה מ״ה י״ל אוכל ויושב בלא ברכה ואפשר ב״ש במקום ב״ה אינה משנה וצ״ע בזה עמ״ש אי״ה עוד במ״א בזה. ומ״ש הט״ז בגנב״ך ורקב״ש אם לא עשה לצל כדמסיק בגמ׳ והוא שעשאה לצל הא לאו הכי פסולה מן התורה ולא מהני חידוש טע״ט אלא בעי לנענע כל הסכך לבם צל עכ״פ ולמצוה ממובחר: ש"ע סָעִיף א
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א ישנה. פי' הסכך הישן אבל בדפנות לית לן בה לכ"ע: ש"ע סָעִיף א
ב למ"ד יום. ה"ה אפי' תחלת השנ'. ט"ז: ש"ע סָעִיף א
ג שיחדש. היינו למצוה מן המובחר. ט"ז ומ"א: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ד אינו. ואם הגביה הסכך וחזר והניחו שרי עיין סי' תרל"א סעיף ט': ש"ע סָעִיף ב
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א ס"א בגופה. ר"ל דלא כבה"ג שכתב אפי' הכניס לתוכה הוי חידוש ואם כן ליכא סוכה שאין מכניס לתוכה. דברי הרא"ש וכן כתב הריטב"א בשם הירושל': ואפי'. מפ' דלא פליגי אהדדי: ש"ע סָעִיף א
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)