Shulchan Aruch, Yoreh De'ah 29 — שולחן ערוך, יורה דעה כט

סָעִיף א

א שמונה מיני טריפות הן כו'. כלומר וכל הטריפות נכללין בכלל אלו השמונה: ש"ע סָעִיף א

ב דרוסה. היינו שדרסה ארי וכה"ג ויתבאר בסי' נ"ז: ש"ע סָעִיף א

ג נקובה. היינו נקיבת קרום של מוח שבסימן שאחר זה ונקיבת הוושט ותורבץ הושט שבסימן ל"ג ונקיבת הקנה במקום שמתפשט לריאה ולכבד שבסוף סי' ל"ד ונקיבת הריאה וסמפוניה בסי' ל"ו ונקיבת המרה בסי' מ"ב ונקיבת הטחול בסימן מ"ג ונקיבת האם בסי' מ"ה ונקיבת הדקין בסימן מ"ו ונקיבת קיבה וכרס והמסס ובית הכוסות בסימן מ"ח ונקיבת הקורקבן בסי' מ"ט וכיוצא בהן: ש"ע סָעִיף א

ד חסרה. היינו בתחלת ברייתה והיינו חסרו האונות שבסימן ל"ה וכיוצא בהן וכן כל שניקב טרפה ה"ה אם חסר טרפה וכדלקמן סי' נ': ש"ע סָעִיף א

ה נטולה. היינו ניטל לחי התחתון והעליון בסימן ל"ג ונטילת הכבד שבסי' מ"א וניטלו צומות הגידין שבסימן נ"ו וכן כל אבר שניקב טריפה הוא הדין אם ניטל כדלקמן סי' נ' ופירש"י דבכלל נטולה היינו גלודה שבסימן נ"ט שניטל עורה ודלא ככסף משנה פ"י מה"ש שכתב דגלודה היא בכלל קרועה: ש"ע סָעִיף א

ו קרועה. היינו נקרע רוב בשר החופה את הכרס שבסימן מ"ח וכיוצא בו: ש"ע סָעִיף א

ז נפולה. היינו נפולה ממש לקמן סימן נ"ח: ש"ע סָעִיף א

ח פסוקה. היינו פסוקת חוט השדרה שבסי' ל"ב ופסוקת הגרגרת שבסימן ל"ד וכיוצא בהן: ש"ע סָעִיף א

ט שבורה. היינו נשברה רוב צלעותיה שבסי' נ"ד ולפי' רש"י נדלדלו הסימנין ברובן (שבסימן כ"ד סט"ז) וחביסת הגולגולת (שבסי' שאח"ז) ועקירת צלע (שבסי' נ"ד) בכלל שבורה ודלא ככ"מ שם שכתב דנדלדלו סימנים הוא בכלל נפולה וכן משמע לשון הרמב"ם פ"ט מה"ש סימנים שנדלדלו ברובן טריפה ואפילו שלא מחמת נפילה עכ"ל ומדאיצטריך רש"י לפרושי דסימנים שנדלדלו הוי בכלל שבורה אלמא סבירא ליה דסימנים שנדלדלו ברובן טרפה ממש הוי וכן משמע לשון הרמב"ם ועיין מה שכתבתי בסימן כ"ד ס"ק כ"ג: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א שמונה מיני טריפות. וכל הטריפות נכללין בהן ש"ך. ר"ל דהשמונה הם סוגים כוללים כמו שיבואר באות ב' וכלל הטריפות נאמר בתורה ופרטן נאמר למשה מסיני. ולא נאמר למשה שהע' טריפות אין ראוין להיות ומקרא דזאת החיה יודעין שהע' טריפות אין יכולין לחיות גם קרא דזאת החיה אצטריך לעשה: ש"ע סָעִיף א

ב דרוסה. היינו שדרסה ארי וכה"ג ש"ך פי' ארי בגסה וזאב בדקה ושלל בזה פי' הד"מ שפי' דרוסה היינו לקתה הכולי' שז"א וגם הד"מ עצמו כתב שזה רחוק הוא וכ"ת א"כ ל"ל הלמ"מ כיון דדרוסה נאמר בקרא י"ל דמקרא הייתי אומר שהכה ארי בציפרניו וניקב הדקין וכדומה שאין יכול להיות ובא פי' המקובל שדרוסה היינו שהטיל ארס והאדים הבשר נגד במ"ע שורף וסופו לינקב ואפ"ה הוה דרוסה יותר בפירוש מן שאר טריפות ומש"ה החמירו בה כמ"ש הר"מ ז"ל בפ"ה מהמ"א ופ"ד מה"ש יע"ש: ש"ע סָעִיף א

ג נקובה. עש"ך חשיב ניקב הוושט ותורבץ ובאות ח' פסוקת הגרגרת והנה ניקב הוושט במקום שחיטה הוה נבילה ופסוקת הגרגרת י"ל שלא במקום שחיטה וגם זה אינו דמשמע אף שלא במקום שחיטה הוה נבילה ועיין בתב"ש שהקשה כן על הש"ך אמנם הש"ך לשיטתיה בסימן ל"ג שהקשה על המחבר שם וסובר דנקובת הוושט לא הוה נבילה מחיים וה"ה פסוקת הגרגרת ומ"מ במחבר לא הוה לפרש כן. גם איני יודע למה מנה ט"ז נקובי והא יש יותר כמ"ש אח"כ והיה די לו לחשוב תרי ותלת ולכתוב וכיוצא בהן ולקמן אבאר המנין הראוי בזה: ש"ע סָעִיף א

ד חסירה כו'. עש"ך דכל שניקב טריפה. ה"ה נברא חסר. ויש שניקב כשר ואפ"ה נברא חסר טריפה כמו שאפרש בסוף הסימן וגבי נטלה הכבד אכתוב עוד: ש"ע סָעִיף א

ה נטולה כו'. וכל אבר שאם ניקב טריפה ה"ה ניטל ש"ך ויצא טחול מכלל שאם ניטל הטחול כולו כשר ואם ניקב בסומכיה ולא נשתייר כדינר זהב טריפה: ש"ע סָעִיף א

ו קרוע. היינו נקרע רוב בשר החופה את הכרס וכיוצא בזה ש"ך ולקמן אבאר כל אחד כפי מנין הר"מ ז"ל וכמה דברים כולל סוג קרועה וכן בשאר מנינים: ש"ע סָעִיף א

ז נפולה. היינו נפולה ממש המבואר בסי' נ"ח וכיוצא בזה ש"ך עיין לקמן: ש"ע סָעִיף א

ח פסוקה. היינו חוט השדרה ופסוקת הגרגרת ש"ך כבר כתבנו בפסוקת הגרגרת שלא במקום שחיטה יש דיעות אי הוה רק טריפה או נבילה: ש"ע סָעִיף א

ט שבורה. עש"ך ועיין לעיל סימן כ"ג לענין חלב ובצים בחיים יעויין שם: והא לך הע' טריפות שמנה הר"מ ז"ל בפ"י מה"ש ה"ט עם פי' הכ"מ. תחת סוג נקובה מנה כ"ו טריפות. א' ניקב המוח. ב' נתמסמס המוח. ג' ניקב התורבץ. ד' נהפך הוושט במראה (הפנימי אדום ודחיצון לבן). ה' ניקב הלב. ו' ניקב קנה הלב. ז' ניקבה המרה. ח' ניקבו קני הכבד (בזה חלוקין עליו הפוסקים וסוברים דאין טריפות בקנה הכבד ונחשוב תחת זה קנה הגדול קודם שנכנס לבשר הכבד דטריפה). ט' ניקבה הקיבה. יו"ד ניקב הכרס (הפנימי). י"א ניקב ההמסס. י"ב ניקב בית הכוסות. י"ג ניקבו הדקין. י"ד יצאו ונהפכו בני מעיה. ט"ו. ניקב הטחול בסומכיה. ט"ז ניקב קנה הריאה במקום שאין ראוי לשחיטה דהיינו בין הכנפיים. י"ז ניקבה הריאה. י"ח סימפוני ריאה. י"ט נאטם מקום מהריאה. כ' נימוקי סימפוני הריאה. כ"א נמצא ליחה סרוחה בהריאה. כ"ב מים סרוחים בריאה (בהני תלת דהיינו ליחה סרוחה ומים סרוחים ומים עכורים חלוקין עליו עיין סי' ל"ז בהגהות רמ"א). כ"ג מים עכורים. כ"ד נתמסמס הריאה. כ"ה נשתנה מראיה (היינו מראות פסולות הא כשירות דרכה בכך). כ"ו נסרכה אונה לאונה (או דאין סירכא בלא נקב או דסופו להתפרק ויהיה נקב). ותחת סוג חסרה מנה כ"ג טריפות ואלו הן. א' חסרה המרה. ב' חסרה הקיבה. ג' חסר הכרס. ד' חסר ההמסס. ה' חסר בית הכוסות. ו' חסר א' מהמעים. ז' חסר מנין האונות. ח' נתחלפו האונות היינו של ימין לשל שמאל (ובצורות האונות עיין באחרונים ל"ה). ט' נמצאת בלא חיתוך אונות. יו"ד חסר מקצת הריאה (היינו ניכר החסרון מבחוץ וחולקים הפוסקים עליו ואפילו כ"ף כפופה לא הוה אלא חומרא בעלמא דאל"כ לישני או שחסרו היינו ניכר מבחוץ עי' סי' ל"ו ס"ח יע"ש בזה). י"א יבש מקצת גופה (אפילו כ"ש). י"ב צמקה הריאה מפחד אדם. י"ג ניטל הרגל או חסר. י"ד חסר הגולגולת כסלע. ט"ו ב' מרות. ט"ז ב' קיבות. י"ז ב' כרסים. י"ח ב' המססים. י"ט ב' ביה"כ. כ' ב' בני מעים. כ"א הותירו האונות מגבה. כ"ב נפוחה כחריות של דקל. כ"ג היתה יתירה רגל (והולך ע"ד הר"מ ז"ל כל יתר כחסר מתחלת ברייתה דמי לא כנטל ביד דאל"כ היה לחשוב תחת סוג נטולה אלא כדאמרן). ותחת סוג פסוקה פרט ב' טריפות א' נפסק חוט השדרה. ב' נמרח המוח של חוט ונתמסמס. ותחת סוג נטולה פרט ח' טריפות ואלו הן. א' ניטל צומת הגידין. ב' ניטל הכבד. ג' ניטל לחי העליון (בהא חלוקין עליו הפוסקים וסוברים דכשירה). ד' שהקטינה הכוליא. ה' שלקתה הכוליא. ו' שנמצא בה ליחה. ז' מים עכורים בכוליא. ח' מים סרוחים בכוליא. ותחת סוג שבורה פרט ששה טריפות. א' נשתברו רוב צלעותיה. ב' נעקרו רוב צלעותיה (מהחוליות). ג' נעקרה צלע וחוליא עמה (היינו חצי חוליא דאל"כ בלא"ה הוה חסרה החוליא). ד' נעקרה חוליא אחת. ה' נשמט הירך מעיקרו. ו' נחבס רוב הגולגלת. ותחת סוג קרועה ב' טריפות. א' נקרע רוב הכרס החיצונה. ב' גלודה. ותחת סוג נפולה ב'. א' נתרסקו האברים. ב' נדלדלו הסימנים. ודרוסה א' הרי לך שבעים טריפות בפרוטרוט. ואני מסתפק הרבה אם זה הוא מאמר מוחלט לומר שע' טריפות נאמרו למשה בסיני אין חולק בו או לאו. לפי שלא מצאתי מי שימנה הע' טריפות זולת הר"מ ז"ל ובגמרא אמרו ח' טריפות והם סוגים כוללים ובמשנה וברייתא דר' ישמעאל מנה ח"י טריפות ומה שהביאני לזה הוא שנמצא בקצת דברים ששאר פוסקים חלוקים עליו ואם באנו לסלק מחשבונו ה' דברים והם מים עכורים ומים סרוחים וליחה סרוחה וניטל לחי העליון וחסר הגולגלת לא מצינו כ"א ס"ה טריפות. ומיהו קנה הכבד אין לסלק דיחשוב תחת זה קנה הכבד קודם שנכנס לכבד. והנה י"ל דחשבון זה מכוון לכ"ע ונאמר דכל אבר אם ניטל טריפה ה"ה חסר מתחלת ברייתו טריפה. ונקובת הוושט במקום שחיטה ופסוקת הגרגרת הוה טריפה לא נבילה מחיים דלא כהר"מ ז"ל בפ"ג מהל' אלו וא"כ יש לנו ד' טריפות שלא חשבם רבינו ואלו הן. א' ניקב הוושט במקום שחיטה. ב' נפסק גרגרת במקום הראוי לשחיטה הוה טריפה. ג' חסר הכבד מתחלת ברייתה. ד' חסר חוליא מתחלת ברייתה. וה"א דניקב אין פוסל בהן קמ"ל חסר פסול נטולה פסול וצריך למנות בשתים דה"א חסר כשר כמו שעלה על דעת הר"מ ונטולה מחסר נמי לא הוה אתיא. והרשב"א אומר שיש להחמיר בחסרון הגולגלת כהר"מ ז"ל. ותורבץ הושט הם שנים כי תורבץ אינו דומה לוושט בשינוים שיש להם משא"כ גרגרת בין במקום שחיטה ושלא במקום שחיטה א' הוא וכאמור. נמצינו למדין דלכ"ע י"ל דמנין ע' טריפות מקובל מסיני. דומה למ"ש תרי"ג מצות נאמרו למשה מסיני עי' בשורש הא' ורמב"ן. ומה שלא מנו חסרים בכל הנקובים וכן נטולים דכ"ש הוא. אמנם חסר מניטל או להיפך אין ללמוד זה מזה ועיין בכ"מ שם. ומיהו ד' נבילות עשאה גיסטרא ונשברה מפרקת וקרעה מגבה וניטל הירך אף א"ת דחושבין נבילות בהדי טריפות אין למנות אלו דמפרקת כבר מנינו חוט השדרה ניטל הירך כבר מנינו בוקא דאטמא ומגבה י"ל ג"כ עם החוט וכבר מנינו ומיהו עשאה גיסטרא למטה מבין הפרשות יש להכניס במנין זה ועוד י"ל ניקב האם ושלחופית דטריפה לחד דעה עוד ראיתי מה שכתב הכ"מ שם ה' טריפות בעוף ניקב גגו של זפק ניקב קורקבן ניקב הגולגלת בעוף המים נפלה לאור ונחמרו בני מעיה ניטל הזפק ורבינו מנה ע' טריפות בהמה וחיה והם ימנו ה' טריפות של עוף ונשלם המנין ואין צורך לכל התירוצים ולר' יהודה דאמר ניטלה הנוצה טריפה בעוף (יסקל) [יסלק] א' מה' טריפות וימנה זה במקומו. ואיך שיהיה הש"ך ז"ל באות ג' פרט מקצת הנקובים והניח השאר למה לא מנה ניקב הלב וניקב גגו של זפק ושאר ואי סמך על מ"ש וכיוצא בזה לא היה לו למנות אלא אחת ושתים ועיין כה"ג האריך ג"כ בכאן יע"ש: ודע דהכ"מ כתב שם דרבינו לא מגה נטולים וחסרים כ"א באברים שהם טרפה ולא באברים שאם ניטלו א"א להיות אפילו שעה א' ולא הוה טריפה אלא נבילה וכפי הנראה פרט אותם אח"כ והם המוח ולב קנה וושט שאם ניטלו א"א לחיות שעה א' ובחסר נמנעו מציאותם וזה שהר"מ ז"ל פרט כ"ו נקובים וכ"ג חסרים וחסר מוח לב וושט קנה לא זכר כלל כאן ולפ"ז ניטל הלב או מוח הוה נבילה ולא טריפה ונ"מ טובא כמ"ש לעיל. ויש לראות שהר"מ ז"ל בפ"ג מה"ש כשמנה ששה נבילות וכן בהל' שאר אבות הטומאה ובגמרא אמאי לא אמרו ניטל המוח והלב הוה נבילה ואפשר לענין טומאה אין מטמא אלא היה לוקה משום נבילה ועי' בשו"ת חכם צבי ז"ל במעשה דפתחו תרנגולת ולא נמצא בה לב יע"ש שהאריך וצ"ע: והנה ממ"ש שמנה מיני טריפות הן ומנה נטולים וחסרים בשנים הוכיח הר"מ ז"ל דיש אברים שהן כשרים בחסר מתחלת ברייתה וטריפה בניטלו ביד והן כבד וצלעות וחוליות דניטלו טריפה וחסרו כשר לדעתו ז"ל וה"ה נחסר הטחול מתחלת ברייתה להר"מ כשר ולשאר פוסקים טריפה. ולפ"ז נטולה לא משכחת לה דהוצרך הלמ"מ שיהא טריפה אלא בצלעות וחוליא וכבד וטחול דאי באותן שהם נקובים טרפה פשיטא ואי באותן שחסרים טריפה נמי פשיטא אלא כדאמרן. אבל הרשב"א ז"ל אומר דלעולם כל שניטל טריפה ה"ה חסר ואי דלמה לן לאגמורין הלכתא נטולה לא הוה לומר כ"א חסר דלא יהא כח לבעל הדין לחלק ולומר אף דחסר טריפה אפ"ה ניטל כשר יע"ש בתה"א ויש לראות הא דהקשה הר"מ ז"ל אם חסר טריפה כ"ש ניטל הא אין דנין ק"ו מהלכה ה"ה הכי עיין תוס' חולין י"א מ"ש לר"א בר יעקב בעי לה ובמ"ש מהרש"א שם ה"ה כאן וי"ל כיון דעיקר טריפות הוא מקרא והלמ"מ בא לפרש הפרטים שפיר קא קשיא ליה אם חסר טריפה כ"ש ניטל: ומ"ש הש"ך פסוקה היינו פסוקת החוט וגרגרת וכיוצא בהן היינו נמרך או נתמסמס כי כן כתב הכ"מ דפרט ב' טריפות בפסוקה נפסק או נמרך ונתמסמס ולא השיב פסוקת הגרגרת דהוה נבילה והש"ך סובר דהוה טריפה מחיים כדמוכח מהשוחט ל"ב ב' ומש"ה השיב פסוקת הגרגרת וכיוצא בהן היינו נמרך או נתמסמס ומ"ש עוד הש"ך קרועה היינו נקרע רוב הכרס שבסימן מ"ה וכיוצא בהן לא ידענא מהו הא הכ"מ כתב ופרט תהת סוג קרועה ב' טריפות א' נקרע רוב חיצונה ב' גלודה שנקרע העור מעליה וכיון שהש"ך באות ה' כתב דגלודה בכלל נטולה הוא כפרש"י בא"ט לא כמ"ש הכ"מ א"כ לית כאן כיוצא בזה ואולי האי וכיוצא בו נמוק או נתמסמס הבשר באורך רצועה קצרה וארוכה דרואין לאותו בשר כאילו אינו והוה בכלל נקרע רוב החיצונה ולפ"ז ה"ל למיחשב טפי משבעים בכל האברים שאם נקבו או ניטלו טריפה ה"ה נתמסמס הבשר טריפה וי"ל דרבינו לא מנה בשנים כי אם מה שמנה בגמ' בשנים ומ"מ צ"ע דא"כ הו"ל להש"ך לומר כן בכל הח' וכיוצא בהן גם יש לראות חסר כאיסר בגרגרת שלא במקום שחיטה מהו ואי טריפה ולא נבילה אמאי לא חשבה הר"מ ז"ל בע' טריפות גם נסדק הקנה לארכה אפשר דהוה בכלל קרועה לא בכלל פסוקה דפסוקה משמע לרחבו ואם כן י"ל מ"ש הש"ך וכיוצא בו ע"ז קאי וצ"ע בכל זה ✍: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א שמונה מיני טריפות כו'. כתב הטור בשם הרמב"ם אע"פ שכולם הלכה למשה מסיני אין לך בפירוש אלא דרוסה ולכן החמירו בה וכל ספק שיסתפק בדרוסה אסור ושאר מיני ז' טריפות יש בהן ספק שמותרין ותמה ב"י שלא מצא שום ספק טריפה שיהא מותר כו' עכ"ל ונ"ל דאספק ספקא קאי דבשאר טריפות יש היתר בס"ס ואילו בדרוסה מצינו איסור אפילו בס"ס דהיינו בהוא שותק והן מקרקרין אסרינן בסי' נ"ז סעיף ט' משום ספק דרוסה אע"ג שיש שם ס"ס ספק שמא לא נגע בהם עדיין אלא שמחמת מורא הם צועקים ואת"ל נגע בהם שמא לא הטיל בהם ארס ואת"ל הטיל ארס דילמא הכה אותם למטה מן החלל של הגוף במקום שאין הארס ממיתה ואפי' הכי אנו אוסרים זהו שאמר כל ספק שיסתפק כלומר אפילו אם יש בה הרבה ספיקות בפעם אחת אסרינן ואין כן בשאר טריפות דכלל גדול בס"ס דמותר ואע"ג דאנו מקילים גם בדרוסה בס"ס כמבואר סימן נ"ז סעיף י"ג היינו כשיש ספק אם היה שם הדורס או לא אבל אם היה שם בודאי לא מהני שאר ספיקות ועוד נראה לתרץ ע"פ דברי התוספות בפא"ט דף מ"ג שהקשו אמאי לא נימא לענין ספק דרוסה נשחטה הותרה ותירצו דדרוסה שכיחי טפי לאיסור מלהיתר ולזה כוון גם כאן בספק דרוסה להחמיר. בטור כתוב וא"א לומר בטריפה בעלמא כו' דהא כתיב לכלב תשליכון אותו קשה למה לא יליף ממה שמצינו בגמרא מנא לן דטריפה אינה חיה דכתיב זאת החיה כו' חיה אכול ושאינה חיה לא תיכול ש"מ דבחיות דוקא תליא מילתא וכן קשה להיפך מ"ט לא יליף בגמרא מקרא דלכלב ותו קשה במ"ש הטור דכי היכי דגבי נבילה כו' הא גבי נבילה אין לימוד ע"ז אלא מסברא אמר לעיל מה לי נבילה כו' א"כ נימא גם כאן מכח האי סברא ומאי אולמי' האי סברא דנבילה לסברא זאת מטריפה וכ"ת שיש איזה סברא טובה בזה בנבילה מנ"ל באמת לומר כי היכי דגבי נבילה כו' ונ"ל דהא דקאמר לעיל דמה לי נבילה לאו אסברא קא סמיך בזה אלא כיון דקרא אמר נבילה שפירושו מתה הרי שם של מתה כולל הן מתה מחמת עצמה הן מחמת אחרים נמצא דהוה כאילו נכתב בפי' שאין חילוק בזה בנבילה וע"כ א"א לפרש הטריפה שכבר מתה אלא ע"כ שהיא חיה עדיין אלא שיש עדיין לנו לומר שבטריפה יש חילוק כיון דלשון טריפה פירושו על ידי ארי ומשמעותו אפילו טריפה כל שהוא וא"כ תקשה לך במה שמצינו בפסוק זאת החיה שפשוט לכל שמשם יליף דבחיות תליא מילתא וקשיא אהדדי ומחמת קושיא זאת הייתי מוכרח לומר דיש חילוק בין טריפות ארי שהוא אפי' בכל שהוא בין טריפות שמחמת עצמו שהוא תלוי דוקא בחיות ע"כ כתב הטור דגם כן טריפה הזהיר הכתוב שלא תפרשו על כל שהוא מדכתב אצלו לכלב כו' ממילא גם כאן אי אפשר לפ' על כל שהוא ומפרשינן ליה דתלי בחיות וע"ז אמר כי היכי דגבי נבילה כו' פירוש כיון שגם כאן תלוי בחיות ממילא הוה דינו כמו בנבילה שמפורש בפסוק דאין חילוק. וא"ל למה לי תרי קראי לכלב וגם זאת החיה יש לומר דאי לאו זאת חיה ה"א דמ"ש לכלב שהוא ראוי לכלב לא תלוי בחיות אלא במסוכנת דאיהי נמי לא חזיא לאדם אלא לכלב ואי לאו קרא לכלב הייתי מוכרח לחלק בטריפה בין עצמה לאחרים מכח קשיא דטריפה משמע כל שהוא אבל השתא דכתיב לכלב נסתר הפירוש של כל שהוא ושפיר אמרינן דגם מעצמה הוי הדין כמו בארי כיון שאין לך קושיא המכרחת לזה אמרינן טפי מסתבר לדמותו לנבילה נמצא הטור לא הוצרך להביא זאת החי' שהוא פשוט ובגמרא לא הוצרך להביא קרא דלכלב כי היה פשוט להם דמשמעות הפסוק מיירי בראוי לכלב ולא במכה כל שהוא והכל ניחא בס"ד: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א שמונה כו'. עיין ט"ז הביא לשון הטור בשם הר"מ ז"ל בפ"ה מה"ש ה"ג אע"פ שכולם הלמ"מ אין לך בפירוש אלא דרוסה ע"כ החמירו בה פי' דה"ק דאף בס"ס החמירו בה ואלו בשאר איסורין ס"ס להקל ואף דבספק עאל נמי מקילין בס"ס בסי' נ"ז התם כיון דספק אם היה שם הדורס שמקילין הא כל שנתחזק הדורס שם מחמירין אף בס"ס ומלשון הר"מ דכתב החמירו בה יראה דחז"ל החמירו בה לא מן התורה דמן התורה אף בספק דרוסה יש להתיר היכא די"ל ס"ס ובסי' נ"ז אבאר באורך עוד תי' הט"ז דהתוס' הוקשה להם מ"ש דרוסה דלא אמרינן נשחטה הותרה ותירץ דשאני דרוסה דשכיח לאיסור ולזה נתכוין הר"מ ז"ל וירצה בזה דהר"ם לא סובר כהתוס' אלא דרוסה הוה ספק השקול והא דהוא שותק והן מקרקרים אסור היינו מספיקא והוא והן שותקים איכא הוכחה להיתר' או הוא והן צווחים כמו שיתבאר בסי' נ"ז וא"כ י"ל תו מש"ה תי' דרוסה הוא בפירוש החמירו חז"ל ולא רצו לסמוך על החזקה וכן תי' הב"ח ז"ל יעויין שם כנ"ל דברי הט"ז בכאן. ודע דהמחבר כתב בסי' נ"ז דספק אם הן שותקין או מקרקרים שרי ואלו היה סובר כדעת הר"מ ז"ל דספק השקול בדרוסה להחמיר ודוקא בהוא והן שותקים או צווחים דיש הוכחה להתיר א"כ אי לא ידעינן אי שתקי אסור לא היה שותק להביא דעת הר"מ ז"ל אלא דהוא לשיטתיה שהניח בצ"ע דברי הר"מ שלא מצא לחלק בין דרוסה לשאר טריפות וסובר כתי' התוס' בחולין מ"ג ב' דרוסה שכיח לאיסור מש"ה לא הביא שם דעת החולק ושם יבואר: עוד הביא דברי הר"מ ז"ל בפ"ד מהמ"א הי"ז והטור שינה קצת מלשון הר"מ וזה לשון הטור דא"א לומר טריפה היינו מתה דא"כ הוה נבילה ומה לי ע"י עצמה או ע"י אחרים ואי אפשר לומר שהוכתה מכה כ"ש דהא כתיב לכלב שאין ראויה כ"א לכלב וכיון שידענו דבאינו ראויה לחיות מיירי ה"ה בנטרפה ע"י עצמה וכי היכי דגבי נבילה כו' עכ"ל הטור וביש ספרים בטור הגי' דכי היכי דגבי נבילה אין חילוק והקשה הט"ז על הטור אמאי לא מייתי לימוד הגמרא זאת החיה דטריפה דקרא מיירי באין יכול לחיות ועל הגמרא קשה ל"ל מזאת החיה תיפוק מלכלב כו' ועוד מאי האי דכי היכי כו' הא בנבילה אין לנו לימוד אלא מסברא ה"ה בטריפה ידעינן זה מסברא ותי' דצריכי תרי קראי דוודאי לשון טריפה מורה גרירה בעלמא וקרא כתיב זאת החיה אלמא בחיות תליא והייתי מוכרח לומר דיש חילוק בין ע"י ארי אפי' גרירה בעלמא או ע"י עצמו מש"ה כתיב לכלב היינו דטריפה דקרא מחמת שאין יכולה לחיות ואי לכלב לחוד ה"א דמסוכנת נמי והאי מסוכנת יש לעיין ביה דאדרבה הגמרא חולין ל"ז א' מזאת החיה היה רוצה לומר מסוכנת אסורה ומביא התם מקרא דמסוכנת שריא יע"ש ואולי דרוצה לומר דה"א דטריפה היינו אף שדרסה בכותל עד שמסוכן היא דדרך לתת לכלב קמ"ל קרא דזאת החיה דווקא שאין יכולה לחיות וכיון שכן אית לומר מהיקשא דאין חילוק בין ע"י עצמו או ארי כיון דל"ק קראי אהדדי דע"כ הא דמשמע מפשטא דקרא גרירה בעלמא ליתא ואית לן ללמוד מהיקשא כמו נבילה דמתה משמע כולל בין ע"י עצמה או ע"י אדם ה"ה טריפה: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א דרוסה. פי' שדרסה ארי וכ"ה בסי' נ"ז: ש"ע סָעִיף א

ב נקובה. פי' נקיבת קרום של מוח בסי' שאחר זה ותורבץ הוושט בסי' ל"ג ונקיבת הקנה בסימן ל"ד ונקיבת הריאה בסי' ל"ו ונקיבת המרה בסי' מ"ב ונקיבת הלב בסי' מ' ונקיבת הטחול בסי' מ"ג ונקיבת האם בסי' מ"ה ונקיבת הדקין בסי' מ"ו ונקיבת קיבה וכרס והמסס ובית הכוסות בסי' מ"ח ונקיבת הקורקבן בסימן מ"ט: ש"ע סָעִיף א

ג חסרה. היינו בתחלת ברייתה והיינו חסרו האונות בסימן ל"ה: ש"ע סָעִיף א

ד נטולה. היינו ניטל לחי התחתון והעליון בסימן ל"ג ונטולת הכבד בסימן מ"א וניטלת צומת הגידין בסי' נ"ו ובכלל נטולה הוא ג"כ גלודה שבסימן נ"ט: ש"ע סָעִיף א

ה קרועה. פי' שנקרע רוב בשר החופה את הכרס בסימן מ"ח: ש"ע סָעִיף א

ו נפולה. היינו נפולה ממש בסי' נ"ח: ש"ע סָעִיף א

ז פסוקה. פי' פסוקת חוט השדרה בסי' ל"ב ופסוקת הגרגרת בסי' ל"ד: ש"ע סָעִיף א

ח שבורה. פי' נשברה רוב צלעותיה שבסימן נ"ד וחביסת הגלגולת שבסי' שאחר זה ועקירת צלע בסי' נ"ד וכל הטריפות נכללין באלו השמונה ש"ך וכ' הרמב"ם אין לך בהדיא אלא דרוסה לכך החמירו בה וכל ספק שיסתפק בדרוסה אסור. ושאר מיני טריפות יש בהן ספיקן מותרין ותמה ב"י שלא מצא שום ספק טריפה שיהיה מותר ואני תמה דלפ"ז לא מקשה מידי גמרא דחולין דף מ"ג ע"ב ולעולא מ"ש ספק דרוסה ודו"ק וע"ש בתוס' וברא"ש. ועיין בפר"ח ובט"ז ועיין בב"ח שהקשה ג"כ בזה (מהרמ"ט): ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א מיני טריפות. ע' בתשובת אא"ז פנים מאירות ח"ב סי' מ"א ובחלק ג' סימן י"ט שכתב באחד שאכל עוף ואח"כ מצא בו אחד מי"ח טריפות שאין צריך כפרה על מה שאכל דהוי אונס והביא ראיה ממשנה דפסחים ד' ע"א ומתוס' דביצה דף כ"ה ד"ה אורח ארעא ע"ש. [ועי' בת' חמדת שלמה סי' א' מ"ש בזה]: ש"ע סָעִיף א

ב נטולה. עש"ך סק"ה ועיין בתשובת מקום שמואל סי' כ"ח: ש"ע סָעִיף א

ג שבורה. עבה"ט בשם ב"י שתמה על הרמב"ם שלא מצא שום ספק טריפות שיהא מותר. ותימא דלקמן סוס"י ל"ב כתב הב"י גופיה דטעם הרמב"ם שפוסק דעד סוף פרשה שניה הוא כח חוט השדרה ולא יותר משום דשאר מיני טריפות ספיקותיהן מותרים ע"ש א"כ שפיר מצינו דספק טרפה מותרת וצ"ע כעת: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א שמנה כו'. אע"ג דבמתני' תנא ח"י טרפות נכללין באלו השמנה כמש"ש דכל נקובי חשבינן בחד והן עשר ואע"ג דבגמ' אמרו נקובי תמניא הן היינו אם חשבינן להמסס ובית הכוסות לחד ואפקינן מרה ופסוקי תרי חשבינן ג"כ לחד כמש"ש ונשארים אלו השמנה ובגמ' השיב שם כסדר שאמרו כמתני' לבד דרוסה וכאן חשיב לפי הסימן והוא מדברי הסמ"ג וכן בסג"ר ושב שמעתא נכללין בהן לבד לקותא כמש"ש וערש"י שם אבל אנן קי"ל כרכיש וז"ש שם נ"ה ב' הלכתא כרכיש לאפוקי מעולא וכבר הרגישו בזה ב"י וד"מ ע"ש ושם: (ליקוט) שמנה כו'. ואע"ג דאמרינן שם לאפוקי לקותא כו' וקי"ל כרכיש כמש"ש נ"ה ב' מ"מ בכלל חסורה הוא לפי' הרי"ף שהוא כמו נתמסמס ואע"ג דניטל הכוליא כשרה. לקתה גרוע כמו כוליא שהקטינה ואע"ג דאמר לאפוקי לקותא היינו למערבא דאמרי כל הפוסל בריאה כשר בכוליא וע"כ לאו בכלל חסרה הוא דא"כ גם בריאה יפסול כמו ניקבה אבל למסקנא דגם בריאה פסולה בכלל חסורה היא כמו לקותא דריאה וכן כל התמסמסה דטריפות (ע"כ): ש"ע סָעִיף א

ב חסרה. היינו הריאה שחסרה אע"ג דשם מ"ז ב' אמרו דדוקא אליבא דר"ש ואנן לא קי"ל כר"ש כמש"ש מ"ט א' לאו דוקא אליבא דר"ש דגם לרבנן משכחינן כמש"ש מ"ז א' חסיר כו' וע"ל סי' ל"ה ס"ו (וע"ל סי' ל"ו ס"ק י"ד) אלא דבלא"ה שפיר משני ובזה ניחא הסוגיא שם מ"ב ולא צריך לרחוקי כר"ש כמ"ש תוס' שם ד"ה אפיק כו' ועש"ך ס"ק ד' וכן משכחת חסרון בשדרה וגולגולת ועתוס' (שם ד"ה ואמר) שדחקו עצמן בגולגולת (וערמב"ן ורשב"א): ש"ע סָעִיף א