Shulchan Aruch, Yoreh De'ah 77 — שולחן ערוך, יורה דעה עז

סָעִיף א

א ואפי' אם נמלח החיצון כו'. לשון הרא"ש וטור ושהה כדי מליחה שעתה אינו טרוד לפלוט ומוכח דר"ל אפילו שהה שיעור מליחה והודח דאז אינו פולט אפילו ציר וכדלעיל סי' ע' ס"ק כ"ו וכן מוכח מהראיה שהביאו התוס' והרא"ש והמרדכי מטפילת בר אווזא ע"ש ודו"ק: ש"ע סָעִיף א

ב וכ"ש אם נמלח הפנימי ולא החיצון כו'. דעת הר"ב דאפילו נמלח הפנימי ושהה שיעור מליחה אינו בולע מן החיצון דנורא מישב שייב מן החיצון והוציא כן בד"מ ובת"ח כלל ט' דין ג' מהאו"ה ובספרי הארכתי בזה והוכחתי בראיות ברורות דכל הפוסקים מודים דהיכא דנמלח הפנימי ושהה כדי מליחה והחיצון תפל או לא שהה שיעור מליחה דנאסר הפנימי משום דלגבי פנימי לא אמרינן כבכ"פ כיון דלית ביה דם של עצמו לפלוט ובולע הפנימי ולא אמרי' בכה"ג מישב שייב ליה אבל אם לא נמלח הפנימי אינו אסור אלא כשהחיצון נמלח ולא שהה כדכתב המרדכי בשם ר"י ור"ת פכ"ה שאז בולע הפנימי קודם הצליי' ואע"ג דקי"ל בס"ס ע' דבשר שנמלח ע"ג בשר שלא נמלח דמהני לי' מליח' אח"כ וכ"ש צלייה דאיידי שיפלוט דם דידיה יפלוט דם דאחריני הכא שאני כיון שהוא בפנים וכתבתי שם דבהכי מיירי הסמ"ק ס"ס ר"ה והגהת מיימוני בשם התו' והב"י והרב בת"ח שם הבינו דהגהת מיימוני איירי היכא דנמלח החיצון ושהה וזה אינו ועוד דהא בתו' כתבו דבכה"ג שרי וכן משמע בש"ס ממאי דפריך מטפילת בר אווזא ע"ש ודו"ק. ועוד הוכחתי שם שדעת הסמ"ק והגהמ"י כן וכ"כ שם דבכה"ג מיירי האו"ה ריש כלל ט' (גם כתבתי שם דמהר"י טרושן מודה בכל הדינים האלו ע"ש) והרב בת"ח ובד"מ הבין דברי האו"ה בענין אחר דחוק מאד אבל כשהפנימי הוא שוה לחיצון דהיינו ששניהם מלוחים ושהו או שניהם תפלים או אפילו שניהם נמלחו ולא שהו שרי בכל ענין כדאיתא במרדכי להדיא אבל כשהפנימי תפל והחיצון נמלח ושהה והודח פשיטא דשרי וכמ"ש הט"ו דגבי חיצון אמרי' כבכ"פ אע"פ שאינו פולט דם של עצמו ואע"ג דבשר שנמלח ע"ג בשר שכבר נמלח והודח קי"ל בס"ס ע' דלא מהני ליה מליחה וצלייה אח"כ שאני הכא שנפלט מיד בשעת הבליעה והלכך אם הפנימי נמלח ולא שהה והחיצון נמלח ושהה והודח או פלט כבר כל צירו נאסר החיצון דבולע ג"כ מהפנימי קודם הצלייה כל זה העליתי שם להשוות דברי הפוסקים יחד והוא ברור וכן הוא דעת מהרש"ל בכל זה באו"ש סוף שער ד' ובספרו פ"ק דחולין סי' כ"ט ע"ש וכ"מ שתמצא שם בדברי מהרש"ל שכתב דהיכא דהפנימי נמלח ולא שהה והחיצון שהה שהחיצון מותר ע"כ צריך לפרש דבריו דהיינו שהחיצון לא הודח ולא פלט כל צירו אע"פ שדוחק קצת בדבריו דודאי לא עדיף החיצון משאר בשר שנמלח ע"ג בשר שכבר נמלח ושהה והודח או פלט כל צירו דנתבאר לעיל סי' ע' דאסור אפילו לצלי ואפילו אם נפל רק בשר שכבר פלט כל צירו אצל בשר שלא שהה עדיין שיעור מליחה קי"ל דאסור וכמ"ש הרב שם וגם מהרש"ל כ' כן בכמה דוכתי: ש"ע סָעִיף א

ג עד שימלח החיצון לבדו והפנימי לבדו. פי' וידיחם אחר המליחה כל אחד בפני עצמו דאל"כ הוי בשר שנתבשל בלא הדחה אחרונה שאסור וכדלעיל סי' ס"ט סעיף ט' וכן פי' האחרונים: ש"ע סָעִיף א

ד אינו מפליט דם שבפנימי. דל"ד לחתיכה עבה שנתבאר בסי' ס"ט ס"ק י"ט דמותר דהכא אין הפנימי נחשב כחתיכה א' עם החיצון וק"ל ולפי מה שנתבאר בסי' ס"ט ס"ד דאף דיעבד אסור אם לא מלח אווזים ועופות מבפנים ומבחוץ ונתבשלו ה"נ צריך למלוח לכתחלה החיצון מבפנים ומבחוץ והפנימי מכל צדדיו ולהדיחם היטב ולמלאותם ובלא"ה אסור לקדרה אפילו דיעבד וכן כתבו האחרונים: ש"ע סָעִיף א

ה וכל זה מיירי שאין במולייתא זו רק בשר לבדו כו'. משמע מדברי הר"ב דדוקא בשר לבדו מותר אבל אם יש ביצים עם בשר אפי' עם בשר שלא נמלח דינו כביצים לבדם וכן משמע מדברי האו"ה ואחרונים דאין חילוק בזה וכן מסיק בס' ל"ח בפירוש ודלא כמהרש"ל דס"ל דבמלוי ביצים עם בשר שלא נמלח הוי הכל כמילוי בשר דאין לזה טעם כלל ונראה עוד מדברי הר"ב דאם יש ס' במולייתא נגד האיסור שבמולייתא הכל מותר שהרי כתב סתם דדינו כאילו נתבשל בקדרה וכבר נתבאר כל זה בס"ס ע"ג ע"ש: ש"ע סָעִיף א

ו ואפילו בדיעבד יש לאסור אם לא נמלחו שניהם. כלומר במלוי ביצים יש לאסור בדיעבד אם לא נמלח הבשר החיצון וגם הפנימי שעם הביצים וכמ"ש בס"ק שלפני זה: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א ואפילו. עש"ך דאפילו הודח דנסתמין נקבי הפליטה וה"ה לאחר פליטת כל צירו היכא דהבליעה ופליטה כא' ש"ד והכין הוא ודאי מראית טפילת בר גוזלא דקמח אין לו פליטה כלל מגופו אפ"ה אמרינן ביה ככ"פ אמנם מ"ש לשון הרא"ש וטור הנה בטור ליתא ושהה אלא הכי כתב ואפילו נמלח החיצון שעתה אין טרוד לפלוט וברא"ש פג"ה כתב ואפילו נמלח החיצון "ושהה דהשתא אין טרור לפלוט דמו לומר כמו שבולע פולט אגב דמו יע"ש. ומ"ש טרוד לכאורה הוא מיותר כמ"ש הפרישה דודאי אפילו תוך שיעור מליחה החיצון בולע דאין לפנימי מעבד כי אם דרך שם ועיקר דאין לומר אגב דפולט דם דידיה פולט דאחריני והטור השמיט העיקר אגב דפולט ונקיט טרוד גם השמיט מלת "שהה והמחבר השמיט הכל וכתב ואפילו נמלח החיצון ויראה לפרש דה"ק נמלח החיצון ובין שהה דהאיסור הוא בחיצון ובין לא שהה והאיסור הוא בפנימי מחיצון שקודם צליה ע"י מליחה אפ"ה אמרינן ככ"פ מדם המילואים בחיצון וה"ה בפנימי אמרינן ככ"פ אף שאין על האש: ש"ע סָעִיף א

ב וכ"ש. עש"ך ותוכן כוונתו דהר"ב מיקל אפילו בנמלח הפנימי והורה דאין טרוד אפילו לציר אפ"ה שרי דנורא מישב שייב מהחיצון ואין מניח לבלוע בפנימי אמנם מהרש"ל וכן הסכים הש"ך דפנימי לא שייך ככ"פ שאין אצל האש רק טרוד שייך בפנימי שאין בולע משא"כ היכא שבולע שאין טרוד תו לא אמרינן ביה ככ"פ ובחיצון אף שאין טרוד כל שהבליעה ופליטה באין כא' אף שאין לו ציר ש"ע ככ"פ והגמ"יי ואו"ה כלל ט' ד"א שכתבו לאסור אם החיצון נמלח היינו שלא שהה החיצון שיעור מליחה והפנימי תפל אסור ומ"ש או"ה דנמלח החיצון אסור דבליעת הפנימי נשאר בתוכה להר"ב צ"ל דה"ק דבליעת הפנימי נשאר בתוך החיצון והוא דחוק ולש"ך ה"ק דבליעת הפנימי מה שבלע מחיצון ע"י מליחה קודם צליה כיון שהחיצון לא שהה מיד בלע הפנימי ע"י מליחה ושוב לא יפלוט אגב דם דידיה דבמליחה כה"ג שרי משא"כ ע"י צליה שאין אצל האש לא אמרי' ככ"פ והשתא לפ"ז הכי הוה הדין ליש"ש וש"ך כל היכא דשניהם תפילים שניהן מותרים דלאימת בלע הפנימי בשעה שהוא חם ע"י צליה אז מפליט דיליה וטרוד ואין בולע וחיצון אף שע"כ בולע מפנימי דאין לפנימי מעבר כ"א דרך החיצון ככ"פ בחיצון שאצל האש ושניהם מלוחים ושהו שיעור מליחה ג"כ שרי וזה פשיטא הוא ואולי דל"ת דהמלח נאסר לז"א דיש ס' במילוי עם העוף נגד המלח שבפנימי והחיצון מדיח אח"כ ושרי דמסתמא עוף הוא כמו המילוי וכשיש בקדירה כ"כ כמו החתיכה שרי כמבואר סי' ס"ב זהו דין א'. הב' כששניהן לא שהו שיעור מליחה נ"כ מותרים דפנימי טרוד ואין בולע. השלישי היכא שהפנימי תפל והחיצון לא שהה נאסר הפנימי מיד ע"י מליחה וככ"פ לא אמרינן לגביה אבל החיצון ג"כ תפל מותר דאימת יבלע לכי חיימא ע"י צליה אז הפנימי טרוד ולא בלע. הרביעי היכא דחיצון תפל או לא שהה והפנימי שהה דנאסר. ומדבריו אתה למד אף שלא הודח הפנימי דאין נסתמין אפ"ה נאסר הפנימי מדכתב ושהה משמע דרק שהה ולא הודח ואף דבסי' ע' פסק דהיכא דפולט ציר במליחה אין בולע מחתיכה שאצלה הכא דמי לחתיכה שנפלה לציר דוודאי בלעה אלא דהתם בה"מ מתיר ע"י הדחה ומליחה שנית ככ"פ אגב ציר דידיה וכאן שאין אצל האש לא אמרינן ככ"פ. החמישי היכא שהפנימי לא שהה והיצון שהה אם לא הודח שרי החיצון דאין נאסר ואף דע"כ בולע ע"י המליחה תחלה מפנימי דאם הפנימי בולע מחיצון ע"י המליחה כ"ש חיצון מפנימי וכיון שאין לו דש"ע כ"א ציר והר"ב לא התיר אלא בה"מ ולרש"ל אף בה"מ אסור ואיך כ' הש"ך דרש"ל הסכים עמו בכל זה י"ל דצליה לענין זה עדיף ממליחה וככ"פ אמרי' בחיצון אף שבלע כל שיש לו ציר ש"ע ככ"פ אבל הודח דנסתמין נקבי הפליטה בחיצון לא אמרי' ביה ככ"פ כה"ג זהו הנ"ל מדבריו כאן: אמנם מ"ש דהמחבר והר"ב הבינו בהגמ"יי דמיירי בנמלח החיצון ושהה קשיא לי נהי דהר"ב הבין כך בת"ח כלל ט' ד"ז אבל הב"י כתב דהגמ"יי כתבו דנמלח החיצון והפנימי לא נמלח אסור הפנימי ע"כ מפרש דחיצון נמלח ולא שהה דאל"כ אלא בשהה איפכא מיבעי ליה דאסור החיצון וסבור הייתי לומר דהב"י כ"כ על הטור שהשמיט מלת "ושהה וגם אגב דפליט כו' סובר בין נמלח החיצון ושהה או לא שהה מותרים שניהם ע"ז כתב דלא כהנמ"יי שאוסר הפנימי בנמלח החיצון ולא שהה אלא שמה אעשה שהב"י כתב דלא כתוס' דהיינו דהנמ"יי מחולק עם תוספות שלפנינו ואלו אי הוה מפרש הב"י דהגמ"יי איירי בנמלח החיצון ולא שהה אין מבואר בתוס' דמתירין דהתוס' מיירי בפי' דחיצון נמלח ושהה דאין איסור בחיצון וראיה מטפילת בר גוזלא אם לא שט"ס הוא בב"י וצ"ל דאי נמלח החיצון אסור החיצון או יאסור הפנימי ר"ל לחיצון וכדאמרן כאן: ועיין בפר"ח אות ב' השיג על הש"ך מר"מ ז"ל פ"ו ממ"א הי"ז דאם בשר שלוק או צלי מלוי בעוף וצלאן מותר והא יבלע הפנימי מחיצון יע"ש וי"ל דהר"מ מיירי שחיצון נמלח ומ"ש הפר"ח דמ"מ נשאר בו דם להר"מ אה"נ ושאני צליה דמעט דם שנשאר בפנימי דעל השטח העביר המליחה וקודם שתרגיש החיצון חום אש כבר נתקשה בתוכו ולא יצא כלל כמו חליטה הלכך אין ראיה מר"מ להתיר. ועכר"ו ולא הבינותי מ"ש דהר"מ סובר חתיכה שפלטה כ"ד וצירה שהונחה אצל חתיכה במליחה שרי חדא דמ"מ לא שייך כאן ככ"פ בפנימי כיון שאין אצל האש ועוד דהר"מ לא סובר הכי כיון דאין המלח פועל שיפליט כל הדם מחתיכה ומש"ה מצריך מליחה וחליטה א"כ דם מעלמא וודאי לא מהני ככ"פ להר"מ דנשאר קצת בתוכה ודם שפירש אסור בשלמא דש"ע כל שלא פי' וחולט ששוב אין יוצא שרי כמבואר להמעיין בר"מ ז"ל (דדוחק לומר דם מעלמא יפלוט הכל) ומ"מ הא ודאי דאם אחד מהן נמלח והודח והשני לא שהה במלחו כ"ע אף הר"ב מודה דנאסר השני ע"י ולא מהני צליה אח"כ דאין הבליעה ופליטה באין כאחד ✍: ש"ע סָעִיף א

ג עד. עש"ך דה"ה שידיחם כ"א לבדו ומשמע מדבריו דאם מלאו בלא הדחה בתרייתא אף שמדיח החיצון אסור והא העוף מסתמא כמו המילוי ובסי' ס"ט נתבאר דאם יש בקדירה כמו החתיכה הכל שרי ואולי דהוה איסור דבוק כי אין שייך דנמס המלח ומ"מ לאו כלום הוא דהחיצון וודאי מצטרף ומיהו הא וודאי דאם אין בחיצון כמו הפנימי אין שאר דברים שבקדירה מצטרף כיון דהמלח הוא בפנים אף לש"ך דחולק על רש"ל בסי' ס"ט כאן מודה ✍: ש"ע סָעִיף א

ד אינו. עש"ך דל"ד לחתיכה עבה דהמילוי הוא בשר בפ"ע ואפילו מלח העוף בפנים ג"כ אין מועיל למילוי ומ"ש דצריך למלוח העוף ג"כ מב' צדדים מדבריו נראה דבה"מ עכ"פ שרי כמו בסימן ס"ט דמדמי להתם דלא כט"ז באות ד' בשם יש"ש דכה"ג אפילו בה"מ אסור וצ"ע: ש"ע סָעִיף א

ה וכל. עש"ך דמהר"ב משמע דביצים עם בשר הוה כבישול בין לקולא ובין לחומרא ואף אם לא נמלח הבשר שבפני' כל שיש ביצי' עמו הוה כבישול דלא כיש"ש פ"ק דחולין סי' כ"ט שם האריך ונתווכח עם הר"ב ז"ל פא"פ ומחלק אם לא נמלח המילוי אז יש חילוק בביצי' לחוד הוה כבישול ובשר עם ביצים שרי ואם נמלח המילוי אף ביצים עם בשר המלח שבפנים גורם שיקרש והוה כבישול והר"ב אין מחלק אף בלא נמלח כל שיש שם ביצים עם בשר הוה כבישול ואם היה ס' הכל מותר: כתב בתשובת רשד"ם סימן מ"ו אותן הנותנים חתיכת בצל בין חתיכה לחתיכה וצולין בלא מליחה אסור והפר"ח אות ה' השיג עליו וכתב דלכתחלה אין לעשות כן ודיעבד שרי. ובאמת לפי מ"ש הר"ב בד"מ עשבים שרי וביצים אי לאו דנקרשים הוה שרינן אף דאין להם מה לפלוט מגופן ואף לרש"ל כה"ג אצל האש שייך נורא מישב שייב או ככ"פ ומ"מ בצל שהוא חריף איני אומר בה לא איסור ולא היתר. ודע דלרש"ל יש לראות ביצים עם בשר שלא נמלח מתיר והא הוה כפנימי דפלט כ"ד וצירו דבולע מחיצון ולדידיה לא שייך בפנימי ככ"פ כיון שאין אצל האש כמ"ש באות ב' וצ"ע. ואנו אין נוהגין במילוי אם לא ששניהם מלוחים כמ"ש הר"ב דסובר דמולייתא האמור בפרק כ"צ דשרי היינו דיעבד ולא לכתחלה והמנהג דמולחין מב' צדדין כמו לקדירה: ש"ע סָעִיף א

ו ואפילו. עש"ך עשה כלומר דמה עד שימלחנו שניהם כיון דהמילוי הם ביצים לז"א דהר"ב מיירי בשר עם ביצים וסובר אף שאין נמלח הפנימי כל שיש ביצים אסור כמו שנתבאר לעיל ✍: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א ואפי' אם נמלח החיצון. פי' ופלט כל דמו וכ' ב"י ושלא כהגהות מיימוני שאוסר בנמלח החיצון ולא פנימי משום דאין החיצון טרוד לפלוט ובת"ח כלל ט' פסק כהגהות מיימוני וכ"כ המרדכי אבל בנמלח הפנימי ולא החיצון כ"ע מודים דשרי משום דנורא שאיב לדם. ורש"ל כתב בפ"ק דחולין סי' כ"ט דבשניהם מלוחים ואפילו לא שהו או נמלח הפנימי ולא שהה והחיצון לא נמלח הכל שרי ואין איסור אלא כשהחיצון נמלח ולא שהה והפנימי לא נמלח אז נאסר הפנימי לחוד: ש"ע סָעִיף א

ב דכמו שבולע כו'. ולא דמי לבשר שנמלח ונפל לציר דאסור דהתם הפליטה אחר זמן הבליעה: ש"ע סָעִיף א

ג חיצון לבדו. פי' וידיחו: ש"ע סָעִיף א

ד אינו מפליט דם שבפנימי. פי' רש"ל וז"ל אינו מפליט לדם שבפנים ר"ל של צד פנימי של חיצון עצמו ואע"פ שנמלח הפנימי עכ"ל ואף שהלשון אינו משמע כן מ"מ יש לחוש לדבריו להלכ' ואינו דומה למה שפסק בסי' ס"ט דמותר בדיעבד כשנמלח מצד א' דהכא גרע טפי כיון דהמילוי שבפני' סתמו מכל צד: ש"ע סָעִיף א

ה אם לא נמלחו שניהם. פי' מליחה גמורה כ"א בפני עצמו עד שיהיה ראוי לקדיר' בכל דיניו אם הי' בשר עם ביצי' במילוי: (זה שייך לטור) ע"ש בטור כתוב כתיב להבדיל בין הבהמה כו' כ' ב"י תימה דלא אשכחן קרא בהאי לישנא כו' ועוד הקשה אח"כ למה הניח רבינו מה שדרשו חז"ל על פסוק זה א"צ לומר בין פרה לחמור אלא בין נשחט חציו של קנה לנשחט רובו ואי יליף רבינו דרשה זו מקרא דוהבדלתם בין הבהמה כו' דסוף קדושים קשה דה"ל לרבינו ללמוד דין שלו מן קרא דבין החיה הנאכלת וגו'. ועוד הקשה הא לא נחית רבינו למנין המצות כו'. וכ"ז נ"ל לתרץ בתירוץ אחד ונדקדק עוד לשון הטור שכתב כאן כתיב להבדיל כו' והלא בהרבה מקומות מתחיל הטור בפסוקים ולא אמר לשון כתיב כגון בסי' ס"ב לא תאכל הנפש עם הבשר ובסי' ס"ו כל דם לא תאכלו וכאן אמר כתיב ואף שאין זה דקדוק גדול מ"מ אגב גררא נתרץ אותו בתוך דברינו. אלא נראה דרבינו ראה דרשת חז"ל שזכר הב"י אלא שדרשה זו מצינו אותה בב' מקומות דהיינו בסוף שמיני ובסוף קדושים וגם רש"י פירש אותה ב"פ בפסוקים אלו אלא ע"כ צ"ל דעיקר דרשה זו נדרשה מפסוק שבסוף קדושים דכתיב והבדלתם וגו' וקרא דשמיני בא ללמד ענין אחר דהיינו מה שזכר רש"י שם וז"ל להבדיל לא בלבד השונה אלא שיהא יודע ומכיר ובקי בהן ונראה שלמד רש"י זה ממה שנאמר לפני פסוק זה זאת תורת הבהמה וגו' ואח"כ אמר להבדיל בלמ"ד להורות דקאי אדסמיך ליה וה"ק זאת התורה של בהמה תהיה לכם להבדיל בבירור ובקיאות מה טמא ומה טהור ולזה לחוד אתי האי קרא ואע"ג דרש"י זכר גם שם אצ"ל בין פרה כו' מ"מ עיקר לימוד זה הוא מקדושים כמו שזכרנו אלא אגב התם פירש גם כאן כן כי בהאי קרא כתיב עוד בין החיה הנאכלת וזה אתא לדרשה כיוצא בזה כמו שפרש"י בין שנולדו בה סימני טרפה כשרה בין שנולדו בה סימני טרפה פסולה ומ"ה מתורצים דברי רבינו דלא בא להביא לשון הפסוק אלא להשמיענו הדין שפרש"י שצריך שיהא יודע ובקי בהן וע"כ אמר כתיב בתורה שצריך להבדיל בין הבהמה הטמאה לטהורה דע"ז קאי קרא דלהבדיל ופי' הפסוק הוא בין מותרת לאכילה כו' דאלו לדרשת אצ"ל בין פרה כו' הא ילפינן ליה מקרא דסוד קדושים אלא להכי הוא דאתא ומתורץ מה שהקשה ב"י למה לא הביא קרא דבין החיה הנאכלת שזה אתא לגופיה כמו שזכרנו ובד"מ כתב ג"כ שאין זה אלא לשון רבינו ולא לשון הפסוקים: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א ואפילו. עט"ז הנה המחבר כתב אפילו נמלח החיצון היינו פלט כל דמו ולאו דווקא אלא דפלט כל צירו או הודח דנסתמין נקבי הפליטה ואפ"ה שרי ולא אמרינן דוודאי הפנימי פולט דרך החיצון וא"כ וודאי בולע החיצון כמ"ש הפרישה יע"ש וככ"פ היכא דליכא ציר דידיה לא אמרינן כמבואר סי"ע כהג"ה ונהי דהמחבר שם ס"ו מתיר דיעבד מ"מ הטור והר"ב אין סוברים כן ואפ"ה מותר כאן לטור ולהר"ב דהבליעה ופליטה באין כאחד וכדבעינן למימר קמן באות ב' דלא כהגהות מיימוני שאוסר כה"ג ומשמע דמפרש הט"ז מ"ש הב"י דלא כהגהות מיימוני היינו שהב"י מפרש בהגמי"י דנמלח החיצון ושהה וא"י א"כ איך כתב הב"י דלהגמי"י כשנמלח החיצון יאסור הפנימי איפכא מיבעי ליה שהחיצון נאסר מבליעת הפנימי ובש"ך אות ב' אכתוב בזה. ובת"ח כלל ח' ד"ו הביא דאו"ה כלל ט' ד"א סובר כהגמי"י דחיצון מלוח ופנימי תפל אסור ובחיצון תפל ופנימי מלוח שרי ומשמע שם דהסכים עם או"ה וכאן בש"ע חזר בו והגיה דכ"ש אם חיצון תפל זהו דין או"ה ומשמע דמסכים להמחבר דלא כהגמי"י והא דהוה כ"ש אם כשהחיצון נמלח ופלט כ"ד וצירו דוודאי הפנימי עובר דרך שם שרי דהבליעה ופליטה באין כא' כ"ש בפנימי נמלח והודח וחיצון תפל דנורא מישב שייב ואין הפנימי בולע כלל והא דכתבו אף דכ"ש הוא לאפוקי מסברת רש"ל כמו שאבאר דאיכא למימר נורא מישב שייב אין סברא ובפנימי לא אמרינן ככ"פ כיון שאין סמוך לאש קמ"ל דכ"ש הוא. ובמ"י שם אות ז' כתב דאפשר דהר"ב בת"ח נמי מסכים להמחבר. ולו דסותר מ"מ דבריו שבהג"ה אחרונים ובתר בתרא אזלינן. ולפי דעת או"ה והר"ב בת"ח דנמלח החיצון ושהה שיעור מליחה והודח אסור החיצון ובלא הודח אסור באין ה"מ לש"ך בסימן ע' דבציר ע"כ בולע יע"ש אות ל"ב ול"ז ה"ה כאן ע"כ בולע מפנימי דאין לו דרך אחר כ"א דרך החיצון ולט"ז שם אות י"ז יש לחלק בין מליחה לציר אפשר ה"ה כאן. ומיהו כשנאסר רק החיצון נאסר ולא הפנימי דאגב דטרוד לא בלע ואף דחנ"נ מ"מ אין הנאסר יותר מהאוסר. כל זה הוא שיטת הר"ב. אבל דעת רש"ל באו"ש שער ד' ויש"ש פ"ק דחולין סימן כ"ט הפך מזה מקצה אל הקצה שהוא סובר דבפנימי לא אמרינן ביה ככ"פ אף היכא דאמרינן במליחה ככ"פ שהמלח מפליט משא"כ כאן שהפנימי אין אצל האש ובפנימי אין היתר אלא אגב דטרוד לא בלע ולא ככ"פ ובחיצון שהוא קרוב לאש לא אמרינן ככ"פ אף שלית ליה דם וציר ש"ע כל שהבליעה ופליטה באין כא'. ולפ"ז מ"ש הט"ז בכאן הוא מ"ש רש"ל בסימנים שם והמעיין שם בפנים יראה דהסכים למ"ש הש"ך אות ב' וכמ"ש שם. וא"כ מ"ש בסימנים בלא שהו שניהם או הפנימי לא שהה והחיצון לא נמלח שרי. הא נמלח החיצון ופלט כ"ד אסור דמיד בולע מפנימי במליחה ואין הבליעה ופליטה באין כא' אסור לרש"ל אף בה"מ דאפשר דמי זה לציר בסי"ע ובהודח וודאי אסור. משא"כ כשלא נמלח החיצון ככ"פ אגב דם דידיה. ומ"ש ואין איסור אלא בנמלח החיצון ולא שהה והפנימי לא נמלח דבולע מיד או דבשעת צליה נמי לא אמרינן ביה ככ"פ כיון שאין על האש ל"ד למליחה וגרע טפי. וכ"ש אם נמלח והודח הפנימי דאסור אפילו לא נמלח כלל החיצון מטעמא דאמרן דל"ש בפנימי כלל ככ"פ אף שיש לו דש"ע כיון שאין סמוך לאש ובש"ך אות ב' אבאר: ש"ע סָעִיף א

ב דכמו. עט"ז והם דברי הרא"ש בפג"ה דל"ד לחתיכה שנפלה לציר דאוסרים סי"ע ס"ו בהג"ה לאחר פליטת כל צירה אף בה"מ ובאין ה"מ תוך יב"ש יעוין שם התם הבליעה מיד והפליטה לאחר זמן מה שאין כן כאן ומיהו נמלח תוך הפנימי ולא שהה והחיצון שהה וכ"ש הודח אף הר"ב מודה דאסור דבולע מיד במליחה והפליטה לאחר זמן דאסור אף לצלי כמבואר סי' ע' ועמ"ש בש"ך אות ב': ודע דיש לחקור חקירה אחת וגדולה היא אלי. בשר שפלט כ"ד וצירו ונמלח מחדש אשר כח המליחה ככחו מתחלה והונח אצל חתיכה במליחה שלא שהה כיון דהבליעה ופליטה באין כא' למה יאסור וכ"ת דיש חילוק בין מליחה לצליה הא בורכא שזה לשון הרא"ש בפג"ה סימן י"ג ונמלח החיצון ושהה והפנימי לא נמלח שרי ואף דמעשים בכל יום חתיכה ששהה ונפלה לציר שאסורה ורבינו תם אוסר בשר שנמלח בכשא"מ אפי' לא שהה שיעור צליה בכלי ולא אמרינן ככ"פ דדווקא היכא שהבליעה ופליטה באין כא' כמו מולייתא משא"כ התם הפליטה לאחר זמן וכיון שנאסר אין חוזר להיתרו יע"ש הרי דאין חילוק בין מליחה לצליה כלל ובצליה אם הבליעה קודם אסור ובמליחה אם הבליעה ופליטה כאחת שרי. וכ"ת אה"נ אלא שסתירת דבר זה מבואר מעופות ודגים שאסורים הדגים דקדמי לפלוט כל צירן ומה בכך והא הם בתוך שיעור מליחה וככחן אז כחן עתה והבליעה ופליטה באין כא' ומה אענה להר"ב דסובר דאין חילוק בין דגים דרפי קרמייהו ולא נסרך בהם ביותר. אם לא שנחלק דבמליחה לא שייך הבליעה ופליטה כא' דמיד בולע והמלח אין פועל פעולתו כ"א בשעה שלימה משא"כ טבע הצליה נורא מישב שייב מיד ולכך במליחה בכל גווני אסור וכדאמרן. ✍ויש לנו הרהורי דברים על מ"ש הרא"ש ול"ד למולח בכשא"מ דמה תי' בזה להפליטה לאחר זמן הא הרא"ש מודה כל שיש דש"ע אף דהפליטה לאחר זמן כמו שיראה הרואה בפכ"ה שהסכים לס"ה חתיכת תפילה שהונחה אצל מלוחה וע"כ כשא"מ נבלע בחוזק כ"כ. ובשלמא התו' ר"פ כ"צ ד"ה כבולעו הביאו הא דכשא"מ י"ל דאה"נ קאמרי או דלא ס"ל כס"ה משא"כ להרא"ש קשה וי"ל: ש"ע סָעִיף א

ג חיצון לבדו וידיחו ט"ז. וא"י מה מלמדינו ואולי ה"ק וידיחו כל א' לבדו כמ"ש הש"ך אות ג' ומיהו אם מלאום בלא הדחה מילוי הפנימי ומדיח החיצון כפי הנראה שרי דיעבד דעוף גופא מסתמא הוא יותר ממילוי וכל שיש בקדירה כמו החתיכה מבואר בסימן ס"ט דשרי ועמ"ש בש"ך אות ג': כתב הלבוש אם מלחו לכ"א בפ"ע ולא שהה במליחה ומלאם אסור יע"ש ויש לעיין אי מחמת הדחה אחרונה יש ס' אי מדיח החיצון כמ"ש ואי משום שהפנימי עובר דרך החיצון מה בכך כל שיש דש"ע אמרינן במליחה נמי ככ"פ ועכ"פ אי מלח הפנימי קצת קודם כל לישתרי ואני רואה שטעמו דלא אמרי' כה"ג ככ"פ דדומה למולח בכשא"מ שהמקו' דחוק ול"ד לצליה דנורא מישב שייב וצ"ע. ✍ועמ"ש בש"ך: ש"ע סָעִיף א

ד אינו. עט"ז הביא בשם רש"ל אף שמלח פנימי אפ"ה אסור החיצון אף להמחבר דנמלח מצ"א שרי ולדידן בה"מ לאחר הבישול שרי מ"מ כאן אין לו מקום לזוב ומ"ש אין הלשון משמע כך עיין ברא"ש כתב דם של פנימי והט"ז שינ' בלשונם דם שבפנימי עיין פרישה ול"ח. ומיהו הפנימי אי נמלח והודח אי אסור כה"ג נראה דאסור ויש לעיין ✍: ש"ע סָעִיף א

ה אם. עט"ז דעת הר"ב כל שיש ביצים עם מילוי הבשר דינו כבישול ולא מיבעיא אם הפנימי לא נמלח דאסור אפילו החיצון לא נמלח לא אמרינן מישב שייב לחיצון כל שיש שם ביצים מעורב עם הבשר: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א נמלח. פי' ששהה שיעור מליחה והודח דאז אינו פולט אפי' ציר אפ"ה מותר וכ' הט"ז ול"ד לבשר שנמלח ונפל לציר דאסור דהתם הפליטה אחר זמן הבליעה: ש"ע סָעִיף א

ב הפנימי. כ' הש"ך דעת הר"ב דאפי' נמלח הפנימי ושהה שיעור מליחה אינו בולע מן החיצון דנורא מישב שייב והש"ך חולק על זה דכשהפנימי שהה שיעור מליחה והחיצון תפל או לא שהה שיעור מליחה נאסר הפנימי דלגבי פנימי לא אמרי' כבכ"פ כיון דלית ביה דם של עצמו ולא אמרינן בכה"ג מישב שייב ליה אבל אם לא נמלח הפנימי אינו אסור אלא כשהחיצון נמלח ולא שהה שאז בולע הפנימי קודם צליה ולא יצא שוב אף על ידי צליה וכיון שהוא בפנים לא שייך לומר איידי דיפלוט וכו' אבל כשהפנימי שוה לחיצון דהיינו ששניהם מלוחים ושהו או שניהם תפלים או אפילו ששניהם נמלחו ולא שהו שרי בכל ענין וכשהפנימי תפל והחיצון נמלח ושהה והודח פשיטא דשרי מפני שנפלט מיד בשעת הבליעה והלכך אם הפנימי נמלח ולא שהה והחיצון כבר פלט כל צירו או נמלח ושהה והודח נאסר החיצון דבולע גם כן מהפנימי קודם צליה ושוב אין לו תקנה לצלי כדלעיל ס"ס ע' (ופר"ח חולק על הש"ך וכתב בכולהו נקטינן להקל ע"ש): ש"ע סָעִיף א

ג לבדו. פי' וידיחם אחר המליחה כ"א בפני עצמו (דאל"כ הוי בשר שנתבשל בלא הדחה אחרונה. ש"ך): ש"ע סָעִיף א

ד מפליט. ול"ד לחתיכה עבה דמותר דהכא אין הפנימי נחשב כחתיכה א' עם החיצון ולפי מה שנתבאר בסי' ס"ט ס"ד דאף בדיעבד אסור אם לא מלח עופות מבפנים ומבחוץ ונתבשלו ה"נ צריך למלוח לכתחילה החיצון מבפנים ומבחוץ והפנימי מכל צדדיו ולהדיחם היטב ולמלאותם ובלא"ה אסור לקדרה אפילו בדיעבד (כ' במ"י בשם הגאון מוהר"ש שהיה אוסר בזפק שנשאר עם המאכל תוך העוף ומלחו כך ואחר שבשלו נמצא הזפק עם המאכל תוך העוף מטעם דבלע המאכל הדם מעוף בשעת מליחה וכן בקורקבן שנמלח עם הפירשא שבתוכו ונתבשל כך דאסור ולא אמרי' דזה הוי כמו פירשא בעלמא שבלע דם בעין דהיינו ממשו של איסור ולא טעם לחוד ע"ש כלל ט' ס"ק ט'): ש"ע סָעִיף א

ה שבפנימי. פי' רש"ל אינו מפליט לדם שבפנים ר"ל של צד פנימי של חיצון עצמו ואע"פ שנמלח הפנימי עכ"ל. ואינו דומה למ"ש סי' ס"ט דמותר בדיעבד כשנמלח מצד א' דהכא גרע טפי כיון דהמילוי שבפנים סתמו מכל צד. ט"ז. בתשו' הרשד"ם סי' מ"ו נשאל אם מותר לצלות בשר שלא נמלח עם בצל בשפוד מעורב זו אצל זו חתיכת בשר וחתיכת בצל והשיב דאפי' דיעבד אסור ופר"ח כ' ויש להחמיר לכתחילה ובמקום שנהגו היתר אין למחות וכן בספר מקור ברוך סי' ל"ו מורה להתיר בפשיטות ע"ש ובהיות שהרשד"ם הורה לאיסור המחמיר תע"ב. (ועיין ערך לחם): ש"ע סָעִיף א

ו בשר. כ' הש"ך משמע מדברי הרב דדוקא בשר לבדו מותר אבל אם יש ביצים עם בשר אפי' עם בשר שלא נמלח דינו כביצים לבדם ודלא כמהרש"ל דס"ל דבמלוי ביצים עם בשר שלא נמלח הוי הכל כמלוי בשר דאין לזה טעם כלל ונראה עוד מדברי הרב דאם יש ס' במולייתא נגד האיסור שבמולייתא הכל מותר שהרי כ' סתם דדינו כאילו נתבשל בקדרה וכבר נתבאר כל זה בס"ס ע"ג ע"ש עכ"ל. ודבריו תמוהים בעיני דאדרבה מאחר שכ' רמ"א דדינו כאילו נתבשלה בקדרה משמע כאילו נתבשלה בלא מליחה דקי"ל בסי' ס"ט סי"א דאף אם יש בו ס' אותה חתיכה אסורה ול"ד ללב בסי' ע"ג דהתם אין האיסור אלא מחמת דם הפליטה אבל כאן שהאיסור מחמת עצמו יש לאסור אותה החתיכה ודו"ק: ש"ע סָעִיף א

ז שניהם. כלומר במלוי ביצים יש לאסור בדיעבד אם לא נמלח הבשר החיצון וגם הפנימי שעם הביצים: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א שלא נמלח. תוס' שם ד"ה האי מולייתא כו' ורש"י אזיל לשיטתו דס"ל דצלי בעי מליחה קצת ואנן לא קי"ל כן כמ"ש בסי' ע"ו: ש"ע סָעִיף א

ב אם לצלי כו' ולקרירה כו'. דלקדירה לא שייך כבכ"פ ולהכי קבעוהו בגמ' אצל צליית הפסח. רי"ף: ש"ע סָעִיף א

ג ואפילו אם כו'. תוס' שם ד"ה כבולעו. ויש ללמוד כו': ש"ע סָעִיף א

ד אבל אם כו' הרא"ש בפ' ג"ה דאל"כ אצ"ל דאסור לקדירה כיון שלא נמלח ע"ש: ש"ע סָעִיף א

ה וכ"ז בדיעבד כו'. כשיטתו שכתב בסי' ע"ו ס"ב דנוהגין לכתחלה כרש"י דאף לצלי צריך מליחה: ש"ע סָעִיף א

ו בשר שלא כו'. כנ"ל ואפי' אם נמלח כו': ש"ע סָעִיף א

ז אבל כו' כנ"ל: ש"ע סָעִיף א