א אינו אסור משום כלאים אלא צמר ופשתי' ואינו מטמא בנגעי' אלא צמר ופשתים אין הכהנים לובשין לשמש במקדש אלא צמר ופשתים צמר גמלים וצמר רחלי' שטרפן זה בזה אם רוב מן הגמלים מותר אם רוב מן הרחילים אסור מחצה למחצה אסור וכן הקנבס והפשתן שטרפן זה בזה ב' השיריין והכלך אין בהן משום כלאים אבל אסורין מפני מראית העין הכרים והכסתות אין בהן משום כלאים ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהן אין עראי לכלאי' לא ילבש כלאי' על גבי עשרה אפי' לגנוב את המכס אינו אסור משום כלאים כו' כתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו הייתי אומר אינו אסור אלא מללבוש תלמוד לומר לא יעלה עליך אי לא יעלה עליך הייתי אומר לך יפשיל את הקופה לאחוריו תלמוד לומ' לא תלבש מה מלבוש מיוחד דבר שהוא מהנה את הגוף אף אין לי אלא דבר שהוא מהנה את הגוף לאי זה דבר נאמר לא יעלה עליך רבי ניחא בר סבה רבי יוחנן בשם רבי זעירא שאם היה בגד גדול קצתו יש בו כלאים ומונח בארץ ומקצתו אין בו לא יכסה בו מצד השני הייתי אומ' אפילו פשתן של ים אפי' קנבס תלמוד לומר צמר ופשתים מה צמר שאין לו שם לוויי אף כל דבר שאין לו שם לוויי מניין שאין לו שם לוויי אמר רבי יהושע בן לוי כתיב ומישע מלך מואב היה נוקד מהו נוקד רועה והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אלים צמר אין לך קרוי צמר אלא צמר אלים בלבד אין מיטמא בנגעים אלא צמר ופשתים דכתיב בבגד צמר או בבגד פשתים יכול יהו מטמאין בין צבועין בין שאינן צבועין תלמוד לומר בגד צמר או בגד פשתים מה פשתים כברייתה אף צמר כברייתו אוציא את הצבוע בידי אדם ולא אוציא את הצבוע בידי שמים תלמוד לומר לפשתים ולצמר מה פשתים לבנה אף צמר לבן תנינ' תרין כללין ולא דמיין דין לדין תנינן אין אסור משום כלאים אלא צמר ופשתים בין צבועין בין לבנין תנינן אין מטמא בנגעים אלא צמר ופשתים ובלבד לבנים ר' יונה בוצרייה בעא קומי ר' מנא תמן את אמ' בין צבועין בין לבני' והכא את אמר ובלבד לבנים אמר ליה שנייא היא ששנה עליו הכתוב צמר צמר שני פעמי' מה פשתן כברייתה אף צמר כברייתו אמר רבי זעירא כתיב כתונת בד קדש ילבש בד שהוא עולה יחידי והרי צמר עולה יחידי פירש בקבלה ולא יעלה עליהם צמר בשרתם בשערי הפנימית וביתה הא מבחוץ מותר לעלות עליהם מנין שהן מותרין בכלאים שנאמר ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש ואת מכנסי הבד שש משזר ואת האבנט שש משזר תכלת וארגמן ותולעת שני וכתיב פארי פשתים יהיו על ראשם ומכנסי פשתים יהיו על מתניהם ולא יחגרו ביזע את דרש שש משש שש מפארי פארי מפארי מה שני תולעת דבר שיש בו רוח חיים אף כל דבר שיש בו רוח חיים מה צמר שאין לו שם לווי אוף פשתים שאין לה שם לווי ר' יונה עולה בר ישמעאל בשם רבי לעזר צמר ופשתים שטרפן אסור כיצד הוא עושה מביא ליטרא ועוד צמר גמלים ומבטלן אבא בר רב חונא בשם רבי ירמיה צמר ופשתים שטרפן בטלן רב אמר אסור בתערובתן מה מפליג מה דאמר רב בשעשאו בגד בפני עצמו מה דאמר רבי ירמיה בההוא דבעי מערבתה עם חורן ר' הלל בי ר' וולס היה לו בגד בשלשים ריבוא דינר ויהביה לר' ומצא בו כלאי' ושרפו רבי מנא היה לו בגד בשלשים ריבוא דינר ויהביה לרבי חייה בר אדא אמר ליה זבנית למית והוה עלוי עד דהוא מכרך אמר רבי חגיי רבי שמואל בר יצחק מייתי מאנא מבי קצרא ומייתב עלוי עשרה חוטין מפשפשין ליה אמר רבי חגיי רבי שמואל בר רב יצחק הוה מפקד גו בייתיה דלא מוקמה נבל דעמר מיקמי נבל דכיתן בגין פיפה השיריים והכלך כו' השיריין מטכסה והכלך אגבין קיסריי אמר רבן שמעון בן גמליאל חיזרתי על כל מפרשי הים ואמרו כלכה שמו אבל אסורין מפני מראית העין רב אמר כל שהוא אסור מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרי' אסור מתניתה פליגא על רב פשתן שצבעה בחרס לא יעשה ממנה אימרה מפורסמה בכרים ובכסתות מותר מתניתא פליגא על רב נתפזרו מעותיו לפני עבודה זרה לא יהא שוחח ומלקטן שלא יהא כמשתחוה לעבודה זרה ואם היה מקום צנוע מותר מתניתא פליגא על רב פרצופות שהן מטילין מים בכרכים לא יהא נותן פיו על פיו שלא יהא כמנשק לע"ז ואם היה מקום צנוע מותר מתניתא פליגא על רב אין שוחטין בגומא אבל עושה הוא גומא בתוך ביתו בשביל שיכנס הדם בתוכו ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינין מתניתא פליגא על רב הגיע לחצר החיצונה שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם מתניתא פליגא על רב ביב שהוא קמור ארבע אמות ברשות הרבים אין שופכין לתוכו מים בשבת ותני עלה אם היתה מזחילה מותר עונת גשמים מותר צינורות מקלחין אסורין תני בר קפרא אם היה מקום צנוע מותר אילין פליגין על רב ולית להון קיום בכרים וכסתו' מותר הדא דתימר בריקן אבל במלא אסור בנתון על גבי מסטווה אבל בנתון על גבי המיטה אפילו ריקן אסור הרי שהיה מהלך בשוק ונמצא לבוש כלאים תרין אמוראין חד אמר אסור וחרנה אמר מותר מאן דאמר אסור דבר תורה מאן דאמר מותר כההיא דאמר רבי זעירא גדול כבוד הרבים שהוא דוחה את המצוה בלא תעשה שעה אחת תני אין מדקדקין במת ולא בכלאים בבית המדרש רבי יוסי הוה יתיב מתני והוה תמן מתה מן דנפק ליה לא אמר כלום מן דיתב ליה לא אמר ליה כלום רבי אימי הוה יתיב מתני אמר חד לחבריה את לבוש כלאים אמר ליה רבי אימי שלח מאנך ויהב ליה תני אין עראי בכלאים בבית המקדש והא תני כהן שיצא לדבר עם חבריו אם הפליגו טעון טבילה אם לשעה טעון קידוש ידים ורגלים כאן בבגדי זהב כאן בבגדי לבן לא יעלה עליך מותר להציעו תחתיך אבל אמרו חכמים לא יעשה כן שלא תהא נימא אחת עולה על בשרו
ב מטפחות הידים מטפחות הספרים ומטפחות הספג אין בהם משום כלאים ר' לעזר אוסר ומטפחות הספרים אסורות משום כלאים הלכה ג' מטפחות הידים כו' תמן תנינן שלש מטפחות הן של ידים טמאה מדרס ושל ספרים טמאה טמא מת של תכריך נבלי בני לוי טהורה מכלום רבי לא בשם רבי יוחנן מפני שהוא נותנה על הכסת וישן עליה רב אמר מפני שהוא נותנה תחת אצילי ידיו רב אמר אסו' והלכה כדברי האוסר ולמה לא אמ' כר' אליעזר אית תניי תני מחלף ר' יוחנן יהב מפה על מנוי ואינו אסור משום כלאי' דלא ינבלון מאנוי א"ר זריקן יהיבו לר' אבונא ביעתא במפה דאית בה כלאים והוא לא מקבל על שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמי' מטפחות ספרי' ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן מפני שהוא עושה אותה כמין תיק ונותן ספר תורתו עליה רבי בא רבי חייא בר יוסף בשם רב מפני שהוא מחמם בה ידיו אמר רבי בון בר חייה לרבי בא בלא כך אינו אסור משום כלאים אמ' ליה לא רב הוא ורב אמר אסור והלכה כדברי האוסר אמר רבי יונה לרבי בא ולמה לא אמר ליה מלא מסלקתה אלא אמ' ליה בלא כך אינה אסורה בהנייה מה הוה ליה מימור ליה מטפחות הספג פעמים שהוא רואה את רבו ומתעטף בה רבי אבהו בשם רבי יוחנן בלנרי נשי' אסורין משום כלאים היא בלנרי נשים היא בלנרי אנשים מהו בלנרי נשים רבנין דקיסרין אמרי אנטיטיה מטפחות הספג הדא דתימר במתכוין לשם מלבוש אבל אם אינו מתכוין לשם מלבוש לא בדא
ג תכריכי המת ומרדעת של חמור אין בהם משום כלאים לא יתן את המרדעת על כתיפו אפילו להוציא עליה את הזבל ה' מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים והצנועין מפשילין לאחוריהן במקל ו' תופרי כסות תופרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים והצנועין תופרין בארץ הלכה ד' תכריכי המת כו' כתיב במתים חפשי כיון שאדם מת נעשה חפשי מן המצות ר' ציוה שלשה דברים בשעת פטירתו מן העולם אל תזוז אלמנתי מביתי ואל תספדוני בעיירות ומי שניטפל בי בחיי יטפל בי במותי אל תזוז אלמנתי מביתי ולאו מתניתא היא אלמנה שאמרה אי איפשי לזוז מבית בעלי אמר רבי דרוסא דלא יימרון לה ביתה דנשיותה הוא משועבד הוא לנישיותה אמר רבי לעז' בר יוסה כהדא דתני דרה בבתים כשם שהית' דרה בהן ובעלה נתון במדינ' הים ומשתמשת בכלי כסף ובכלי זהב כשם שהיתה משתמשת ובעלה נתון במדינת הים וניזונת כשם שהית' ניזונ' ובעלה נתון במדינת הים ואל תספדוני בעיירו' מפני המחלוקת ומי שניטפל בי בחיי יטפל בי במותי אמר רבי חנניה דציפורין כגון יוסי אפרתי ויוסף חפנים רבי חזקיה מוסיף אל תרבו עלי תכריכין ותהא ארוני נקובה בארץ מילתא אמרין בסדין אחד נקבר רבי דר אמר לא כמה דבר אינש אזל הוא אתי ורבנין אמרין כמה דבר נש אזל הוא אתי תני בשם ר' נתן כסות היורדת עם אדם לשאול היא באה עמו מה טעמא תתהפך כחומר חותם ויתייצבו כמו לבוש אנטולינוס שאל לרבי מהו תתהפך כחומר חותם אמר ליה מי שהוא מביא את הדור הוא מלבישו רבי יוחנן מפקד מלבשוני בוריריקא לא חיוורין ולא אוכמין אין קמית ביני צדיקיא לא נבהת ואין קמית ביני רשיעיא לא נבהת רבי יאשיה מפקד אלבשוני חיוורין חפיתין אמרין ליה ומה את טב מן רבך אמר לון ומה אנא בהית בעבדאי רבי ירמיה מפקד אלבשוני חיוורין חפיתין אלבשוני בנרסיי יהבון מסנא ברגליי וחוט' בידיי ויהבוני על סיטרא אין אתי משיחא אנא מעתד ציפריא אמרין מאן דאמר לן רבי דמך אנן קטלי' ליה אדיק לון בר קפרא רישיה מכסי מאנוי מבזעין אמר לון יצוקים ואראלי' תפוסין בלוחות הברית וגברה ידן של אראלים וחטפו את הלוחות אמרין ליה דמך ר' אמר לון אתון אמריתון וקרעון ואזל קלא דקרעון לגו פפתה מהלך תלתה מילין רבי נחמן בשם רבי מנא מעשה ניסין נעשו באותו היום ערב שבת היתה ונתכנסו כל העיירות להספידו ואשירוניה תמני עשרה כנישן ואחתוניה לבית שריי ותלה לון יומא עד שהיה כל אחד ואחד מגיע לביתו וממלא לו חבית של מים ומדליק לו את הנר כיון ששקעה החמה קרא הגבר שרון מציקין אמרין דילמא דחללינן שבתא יצתה בת קול ואמרה להן כל מי שלא נתעצל בהספידו של ר' יהא מבושר מחיי העולם הבא בר מן קצרא כיון דשמע כן סלק ליה לאיגרא וטלק גרמיה ומית נפקת בת קלא ואמרה ואפילו קצרא רבי הוה יתיב ליה בציפורין שבע עשרה שנין וקרא על גרמיה ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויחי יהודה בציפורין שבע עשרה שנה ומן גובעין עבד תלת עשרה שנין חשש בשינוי אמר רבי יוסי בי רבי בון כל אותן שלש עשרה שנה לא מתה חיה בארץ ישראל ולא הפילה עובר' בארץ ישראל ולמה חש שינוי חד זמן עבר חמא חד עיגל מנכס געה ואמר ליה רבי שיזבי אמר ליה לכך נוצרת ובסופה איך אינשמת חמתון קטלין חד קן דעכברין אמר ארפונון ורחמיו על כל מעשיו כתיב רבי הוה ענוון סגין והוה אמר כל מה דיימר לי בר נשא אנא עביד חוץ ממה שעשו זקני בתירה לזקני דשרון גרמון מנשיאותיה ומנוניה אין סליק רב חונא ריש גלותא להכא אנא מותיב ליה לעיל מיניי דהוא מן יהודה ואנא מבנימן דהוא מן דכריא ואנא מן נוקבתא חד זמן אעל רבי חייא רובא לגביה אמר ליה הא רב הונא לבר נתכרכמו פניו של רבי אמר ליה ארונו בא אמר ליה פוק וחמי מאן בעי לך לבר ונפק ולא אשכח בר נש וידע דהוא כעיס עלוי עבד דלא עליל לגביה תלתין יומין אמר רבי יוסי בר בון כל אינון תלתויי יומיא ילף רב מיניה כללא דאוריתא לסוף תלת עשרתי שניא ותלתתוי יומיא עאל אליהו לגביה בדמות רבי חייה רובה אמר ליה מה מרי עביד אמר ליה חד שיניי מעיקה לי אמר ליה חמי לה לי וחמי לה ליה ויהב אצבעתיה עלה ואינשמת למחר עאל רבי חייה רובה לגביה אמר ליה מה עביד ר' האי שינך מה היא עבידה אמר ליה מן ההיא שעתא דיהב' אצבעתך עלה אינשמת באותה שעה אמר אי לכם חיות שבארץ ישראל אי לכם עוברות שבארץ ישראל אמר ליה אנא לא הוינא מן ההיא שעתא הוה נהיג ביה ביקר כד הוה עליל לבית וועדא הוה אמר יכנס רבי חייא רובא לפנים אמר לו רבי ישמעאל בי רבי יוסי לפנים ממני אמר לו חס ושלום אלא ר' חייה רובה לפנים ורבי ישמעאל בי רבי יוסי לפני לפנים רבי הוה מתני שבחיה דר' חייה רוב' קומי רבי ישמעאל בי רבי יוסי חד זמן חמי גובני ולא איתכנע מן קומוי אמר ליה אהנו דאת מתני שבחיה אמר ליה מה עבד לך אמר ליה חמתי גובני ולא איתכנע מן קומוי אמר ליה למה עבדת כן אמר ליה ייעול עלי דאין סחית לא ידעית בההיא שעתא אשגרית עיניי בכל ספר תילים אגדה מן ההיא שעתא מסר לי' שני תלמידין דיהלכון עימיה בגין סכנתא רבי יוסי צם תמניי יומין למיחמי רבי חייה רוב' ולסופא חמא ורגזן ידיה וכהו עינוי ואין תימר דהוא ר' יוסה בר נש זעיר חד גרדיי אתא לגבי ר' יוחנן אמר ליה חמית בחילמי דרקיעא נפל וחד מן תלמידך סמך ליה אמר ליה וחכים את ליה אמר ליה אין אנא חמי ליה אנא חכים ליה עבר כל תלמידוי קומוי וחכם לרבי יוסה רבי שמעון בן לקיש צם תלת מאוון צומין למיחמי רבי חייה רובה ולא חמתיה ובסופא שרא מצטער אמר מה הוה לעי באוריתא סגין מניי אמר ליה ריבץ תורה בישראל יותר ממך ולא עוד אלא דהוה גלי אמר לון ולא הוינא גלי אמרין ליה את הויתה גלי מילף והוא הוה גלי מלפה כד דמך רב הונא ריש גלותא אסקוניה להכא אמר אן אנן יהבין ליה אמרין ניתיניה גבי ר' חייא רובה דהוא מן דידהון אמרין מאן בעי מיהב ליה אמר רבי חגיי אנא עליל יהב ליה אמרו ליה עילתך את בעי דאת גבר סב ואת בעי מיעול מיתב לך תמן אמר לון יהבון משיחתא ברגליי ואין עניית אתון גרשין עאל ואשכח תלת דנין יהודה בני אחריך ואין עוד חזקיה בני אחריך ואין עוד אחריך יוסף בן ישראל ואין עוד תלת עינוי מסתכלה אית אמר ליה אפיך אפיך שמע קליה דרבי חייא רבא אמר לרב יהודה בריה נפיש לרב חונה יתיב ליה ולא קביל עלוי מתיב ליה אמרין כמה דלא קביל עלוי מתיב ליה כן זרעיתיה לא פסקה לעולם ויצא משם והיה בן שמוני' שנה ונכפלו לו שניו כתיב ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם יעקב כל הן דהוא מה הוא מנכי רבי לעזר אמר דברים בגב רבי חנינא אמר דברי' בגב רבי יהושע בן לוי אמר דברים בגב מהו דברים בגב ר' שמעון בן לקיש אמר אתהלך לפני ה' בארצו' החיים והלא אין ארצות החיים אלא צור וחברותי' וקיסרין וחברותיה תמן זולא תמן שובעא רבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא ארץ שמיתיה חיין תחילה לימות המשיח ומה טעם נותן נשמה לעם עליה אלא מעתה רבותינו שבגולה הפסידו אמר רבי סימיי מחליד הקב"ה לפניהן את הארץ והן מתגלגלין כנודות וכיון שהן מגיעין לארץ ישראל נפשן חוזרות עליהן ומה טעם והנחתי אתכם על אדמת ישראל ונתתי רוחי בכם וחייתם ר' ברכיה שאל לרבי חלבו רבי חלבו שאל לרבי אימי רבי אימי שאל לרבי אלעזר רבי לעזר שאל לרבי חנינה ואית דאמרין רבי חנינה שאל לרבי יהושע בן לוי אפי' כגון ירבעם בן נבט וחביריו אמר ליה גפרית ומלח שריפה כל ארצה אמר רבי ברכיה מה הן שאל להן והן שאל להן לא שמעינן מינה כלום מיי כדון כיון שנשרפה ארץ ישראל נעשה בהן מידת הדין תני בשם רבי יהודה שבע שנים עשת ארץ ישראל נשרפת הדא הוא דכתיב והגביר ברית לרבים שבוע אחד כותים שבה מה היו עושין מטליות מטליות והיתה נשרפת כתיב ואתה פשחור וכל יושבי ביתך תלכו בשבי ובבל תבא ושם תמות ושם תקבר ר' אבא בר זמינא אמר ר' חלבו ור' חמא בר חנינא חד אמר מת שם ונקבר שם יש בידו שתי' מת שם ונקבר כאן יש בידו אחת וחרנה אמר קבורה שבכאן מכפרת על מיתה שלהן רבי יונה בשם ר' חמא בר חנינה ריגליי דבר נשא ערבתיה למיקמתיה כל הן דהוא מתבע כתיב ויאמר מי יפתה את אחאב ויעל ויפל ברמות גלעד וימות בתוך ביתו ולא תמן אליחורף ואחיה תרין איסקבטיריי דשלמה חמא מלאך מותא מסתכל בון וחריק בשינוי אמר מילה ויהבון בחללא אזל ונסתון מן תמן אתא קאים ליה גחיך לקבליה אמ' ליה ההיא שעתא הויתא איחרוק בשנייך וכדון את גחיך לן אמר ליה רחמנא דינסב לאליחורף ואחיה מן חללא ואמרית מאן יהיב לי אילין להן דאישתלחית מיסכינין ויהב בליבך למיעבד כן בגין דנעביד שליחותי אזל ואיטפל בון זמן תמן תרי' ברויי דר' ראובן בר איסטרובילו' תלמידוי דרבי חמא מלאכא דמותא מסתכל בון וחריק בשינוי ואמ' ניגלינון לדרומא שמא הגלות מכפרת אזל ונסתון מן תמן עולא נחותא הוה אידמך תמן שרי בכי אמרין ליה מה לך בכי אנן מסקין לך לארעא דישראל אמר לון ומה הנייה לי אנא מובד מרגליתי גו ארעא מסאבתא לא דומה הפולטה בחיק אמו לפולטה בחיק נכריה ר' מאיר הוה אידמיך ליה באסייא אמ' אימורין לבני ארעא דישראל הא משיחכון דידכון אפילו כן אמר לון יהבי ערסי על גיף ימא דכתיב כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכונניה שבעה ימים סובבין את ארץ ישראל ימא רבא ימא דטיבריא ימא דסמכו ימא דמילחא ימא דחולתא ימא דשליית ימא דאפמיא והיא איכא ימא דחמץ דיקליטינוס הקוה נהרות ועשאו כתיב הנשקפה על פני הישימון אמר רבי חייה בריא כל מי שהוא עולה להר ישימון ומצא כמין כברה בים טיבריא זו היא בורה של מרים אמר רבי יוחנן שערונה רבנין והא היא מכוונא כל קביל תרעא מציעיא דכנישתא עתיקתא דסרונגין רבי בר קיריא ורבי לעזר הוון מטיילין באיסטרין ראו ארונות שהיו באין מחוצה לארץ לארץ אמר רבי ברקיריא לרבי לעזר מה הועילו אילו אני קורא עליהם ונחלתי שמתם לתועיבה בחייכם ותבואו ותטמאו את ארצי במיתתכם אמר ליה כיון שהן מגיעין לארץ ישראל הן נוטלין גוש עפר ומניחין על ארונן דכתיב וכפר אדמתו עמו
ד הברסים והברדסים והדלמטיקיון ומנעלות הפינון לא ילבשם עד שיבדוק רבי יוסי אומר אף הבאים מחוף הים וממדינת הים אינן צריכין בדיקה מפני שחזקתן בקנבס ומנעל של זרד אין בו משום כלאים הלכה ה' הבורסין בריה הברדיסין דילמא הדלמטיקון קובלין ומעפורין ומנעלות הפינון דרדסין רבי יוסי אומר אף הבאין מחוף הים וממדינת הים מה חוף הים וממדינת הים או מחוף הים שממדינת הים מן מה דתני כגון צור וחברותיה קיסרין וחברותיה הדא אמרה מחוף הים שממדינת הים אינן צריכין בדיקה הדא דתימ' בראשונה שלא היתה הפשתן מצויה בכל מקום אבל עכשיו שהפשתן מצויה בכל מקו' צריכי' בדיקה מנעל של זרב אית אתרין דזרבין עימיה מן גו כהדא דר' זעירא מפקד לר' אבא בר זבינא ויאמר לבר ראשון דלא יחוט ליה מסאניה בכיתן אלא ברצועה מודי רבי זעירא באהן דאסר פיסקי דעמר על דכיתן דהוא שרי דהוא שנץ גרמיה דהיא נחתא לה בעון קומי רבי לא מהו מיחוט מסאניה דכיתן אמר לון בגין דר' זעירא דרבי זעירא אמר אסור מודה רבי אילא בהן דילבש דרדסין דעמר על גבי דרדסין דכיתן דהוא אסור דלא שלח עילייא לא שלח ארעייה אביי דרב ספרא שאל לר' זעירא מהו מיתן פריטין גו גולתה ומיקטרינון בחוט דכיתן מהו מיתן פריטין גו סדיניה ומיקטרינון בחוט דעמר אמ' ליה חכם רבי לרב הונא דרב הונא אמר אסור רבי אבינא אמר אסור שמואל אמר מותר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יסא אמר מותר
ה אין אסור משום כלאים אלא טווי ואריג שנאמר לא תלבש שעטנז דבר שהוא שוע טווי ונוז רבי שמעון בן אלעזר אומר נלוז ומליז את אביו שבשמים עליו ט' הלבדין אסורין מפני שהן שועין פיף של צמר בשל פשתן אסור מפני שהן חוזרין באריג רבי יוסי אומר משיחות של אריג אסורות מפני שהוא מולל עד שלא קושר לא יקשור סרט של צמר בשל פשתן לחגור בו את מתניו אף על פי שהרצוע' באמצע אותות הגרדים ואותות הכובסין אסורות משום כלאים הלכה ו' ניתני שעז ולא ניתני טני אילו תנינן שעז ולא תנינן טני הוינן אמרין הא טווי מותר מתניתא לא אמרה כן אלא אין אסור משום כלאים אלא טווי ואריג ניתני שעט ולא ניתני נוז אילו תנינן שעט ולא תנינן נוז הוינן אמרין הא לנוז מותר מתנית' לא אמר' כן אלא פיף של צמר ושל פשתן אסור מפני שהן חוזרין לאריג ניתני טנז ולא ניתני שע אילו תנינן טנז ולא תנינן שע הוינן אמרין הא שע מותר מתניתא לא אמרה כן אלא הלבדין אסורין מפני שהן שועין משיחות של ארגמן אסורות אית תניי תני מותרות מאן דאמר אסורות כגון אילין טרסייה דהוא מכפת ביה מאן דאמר מותרות דהוא שנץ גרמיה והיא נחתא לה
ו התוכף תכיפה אחת אינה חיבור ואין בה משום כלאים והשומטה בשבת פטור עשה שני ראשיה בצד אחד חיבור ויש בה משום כלאים והשומטה בשבת חייב רבי יהודה אומר עד שתשלש והשק והקופה מצטרפין לכלאים הלכה ז' רבי חנינה אמר עד יחות כל סיטרה אמר רבי ינאי אמרו לו לרבי חנינא צא וקרא והתנינן עשה שני ראשיה לצד אחד מעתה עד יחות ויסוק והתני רבי יהודה אומר עד שישלש מעתה עד יחות ויסוק ויחות אלא הכין והכין חוט שהשחילו למחט אפילו קשור מיכן ומיכן אינו חיבור לבגד החוט חיבור לבגד ואינו חיבור למחט רבי יונה ורבי יוסה תריהון אמרין בקשור מיכן ומיכן מיליהון דרבנן פליגין דאמר רבי בא רבי ירמיה בשם רב הממתיח צדדיו בשבת חייב משו' תופר ויימר משום תופר ומשום קושר אמר רבי סימון טעמא דרבי יוסי על ידי שלישי מלאכתו מתקיימת מה רבי יודה כרבי אליעזר דתנינן תמן רבי ליעזר אומר האורג שלשה חוטין בתחילה ואחד על האריג חייב אמר רבי עולא טעמא דרבי ליעזר תמן על ידי שלישי מלאכתו מתקיימת ברם הכא פחות מיכן מסתתר הוא רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי לא שנו אלא שק הא סל לא אשכח תני הסל והשק והקופה מצטרפין בכלאים אוהלים אין בהן משו' כלאי' ר' ירמיה בעי הוא ובנו מהו שיצטרפו בכלאי' היך עבידא הוא לביש מאנין דעמר ובריה לביש מאנין דכיתן נסב פיסקי דאמ' ועגלה על תריהון א"ר יוסי וההן נו נשוך רבי חגיי בעי הוא עצמו מהו שיצטרף בכלאים היך עבידא הוא לבוש דרדסין דעמר בחדא ריגלייא ודרדסין דכיתן בחדא ריגלייא אמר רבי יוסי וההן נו נשוך לא צורכא ולא היו בראשי פצעיות יהב סיפלני דמרטוט דעמר על חדא דספלני דמרטוט דכיתן על חדא אמר רבי יוסי וההן נו נשוך אין לך אסור אלא נשוך בלבד הדרן עלך אינו אסור וסליקא לה מסכת דכלאים
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.