א במה מדליקין ובמה אין מדליקין אין מדליקין לא בלכש לא בחוסן ולא בכלך לא בפתילת האידן ולא בפתילת המדבר ולא בירוקה שעל פני המים לא בזפת ולא בשעו' לא בשמן קיק ולא בשמן שריפה לא באליה ולא בחלב נחום המדי אומר מדליקין בחלב מבושל וחכמי' אומרים אחד מבושל ואחד שאינו מבושל אין מדליקין בו במה מדליקין ובמה אין מדליקין כו' לא בלכש רבי חייא בר בא אמר לוגשא רבי אחא בשם רבי לייא דדינון אמרין היא הדא היא הדא ולא בחוסן רבי חיננא בשם רבי פינחס פשתן שלא ננערה כמה דאת אמר והיה החסון לנעורת ולא בכלך אנבין קיסריי אמ' רבן שמעון בן גמליאל חיזרתי על כל מפרשי ימים ואמרו לי כולכא שמו ולא בפתילת האידן עירניתא ולא בפתילת המדבר כשמועה ולא בירוקה שעל פני המים כיתן דמיי ולא בזפת ולא בשעוה עד כאן לפתילות מיכן ואילך לשמנים רבי אבהו בשם ר' יוחנן מפני שהאור ממשך לאחוריו והוא שוכח ומוציא את הפתילה ועוד שלא הוצת האור ברוב הדלק רבי זעירה בעי מעתה פתילה צריכה הצאתה ברוב הדלק אתא רבי שמואל רבי אבהו בשם ר' יוחנן פתילה צריכה הצאתה ברוב הדלק התיבון חברייא והא קורה הא לא הוצת האור ברוב הדלק התיב רבי בא בר ממל והא ששיתא הרי לא הוצת האור ברוב הדלק אמר רבי שמי לא כן אמר רבי זעירא רב יהודה בשם רב ארבע מדורות כל שהן מדורת הגפת מדורת הזבל מדורת החלב מדורת גלעינים כל שהן ועוד מן הדא דרבי תחליפא שאל לרב חסדא ולא כן אלפן רבי שבת שחלה להיות בחנוכה שאסור לראות מטבע לאור החנוכה הרי אינו שכיח ומוציא את הפתילה הוי לית טעמא דלא משום שלא הוצאת האור ברוב הדלק מתני' ולא בשמן קיק רבי יוסה בשם רבי לייא קיסוסא רבי יונה רבי זעירא בשם רב יהודה עוף הוא ושמו קיק תני ר' ישמעאל ואת הקאת זה קיק ולא בשמן שריפה אמר רב חסדא זאת אומרת שאסור להצית את האור במדורת קדשים והיא דליקה והולכת בשבת והא תנינן ומחיזין את האור במדורת בית המוקד ובגבולין כדי שיצת האור ברובן אמר רבי יוסה בשבת כתיב לא תעשה כל מלאכה נעשית היא מאיליה ברם הכא התורה אמרה אין שורפין את הקדשים ביום טוב ואין צריך לומר בשבת מה חמית לומר כן לא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו אחר שני בקרים אחד בוקרו של ט"ו ואחד בוקרו של י"ו וכתיב והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף מהו להצית את האור במדורת חמץ מאן דיליף לה מנותר אסור ומאן דלא יליף לה מנותר מותר רב אחא בשם רב חסדא זאת אומרת שמותר להצית את האור במדורת קדשים והיא דליקה והולכת בשבת והא תנינן אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב מפני יום טוב שחל להיות בערב שבת מעתה אין מדליקין בשמן שריפה בלילה על שם שאין שורפין את הקדשים בלילה אמר רבי יוחנן ירדו לה בשיטת רבי ישמעאל כמה דרבי ישמעאל אמ' תינוק שעיבר זמנו נימול בין ביום בין בלילה כך עבר זמנה נשרפת בין ביום בין בלילה ומה אית לך שמן שריפה שעיבר זמנה רבי יודה בר פזי מכיון שניטמאת כמי שעבר זמנה תני רבי יוסי קומי רבי יוחנן מניין לכל הנימולים שלא יהו נימולים אלא ביום תלמוד לומר וביום אמר ליה רבי יוחנן ויש כאן זו כל מחוייבי טבילות טובלין כדרכן ביום חוץ מנידה ויולדת שאינה טובלת אלא בלילה נידה שעבר זמנה טובלת בין ביום בין בלילה דרשה רבי חייה בר אבא לצוראי נידה שעבר זמנה טובלת בין ביום בין בלילה תמן אמרין אפילו עבר זמנה מפני חמותה ומפני כלתה אשה אחת משל רבותינו ראו אותה טובלת כדרכה ביום נאמר מעוברת זמן הייתה נדה שנאנסה וטבלה שמי בשם רב טהורה לביתה וטמאה לטהרות רבי לעזר בשם רבי חנינה טמיאה בין לביתה בין לטהרות ומאי טעמא וכובס שנית וטהר מה הראשונה לדעת אף השנייה לדעת ומניין שהראשונה לדעת וצוה הכהן וכבסו לדעת וכן חמיין רבנן מקדמין לעיבורה רב נחמן בשם רבי מנא מצוה להקדים כדי לזרז במצות בת ישראל שבאה להדליק מכהנת טובלת את הפתילה בשמן שריפה ומדלקת רבי חונה בשם רבי ינאי שעת משלחת זאבים היתה ולא עמד בית דין וביטל כמה דתימ' תמן לא עמד ב"ד וביטל וכה לא עמד ב"ד וביטל בקרו של כהן שהיה עובר אצל ישראל וכן כליו של כהן שהיה נארג אצל ישר' הרי זה מדליק על גביו שמן שריפה ואינו חושש ישראל וכהן שהיו שותפין בחנות ממלא הוא ישראל את הנר שמן שריפה ועולה בו לעלייה ויורד בו לחנות לעשות צרכיו של כהן אבל לא צרכיו של ישראל כהן שבא אצל ישראל לעשות עמו חשבון והדליק על גביו שמן שריפה אף על פי שעמד הכהן והלך לו אין מחייבין אותו לכבותו עד שייכבה מאליו רבי חנניא בר עכברי הוה אזל ומיעבד עיבידתיה גבי רבי חייא ציפורייא מי אזיל מיזיל ליה הוה מלי בוצינא שמן שריפה ולא כן סברנן מימר לעשות צרכיו של כהן אבל לא צרכיו של ישראל אמרין דלא הוה עבד כן לא הוה אתי סברין מימר מטא ביתיה מטפי לה אמר רבי חנינא על ידי כן הוה שהר ועל ידי כן הוה קרץ אדא שמשא שאל לרבי אמי בגין דאנא צבע פתילתא מן חולא אמר ליה בטיל הוא על גב פתילות רבי יודה בן פזי הורי לאילין דבר נחמיה כן רבי אמי נסב פתילא רבי לייא לא נסיב פתילא ולא מודי רבי לייא לרבי אמי חשש הוא משום גזל וכולה מן הדין שמשא בביתיה בזבזא בהקדישא גמליאל זוגא שאל לרבי איסי מהו להוסיף לתוכו שמן חולין ומדליק אמר ליה לא תני רבי הושעיה אלא אין מחייבין אותו למצותו אמר רבי אבהו שנה לי רבי יונתן בן עכמאי בת כהן שהיתה עומדת ערב שבת עם חשיכה ובידה נר ובתוכו שמן שריפה הרי זו מוספת לתוכו שמן חול כל שהוא ומדלקת אמר ליה רבי זעירא ומה הוה טיביה אמר ליה אדם גדול היה ובקי במשנתינו היה ופירשה רבי חייא דכפר תחמין קומי רבי ומניתיה חכים ולא בחלב רב ברונא אמר חלב מטיף לתוכו שמן כל שהוא ומדליק יוסי בעי מה אנן קיימין אם במחוי אפילו לא נתן לתוכו שמן ותני שמואל כל שמתיכין אותו ואינו קריש מחוי הוא ואם בשאינו מחוי אפילו נתן לתוכו שמן אתא רב חנניה רב ברונא בשם רב חלב מהותך וקירבי דגים מדליקין בהן רבי חייה בר אשי עני מיתיה קומי רב אמר ליה הן הויתה אמר ליה בעיי משח דזית אמר ליה ולא הוה לך קירבי דגים אית תניי תני מדליקין בנפט אית תניי תני אין מדליקין בנפט אמר רב חסדא מה דמר מדליקין בההן איכומא ומה דמר אין מדליקין בההן חיורא דהוא סכנה
ב אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב רבי ישמעאל אומ' אין מדליקין בעיטרן מפני כבוד השבת וחכמים מתירין בכל השמני' שמן שומשמין שמן אגוזים שמן צנונות שמן דגים שמן פקועות בעיטרן ובנפט רבי טרפון אומ' אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד מתני' אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב כו' הא בכל אילין קדמאי מדליקין רבי ישמעאל אומר אין מדליקין בעיטרן מפני כבוד השבת מה בין עיטרן מה בין קירבי דגים קירבי דגים כל זמן שהן דליקין אין ריחן רע כבו ריחן רע עיטרן בין כבה בין דלק ריחו רע שלא תאמר הואיל וריחו רע יהא טעון הרחק ארבע אמות לפום כן צריך מימר אין מדליקין בו וחכמים מתירין בכל השמנין בשמן פקועות רבי טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד עמד לו רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר אם כן מה יעשו אנשי בבל שאין להן אלא שמן שומשמין מה יעשו אנשי מדי שאין להן אלא שמן אגוזים בלבד מה יעשו אנשי אלכסנדריאה שאין להן אלא שמן צנונות מה יעשו אנשי קפודקיא שאין להן לא כך ולא כך אלא אין לך אלא מה שהתירו ראשונים בלבד תני רבי שמעון בן אלעזר אומר אין אין מדליקין צורי מפני שהוא שרף
ג כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן וכל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אוהלים אלא פשתן פתילת הבגד שקיפלה ולא היבהבה רבי ליעזר או' טמאה ואין מדליקין בה רבי עקיבה אומר טהורה ומדליקין בה מתני' כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן כו' אמר רבי שמעון בר רב יצחק כתיב להעלות נר תמיד שיערו לומר שאין לך עושה שלהבת אלא פשתן בלבד תני רבי שמעון בן אלעזר אומר כל היוצא מן העץ אין בו משום שלש על שלש ומסככין בו חוץ מן הפשתן אמר רבי יוסי עשו אותו כעבים הרכים דתנינן העבים הרכים אין בהן משום שלש על שלוש אמר רבי לעזר מן המשכן למדו דכתיב את המשכן תעשה עשר יריעות שש משזר וכתיב פארי פשתים יהיו על ראשם את למד שש משש ושש מפארי ופארי מפארי רבי אלעזר שאל מהו לעשות אוהל מעור בהמה טמאה והכתיב ועורות תחשים רבי יודה ורבי נחמיה ורבנן רבי יהודה אומר טיינון לשם ציבעו נקרא ורבי נחמיה אמר גלקטינון ורבנין אמרין מין חיה טהורה וגדולה במדבר ותייא כיי דמר רבי לעזר בי רבי יוסי ר' אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש בשם רבי מאיר כמין חיה טהורה ברא הקב"ה למשה במדבר כיון שעשה בה מלאכת המשכן נגנזה רבי אבון אמר קרש היה שמה תני רבי הושעיה דחדא קרן ותיטב לה' משור פר מקרין ומפריס מקרן כתב רחמ' תמן תנינן כל הפחות משלשה על שלשה שהתקינו לפוק בו את המרחץ ולנער בו את הקדירה ולקנח בו את הריחים בין מן המוכן בין שאין מן המוכן טמא דברי רבי ליעזר רבי יהושע אומ' אף מטלית חדשה בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן טהור ר' עקיבה אומר מן המוכן טמא ושאינו מן המוכן טהור מה בין המוכן מה בין שאינו מן המוכן בין שהכינה לתוך הבית בין שהשליכה לאישפה והתנן רבי ליעזר אומר אף מטלית חדשה כיוצא בהן ולית בר נש אמר אף אפי' אלא עדי מודי על קדמיתא בין שהכינה לטלותה בין שלא הכינה לטלותה הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפא מן הדא הדא ילפא מן ההיא דברי ר' ליעזר והוא שקיפלה וההיא ילפא מן הדא כשלא הכינה לטלותה אבל הכינה לטלותה טמאה היא ומה טעמא דרבי ליעזר נעשה כמטהר כלים בשבת מכיון שקיפלה לא טהרה שכן שמשים אומנין רוצין בקיפולה ולא מבעוד יום שהיא טהורה רבי לעזר בשם רבי הושעיה מפני יום טוב שחל להיות בערב שבת ולא מאיליה היא טהורה אמר רבי יוסי בי רבי בון תיפתר שהיו בה שלש על שלש מצומצמות רבי אחא רבי סימון בשם רבי שמעון נזירא עשאה מזור טהורה שרייה בשמן לא כמי שעשאה מזור רבי זעירא רבי ינאי רבי ירמיה בשם רבי יהושע בן לוי נראין דברים שתהא הלכה כרבי עקיבא שהוא אומר מעין שניהן ואינה אלא כרבי יהושע מקולי שלש על שלש לא סוף דבר טהרה אלא אפילו טמאה בגין רב דרב אמר מסיקין בכלים ואין מסיקין בשיברי כלים
ד לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתנינה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת אפילו היא של חרס ורבי יהודה מתיר אם חיברה היוצר מתחילה מותר לא ימלא אדם את הקערה שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש התפילה בתוכה בשביל שתהא שואבת ורבי יהודה מתיר מתני' לא יקוב אדם שפופרת של ביצה למה משום שלא הותחל בכל טיפה וטיפה או שמא ישכח ויערה מה נפיק מן ביניהון ההן זקוקה דיקלון אין תימר משום שלא הותחל בכל טיפה הרי לא הותחל בכל טיפה וטיפה אין תימר שמא ישכח ויערה הרי אינו שוכח ומערה אם חיברה היוצר מתחילה מותר מפני שהוא כלי אחד שנייא היא שכולה אחד אלא אם חיברה בסיד או בגיפסוס יאות דרבי יודה כדעתיה דרבי יודה אמר משקה טופח חיבור תני פתילה אחת בשני כוסות בשתי קערות בשני תמחויין אסור רבי יודה מתיר רבי חנניה בשם רבי פינחס רבי יודה כדעתיה דרבי יודה אמר משקה טופח חיבור
ה המכבה את הנר מפני שהוא מתיירא מפני גוים מפני ליסטים מפני רוח רעה אם בשביל החולה שישן פטור כחס על הנר כחס על השמן כחס על הפתילה חייב רבי יוסי פוטר בכולן חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פיחם מתני' המכב' את הנר מפני שהוא מתייר' מפני גוים כו' א"ר שמואל בר רב יצחק מפני גוים של סכנה מפני ליסטים של סכנה ר' יוסי בעי אי מפני ליסטין של סכנה ניתני מותר רבנין דקיסרין בשם רבי יוסי בן חנינה מותר מה בין המציל ממה שבנר מה בין המציל ממה שבזית רבנן דקיסרין בשם רבי שילא דינוה לא דומה המציל מגופה של פתילה למציל חוץ מגופה של פתילה א"ר יוחנן רבי יוסי ורבי שמעון שניהן אמרו דבר אחד כמה דרבי יוסי אמר עד שיהא לו צורך בגופה של פתילה כן ר' שמעון אומר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר מה אית לך צורך בגופה של פתילה רבנן דקיסרין רבי לעזר בשם רבי חנינא שכן שמשי אומנין מחרכין לן כמה דתימ' ושער רישיהון לא התחרך מהו מחרכין לין מפספסין לין תמן תנינן כל המקלקלין פטורין חוץ מן המבעיר ומן העושה חבורה בר קפרא אמר אפילו אינו צריך לדם אפילו אינו צריך לאפר מתניתא פליגא על רבי יוחנן שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב שלא לצורך והכא הוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור אפילו שלא לצורך תני כל המתחייב בנפשו שוגג מביא חטאת אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל מאחר שלא לצורך היה מתחייב בנפשו וכאן אפילו שלא לצורך יהא פטור מן התשלומין מן הדא מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת מה מכה בהמה לא חלקתה בה בין שוגג למזיד לחייבו ממון אף מכה אדם לא תחלוק בו בין שוגג בין מזיד לפטור ממון וקשיא על דבר קפרא הבערה לימדה על כל המלאכות שבתורה כולהן לצורך והיא שלא לצורך אמר ר' יוסי אין יסבור כר' יוחנן דאמר הבערה למדה על כל המלאכות שבתורה רבי לעזר אמר הבערה לימדה על עצמה ולית לרבי לעזר לאחת לחייבו על כל אחת ואחת אשכח תני בשם רבי לעזר הנה לחייב על כולהן אחת ניחא הבערה חבורה אב שלה לצורך והיא שלא לצורך רבי יוסי בי רבי בון אמר איתפלגון רבי לעזר ורבי יוחנן חד אמר שחיטה עיקר וחבורה תולדת וחורנה מחלף הבעיר וכיבה בנפיחה אחת חייב שתים אמר רבי אבדימי אחוי דרבי יוסה הדא אמרה נפח בכלים ושיברן משלם נזק שלם החותה גחלים מתחת הקדירה בשבת חייב רבי שמעון בן אלעזר בשם רבי לעזר בי רבי צדוק חייב שתים אחת שכיבה את העליונות ואחת שהבעיר את התחתונות וחותה גחלים ומתחמם כנגדן בשבת פטור רבי יעקב בר אחא אמ' במחלוקת כמאן דמר אינו חייב אלא אחת ברם כמאן דמר חייב שתים חייב דמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן לית כאן חייב שתים אלא מעלין עליו כאילו חייב שתים אמר רבי יודן תמן אינו רוצה שיבערו ואינו רוצה שיכבו ברם הכא רוצה הוא שיבערו ורוצה הוא שיכבו הבעיר ובישל אית תניי תני חייב שתים אית תניי תני חייב אחת מאן דמר חייב שתי' אחת משום מבעיר ואחת משום מבשל ומאן דמר אחת היידא היא רבי יודה אומר משום מבעיר רבי יוסי אומר משום מבשל וקשיא על דרבי יוסי הבערה לימדה על כל המלאכות שבתורה אינו חייב משום מבעיר אלא משום מבשל זר ששימש במקדש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה רבי חייא רובה אמר שתים בר קפרא אמר אחת מתיב בר קפרא לרבי חייא רובא עבודה שהכהן מותר בה זר מחייב עליה ומותיב לה והוא מתייב ליה והרי קמיצה עד שלא נקמצה אסורה לזה ולזה משניקמצה אסורה לזרים ומותרת לכהנים אמר ליה שנייא היא דכתיב וכל זר לא יאכל קודש והרי מליקה עד שלא נמלקה אסור' לזה ולזה משנמלקה אסורה לזרים ומותרת לכהנים אמר ליה שנייא היא דכתיב וכל זר לא יאכל קודש הרי טבל עד שלא ניתקן אסור לזה ולזה משניתקן אסור לזרים ומותר לכהנים אמר ליה שנייא היא דכתיב וכל זר לא יאכל קודש אמרין נצא לחוץ ונלמד נפקון ושמעון רבי יוסי אומר שתים רבי שמעון אומר אחת מאן דמר אחת משום זרות ומאן דמר שתים אחת משום זרות חורנייתה למה משום שחיטה והרי שחיטה בזר כשירה אלא משום הילוך זריקה וקבלה אינה אלא שבות הוי לית טעמא אלא משום איכול איברים ופרדים שהיו מתאכלין על גבי המזבח כל הלילה על דעתיה דרבי יודה דו אמר משום מבעיר ניחא על דעתיה דרבי יוסי דו אמר משום מבשל מה בישול יש כאן מכיון שהוא רוצה באכולן כמבשל הוא
ו על שלש עבירות הנשים מיתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בנידה בחלה ובהדלקת הנר מתני' על שלש עבירות הנשים מתות כו' אית תניי תני ילדות אית תניי תני יולדות מאן דמר ילדות תני בשם רבי יודה בעון הנדרים הבנים מתים ומה טעמא לשוא הכיתי את בניכם ומאן דמר יולדות מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת סכנה רבי פינחס רבי ירמיה בשם ר' חייה בר בא כתיב ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים בסדר האורים אין כתיב כאן אלא במשפט האורים אלא מלמד בשע' שישראל יוצאין למלחמה בית דין של מעלה יושבין עליהן אם לנצוח אם להינצח א"ר חייא בר בא כתיב כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע הא אם אינו יוצא אינו צריך ליה שמירה אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה אמר רבי אחאי בר יעקב כתיב וקרהו אסון בדרך הא בבית לא אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה רבי ביסנא בשם רבי לייא כתיב יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה הא יום אחר לא אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה רבי אייבו בר נגרי כתיב בהשפטו יצא רשע יצא צדיק אין כתיב כאן אלא בהשפטו יצא רשע אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה אמר רבי בא בר בינה נסר שהוא מתוח מגג לגג אפילו רחב כמה אסור להלך עליו למה אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה רב אמר היושב בבית מרוערע עושה מלאך המות דניסטיס שלו דכתיב ישי מות עלימו כמה דתימר כי תשה ברעך משאת מאומה אמר רבי לוי בשלשה מקומות השטן מצוי לקטרג המהלך בדרך בעצמו והישן בבית אפל לעצמו והמפרש בים הגדול אמר רבי יצחק בר מריון אילולי דכתיב כה אמר ה' הנותן בים דרך כיון שהיה אדם יורד לתוכו היה מת ורבנן אמרין הנותן בים דרך מן העצרת ועד החג ובמים עזים נתיבה מן החג ועד חנוכה רבי יוסה בריה דר' תנחום דכפר אגין עובדא היה באסיא אתא בעי מיפרוש מן חגא ועד חנוכת' חמתיה חדא מטרונה אמרה ליה כדון מפרשין איתחמי ליה אבוי וגם קבורה לא היתה לו ולא שמע לא לדין ולא לדין ואזל בימא רבי כהן אחוי דרבי חייה בר בא הוה פריש אתא בעי מיפרוש מן חגא לחנוכתא אמר לאחוי צלו עלי אמר ליה אין דצליתי עלך אלא אין חמיתינון לציבור מצליין למיטרא לא תתרחץ על צלותי הא דאת קטיר לולבך קטור רגלך מתני' על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר אדם הראשון דמו של עולם דכתיב ואיד יעלה מן הארץ וגרמה לו חוה מיתה לפיכך מסרו מצות נדה לאשה ובחלה אדם הראשון חלה טהורה לעולם היה דכתיב וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ותייא כיי דמר רבי יוסי בר קצרתה כיון שהאשה מקשקשת עיסתה במים היא מגבהת חלתה וגרמה לו חוה מיתה לפיכך מסרו מצות חלה לאשה ובהדלקת הנר אדם הראשון נרו של עולם היה שנאמר נר אלהים נשמת אדם וגרמה לו חוה מיתה לפיכך מסרו מצות הנר לאשה תני ר' יוסי אומ' שלשה דיבקי מיתה הן ושלשתן נמסרו לאשה ואילו הן מצות נידה ומצות חלה ומצות הדלקה
ז שלשה דברי' צריך אדם לומ' בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה עשרתן עירבתן הדליקו את הנר ספק חשיכה ספק אינו חשיכה אין מעשרין את הודאי ואין מטבלין את הכלים ואין מדליקין את הנרות אבל מעשרין את הדמאי ומערבין וטומנין את החמין מתני' שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו כו' תני רבן שמעון בן גמליאל אומר הילכות הקודש וחטאות והכשירו' הן הן גופי הלכות ושלשתן נמסרו לעמי הארץ הילכות הקודש דתנינן אם אמר הפרשתי בתוכה רביעית קודש נאמן חטאות דתנינן הכל נאמנין על חטאת הכשירות דתנינן ועל כולן עם הארץ נאמנין לומר טהורין הן לא צורכה דלאו הדליקו את הנר עישרתן ועירבתן הדליקו אמר רבי חייא בר אבא מתוך שאתה מחמיר עליו בקלה אף הוא מחמיר על עצמו בחמורה אמר רבי חגיי רבי שמואל בר רב יצחק הוה מפקד גו בייתיה עירבתן הדליקו את הנר ולמה לא אמר עישרתן אלא כל מה דהוה אכיל מן שוקא הוה אכיל מתני' ספק חשיכה ספק אינו חשיכה כו' מעשה בי רבי ליעזר שהיה גוסס ערב שבת עם חשיכה ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ את תפיליו אמר לו בני הינחת מצות הנר שהיא שבות וחייבין עליה כרת ובאתה לחלוץ תפילין שאינן אלא רשות ואינן אלא מצוה יצא לו והיה צועק ואמר אוי לי שנטרפה דעתו של אבא אמר לו דעתך היא שנטרפה דעתי היא לא נטרפה כיון שראו תלמידיו שהשיבו דבר של חכמה נכנסו אצלו והיו שואלין אותו והיה אומר להן על הטמא טמא ועל הטהור טהור ובאחרונה אמר טהור ונסתלקה נשמתו אמרין ניכר רבי שהוא טהור אמר רבי מנא ועד כדון ניכר נכנס רבי יהושע וחלץ את תפיליו והיה מגפפו ומנשקו ובוכה ואומר רבי רבי הותר הנדר רבי רכב ישראל ופרשיו מתני' ואין מטבילין את הכלים מתניתא בכלים גדולי' אבל בכלים קטנים מערים עליהן ומטבילן תני רבי הושעיה ממלא הוא אדם בכלי טמא מן הבור ומערי' עליו ומטבילו תני נפל דליו לתוך הבור נפלו כליו לתוך הבור מערים עליהן ומטבילן תרין אמורין חד אמר בכלים שניטמאו באב הטומאה וחורנה אמר בכלים שניטמאו בוולד הטומאה מתיב מאן דמר באב הטומאה למאן דמר בוולד הטומאה אפילו בחול יהא טעון הערב שמש אמר ליה ברוצה לשתמש בהן חולין בטהרה רבי ירמיה ור' זעירה בשם ר' חייא בר אשי אשה פיקחת מדיחה כוס כאן קערה כאן תמחוי כאן ונמצאת מרבצת את ביתה בשבת מתני' אבל מעשרין את הדמאי רבי יוסה בשם רבי אבהו רבי חזקיה בשם רבי יודה בן פזי דמאי דמיתקן דמאי לא תקן ומערבין וטומנין את החמין אמר רבי חייא בר אשי הדא דתימר בעירובי חצירות אבל בעירובי תחומין דבר תורה הן הדרן עלך במה מדליקין
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.