א הבונה כמה יבנה ויהא חייב הבונה כל שהוא המסתת והמכה בפטיש ובמעצד הקודח כל שהוא חייב זה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב רבן שמעון בן גמליאל אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה חייב מפני שהוא כמתקן מלאכה הבונה כמה יבנה ויהא חייב כו' מה בניין היה במשכן שהיו נותנין קרשים על גבי אדנים ולא לשעה היתה אמר רבי יוסה מכיון שהיו נוסעים וחונים על פי הדיבר כמי שהוא לעולם אמר רבי יוסי בי רבי בון מכיון שהבטיחן הקב"ה שהוא מכניסן לארץ כמי שהוא לעולם הדא אמרה אפילו מן הצד הדא אמרה אפילו נתון על גבי דבר אחר הדא אמרה בניין על גבי כלים בניין אדנים כקרקע הן תני אחד מביא את האבן ואחד מביא את הטיט המביא את הטיט חייב רבי יוסה אומר שניהן חייבין סבר רבי יוסי אבן בלא טיט בניין הכל מודין שאם נתן את הטיט תחילה ואחר כך נתן את האבן שהוא חייב הבנאי שיישב את האבן בראש הדימוס חייב למי נצרכה לרבנן וההן דעבד דפין וההן דעבד ספיין חייב משום בונה וההן דנקר כיפין כפין עמודין דחיין מקטע פספס מקטע כולהן חייב משום מסתת רבי ירמיה בשם רב המרכיב מיטה של גילה חייב משום בונה אמר רבי זעורא אינו אלא כנוטל מלבן ונותנו על גבי לבינים בשבת רב המנונא הורי לריש גלותא להתיר שולחן של פרקים בשבת אמר רב חונה בר חייה הוה עימיה שמע רב יהודה ואמר מאן דהורי ליה לא ילף ולא שימש אמר רבי שמי מאן דהורי ליה כרבן שמעון בן גמליאל הורי ליה דתני לווחים שבספינה ושבעריסה ונקליטי המיטה ורגל השלחן ויד הסכין שבראשו הרי זה לא יחזיר אם החזיר הרי זה פטור ואם תקע הרי זה חייב רבן שמעון בן גמליאל אומר אם היו רפים נוטל ומחזיר תני תקועים חיבור לטומאה ולהזייה קבועים חיבור לטומאה ואינו חיבור להזאה הנוטלין והנותנין אינן חיבור לא לטומאה ולא להזייה והכא את אמר הכין תמן דרכן לקבע לא לקבע אינן חיבור ברם הכא תקיעתן היא גמר מלאכתן תני רבי סימיי אומר המרכיב קרן עגולה חייב קרן פשוטה פטור רבי אלעזר בי רבי שמעון אומר קני מנורה חייב קנה של ציידין פטור קני מנורה למה הוא חייב רבי אבהו בשם רבי יוחנן ורב חונה תריהון אמרין משום בונה קנה של ציידין למה הוא פטור מפני שהוא מלמעלן למטן התיבון הרי החופר בחולות הרי מלמעלן למטן הוא ואת אמר חייב אמר רבי שמואל בר יודן כאן לשעה כאן לשהות שמואל אומר המלחים את התירצין חייב משום בונה וקשיא דבר שאילו עשאה בשבת חייב חטאת בית הלל מתירין אף להחזיר רבי חנניא בשם רבי יוחנן התירו סופו מפני תחילתו שאם אמר את שלא יחזיר אף הוא אינו פותח ולא יפתח אף הוא ממעט בשמחת יום טוב אמר רבי אחא מחזיר בלבד שלא יחזיר כל צרכו א"ר יוסי בר בון כשאין שם פתח אבל אם יש שם פתח משתמש כנגד הפתח מתנית' דרבי שמעון דתני הגורד הקודח הקוצץ כל שהוא בשבת חייב רבי שמעון אומר הגורד עד שיגור כל צורכו הקודח עד שיקדח כל צרכו הקוצץ עד שיקצץ כל צרכו העובד את העור עד שיעבד כל צורכו ואמ' רבי יעקב בר אחא לא אתיא אלא כרבי שמעון דרבי שמעון לא עבד מקצת מלאכה ככולה ורבנן עבדין מקצת מלאכה ככולה וקשיא על דרבן שמעון בן גמליאל אילו נטל לקצור ולא קצר שמא כלום הוא אמר רבי אדא אתיא דרבן שמעון בן גמליאל כרבי יהודה דתני השובט והמקטקט על האריג הרי זה חייב מפני שהוא כמיישב בידו והכא מפני שהוא כמיישב בידו
ב החורש כל שהוא המנכש והמקרסם והמזרד כל שהוא חייב המלקט עצים לתקן כל שהן אם להסיק כדי לבשל ביצה קלה המלקט עשבים לתקן כל שהן אם לבהמה כמלוא פי גדי מה חרישה היתה במשכן שהיו חורשין ליטע סיממנין וכמה יחרוש ויהא חייב רבי מתניה אמר כדי ליטע כרישה רבי בא בשם רב כדי ליטע זכרותה של חיטה תמן תנינן זרע קישואין שנים זרע דילועין שנים תני חטים מדיות שתים רבי שמואל בשם רבי זעורה חטין על ידי שהן חביבות עשו אותן כשאר זירעוני גינה שאינן נאכלין למה לי לתקן כל שהוא למה לי כמלא פי גדי
ג הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו בין משם אחד בין משני שמות בין משני סימניות בכל לשון חייב אמר רבי יוסי לא נתחייבו שתי אותיות אלא משום רושם שכך היו רושמין על קרשי המשכן לידע אי זהו בן זוגו א"ר יהודה מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון ומשמואל נח מנחור דן מדניאל גד מגדיאל מאן תנא סימיונות רבי יוסי מהו בכל לשון אפילו אלף אלפא וחש לומר שמא יתן שלמטן למעלן של מעלן למטן כמין קולמוסין היו עשויין וחש לומר שמא יתן שבפנים בחוץ ושבחוץ בפנים טבעות היו מוכיחות וחש לומר שמא יחליף אמר רבי אחא לוכסן היה כתוב עליהן ויחליף אמר רבי אימי והקמות את המשכן כמשפטו וכי יש משפט לעצים אלא אי זה קרש זכה להינתן בצפון ינתן בצפון בדרום ינתן בדרום אילין דרבי הושעיה ודבר פזי הוון שאלין בשלמיה דנשייא בכל יום והוון אילין דרבי הושעיא עלין קדמאי ונפקין קדמאי אזלין אילין דבר פזי ואיתחתנון בנשיאותא אתון בעיין מיעול קדמאי אישתאלת לרבי אימי אמר לון רבי אימי והקמות את המשכן כמשפטו וכי יש משפט לעצים אלא אי זה קרש זכה להינתן בצפון ינתן בצפון בדרום ינתן בדרום תרין זרעיין הוון בציפרין בולווטיא ופגניא הוון שאלין בשלמיה דנשייא בכל יום והוון בולווטיא עלין קדמיי ונפקין קדמיי אזלון פגנייא וזכון באוריתא אתון בעו מיעול קדמיי אישתאלת לרבי שמעון בן לקיש שאלה רבי שמעון בן לקיש לרבי יוחנן עאל רבי יוחנן ודרשה בבי מדרשא דרבי בנייה אפילו ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכם קוד' לכהן גדול עם הארץ סברין מימר לפדות ולכסות ולהחיות הא לישיבה לא אמר רבי אבין אף לישיבה מה טעמא יקרה היא מפנינים אפילו מזה שהוא נכנס לפני לפנים תני וגד מגדיאל מתיבין לרבי יהודה והלא אילו פשוטים ואילו כפופים תני בשם רבי יודה כתב שני אותות והן שם חייב כגון שש תת גג רר חח ורבנן אמרי שתי אותות בכל מקום אשכחת אמר קלת וחומרת על דרבי יודה קלת וחמרת על דרבנן קלת על דרבי יודה כתב שתי אותיות שוין והן שם על דעתיה דרבי יודה חייב על דעתהון דרבנן פטור קלת על דרבנן שתי אותות מכל מקום אף על פי שאינן שם על דעתהון דרבנן חייב על דעתיה דרבי יודה פטור מחלפה שיטתיה דרבי יודה דתני יכול עד שיכתוב את כל השם עד שיארוג את כל הבגד עד שיעשה את כל הנפה תלמוד לומר מאחת אי מאחת יכול אפילו כתב אות אחת אפילו ארג חוט אחד אפילו עשה בית אחד בנפה ובכברה תלמוד לומר ועשה אחת הא כיצד עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת והכא הוא אמר השובט והמקטקט על האריג הרי זה חייב מפני שהוא מיישב בידו
ד הכותב שתי אותיות בהעלם אחד חייב כתב בדיו בסם בסיקרא בקומוס ובקלקנתוס ובכל דבר שהוא רושם על שני כותלי הבית ועל שני דפי פינקס והן נהגין זה עם זה חייב הכותב על בשרו חייב והמסרט על בשרו רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר כתב בדיו על עלי ירקות במשקין ובמי פירות על הלוח פטור עד שיכתוב דבר של קיימא על דבר של קיימא רבי יעקב בר אחא רבי יסא בשם רבי אלעזר כתב אות אחת בטיבריא ואות אחת בציפרין חייב והא תנינן אם אינן נהגין זה עם זה פטור אמר רבי אבא בר ממל בסררה עדים שאינן יודעין לחתום ר' שמעון בן לקיש אמ' רושם לפניהן בדיו והן חותמין בסיקרא בסיקרא והן חותמין בדיו אמר ליה רבי יוחנן מפני שאנו עסוקין בהילכות שבת אנו מתירין אשת איש אלא מביא נייר חלק ומקרע לפניהן והן חותמין ולא כתב ידו של ראשון הוא מרחיב לפניהן את הקרע רבי מנא בעי ולמה לי נן אמרין רושם לפניהן במים אם בא וערער עררו בטל הקורע על העור כתבנית כתב חייב הרושם על העור כתבנית כתב פטור אמר להן רבי אליעזר והלא בן סטדא לא הביא כשפים ממצרים אלא בכך אמרו לו מפני שוטה אחד אנו מאבדין כמה פיקחין כתב לא חוקק וכתב לא המטיף כתב לא השופך וכתב לא חוקק אית תניי תני אפילו חוקק אמר רב חסדא מאן דאמר לא חוקק בבולט מקום הכתב כגון הדין דינרא מאן דאמר אפילו חוקק כגון ההן פינקסה וכתב לא המטיף רבי יודן בי רבי שלום ורבי מתניה חד אמר בשלא עירב נקודות וחורנה אמר אפילו עירב נקודות וכתב לא השופך אמר רבי חייה בר בא אילין בני מדינחא ערומין סגין כד חד מינהון בעי משלחה מילה מסטריקון לחבריה הוא כתב במי מילין וההן דמקבל כתבייא הוא שופך דיו שאין בה עפץ והוא קולט מקום הכתב עשה כן בשבת מהו רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תרווייהון אמרין והוא שכתב דיו על גבי דיו וסיקרא על גבי סיקרא אבל אם כתב דיו על גבי סיקרא וסיקרא על גבי דיו חייב רבי יצחק בר משרשיא בשם רבנן דתמן חייב שתים משום מוחק ומשום כותב
ה כתב במי משקין במי פירות באבק דרכים באבק סופרים ובכל דבר שאינו מתקיים פטור לאחר ידו ברגלו בפיו ובמרפקו כתב אות אחת סמוך לכתב כתב על גבי כתב נתכוון לכתוב ח' וכתב שני זיינין אחד בארץ ואח' בקורה על שני כותלי הבית על שני דפי פינקס ואין נהגין זה עם זה פטור כתב אות אחת נוטריקון רבי יהושע בן בתירה מחייב וחכמים פוטרין היה צריך לכתוב את השם ונתכוון לכתוב יהודה ושכח ולא כתב דלת הרי השם במקומו הוא מוחקו ומקיימו הוא בקדושה רבי יהודה אומר מעביר את הקולמוס עליו ומקיימו אמרו לו אף הוא אינו מן המובחר מחלפה שיטתיה דרבי יודה תמן הוא אמר אינו כתב והכא הוא אמר כתב הוא בשיטתו השיבוהו בשיטתך שאת אומר כתב הוא אף הוא אינו מן המובחר רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו לא אמר כן אלא מחלפה שיטתיה דר' יהודה תמן הוא אמר אינו מן המובחר הא כתב כתב הוא והכא הוא אמר כתב על גבי כתב אינו כתב מהו כתב על גבי כתב חד לעיל מן חד מה טעמא דרבי יהושע בן בתירה מאות אחת את למד כמה אותות
ו הכותב שתי אותיות בשני העלימות אחד בשחרית ואחד בין הערבים רבן גמליאל מחייב וחכמים פוטרין וקשיא על דרבן גמליאל אילו קצר כגרוגרת בשחרית וכגרוגרת בין הערבים בהעלם אחד שמא אינו חייב כשם שאין העלימות חולקות כך לא יצרפו רבי מנא אמר לה סתם רבי אבון בשם רבי יוחנן טעמא דרבן גמליאל תמן אין ידיעה לחצי מלאכה ודכוותה אין זדון לחצי זית אכל חצי זית בזדון וחצי זית בשגגה מהו שיצטרפו הדרן עלך הבונה
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.