א אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אינו צריך בדיקה וכמה אמרו שתי שורות במרתף מקום שמכניסין בו חמץ בית שמאי אומרים שתי שורות על פני כל המרקף ובית הלל אומרים שתי שורות החיצונות שהן העליונות אור לארבעה עשר כו' כתיב ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותי מארץ מצרים בראשון בד' עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות וגומר מה אנן קיימין אם לאכילת מצה כבר כתיב שבעת ימים מצות תאכלו ואם לומר שמתחיל בארבעה עשר והכתיב עד יום האחד ועשרים לחדש אלא אם אינו עניין לאכילת מצה תניהו עניין לביעור חמץ למה לאור הנר אמר רבי שמואל בר רב יצחק מפני שהנר בודק כל שהוא למה בלילה אמר רבי יוסה שאין בדיקת הנר יפה אלא בלילה רבי מנא לא אמר כן ושמרתם את היום הזה לדרתיכם לחוקת עולם עשה שיהו היום והלילה משומרין ויתחיל בשלשה עשר ויהא היום והלילה משומרין אף אית ליה כיי דמר רבי יוסי ויתחיל אור לשלשה עשר אין כיני יבדוק אפילו מראש חדש רבי ירמיה אמר רבי שמואל בר רב יצחק בעי מהו לבדוק לאור האבוקות מה צריכה ליה מפני שאורן מבליח רבי שמואל בר רב יצחק כדעתיה דרבי שמואל בר רב יצחק אמר מפני שהנר בודק כל שהוא אף על פי שאין ראיה לדבר זיכר לדבר והיה ביום ההוא אחפש את ירושלם בנרות ואית דבעי אימר נישמעינה מן הדא נר יי' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן אמר רבי יוסה מתניתא אמרה שבדיקת היום בדיקה דתנינן רבי יודה אומר בודקין אור לארבעה עשר ובארבעה עשר בשחרית ובשעת הביעור לא סוף דבר רבי יודה אלא אפילו דרבנין דתנינן וחכמים אומרים אם לא בדק אור לארבעה עשר יבדוק בארבעה עשר וצריך לבדוק לאור הנר נישמעינה מן הדא אין בודקין לא לאור החמה ולא לאור הלבנה ולא לאור הככבים אלא לאור הנר ניחא לא לאור הלבנה ולא לאור הכוכבים אלא לאור חמה וכי יש חמה בלילה הדא אמרה אפילו ביום צריך לבדוק לאור הנר לא סוף דבר בית שאין בו אורה אלא אפילו בית שיש בו אורה אפילו ביום צריך לבדוק לאור הנר מבואות האפילין מהו שיהא צריך לבודקן בתחילה לאור הנר מיליהון דרבנין אמרין לא כמה דהוא מנהר בליליא הוא מנהר בייממא דאמר רב הונא כד הוינן ערקין באילין בוטיתא דסדרא רבא היו מדליקין עלינו נירות בשעה שהיו כיהים היינו יודעין שהוא יום ובשעה שהיו מבהיקין היינו יודעין שהוא לילה ותייא כיי דמר רבי אחווא בר זעירא נח בכניסתו לתיבה הכניס עמו אבנים טובות ומרגליות בשעה שהיו כיהות היה יודע שהוא יום ובשעה שהיו מבהיקות היה יודע שהוא לילה למה יש חיה אוכלת ביום ויש חיה אוכלת בלילה והא כתיב צוהר תעשה לתיבה כמאן דאמר לא שימשו המזלות בשנת המבול ר' ירמיה בעי בתי כניסיות ובתי מדרשות מהו שיהו צריכין בדיקה מה צריכה ליה שכן מכניסין לשם בשבתות ובראשי חדשים ותהא פשיטא ליה הכן היא צריכה ליה הואיל ואורן מרובה מהו שיהא צריך לבודקן בתחילה ביום לאור הנר רבי יוסה בעי חצירות שבירושלם שאוכלין שם חלות תודה ורקיקי נזיר מהו שיהו צריכין בדיקה בלא כך אינן בדוקות מן הנותר ייבא כהדא תנא רבי זכריה חתניה דרבי לוי נידה חופפת וסורקת כהנת אינה חופפת וסורקת נדה כהנ' חופפת וסורקת שלא תחלוק בין נידה לנידה אוף הכא שלא לחלוק בין ביעור לביעו' תני רבן גמליאל בר' איניינא קומי רבי מנא נידה שהיא מפסקת כל שבעה חופפת וסורקת כוהנת שהיא טובלת בכל יום אינה חופפת ואינה סורקת אמר ליה לשומרת יום כנגד יום נצרכה חורי הבית העליונים והתחתונים והיציע והחדות והעלייה וגג הבד וגג המגדל בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות אוצרות היין ואוצרות השמן ואוצרות הפירות אינן צריכין בדיקה ניחא העליונים והתחתונים הדא אמרה לא חשו לנפילה אמר רבי יוסה תיפתר שהיו שניהן סמוכין לכותל אחד למעלה מעשרה ואחד למטה מעשרה והא תנינן חדות הדא אמרה שלא חשו לנפילה מתיירא הוא התינוק לילך לשם וחש לומר שמא נתגלגל חמץ שם תיפתר בחדות שיש לה ליזביז וגג הבד וגג המגדל הדא דתימר בגבוהין שלשה טפחים אבל אם אינן גבוהין שלשה טפחים כארץ הם ובאותו שלא נשתמש בו חמץ אבל באותו שנשתמש בו חמץ אפילו גבוה כמה צריך בדיקה אמר רבי מנא ויאות כן אנן אמרין הדא פיפייארות אפילו גבוה כמה לא תהא צריכה בדיקה תני רבן שמעון בן גמליאל אומר מיטה שהיא חוצצת בתוך הבית ועצים ואבנים מונחין תחתיה בודק צד החיצון ואינו בודק צד הפנימי מפני שעצים ואבנים מונחין תחתיה הא אם אין עצים ואבנים מונחין תחתיה צריך לבדוק צד הפנימי הדא אמרה חשו לנפילה אני אומר תינוק נגע והכניס שם חמץ מרתף של יין צריך בדיקה מרתף של שמן אינו צריך בדיקה מה בין יין ומה בין שמן יין אין לו קבע שמן יש לו קבע אוצר בין של יין בין של שמן אינו צריך בדיקה אי זהו מרתף כל שנתון עם הלחם בחצר יש מרתף שהוא כאוצר ואוצר שהוא כמרתף מרתף שהוא בוש לוכל בתוכו הרי הוא כאוצר ואוצר שאינו בוש לוכל בתוכו הרי הוא כמרתף יש חצר שהוא כמבוי ומבוי שהוא כחצר חצר שהרבים בוקעין בתוכה הרי הוא כמבוי ומבוי שאין הרבים בוקעין בתוכו הרי הוא כחצר וחש לומר שמא הבהמים מכניסין לתוכו חמץ אין דרך הבהמי' להיות מכניסין לשם חמץ אלא מיני מתיקה שהן בודקין היין היפה היוצא לפרש קודם שלשים יום אינו צריך לבדוק בתוך שלשים צריך לבדוק הדא דתימר בשיש בדעתו לחזור אבל אין בדעתו לחזור אפילו קודם לשלשים יום צריך לבדוק ובספק אבל בודאי אפילו מראש השנה אמר רבי בא ואפילו יש בדעתו לחזור צריך לבדוק שמא ימלך ולא יחזור הכל נאמנין על ביעור חמץ אפילו נשים אפילו עבדים רבי ירמיה בשם רבי זעירה לית כאן אפילו נשים נשים עצמן הן נאמנות מפני שהן עצילות והן בודקות כל שהוא כל שהוא כותים כל זמן שעושין מצתן עם ישראל נאמנין הן על ביעור חמץ אם אינן עושין מצתן עם ישראל אינן נאמנים על ביעור חמץ אמר רבי יוסה הדא דתימר בבתים אבל בחצירות חשודין הן דאינון דרשין לא ימצא בבתיכם לא בחצרותיכם תני רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מצוה שהכותים נוהגין בה הם מדקדקין בה יתיר מישראל אמר רבי שמעון הדא דתימר בראשונה שהיו משוקעין בכופרניהן אבל עכשיו שאין להן לא מצוה ולא שירי מצוה חשודין הן ומקולקלין הן שואלין בהילכות הפסח בפסח הילכות עצרת בעצרת הילכות חג בחג בבית וועד שואלין קודם לשלשים יום רבן שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות אתייא דרבי יוחנן כרבנין ודחברייא כרבן שמעון בן גמליאל אמר רבי יוחנן טעמון דרבנין שכן משה עומד בפסח ראשון ואומר להן הילכות הפסח השני ודחברייא כרבן שמעון בן גמליאל שכן משה עומד בראש חדש ואו' להם הילכות הפסח כמה אמרו שתי שורות במרתף וכו' רב חונה בשם רב קולפו כמין גם תני בר קפרא קולפו כמין שני גמין היה נתון באמצע הבית על דעתיה דרב חונא מפשיטו חלוק אחד על דעתיה דבר קפרא מפשיטו שני חלקות היה עשוי מדריגות מדריגות קולפו גמים גמים רבי יעקב בר אחא בשם חזקיה שמעון בר בא בשם רבי יוחנן שורה החיצונה היא העליונה הרואה את הפתח ואת הקורה שלפנים ממנה תני של מטה ממנה הוון בעיי מימר מאן דאמ' שלפנים הימינה כל שכן שלמטה הימינה מאן דמר שלמטה הימינה הא לפנים הימינה לא נשתמש בחצי שורה פשיטא אותה שנשתמש יש לה שלפנים ממנה ושלמטה ממנה אותה שלא נשתמש בה יש לה שלפנים ממנה ושלמטה ממנה הדא דתימר במחוללות אבל באפוצות מעביר עליהן את הנר ודיו הדא אמרה שחשו לנפילה אמר רבי פינחס דיפו אני אומר בשעה שסידרן הכניס שם חמץ
ב אין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית וממקום למקום אם כן מחצר לחצר ומעיר לעיר אין לדבר סוף הלכה ב' אין חוששין כו' אמר רבי יונה הכין צורכה מתני מעיר לעיר ומחצר לחצר ממקום למקום ומבית לבית אם חושש את מעיר לעיר את חושש מחצר לחצר אם חושש את מחצר לחצר חושש את ממקום למקום אם חושש את ממקום למקום את חושש מבית לבית אמר רבי יוסה אפילו כמתניתא אתיא היא אין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית וממקום למקום אם כן מחצר לחצר ומעיר לעיר אין לדבר סוף שאם מבית לבית אי אתה חושש לא כל שכן ממקום למקום אם ממקום למקום אי את חושש לא כל שכן מחצר לחצר אם מחצר לחצר אי את חושש לא כל שכן מעיר לעיר יכולין הן כל ישראל לבדוק חמיצן כאחת
ג רבי יהודה אומר בודקין אור ארבעה עשר ובארבעה עשר בשחרית ובשעת הביעור וחכמים אומרים אם לא בדק אור לארבעה עשר יבדוק בארבעה עשר אם לא בדק בארבעה עשר יבדוק בתוך המועד לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד ומה שהוא משייר יניחנו בצינעה כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו הלכה ג' רבי יהודה אומר כו' אמר רבי יוחנן טעמא דרבי יודה כנגד שלשה פעמים שכתוב בתורה לא יראה לך שאור והכתיב תשביתו שאור מבתיכם בעשה הוא והא כתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם אמר רבי יוסה מכיון שזה צריך לזה וזה צריך לזה כמי שכולן אחד לא יראה לך הייתי אומר הפקיד אצלו יהא מותר תלמוד לומר לא ימצא בבתיכם אי לא ימצא בבתיכם הייתי אומר ייחד לו בית יהא אסור תלמוד לומר לא יראה לך הא כיצד הפקיד אצלו אסור ייחד לו בית מותר מחלפה שיטתיה דרבי יודה דתני רבי יודה אומר בודקין אור לארבעה עשר ובארבעה עשר בשחרית ובשעת הביעור וחכמים אומרים אם לא בדק אור לארבעה עשר יבדוק בארבעה עשר צריך לבדוק שלשה פעמים מה אם בשעה שלא הגיע זמן ביעורו את אמר צריך לבדוק שלשה פעמים בשעה שהגיע זמן ביעורו לא כל שכן לא צורכה דלא אם לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד ומה שהוא משייר יניחינו בצינעה כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו כיצד הוא עושה כופה עליו כלי כפה עליו כלי ולא מצאו אני אומר יד נטלתו לא כפה עליו כלי ולא מצאו אותו הבית צריך בדיקה או שאר כל הבתים לא יהו צריכין בדיקה נישמעינה מן הדא אבד כזית מן המת בבית בקשו ולא מצאו הבית טהור לכשימצא הבית טמא למפרע הדא ילפה מן ההיא וההיא ילפא מן הדא הדא ילפא מן ההיא היא איבד היא היניח וההיא ילפה מן הדא אין לך צריך בדיקה אלא אותו הבית בלבד וכרבי יודה אפילו אותו הבית לא יהא צריך בדיקה נישמעינה מן הדא אמר ר' יודה מעשה בשפחתו של מסיק אחד ברימון שהשליכה נפל אחד לבור ובא כהן אחד והציץ לידע מה שהשליכה ובא מעשה לפני חכמים וטיהרו שדרך חולדה וברדליס להיות גוררין אותו רצה היא אחר הבשר ואינה רצה אחר הפת ואפילו תימר רצה היא אחר הבשר ואח' הפת בשר גוררת ואוכלת פת גוררת ומנחת רבנין דקיסרין בשם רבי אבהו אין חוששין שמא גררה חולדה וכרבי יודה חוששין
ד רבי מאיר אומר אוכלין כל חמש ושורפין בתחילת שש רבי יהודה אומר אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ושורפין בתחילת שש הלכה ד' רבי מאיר אומר אוכלין כל חמש כו' רבי מאיר אומר משש שעות ולמעלן מדבריהן רבי יודה אומר משש שעות ולמעלן מדברי תורה מה טעמא דרבי מאיר אך ביום הראשון זה חמשה עשר יכול משתחשך תלמוד לומר אך הא כיצד תן לו לפני שקיעת החמה שעה אחת מה טעמא דרבי יודה אך ביום הראשון זה ארבעה עשר יכול כל היום כולו תלמוד לומר אך הא כיצד חלוק את היום חציו לחמץ וחציו למצה מחלפה שיטתיה דרבי מאיר תמן הוא אמר אך לרבות והכא הוא אמר אך למעט אמר רבי שמואל בר אבודומא מיעטו שאינו בחמץ רבי מאיר אומר לא תאכל עליו חמץ על אכילתו רבי יודה אומר לא תאכל עליו חמץ על עשייתו רבי יודה אית ליה עשה ולא תעשה על אכילתו עשה ולא תעשה על ביעורו עשה על אכילתו שבעת ימים תאכל עליו מצות ולא חמץ כל לא תעש' שהוא בא מכח עשה עשה לא תעש' על אכילתו לא תאכל עליו חמץ עשה על ביעורו תשביתו שאור לא תעשה על ביעורו שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם הא רבי מאיר אומר משש שעות ולמעלה מדבריהן שביעית אסורה משם גדר ששית למה משום גדר ויש גדר לגדר אלא שעה ששית מתחלפת בשביעית הא ר' יהודה או' מחמש ולמעלה מדבריהן ששית אסורה משו' גדר חמישית למה משום גדר ויש גדר לגדר אלא שחמשי' מתחלפת בשביעית מחלפא שיטתיה דרבי יהודה תמן הוא אמר אין חמישית מתחלפת בשביעית אמר רבי יוסי תמן הדבר מסור לבית דין ובית דין זריזין הן ברם הכא הדבר מסור לנשים והנשים עצילות הן אמר ר' יוסי בר בון תמן תחילת חמישית סוף שביעית ברם הכא סוף חמישית תחילת שביעי' ותני כן שבתחילת חמש חמה במזרח וסוף שעה חמה במערב לעולם אין החמ' נוט' למערב אלא בסוף שבע רב אמר דברי רבי מאיר המקדש בחמץ משש שעות ולמעלן לא עשה כלום אמר רבי חונה ויאות אילו חטים קורטבניות במדבר דילמא טבן אינין במועדא כלום חד בר נש אפקיד דיסיקיא דפיסתא גבי רבי חייה רובה אמר רבי יוסי בי רבי בון יוחנן חיקוקיא הוה אתא שאל לרבי אמר ליה תימכר על פי בית דין בשעת הביעור חד בר נש אפקיד גרבא דכותחא גבי רב חייה בר אשי אתא שאל לרב אמר ליה ימכר על פי בית דין בשעת הביעור היי דנו שעת הביעור רבי ירמיה אמר בשחרית רבי בא אמר חמישית כרבי יודה אמר רבי יוסה יאות אמר רבי ירמיה כלום אמרו ליגע בהן למוכרן לא מפני השב אביד' לבעלים חמישית כרבי יודה לא טבה כלום חברייא אמרין חמישית כרבי יודה הקדישו מוקדש עשאו תרומה אינה תרומה הקדישו מוקדש הקדש דמים עשאו תרומה אינה תרומה שלא ניתנה תרומה אלא לאכילה בלבד אמר לון רבי יוסי לא מסתברא דלא חילופין הקדישו אינו מוקדש עשאו תרומה הרי זו תרומה הקדישו אינו מוקדש שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים עשאו תרומה הרי זו תרומה טהורה היא דבר תורה את הוא שגזרתה עלי' שריפ'
ה ועוד אמר רבי יהודה שתי חלות של תודה פסולות ומונחות על גג האיצטבא כל זמן שהן מונחות כל העם אוכלין ניטלה אחת מהן תולין לא אוכלין ולא שורפין ניטלו שתיהן התחילו כל העם שורפין ו' רבן גמליאל אומר חולין נאכלין כל ארבע ותרומה כל חמש ושורפין בתחילת שש הלכה ה' רבי שמעון בן לקיש אמר בשם רבי ינאי כשירות היו משם מאי הוא פוסלן שלא לשחוט עליהן את הזבח ולא בשחיטה הן קדישות ויפדה ויאכל אמר רבי חנניה חולייא קומוי לא אוכל ואת אמרת יפדה ויאכל רבי אמר פסולות היו מפני שהן ממהרין להביא תודותיהן מפני חמץ שבתודה ואי איפשר שלא ישפך דמה של אחד מהן והיא נפסלת תני שתי פרות חורשות בירושלם וירושלם לא במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בארבעה עשר היא נראית כחורשות אית תניי תני שתי נירות דולקין אית תניי תני שני סדינין אמר רבי פינחס ולא פליגין מאן דאמר שתי פרות שתי נירות בחול מאן דמר שני סדינין בשבת רבי חנניה בעא קומי רבי מנא ויקבעו לה תקיעה אמר ליה אם אומר את כן נמצאתה אומר שמא לתמיד הן תוקעין והן מתקלקלין אמר ליה והא תנינן שלש להבטיל את העם מן המלאכה ושלש להבדיל בין קודש לחול אמר ליה תמן כל ערב שבת ושבת הן תוקעין ואינן טועין ברם הכא אחת לקיצין הן אם אומר את כן אף הן סבורין שמא לתמיד הן תוקעין והן מתקלקלין למה מפני קדושתה או משום שאין אוכליה מצויין מה נפיק מביניהון חלות תודה אין תימר שאין אוכליה מצויין אילו אוכלין מצויין אין תימר מפני קדושתה אילו יש להן קדושה רבי נתן אומר כשירות ניטלו שוהין להן שעה אחת לאכילתן ותולין אבל לא שורפין אית לך מימר משום שאין אוכליה מצויין לא מפני קדושתה אוף הכא מפני קדושתה הלכה ו' אמר רבי יודה בן פזי נראין דברים שתהא הלכה כרבן גמליאל שהוא אומר מעין שניהן אתא רבי אבון רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוצדק הלכה כרבן גמליאל שהוא אומר מעין שניהן
ו רבי חנניה סגן הכהנים אומר מימיהן של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שניטמא בוולד הטומאה עם בשר שניטמא באב הטומאה אף על פי שמוסיפין לו טומאה על טומאתו בר קפרא אמר אב הטומאה דבר תורה וולד טומאה מדבריהן רבי יוחנן אמר בין זה בין זה דבר תורה על דעתיה דבר קפרא ניחא על דעתיה דרבי יוחנן אב הטומאה עושה ראשון וולד טומאה עושה שני שני שנגע בראשון הרי הוא במקומו שני שהשלישי שנגע בראשון נעשה שני תני בית שמאי אומרים אין שורפין בשר טהור עם בשר טמא ובית הלל מתירין על דעתיה דבר קפרא ניחא שורפין פסול תורה עם פסול טומאת תורה וצריכינן משמע טומאת דבריהן עם טומאת תורה על דעתיה דרבי יוחנן אם פסול תורה עם טומאת תורה שורפין כל שכן טומאת תורה עם טומאת תורה רבי חנניה סגן הכהנים שנייה משם בית שמאי ובית הלל אמר רבי מנא קומי רבי יוסה על דעתיה דרבי יוחנן ניחא דמר ר' יוחנן ששה ספיקות היו תולין עליהן ובאין ובאושא גזרו עליהן שריפה רבי חנניה סגן הכהנים לא לקודם לאושא היה וקודם לאושא לא היתה שריפה לדבריהן אמר ליה תיפתר שניטמא בכלי זכוכית אמר ליה אפילו תימר ניטמא בכלי זכוכית לא כן אמר רבי זעורא רבי אבונה בשם רבי ירמיה יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלם גזרו טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכי' רבי יודא אמר יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח גזרו על כלי מתכות הלל ושמאי גזרו על טהרת ידים רבי ירמיה סבר מימר ארץ העמים וכלי זכוכית תלויה רבי יוסי סבר מימר ארץ העמים תלויה וכלי זכוכית שריפ' אלו הן ששה ספקות על ספק בית הפרס על ספק ארץ העמים על ספק בגדי עם הארץ על ספק רוקק על ספק מי רגלי אדם שהוא כנגד מי רגלי בהמה על ודאי מגען שהיא ספק טומאתן על אלו שורפין תרומה
ז הוסיף רבי עקיבה מימיהן של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל בטבול יום בנר שניטמא בטמא מת אף על פי שמוסיפין לו טומאה על טומאתו הלכה ז' על דעתיה דרבי יוחנן תמן שורפין טומאת תורה עם טומאת תורה ובא להוסיף פסול תורה עם טומאת תורה על דעתיה דבר קפרה תמן שורפין טומאת דבריהן עם טומאת תורה והכא פסול תורה עם טומאת תורה לא בא אלא לפחות תיפתר בטבול יום מבית פרס שהוא מדבריהן רבי חנניה סגן הכהנים שנייה משם בית שמאי ובית הלל אמר רבי מנא קומי רבי יוסי רבי עקיב' כדעתיה דרבי עקיבה אמר יטמא יטמא דבר תורה אמר רבי יוסי בי רבי בון אף על גב דלית ליה לרבי ישמעאל יטמא יטמא באוכלין אית ליה יטמא יטמא בכלים אית תניי תני טמא מת אית תניי תני בטמא מת מאן דאמר טמא מת בכלי שטף מאן דאמר בטמא מת בכלי מתכות מה טעמא וכל כלי פתוח וגו' טמא הוא הוא טמא ואינו נעשה אב הטומאה לטמא
ח אמר רבי מאיר מדבריהן למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח אמר לו רבי יוסה אינה היא המידה מודין רבי אליעזר ורבי יהושע ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה ועל מה נחלקו על התלויה ועל הטמאה שרבי אליעזר אומר תישרף זו לעצמה וזו לעצמה ורבי יהושע אומר שתיהן כאחת הלכה ח' מהו בפסח בארבעה עשר אמר רבי יוחנן מדברי רבי עקיבה מדברי רבי חנינה סגן הכהנים רבי שמעון בן לקיש אמר מדברי רבי אליעזר ומדברי רבי יהושע אמר רבי זעירא קומי רבי יסי על דעתיה דרבי יוחנן ניחא על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש מה בא רבי ליעזר ורבי יושוע לכאן אמר ליה תניין אינון רבי יסי בשם רבי יוחנן הכל מודין בששה עשר ששורפין תרומה טהורה וטמיאה רבי יסי מקשי למה רבי יסי אומר אינה המידה רבי יסי דו שמע דאמר רבי יוחנן מדברי רבי עקיבה ומדברי רבי חנינא סגן הכהנים והוא שמע דבר קפרא אמר אב הטומאה דבר תורה וולד הטומאה מדבריהן ולא שמע דמר רבי יוחנן בין זה ובין זה דבר תורה והוא מקשי כשם שמותר לשרוף איסור תורה עם טומאת תורה שכן שורפין טומאת תורה עם טומאת תורה כך יהא מותר לשרוף איסור דבריהן עם טומאת תורה שכן שורפין טומאת דבריהן עם טומאת תורה אלא שנייה היא איסור שנייה היא טומאה ואמר רבי יסי בשם רבי יוחנן הכל מודין בששה עשר ששורפין תרומה טהורה וטמיאה כשם שלא חלקת לנו בין איסור תורה לטומאת תורה שכן שורפין טומאת תורה עם טומאת תורה כך לא תחלוק לנו בין איסור דבריהן לטומאת תורה שכן שורפין טומאת דבריהן עם טומאת תורה אלא בין זה ובין זה דבר תורה אתא רבי חייה בר בא מן צור ואמר מן שמיה דרבי יוחנן בין זה ובין זה דבר תורה ואמרית יאות תמן טומאת תורה עם טומאת תורה ברם הכא פסול תורה עם טומאת תורה בגין כך רבי יוסי אמר אינה היא המידה וקשיא דרבי יוחנן על דרבי מאיר והדא דרבי יוסי אמר אינה היא המידה סבר בר קפרא כרבי שמעון בן לקיש דרבי שמעון בן לקיש אמר מדברי רבי אליעזר ורבי יהושע וקשיא דבר קפרא על דרבי יוסי והדא דרבי מאיר אמר מדבריהם למדנו אמר רבי אבין רבי מאיר כדעתיה דרבי מאיר מחמיר מדבריהם כדברי תורה אין אשכחן דרבי מאיר מחמיר מדבריהן כדברי תורה אמר רבי חיננה כיי דתנינן תמן הרואה כתם הרי זו מקולקלת וחוששת משום זוב דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אין בכתמים משו' זוב תמן תנינן חבית של תרומה שנולד ספק טומאה ר' אליעזר אומר אם היתה מונחת במקום תורפה יניחינה במקום מוצנע ואם היתה מגולה יכסנה רבי יושע אומר אם היתה מונחת במקום המוצנע יניחינה במקום תורפה ואם היתה מכוסה יגלנה רבן גמליאל אומר אל יחדש בה דבר אמר רבי יוסה בי רבי בון מדברי שלשתן תלויה אסור לשורפה חברייא בשם רבי אלעזר חבית הראשונה כרבי יוסי השנייה כרבי מאיר חברייא אמרין חבית הראשונה כרבי יוסי ולית רבי מאיר מודה בה חבית השנייה כרבי מאיר ולית רבי יוסי מודה בה אמר לון רבי יוסי חמון מה אתון אמרין חבית הראשונה כרבי יוסי ברם כרבי מאיר שורפין וכרבי שמעון שורפין וירבו רבי מאיר ורבי שמעון על רבי יוסה וישרוף ועוד שמעינן מן הדא מן מה דאנן חמיין רבנין עובדא אתי קומיהון ואינון אמרין איזיל תלי הן אשכחנן דרבי שמעון אומר שורפין הדא דתנינן מודה רבי ליעזר לרבי יושוע ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה אמר רבי יוחנן רבי שמעון שנייא אין תימר לית לרבי מאיר תלויה והא תני תרומה תלויה טהורה שורפין אותה ערב שבת עם חשיכה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בזמנה אמר רבי עזרא קומי רבי מנא תיפתר בתלויה שאין דעתו להשאיל עליה אמר ליה וכן אמר רבי יוסי כל מה דאנן קיימין הכא בתלויה שאין דעתו להשאיל עליה אבל בתלויה שדעתו להשאיל עליה הרי זו טהורה ותני כן תרומה תלויה שאמרו טהורה היא הרי זו טמאה אם אמר הרי אני מניחה על מנת להשאיל עליה הרי זו טהורה מיי כדון אמר רבי יוסי בי רבי בון תיפתר שנולד לה ספק טומאה עם דימדומי חמה ולית שמע מינה כלום ואתון אמרין חבית הראשונה כרבי יוסי ולית רבי מאיר מודה בה והתני במה דברים אמורים בבור שיש בו כדי להעלות אבל בבו' שאין בו כדי להעלו' אפילו כל שהוא אסור לטמאות ואין כרבי מאיר היא בור שיש בו כדי להעלות והיא בור שאין בו כדי להעלות אפילו כל שהוא אסור לטמאות ועוד מן הדא דתנינן אמר לו רבי יוסי אינה היא המידה לית בר נש אמר אינה היא מכלל דו מודה על קדמייתא מיי כדון אמר רבי יוסי בי רבי בון תמן כדי לחוס על נכסיהן של ישראל והכא מה אית לך אפילו הכא אינו מפסיד לישראל ממון שהוא צריך לשרוף עצים בפני עצמן וזו בפני עצמה להפסד מרובה חשו להפסד ממועט לא חששו אמר רבי חנניה קומי רבי מנא תיפתר כמאן דאמר מדברי רבי עקיבה ומדברי רבי חנינה סגן הכהנים ולית שמע מינה כלום רבי זעורא רבי אילא תריהון בשם רבי אלעזר חבית הראשונה כרבי יוסי והשנייה בין כרבי מאיר בין כרבי יוסי אמר רבי עזרא קומי רבי מנא לית הדא פליגא על רבי יוסי אמר ליה ודלא כרבי יוסי נימר ודלא כרבי מאיר לפי שמצינו רבי יוסי שורף תלויה בכל מקום אמר רבי מנא אזלית לקיסרין ושמעית רבי זריקן בשם זעורה רבי מאיר שורף תלויה בכל מקום ואמרית ליה אפילו כגון ההיא שהיא תלויה דבר תורה ואמר לי אין אנא פתר לה שניטמאת מדור גוים מה בידך תני מדור גוים תולין רבי יוסה בי רבי יודה אומר שורפין רבי חונה בשם רבי זעורא רבי מאיר שורף תלויה בשאר ימות השנה והא תני כן תרומה תלויה טמיאה שורפין אותה ערב שבת עם חשיכה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בזמנה וישרוף בשחרית תיפתר שנתעצל ולא שרף תדע לך שהוא כן דתני טמאה לא משנתעצל ולא שרף אמר רבי אבא מרי אחוה דרבי יוסי תיפתר שנולד לה טומאה באותה שעה ולית שמע מינה כלום אמר רבי יוחנן רבי שמעון ורבי יושוע שניהן אמרו דבר אחד אמר רבי אילא רבי שמעון דבכורות ורבי יושוע דתרומות לא דין מודה לדין ולא דין מודה לדין אמר רבי זעירא מסתברא רבי שמעון יודה לרבי יושוע אמר רבי בון בר חייא לרבי זעירא על דעתך דתימר רבי שמעון יודה לרבי יהושע והא תנינן אבל היאך נשרף תלויה עם הטמאה מודה רבי ליעזר לרבי יושוע ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה וישרוף שתיהן כאחת טהורה היא דבר תורה את הוא שגזרתה עליה שריפה טומאה מכל מקום לא נפסלה בהיסח הדעת לא כן אמר רבי יוחנן הסיע דבר תורה אחוזת דם כרבי שמעון תורה חבית השנייה כרבי מאיר תורה אינה כן אלא משמרה הוא שלא תגע בטהרות אחרות התיב רבי יצחק בריה דרבי חייה כתובה הגע עצמך שהיתה נתונה על גבי הגחלים אמר ליה לכשיתננה אמר רבי מנא לרבי שמי אתון אמרי' רבי שמעון יודה לרבי יושוע אפילו רבי יושוע לית הוא רבי יושוע אמר ליה תניין אינון תמן רבי מאיר בשם רבי יושוע ברם הכא רבי שמעון בשם רבי יושוע תמן תנינן הבכור שאחזו דם אפילו מת אין מקיזין לו את הדם דברי רבי יהודה וחכמים אומרי' יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום אם עשה בו מום הרי זה לא ישחוט עליו רבי שמעון אומר יקיז אף על פי שהוא עושה בו מום רבי אבהו בשם רבי לעזר אתיא דרבי יודה כרבן גמליאל דרבנין כרבי אליעזר ודר' שמעון כר' יושוע תני בשם רבי שמעון יקיז אף על פי שהוא מתכוין לעשות בו מום ואתיא כרבי יושוע אחרייא אמר רבי בון בר חייה קומי רבי זעירא תיפתר בקדשים שהוא חייב באחריותן כרבי שמעון רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש טעמא דרבי יודה לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים לא היתרתי לך את דמו אלא בשפיכה התיב רבי אבא מרי אחוה דרבי יוסה והכתיב אף בפסולי המוקדשין כן לא תאכלנו על על הארץ תשפכנו כמים אמר רבי חייה בר אדא להכשיר איתאמרת מה המים מכשירין אף הדם יהא מכשיר רבי אבהו בשם רבי יוחנן שניהן מקרא אחד הן דורשין תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו רבי שמעון אומר בשעה שהוא לרצון אין את רשאי ליתן בו מום ובשעה שאינו לרצון אתה רשאי ליתן בו מום וחכמים אומרים אפילו כולו מומין אין את רשאי ליתן בו מום הדרן עלך אור לארבעה עשר
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.