א תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה ערב פסחים נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה בין בחול בין בשבת חל ערב פסחים להיות ערב שבת נשחט בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה והפסח אחריו תמיד נשחט כו' כתיב וזה אשר תעשה על המזבח וגו' הייתי אומר יקרבו שניהן בשחרית ושניהן בין הערבים תלמוד לומר את הכבש אחד תעשה בבקר הייתי אומר יקרב של שחר עם הנץ החמה ושל בין הערבים עם דמדומי החמה תלמוד לומר בין הערבים נאמר כאן בין הערבים ונאמר להלן בין הערבים מה בין הערבים שנאמר להלן משש שעות ולמעלן אף בין הערבים שנאמר כאן משש שעות ולמעלן מה חמית מימר בין הערבים ממש שעות ולמעלן אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב מה ערב שנאמר להלן משש שעות ולמעלן אף ערב שנאמר כאן משש שעות ולמעלן ויהא כשר משש שעות ולמעלן רבי יושוע בן לוי אמר בין הערבים כיצד חלוק בין הערבים ותן לו שתי שעות ומחצה לפניו ושתי שעות ומחצה לאחריו ושעה אחת לעיסוקו נמצאת אומר שהתמיד קרב בתשע שעות ומחצה אמר רבי יוסה שבק רבי יהושע בן לוי רישא ואמר סופה דלכן כהדא דתני חנניה בן יהודה אומר שומע אני בין הערבים בין ערבו של ארבעה עשר ובין ערבו של חמשה עשר יכול היום והלילה בכלל תלמוד לומר יום כשהוא אומר יום יצא לילה אי יום יכול בשתי שעות ביום תלמוד לומר בערב אי בערב יכול משתחשך תלמוד לומר בין הערבים הא כיצד חלוק בין הערבים ותן שתי שעות ומחצה לפניו ושתי שעות ומחצה לאחריו ושעה אחת לעיסוקו נמצאת אומר שהתמיד קרב בתשע שעות ומחצה אמר רבי יוסה הדא דתימר למצוה אבל לעיכוב הדא היא דתנינן שחטו קודם לחצות פסול לאחר חצות מיד כשר קודם לתמיד כשר ויימר אף בשחרית כן הכא כתיב בין הערבים אית לך מימר תמן בין הבקרים רבי יושוע בן לוי אמר תפילות מאבות למדו אב בית דין מאן תנא בין בחול בין בשבת רבי ישמעאל דתני כסידרו בחול כך סידרו בשבת דברי רבי ישמעאל רבי עקיבה אומר כסדרו בערב שבת כך סידרו בשבת הא רבי ישמעאל מאחר שעה לפילפולו ורבי עקיבה מקדים שעה אחת לעיסוקו כדי שלא יכנסו למצוה משוכרין ויקרב פסח תחילה ותמיד אחריו אם אומר את כן נמצאת מבטל בין הערבים של פסח אם מקיים את בין הערבים של פסח לא נמצאת מבטל בין הערבים של תמיד תמיד אם מבטלו את עכשיו אימתי את מקיימו לאחר זמן פסח אם מבטלו את עכשיו אימתי את מקיימו ויקריב פסח תחילה ותמיד אחריו יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים בלבד רבי ירמיה בעי מה חמיית מימר ערב מואחר או נאמר ערב מוקדם אלא כיני יאוחר דבר שנ' בו בין הערבים כבוא השמש לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים לבד מתניתא מסייעה לרבי ירמיה שם תזבח את הפסח בערב בערב אתה זובח כבוא השמש אתה אוכל מועד צאתך מארץ מצרים אתה צולה אית תניי תני בערב אתה אוכל כבא השמש אתה זובח מועד צאתך מארץ מצרים אתה צולה ויקרבו שניהן כאחת אמר רבי יוסה כבש שני אין פסח שני תני רבי נתן אומר בכל יום ויום תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה מהו בכל ערב פסח ופסח א"ר יוסה בי ר' בון טעמיה דהדין תנייה כדי ליתן חצי שעה בין כת לכת תני דם תמיד ואיבריו קודמין לפסח ופסח לקטורת והקטורת להטבת נירות אית תניי תני דם תמיד ואיבריו קודמין לקטורת והקטורת לפסח ופסח להטבת הנירות כדי שיקרבו נסכי תמיד עמו ואין מוקדם לתמיד של שחר ולא מאוחר לתמיד של בין הערבי' אלא הפסח והקטורת בערבי פסחים מניין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר תלמוד לומר עליה עולה ומניין שלא יהא דבר מעכב לתמיד של בין הערבים תלמוד לומר עליה שלמים רבי שמעון בן לקיש אמר וערך עליה עולה אין כתיב כאן אלא וערך עליה העולה שלא תהא העולה קודמ' לתמיד של שחר תני רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר מחוסרי כפרה מביאין כפרתן אחר התמיד של בין הערבים כדי שיטבלו ויאכלו פסחיהן לערב א"ר יודן הדא דתימ' במצורע עשור אבל במצורע עני לא עוף הוא מביא א"ר שמואל בר אבודמא אינו מביא אשם
ב הפסח ששחטו שלא לשמו קיבל והילך וזרק שלא לשמו או לשמו ושלא לשמו או שלא לשמו ולשמו פסול כיצד לשמו ושלא לשמו לשום פסח ולשום שלמים שלא לשמו ולשמו לשם שלמים ולשם פסח הלכה ב' מניין שהוא צריך לשוחטו לשמו רבי בא בשם רב ואמרתם זבח פסח הוא לומר אם שחטו לשם פסח הרי הוא פסח ואם לאו אינו פסח שאר כל מעשיו מניין ועשית פסח שיהו כל מעשיו לשם פסח מעתה אפילו הקטר אימורין תלמוד לומר זבח מה זביחה מיוחדת שהיא מעכבת את הכפרה יצאו הקטר אימורין שאינן מעכבין את הכפרה חטאת מניין ושחט אותה לחטאת ושאר כל מעשיו מניין ועשה את האחד חטאת מעתה אפילו הקטר אימורין תלמוד לומר ושחט מה שחיטה מיוחדת שהיא מעכבת את הכפרה יצאו הקטר אימורי' שאינן מעכבין את הכפרה חטאת לשם בעלים מניין אמר רבי ירמיה ועשה הכהן את החטאת וכפר על המטהר מטומאתו אמר ליה רבי יוסי מעתה אפילו הקטר אימורין תלמוד לומר וכפר מה זריקה מיוחדת שהיא מעכבת את הכפרה יצאו הקטר אימורין שאינן מעכבין את הכפרה פסח לשם בעלים מניין ודין הוא מה אם החטאת שאין מחשבת ערלים וטמאים פוסלין בה צריכה שתהא לשם בעלים פסח שמחשבת ערלים וטמאים פוסלין בו אינו דין שיהא צריך לשם בעלים לא אם אמרת בחטאת שהיא קדשי קדשים תאמר בפסח שהוא קדשים קלין אמר רבי יוסה ולא מחשבה למדת התורה ריבת מחשבה בפסח יותר מן החטאת אמר רבי חנניה קומי רבי מנא ומחטאתו של מצורע אנו למידין וכי חטאתו של מצורע לא לחידושה יצאת שתהא טעונה נסכים לשם בעלים ודבר שיצא לחידושו אין למידין ממנו אמר ליה וכי חטאתו של מצורע מאיכן למידה שתהא פסולה שלא לשמה לא מן הדין קרייא דכתי' ושחט אותה לחטאת וכתיב זאת תורת החטאת תורה אחת לכל החטאות אלא ממקום שהיא למידה משם היא מלמדת שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו אמ' רבי יוחנן יש שלא לשמו מעבודה לעבודה והוא פוסל רבי שמעון בן לקיש אמר יש שלא לשמו מעבודה לעבודה ויהא כשר אמר רבי אילא ממחשבת פיגול לימד רבי יוחנן אילו זרק שלא לשמו שמא אינו פיגול שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו פסול אמר רבי יוסי מן תרתין מילין לא דמיא מחשבת פיגול למחשבת פסול אילו שחטו לשמו לקבל דמו שלא לשמו שמא אינו כשר שחטו שלא לשמו לקבל דמו לשמו פסול אילו שחטו שלא לשמו להקטיר אימוריו לשמו שמא אינו פיגול שחטו לשמו להקטיר אימוריו שלא לשמו כשר אמר רבי יוסה אנא חמית לרבי ירמיה תפיס לרבי בא אמר ליה אמור לי טעמא דרבי יוחנן למה שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו פסול נעשה משעה ראשונה כשוחטו לשמו ושלא לשמו והוא פסול אמר ליה ואין כיני אפילו שחטו שלא לאוכליו לזרוק את דמו שלא לאוכליו וייעשה משעה ראשונה כשוחטו לאוכליו ושלא לאוכליו ויהא כשר לית יכיל דמר רבי אילא בשם רבי יוחנן שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו כשר אתא ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו כשר ר' יוסה נסיב חייליה מן תרין טעמוי דר' יוחנן למה שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו פסול נעשה משעה הראשונה כשוחטו לשמו ושלא לשמו והוא פסול למה שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו כשר נעשה כמשעה הראשונה כשוחטו לאוכליו ושלא לאוכליו והוא כשר רבי חנניה אמר קומי רבי מנא בשם רבי יודן טעמא דרבי יוחנן כל שאילו יבוא לאותה העבודה ואינו מחשב לה מחשב הוא מעבוד' אחר' לה אילו שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו שמא אינו פיגול שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו פיגול אילו שחטו לשמו לקבל דמו שלא לשמו שמא אינו כשר ובשעת קבלה מחשב הוא הרי כל שאילו יבוא לאותה העבודה ואינו מחשב לה הוא מחשב מעבודה אחרת לה אילו שחטו לשמו להקטיר אימוריו שלא לשמו שמא אינו פיגול ובשעת הקטרה אינו מחשב הרי כל שאילו יבא לאותה העבודה והוא מחשב לה אינו מחשב מעבודה אחרת לה אמר ליה לא תתיביני מפיגול על פסול דמר רבי יוסה מן תרין מילין לא דמייא מחשבת פיגול למחשבת פסול מה נפיק מן ביניהון אמר ר' שמואל בר אבודמא חילופין בשאר ימות השנה שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו בשאר ימות השנה על דעתיה דרבי יוחנן כשר על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש פסול אמר ר' יוחנן על דא אמר לי אבא בר אבא דאינון אמרין מניין שהפסח משתנה לשם שלמים תלמוד לומ' ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים כל שהוא מן הצאן בא שלמים התיבון הרי עולה מן דבר שאינו בא אלא מן הצאן יצאת עולה שהיא באה אפילו מן הבקר התיבון הרי אשם א"ר בון בר כהנא מן הצאן דבר הבא מכל הצאן יצא אשם שאינו בא אלא מן האילי' בלבד בכל אתר את אמר מן לרבות והכא את אמר מן למעט אמר רבי מנא מיעטו שאינו בא אלא מן האילים בלבד התיבון והכתיב אם מן הצאן קרבנו מן הכבשים או מן העזים לעולה מעתה מותר הפסח אין בא עולה אמר רבי אבון משנין דבר שהו' לאכילה בדבר שהוא לאכילה ואין משנין דבר שהוא לאכילה בדבר שאינו לאכילה א"ר יוסי בי רבי בון משנין קדשים קלין לשם קדשים קלין ואין משנין קדשים קלים לשם קדשי קדשים א"ר יוחנן על דאמר ר' חנינה דאתון אמרין אין הפסח משתנה לשם שלמים אלא אם כן שחטו לשם שלמים ואני אומר אפילו לשם עולה אמר רבי לא טעמא דרבי יוחנן ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים כל שהוא זבח בא שלמים משתנה למחשבת פסול היך עביד שחטו לשם עולה על מנת לזרוק דמו למחר מכל מקום פסול הוא אין תימר משתנה למחשבת פסול פיגול אין תימר אינו משתנה למחשבת פסול פסולו לשמו ושלא לשמו בשאר ימות השנה רבי בון בר חייה בשם שמואל בר אבא מכיון שאין לו שם נעשה כשוחטו לשמו ושלא לשמו בשתיקה והוא כשר אמר ליה ואין כיני אפילו שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו וייעשה משעה ראשונה כשוחטו לשמו ושלא לשמו בשתיקה ויהא כשר אמר רבי אבא מרי מאן אמר בשתיקה כשר או נאמר בשתיקה פסול
ג שחטו שלא לאוכליו ושלא למנוייו לערלים ולטמאים פסול לאוכליו ושלא לאוכליו למנוייו ושלא למנוייו למולים ולערילים לטמיאים ולטהורים כשר שחטו קודם לחצות פסול שנאמר בו בין הערבים קודם לתמיד כשר ובלבד שיהא אחד ממרס בדמו עד שיזהק דם התמיד ואם נזרק כשר הלכה ג' מניין שהוא צריך לשוחטו לאוכליו רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל איש לפי אכלו תכסו אמר רבי יאשיה לשון סורסי הוא זה כאדם שהוא אומר לחבירו כוס לי את הטלה הזה כיצד שלא לאוכליו שחטו לשם חולה לשם זקן שאינן יכולין לוכל כזית כיצד שלא למנוייו שחטו לשם בני חבורה אחרת הדא אמרה שהקטן יש לו מיניין לפסול הדא אמרה היה נתון בדרך רחוקה ושחטו לשמו פסול הדא אמרה הדא מסייעא לדרומיי דדרומיי אמרין אימורין שאבדו מחשב להן כמי שהן קיימין הדא אמרה שחטו שתאכל ממנו חצי חבורתו פסול אמר רבי חגיי קומי רבי יוסה תיפתר שהיו כולן חולין אמר ליה ניתני לשם בני חבורה פסולין אמר ליה בשהיו שם כשירים ושחטו לשם פסולין אמר רבי אלעזר מתניתא בששחטו לאוכליו ונתכפר בו לאוכליו ושלא לאוכליו אבל אם שחטו משעה הראשונה ונתכפר בו לאוכליו ושלא לאוכליו פסול רבי שמלאי אתא גבי רבי יונתן אמר ליה אלפן אגדה אמר ליה מסורת בידי מאבותי שלא ללמד אגדה לא לבבלי ולא לדרומי שהן גסי רוח ומעוטי תורה ואת נהרדעאי ודר בדרום אמר ליה אמור לי חדא מילתא מה בין לשמו ושלא לשמו מה בין לאוכליו ושלא לאוכליו אמר ליה לשמו ושלא לשמו פסולו מגופו לאוכליו ושלא לאוכליו פסולו מאחרים לשמו ושלא לשמו אין את יכול לבור פסולו מתוך הכשירו לאוכליו ושלא לאוכליו את יכול לבור פסולו מתוך הכשירו לשמו ושלא לשמו נוהג בכל הקדשים לאוכליו ושלא לאוכליו אינו נוהג אלא בפסח אמר ר' יוסה מן הדא דרבי לעזר את שמע תרתיי דמר רבי לעזר מתניתא בששחטו לאוכליו ונתכפר בו לאוכליו ושלא לאוכליו אבל אם שחט משעה הראשונה ונתכפר בו לאוכליו ושלא לאוכליו פסול הרי פסולו מחמת אחרים ואת יכול לבור פסולו מתוך הכשירו ואת אמר הכין אלא כיני לשמו ושלא לשמו נוהג בכל הקדשים לאוכליו ושלא לאוכליו אינו נוהג אלא בפסח אמר רבי אבין אית לך חורי לשמו ושלא לשמו נוהג בכל העבודות לאוכליו ושלא לאוכליו אינו נוהג אלא בשחיטה לאוכליו כזיתין ושלא לאוכליו כזיתין כשר לאוכליו כזיתין ושלא לאוכליו כחצי זיתין וכל שכן כשר לאוכליו כחצי זיתים ושלא לאוכליו כחצי זיתים מה אנן קיימין אם כשהיתה המחשבה לכושר תהא המחשבה לפסול אם אינה המחשבה לפסול לא תהא המחשבה לכושר אמר רבי יוסה מתניתא אמרה שהמחשבה לכושר דתנינן תמן לוכל כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין שחטו שתתכפר בו חצי חבורתו ר' יונה פוסל נעשה כמתפיש כפרת אילו לאילו מאחר שלא נתכפר לאילו לא נתכפר לאילו רבי יוסה אמר כשר במחזורה תיניינא חזר ביה רבי יוסי אמ' ליה רבי פינחס לא כן אילפן רבי כשר אמר ליה הא קביעה גבך כמסמרא שחטו קודם לפסח פסול לאחר חצות מיד כשר קודם לתמיד כשר ותני כן יכול אם קדם פסח לתמיד לא יואחר התמיד תלמוד לומר תעשה ריבה אמר רבי אבון מתניתא אמרה פסח עצמו כשר אין תימר פסול כמי שלא קדמו תמן את אמר דם תמיד ואיבריו קודמין לפסח ופסח לקטורת והקטורת להטבת הנרות וכא את אמר אכן אמר רבי לא כאן בחי וכאן בשחוט
ד השוחט את הפסח על החמץ עובר בלא תעשה רבי יהודה אומ' אף התמיד רבי שמעון אומר אף הפסח בארבעה עשר לשמו חייב ושלא לשמו פטור ושאר כל הזבחין בין לשמן ובין שלא לשמן פטור ובמועד לשמו פטור ושלא לשמו חייב ושאר כל הזבחין בין לשמן בין שלא לשמן חייב חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה הלכה ד' מניין לשוחט פסח על החמץ שהוא עובר בלא תעשה תלמוד לומר לא תשחט על חמץ דם זבחי אין לי אלא השוחט הזורק מניין תלמוד לומר לא על חמץ דם אמר רבי שמואל בר רב יצחק ממה שהוא מתחייב על הזריקה הדא אמרה פסח עצמו כשר אמר רבי יוסה תיפתר שנתמנה לו חמץ בין שחיטה לזריקה או שהיה זה שוחט וזה זורק תני חזקיה לא תשחט על חמץ דם זבחי התורה קראת אותו זבחי אמר רבי מנא אילולי דתניתה חזקיה מצינו דבר פסול וחייבין עליו חטאת המחמץ את הפסולה אית תניי תני חייב אית תניי תני פטור אמר רב חסדא מאן דאמר חייב בשנפסלה מחמת חימוצה מאן דאמ' פטור בשלא נפסלה מחמת חימוצה הקטיר אימורין על חמץ אית תניי תני חייב אית תניי תני פטור מאן דאמר חייב דם מכל מקום מאן דאמר פטור זבח מה זביחה מיוחדת שהיא מעכבת הכפרה יצאו הקטר אימורין שאינן מעכבין את הכפרה מלק עוף על חמץ אית תניי תני חייב אית תניי תני פטור מאן דאמר חייב דם מכל מקום ומאן דאמר פטור זבח יצא עוף שאינו זבח רבי יעקב בר זבדי בעא קומי רבי יוסה מאן דאמר חייב ניחא מאן דאמר פטור מה טעמא אמר ליה למידין עונש מעונש ואין למידין עונש מפטור רבנין דקיסרין בעיין יכול המקבל והמהלך על חמץ יהא חייב תלמוד לומר זבח מה זביחה מיוחדת שחייבין עליה בחוץ יצא המקבל והמהלך על חמץ שאין חייבין עליהן בחוץ יכול המקטיר אימורין על חמץ יהא חייב תלמוד לומר וכפר מה זריקה מיוחדת שהיא מעכבת את הכפרה יצאו הקטר אימורין שאינן מעכבין את הכפרה רבי יעקב בר זבדי בעא קומי רבי יוסה עד דאת דיין לה לפטור דונה לחיוב יכול המקבל והמהלך על חמץ יהא פטור תלמוד לומר זבח מה זביחה מיוחדת שחייבין עליה בחוץ אף אני ארבה הקטר אימורין שחייבין עליהן בחוץ יכול המקטיר אימורין על חמץ יהא פטור תלמוד לומר וכפר מה זריקה מיוחדת שהיא מעכבת את הכפרה אף אני ארבה המקבל והמהלך שהן מעכבין את הכפרה אמר ליה דבר שוה בשניהן מלמד דבר שאינו שוה בשניהן אינו מלמד זבח מה זביחה מיוחדת שהיא מעכבת את הכפרה וחייבין עליה בחוץ יצא המקבל והמהלך שאין חייבין עליהן בחוץ יצאו הקטר אימורים שאינן מעכבות את הכפרה תמן תנינן בית שמאי אומרים שאור כזית וחמץ ככותבת ובית הלל אומרים זה וזה בכזית רבי זריקן בשם רבי יוסה בן חנינא לא שנו אלא לביעורו אבל לאכילה כזית רבי אבהו בשם רבי יוחנן בין לביעורו בין לאכילה כזית קם רבי מנא עם רבי חזקיה אמר ליה מנן שמע רבי הדא מילתא אמר ליה מן רבי אבהו אמר ליה ואנן אמרין רבי אבהו בשם רבי יוחנן בין לביעורו בין לאכילה כזית שחטו על חמץ אחר מי את מהלך אחר אכילתו או אחר ביעורו תמן אמר רבי ירמיה בשם רבי זעורה שני חצאי זתים בתוך הבית אין הבית מצטרף בתוך הכלי הכלי מצטרף שחטו עליהן מאחר שאילו בתוך הבית ואין הבית מצטרף פטור או מאחר שאילו בתוך הכלי והכלי מצטרף חייב שחטו על סיעור מאחר דאמר רב הונא בשם רב מותר להאכילו לכלבו פטור או מאחר דרב אמר לוקין על אכילתו חייב רשב"ל אמר עד שיהא לשוחט לאחד מבני חבורה ר' יוחנן אמר לשוחט אף על פי שאינו מבני חבורה לאחד מבני חבורה אף על פי שאינו שוחט רבי יוחנן אמר אפילו נתון עמו בירושלם רבי שמעון בן לקיש אמר עד שיהא נתון עמו בעזרה דין כדעתיה ודין כדעתיה דאיתפלגון שני ימים טובים של גליות רבי יוחנן אמר מקבלין התרייה על ספק רבי שמעון בן לקיש אמר אין מקבלין התרייה על ספק הכל מודין שאם היה נתון כנגדו בחלון בירושלם מאן דאמר ספק וודאי מאן דאמר בעזרה בירושלם הוא מה טעמ' דרבי יודה דם זבחי דם פסח ודם תמיד אמר רבי יוחנן טעמא דר' שמעון כתוב אחד אומר לא תשחט על חמץ דם זבחי וכתוב אחר אומ' לא תזבח על חמץ דם זבחי אחד הפסח בארבעה עשר אחד שאר כל הזבחים בחולו של מועד מה ראית לרבותן בחולו של מועד ולהוציאן מן ארבעה עשר אחר שריבה הכתוב מיעט מרבה אני אותן בחולו של מועד שהוא בל יראה ובל ימצא ומוציאן מארבעה עשר שאינן בל יראה ובל ימצא ואתיא כיי דאמר רבי מאיר דרבי מאיר אמר משש שעות ולמעלן מדבריהן אמר רבי מנא להן דכתיב זבח חג הפסח ארבעה עשר אנן קיימין אמר רבי יוחנן חבורה היתה מקשה מה אנן קיימין אם בשאבד ונמצא קודם לכפרה בין לשמו בין שלא לשמו כשר וניתק לרעייה אם בשאבד ונמצא לאחר כפרה בין לשמו בין שלא לשמו פסול שלמים הוא וקיימנה בשניטמאו הבעלים או שהזידו וכבר נדחה לפסח שני לשמו פטור והוא פסול שלא לשמו חייב והוא כשר והיידינו לשמו פטור תמן אמרין בשם רב חסדא בשעברה שנתו בין ראשון לשני רבי לא בשם רבי יוחנן בשעיבר זמן כפרתו פסח שעיבר זמנו ושחטו לשמו בזמנו או ששחט אחרים לשמו בזמנו רבי ליעזר פוסל ורבי יהושע מכשיר רבי ליעזר פוסל שהוא כשוחט פסח לשם שלמים ורבי יהושע מכשיר שהוא כשוחט שלמים לשם פסח מכיון שעיבר זמנו לא שניא היא השוחט פסח לשם שלמים היא השוחט שלמי' לשם פסח על דעתיה דרב חסדא בשעיבר שנתו בין ראשון לשיני על דעתיה דרבי לא בשם רבי יוחנן בשעיבר זמן כפרתו
ה הפסח נשחט בשלש כתות שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל קהל ועדה וישראל נשחטה נכנסה כת הראשונה ונתמלאת העזרה נעלו דלתות העזרה תקעו והריעו ותקעו הכהנים עומדין שורות שורות ובידיהם בזיכי כסף ובזיכי זהב שורה שכולה כסף כסף שורה שכולה זהב זהב ולא היו מעורבין ולא היו לבזיכין שוליים שמא יניחום ויקרש הדם הלכה ה' ר' יעקב בר אחא בשם רבי יסא ניתן כח בקולו של משה והיה קולו מהלך בכל ארץ מצרים מהלך ארבעים יום ומה היה אומר ממקום פלוני עד מקום פלוני כת אחת וממקום פלוני ועד מקום פלוני כת אחת ואל תתמה ומה אם אבק שאין דרכו להלך את מר והיה לאבק בכל ארץ מצרים קול שדרכו להלך לא כל שכן אמר רבי לוי כשם שניתן כח בקולו של משה כך ניתן כח בקולו של פרעה והיה קולו מהלך בכל ארץ מצרים מהלך ארבעים יום ומה היה אומר קומו צאו מתוך עמי לשעבר הייתם עבדי פרעה מיכן והילך אתם עבדי ה' באותה השעה היו אומרי' הללויה הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה תני תמיד שיש לו נסכים תוקעין לנסכים פסח שאין לו נסכים תוקעין לשחיטתו דלמה רבי זעורא ורבי יעקב בר אחא ורבי אבינא הוון יתיבין אמר רבי אבינא מפני הרמאין אמר ליה רבי יעקב בר אחא בכל פומך אמר ליה רבי זעירא אמר ליה בפלגות פומך אתא רבי ירמיה בשם רבי יוחנן מפני הרמאין
ו שחט ישראל וקיבל הכהן נותנו לחבירו וחבירו לחבירו מקבל את המלא ומחזיר את הריקן כהן הקרוב אצל המזבח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד הלכה ו' כתוב אחד אומר אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קודש הם ואת דמם תזרק על המזבח וכתוב אחר אומר ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך אם שפיכה למה זריקה ואם זריקה למה שפיכה תני ישפך לא יטיף ישפך לא יזה ישפך לא יזרוק ופירש בקבלה כהנים זורקין את הדם מיד הלוים הכל מודין בשפיכה די הכן ובהזייה די הכן ומה מפליגין בזריקה ר' מנא אמר זריקה כעין שפיכה ר' חנניה אמר זריקה כעין הזייה אמר רבי יוחנן בר מדייא קרייה מסייע לרבי חנניה כי מי נדה לא זורק עליו טמא יהיה וגומר הא דיילא קיים גבה הזייה ואת צווח לה זריקה
ז יצאת כת הראשונה ונכנסה שנייה יצאת שנייה ונכנסה שלישית כמעשה הראשונה כך מעשה שנייה ושלישית קראו את ההלל אם גמרו שנו אם שנו שילישו אף על פי שלא שילישו מימיהם ר' יהודה או' מימיה של כת שלישית לא הגיעה לאהבתי כי ישמע ה' את קולי מפני שעמה מועטין הלכה ז' תמן תנינן יצאו ואכלו ושתו ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדולה אי זו היא הלל הגדולה רבי פרנך בשם רבי חנינה הודו לאלהי האלהים אמר רבי יוחנן ובלבד משעומדים בבית ה' למה באילין תרתין פרשתא רבי זעורא רבי אבהו בשם רבי שמואל בר נחמן מפני שירידת גשמים כלולה בהן על דעתיה דרבי יוחנן ניחא דכתיב מעלה נשיאים מקצה הארץ וכרבי חנינה מה בגין דכתיב נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו רבי בא ורבי סימון תריהון אמרין הדא דידן רבי יושוע בן לוי אמר הדא דידן בר קפרא אמר הדא דידן בר קפרא כדעתיה דתנינן מימיה של כת השלישית לא הגיעה לאהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני מפני שעמה ממועטין תני בר קפרא זו היא הלל הגדולה חד בר אבייה עבר קומי תיבותא אמר לון ענון בתריי מה דנה אמר הדא אמרה לית הדא דידן אמר רבי מנא הדא דידן נסא הוה רב בגין כן אמר לון ענון בתריי מה דנא אמר תני היא היתה נקראת כת עצלים אמר רבי אבון מה אם דבר שמצותו לכן היא היתה נקראת כת עצלים מי שהוא מתעצל במצוה על אחת כמה וכמה
ח כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהכהנים מדיחין את העזרה שלא ברצון חכמים רבי יהודה אומ' כוס היה ממלא מדם התערובת וזורקו זריקה אחת על גבי המזבח ולא הודו לו חכמים הלכה ח' אמר רבי יונתן לא כל שבות התירו במקדש והיו הכהנים משתקעין בדם עד ארכובותיהן כיצד היו עושין מסטויות היו עושין להן תמן תנינן רבי יודה מחייב בדם התמצית ורבי יודה מחייב בדם התמצית אמר רבי יוחנן לא ריבה אותה רבי יודה אלא להכרת אתא רבי חזקיה רבי אבהו בשם רבי יוחנן לא ריבה אותה רבי יודה אלא להכרת תמן אמר בשם רב חסדא מתניתא כן אמרו לו והלא דם התמצית הוא ודם תמצית פסול על גבי המזבח ועוד מן הדא ורובו לא נתקבל בכלי ודם שלא נתקבל בכלי פסול מעל גבי המזבח ואית לרבי יודה דם מבטל דם כמה דלית ליה הדא והוא מקבל מינהון כן לית ליה הכא והוא מקבל מינהון רבי יוסי בי רבי בון בשם רב חסדא מתניתא אמרה כן אין לי אלא דם הנפש במוקדשין דבר שהוא ראוי לכפרה מניין דם הנפש בחולין ודם תמצית בין בחולין בין במוקדשין תלמוד לומר דם וכל דם כשהוא אצל נפש הוא מזכיר כפרה אצל תמצית אינו מזכיר כפרה
ט כיצד תולין ומפשיטין אונקליות של ברזל היו קבועין בכתלים ובעמודין שבהן תולין ומפשיטין כל מי שאין לו מקום לתלות מקלות דקין חלקים היו שם מניח על כתיפו ועל כתף חבירו ותולה ומפשיט ר' אליעזר אומר ארבעה עשר שחל להיות בשבת מניח ידו על כתף חבירו ויד חבירו על כתיפו ותולה ומפשיט הלכה ט' רבי זעירא בשם רבי אלעזר קנים ומקלות קודם להתרת הכלים נשנו
י קרעו והוציא את אימוריו נתנם במגס והקטירם על גבי המזבח יצאת כת הראשונ' וישבה לה בהר הבית שנייה בחיל השלישית במקומה עומדת חשיכה יצאו וצלו את פסחיהן הלכה י' כתיב והזה ממנו מכולו אמר רבי אבונא ובלבד מזבח שלם כתיב והקטירו אותו והקטירו והקטירם מה תלמוד לומר והקטירו אותו הכשר ולא הפסול והקטירו שלא יערב חלבים בחלבים והקטירם כולם כאחת הכא את מר והקטירו שלא יערב חלבים בחלבים והכא את מר הקטירן כולן כאחת אמר רבי לא כאן במגס וכאן על גבי המזבח לא כן תני רבי חייה לא היתה ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד ואמר רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש אפילו למלכי בית דוד לא היתה ישיבה בעזרה תיפתר שסמך עצמו לכותל וישב לו והא כתיב ויבא המלך דוד וישב לפני ה' וגו' אמר רבי אייבו בר נגרי ויישב עצמו לתפילה יצאת כת הראשונה וישבה לה בהר הבית והשנייה בחיל והשלישית במקומה רבי נחמן בשם רבי מנא מה אתינן מיתני וישבה לה במקומה עמדה לה במקומה הדרן עלך תמיד נשחט
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.