א חמש עשרה נשי' פוטרו' צרותיהן וצרו' צרותיהן מן החליצה ומן הייבום עד סוף העולם בתו ובת בתו ובת בנו בת אשתו ובת בנה ובת בתה וחמותו ואם חמותו ואם חמיו אחותו ואחות אמו ואחות אשתו אשת אחיו מאמו ואשת אחיו שלא היה בעולמו וכלתו חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן כו' כתיב מצות תאכל לפי שהיתה בכלל היתר ונאסרה וחזרה והותרה יכול תחזור להיתירה הראשון תלמוד לומר מצות תאכל מצוה כיוצא בו יבמה יבוא עליה מצוה לפי שהיתה בכלל היתר ונאסרה וחזרה והותרה יכול תחזור להיתירה הראשון תלמוד לומר יבמה יבא עליה מצוה רבי יוסי פתר מתניתה מצות תאכל מצוה לפי שהיתה בכלל היתר עד שלא הקדישה רוצה לוכל אוכל שלא לוכל אינו אוכל הקדישה ונאסרה קרב קומצה וחזרה והותרה יכול תחזור להיתירה הראשון רוצה לוכל אוכל שלא לוכל אינו אוכל תלמוד לומר מצות תאכל מצוה כיוצא בו יבמה יבא עליה מצוה לפי שהיתה בכלל היתר עד שלא נישאת לאחיו רצה לכנוס כונס שלא לכנוס אינו כונס נשאת לאחיו ונאסרה ומת אחיו בלא בנים חזרה והותרה יכול תחזור להתירה הראשון רצה לכנוס כונס שלא לכנוס אינו כונס תלמוד לומר יבמה יבא עליה מצוה רבי הונא פתר מתניתא מצות תאכל מצוה לפי שהיתה בכלל היתירה עד שלא הקדישה רוצה לוכל חמץ אוכל מצה אוכל תלמוד לומר מצות יאכל מצוה כיוצא בו יבמה יבא עליה מצוה לפי שהיתה בכלל היתר עד שלא נישאת לאחיו רצה לכנוס לשם תואר כונס לשם ממון כונס נישאת לאחיו ונאסרה מת אחיו בלא בנים חזרה והותרה יכול תחזור להיתירה הראשון רצה לכנוס לשם תואר כונס לשם ממון כונס תלמוד לומר יבמה יבוא עליה מצוה אתיא דרבי חונה כאבא שאול דתנא אבא שאול אומר הכונס את יבמתו לשום נוי או לשום דברים אחרים הרי זה בעילת זנות וקרוב להיות הוולד ממזר מה אבא שאול ברבי עקיבה דרבי עקיבה אמר יש ממזר ביבמה מה דאמר רבי עקיבה ביבמה שזינת מה דאמר אבא שאול ביבמתו אתיא כרבי יוסי בר חלפתה דר' יוסי בן חלפתא ייבם את אשת אחיו חמש חרישות חרש וחמש נטיעות נטע ודרך סדין בעל אילו הן רבי ישמעאל בי רבי יוסי רבי לעזר בי רבי יוסי ר' מנחם בי רבי יוסי ורבי חלפתא ברבי יוסי רבי אבדימוס בי רבי יוסי כתיב ערות אשת אחיך לא תגלה משמע הוא בין אשת אחיו מאביו בין אשת אחיו מאמו בין אשת אחיו שהיה בעולמו בין אשת אחיו שלא היה בעולמו בין לחיים בין לאחר מיתה בין שיש לו בנים בין שאין לו בנים הותרה מכללה על ידי ייבום יכול לכל דבר נאמר כאן כי ישבו אחים יחדיו ונאמר להלן שנים עשר עבדיך אחים אנחנו מה אחים שנ' להלן באחים מן האב הכתוב מדבר אף אחי' שנאמ' כאן באחים מן האב יחדיו פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו ומת אחד מהן הן בחיים אפילו גירשה ומת זו פטורה ובן אין לו הא אם יש לו בן פטורה כתי' כי את כל אשר יעשה מכל התועבות האל ונכרת והלא אשת אחיו בכלל כל העריות הוות והותרה מכללה על ידי ייבום יכול אף שאר כל העריות הותרו מכללן על ידי ייבום ר' זעורה בשם ר' יוסי בן חנינה עליה עליה יבמה יבא עליה מה עליה שנאמר להלן באחין מן האב הכתוב מדבר אף עליה שנאמר כאן באחין מין האב הכתוב מדבר רבי בנימין בר גידל ורבי אחא הוו יתבין אמר רבי אחא הדא דרבי יוסי בן חנינה אמר ליה רבי בנימין בר גידל או מה עליה שנ' להלן בשאינה יבמה הכתוב מדבר אף עליה שנאמר כאן בשאינה יבמה הכתוב מדבר אמר ליה רב אחא התורה אמרה ביבמה ואת אומר בשאינה יבמה אמ' ליה רב בנימין בר גידל התורה אמרה בשאינה יבמה ואת אומר ביבמה ואיקפיד רבי אחא לקובליה אמר רבי יוסי לא דר' אחא פליג אלא דהוא מקפד על לישנא דשמע מן רביה מה כדון יבמה יבא עליה מה עליה שנ' להלן בשאינה יבמה אף עליה שנאמ' כאן אפילו יבמתו אמרה תורה ואשה אל אחותה לא תקח אין לי אלא היא צרתה מניין תלמוד לומר לצרור לא לצרתה ולא לצרת צרתה אין לי אלא אחות אשתו שאר כל העריות מניין רבי זעורה בשם רבי יוסה בר חנינה קל וחומר מה אחות אשתו מיוחדת ערוה שיש לה היתר לאחר איסורה הרי הוא אסורה להתייבם שאר כל העריות שאין להן היתר לאחר איסורן לא כל שכן מה זו ערוה פוטרת צרתה אף שאר כל העריו' פוטרו' צרותיהן עד כדון כר' עקיב' ברבי ישמעאל תני רבי ישמעאל קל וחומר מה אחות אשתו מיוחדת ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת הרי היא אסורה להתייבם אף כל ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת תהא אסורה להתייבם מה נפיק מן ביניהון אלמנה לכהן גדול מאן דמר ערוה שיש לה היתר לאחר איסורה זו הואיל ואין לה היתר לאחר איסורה הרי היא אסורה להתייבם מאן דמר ערוה שחייבין עליה זדונה כרת ועל שגגתה חטאת הרי זה אסורה להתייבם זה הואיל ואין חייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת תהא מותרת להתייבם רבי אייבו בר נגרי קריספי בשם רבי שמעון בן לקיש לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר זו אשה שהיא זרה לו אמרה התורה לא תהיה לו לאשה אפילו מצוה מעתה לא תהא צריכה חליצה אמ' רבי ירמיה יבמתו יבמתו התורה ריבתה בחליצה אי יבמתו יבמתו התורה ריבתה בייבום תני ר' ישמעאל מאן יבמי זו שמיאן יבמי לא שמיאינו שמים מעתה לא תהא צריכה חליצה הווי צורכה להין דאמר רבי ירמיה יבמתו יבמתו התורה ריבתה בחליצה רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעורה אלמנה לכהן גדול מהו שתהא צריכ' חליצה אמ' לי' איפשר לומ' קידושין תופסין בה ואת או' אינה צריכ' חליצה א"ל הרי איילונית קידושין תופסין בה ואת או' אינה צריכה חליצה אמ' לי' הרי איילונית מטעם אחר הוצאת' אשר תלד יצתה זו שאינה יולדת עד שאת למד כל העריות מאחו' אשתו לאיסור למד כל העריו' מאשת אחיו להיתר אמר ר' מנא למידין שני איסורין משני איסורין ואין למידין שני איסורין מאיסור אחד ר' לעזר בשם רבי אבון כל דבר שהוא בא מחמ' הגורם בטל הגורם בטל האיסור ודבר שאינו בא מחמת הגורם אף על פי שבטל הגורם האיסור במקומו ומה אית לך אמר רבי יוסי בי רבי בון כגון אילו חמש עשרה נשים שלא תאמר בתו עד שלא נישאת לאחיו אסורה לו נישאת לאחיו מותרת לו לוי בר סוסיי בעא קומי ר' ניתני שש עשרה נשים אמו אנוסת אביו נשואה לאחיו מאביו אמר לה ניכר אותו האיש שאין לו מוח בקדקדו ולמה אמר ליה בגין דרבי יודה דרבי יודה אוסר באנוסת אביו ובמפותת אביו ולא מודי רבי יהודה שאם קידש שתפסו בה קידושין אלא בגין דתנינן שש עריות חמורות מאילו מפני שהן נשואות לאחרים צרותיהן מותרות ותני רבי חייה כן אם יכולות להינשא לאחיו שלא בעבירה צרותיהן פטורו' מן החליצה ומן הייבום ומכולם אין לך אלא אמו אנוסת אביו נשואה לאחיו מאביו למה לא תניתה בגין דתניתה רבי חייה לא ניתנינה כל שכן ניתנינה אלא בגין דתנינן אחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתייבמת ואת משכח בכולהון אחותו שהיא יבמתו מתייבמת חוץ מאמו אנוסת אביו נשואה לאחיו מאביו יצחק בר איסטייה אמר רבי שמעון בן לקיש בעי ניתני שש עשרה נשים חליצה פוטרת צרתה אמ' רבי יעקב דרומייא קומי רבי יוסי ולמה לא תנינתה בגין רבי עקיבה דאמר רבי עקיבה יש ממזר בחלוצה ניתנינה על דרבנן לא אתינן מיתני אלא מילין דכל עמא מודיי בהון אתייא דיצחק בר איסטייא כרבי אמי רבי יסא אמר איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר הוא אינו חייב על החלוצה והאחין חייבין על החלוצה בין הוא ובין אחים חייבין על הצרה רבי שמעון בן לקיש אמר בין הוא בין אחין אינן חייבין לו על החלוצה ולא על הצרה רבי אמי מחליף שמועתא אמר רבי זעירא קומי רבי יסא והא רבי אימי מחליף שמועת' אלא דעון דעון אית לרבי יוחנן ואפילו תאמר דעון דעון אית לרבי יוחנן דעון דעון אית לרבי שמעון בן לקיש מילתיה דיצחק בר איסטייא מסייעא לר' אמי ומיליהון דרבנן מסייעין לר' יסא דאמ' ר' ירמיה ר' בא תריהו' בשם ר' חייה בר בא הכל מודין בצרה שהוא חייב מה פליגין בחלוצה ר' יוחנן אמ' הוא אינו חייב על החלוצ' והאחין חייבין על החלוצ' מיליהון דרבני' אמרי' חלוצה פטור שמעו' בא בעא קומי ר' יוחנן מה בין חולץ ומה בין מגרש א"ל את סבור חליצה קניין אינה אלא פטור אין האחין חייבי' עליה מש' אשתו של חולץ אבל חייבי' עליה מש' אשתו של מת ר' יודן בעא כמה דאמ' בין הוא בין אחין אי' חייבין על החלוצ' אבל חייבין על הצרה ניחא הוא אינו חייב על החלוצ' שכבר נרא' לפטור בה וחייב על הצרה שלא נראה לפטור בה אחין מה בין חלוצה אצלו מה בין צרה אצלו חזר ואמר אין את יודע משם מה את מחייבו אי משום אשתו של חולץ אי משו' אשתו של מת אמר רבי יוסי מה את סבור חליצה קיניין אינה אלא פטור אין האחין חייבין אליה משום אשתו של חולץ אבל חייבין עליה משום אשתו של מת רבי יודן בעי כמאן דאמר הכל מודין בצרה שהוא חייב קידש אחד מן השוק את אחת מהן ובא היבם וחלץ לה ובא עליה ופקעו ממנ' קידושין חלץ לחבירתה ובא עליה למפריעה חלו עליה קידושין אמר רבי שמי לא כן אמר רבי ינאי נמנו שלשים וכמה זקינים מניין שאין קידושין תופסין ביבמה תלמוד לומר לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר שלא יהא לה הוייה אצל אחר אמר ליה רבי יוחנן ולא מתניתה היא או לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אינה מקודשת והיה ר' יוחנן מקלס לה הזלים זהב מכיס בני אל יליזו מעיניך חכם בני ושמח לבי תן לחכם ויחכם עוד ישמע חכם ויוסף לקח אמר רבי שמעון בן לקיש בתר כל אילין קילוסייא יכול הוא אנא פתר לה כרבי עקיבא דרבי עקיבא אומר יש ממזר ביבמה אלא תמן יבמה אחת והכא שתי יבמות שנייא היא איסור יבמה אחת שנייא היא איסור שתי יבמות רבי יודן בעא כמאן דאמר הוא אינו חייב על החליצה אבל חייב הוא על הצרה חליצה פטור ביאה פטור כמה דתימר חלץ לה נאסרה לאחין ודכוותה בא עליה נאסרה לאחין תני רבי חייה מת הראשון ייבם השני מת השני ייבם השלישי אמר רבי יוסי מה את סבר היא חליצה היא ביאה כיון שחלץ לה נעקרה הימינה זיקת המת למפריעה למפריעה חל עליה איסורו של מת אצל האחין אבל אם בא עליה אשתו היא ותני רבי חייה מת הראשון ייבם השני מת השני ייבם השלישי אחותו מאמו נשואה לאחיו מאביו אחות אמו גבר ובריה נסבין תרתין אחוון אחות אשתו תרין אחין נסיבין לתרתין אחוון ואשת אחיו מאמו נאמר כאן אחוה ונאמר להלן שני' עשר עבדיך אחים אנחנו מה אחים שנאמר להלן באחים מן האב הכתוב מדבר אף אחים שנאמר כאן באחים מן האב הכתוב מדבר אמר רבי יונתן נאמ' כאן ישיבה ונאמר להלן ישיבה וירשתה וישבת בה מה ישיבה שנאמר להלן ישיבה שיש עמה ירושה אף ישיבה שנאמר כאן ישיבה שיש עמה ירושה רבי אבון בר ביסנא בשם רבי יונתן דבית גוברין ישבו את שישיבתן בבית אחד יצאו אחים מן האם שזה הולך לבית אביו וזה הולך לבית אביו יחדיו פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו רבי בון בר חייא אמר רבי בא בר ממל בעי איילונית ואשת אחיו שלא היה בעולמו היו בפרשה מה חמית מימר איילונית צרתה מותרת ואשת אחיו שלא היה בעולמו צרתה אסורה אמר ליה איילונית מטעם אחר הוצאתה אשר תלד יצאת זו שאינה יולדת לא דייך שאינה מתיבמת אלא שאת מבקש לאסור צרתה אבל אשת אחיו שלא היה בעולמו ערוה היא וערוה פוטרת צרתה אסי אמר צרת איילונית אסורה מתניתא פליג' על אסי וכולן אם מתו או מיאינו או נתגרשו או שנמצאו איילוניות צרותיהן מותרות רבי בון בר חייה בשם רבי בא בר ממל מה דמר אסי כרבי מאיר דרבי מאיר אמר כל שאין את מייבמיני אין את מייבם צרתו וכלתו אמ' רבי יוסי זאת אומרת שמותר לאדם לישא את אשת בן אחיו
ב הרי אילו פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן הייבו' עד סוף העולם וכולם אם מתו או מיאנו או נתגרשו או שנמצאו איילוניות צרותיהן מותרות שאין את יכול לומר בחמותו ואם חמותו ואם חמיו שנמצאו איילוניות או שמיאינו הלכה ב' הרי אילו פוטרות צרותיהן צרות צרותיהן מן החליצה ומן הייבום כו' רבי יוחנן אמר ממאנת היא ביבם לעקור זיקת המת להתיר צרה לאביה וכלה לחמיה רב ורבי שמעון בן לקיש תריהון אמרין אינה ממאנת ביבם לעקור זיקת המת ולהתיר צרה לאביה וכלה לחמיה רב ורבי שמעון בן לקיש כבית שמאי דבית שמאי אומרי' בבעל מה אנן קיימין אם באומרת אי איפשי לא בנישואיך ולא בנישואי אחיך כל עמא מודיי שאינה עוקרת אלא כן אנן קיימין באומרת איפשי בנישואין רבי יוחנן אמר באומרת אי איפשי לא בנישואיך ולא בנישואי אחיך רב ורבי שמעון בן לקיש תריהון אמרין באומר' אי איפשי בנישואיך אבל בנישואי אחיך רוצה אני מתנית' פליג' על רבי יוחנן וכולן אם מתו או מיאינו או נתגרשו או שנמצאו איילוניות צרותוהן מותרות נתגרשו ולא הימינו ודכוותה מיאינו הימינו תני רבי חייה בין אם מיאינו או נתגרשו בחיי הבעל צרותיהן מותרו' לאח' מית' הבעל צרותיהן חולצות ולא מתייבמות אמר רבי יודן אביו דרבי מתניתא תיפתר שמתו ולא מיאנו דמתניתא כל היכולה למאן ולא מיאינה צרתה חולצת ולא מתייבמת כן מתניתא כל היכולה למאן ולא מיאנה ומתה צרתה חולצת ולא מתייבמת אמ' ר' אבא מרי אפילו תימר בקיימת תיפתר שאין שם יבם אחר אלא אביה רבי יונה אמר בלבד מן האירוסין רבי יוסה אמר אף מן הנישואין במחזירה תנינה חזר בו רבי יוסי אמר ליה רבי פנחס לא כן אלפן רבי מן הנישואין אמר ליה והיא קבועה גבך כמסמרא אמר רבי זעורה קומי רבי מנא יאות אמר רבי יוסי עד לא יחזור בה אילו בתו מן הנישואין בלא איילונית צרתה אסורה מפני שניתוסף לה איילונית צרתה מותרת אמר ליה איילונית במי שאינה בעולם אילו שתי יבמות אחת איילונית ואחת שאינה איילונית ובא היבם וחלץ לה ובא עליה שמא פטר בחברתה כלום הוי איילונית כמי שאינה בעולם בתו ובתו ממאנת ולא בנישואי תורה היא את בתי נתתי לאיש הזה רבי הונה בשם רבי שמעון בן לקיש תיפתר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה שהיא כיתומה בחיי אביה רבי אחא רבי חנינה בשם רבי שמעון בן לקיש זאת אומרת שאין קטנה יולדת דלא כן תמתין עד שיתגדל ותמאן בבעלה ותתיר צרתה לחתנה כלתו של רבי ישמעאל מיאנה ובנה על כתיפה רבי חזקיה בשם רבי אבהו רבי יודה ורבי שמעון ורבי ישמעאל אמרו דבר אחד תני עד אימתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות דברי רבי מאיר רבי יודה אומר עד שירבה השחור רבי שמעון אומר עד שתתפשט הכף רבי זעורה רבי חייא בשם רבי שמעון בן לקיש עד שתתפשט הכף ויהא השחו' רבה על הלבן ר' אבהו ר' לעזר בשם ר' הושעיה הלכ' כר' יודן ר' יהושע בן לוי אמ' הלכ' כר' יודה אתא עובד' קומי ר' יסא אמר איזלון לגבי ר' אבהו דאית ליה אולפן הלכ' כר' יודה אנן לית לן אולפן הלכה כר' יודה רבי חנינה אמר הלכה כרבי יודה רבי יוחנן אמר לציפורייא אתון אמרין בשם רבי חנינה הלכה כרבי יודה ולית היא כן מאי כדון חברייא בשם רבי חנינה מודיי רבי יהודה שאם נבעלה משהביאה שתי שערות שאין יכולה למאן רבי זעורה בשם רבי חנינה מודיי רבי יודה שאם נתקדש' משהביא' שתי שערו' שאינה יכולה למאן על דעתיה דרבי זעורה דאמר נתקדשה משהביאה שתי שערות הא אם נתקדשה עד שלא הביאה שתי שערות ונבעלה משהביאה שתי שערות יכולה היא למאן ניחא על דעתין דחבריא דאינון אמרין נבעלה משהביאה שתי שערות הא אם נבעלה עד שלא הביאה שתי שערות יכולה היא למאן וזה אימת עיברה וילדה עד שלא הביאה שתי שערות וחיה היא לא כן אמר רבי רדיפא רבי יונה בשם רבי אילא איתא עיברה וילדה עד שלא הביאה שתי שערות היא ובנה מתים משהביאה שתי שערות היא ובנה חיים עיברה עד שלא הביאה שתי שערות וילדה משהביאה שתי שערות היא חיה ובנה מת מאי כדון רבי ישמעאל בר רבי יודה עד שירבה שחור כרבי שמעון על תנאי קידוש הראשון ובעל על דעתיה דרבי מאיר ורבי יודה דאמרי בסימנין הדבר תלוי ניחא על דעתיה דרבי שמעון דו אמר לכשיוסיף בה קניין אחד מעת' אפילו גדולה אמר רבי יצחק וכיני אלא כדי שלא יתפרצו בנות ישראל בזימה אתייא עובדא קומי רבי יוסי אמר יבדקו דדיה מה כרבי יודה דרבי יודה אמר עד שירבה שחור והוא דאמר רבי יהושע בן לוי אין בין ימות הנערות לימות הבגרות אלא ששה חדשים בלבד ואמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן אין עושין מעשה הדא דתימר בתוך הזמן אבל לאחר הזמן עושין מעשה ברם הכא ספיק רבה שחור ספק לא רבה שחור כופו אני ליתן גט רבה השחור אינו נוגע בגט
ג באי זה צד פוטרות צרותיהן היתה בתו או אחת מכל העריו' האילו נשואה לאחיו השיני ולו אשה אחרת ומת כשם שבתו פטורה כך צרתו פטורה הלכה צרת בתו ונישאת לאחיו השיני ולו אשה אחר' ומת כשם שצרת בתו פטורה כך צרת צרתה פטורה אפילו הן מאה הלכ' ג' כיצד פוטרות צרותיהן היתה בתו או אחת מכל העריות האלו כו' היא מתנית' כל היכולו' למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת
ד באי זה צד אם מתו הן צרותיהן מותרות היתה בתו או אחת מכל העריו' האילו נשואה לאחיו ולו אשה אחרת מתה בתו או נתגרשה ואחר כך מת אחיו צרתה מותרת וכל היכולה למאן ולא מיאינה צרתה חולצת ולא מתייבמת הלכה ד' כיצד אם מתו הן צרותיהן מותרות כו' מני מתנית' כל היכולה למאן ולא מיאנה ומתה צרתה חולצת ולא מתיבמת
ה שש עריות חמורו' מאילו מפני שהן נשואו' לאחרים צרותיהן מותרו' אמו ואשת אביו ואחות אביו אחותו מאביו ואשת אחיו מאביו ואשת אחי אביו הלכה ה' שש עריו' חמורות מאילו מפני שהן נשואות לאחרים כו' מה אינה חמורה הכא כרת והכא כרת הכא ממזר והכא ממזר מהו חמורות שאינן יכולו' להינשא לאחים שלא בעביר' ותני רבי חייה כן וכולן אם יכולות להינשא לאחין שלא בעביר' צרותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום תני רבי חייה אין צרה אלא מאח בלבד אמר רבי יוסי מתניתא אמרה כן מפני שהן נשואות לאחרים צרותיהן מותרות רבי ירמיה בעי ותהא צרה מן השוק אמר רבי יוסה לא שמיע רבי ירמיה הדא דתני רבי חייה לא שמיע למתניתין מפני שהן נשואות לאחרים צרותיהן מותרות חזר ומר אין דשמיע אלא באינש דשמיע מילה ומקשי עלה ר' ירמיה בעי הבא על הצרה מהו שיהא חייב עליה משום אשת אח אמר רבי יוסי אילו איפשר לצרה בלא אשת אח יאות איפשר לאשת אח בלא צרה איפשר לצרה בלא אשת אח ואשת אח לא יבמתו היא אמר רבי יוסה בי ר' בון תיפת' שהיה לה בנים מאחים
ו בית שמאי מתירין את הצרות לאחי' ובית הלל אוסרין חלצו בית שמאי פוסלין מן הכהונה ובית הלל מכשירין נתייבמו בית שמאי מכשירין ובית הלל פוסלין אע"פ שאלו פוסלין ואלו מכשירין לא נמנעו בי' שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי כל הטהרות והטמאות שהיו אילו מטהרין ואילו מטמאין לא נמנעו עושין טהרות אילו על גב אילו הלכה ו' בית שמאי מתירין את הצרות לאחין כו' רבי סימון בשם ר' יוסי בשם נהוריי טעמון דבי' שמאי לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר החיצונה לא תהיה לאיש זר אתייא דבית שמאי כאילין כותייא שהן מייבמין את הארוסות ומוציאין את הנשואות דאינון דרשין חוצה החיצונה מה מקיימין בית שמאי ובן אין לו אמר רבי יעקב דרומייא קומי רבי יוסי ובן אין לו מן הנשואה החיצונה לא תהיה לאיש זר אמר ליה לא יחסדונך כותאי דאת מקיי' דרשיהון תני רבי שמעון בן אלעזר נומיתי לסופרי כותים מי גרם לכם לטעות דלית אתון דרשין כר' נחמיה דתני בשם ר' נחמי' כל דבר שהוא צרי' למד מתחילתו ולא ניתן לו ניתן לו הא בסופו כגון לחוץ חוצה לשעיר שעירה לסוכות סוכותה מתיבין לרבי נחמיה והא כתיב ישובו רשעים לשאולה אמר רבא בר זבדא לדייטי התחתונה של שאול תני אמר רבי יוחנן בן נורי ראה היאך הלכה זו רווחת בישראל אם לקיים דברי בית שמאי הוולד ממזר מדברי בית הלל אם לקיים דברי בית הלל הוולד ממזר מדברי בית שמאי בואו ונתקן שיהו הצרות חולצות ולא מתייבמות תני לא הספיקו להתקין עד שנטרפה השעה אמר רבן שמעון בן גמליאל ואם כן מה נעשה לצרות הראשונות שנישאו אמר רבי לעזר אע"פ שנחלקו בי' שמאי ובית הלל בצרו' מודין היו שאין הוולד ממזר שאין ממזר אלא מאשה שהיא אסורה עליו איסור ערוה וחייבין עליה כרת אמר רבי טרפון תאב אני שיהא לי צרת הבת שאשיאה לכהונה שאלו את רבי יהושע בני צרת מה הן אמר להן הרי אתה מכניסין את ראשי בין שני ההרים הגבוהים בין דברי בית שמאי ובין דברי בית הלל בשביל שיריצו את מוחי אבל מעיד אני על משפחת בית ענוביי מבית צבועים ועל משפחת בית נקיפי מבית קושש שהיו בני צרות והיו בני בניהם כהנים גדולים עומדין ומקריבין על גבי המזבח ר' יעקב בר אידי בשם ר' יהושע בן לוי מעשה שנכנסו זקינים אצל ר' דוסא בן הרכינס לשאול לו על צרת הבת אמרו לו את הוא שאת מתיר בצרו' אמ' לון מה שמעתון דוסא בן הרכינס אמרו לו בן הרכינס אמ' לון יונתן אחי הוה בכור שטן ומתלמידי בית שמאי היזהרו ממנו שלש מאות תשובו' יש לו על צרת הבת אזלון לגביה שלח וכתב ליה היזהר שחכמי ישראל נכנסין אצלך עלון ויתיב להו קומוי הוה מסביר להון ולא סברין מיסבר להון ולא סברין שריין מתנמנמין אמר להן מה אתון מתנמנמין שרי מישדי עליהון צרירין ואית דמרין בחד תרע עלון ובתלתא נפקין שלח אמר ליה מה שלחת לי בני נש בעו מילף ואמרת לי אינון חכמי ישראל אתו לגביה אמרון ליה את מה את אמר אמר להן על המדוכה הזאת ישב חגי הנביא והעיד שלשה דברים על צרת הבת שתינשא לכהונה ועל עמון ומואב שהן מעשרין מעשר עני בשביעית ועל גירי תדמור שהן כשירין לבוא בקהל אמר תלון שני עיני דניחמי לחכמי ישראל ראה את רבי יהושע וקרא עליו את מי יורה דיעה זכור אני שהיתה אמו מולכת עריסתו לבית הכנסת בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה את רבי עקיבה וקרא עליו כפירים רשו ורעבו מכירו אני שאדם גיבור בתורה הוא ראה את רבי לעזר בן עזריה וקרא עליו נער הייתי גם זקנתי מכירו אני שהוא דור עשירי לעזרא ועינוי דמיין לדידיה אמר רבי חנינה דציפורין אף רבי טרפון הוה עמהן וקרא עליו כהדא דרבי לעזר בן עזריה רב נחמן בר יעקב אמר מקבלין גרים מן הקרדויין ומן התדמוריים רבי אבהו בשם רבי יוחנן מתניתא אמרה כן שגירי תדמור כשירין תמן תנינן כל הכתמין הבאין מרקם טהורין הא גירי תדמור כשירין רבי יעקב אמר שמועתא ר' חנינה ורבי יהושע בן לוי חד מכשיר וחד מקבל מאן דמכשיר מקבל ומאן דמקבל לא מכשיר רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי נחמן בר יעקב אבל ליוחסין עד נהר זרוק רבי יוסי בי רבי בון אמר רב ושמואל חד אמר עד נהר זרוק וחורנה אמר עד נהר וואניי רבי יהודה אמר בין הנהרות בגולה ליוחסין רבי חנינה ברוקא בשם רבי יהודה בני מישא לא חשו להו אלא משם ספק חללות וכהנים ששם לא הקפידו על הגרושות תמן קריין למישא מתה למדי חולה עילם וגוובאי גוססות חבל ימא תכילתא דבבל שניות עוונייא וגוובייא וצוצרייה תכילתא דחביל ימא אע"פ שנחלקו בית שמאי ובית הלל בצרות ובאחיות ובגט ישן ובספק אשת איש ובמקדש בשוה פרוטה והמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי והאשה מתקדשת בדינר ובשוה דינר לא נמנעו בית שמאי מלישא נשי' מבית הלל ולא בית הלל מבי' שמאי אלא נוהגין באמ' ובשלום שנ' והאמת והשלום אהבו ממזירות בנתיים ואת אמר הכין היך עבידא קידש הראשון בשוה פרוטה והשיני בדינר על דעתיה דבי' שמאי מקודשת לשיני והוולד ממזר מן הראשון על דעתי' דבית הלל מקודשת לראשון והוולד ממזר מן השיני ר' יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן מודין בית שמאי לבית הלל לחומרין מעתה בית שמאי ישאו נשים מבית הלל דאינון מודיי להון ובית הלל לא ישאו נשים מבית שמאי דלית אינון מודיי להון רבי הילא בשם ר' יוחנן אילו ואילו כהלכה היו עושין אם כהלכה היו עושין בדא תנינן שלחו להן בית שמאי ופחתוה שבית שמאי אומרים עד שיפחות את רובה אמר רבי יוסי בי רבי בון עד שלא בא מעשה אצל בית הלל היו בית שמאי נוגעין בו משבא מעשה אצל בית הלל לא היו בית שמאי נוגעין בו אמר רבי אבמרי יאות מה תנינן טימאו טהרות למפרע לא מיכן ולהבא רבי יוסי בי רבי בון אמר רב ושמואל חד אמר אילו ואילו כהלכה היו עושין וחד אמר אילו כהילכתן ואילו כהילכתן ממזרות בנתיים ואת אמר הכין המקום משמר ולא אורע מעשה מעולם כהדא דתני כל הרוצה להחמיר על עצמו לנהוג כחומרי בי' שמאי וכחומרי בית הלל על זה נאמר והכסיל בחושך הולך כקולי אילו ואילו נקרא רשע אלא או כדברי בית שמאי כקוליהם וכחומריהן או כדברי בית הלל וכקוליהם וכחומריהן הדא דתימר עד שלא יצאת בת קול אבל משיצאת בת קול לעולם הלכה כדברי בית הלל וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה תני יצאתה בת קול ואמר' אילו ואילו דברי אלהים חיים הם אבל הלכה כבית הלל לעולם באיכן יצאת בת קול רבי ביבי בשם רבי יוחנן אמ' ביבנה יצאת בת קול הדרן עלך חמש עשרה נשים
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.