א רבי אליעזר אומר פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו וחכמים אוסרין א"ר צדוק עד שפותחין לו בכבוד אביו ואמו יפתחו לו בכבוד המקום אם כן אין נדרים מודין חכמים לר' אליעזר בדבר שבינו אדם לבין אביו ואמו שפותחין לו בכבוד אביו ואמו רבי אליעזר אומר פותחין לאדם כו' רבנין אמרין חזקה שאדם מעמיד בכבוד אביו ואמו ר' ליעזר או' פעמים מעמיד ופעמי' אינו מעמיד מודה ר' ליעזר לאחר מיתה שאינו מעמיד הכל מודין בכבוד רבו שאינו מעמיד דתנינן ומורא רבך כמורא שמים א"כ אין נדרים לא יהו נדרים והכתי' וידבר משה אל ראשי המטו' תלה הפרש' בראשי המטות שיהו מתירין את נדריהן אם או' את כן נמצאת עוקר פרש' נדרי' מן התור' ר' ירמיה בעי את אומר פותחין לו בכבוד אביו ואמו דברי' שבינו לבין המקו' אל יפתחו לו בכבוד המקום מעתה דברי' שבינו לבין אביו ואמו פותחי' לו בכבוד אביו ואמו ודכוות' יפתחו לו בכבוד דברים שבינו לבין המקום אי זהו כבוד המקום כגון סוכה שאיני עושה לולב שאיני נוטל תפילין שאיני נותן והיינו כבוד המקום משמע ליה דלנפשיה הוא מהני כהדא אם צדקת מה תתן לו אם חטאת מה תפעל בו אמר רבי ינאי כל השומע ליצרו כאילו עובד עבודה זרה מאי טעמא לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר זר שבקרבך אל תמליכהו עליך רשב"ל פת' אילו היית יודע שהנודר כאילו נותן קולר על צוארו נודר היית לקסטוריי' שהית' עוברת וראה קולר פנוי והכניסה את ראשה לתוכו לאסור אסר על נפשו כמה דאת אמר והוא אסור בזיקים ר' יונתן פתח אילו היית יודע שהנודר כבונה במה והמקיימו כמקריב עליו נודר היית וקשיא ע"ז בסקילה והנדרים בלא תעשה ואת אמר אכן לית לך אלא כיי דמר ר' ינאי כל השומע ליצרו כילו עובד ע"ז ר' יצחק פתח אילו הייתה יודע שהנודר כילו נוטל חרב ודוקרה בליבו נודר היית יש בוטה כמדקרות חרב ר' חנינה דציפורין בשם ר' פינחס כמדקר אין כתי' אלא כמדקרות חרב לאחר שנדר מן הככר ווי דייכול ווי דלא ייכול אין אכיל עבר על נידריה אין אכיל חטי על נפשיה כיצד הוא עושה הולך אצל חכם והוא מתיר נדרו ולשון חכמים מרפא ר' דימי בשם ר' יצחק לא דייך מה שאסרה לך התורה אלא שאתה מבקש לאסו' עליך דברי' אחרי' לאסור אסר ר' יוחנן פתח ותהי ואילולי דו תהא הו אתי ותהות לה כנולד הו' א"ר הילא התהות מצויה כהדא ר"ש לא מצא פתח לנדרו עד שבא אח' מזקני גליל אית דאמרין ר"ש בן אלעז' הוה נסיב לי' מכא ומוקי' ליה הכא נסיב לי' מכא ומוקי' לי' הכא עד דאוקמיה גו שמשא מפלי מנוהי אמרין לי' אילו היית יודע דההן סבא עבד לך כן נודר היית אמ' לון לא ושרא לי' אמרון מנא לך הדא אמ' להן משרת מאיר הייתי בברחו שני' ואית דאמרי מקלו של ר"מ היתה בידי והיא מלמדת לי דעת ר' ירמיה שרי נדרא ומקיי' ליה אין משום דהוא חשש להוא דשרי ליה לא ידעין אין משו' שאין היצר תאב אלא דבר שאסור לו ולא ידעין ר' ירמיה כד לא הוה בעי מידון אמ' עייני כהייא ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע הקיש ריבים לנגעים מה נגעי' לכל מראה עיני הכהן אף ריבים לכל מראה עיני הכהן ר' מנא נדר מן חמרא דאבוהי אתא אבוהי סלק לגביה א"ל אילו הייתי יודע דאנא מצטער נודר היית א"ל לא ושרא ליה מה אנן קיימין אם באומר הנייתי על אבא הדא היא דמר ר' יעקב בר אחא ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן כופין את הבן שיזון את האב אלא כי נן קיימין באו' הניית אבא עלי ר' מנא נדר וסלק לגבי ר' שמי א"ל אילו היית יודע שהבריו' רחקין מינך דאת נדרן נדר הויתה א"ל לא ושרא ליה
ב ועוד א"ר אליעזר פותחין בנולד וחכמים אוסרין כיצד אמ' קונם שאיני נהנה לאיש פלוני ונעשה סופר או שהיה משיא את בנו בקרוב אמ' אילו הייתי יודע שהוא נעשה סופר או שהיה משיא את בנו בקרוב לא הייתי נודר קונם לבית זה שאיני נכנס ונעשה בית הכנס' אמר אילו הייתי יודע שהוא נעשה בית הכנסת לא הייתי נודר ר' אליעז' מתיר וחכמים אוסרין הלכה ב' ועוד א"ר אליעזר פותחין בנולד כו' ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי ממשה למד ר' אליעזר שפתח לו הקב"ה בנולד אמר לו הקב"ה אילו היית יודע כי מתו כל האנשי' המבקשי' את נפשך נודר היית וכי מתים היו והלא דתן ואבירם היו אלא שירדו מנכסיהם א"ר ירמיה הדא דאת אמר עד שלא נשאו ונתנו בדברים כבנולד הם חייליה דר' יוסי מן הדא זו טעות טעה נחום המדי מה טעה שפתח להן בנולד אמר להן נחום המדי אילו הייתם יודעין שבית המקדש עתיד ליחרב נודרין הייתם להיות נזירין א"ר זעורה הכין הוה צריך מימר לון לא הייתם יודעין שניבאו לכם נביאי' הראשוני' בזמן שבית המקד' קיים שעתיד ליחרב לא הוה כנולד א"ר הילא עוד הוא כנולד יכלין הוון מימר ידעין הוינן אלא דהוינן סברין דמילייא רחיקין החזון אשר הוא חוזה לימים רבים ולעתים רחוקות הוא ניבא ואתייא דר' ירמיה כר' זעירא ודר' יוסי כרבי אילא דתנינן תמן אין מוכרין בית הכנסת אלא על תנאי עד כדון שבנייה לשם כנסת בנייה לשם חצר והקדישה מהו נישמעינה מן הדא קונם לבית זה שאיני נכנס ונעשה לבית הכנסת הדא אמרה בנייה לשם חצר והקדישה מהו אימתי היא קדושה מיד או בשעת תשמיש נישמעינ' מן הדא העושה תיבה לשם ספר ומטפחו' לשם ספר עד שלא נשתמש בהן ספר מותר להשתמש בהן הדיוט משנשתמש בהן ספר אסור להשתמש בהן הדיוט ומה אלו שנעשו לשם ספר אינן קדושו' אלא בשע' תשמיש זו שבנייה לשם חצר לא כל שכן אילו עשאן לשם חולין והקדישן קדשו
ג ר"מ או' יש דברים שהן כנולד ואינן כנולד וחכמי' מודין לו כיצד אמ' קונם שאיני נושא פלנית שאביה רע אמרו לו מת או שעשה תשובה קונם לבית זה שאיני נכנ' שהכלב רע בתוכו או שהנחש בתוכו אמרו לו מת הכלב ונהרג הנחש הרי הן כנולד ואינן כנולד וחכמים מודין לו הלכה ג' ר"מ או יש דברי' שהן כנולד שמואל אמ' משם נדר טעות כבר מת הכלב כבר נהרג הנחש ר' אילא בשם ר' לעזר מפני שהו' בתולה נדרו בדבר באו' קונם שאיני נהנה לאיש פלוני כל הזמן שהו' לבוש שחורים לבש לבני' מותר כו' ר' זעורא בשם ר' יוחנן אף הוא אינו צריך היתר חכם
ד ועוד א"ר מאיר פותחין לו מן הכתוב שבתורה ואומ' לו אילו היית יודע שאתה עובר על לא תקום ועל לא תטור ועל לא תשנא את אחיך בלבבך ואהבת לרעך כמוך וחי אחיך עמך שמא יעני ואין את יכול לפרנסו ואמר אילו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר הרי זה מותר כתיב לא תקום ולא תטור את בני עמך היך עביד' הוה מקטע קופד ומחת סכינא לידוי תחזור ותמחי לידיה ואהבת לרעך כמוך ר' עקיבה או' זהו כלל גדול בתורה בן עזאי אומ' זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול מזה שמא יעני לא כנולד הוא א"ר זעורא עניות מצויה כהדא חד בר נש הוה בעל דיניה עתיר אתא בעי מידון קומי רב שלח רב בתריה אמ' עם ההוא אנא בעי מיתי מידון כך אין אתיין כל גמלייא דערבייא לא טענין קורקסייא דאפותיקי' דידי שמע ומר מהו מתגאה דלא ליה תהא פחתה בה מן יד נפקת קלווסים מן מלכותא דייעול הוא ומדליה לטימיון אתא גבי רב א"ל צלי עלי דו נפשי תחזור צלי עלוי וחזר עלה
ה פותחין לאדם בכתובת אשתו מעשה באחד שנדר מאשתו הנייה והיתה כתובתה ארבע מאות זוז ובאת לפני ר' עקיבה וחייבו ליתן לה כתובת' אמ' לו ר' שמונה מאות זוז הניח לי אבא ונטל אחי ד' מאות ואני ד' מאות לא דייה שתיטול היא מאתים ואני מאתים אמ' לו רבי עקיבה אפי' את מוכר שער ראשך את נותן לה כתובתה ואמ' אילו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר והתירו ר' עקיבה הלכה ה' פותחין לאדם בכתובת אשתו כו' וגובין מן המטלטלין א"ר בא אע"ג דתימ' גובין מן המטלטלין או' לו שיתן ר' מישא שאל מהו לומ' ליורשין לגבו' מן המשועבדין א"ר אבא מרי מתנית' אמר' כן שאין או' להן דתנינן תמן אלא יינתנו ליורשי' שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה מהו מישבעונה תמן אמרין מן תבנא לא גבאי ומן גופיה גבאי
ו פותחין בימים טובים ובשבתות בראשונה היו אומרין אותן הימים מותרין ושאר כל הימים אסורין עד שבא רבי עקיבה ולימד שהנדר שהותר מכללו הותר כולו ז' כיצד אמ' קונם שאיני נהנה לכולכם הותר אחד מהן הותרו כולן שאיני נהנה לזה ולזה ולזה הותר הראשון הותרו כולן הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין שאיני נהנה לזה לזה קרבן ולזה קרבן צריכין פתח לכל אחד ואחד ח' קונם יין שאיני טועם שהיין רע למעיים אמרו לו והלא המיושן יפה למיעים הותר למיושן ולא במיושן בלבד הותר אלא בכל היין קונם בצל שאיני טועם שהבצל רע ללב אמרו לו והלא הכופרי יפה ללב הותר בכופרי ולא בכופרי בלבד הותר אלא בכל הבצלים מעשה היה והתירו ר"מ בכל הבצלים הלכה ו' פותחין בימים טובים ובשבתות כו' תני הותר ממנו ולמטה מות' ממנו ולמעלה אסור תני בשם ר' נתן יש נדר שמקצתו בטל ומקצתו קיים כיצד נדר מן הכלכלה והיו שם בנו' שבע אמ' אילו הייתי יודע שיש שם בנות שבע לא הייתי נודר הותר בבנות שבע ולא בבנות שבע בלבד הותר אלא בכל הכלכלה אבל אם אמ' אילו הייתי יודע שיש שם בנות שבע לא הייתי נודר מבנות שבע לא הותר אלא בבנות שבע בלבד
ז פותחין לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו ואו' לו אילו היית יודע שלמחר יהו אומרין עליך כך היא ווסתו של פלוני מגרש נשיו ועל בנותיך יהו אומ' בנות גרושה הן מה ראת אימן של אילו להתגרש ואמ' אילו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר הרי זה מותר הלכה ט' פותחין לאדם בכבוד עצמו כו' תני ר' יודה בן בתירה או' אין פותחין לאדם אלא בכבוד עצמו בלבד כהדא חדא איתתא נדרת מן ברתה אתת לגבי רבי יוחנן אמר לה אילו הווית ידעת דברתיך נסבה שום ביש נודרת הוית אמרה לא ושרת לה ולא מתניתא היא פותחין לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו דלא תיסבור כרבי יודה בן בתירה
ח קונם שאיני נושא את פלנית כעורה היא והרי היא נאה שחורה והרי היא לבנה קצרה והרי היא ארוכה לא מפני שהיא כעורה ונעשת נאה שחורה ונעשת לבנה קצרה ונעשת ארוכה אלא שהנדר טעות מעשה באחד שנדר מבת אחותו הנייה והכניסוה לבית ר' ישמעאל וייפוה אמר לו רבי ישמעאל בני מזו נדרת אמר לו לאו והתירו רבי ישמעאל באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר בנות ישראל נאות הן אלא שעניות מנוולתן הלכה י' קונם שאיני נושא את פלנית כעורה כו' עשה לה עין של זהב שן של זהב בלשון הזה אמר לו זכה במה שעליה
ט יא' וכשמת ר' ישמעאל נושאות קינה ואומרות בנות ישר' על ר' ישמעאל בכינה וכן הוא או' בשאול בנות ישר' על שאול בכינה וגו' הלכה יא' וכשמת רבי ישמעאל כו' כתיב בנות ישראל על שאול בכינה וגו' ר' יודה ור' נחמיה חד אמר בנות ישראל ממש שהיו בעליהן הולכין למלחמה והיה מעלה להן מזונות מה תלמוד לומ' המעלה עדי זהב על לבושכן שאין תכשיט נאה אלא על גוף מעודן וחרנה אמר בנות ישראל בניות שבישראל סנהדריות של ישראל היה רואה כת חבירים ומאכילן ומשקן ומה תלמוד לומר המעלה עדי זהב על לבושכן שהיה שומע טעם הלכה מפי חכם ומקלסו הדרן עלך רבי אליעזר
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.