א היה מביא את מנחתה בכפיפה מצרית ונותנה על ידיה כדי לייגעה כל המנחות תחילתן וסופן בכלי שרת וזו תחילתה בכפיפה מצרית וסופה בכלי שרת כל המנחות טעונות שמן ולבונה וזו אינה טעונה לא שמן ולא לבונה כל המנחות באות מן החיטים וזו אינה באה אלא מן השעורים מנחת העומר אף על פי שהיא באה מן השעורים היא באה גרש וזו היתה באה קמח רבן גמליאל אומר כשם שמעשיה מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה היה מביא את מנחתה כו' כתיב וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים מעתה כדי ליגעה אלא כדי להטיל אימה עליה מנחתה מלמד שהיא קדשה לשמה כשם שהיא קדשה לשמה כך היא קדשה לשמו ותני רבי חייה ופליג לקרב כליל אינה יכולה מפני שותפותה של אשה לאכל אינה יכולה מפני שותפותו של איש אמר ליה הקומץ קרב לעצמו והשיריים קריבין לעצמן ואת אמר מנחתה ואלא מה דאישתעי קרייא אישתעית מתניתא והביא את קרבנה עליה בעלה מהו שיפריש עליה חוץ מדעתה אחר מהו שיפריש עליה חוץ מדעתה ייבא כיי דרבי יוחנן ארבעה מחוסרי כפרה מפרישין עליהן שלא מדעתן ואילו הן הזב והזבה והמצורע והיולדת שכן אדם מפריש על בנו הקטן והוא נתון בעריסה ניחא זב וזבה ומצורע ויולדת ויש קטנה יולדת לא כן אמר רבי רדיפה ר' יונה בשם רב חונה עיברה וילדה עד שלא הביאה שתי שערות היא ובנה מתי' משהביאה שתי שערות היא חיה ובנה מת מאי כדון שכן אדם מפריש על בתו קטנה מכיון שהביאה לו כבר יצאת מרשות אביה אלא שכן אדם מפריש על אשתו חרשת וכאן סוטה קטנה אין את יכול דמר רבי זעירא רבי יסא בשם רבי יוחנן קטנה שזינת אין לה רצון להיאסר על בעלה וחרשת אין את יכול דכתיב ואמרה האשה אמן אמן אמר רבי אבין מכיון דכתיב ושמחת אתה וביתך והוא מעכב מלשמוח עמה מפריש עליה חוץ מדעתה רבי אחא בשם ר' אילא אינו מפריש עליה עולת העוף אלא חטאת העוף מפני שהיא מכשרתה לאכל בזבחים תני אינו מפריש עליה אלא דבר שהוא מתירה לה בזה אמ' רבי יוסי אין לך אלא זה תני מה זה מעכבה מלאכול בזבחים מעכבה היא מלאכול בזבחים ומכיון שהוא מעוכב מלשמוח עמה כמי שהוא מעכבה מלאכול בזבחים תני אפילו הקפת נזירות על ראשה מעכבה היא מלוכל בזבחים מכיון שהו' מנוולת והוא מעוכב מלשמוח עמה כמו שהו' מעכבה מלוכל בזבחי' תני רבי יודה אומר מביא אדם על ידי אשתו כל קרבן שהיא חייבת אפילו אכלה חלב ואפילו חיללה שבת וכן היה רבי יודה אומר פטרה אינו חייב בה שכן הוא כותב לה ואחרן די אתיין לי עלך מן קדמת דנא והתני סדר מנחות כך היא מביאין מתוך ביתו בכלי כסף ובכלי זהב וראויה ליקרב בכלי שרת תני ר' שמעון בן יוחי מפני מה אמרו כל החטאות והאשמות שבתורה אין טעונין נסכים שלא יהא קרבנו של חוטא נראה מהודר התיבון הרי חטאתו ואשמו של מצורע אין תימר שאינו חוטא האמר רבי יצחק זאת תהיה תורת המצורע זאת תורת המוציא שם רע אמר ליה מכיון שנתייסר וכתיב ונקלה אחיך לעיניך כמי שאינו חוטא רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל מנחת מנחת מה מנחת שנאמר להלן שעורים אף כן שעורין אמר רבי לעזר נאמר כאן אביב ונאמר במצרים אביב מה אביב האמור במצרים שעורין אף כאן שעורין רבי עקיבא או' נאמ' לציבור הבא ביכורים בפסח והבא ביכורים בעצרת אם מצינו שממין שהיחיד מביא חובתו ממנו הציבור מביא ביכורים בעצרת מאי זה מין היחיד מבי' חובתו מן השעורין אף הציבור לא יביא אלא מן השעורין אם תאמר מן החיטין אין שתי הלחם ביכורין תמן אמר רבי יונה חילקא לשנים טרגיס לשלשה טיסני לארבעה רבי יוסי בי רבי בון בעי מיכן והילך קמחין הן אין צריך לבור את הסולת מתוכן
ב היה מביא פיילי של חרש חדשה ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור רבי יהודה אומר רביעית כשם שהוא ממעט בכתב כך הוא ממעט במים נכנס להיכל ופנה לימינו ומקום היה שם אמה על אמה וטבלה של שייש וטבעת היתה קבועה בה כשהוא מגביהה נוטל עפר מתחתיה ונותן כדי שייראה על פני המים שנאמר ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים הלכה ב' היה מביא פיילי כו' תני חרש מתניתא דרבי אליעזר דתנינן תמן היה מביא פיילי של חרש חדשה מאן תנא חדשה רבי לעזר דהוא דריש לה אל כלי חרש על מים חיים מה מים שלא נעשה בהן מלאכה אף כלי חרש שלא נעשה בו מלאכה ניחא תמן דהוא דריש אל כלי חרש על מים חיים הכא מה אית לך אמר רבי יוחנן דו סבר כרבי ישמעאל תני מי כיור רבי ישמעאל או' מי מעיין וחכמים מכשירין בכל המימות והא דרבי לעזר כרבי ישמעאל במים ורבי ישמעאל כרבי לעזר בכלי חרש אשכח תני בכלי חרש חדשה רבי ישמעאל אומר אית תניי תני בכלי חרש לא במקידה אית תניי תני אפילו במקידה הוון בעי מימר מאן דמר בכלי חרש לא במקידה ר' לעזר מאן דאמ' אפי' במקידה רבנן כולה רבנין מאן דמר בכלי חרש לא במקיד' כשניטל רובה ומיעוט' קיים ומאן דמר במקידה כשניטל מיעוט' ורובה קיים אית תניי תני בכלי חרש לא במפוחם אית תניי תני אפילו במפוחם הוון בעיי מימר מאן דמר בכלי חרש לא במפוחם רבי לעזר מאן דמר אפילו במפוחם רבנן כולה דרבנין מאן דמר בכלי חרש לא במפוחם רבנין ומאן דמר אפילו במפוחם רבנין תמן תנינן אזוב שהזה בו כשר לטהר בו את המצורע רבי אימי בשם רבי לעזר זו להוציא מדברי רבי לעזר דתני הזה בו על החטאת פסול למצורע הזה בו על המצורע פסול לחטאת אמר ר' יוסי והלא קל וחומר הוא מה אם המצורע שאין המלאכה פוסלת בו הזה בו על החטאת פסול למצורע חטאת שהמלאכה פוסלת בה הזה בה על חטאת אינו דין שיהא פסול לחטאת הזה בו על המצורע זה מהו שיכשר למצורע אחר מה דמר כשר הדא רבי יודה ורבי לעזר מודי ביה ומאן דמר פסול הדא לית רבי יודה ורבי לעזר מודיי בה תני אמר רבי יודה שבתי היתה והלכתי אחר רבי טרפון לביתו אמר לי יהודה בני תן לי סנדלי ונתתי לו ופשט ידו לחלון ונתן לי ממנה מקל אמר לי יהודה בני בזו טיהרתי שלשה מצורעין ולמדתי בה שבע הלכות שהיא שליברות וראשה טרף ואורכה אמה ועובייה כרביע כרע מיטה אחת לשנים ושנים לארבעה ומזין ושונין ומשלשין ומטהרין בפני הבית ושלא בפני הבית ומטהרין בגבולין מי יכול מראה מים תלמוד לומר ארד או ארד יכול מראה דיו תלמוד לומר מי הא כיצד מראה מים ומראה ארד שיערו חכמים חצי לוג מים מן הכיור והא תני רבי יודה אומר רביעית רבי יודה כדעתיה דתנינן כשם שהוא ממעט בכתב כך הוא ממעט במים תמן תנינן אף היא עשתה טבלה של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה שבשעה שהחמה זורחת היו הניצוצים מנתזין ממנה והיו יודעין שזרחה החמה מה היה כתוב עליה ריש לקיש אמר בשם רבי ינאי אל"ף בי"ת היה כתוב עליה והא תאני בכתב שבו כן כתיב שכן לא מעובה ולא מידק אלא בינוני פתר לה באל"ף שכן מאל"ף שכן בבי"ת שכן מבי"ת שכן תני רבי הושעיה כל פרשת סוטה היתה כתובה עליה שממנה היה קורא ומתרגם כל דיקדוקי הפרשה ולמה מים ועפר וכתב מים ממקום שבאת עפר למקום שהיא הולכת כתב לפני מי שהיא עתידה ליתן דין וחשבון תמן תנינן עקביה בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה רבי אבא בריה דרב פפי ורבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי שלשתן דרש עקביא מפסוק אחד וזכור את בוראך בירך בורך בוראך בירך ממשום שבאתה בורך למקום שאת הולך בוראך לפני מי שאת עתיד ליתן דין וחשבון ג' דברים צריכין שיהו לשמה וכתב לה ועשה לה או חפשה לא ניתן לה שלשה דברים צריכין שיהו נראין אפר פרה ועפר סוטה ורוק יבמה תני רבי ישמעאל אף דם צפור מצורע אמר רבי זעירא שיערו לומר אין דם צפור קטנה בטל ברביעית ולא דם ציפור גדולה מבטל את הרביעית כהדא דתני בדם יכול בדם וודאי תלמוד לומר מים חיים אי מים חיים יכול שיהו כולן מים חיים תלמוד לומר דם הא כיצד מים חיים שדם ציפור ניכר בהן שיערו חכמים רביעית ר' פדת בשם רבי יוחנן מי סוטה נפסלין בלינה רבי אחא בשם רב אבינא כל שאין ממנו למזבח אין הלינה פוסלת בו ומן העפר יכול מן המזבח לקופה תלמוד לומר אשר יהיה בקרקע המשכן או אשר יהיה בקרקע המשכן יכול עד שיחפור בדקל תלמוד לומ' אשר יהיה הא כיצד אם אין שם מביא ונותן שם אמר רבי אבין אכן את אמרת יכול לא יהא כשר עד שיחפור בדקל תלמוד לומר אשר יהיה מכל מקום המשכן לרבות המשכן ונוב וגבעון ושילו ובית העולמים
ג בא לו לכתוב את המגילה מאי זה מקום היה כותב אם לא שכב איש אותך ואת כי שטית תחת אישך וגו' ואינו כותב והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה וכותב יתן יי' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך בתת יי' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה ובאו המים המאררים האלה במיעייך לצבות בטן ולנפיל ירך ואינו כותב ואמרה האשה אמן אמן ד' רבי יוסי אומר לא היה מפסיק רבי יהודה אומר כל עצמו אינו כותב אלא יתן יי' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך בתת יי' את יריכך נופלת ואת בטנך צבה ובאו המים המאררים האלה במעייך וגו' ואינו כותב ואמרה האשה אמן אמן הלכה ג' בא לו לכתוב את המגילה כו' רבי קריספא אמר איתפלגון רבי יוחנן וריש לקיש חד אמר משביע ואחר כך כותב וחרנה אמר כותב ואחר כך משביע הוון בעיי מימר מאן דמר משביע ואחר כך כותב היך מה דהוא קרייא והשביע וכתב ומאן דמר כותב ואחר כך משביע כדי לסמוך שבועה להשקייה אית תניי תני בין תניין בין שבועות מעכבין אית תניי תני שבועות מעכבות תניין אינן מעכבין הוון בעיי מימ' מאן דמר בין תניין בין שבועו' מעכבין אית ליה חוקה תורה מעכב ומאן דמר שבועות מעכבות ותניין אינן מעכבין לית ליה עוד הוא אית ליה אלא שאינן על סדר ואתיין אילין פלוגת' כהכין פלוגת' מאן דמר בין תניין בין שבועו' מעכבין כמאן דמר משביע ואח"כ כותב ומאן דמר שבועות מעכבות ותניין אינן מעכבין כמאן דמר כותב ואחר כך משביע
ד ואינו כותב לא על הלוח ולא על הנייר ולא על הדיפתרא אלא על המגילה שנ' בספר ואינו כותב לא בקומוס ולא בקלקנתוס ולא בכל דבר שהוא רושם אלא בדיו שנאמר ומחה כתב שהוא יכול להימחות הלכה ד' רבי יוסי אומר לא היה מפסיק כו' לוי בר סיסי בעא קומי רבי מגילת סוטה מהו שתטמא את הידים אמר ליה הרי זה שאלה אמר רבי יוסי אינה שאילה כלום גזרו על הספרים שיטמאו את הידים לא מפני קדושתן וזו למחיקה ניתנ' לא צורכא דלא הואיל וניתנה למחיקה כמה אותיות כתוב בה ויהא שלא לצורך ויהא חייב תני רבי חנין בית שמאי אומרים אחת ובית הלל אומרים שתים א"ר הילי טעמון דבית הלל כדי לכתוב יה ר' יודן בעי כתב מפיו ומחק בעפר היה כותב ראשון ראשון ומוחק תני רבי אלעזר בן שמוע אומר אין כותבין על עור בהמה טמאה אמ' רבי שמעון מכיון דאת אמר למחיקה ניתנה למה אינו כותב תני ר' אלעזר בן שמעון אומר אני את דברי אלעזר בן שמוע מדברי אבא שמא תאמר אינו שותה ונמצא השם גנה על עור של בהמה טמאה הכא כתיב ספר והכא כתיב ספר הכא את אמר כל דבר שהוא בתלוש והכא אמר הכין אמר ליה שנייה היא הכא דכתיב בספר וכתב יכול בדיו ובסיקרא ובקומוס ובקלקנתוס תלמוד לומר ומחה אי מחה יכול במשקין או במי פירות תלמוד לומר וכתב הא כיצד כתב שהוא יכול להימחות ואי זו זו זו שאין בו קלקנתוס והתני אם מחק מתוך הספר כשר תיפתר כהדין תנייא דתני אמר רבי מאיר כל ימים שהיינו למידין אצל ר' ישמעאל לא היינו נותנין קלקנתו בדיו
ה ולמה היא אומרת אמן אמן אמן על האלה אמן על השבועה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר אמן שלא נטמיתי ואם נטמיתי יבואו בי אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה רבי מאיר אומר אמן שלא נטמיתי אמן שלא אטמא הלכה ה' אינו כותב לא על הלוח כו' ר' לעזר בשם ר' יוסי בן זימרה אמן לקבלה אמן לשבועה אמן ייאמנו הדברים אמן לקבלה מסוטה אמן לשבועה למען הקי' את השבוע' אשר נשבעתי לאבותיך וגו' אמן ייאמנו הדברים ויען בניה בן יהוידע הכהן את המלך ויאמר אמן וגו' א"ר תנחומא אין מן הדין אמן שבועה לית שמע מינה כלו' ויידא אמרה דא לעברך בברית יי' אלהיך ובאלתו ואין אלה אלא שבועה כמה דתימר והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה מניין למדו לגילגול שבועה מסוטה ואמרה האשה אמן אמן אמן עם איש זה אמן עם איש אחר עד כדון דברים שהוא ראוי להשביע דברים שאינו ראוי להשביע אמר רבי יוסי בי רבי בון נישמעינה מן הדא אמן שלא סטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה ארוסה ושומרת יבם ראוי הוא להישבע ותימר מגלגלין והכא מגלגלין אית תניי תני מה זו באלה ובשבועה אף כל הנשבעין באלה ובשבועה ואית תניי תני זו באלה ובשבועה ואין כל הנשבעין באלה ובשבועה הוו בעיי מימ' מאן דמר זו באלה ובשבועה אף כל הנשבעין באלה ובשבועה ניחא מאן דמר זו באלה ובשבועה ואין כל הנשבעין באלה ובשבועה לגילגול את למד לאלה ולשבועה אין את למד אית תניי תני מה זו באמן ואמן אף כל הנשבעין באמן ואמן אית תניי תני זו באמן ואמן ואין כל הנשבעין באמן אמן הוו בעיי מימר מאן דמר זו באמן אמן אף כל הנשבעין באמן אמן ניחא מאן דמר זו באמן אמן ואין כל הנשבעין באמן אמן כלום למדו גילגול שבועה לא מסוטה לגילגול את למד לאמן ולאמן אין את למד אמר רבי בא בר ממל מאן תנא שומרת יבם רבי עקיבה דרבי עקיבה אמר יש ממזר ביבמה אמר ליה רבי אילי מה איכפת ליה ממזר גבי קינוי התורה אמרה וקנא את אשתו אפילו מקצת אשתו אמר רבי שמי ולא כן א"ר ינאי נמנו שלשים וכמה זקינים מניין שאין קידושין תופסין ביבמה תלמוד לומר לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה שלא יהא לה הוויה אצל אחר אמר ליה רבי יוחנן ולא מתניתא היא לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אינה מקודשת והיה רבי יניי מקלס ליה הזלים זהב מכיס בני אל יליזו מעיניך חכם בני ושמח לבי תן לחכם ויחכם עוד ישמע חכם ויוסף לקח אמר ליה רבי שמעון בן לקיש בתר כל אילין פסוקי קילוסייא יכיל הוא פתר לה כרבי עקיבה דרבי עקיבה אמר יש ממזר ביבמה ויתיביניה מה איכפת לה ממזר גבי קידושין התורה אמר' וקינא את אשתו אפילו מקצת אשתו שומרת יבם שזינת רבי לעזר אמר מותרת לביתה רבי יהושע בן לוי אמ' אסורה לביתה רבנין אמרין אמ' רבי מנא לא כן אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי לעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה בגין דתנינן זה הכלל כל שתיבעל ולא תהא אסורה לו לא היה מתנה עמה מה תנא הדא מתניתא לא רבנן ולא רבי עקיבה אלא כיני מאן דמר מותרת לביתה דרבנן דלא כרבי עקיבה ומאן דמר אסורה לביתה רבי עקיבה דלא כרבנן אמר רבי ינאי שומרת יבם שזינת מותרת לביתה ותני כן ונעלם מעיני אישה ולא מעיני יבמה רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו מעשה היה וכהנת הייתה והתירוה לביתה אמר רבי יוסי בי רבי בון אף לא מכות אין בה לא שהיה רבי מאיר אומר המים בודקין אותה למפרע תורת הקנאות תורת העולמים זו אין האשה שותה ושונה אמר רבי יודה העיד נחמיה איש שיחין את רבי עקיבה האשה שותה ושונה אמר ר' עקיבה אני אפרש מאיש אחד אין האשה שותה ושונה משני אנשים האשה שותה ושונה וחכמים אומ' בין מאיש אחד בין משני אנשים שותה ושונה כורכמית תוכיח ששתת ושנת ושילשה לפני שמעיה ואבטליון מאיש אחד תמן תנינן אין משקין את הגיורת וכו' וחכמים אומרים משקין מה אנן קיימין אם בישראל שנשא גיורת כבר כתיב בני ישראל לא גרים אם בגר שנשא בת ישר' כבר כתיב והביא האיש את אשתו אל הכהן אלא כן אנן קיימין בגר שנשא גיורת ומה טעמא דרבי עקיבה בני ישראל לא גרים מה טעמון דרבנן ואמרת אליהם לרבות כל הכתוב בפרשה ומה כתוב בפרשה ושכב איש אותה שכיבתה אוסרתה בעלה מקנא ומשקה ונעלם מעיני אישה פרט לסומא שאין לו עינים הוא סומא היא סומה מתניתא דרבי יודן פוטרו מכל מצות האמורות בתורה הלכה ו' ולמה היא אומרת אמן אמן כו'
ו הכל שוין שאינו מתנה עמה קודם לשנתארסה ולא משנתגרשה נסתרה לאחר וניטמאת ואחר כך החזירה לא היה מתנה עמה זה הכלל כל שתיבעל ולא תהא אסורה לו לא היה מתנה עמה הלכה ז' הכל שוין שאין מתנה עמה קודם שנתארסה ולא משנתגרשה כו' אמר רבי ינאי פשיטא שאדם מוחל על קינויו גירש כמי שמחל היך עבידא קינא לה ונתגרשה והחזירה ונסתרה אין תימר גירש כמי שמחל צריך לקנות לה פעם שנייה אין תימ' גירש כמי שלא מחל אין צריך לקנות לה פעם שנייה אבל אם קינא לה ונסתרה וידע בה וגירשה והחזירה ונסתרה שתת ולא בדקו אותה המים טהורה היא אי מאחר שאין המים בודקין את האשה שהיא אסורה לביתה טמאה היא הדר עלך היה מביא
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.