א כשם שהמים בודקין אותה כך המים בודקין אותו שנאמ' ובאו ובאו כשם שהיא אסור' לבעל כך אסור' לבועל שנ' נטמאה נטמאה דברי ר' עקיבה א"ר יהושע כך היה דורש ר' זכריה בן הקצב רבי אומר שני פעמים האמורין בפרשה אם נטמאה אם נטמאה אחד לבעל ואחד לבועל כשם שהמים בודקין אותה כו' אנן תנינן באו באו אית תניי תני ובאו ובאו מאן דמר באו באו רבי עקיבה ומאן דמר ובאו ובאו ר' ישמעאל אנן תנינן נטמאה נטמאה אית תניי תני ונטמאה ונטמאה מאן דמר נטמאה נטמאה רבי עקיבה ומאן דמר ונטמאה ונטמאה רבי ישמעאל תני בוא ובה וכתיב כן כיי דמר רבי אמי בשם רבי יוחנן גורעין לדרוש מתחילתה לסופה רבי חנינה בשם ר' ירמיה ואפילו באמצע התיבה ויצקת עליה שמן ויצקת שמן מנחה לרבות את כל המנחות ליציקה המאררים אמר רבי תנחומא מיניין המאררים כנגד מאתים וארבעים ושמונה איברים שיש בה וכנגד מאתים ארבעים ושמונה איברים שיש בו והא תנינן כשם שהמים בודקין אותה כך המים בודקין אותו כשם שהיא אסורה לבעל כך היא אסורה לבועל כשם שהיא אסורה לאחיו של בעל כך היא אסורה לאחיו של בועל כשם שהמים בודקין אותה על כל ביאה וביאה שהיא מקבלת את בעלה לאחר הבועל כך הן בודקין אותו היא על ידי שדרכה ליאסר בין לו בין לאחר היא נבדקת אבל הוא לכשישתה הוא נבדק בדקו אותו ולא בדקו אותה אני אומר הזכות תלה לה ניחא כמאן דמר הזכות תולה ואינה ניכרת ברם כמאן דמר הזכות תולה וניכרת הרי לא הוכרה אלא אני אומר מים מגולין שתת ונצבית הכין לא הוון בעיי מיבדקונה אלא כדון אלא אני אומר עם אחרות נסתר ולא כן סברנן מימר לכשישתה הוא נבדק תיפתר שהיה הוא מזיד והיא שוגגת ובדקו אותו ולא בדקו אותה אני אומר הזכות תלה לה ניחא כמאן דמר הזכות תולה ואינה ניכרת ברם כמאן דמר הזכות תולה וניכרת הרי לא הוכרה אלא אני אומר מים מגולין שתת ונצבית הכין לא הוון בעיי מיבדקונה אלא כדון אלא אני אומר עם אחרים נסתרה מעתה גירש יהא מותר בה תיפתר שהיה הוא שוגג והיא מזידה ובדקו אותה ולא בדקו אותו הו' מזיד והיא שוגגת פשיטא שהיא מותרת לביתה גירש מהו שיהא מותר בה איפשר לומר מזיד בה ואת אמר הכין הוא שוגג והיא מזידה פשיטא שהיא אסורה לביתה גירש מהו שיהא מותר בה איפשר לומר יוצאת מתחת ידו ותאמר הכין ומניין שהדבר תלוי בה שמעון בר בא בשם רבי יוחנן כתיב ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמאה בה בה הדבר תלוי אם היתה מזידה אסורה שוגגת מותרת
ב בו ביום דרש ר' עקיבה וכל כלי חרש אשר יפל מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא אינו או' טמא אלא יטמא לטמא את אחרי' לימד על ככר השיני שמטמא את השלישי ג' אמר רבי יהושע מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי שהיתה אומר עתיד דור אחר לטהר את ככר השלישי שאין לו מן התורה והרי עקיבה תלמידך הביא לו מקרא מן התורה שהוא טמא שנ' כל אשר בתוכו יטמא הלכה ב' בו ביום דרש רבי עקיבה כו' רבי יוסי בי רבי בון אמר רב ושמואל חד אמר בין בתרומה בין בחולין אמר רבי עקיבה וחורנה אמר בתרומה אבל לא בחולין ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא מן מה דמר רבי יוסי בשם ר' יונה אמרי לה רב בשם ר' חייה רובא השלישי בא מחמת השרץ הוי אומר הוא דו אמר בין בתרומה בין בחולין אמר רבי עקיבה מתניתא פליגא על רב אוכל מעשר שהוכש' במשקה ונגע בו טבול יום או ידים מסואבו' מפרישין ממנו תרומת מעשר בטהרה מפני שהוא שלישי והשלישי טהור בחולין פתר להקל הוא בידים שהן מדבריהן והא תנינן טבול יום תיפתר בטבול יום בית הפרס א"ר זעירא ואפי' תימר בטבול יום דבר תורה שנייא היא דכתיב טהור טמא טהור לחולין מבעוד יום ולתרומה משתחשך התיב רבי חגיי קומי רבי יוסי או נימר טהור במגע וטמא באכילה אמר ליה כלום אמורים בפרשה אית לך מימר גבי כלים טהורים במגע וטמאים באכילה מתניתא מסייעא לרב הראשון שבחולין טמא ומטמא והשיני פוסל ולא מטמא והשלישי נאכל בנזיד הדמע הא לעשותו דמע אסור ואסור דבתרה הראשון והשיני שבתרומה טמאין ומטמאין והשלישי פוסל ולא מטמא והרביעי נאכל בנזיד הקודש אין תימר הא לעשותו קודש אסור אשכחת מימר מחלפה שיטתיה דרב דמר רבי בא בשם רב שלישי בא מחמת השרץ והרביעי מותר לעשותו קודש שלא אמרו רביעי בקודש אלא בקדשי המקדש מקודשין אמר רבי חונה ולא בתרומה אנן קיימין ותרומה אסור לעשותה קודש שלא להמציא בה תקלה ואמור דבתרה הראשון והשיני והשלישי שבקודש טמאים ומטמאים והרביעי פסיל ולא מטמא והחמישי נאכל בנזיד הקודש אין תימר הא לעשותו קודש אסור וכי יש חמישי בקודש ואת אמר לית כן והכא לית כן אמר רבי יוחנן השלישי בא מחמת השרץ אסור לעשותו תרומה בעי קומוי אפילו כרבי עקיבה ר' יוסי בשם רבי הילא ואפילו כרבי עקיבה ולמה טבול יום פסיל והשיני פסיל מה טבול יום אינו פוסל את החולין מלעשותן תרומה אף השני אינו פוסל את החולין מלעשותן תרומה רבי יוסי בשם רבי יוחנן שלישי בא מחמת שרץ אסור לעשותו תרומה ומותר לעשותו קודש רבי זעירא בעא קומי רבי יסא מטמא בקודש ואת אמר אכן אמ' ליה משום מעלה אמר ר' שמואל בר רב יצחק עיקר טומאתו בקודש משום מעלה אמר רבי יוסי ולמה הוא מטמא בקודש משם מעלה אמר רבי יודן ואפילו כרבנן דאינון אמרין אין השלישי בחולין ולמה הוא אסור מטמא בקודש משם מעלה אמר ליה רבי יוסי ולית אנן צריכין שמעין ליה מן בר נש רב תמן אמרין ממה שקילס רבי יהושע את רבי עקיבה הדא אמרה הלכה כיוצא בו רבנן דקיסרין אמרין למדרשו קילסו אבל למעשה אין הלכה כיוצא בו דמר רבי אחא רבי מיישא בשם רבי לעזר לוקין על השלישי שבמעשה ואפילו כרבי עקיבה אינן לוקין למה טבול יום פוסל והשיני פוסל מה טבול אין לו מגע אצל החולין אף השני אין לו מגע אצל החולין אמר רבי אלעזר כמיניין החולין כך מיניין המעשר ואתייא כיי דמר רבי יונה רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש בכל חולין אנן קיימין ואהן פירקא מעשר אינון אמר רבי יוסי ואפילו ראשון שבו אינו מחוור לא אוכל אין כתיב כאן אלא לא אכלתי אמר רבי אבא מרי מניין דכתיב ככל מצותך אשר צויתני כמי שאינו מחוור רבי אבהו בשם רבי מנא מפני מה אמרו השיני שבחולין מטמא משקה חולין מפני הידים שהן מדבריהן מטמאות משקה חולין שיני שהוא מדבר תורה לא כל שכן אי מה הידים ספיקן לטמא את אחרים טמא אף המשקין ספיקן לטמא את אחרים טמא התיב ר' חנינה לרבי מנא הרי אוכל אוכלין טמאין ושותה משקין טמאין ספיקן לטמא את אחרים טמא והמשקין היוצאין מהן ספיקן לטמא את אחרים טמא והא שיני שהוא דבר תורה ספיקו לטמא את אחרים טהור אמר רבי חנינה קומי רבי מנא ולא בתרומה אנן קיימין אמר ליה ואפילו תימר בתרומה אנן קיימין מה אית ליה טמא יטמא דבר תורה לא ר' עקיבה תמן אמרין שתי שאילות שאלן חגי הנביא אחת השיבו אותו כראוי ואחת לא השיבו לו כראוי הן ישא איש בשר קודש בכנף בגדו כנף תחילה בשר קודש שיני לחם ונזיד שלישי ויין ושמן ומאכל רביעי וכי יש רביעי בקודש ויענו הכהנים ויאמרו לא לא השיבו אותו כראוי שיש רביעי בקודש ויאמר חגי אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא אם תהיה כנף טמא נפש ונגעה בכל אלה היטמא ויענו הכהנים ויאמרו יטמא השיבו אותו כראוי דמר רבי ירמיה רבי חייה בשם רבי יוחנן קודם עד שלא גזרו רביעי בקודש שאלן ולמה הוא מקללן כאינש דבעי עילה על חבריה וביתא מה אכפה לה לא דו אמ' ואשר יקריבו שם טמא הוא כמה דמר רבי סימון בר זבדי גולגולתו של ארנן היבוסי מצאו תחת המזבח רבי אחא בשם רבי אבא בר כהנא בקיאין היו בהיסיטות ולא היו בקיאין במדפות הן ישא איש בשר קודש שאלן טמא מת מטמא בהיסט ויענו הכהנים ויאמרו לא השיבו אותו כראוי שאין טמא מת מטמא בהיסט שאלן טמא מת עושה מדף ויענו הכהנים ויאמרו יטמא לא השיבו אותו כראוי שאין טמא מת עושה מדף רבי תנחומא רבי פינחס בשם רבי לוי על החמישי בקודש שאלן הן ישא איש בשר קודש בכנף בגדו כנף תחילה ובשר קודש שני לחם ונזיד שלישי יין ושמן רביעי ומאכל חמישי שאלן וכי יש חמישי בקודש ויענו הכהנים ויאמרו לא השיבו אותו כראוי שאין חמישי בקודש ולמה הוא מקללן כאינש דבעי עילה על חבריה וביתא מה איכפה ליה ויאמר ואשר יקריבו שם טמא הו' כיי דמר ר' סימון בר זביד גולגולתו של ארנן היבוסי מצאו תחת המזבח תני אמר רבי יוסי מניין לרביעי בקודש שהוא פסול ודין הוא מה אם מחוסר כיפורים שאינו אוכל בתרומה הרי הוא פסול בקודש שלישי שהוא פסול בתרומה אינו דין שיפסול בקודש הרי למדנו לשלישי מן הכתוב ולרביעי מקל וחומר התיב רבי יוחנן האוכל הבא מחמת טבול יום יוכיח שהוא פוסל בתרומה ואינו פוסל בקודש רבי חייה בשם רבי יוחנן אתייא דרבי יוסי כשיטת רבי עקיבה רבו כמה דרבי עקיבה אמר יטמא יטמא דבר תורה כן רבי יוסי אמר יטמא יטמא דבר תורה רבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינה לית ר' יוסי צריך להדין קל וחומר קריי דרש ר' יוסי והבשר אשר יגע זה שני שנגע בראשון בכל טמא זה שלישי שנגע בשני לא יאכל סוף טמא לא יאכל עד כדון באוכלין שניטמו באויר כלי חרש שניטמא בשרץ אוכלין עצמן שניטמאו בשרץ מניין ודין הוא מה אם הכלים שאינן מטמאין מאויר כלי חרש שניטמא בשרץ הרי הן מטמאין כשרץ לטמא אוכלין עד כדון כרבי עקיבה כרבי ישמעאל תני רבי ישמעאל והבשר אשר יגע בכל טמא וזה ראשון שנגע בכל טמא לא יאכל לרבות את השיני השלישי מניין ודין הוא ומה אם טבול יום שאינו פסול בחולין הרי הוא פוסל בתרומה שני שהוא פוסל בחולין אינו דין שיפסול בתרומה רביעי בקודש מניין ודין הוא מה אם מחוסר כיפורים שאינו פוסל בתרומה הרי הוא פוסל בקודש שלישי שהוא פוסל בתרומה אינו דין שיפסול בקודש הא למדנו לראשון ולשני מן הכתוב ולשלישי מן הדין ולרביעי מקל וחומר דנין לו בין מן הדין שיהא הכל משועבד להלכה שיהא השלישי פוסל בתרומה והרביעי בקודש
ג בו ביום דרש ר' עקיבה ומדות' מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפיים באמה ומקרא אחר או' מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב אי איפשר לומר אלף אמה שכבר נאמר אלפיים אמה ואי איפשר לומר אלפיים אמה שכבר נאמר אלף אמה ולמה נאמר אלף ולמה נאמר אלפיים אלא אלף אמה מגרש ואלפיים אמה תחום שבת רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי או' אלף אמה מגרש ואלפיים שדות וכרמים הלכה ה' בו ביום דרש רבי עקיבה ומדותם מחוץ לעיר וגומ' רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אלפיים אמה תחום ערי הלוים צא מהן אלף אמה מגרש נמצא רביע מגרש והשאר שדות רבי ירמיה רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב רביע מאלף אמר רבי יצחק ואפילו תימר רביע מכל צד רביע הוא מאן דמרבע ארבע גרבין בעי אשית תיסר רבי מנא משער כהדא לבנה רבי אבין משער כהדא רצועה רבי אושעיה משער כהדא דסיקרין אמר רבי יוסי בי ר' בון חמשין על חמשין בית סאה מאת על מאת בית ארבעת סאין כהדא ריש גלותא איטלק עילוי חד טריקלין ארבעין על ארבעין דימליניה חיטין אתא לגבי רב הונא אמר ליה פייסון דיסבון מינך עשרין על עשרין כדון ועשרין על עשרין בתר זמן ואת מיתגר פלגא רבי בא בשם רב יהודה רבי זעירא בשם רבי עוקבא אין מקדדין אלא בחבל של חמשים אמה רבי זעירא בשם רב חסדיי אין מקדדין לא בערי הלוים ולא במקום עריפה בנחל ניחא כמאן דאמר אלף אמה מגרש ואלפיים אמה תחום שבת ברם כמאן דמר אלף אמה מגרש ואלפיים אמה שדות וכרמים כלו' למדו תחום שבת לא מערי הלוים לעיקר אין מקדדין ולטפילה מקדדין ומניין שלא היו קוברין בערי הלוים רבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינה ומגרשיה' יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חייתם לבהמתם ולחייתם ניתנו ולא ניתנו לקבורה
ד בו ביום דרש ר' עקיבה אז ישיר משה ובני ישר' את השירה הזאת ליי' ויאמרו לאמר שאין ת"ל לאמר ולמה נאמר לאמר אלא שהיו ישראל עונין אחריו של משה על כל דבר ודבר כקורין את ההלל אשירה ליי' כי גאה גאה לכך נאמר לאמר רבי נחמיה אומר כקורין את שמע היו קורין לא כקורין את ההלל הלכה ו' בו ביום דרש רבי עקיבה אז ישיר משה וגו' לקטן שהוא מקרא את ההלל בבית הספר והן עונין אחריו על כל דבר ודבר משה אמר אשירה והן עונין אחריו אשירה משה אמר עוזי והן אומ' עוזי רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר לגדול שהוא מקרא את ההלל בבית הכנסת והן עונין אחריו דבר ראשון משה אמר אשירה והן עונין אשירה משה אמר עזי והן עונין אחריו אשירה רבי יוסי הגלילי אומר בשעה שהיו אבותינו בים היה מוטל עולל על ברכה של אמו ותינוק יונק משדי אמו וכיון שראו את השכינה הגביה עולל את ראשו מברכה של אמו ושומט התינוק את פיו מדדה של אמו אף הן פתחו את פיהן בשירה ובשבח ואמרו זה אלי ואנויהו רבי מאיר אומר אפילו עוברין ממעי אימותיהן היו אומ' שירה שנאמר במקהלות ברכו אלהים יי' ממקור ישראל רבי נחמיה אמר בשעה שעלו אבותינו מן הים ראו פיגרי אנשים חטאים שהיו משעבדין בהן בפרך בעבודה קשה וכולם פגרים מתים מושלכים על שפת הים ביקשו לומר שירה ושרת עליהן רוח הקודש ואפילו קטן שבישראל היה אומר שירה כמשה הדא היא דכתיב ויזכר ימי עולם משה עמו איה המעלם מים את רועה הצאן אין כתיב כאן אלא את רועה צאנו מלמד שעשה כולם רועים מה תלמוד לומר לאמר לאמר לדורות רבי אבהו בשם ר' יוסי בי רבי חנינה כהדין פסוקא משה אמ' אשירה והן עונין אחריו אשירה ליי' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים משה אמ' עזי וזמרת והן עונין אחריו עזי וזמרת יה כתיב בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם אתנדבו ראשי עם כשהקב"ה עושה להן ניסים יהו אומרי' שירה התיבון הרי גאולת מצרים שנייא היא שהיא תחילת גאולתן התיבון הרי גאולת מרדכי ואסתר שנייא היא שהיו בחוצה לארץ ואית דבעי מימר מרדכי ואסתר משונאיהן נגאלו לא נגאלו מן המלכות
ה בו ביום דרש רבי יהושע בן הורקנוס שלא עבד איוב את המקום אלא מאהבה שנאמ' הן יקטליני לו אייחל עדיין הדבר שקול לו אני מצפה או איני מצפה לו תלמוד לומר עד אגוע לא אסיר תומתי ממנו לימד שמאהבה עשה הלכה ז' בו ביום דרש רבי יהושע בן הורקנוס כו' תני בשם רבי יהודה חי אל הסיר משפטי ושדי המר נפשי שאין אדם נודר בחייו של מלך אלא אם כן אוהבו משום רבי נתן אמרו גם הוא לי לישועה כי לא לפניו חנף יבוא כתוב אחד אומר ואהבת את יי' אלהיך וכתוב אחר אומ' את יי' אלהיך תירא ואותו תעבוד עשה מאהבה ועשה מיראה עשה מאהבה שאם באתה לשנוא דע שאת אוהב ואין אוהב שונא עשה מיראה שאם באתה לבעט אין ירא מבעט שבעה פרושין הן פרוש שיכמי פרוש ניקפי פירוש קיזיי פרוש מנכייה פרוש אדע חובתי ואעשנה פרוש יראה פרוש אהבה פרוש שכמי טעין מצותיה על כתפיה פרוש ניקפי אקיף לי ואנא עבד מצוה פרוש קיזיי עביד חדא חובה וחדא מצוה ומקזז הדא עם הדא פרוש מנכייה מאן דית לי מה אנא מנכי עביד מצוה פרוש אדע חובתי ואעשנה איידי חובתא עבדית דנעביד מצוה דכוותה פרוש יראה כאיוב פרוש אהבה כאברהם אין לך חביב מכולן אלא פרוש אהבה כאברהם אברהם עשה יצר רע טוב ומה טעמא ומצאת את לבבו נאמן לפניך אמר רבי אחא והפשיר עמו וכרות עמו הברית אבל דוד לא היה יכול בו והרגו בלבבו מה טעמא וליבי חלל בקרבי רבי עקיבה הוה מיתדין קומי טונוסטרופוס הרשע אתת ענתה דקרית שמע שרי קרי וגחך אמר ליה סבא סבא או חרש את או מבעט בייסורין את אמ' ליה תיפח רוחיה דההוא גברא לא חרש אנא ולא מבעט בייסורין אנא אלא כל ימיי הייתי קורא את הפסוק הזה ואהבת את יי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך רחמתיה בכל לבי ורחמתיה בכל ממוני ובכל נפשי לא הוות בדיקה לי וכדון דמטת לי בכל נפשי ואתת ענתה דקרית שמע ולא אפלגית עליה בגין כן אנא קרי שמע וגחך נחמיה עמסוני שימש את רבי עקיבה עשרים ושתים שנה הוא היה אומר אתים גמין ריבויין אכין ורקין מיעוטין אמר ליה מהו דין דכתיב את יי' אלהיך תירא וגו' אמר ליה אותו ואת תורתו
ו אמר רבי יהושע מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי שהיית דורש כל ימיך שלא עבד איוב את המקום אלא מיראה שנאמר איש תם וישר וירא אלהים וסר מרע והרי יהושע תלמיד תלמידך לימד שמאהבה עשה הלכה ח' אמר רבי יהושע מי יגלה עפר מעיניך רבי יוחנן בן זכיי כו' אימתי היה איוב רבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא בימי אברהם אבינו היה הדא היא דכתיב איש היה בארץ עוץ איוב שמו וכתיב את עוץ בכורו רבי אבא אמר בימי אבינו יעקב ודינה היתה אשתו הדא היא דכתיב כדבר אחת הנבלות תדברי וכתיב כי נבלה עשה בישראל רבי לוי אמר בימי השבטים היה הדא היא דכתיב אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם רבי יוסי בן חלפתא אמר בירידתן למצרים היה ובעלייתן מת משל לרועה שבא זאב ונזדווג לצאנו מה עשה העמיד תייש אחד לנגדו הדא היא דכתיב יסגיריני אל אל עויל ועל ידי רשעים ירטני תני רבי ישמעאל איוב מעבדי פרעה היה ומגדולי פמילייא שלו היה הדא היא דכתי' הירא את דבר יי' וגו' וכתיב ביה איש תם וישר וירא אלהים וסר מרע רבי יוסי בר יהודה אומר בימי שפוט השופטים היה הדא היא דכתיב הן אתם כולכם חזיתם ולמה זה הבל תהבלו חזיתם מעשה דורי שהיו נוטלין מעשר בגרנות אהבת אתנן על כל גרנות דגן רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן בימי מלכת שבא היה שנאמר ותפל שבא ותקחם רבי נתן אמר בימי כשדים היה שנאמר כשדים שמו שלשה ראשים רבי יהושע בן קרחה אמר בימי אחשורוש היה שנאמר יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה וכתיב ולא נמצא נשים כבנות איוב רבי יהושע בן לוי אמר מעולי גולה היה ר' יוחנן אמר מעולי גולה היה וישראל היה לפום כן רבי יוחנן למד ממנו הילכות אבל ויקם איוב ויקרע את מעילו רבי יהודה בן פזי בשם רבי יוחנן מיכן שאבל צריך לקרוע מעומד תני רבי חייה היה לי בעולמי גוי אחד צדיק ונתתי לו שכרו ופטרתיו מעולמי רבי שמעון בן לקיש אמר איוב לא היה ולא עתיד להיות מחלפה שיטתיה דר' שמעון בן לקיש תמן אמר רבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא בימי אברהם אבינו היה והכא הוא אמר הכין אלא הוא היה וייסורין לא היו ולמה נכתבו עליו אלא לומר שאילולי באו עליו היה יכול לעמוד בהן דרש רבי עקיבה ויחר אף אליהוא בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם אליהוא זה בלעם בן ברכאל שבא לקלל את ישראל ובירכן ולא אבה יי' אלקיך לשמוע אל בלעם הבוזי שהיתה נבואתו בזויה נופל וגלוי עינים ממשפחת רם מן ארם ינחיני בלק אמר לו רבי אלעזר בן עזריה אין הוא הוא כבר כסה עליו המקום ואין לית הוא עתיד להתוכח עמך אלא אליהוא זה יצחק בן ברכאל בן שבירכו האל שנאמר ויברכהו יי' הבוזי שביזה כל בתי עבודה זרה בשעה שנעקד על גבי המזבח ממשפחת רם בן אברם משה כתב חמשה סיפרי תורה וחזר וכתב פרשת בלק ובלעם וכתב ספרו של איוב איש תם וישר וירא אלהים וסר מרע אמר רבי תחליפא קיסריא שהיה וותרן אמר ליה רבי זעירא ומאן דלית הוא וותרן לית הוא כשר אלא שהיה מוותר על קללתו הדרן עלך כשם שהמים
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.