א הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאו בגדים משלם כשעת הגזילה גזל פרה מעוברת וילדה ורחל טעונה וגזזה משלם דמי פרה מעוברת לילד ודמי רחל טעונ' להיגזז גזל פרה ועיברה אצלו וילדה ורחל ונטענה עמו וגזזה משלם כשעת הגזילה זה הכלל כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה הגוזל עצים ועשאן כלים כו' הכא את מר ליבון כשינוי והכא את מר אין ליבון כשינוי הן דתימר ליבון כשינוי בשעשאו צופים והן דתימר אין ליבון כשינוי בשהניחו כמות שהוא מצינו ליבון בלא צופים שמא יש צופים בלא ליבון אמר רבי יודן קל הוא שהיקלו בגזלן שישלם כשעת הגזילה גזל שלח וליבנו אית לך מימר בשעשאו צופים עוד קל הוא שהיקלו בגזלן שיהא משלם כשעת הגזילה גזל מריש ובנאו בבירה בית שמאי אומרים יקעקע כל הבירה כולה ויתנינו לו ובית הלל אומר יתן לו דמיו מפני תקנת שבים ירד לחרבה ובנייה שלא ברשות שמין לו וידו על התחתונה בנייה ברשות שמין לו וידו על העליונה ביקש ליטול אבניו ועציו אין שומעין לו רבי יעקב בר אחא בשם רבי יהושע בן לוי משום יישוב ארץ ישראל רב נחמן בר יצחק שאל אילו מי שנכנס לחורבתו של חבירו ופירק חבילתו לשעה וביקש ליטלו שמא אין שומעין לו כיון דשמע דמר רבי יעקב בר אחא משום יישוב ארץ ישראל אמ' האמירה אלא בנה במקום שאין ראוי לבנות ונטע במקום שאינו ראוי ליטע רב אמר שמין לו אלא שמערימין עליו ליכנס לשם בימות החמה ובימות הגשמי' אמר לו הא תניתה שמין לו וידו לתחתונ' אמר ר' זירא הדא אמרה גזל שמינה והכחישה מחזיר לו את השומן אמר רב חסדא הדא אמרה גזל כחושה והשמינה מחזירה בעיינה מפני שעיברה אצלו וילדה משלם כשעת הגזילה מאן תניתה ר' יעקב דתני זה הכלל שהיה רבי יעקב אומר כל גזילה שהיא קיימת בעיניה ולא נישתנית מברייתה אומר לו הרי שלך לפניך והגנב לעולם משלם כשעת הגניבה
ב גזל בהמה והזקינה עבדים והזקינו משלם כשעת הגזילה רבי מאיר אומר יאמר לו בעבדים הרי שלך לפניך הלכה ב' גזל בהמה והזקינה כו' רב הונ' אמ' בשגזל עגל ונעשה שור אבל גזל שור והזקין או' לו הרי שלך לפניך שמואל אמ' אפי' גזל עגל ונעשה שור או' לו הרי שלך לפניך תני רב קרנא ואפי' גזל עגל ונעשה שור וטבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' עגל אמ' אבוי דשמואל בר אמי בשם רב יהודה הלכה כר' מאיר
ג גזל מטבע ונסדק פירות והרקיבו יין והחמיץ משלם כשעת הגזילה מטבע ונפסל תרומה ונטמאת חמץ ועבר עליו הפסח בהמה ונעברה בה עבירה או שנפסלה מעל גבי המזבח או שהיתה יוצאה ליסקל אומר לו הרי שלך לפניך הלכה ג' גזל מטבע ונסדק כו' רב הונא אמר בשפסלתו מלכות שמואל אמר בשנסדק ודאי רבי יודה בן פזי בשם רבי יוסי בר חנינה והן שהרקיבו מן הכנימה אבל אם הרקיבו מתולעת כבריאין הן רב הונא אמר בשפסלתו מלכות אומר לו הרי שלא לפניך רבי יודן לא נחית לבית וועדא קם עם רבי מנא אמר ליה מה חידות הוה לכון בבי מדרשא יומא דין אמר ליה מילה פלן אמר ליה ולאו מתניתא היא תרומה וניטמאת אמר ליה תיפתר בשניטמאת מאיליה ולית שמע מינה כלום חילפיי אמר נשבע לו קודם הפסח אחר הפסח משלם לו חמץ יפה אמר רבי מנא אזלית לקיסרין ואשכחית לרבי חזקיה דדריש לה משום דר' יעקב בר אחא אין אית בר נש פליג על חילפיי שאין משלם חמץ יפה הכל מודין בחמץ שמשלם חמץ יפה
ד נתן לאומנין לתקן וקילקלו חייבין לשלם נתן לחרש שידה תיבה ומגדל לתקן וקילקל חייב לשלם הבנאי שקיבל עליו את הכותל לסותרו ושיבר את האבנים או שהזיק חייב לשלם היה סותר מצד זה ונפל מצד אחר פטור ואם מחמת המכה חייב הלכה ד' נתן לאומנין לתקן וקילקלו כו' רב הונא אמר והוא שקבע בו מסמר האחרון כדי לזכות לכליו
ה נתן צמר לצבע והקדיחה היורה נותן לו דמי צמרו צבעו באור אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את היציאה ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו את השבח ו' לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום רבי מאיר אומר נותן לו דמי צמרו רבי יהודה אומר אם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו את השבח הלכה ה' נתן צמר לצבע רב הונא אמר שהקדיחו סממנין אבל הקדיחה יורה אומר לו הרי שלך לפניך שמואל אמר אפילו הקדיחו סממנין אומ' לו הרי שלך לפניך מהו אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו ההוצאה בר נש דיהב לחבריה חמשה מיני עמר וחמשה מיני סממנין ועשרה מנוי אגריה אמ' ליה ציבעיה סומק וצבעי אוכם אמ' ליה אילו צבעתיה סומק הוה טב עשרים וחמשה מנוי וכדו דצבעתיה אוכם לית הוא טב אלא עשרין מנוי את אובדת דידך אנא לא אובד דידי אמר רבי יונה ותשמע מינה בר נש דיהב לחבריה שמנה דינרין דזבין ליה חיטין מטיבריה וזבן ליה מציפורי אמ' ליה אילו זבנת לי מטיבריא הוון עשרין וחמשה מודיי כדון דזבנת מציפורי ליתנון אלא עשרין מודיי את אובדת דידך אנא לא אובד דידי תני הנותן מעות לחבירו ליקח לו חטים ולקח לו שעורים אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו ותני חורן אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לשניהן מאי טעמא דרבי יודן שלא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות ולמה אין חולק עמו שאסור ליהנות מחבירו מעתה אפילו אמר לו ליקח לו חטים ולקח לו חטים לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות ובשעה שאמ' לו ליקח חטי' ולקח לו שעורים לא נתכוון מוכר לזכות אלא ללוקח וקיים מה בידיה אמר רבי נסא בשע' שקיים שליחותו לא נתכוון המוכר לזכות לבעל המעות לא קיים שליחותו נתכוון לזכות ללוקח ולמה חולק עמו אמ' הואיל ובאת לו הנייה מתחת ידו אף הו' חולק עמו התיב רבי שמואל בר בא קומי רבי יוחנן והתנינן אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך עצמו אין לו בכסות אשתו ובניו אמר לו עלת על דעתו לומר בכסות אשתו ובניו והתנינן ערכי עלי כיון שאמר ערכי עלי לא קבע לעצמו אלא נ' סלע האומר ערכי עלי על מנת שלא לסדר מה שעל אשתי ובניי רבי נסא בשם ר' בון בר חייה האומ' ערכי עלי על מנת שלא לסדר מחפץ פלו' אין מסדרין לו מאותו החפץ רב הושעי' בשם שמואל בר אבא זאת אומרת שאין שמין ערכין מן המטלטלין דבר תורה אלא מדבריהן
ו הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי לא יתן לא לבנו ולא לשולחו אבל נותן הוא לשליח בית דין ואם מת יחזיר ליורשיו ח' נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומ' מחל לו את הקרן ולא מחל לו את החומ' מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות שוה פרוטה בקרן אינו צריך לילך אחריו ט' נתן לו את החומש ולא נתן לו את הקרן מחל לו על החומש ולא מחל לו על הקרן מחל לו על זה ועל זה חוץ משוה פרוטה בקרן הרי זה צריך לילך אחריו י' נתן לו את הקרן ונשבע לו על החומש הרי זה משלם חומש על חומש עד שיתמעט הקרן משוה פרוטה וכן בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו או מצא אבידה וכחש בה ונשבע על שקר הרי זה משלם קרן וחומש ואשם הלכה ז' הגוזל את חבירו שוה פרוטה כו' כיני מתניתא עד שיתמעט חומש האחרון פחות משוה פרוטה אמר רבי יונתן בנתינת החומש נעשה חומש קרן לא אתיא אלא בשעת עדים ובשעת הקרבן
ז י"א איכן פקדוני אמר לו אבד משביעך אני ואמ' אמן והעדי' מעידין אותו שאכלו משלם את הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם י"ב איכן פקדוני אמר לו נגנב משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין אותו שגנבו משלם תשלומי כפל הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם י"ג הגוזל את אביו ונשבע לו ומת הרי זה משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו אם אינו רוצ' או שאין לו לווה ובעלי החוב באין ונפרעין הלכה י"א איכן פקדוני ואמר לו אבד כו' תני אין מקבלין פיקדון מנשים ועבדים וקטנים קיבל מאשה יחזיר לה מתה יחזיר לבעלה מעבד יחזיר לו ואם מת יחזיר לרבו מקטן יחזיר לו מת יחזיר לאביו ועושה בהן סגולה וכולן שאמרו בשעת מותן יינתנו לפלוני שהן שלו יעשה פירוש לפירושו רבי זבידא בשם רבי בא בר ממל ובלבד בעדים כהדא איתת דרבי בא בר חנה מי דמכא אמרה אהן קידושא דברתי והוא אמר לית הוא אלא דידי אתא עובדא קומי רב אמר אין אדם מצוי לשקר בשעת מיתה
ח י"ד האומר לבנו קונם שאתה נהנה לי אם מת יירשנו בחיי ובמותי אם מת לא יירשנו ויתן לבניו או לאחיו ואם אין לו לווה ובעלי החוב באין ונפרעין הלכה י"ד האומר לבנו קונם שאת נהנה לי כו' אמר רבי ירמיה חמי היך תנינן הכא האומר לבנו קונם שאת נהנה לי אם מת יירשנו בחיי ובמותי אם מת לא יירשנו והתני בחיי אם מת יירשנו במותי אם מת יירשנו בחיי ובמותי אם מת לא יירשנו מה בין אהן דמר חדא חדא להן דמר תרתי תרתי רבי ירמיה ורבי יוסי בן חנינה תריהון אמרין קונם לבית זה שאיני נכנס בחיי ובמותי כיון שאמר לבית זה אסרו עליו בין בחיים בין לאחר מיתה אמר רבי יוסי תנינן בנזקין מה דלא תנינן בנדרין קונם הניית נכסיי אילו עלי בחיי ובמותי כיון שאמ' אילו אסרן עליו בין בחיים בין לאחר מיתה
ט ט"ו הגוזל את הגר ונשבע לו ומת הרי זה משלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח שנ' ואם אין לאיש גואל להשיב האשם וגו' היה מעלה את הכסף ואת האשם ומת הכסף יינתן לבניו והאש' ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה נתן את הכסף לאנשי משמר ומת אין היורשין יכולין להוציא מידן שנאמר איש אשר יתן לכהן לו יהיה הלכ' ט"ו הגוזל את הגר כו' חילפיי ורבי יוסי בר חנינה אמר דרבי יוסי הגלילי היא דדרש רבי יוסי הגלילי במה הכתוב מדבר בגוזל את הגר ונשבע לו ומת שמשלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח ואם אין לאיש גואל הטעון כפרה חייב יצא זה שאין טעון כפרה דרש רבי עקיבה כשבא מזופרין במה כתוב מדבר בגוזל את הגר ונשבע לו ומת שמשלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח שנאמר ואם אין לאיש גואל וגו' אין לך אדם בישראל שאין לו גואל אלא זה הגר רב וריש לקיש אמר רבי עקיבה היא דאמר תושב אשמה בכל מקום
י י"ו נתן את הכסף ליהויריב ואשם לידעיה יצא אשם ליהויריב וכסף לידעיה אם קיים האשם יקריבוהו בני ידעיה ואם לאו יחזור ויביא אשם אחר שהמביא גזילו עד שלא הביא אשמו יצא אשמו עד שלא הביא גזילו לא יצא נתן את הקרן ולא נתן את החומש אין חומש מעכב הלכה י"ו נתן את הכסף ליהויריב כו' רבי חזקיה אמר בשתי שבתות פליגין רבי יוסי אמר בשבת אחת מאן דמר בשתי שבתות נתן את הכסף ליהויריב במשמר ידעיה ואשם לידעיה במשמר יהויריב יצא רבי אומר אם כדברי רבי יודן אם הקריבו בני יהויריב את האשם לא נתכפר להן אלא יוליך את הכסף מבני ידעיה אל בני יהויריב ויקריבו בני יהויר' את האש' ויתכפר להן זאת אומר אנשי משמר שזכו במשמר שלא בשבתן מוציאין אותו מידן מאן דמר בשבת אחת פליגין נתן את הכסף ליהויריב במשמר ידעיה אשם לידעיה במשמר יהויריב לא יצא כו' זאת אומרת אנשי משמר שזכו בקרבן בשבתן אין מוציאין אותן מידן ואם עיבר משמר בני יהויריב כיני מתניתא ואם היה שעיבר לאחר ימים זכו בני יהויריב את האשם לא נתכפר להן אלא יוליך את הכסף מבני ידעיה אצל בני יהויריב ויקריבו בני יהוידע את האשם ויתכפר להן זאת אומרת אנשי משמר שזכו בקרבן בשבתן נתעצלו ולא הקריבוהו מוציאין אותן מידו הדרן עלך הגוזל עצים
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.