א כהן גדול דן ודנין אותו מעיד ומעידין אותו חולץ וחולצין לאשתו ומייבמין לאשתו אבל הוא אינו מייבם מפני שהוא אסור באלמנה מת לו מת אינו יוצא לאחר המיטה אלא הן ניכסין והוא נגלה הן ניגלין והוא נכסה ויוצא עמהן עד פתח העיר דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר אינו יוצא מן המקדש שנאמר ומן המקדש לא יצא כהן גדול דן ודנין אותו כו' ניחא דן דנין אותו וימנה ליה אנטלר הגע עצמך שנפלה לו שבועה ואנטלר בשבועה דיני ממונות שלו בכמה בשלשה ועשרים נישמעינה מהדא אין מלך יושב בסנהדרין ולא מלך וכהן גדול יושבין בעיבור רבי חנינה ורבי מנא חד אמר אין מלך יושב בסנהדרין מפני החשד ולא בעיבו' מפני החשד ולא מלך וכהן גדול יושבין בעיבור שאין כבוד המלך לישב בשבעה תא חמי בשבעה אין כבודו לישב לא כל שכן בשלשה הדא אמרה דיני ממונות שלו בעשרים ושלשה אמ' ר' לעז' כהן גדול שחטא מלקין אותו ואין מעבירין אותו מגדולתו אמ' ר' מנא כתיב כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני יי' כביכול מה אני בקדושתי אף אהרן בקדושתו ר' חנינה כתובא ר' אחא בשם ריש לקיש כהן גדול שחטא מלקין אותו אין תימר בעשרים ושלש' נמצאת עלייתו ירידתו וריש לקיש אמר נשיא שחטא מלקין אותו בבית דין של שלשה מה מחזרן ליה אמר רבי חגיי משה אין מחזרין ליה די קטל לון שמע רבי יודן נשייא וכעס שלח גנתון למיתפוס לריש לקיש טרפון ערק לדא מוגדלא ואית דמרין להדא כפר חיטיא למחר סלק רבי יוחנן לבית וועדא וסלק ר' יודן נשייא לבית וועדא אמר ליה למה לית מרי אמר לן מילה דאורייא שרי טפח בחדא ידיה אמר ליה ובחדא טפחין אלא אמר ליה לא ולא בן לקיש לא אמר ליה אלא אני מפתחה אמר ליה בהדא מגדלא אמר ליה למחר אנא ואת ניפוק לקדמיה שלח רבי יוחנן גבי ריש לקיש עתיר לך מילה דאורייא דנשייא נפיק לקדמך נפק לקדמון ומר דיגמא דידכון דמייא לבירייתבון כד אתא רחמנא למיפרוק ית ישראל לא שלח לא שליח ולא מלאך אלא הוא בעצמו דכתיב ועברתי בארץ מצרים הוא וכל דרגון דידיה אמר ליה ומה חמית מימר הא מילתא אמר לון מה אתון סברין מה דחיל מינכון הוינא מנע אולפניה דרחמנא דמר רבי שמואל בר רב יצחק אל בני כי לא טובה השמועה רבי לעזר בשם כהנא למעלן למעלן מקנה שפה למטן למטן מקנה שפה רבי יוחנן אמר למטן ממש רבי יוחנן סלק למבקרה לרבי חנינה גו איסטרטה שמע דדמך אמר שלח ואייתי מנוי טבייא דשובתא ובזעיה רבי יוחנן פליג על רבי יודן בתרתי ואתייא דרבי לעזר בשם כהנא כרבי יודה ואי כרבי יודה לא יפרוס כל עיקר לא אתייא דלא אלא על אביו ועל אמו כרבי מאיר דתני על כל המתים אין מבדיל קנה שפה אלא על אביו ועל אמו דברי רבי מאיר רבי יודן אומר כל קרע שאינו מבדיל קנה שפה הרי זה קרע של תפלות מאי כדון חומר הוא בכהן גדול שיהא מבדיל קנה שפה כהן גדול מקריב אונן ולא אוכל דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר כל אותו היום ר"ש אומר גומר כל העבודה שיש בידו ובא לו בין רבי מאיר לר"ש חדא בין רבי יודה לר"ש חדא בין רבי מאיר לרבי יודה הכנסה רבי יעקב בן דסאי מפסיק ביניהון רבי מאיר אומר היה בפנים היה יוצא היה בחוץ היה נכנס רבי יהודה אומר היה בפנים היה נכנס היה בחוץ לא היה נכנס רבי שמעון אומר גומר כל העבודה שיש בידו ובא לו רבי יוסי בי רבי בון בשם רב הונא מתניתא לריש לקיש ומן המקדש לא יצא עמהן אין יוצא יוצא הוא אחריהן הן ניכסין והוא נגלה ויוצא עמהן עד פתח העיר דברי רבי מאיר רבי יודן אומר אינו יוצא מן המקדש שנאמר ומן המקדש לא יצא יצא לא היה חוזר רבי אבהו בשם רבי לעזר אין אנינה אלא למת בלבד דכתיב ואנו ואכלו פתחיה התיב חייה בר אדא והכתיב ואנו הדייגים אמר רבי חנינה כיני מתנית' שאין אנינת טומאה אלא למת בלבד תני אי זו היא אנינה משעת מיתה עד שעת קבורה דברי רבי וחכמים אומרים כל אותו היום אשכחת מר קולת וחומרת על דעתיה דרבי קולת וחומרת על דעתיה דרבנן מה מפקה מביניהון מת ונקבר בשעתו על דעתיה דרבנן אסור כל אותו היום על דעתיה דרבי אינו אסור אלא אותה שעה בלבד מת ונקבר לאחר ג' ימים על דעתיה דרבנן אסור כל אותו היום על דעתיה דרבי אסור עד שלשה ימים אתא רבי אבהו בשם רבי יוחנן ורב חסדא תרויהון מרין מודה רבי לחכמים שאין אסור אלא אותו היום בלבד כהדא דתני רבי אומר תדע לך שאין אנינות לילה תורה שהרי אמרו אונן טובל ואוכל פסחו לערב והרי אמרו אנינות תורה רבי יסא ברבי בון בשם ר' חונה תיפתר שנקבר בדמדומי חמה
ב וכשהוא מנחם את אחרים דרך כל העם עוברין זה אחר זה והממונה ממצעו בינו לבין העם כשהוא מתנחם מאחרים כל העם אומרים לו אני כפרתו והוא אומ' להן תתברכו מן השמים וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל הלכה ב' וכשהו מנחם את אחרים כו' הדא אמרה ספסל אין בו משום כפיית המיטה כהן גדול חייב בכפיית המיטה תני אין מוציאין את המת סמוך לקרית שמע אלא אם כן הקדימו שעה אחת או איחרו שעה אחת כדי שיקראו ויתפללו והתנינן קברו את המת וחזרו תיפתר באינון דהוון סברין דאית בה ענה ולית בה ענה תני ההספד וכל העסוקין בהספד מפסיקין לקרית שמע ולא לתפילה מעשה היה והפסיקו רבותינו לקרית שמע ולתפילה והתנינן אם יכולין להתחיל ולגמור מתניתא ביום ראשון מה דתני ביום שני אמר ר' שמואל בר אבדומא זה שנכנס לכנסת ומצאן עומדין לתפילה אם יודע שיכול לגמו' עד שלא יתחיל שליח ציבור לענות אמן יתפלל ואם לאו אל יתפלל באי זה אמן אמרו תרין אמורין חד אמר של האל הקדוש וחד אמר של שומע תפילה בחול תני רבי יהודה אומר היו כולן עומדין בשורה משום כבוד חייבין משום אבל פטורין ירדו לספד הרואין פנים פטורין ושאין רואין פנים חייבין והדא דתנינן כשמנחם אחרי' כל העם עוברין זה אחר זה והממונה ממצעו בינו לבין העם כמשנה הראשונ' והא דתנינן הפנימין פטורין והחיצונין חייבין כמשנה הראשונה אמר רבי חנינה בראשונה היו משפחות עומדות והאבילין עוברין משרבת תחרות בציפרין התקין רבי יוסי שיהו משפחות עוברות והאבילים עומדין אמר רבי שמואל דסופפתה חזרו הדברים ליושנן
ג מלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו לא חולץ ולא חולצין את אשתו לא מייבם ולא מייבמין את אשתו רבי יהודה אומר אם רצה לחלוץ ולייבם זכור לטוב אמרו לו אם רצה אין שומעין לו ואין נושאין את אלמנתו רבי יהודה אומר נושא הוא המלך אלמנתו של מלך שכן מצינו בדוד שנשא אלמנתו של שאול שנאמר ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדונך בחיקך הלכה ג' מלך לא דן ולא דנין אותו כו' לא דן והכתיב ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ות מר הכן אמור מעתה היה דן הדין זיכה הזכיי וחייב החייב היה החייב עני נותן לו משלו נמצא עושה דין לזה וצדקה לזה רבי אומר היה דן וזיכה הזכיי וחייב החייב מעלה עליו המקום כילו עשה צדקה עם החייב שהוציא גזילה מידו ולא דנין אותו על שם מלפניך משפטי יצא רבי יצחק בשם רבי המלך וציבור נידונין לפניו בכל יום שנאמר לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו רבי יודן אומר אם רצה לחלוץ ולייבם זכור לטוב אמרו לו אם את אומר כן נמצאת פוגם כבוד המלך אין נושאין לא אלמנתו ולא גרושתו של מלך על שם ותהיינה צרורות עד יום מותן אלמנות חיות רבי יודה בר פזי בשם רבי יוחנן מלמד שהיה דוד מקלעתן ומקשטתן ומכניסן לפניו בכל יום ואו' ליצרו הרע תאבת' דבר האסור לך חייך שאני מתאיבך דבר המותר לך רבנין דקיסרין אמרין אסורות ממש היו ומה כלי הדיוט שנשתמש בהן הדיוט אסור למלך להשתמש בו כל המלך שנשתמש בהן הדיוט אינו דין שיהא המלך אסור לשמש בהן ר' יודן אומר נושא המלך אלמנת המלך שמצינו בדוד שנשא אלמנת שאול שנ' ואתנה לך את בית אדניך ואת נשי אדניך בחיקך זו רצפה ואביגיל ובת שבע שלשה בנים היו לחצרון דכתי' ובני חצרון ירחמאל ואת רם ואת כלובי הוא ירחמאל קדמוי אלא שנשא אש' גויה להתעטר בה דכתי' ותהי אשה אחרת לירחמאל ושמה עטר' היא אם אונם שהכניס' אנינה לתוך ביתו ורם הוליד את עמינדב ועמינדב הוליד את נחשון ונחשון הוליד את שלמה ושלמון הוליד את בועז ובועז נשא את רות הא נבל אתי מן דכלובי אמר נבל לית בישר' בר טבין סגין מישר' הדא היא דכתי' ואיש במעון ומעשהו בכרמל והאיש גדול מאד והו' כליבי דאתי מן כלובי וישמע דוד במדבר כי גוזז נבל ואמרתם כה לחי לקיומא ואתה שלום וגו' א"ר יוסטא בר שונם נעשו מחנה ויען נבל את עבדי דוד וגו' ומניין לדיני נפשות שמתחילין מן הצד תנא שמואל הזקן קומי רבי אחא ויאמר דוד לאנשיו וגו' ויעט בהם מהו ויעט בהם אפחין במילין ועתה דעי וראי מה תעשי ותפגוש אותם גילת שוקה והלכו לאורה ותפגוש אותם הוקרו כולם וחד אמר אך לשקר שמרתי וגו' משתין בקיר מה עיסקיה דכלבא משתין בכתלא אפילו על כלבא לינא חייס ותרא אביגיל את דוד וגו' א"ל מרי דוד אנא מה עבדית בניי מה עבדון בעיריי מה עבד אמר לה מפני שקילל מלכות דוד אמרה ליה ומלך אתה אמר לה ולא משחני שמואל למלך אמרה לו עדיין מוניטה דמרן שאול קיים ואני אמתך מלמד שתבעה לתשמיש מיד הוציאה כתמה והראת לו אמר לה וכי רואין כתמין בלילה אמרה ליה ולא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר כתמין אין רואין בלילה ודיני נפשות דנין בלילה אמר לה כבר נגמר דינו מבעוד יום אמרה לו ולא תהיה זאת לך לפוקה אמר רבי לעזר פיקפוקי דברים היה שם רבי לוי הוה עבר פרשתא והוה רבי זעירא מפקד לחברייא עלון ושמעון קליה דרבי לוי דרש דלית איפשר ליה דהוא מפקא פרשתא דלא ריבוון עאל ומר לון לא ושמע רבי זעירא ומר אוף באגדתיה אית ריבוון לפוקה פיקפוקי דברים היה שם א"ל כד תיפוק פקפוקתך יהו אומרים עליך שופך דמים את ולמכשול עון אתה עומד להיכשל באשת איש מוטב אחת ולא שתים עתידה רובה מן הדה מייתי לא תהא כדא ולשפוך דם עומד אתה למלוך על ישראל והן אומרים עליך שופך דמים היה והדא דתימר כל המקלל מלכות בית דוד חייב מיתה אדיין מחוסר כסא את וזכרת את אמתך מלמד שפקרה עצמה וכיון שפקרה עצמה פגמה הכתוב בכל קרייא את קרי אביגיל בר מהדין פסוקא ויאמר דוד לאביגל ברוך השם וגו' מבוא בדמים דם נידה ושפיכות דמים
ד מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטורין שלו רבי יהודה אומר אם רצה לצאת אחר המיטה יוצא שכן מצינו בדוד שיצא אחר מיטתו של אבנר שנאמר והמלך דוד הולך אחרי המיטה אמרו לו לא היה הדבר אלא לפייס וכשמברין אותו כל העם מסובין על האר' והו' מיסב על הדרגש הלכה ד' מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטורין שלו הדא אמרה דרגש יש בו משום כפיית המיטה המלך אינו חייב בכפיית המיטה אית תניי תני הנשי' מהלכות תחילה והאנשים אחריהם ואית תניי תני אנשים תחילה והנשים אחריהם מאן דמר הנשים תחילה שהן גרמו מיתה לעולם מאן דמ' האנשים תחילה מפני כבוד בנו' ישר' שלא יהו מביטין בנשי' והכת' והמלך דוד הולך אחרי המיטה אמרו לא היה דבר אלא לפייס מאן דהוה מפייס לנשייא הוה מפייס לגובריא ומאן דהוה מפייס לגובריא הוה מפייס לנשייא כתיב ויסב דוד וגו' מהו הריקים א"ר בא בר כהנא הריקים שבריקי' זו ארכסטס אמר' לו היום נגלה כבוד בית אבא אמרו עליו על בית שאול שלא ראו אותן לא עקב ולא גודל מימיהן הדא היא דכתיב ויבא אל גדרות הצאן רבי בון בר רבי לעזר גדר לפנים מגדר היה ויבא שאול להסך את רגליו הוה חמי ליה משלשל ציבחד ומסליק ציבחד אמר ארור מגע בהדין צניעה הדא דו מר ליה הנה היום הזה אשר ראו עיניך וגו' ואחס עליך אין כתוב אלא ותחס עליך צניעותך היא חסה עליך ויאמר דוד אל מיכל וגו' ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה שאינן אמהו' אלא אימהות ובמה נענשה ולמיכל בת שאול לא היה לה וולד והכתיב והששי יתרעם לעגלה אשתו אלא שגעת כעגלה ומתה אין לך אדם בישראל שביזה עצמו על המצות יותר מדוד מפני מה ביזה עצמו על המצות שהיו מביטין בארון ומתים דכתיב ויך באנשי בית שמש וגו' רבי חנינה ורבי מנא חד אמר ויך בעם שבעים איש זו סנהדרין וחמשים אלף שהיו שקולין כנגד חמשי' אלף וחד אמר ויך בעם שבעים איש זו סנהדרין וחמשים אלף מעם הארץ כתיב שיר המעלות לדוד יי' לא גבה לבי בשעה שמשחני שמואל ולא רמו עיני בשעה שהרגתי את גולית ולא הלכתי בגדולות בשעה שהעליתי בארון ובנפלאות ממני בשעה שהחזירוני למלכותי אלא אם לא שויתי ודוממתי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי כהן ינקא דנחית ממעי אימיה כן הוות נפשי עלי
ה ומוציא למלחמת הרשו' על פי בית דין של שבעי' ואחד ופורץ לו דרך ואין ממחין בידו דרך המלך אין לה שיעור וכל העם בוזזין ונותנין לפניו והוא נוטל חלק בראש הלכה ה' ומוציא למלחמת הרשות כו' דכתי' על פיו יצאו ועל פיו יבאו ופורץ לעשות לו דרך דכתיב נהגו לפני המקנה ויאמרו זה שלל דוד הוא היה עם דוד באפס דמים רבי יוחנן אמר בחקל סומקתה ור' שמואל אמר שמשם נפסקו דמים ופלשתים נאספים וגו' רבי יעקב דכפר חנן אמר עדשין היו אלא שהיתה ענבה שלהן יפה כשל שעורין אמר ר' לוי אילו הן הפלשתים שהיו באין זקופין כשעורין והולכין להן נמוכין כעדשין כתוב אחד אומר ותהי שם חלקת השדה מליאה שעורים וכתי' מליאה עדשים ר' שמואל בר נחמן אמר שנה אחת היתה ושתי שדות היו אחת שעורים ואחת עדשים פשיטא לי לאביד וליתן דמים דילמא פשיטא ליה לאביד שלא ליתן דמי' אי זה מהן יאבד ואי זה מהן יתן דמי' של עדשי' ושל שעורין אלא של עדשי' מאכל אדם ושל שעורין מאכל בהמ' של עדשי' אינה חייבת בחלה ושל שעורין חייבת בחלה עדשים אין עומר בא ממנה שעורים עומר בא ממנה ורבנין אמרי' שדה אחת ושתי שני' היו היה למד משל אשתקד ואין למדין משנה לחבירתה ויתיצבו בתוך החלקה ויצילוה כתוב אחד אומר ויצילוה וכתוב אחר אומר ויצילה אלא מלמד שהחזירה לבעליה והיתה חביבה עליו כשדה מליאה כרכום כתיב ויתאו דוד ויאמר מי ישקיני מים מבור בית לחם וגו' ר' חייה בר בא אמ' הלכה נצרכה לו ויבקעו שלשה ולמה שלשה שאין הלכה מתבררת פחות משלשה ולא אבה דוד לשתות לא אבה דוד שתיקבע הלכה על שמו ויסך אותם ליי' קבעה מסכת לדורות ופורץ לעשות לו דרך בר קפרא אמר חג היה וניסוך מים היה והיתר במה היה ויבקעו שלשה ולמה שלשה אחד הורג ואחד מפנה הרוגים ואחד מכניס צלוחית בטהרה כתוב אחד או' וינסך אותם ליי' וכתוב אחר אומר ויסך מאן דמר ויסך מסייע לרבי חייה בר בא מאן דמר וינסך מסייע לבר קפרא רבי הונא בשם רבי יוסי הילכות שבויים נצרכה לו רבי שמעון בר רבי אומר בניין בית המקדש נתאוה
ו לא ירבה לו נשים אלא שמנה עשרה רבי יהודה אומר מרבה הוא לו ובלבד שלא יהו מסירות את לבו רבי שמעון אומר אפילו אחת והיא מסירה את לבו הרי זה לא ישאנה אם כן למה נאמר ולא ירבה לו נשים דאפילו כאביגיל ז' ולא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו וכסף וזהב לא ירבה לו אלא כדי שיתן אפסנייא וכות' לו ספר תור' לשמו יוצא למלחמה והוא עמו נכנס והוא עמו יושב בדין והוא אצלו מיסב והוא כנגדו שנאמ' והית' עמו וקרא בו כל ימי חייו ח' אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשי' בשרביטו ואין רואין אותו ערום ולא כשהוא מסתפר ולא בבית המרחץ שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך הלכ' ו' לא ירבה לו נשים כו' רב כהנא אמר על שם הששי יתרעם לעגלה ומה כתי' תמן ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה לא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו על שם ויעקר דוד את כל הרכב וגו' וכסף וזהב לא ירבה לו אלא כדי ליתן אפסנייא רבי יהושע בן לוי אמ' ובלבד אפסנייא של שנה זו בלבד אמר ר' אחא אמר שלמה שלשה דברים שסחקה עליהן מידת הדין חיללתים לא ירבה לו נשים וכתי' והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבי שמעון בן יוחי אמר אהב ממש לזנות חנניה בן אחי רבי יהושע אומר על שם לא תתחתן בם רבי יוסי או' למושכן לדברי תורה ולקרבן תחת כנפי השכינה רבי ליעזר אומר על שם גם אותו החטיאו הנשים הנכריות אשכח תימר רבי שמעון בן יוחי וחנניה ור' ליעזר חדא ור' יוסי פליג על תלתיהון לא ירבה לו סוסים וכתי' ויהי לשלמה ארבעים אלף אוריות סוסים למרכב ושנים עשר אלף פרשים בטלנים היו וההדיוט מותר בכולן וכסף וזהב לא ירבה לו מאד וכתי' ויתן המלך את הכסף בירושלם כאבנים ולא היו נגנבות אמר ר' יוסי בן חנינה אבני עשר אמות ושמונה אמות תני רבי שמעון בן יוחי אפילו משקלות שהיו בימי שלמה לא היו של כסף אלא של זהב ומה טעם אין כסף נחשב בימי שלמה כתיב לשחוק אמרתי מהולל אמר הקב"ה לשלמה מה עטרה זו בראשך רד מכסאי רבי יוסי בן חנינה אמר באותה שעה ירד מלאך ונדמה כדמות שלמה והעמידו מכסאו וישב תחתיו והיה מחזר על בתי כניסיות ובתי מדרשות ואומר אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלם והוו מרין ליה מלכא יתיב על בסיליון דידיה ותימר אני קהלת והיו מכין אותו בקנה ומביאין לפניו קערת גריסי' באות' שעה אמ' וזה היה חלקי אית דמרין חוטרא ואית המרין קניא אית דמרין קושרתיה ומי קיטרגו אמ' ריב"ל יו"ד שבירבה קיטרגו תני ר"ש בן יוחי עלה ספר משנה תורה ונשתטח לפני הקב"ה אמ' לפניו רבון העולם כתבתבה תורתך כל דייתיקי שבטלה מקצת' בטלה כולה והרי שלמ' מבקש לעקור יו"ד ממני א"ל הקב"ה שלמ' ואלף כיוצא בו בטילין ודבר ממך אינו בטל רבי הונא בשם רבי אחא יו"ד שנטל הקב"ה מאמינו שרה ניתן חציו על שרה וחציו על אברהם תני רבי הושעיה עלה יו"ד ונשתטח לפני הקב"ה ואמ' רבון העולמים עקרתני מן הצדקת הזאת אמ' לו הקב"ה צא לך לשעבר היית נתון בשם נקיבה ובסוף תיבה חייך שאני נותנך בשם זכר ובראש תיבה הדא הוא דכתי' ויקרא משה להושע בן נון יהושע וכות' ספר תורה לשמו שלא יהא ניאות לא בשל אביו ולא בשל רבו ומגיהין אותו מספר עזרה על פי בית דין של ע"א יוצא למלחמה והיא עמו שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו והרי דברים קל וחומר ומה אם מלך ישראל שהיה עסוק בצרכי ישראל נאמ' בו וקרא בו כל ימי חייו ההדיוט על אח' כמה וכמה כיוצ' בו נאמ' ביהושע והגית בו יומם ולילה והלא דברים ק"ו ומה אם יהושע שעוסק בצורכי ישר' נאמר בו והגית בו יומם ולילה הדיוט לא כל שכן מלך ישראל אין רוכבי' על סוסו ואין יושבין על ניסלו ואין משתמשין לא בכתרו ולא בשרביטו ולא באחד מכל משמשיו וכשמת כולן נשרפין לפניו שנ' בשלום תמות ובמשרפות אבותיך ישרפו עליך ואין רואין אותו ערום ולא כשמסתפר ולא בבית המרחץ על שם מלך ביופיו תחזינה עיניך רבי חנינה סלק גבי רבי יודן נשייא נפק לגביה לבוש אותניתיה אמר ליה חזור ולבוש לגין דידך משום מלך ביופיו תחזינה עיניך רבי יוחנן סלק גבי ר' יודן נשייא נפק לגביה בחלוקא דכיתנא אמר ליה חזור ולבוש חלוקך דעמרא משום מלך ביופיו וגו' מי נפק אמר ליה אייתי עטעמה אמר ליה שלח ואייתי לך מנחם טלמא דכתיב ותורת חסד על לשונה מי נפק חמא רבי חנינה בר סיסי מפצע קיסין אמר ליה רבי לית הוא כבודך אמר ליה ומה ניעביד ולית לי מאן דמשמשיני אמר ליה אין לא הוה לך מאן דמשמשך לא מקבלה עלך מתמנייא תירגם יוסי מעוני בכנישתא בטיבריה שמעו זאת הכהנים למה לית אתון לעין באורייתא לא יהבית לכון כ"ד מתנתא אמר ליה לא יהבין לן כלום והקשיבו בית ישראל למה לית אתון יהבין כ"ד מתנתא דפקידית יתכון בסיני אמר ליה מלכא נסיב כולא ובית המלך האזינו כי לכם המשפט לכם אמרתי וזה משפט הכהנים עתיד אני לישב עמהן בדין ולפסקן ולאבדן מן העולם שמע רבי יודן נשייא וכעס דחל וערק סלקון רבי יוחנן וריש לקיש לפייס ליה אמרו ליה רבי גברא רבא הוא אמר ליה איפשר כל מאן דנא שאיל ליה הוא מגיב לי אמרו ליה אין אמר ליה מהו דין דכתיב כי זנתה אמם וכי שרה אמינו זונה הייתה אמר ליה כבת כן אמה כאמה בתה כדור כן הנשיא כנשיא כן הדור כמזבח כהניו כהנא אמר כן כגנתה כן גננה אמר ליה לא טב דקליל לי דלא באפוי חד זמן אלא באפיי תלתא זימנין אמר ליה מהו דין דכתיב הנה כל המושל עליך ימשול לאמר כאמה בתה וכי אימינו לאה זונה היית דכתיב ותצא דינה אמר ליה לפום דכתיב ותצא לאה לקראתו פשטין יציאה מיציאה רבי חזקיה הוה מהלך באורחא פגע ביה חד כותי אמר ליה רבי את הוא רבהון דיהודאי אמר ליה אין אמר ליה חמי מה כתיב שום תשים עליך מלך אשים אין כתיב אלא תשים דאת שוי עלך הדרן עלך כהן גדול
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.