Sanhedrin 8 — תלמוד ירושלמי סנהדרין ח

א בן סורר ומורה מאימתי הוא נעשה בן סורר ומורה משיביא שתי שערות עד שיקיף זקן התחתון אבל לא העליון אלא שדיברו חכמים בלשון נקייה שנאמר כי יהיה לאיש בן בן ולא בת בן ולא איש הקטן פטור שלא בא לכלל המצות בן סורר ומורה כו' רבי זעירא רבי אבהו רבי יוסי בן חנינה בשם ר' שמעון בן לקיש כתיב וכי יזיד איש על רעהו להורגו בערמה מאימתי הוא נעשה איש משיזיד מאימתי הוא מזיד משתתפשט הכף משל בשל הזרע מבפנים השחירה הקדירה מבחוץ אמר רבי זעירא תנא רבי שילא בר בינא כי יהיה לאיש בן לא שיהא הבן אב מכיון שהוא ראוי לבוא על אשה ולעברה היי די ליה אב ולא בן ואמרה התורה בן ולא אב ואתייא כיי דמר רבי יסא בשם רבי שבתי כל ימיו של בן סורר ומורה אינן אלא ששה חדשים בלבד אמר רבי יסא כל אילין מילייא לא מסתברין דלא חילופין תני תדע לך שהוא כן מי היה בדין שיהא חייב הבן או הבת הוי אומר הבת ופטרה התורה את הבת וחייבה את הבן מי היה בדין שיהא חייב קטון או גדול הוי אומר גדול פטרה התורה את הגדול וחייבה את הקטן מי היה בדין שיהא חייב הגונב משל אחרים או הגונב משל אביו ואמו הוי אומר הגונב משל אחרים פטרה התורה הגונב משל אחרים וחייבה הגונב משל אביו ואמו ללמדך שכולן אינן אלא בגזירת מלך

ב מאימתי הוא חייב משיאכל טרתימר בשר וישתה חצי לוג יין באיטלקי רבי יוסי אומ' מנה בשר ולוג יין אכל בחבורת מצוה אכל בעיבור החדש אכל מעשר שני בירושלם אכל נבילות וטריפות ושקצים ורמשים אכל דבר שהוא מצוה ודבר שהוא עבירה אכל כל מאכל ולא אכל בשר שתה כל משקה ולא שתה יין אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין שנאמר זולל וסובא ואף על פי שאין ראיה לדבר זיכר לדבר אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו הלכה ב' מאימתי הוא חייב כו' אמר רבי יוסי טרטימר חצי ליטרא הוא אינו חייב עד שיאכלנו מהובהב אכלו חי כלב הוא אכלו מבושל בר נש הוא אכלו הסוקים מהו גידים הרכים מה הן רבי יוחנן אמר נימנין עליהן רבי שמעון בן לקיש אמר אין נמנין עליהן רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דתנינן תמן אילו שעורותיהן כבשרן אמר רבי יוחנן עור זה לא שנו אלא לאיסור ולטומאה הא ללקות לא רבי שמעון בן לקיש אמר משנה תמימה שנה רבי בין לאיסור בין לטומאה מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש תמן הוא עבד לה בשר וכא לא עבד לה בשר אמר ר' יודה בר פזי שנייא היא תמן שהוא עור וסופו להקשות כל שכן מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש ומה תמן שסופו להקשות הוא עבד לה בשר כאן שאין סופו להקשות כל שכן אמר רבי אבהו טעמא דרבי יודה בן פזי ואכלו את הבשר לא גידים אכל בחבורת מצוה אכל בעיבור החדש אכל מעשר שני בירושלם ויסרו אותו ואיננו שומע בקולם יצא זה שהוא שומע בקול אביו שבשמים א"ר יוחנן אם הזכירוך לבולי יהיה ירדן בעל גבולך אמר רבי יוחנן קובלין לרשות להיפטר מבולי אמר רבי יוחנן לווין בריבית לחבורת מצוה ולקידוש החדש רבי יוחנן הוה עליל לכנישתא בצפרא ומלקט פירורין ואכיל ואמ' יהא חלקי אם מאן דקדש ירחא הכא רומשית אכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים ויסרו אותו ולא ישמע בקולם יצא זה אפילו בקול אביו שבשמים אינו שומע

ג גנב משל אביו ואכל ברשות אביו משל אחרים ואכל ברשות אחרים משל אחרים ואכל ברשות אביו אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרים רבי יוסי בי רבי יהודה אומר עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו הלכה ג' גנב משל אביו כו' אזהרה לגניבה הראשונה מניין לא תגנובו אזהרה לגניבה שנייה מניין לא תגנובו לא תגנובו על מנת למקט לא תגנובו על מנת לשלם תשלומי כפל על מנת לשלם תשלומי ארבע' וחמשה בן בגבג אומר לא תגנוב את שלך מאחר הגנב שלא תראה גונב רבי בא רבי יוחנן בשם רב הושעיה אינו חייב עד שיגנוב מעות רבי זעירה בשם רבי הושעיה אינו חייב עד שיזלזל מעות מהו שיזלזל מעות מה אנן קיימין אם בהו דאמר הא לך חמשה והב לי תלתא שטי הוא הא לך תלתא והב לי חמשה בר נש הוא אלא כי נן קיימין אם בהו דמר הא לך חמשה והב לי חמשה הי דינו גנב והי דינו גזלן אמר רבי הילא גנב בפני עדים גנב בפני הבעלים גזלן רבי זעורה בעי מעתה אפי' נתכוון לגזילה ולבעליה אין זה גוזלן והי דינו גוזלן על דעתיה דרבי זעורה רבי שמואל בר סוסרטא בשם רבי אבהו עד שיגזלנו בפני עשרה בני אדם בניין אב שבכולן ויגזול את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו

ד היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה אמו רוצה ואביו אינו רוצה אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיהו שניהן רוצין רבי יהודה אומר אם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו נעשה בן סורר ומורה הלכה ד' היה אביו רוצה כו' אמר רבי יוחנן ואפילו אין אמו ראויה לאביו וכל מה שיש לאמו לא משל אביו הם אמ' רבי יוסי ביר' בון תיפתר בהו דהות נסבה דיורין ועבדת שירו וגנב מינהון

ה היה אחד מהם גידם או חיגר או אילם או סומא או חרש אינו נעשה בן סורר ומורה שנאמר ותפשו בו ולא גידמים והוציאו לא חיגרים ואמרו לא אילמים בנינו זה לא סומים איננו שומע בקולנו ולא חרשים מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו חזר וקילקל נידון בעשרים ושלשה ואינו נסקל עד שיהו שם ג' הראשונים שנאמר בנינו זה זה הוא שלקה בפניכם הלכה ה' היה אחד מהן גידם כו' כשם שאת דורש באביו ובאמו כך את דורש בזקני בית דין שנאמר ויצאו פרט לחיגרים ואמרו פרט לאילמים ידינו לא שפכו פרט לגידמים ועינינו לא ראו פרט לסומין מגיד הכתוב כשם שזקני בית דין שלימין בצדק כך הם צריכין להיות שלימין באיבריהן אמ' רבי יוחנן מת אחד מן הראשונים אינו נסקל ולא מתניתא היא אינו נסקל עד שיהו שם שלשה הראשונים אמר רבי הושעיה שלא תאמר יעשה דין שני ראשון לפום כן צרך מתניתה

ו ברח עד שלא נגמר דינו ואחר כך הקיף זקן התחתון פטור ואם משנגמר דינו ברח ואחר כך הקיף זקן התחתון חייב הלכה ו' ברח עד שלא נגמר דינו כו' אמר רבי יאשיה סח לי זעירה משם אנשי ירושלם שלשה הן שאם ביקשו למחול מוחלין ואילו הן סוטה ובן סורר ומורה וזקן ממרא על פי בית דין סוטה ולא מתניתא היא שבעלה אינו רוצה להשקותה סברין מימר עד שלא נכתבה המגילה אתא מימר ואפילו משנכתבה המגילה ובשלא נמחקה המגילה אבל אם נמחקה המגילה לא בדא בן סורר ומורה ולא מתניתא היא היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה אמו רוצה ואביו אינו רוצה סברין מימר עד שלא עמד בדין אתא מימר לך ואפילו עמד בדין ובשלא נגמר דינו אבל אם נגמר דינו לא בדא זקן ממרא הדא דתימר שלא להורגו אבל להחזירו לא היו מחזירין אותו למקומו וכשבאתי אצל ר' יהודה בן בתירה לנציבין על שני' הודה לי ועל אחד לא הודה לי על זקן ממרא לא הודה לי כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל מה טעמון דבית שמאי הבא לי בעלי ואני שותה מה טעמון דבית הלל הואיל ואין כאן בעל להשקותה החזירתה התורה לספיקה וספיקה לספיקה וספיקה לחודיה תמן תנינן הפוגמת כתובתה לא תיפרע אלא בשבועה תני הפוגמת לא הפוחתת כיצד היתה כתובתה מאתים והיא אומרת מנה נפרעת' שלא בשבועה מה בין הפוגמת ומה בין הפוחתת אמר רבי חנינה בא משא ומתן בנתיים פוחתת לא בא משא ומתן בנתיים ר' ירמיה בעי כמה דת מר תמן ועד אחד מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה ודכוותה ועד אחד מעידה שהיא פחותה לא תיפחת אלא בשבועה א"ר יוסי בשעה שעד אחד מעידה שהיא פרועה אינו מכחיש שנים ובשעה שמעיד שפחותה מכחיש את שנים תני והנפרעת שלא בפניו לא תיפרע אלא בשבועה ונפרעים מאדם שלא בפניו אמר רבי ירמיה תיפתר בשטר שהריבית אוכלת בו ובית דין גובין רבית תיפתר שערב לו מגוי והתני יורש שפגם אביו שטר חוב הבן גובה בלא שבועה בזה יפה כח הבן מכח האב שהאב אינו גובה אלא בשבועה אמר רבי לעזר ונשבע שבועת יורש שלא פיקדנו אבא ושלא אמר לנו אבא ושלא מצינו שטר בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע הא אם נמצא פרוע רב הושעיה בעי מתניתא דבית שמאי דבית שמאי אומרי' נוטלת כתובתה ולא שותה אמר ר' יוסי טעמון דבית שמאי הבא לי בעלי ואני שותה ברם הכא בדין היה אפילו אביו לא ישבע תקנה תיקנו בו שישבע בו תיקנו ובבנו לא תיקנו מכיון שמת העמדת את בנו על דין תורה נתחייב אביו שבועה בבית דין ומת אין בנו גובה דלא כן מה נן אמרין יש אדם מוריש שבועתו לבנו אמר רבי בא הכין איתאמרת פגם אביו שטרו בבית דין ומת אינו גובה רב חסדא בעי בגין דהליך תרתין פסיען הוא מפסיד אילו פגמו חוץ לבית דין את מר גובה מפני שפגמו בבית דין את מר אינו גובה

ז בן סורר ומורה נידון על שם סופו אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב שמיתתן של רשעי' הנייה להם והנייה לעולם והצדיקים רע להם ורעה לעולם יין ושינה לרשעים הנייה להן והנייה לעולם ולצדיקים רע להם ורעה לעולם פיזור לרשעים הנייה להן והנייה לעולם ולצדיקים רע להם ורעה לעולם כינוס לרשעים רע להם ורע לעולם ולצדיקים הנייה להם והנייה לעולם שקט לרשעים רע להם ורע לעולם ולצדיקים הנייה להן והנייה לעולם הלכה ז' בן סורר ומורה כו' צפה הקב"ה שסוף זה עתיד לגמר ניכסי אביו ואת ניכסי אמו ויושב לו בפרשת דרכים ומקפח את הבריות והורג את הנפשות וסופו לשכח את תלמודו ואמרה תורה מוטב שימות זכאי ואל ימות חייב שמיתתן של רשעים הנייה להן והנאה לעולם ולצדיקים רע להן ורע לעולם יין ושינה לרשעים הנייה להן והנייה לעולם ולצדיקים רע להן ורע לעולם אמר רבי אבהו ובלבד יין עם רוב שינה אמר רבי יונתן ישינים הן קימעא מפני שתהא דעתן מיושבת

ח הבא במחתרת נידון על שם סופו היה בא במחתרת ושבר את החבית אם יש לו דמים חייב אין לו דמים פטור הלכה ח' הבא במחתרת כו' תני רבי ישמעאל זה אחד משלשה מקריות שנאמרו בתורה כמשל אם יקום והתהלך בחוץ על משנעתו אם במחתרת ימצא הגנב אם זרחה השמש עליו דמים לו וכי עליו לבדו החמה זורחת והלא על כל באי העולם זורחת החמה אלא מה זריחת החמה מיוחדת שהוא שלום לכל באי העולם כך כל זמן שאת יודע שאת שלום ממנו בין ביום ובין בלילה ההורגו נהרג פעמים שהוא בא לגנוב פעמים שהוא בא להרוג אמרת שאם בא לגנוב וודאי והרגו ההורגו נהרג פעמי' שהוא בא להרוג נהרג מיכן את דן לפיקוח נפש לומר מה עבודה זרה מיוחדת שהיא מטמאה את הארץ ומחללת את השם ומסלקת את השכינה ודוחין בה את הספק כל שכן לפיקוח נפש שידחה את הספק כתיב אם במחתרת ימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים תני רבי חייה במחתרת אין לו דמים חוץ למחתרת יש לו דמים תני רבי שמעון בן יוחי אפילו חוץ למחתרת אין לו דמים לפי שממונו של אדם חביב עליו כנפשו חמי ליה אזיל בעי מיסב ממוניה מיניה וקאים עלוי וקטליה רב הונא אמר נטל את הכיס והפך את פניו לצאת והלך לו ועמד עליו והרגו אין ההורגו נהרג מה טעמא דרב הונא כי יחם לבבו רב אמ' כל דייתי עלי אנא קטל ליה חוץ מחנניה בן שילא דאנא ידע דלא אתי אלא מיסב מגוסתיה מיניי אמר רבי יצחק מכיון דאברי ליביה עלוי למיעבד ליה דא מילתא אין זה חנניה בן שילא

ט אילו שמצילין אותן בנפשם הרודף אחר חבירו להורגו ואחר הזכור ואחר נערה המאורסה אכל הרודף אחר הבהמה והמחלל את השבת והעובד עבודה זרה אין מצילין אותן בנפשן הלכה ט' אילו שמצילין אותן בנפשן כו' הרודף אחר חבירו להורגו בין בבית בין בשדה מצילין אותו בנפשו אחד הרודף אחר חבירו להורגו ואחד הרודף אחר כל שאר עבירו' שבתורה מצילין אותו בנפשו אבל אם היתה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר אין מצילין אותו בנפשו נעשה המעשה אין מצילין אותו בנפשו אם יש שם מושיעים אין מצילין אותו בנפשו ר' יודה אומר אם אמרה הנח לו אין מצילין אותו בנפשו שאם ממחין הן על ידיו נמצאו באין לידי שפיכות דמים פשיטא דא מילתא רוצח ששיבר את הכלים או שהזיק חייב לשלם היה משבר עד שהוא מגיע לעיר רבי זעירא ורבי הושעיה חד אמר נותן דמים וחרנה אמר אינו נותן דמים רודף שנעשה נרדף מהו להציל את הרודף בנפשו של נרדף גדול שנעשה קטון מהו להציל את הגדול בנפשו של קטן התיב רבי ירמיה והתנינן יצא ראשו ורובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש רבי יוסי בי רבי בון בשם רב חסדא שנייא היא תמן שאין את יודע מי הרג את מי תני רבי לעזר בי רבי שמעון אומר ההולך לעבוד עבודה זרה מצילין אותו בנפשו אם מפני כבוד בשר ודם מצילין אותו בנפשו לא כל שכן מפני חי העולמים הדרן עלך בן סורר ומורה