א כיצד העדים נעשים זוממין מעידים אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה אין אומרין ייעשה זה בן גרושה או בן חלוצה תחתיו אלא לוקה ארבעים מעידים אנו באיש פלוני שהוא חייב גלות אין אומ' יגלה זה תחתיו אלא לוקה ארבעים מעידין אנו באיש פלוני שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובתה והלא בין היום בין למחר סופו ליתן לה כתובתה אלא אומרי' כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו שאם נתאלמנה או נתגרשה ואם מתה יירשנה בעלה כיצד העדים נעשין זוממין כו' אמר ר' יוסי בן חנינה הכל היה בכלל לא תענה ברעך עד שקר יצא ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו את שאת יכול לקיים בו ועשיתם לו כאשר זמם וגו' את מקיים בו לא תענה ואת שאין את יכול לקיים בו ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו אין את מקיים בו לא תענה ברעך דבר אחר ועשיתם לו לא לזרעו רבי יהושע בן לוי אמר ועשיתם לו שני דברים מסורין לבית דין את תופש אחד מהן יצא דבר שהוא מסור לשמי' כתיב ולא יחלל זרעו בעמיו אין לי אלא זרע שהוא מתחלל היא עצמה מניין ודין הוא מה אם הזרע שלא עבר עבירה הרי הוא מתחלל היא שעברה עבירה אינו דין שתתחלל הוא עצמו יוכיח שעבר עביר' ואינו מתחלל לא אם אמרת' באיש שאינו מתחלל בכל מקום תאמר באשה שהיא מתחללת בכל מקום הואיל והיא מתחללת בכל מקום דין הוא שתתחלל ואם נפשך לומר לא יחול ולא יחלל אף מי שהיה כשר ונתחלל בר פדייה אמר המחלל לא נתחלל היאך זה מתחלל עדים שנזדממו רבי יוחנן אמר שקר שקר עדים שנזדממו וחזרו ונשתקרו רבי יוחנן אמר שקר שקר רבי לעזר אמר רשע רשע נאמר רשע במחוייבי מיתות ונאמר רשע במחוייבי מכות מה רשע שנאמר במחוייבי מיתות אין ממון אצל מיתה אף רשע שנאמר במחוייבי מכות אין ממון אצל מכות בר פדייה אמ' הוא ינוס לא זוממיו ואין משלמין כל הכתובה אבל משלמין הן טובת הניית כתובה כיצד אומ' כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו שמא תמות בחיי בעלה וירשנה בעלה או שמא ימות בעלה בחייה וירש הלה את כתובתה לפיכך הוא משלם
ב מעידים אנו באיש פלוני שהוא חייב לחבירו אלף זוז על מנת ליתנם מיכן ועד שלשים יום והוא אומר מיכן ועד עשר שנים אומ' כמה אדם רוצה ליתן ויהיו אלף זוז בידיו בין ליתנם מיכן ועד שלשים יום בין ליתנם מיכן ועד עשר שנים ג' מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב לחבירו מאתים זוז ונמצאו זוממים לוקין ומשלמין שלא השם המביאו לידי מכות מביאו לידי תשלומין דברי רבי מאיר וחכמים אומרים כל המשלם אינו לוקה ד' מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב מלקות ארבעים ונמצאו זוממין לוקים שמוני' משום לא תענה ברעך עד שקר ומשום ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אינן לוקין אלא ארבעים ה' משלשים בממון ואין משלשים במכות כיצד העידוהו שהוא חייב לחבירו מאתים זוז ונמצאו זוממין משלשין ביניהן העידוהו שהוא חייב מלקות ארבעים ונמצאו זוממין כל אחד ואחד לוקה ארבעים הלכה ב' מעידין אנו באיש פלוני כו' הלכה ג' מעידין אנו באיש פלוני כו' הלכה ד' מעידין אנו כו' הלכה ה' משלשין בממון כו' רבי בא בר ממל רב עמרם רב מתנה בשם רב המלוה את חבירו על מנת שלא לתובעו שביעית משמטתו והא תנינן השוחט את הפרה וחילקה בראש השנה ומר ר' לעזר רבי יהודה היא וראוי הוא לתובעו בראש השנה כיי דמר רבי בא בשם רבי זעירא מכיון שאינו ראוי לתובעו כמי שאינו ראוי להאמינו וכיון שאינו ראוי להאמינו כמי שאינו ראוי ליתן לו מעות וכאן הואיל והוא ראוי ליתן לו מעות ולא נתן נעשית הראשונה מלוה רבי יוסי בי רבי בון בשם רב המלוה את חבירו על מנת שלא תשמיטינו שמיטה אין השביעית משמטתו והא תנינן בין נותנן מיכן ועד שלשים יום בין נותנן מיכן ועד עשר שנים ויש עשר שני' בלא שמיטה ר' הונא אמ' איתפלגון רב נחמן ורב ששת חד אמר במלוה על המשכון וחרנה אמ' בכותב לו פרוזבול תני שלשים יום לא איתי מהו שלשים יום לא איתי שמואל אמר המלוה את חבירו סתם אינו רשאי לתובעו עד שלשים יום עאל רבי יהודה ומר טעמא קרבה שנת השבע שנת השמיטה לא היא שנת השבע היא שנת השמיטה ומה תלמוד לומר קרבה שנת השבע שנת השמיטה שלא תאמר כל שלשים יום אין רשאי לתובעו לאחר שלשים יום בהשמט כספים הוא לא יגבנו לפום כן צרך מימר קרבה שנת השבע שנת השמיטה ולא כן אמר רבי בא בר ממל רב עמרם רב מתנה בשם רב המלוה את חבירו על מנת שלא לתובעו השביעית משמטתו אשכח תני רבי ישמעאל קרבה שנת השבע שנת השמיטה לא היא שנת השבע היא שנת השמיטה ומה תלמוד לומר קרבה שנת השבע שנת השמיטה שלא תאמר כל שש שנים כרמו לפניו שדהו לפניו ולאחר שש שנים בהשמט כספים הוא לא יגבנו לפום כן צרך מימ' קרבה שנת השבע שנת השמיטה
ג אין העדים נעשים זוממים עד שיזומו את עצמן כיצד אמרו מעידין אנו באיש פלוני שהרג את הנפש אמרו להן היאך אתם מעידים שהרי הנהרג הזה או ההורג היה עמנו אותו היום במקום פלוני אין אילו זוממים אבל אמרו להן היאך אתן מעידין שהרי אתם הייתם עמנו אותו היום במקום פלוני הרי אילו זוממנן ונהרגין על פיהן ז' באו אחרים והזימום באו אחרים והזימו' אפילו מאה כולם ייהרגו רבי יהודה אומר איסטיסים היא זו אינה נהרגת אלא כת הראשונה בלבד הלכה ו' אין העדים נעשין זוממין כו' רבי בא בר ממל והוא שנהרג אבל אם לא נהרג לא הדא היא דתנינן אינה נהרגת אלא כת הראשונה בלבד רבי בון בר חייא בעא קומי רבי זעירא היו עומדין ומעידין עליו שהרג את הנפש בלוד באו אחרים ואמרו להן היאך אתם מעידין שהרי אתם הייתם עמנו בחמשה בחדש בקיסרי ובאו אחרים ואמרו להן היאך אתם מעידין שהרי אתם הייתם עמנו בעשרה בחדש בציפורי ההורג אינו נהרג שמא עדים זוממין הן והעדים אינן נהרגין שמא אמת אמרו
ד אין העדים הזוממים נהרגין עד שייגמר הדין שהרי הצדוקי' אומרים עד שייהרג שנאמר נפש תחת נפש אמרו להן חכמים והלא כבר נאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו והרי אחיו קיים אם כן למה נאמר נפש תחת נפש יכול משקיבלו עדותן ייהרגו תלמוד לומר נפש תחת נפש הא אינן נהרגין עד שייגמר הדין הלכה ח' אין העדים הזוממין אמר רבי זעירה הדא אמרה עד זומם אינו נפסל בבית דין אלא מעצמו הוא נפסל פתר לה בהתרייה ותני כן א"ר יוסי במה דברים אמורים בשתי כיתי עידיות ובשתי התריות אבל בעדות אחת ובהתרייה אחת כל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מהו כל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה היו עומדין ומעידין עליו בעשר' בניסן שגנב את השור באחד בניסן וטבח ומכר בחמש' בניסן והוזמו באחד עשר בניסן כל עדות שהעידו מב' בניסן עד חמשה בניסן למפרע הרי אילו פסולין אמר רבי בא בר ממל תיפתר במעידין עליו בכרך אחד ולית שמע מינה כלום ותני כן היו הן הראשונים והן האחרונים הוזמו בראשונה אין בכך כלום בשנייה הרי היא לו עדות אחת בשלישית הרי היא לו כשתי עדיות והיכי אמר במעידין עליו בכרך אחד לית שמע מינה כלום לא אתייא אלא על ידי עדיות סגין אמר רבי זעירא הדא אמרה עד זומם אינו נפסל בבית דין אלא מעצמו הוא נפסל
ה על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתוב אלא להקיש שלשה לשנים מה שלשה מזימין את השנים אף שנים יזמו השלשה ומניין אפילו מאה תלמוד לומר עדים י' רבי שמעון אומר מה שנים אינן נהרגין עד שיהו שניהן זוממים אף שלשה אינן נהרגין עד שיהו שלשתן זוממין ומניין אפילו מאה תלמוד לומר עדים יא' רבי עקיבה אומר לא בא השלישי אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באילו אם כך ענש הכתוב לניטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה על אחת כמה וכמה ישלם שכר לניטפל לעושה מצוה כעושה מצוה יב' מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה מניין אפילו מאה תלמוד לומר עדים יג' אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר רבי אומ' אחד דיני ממנות ואחד דיני נפשות בזמן שהיתרו בהן אבל בזמן שלא התרו בהן מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש הלכה יג' אמר רבי יוסי במה דברים אמורי' כו' יאמר דיני ממונות ואל יאמר דיני נפשות שאילו נאמר דיני ממונות ולא נאמר דיני נפשות הייתי אומר דיני ממונות הקלים שלשה מזממין את השנים ושנים אין מזמים את השלשה מניין אפילו מאה תלמוד לומר עדים או אילו נאמר דיני נפשות ולא נאמר דיני ממונות הייתי אומר דיני נפשות החמורין שנים מזמים את השלשה שלשה אינן מזמים את השנים מניין אפילו הן מאה תלמוד לומר עדים
ו יד' היו שנים רואין אותו מחלון זה ושנים רואין אותו מחלון זה ואחד מתרה בו באמצע בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו הרי אילו עדות אחת ואם לאו הרי אילו שתי עדיות לפיכך אם נמצאת אחת מהן זוממת הוא והן נהרגין והשנייה פטורה הלכה יד' היו שנים רואין אותו כו' אמר רבי ירמיה חמי היך תנינן הכא היו שנים רואין אותו מחלון זה ושנים רואין אותו מחלון זה ואחד מתרה בו באמצע בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו הרי אילו עדות אחת ואם לאו הרי אילו שתי עדיות הא אם היו שלשה שלשה לא בדא אמר רבי יוסי תנינן שלשה שלשה לא בדא תנינן הכא מה דלא תנינן בכל סנהדרין הוא והן נהרגין והשנייה פטורה
ז טו' רבי יוסי בי רבי יהודה אומר לעולם אינו נהרג עד שיהו שני עידיו מתרין בו שנאמר על פי שנים עדים דבר אחר על פי שנים עדים שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן הלכה טו' רבי יוסי בי רבי יהודה אומר כו' תני רבי הושעיה הפסוק הזה אמור בשתי כיתי עדים כי יקום עד חמס באיש עד זומם שהוא עונה באיש לענות בו לא בעידותו עדים זוממין מהו שיהו צריכין לקבל התרייה רבי יצחק בר טבליי בשם רבי לעזר עדים זוממין אינן צריכין לקבל התרייה אמר רבי אבהו לא חיישון לון אמר רבי יעקב בר דסי ואית נבולין סגין מאן אילין חמיין חבריהון נפקין מיקטלה ולא אמרין כלום הלכה יו' מי שנגמר דינו כו' כתב כל נכסיו לשני בני אדם כאחת היו העדים כשירין לזה ופסולין לזה רבי הילא אמר איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש חד אמ' מאחר שהן פסולין לזה פסולין לזה וחרנה אמר כשירין לזה ופסולין לזה רבי מנא לא מפרש רבי אבון מפרש רבי יוחנן אמר מאחר שהן פסולין לזה פסולין לזה רבי שמעון בן לקיש אמר כשירין לזה ופסולין לזה אמר רבי לעזר מתניתא מסייעה לר' יוחנן מה השנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה אף השלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה מניין אפי' מאה תלמוד לומ' עדים רבי יעקב בר אחא אמר איתפלגון רבי חנינה חברון דרבנין ורבנין חד אמר יאות א"ר לעזר וחרנה אמר לא אמר רבי לעזר יאות מאן דאמר יאות אמר רבי לעזר נעשית כעידות אחת וכהתרייה אחת וכל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מאן דאמר לא אמר רבי לעזר יאות נעשית כשתי כיתי עדים כשירין לזה ופסולין לזה
ח יו' מי שנגמר דינו וברח ובא לפני אותו בית דין אין סותרין את דינו כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו מעידין אנו באיש פלוני שנגמר דינו בבית דינו של פלוני ופלוני ופלוני עידיו הרי זה ייהרג יז' סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חבלנית רבי לעזר בן עזריה אומר אחד לשבעים שנה רבי טרפון ורבי עקיבה אומר אילו היינו בסנהדרין לא נהרג בה אדם מעולם רבן שמעון בן גמליאל אומר אף הן מרבין שופכי דמים בישראל הלכה יז' סנהדרין נוהגת בארץ כו' סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ דכתיב והיו אלה לכם לחוקת משפט לדרתיכם בכל מושבותיכם ומה תלמוד לומר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך בערי ארץ ישראל אלא שבערי ישראל מושיבין דיינים בכל עיר ועיר ובחוצה לארץ מושיבין אותן פלכים פלכים תני רבי דוסתי בי ר' ינאי או' מצוה לכל שבט שיהא דן את שבטו דכתיב שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר יי' אלהיך נתן לך לשבטיך תני רבן שמעון בן גמליאל מחוייבי מיתות שברחו מן הארץ לחוצה לארץ ממיתין אותן מיד ברחו מחוצה לארץ לארץ אין ממיתין אותן מיד אלא דנין בתחילה הדרן עלך כיצד העדים
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.