א רבי ישמעאל אומר שלש אבנים זו בצד זו בצד מרקוליס אסורות ושתים מותרות וחכמים אומרים את שהוא נראה עמו אסור ואת שאינו נראה עמו מותר רבי ישמעאל אומר כו' אמר רבי אמי טעמא דר' ישמעאל משום מרקוליס גדול אצל מרקוליס קטן ורבנן אמרי משום רגלי מרקוליס כמה הן רגלי מרקוליס רבי בא בשם רבנן דתמן נ' אמה הילכת מרקוליס כך היא ב' אבנים זו על גבי זו והשלישית מלמעלה נתן את השנייה והתרו בו משו' אותו ואת בנו לוקה משו' עבודה זרה נסקל נתן את השלישית פלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דאיתפלגון השוחט אותו ואת בנו לשם עבודה זרה ר' יוחנן אמר אם התרו בו משום אותו ואת בנו לוקה משום עבודה זרה נסקל רשב"ל אמ' אפילו התרו בו משו' אותו ואת בנו אינו לוקה מאחר שאילו התרו בו לשם עבוד' זרה היה נסקל אי זו היא מרקוליס כל שהוא סג את הים ואת הדרכים הילכת מרקוליס בזריקה השתחוה לה מהו א"ר יוסי כל עצמו אינו קרוי מרקוליס אלא בהשתחויה ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה יכול לא יתן שני אבנים זו על גב זו ויתן קופתו עליהם ת"ל להשתחות עליה עליה אי אתה משתחוה אבל נותן את את קופתך עליה עליה אי אתה משתחוה משתחוה אתה על אבני בית המקדש רב מפקד לבית רב אחא ר' אמי מפקד לאינשי ביתי' כד תהוון נפקין לתעניתא לא תהוון רבעין כאורחכון רבי יונה רבע על סיטריה רבי אחא רבע על סיטריה א"ר שמואל אנא חמית רבי אבהו רבע כאורחיה א"ר יוסי קשיתה קומי רבי אבהו והכתי' ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחו' עליה תיפתר בקובע לו מקום והכתי' ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים בלבד שתחוייה שאינה על הארץ וכי יש שתחוייה שאינה על הארץ ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחו רבי אבהו מוסיף על הודו ליי' כי טוב רבי מנא מוסיף על כי לעולם חסדו על ישראל רבי יוחנן אמר לרבי חייה בר בא בבלייא תרין מילין סלקין מן גביכון מפשוטית' דתענית' וערובתא דיומא שביעיא רבנן דקיסרין אמרין אוף הדא מקזתא ואתייא כיי דמר רבי אמי בבלייא בשם רבנן דתמן לא היתרו שתחוייה אלא לתענית ציבור ובלבד על הצד רבי ינאי זעיר' בשם אבהתיה כל מי שאינו כשר כיהושע שאם יפול על פניו יאמ' לו הקב"ה קום לך אל יפול ובלבד יחיד על הציבור וחכמ' אומ' את שהוא נראה עמו אסור ואת שאינו נראה עמו מותר את שהוא נראה עמו גופו אסור ואת שאינו נראה עמו מותר את שהוא נראה עמו גופו ואת שאינו נראה עמו אינו גופו את שהוא נרא' עמו אסור לית הדא פליגא על ר"ל דריש לקיש אמר ע"ז שנשתברה מותרת לא כן סברנן מימר אם בעתיד להחזירן לכליין דברי הכל מותר ולית היא פליגא על רבי יוחנן דרבי יוחנן אמר ע"ז שנשתברה אסורה ולא כן סברנן מימר אם בשאינו עתיד להחזירן לכליין דברי הכל מותר ומר רבי יודן אבוי דרבי מתנייה אם היו מונחין במקומן כמי שהוא עתיד להחזירן לכליין ואילו במקומן רבי בא בשם רב זמנין דאת אמר שיברי ע"ז אין להן ביטול וזמנין דאת אמר משמשי ע"ז אין להן ביטול מ"ד משמשין כל שכן ע"ז ומאן דמר ע"ז הא משמשין לא רבי שמואל רבי אבהו בשם רב אבני מרקוליס שנתפזרו אין להן ביטול לעולם משום עבודת ע"ז שמע רבי יוחנן ומר יפה לימדנו רבי שכן המשתחוה לע"ז של אבלים אין להן ביטול לעולם כיצד הוא מבטלה רבי חייה בר אדא אמר ברוק והתני רבי חייה אבני מרקוליס שנתפזרו אין להן ביטול אמר רבי פינחס כאן בנזרקות לה וכאן בשאין נזרקות לה כהדא ר' שמעון ברבי הוה ליה מרקוליס גו חקלא אתא גביה בורגנרה אמ' ליה בגין דשמעית דארכונא בעי מיעבור הכא למחר אלא בחייך דאת מרים אילין כיפייא מן דרימון אזל בעי מיסבינון א"ל דידי אינון שמע רבי חייה בר ווה ומר ואית לאימיה בר ולא ר' חייה רבה תניתה אלא מן דשמעה מיניה חזק וקבעה
ב מצא בראשו מעות כסות או כלים הרי אילו מותרין פרכילי ענבים עטרות של שבלים ויינות שמנים וסלתות וכל דבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח אסור הלכה ב' מצא בראשו מעות כו' א"ר יונתן לא סוף דבר עטרות שיבולים אלא אפילו עטרות של וורד א"ר יוסי לא סוף דבר מרקוליס ובראשו מעות אלא אפי' ע"ז שאין לה קנקלין מצא בתוכה כסות או כלים הרי אילו מותרין
ג עבודה זרה שיש בה גינה ומרחץ נהנין מהן שלא בטובה ואין נהנין מהן בטובה היה שלה ושל אחרים נהנין מהן בטובה ושלא בטובה הלכה ג' ע"ז שהיה לה גינה כו' כיני מתניתא בטובת הכומרין ושלא בטובת הכומרין חלילין של ע"ז אסור למוכרן אם היו מעלין שכר למדינה אע"פ שעושין בהן צורך לע"ז מותר למוכרן חנות של ע"ז אסור לשוכר' אם היתה מעלה שכר למדינה אע"פ שעושין בה צורך לע"ז מותר לשוכרה הגובה לשם ע"ז אסור ליתן לו אם היה מעלה שכר למדינה אע"פ שהוא גובה לשם ע"ז מותר ליתן לו ומתנית' אמר' כן היה שלה ושל אחרי' נהנין מהן בטובה ושלא בטובה
ד עבודה זרה של נכרי אסורה מיד ושל ישראל משתיעבד נכרי מבטל עבודה זרה שלו ושל ישראל וישראל אינו מבטל עבודה זרה של נכרי המבטל עבודה זרה ביטל משמשיה ביטל משמשיה משמשיה מבוטלין והיא אסורה הלכה ד' ע"ז של נכרי אסורה מיד כו' רשב"ל אמ' באומן שעושה למכור לשוק היא מתנית' שכיון שגמרה דבר בריא שהשתחוה לה רבי יוסי בעי אם דבר בריא שהשתחוה לה בדא תנינן ע"ז של נכרי אסורה מיד ושל ישר' עד שתיעבד ר' הילא בשם רשב"ל החוצב צלם לע"ז אע"ג דאת אמר אין קרקע נאסר מתרין בו על כל סיתו' וסיתות לכשיתלש לוקה א"ר יוסי את ש"מ העושה צלם לע"ז אע"ג דאת אמר אין דבר שיש בו רוח חיים נאסר מתרין בו על כל קורנס וקורנס לכשייגמר לוקה ע"ז של נכרי אסור' מיד לפיכך יש לה ביטול ושל ישר' משתיעבד לפיכך אין לה ביטול א"ר זעיר' לית כאן לפיכך אלא אין לה ביטול ויש לה ביטול ע"ז של נכרי אסור' מיד דכתי' אבד תאבדון מיד ושל ישר' עד שתיעבד דכתיב ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה וגו' לכשישי' ואית דמחלפין ליה ע"ז של ישר' אסור' מיד דכתי' ארור האיש ושל נכרי עד שתיעבד דכתי' אבד תאבדון את כל המקומו' אשר עבדו שם הגוים רבי יצחק בר נחמן בשם שמואל שמע לה מן הדא אם ירשתו כשהוא אלוה באש תשרפו ואם לאו אשר אתם יורשי' אותם את אלהיהם ר' יוחנן בשם ר' ינאי שמע לה מן הדא לא תחמוד כסף וזהב עליהם את אין את חומד ולוקח אחרי' חומדי' ואת לוקח ר' יוחנ' אמ' לבר דרוסיי חות ותבר כל אילין צלמייא דגו דימוסין ונחת ותבר כולהון פרא חד ולמה כן א"ר יוסי בי ר' בון מפני שנחשד ישר' אחר להיות מקטיר עליו רבי חייה בר אשי בשם רב ר' הוה יתיב מתני לרבי שמעון במה הנכרי מבטל עבודה זרה שלו ושל חבירו אמר ליה עד דהוה חיילך עלך כן אית תניי תני הנכרי מבטל עבודה זרה שלו ושל ישראל אמר לו לאו בני עבודה זרה שעבדה ישראל אין לה ביטול לעולם ותני כן רבי שמעון בן מנסיא אומר עבודה זרה שעבדה ישראל אין לה ביטול לעולם רב מתני בשם טעמא דאהן תנייא ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה לעולם בר קפרא אשכח חד עיזקא צר חד טלי ארמאי הוה פרי בתריה הוה מחי ליה הוה מיקל ליה הוה א"ל רוק עלה והוא לא מקבל עלוי אשתין עלה והוא לא מקבל עלוי הדא אמרה נכרי מבטל ע"ז שלו ושל חבירו על כרחו והוא שיודע טיב עבודה זרה שלו הדא אמרה עבודה זרה שעבדה ישראל אין לה ביטול לעולם ותיעשה כעבודה זרה שהניחוה עובדיה ותהא בטילה אמר רבי זעירא כל שאילו מאיליה היא בטילה ישראל מבטלה וכל שאילו מאיליה אינה בטילה אין ישראל מבטלה רב אמר בימוס לא בטיל הא אם ביטלו בטל מחלפת שיטתיה דרב תמן הוא אמר מזו המתיך כוס לעבודה זרה נאסר מיד והכא את אמר הכין כאן בשקיטר וכאן בשלא קיטר ואפילו תימר כאן וכאן בשקיטר רב כדעתיה דרב אמר מזו המתיך כוס לעבודה זרה נאסר מיד רב אמר בימוס לא בטל הא משמשין בטלו מחלפה שיטתיה דרב תמן אמר רב ששת בשם רב בשהילכו להם המהלכים בדרך אחרת והכא הוא אמר הכן כאן בשקיטר וכאן בשלא קיטר ואפילו תימר כאן וכאן בשקיטר רב כדעתיה דרב אמר מזו המתיך כוס של עבודה זרה נאסר מיד אמר רבי יוחנן מצבה כל שהיא יחידית מזבח כל שאבניו מרובות חזקיה אמר מצבה כיון שפגמה ביטלה מזבח צריך לפגם כל אבן ואבן מתניתא דחזקיה פליגא עלוי נתצת את המזבח הנח לו שברת את המצבה הנח לה רבי זעירא רבי יצחק בר נחמן בשם רבי הושעיה רבי חייה רבי בא רבי לעזר בשם רב הושעיה בשומו כל אבני מזבח כאבני גיר מנופצות רדוף אחריהם עד שתקעקע ביצתם מן העולם ברם הכא שברת המצבה הנח לה נתצת המצבה הנח לה כתיב לא תעשו לכם אלילים ופסל ומסכה לא תקימו לכם לא היא עשייה היא קימה א"ר הילא עשייה בתחילה קימה כל שאילו תפול לא יקימינה כתיב ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מזבותם ומניין ליתן את האמור בזה לזה ואת האמור בזה לזה אמר רבי בון בר חייה לצדדין איתאמרת או שיבור או גידוע או נתיצה לכל אחת ואחת
ה כיצד מבטלה קטע ראש אוזנה ראש חוטמה ראש אצבעה פחסה אף על פי שלא חיסירה ביטלה רקק בפניה השתין בפניה גררה זרק בה את הצואה הרי זו אינה בטילה מכרה או מישכנה ר' אומר ביטל וחכמים אומרים לא ביטל הלכה ה' כיצד הוא מבטלה כו' אמר ר' זעירה הדא דתימר בשמכרה מתוך שלום אבל מכרה מתוך הקפדה דברי הכל בטילה והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו וגו' זעור בר חיננה בשם רבי חנינה בשמכרה לצורך נחלקו אבל אם מכרה לעובדה דברי הכל אינה בטילה רב ירמיה בשם רב בשמכרה לעובדיה נחלקו אבל אם מכרה לצורך דברי הכל בטילה היא רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן דברי הכל רבי הילא בשם רבי שמעון בן לקיש במחלוקת ואתייא דרבי חנינה כרבי יוחנן ודרב ירמיה כריש לקיש מאי כדון בשמכרה לצורך נחלקו אבל אם מכרה לעובדיה דברי הכל אינה בטילה
ו עבודה זרה שהניחוה עובדיה בשעת שלום מותרת בשעת מלחמה אסורה בימוסיות של מלכים הרי אילו מותרין מפני שמעמידין אותן בשעה שהמלכים עוברין הלכה ו' עבודה זרה שהניחוה עובדיה כו' תני מלחמת יהושע אסורה במלחמת יהושע מותרת מלחמת דוד מותרת במלחמת דוד אסורה מלחמת יהושע אסורה דכתיב כי החרם תחרימם במלחמת יהושע מותרת שהיא לשעה מלחמת דוד מותרת מה שהיה איתי הגיתי מבטל במלחמת דוד אסורה שהיא לעולם
ז שאלו את הזקנים ברומי אם אין רצונו בעבודה זרה מפני מה אינו מבטלה אמרו להן אילו לדבר שאין צורך העולם בו היו עובדין היה מבטלו הרי הן עובדין לחמה וללבנה לכוכבים ולמזלות להרים ולגבעות יאבד עולמו מפני השוטין אמרו להן אם כן יאבד דבר שאין צורך העולם בו ויקיים דבר שצורך העולם בו אמרו להן אף אנו מחזקים ידי עובדיהן של אילו ויאמרו תדעו שהן אלוהות שהרי אילו בטלו ואילו לא בטלו הלכה ז' שאלו את הזקינים ברומי כו' גזל זרע וזרע אין סופו לצמח הבא על אשת איש אין סופו להוליד ממזר אלא הניחו לעולם שינהוג כמנהגו שוטים שקילקלו עתידין ליתן דין וחשבון אמר רבי זעורא אילו הוה כתיב כמוהם יהיו עובדיהם קשיא עובדי החמה כחמה ועובדי הלבנה כלבנה אלא כמוהם יהיו עושיהם אמר רבי מנא אילו כתיב כמוהם יהיו עובדיהם לא קשיא דכתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה רבי נחמן בשם רבי מנא עתידה עבודה זרה להיות באה ורוקקת בפני עובדיה ומביישתן ובטילה מן העולם ומה טעם יבושו כל עובדי פסל ר' נחמן בשם רבי מנא עתידה עבודה זרה להיות באה וכורעת לפני הקב"ה ובטילה מן העולם ומה טעם ישתחוו לו כל אלהים
ח לוקחין גת בעוטה מן הנכרי אף על פי שהוא נוטל בידו ונותן לתוך התפוח אינו נעשה יין נסך עד שירד לבור ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר הלכה ח' לוקחין גת בעוטה כו' תני ר' חנן והוא שלא העלים ישראל את עיניו ממנו אבל אם העלים עיניו ממנו לא בדא עד כדון כשהיה נוטל יין וענבים כאחת ונותן על התפוח היה נותן אילו בפני עצמן ואילו בפני עצמן אפילו מן מותר גוממיות שתחת האשכולות אסורות שבצידיהן מותרות רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי יוחנן הן עצמן נעשות יין נסך גת שפקקה גוי מבפנים אסורה ומבחוץ מותרת שאי איפשר שלא היה שם שיפה אחת טלולה ונוגע בה ומנסך כל הבור רב הונא בשם רב הקילוח כבור ר' זעירה בעי בכל אתר לית את עבד הנצוק חיבור והכא את עבד הנצוק חיבור סבר רב הונא נתנסך הבור נתנסך הקילוח נתנסך הקילוח לא נתנסך הבור ר' בא לא אמ' כן אלא נתנסך הבור לא נתנסך הקילוח נתנסך הקילוח נתנסך הבור מאי דאמ' רב הונא בשם רב הקילוח כבור סבר רב הונא כשם שהבור מתנסך כך הקילוח מתנסך תמן אמרי בשם רב מגעו של גוי עושה יין נסך רב נחמן בר יעקב אמר ובלבד בשותת ארמייא נפל לגובא אתא עובדא קומי רבי הונא אמר כובשין עליו עד דתזחלון גובה א"ר חנינה ידא אושיט אמר אייתון ניצרין וזלפון מתותי ידיה שמעון בר חייה הוה מתני לחייה בר רב גוי מאימתי עושה יין נסך אמ' ליה משיודע בטיב ע"ז אפיק רב יאשיה מכילתא אמ' ליה הדא דאת אמ' בלוקח ענבים מן הגוי אבל הגוי עצמו בן יומו עושה יין נסך גוי מהו שיעשה בפיו יין נסך רבי אדא בשם רבי לעזר אין גוי עושה יין נסך בפיו רבי ירמיה בשם רבי אבהו הגוי עושה יין נסך בפיו ותני כן אגרוניסוס שטעם מן הכוס או מן המיניקת והחזיר לחבית אסור על דעתיה דרב אדא בשם ר' לעזר והוא שהחזי' הגוי על דעתיה דר' ירמיה בשם רבי אבהו ואפילו החזיר ישראל
ט דורכין עם הנכרי בגת אבל לא בוצרין עמו וישראל שהוא עושה בטומאה לא דורכין ולא בוצרין עמו אבל מוליכין עמו חביות לגת ומביאין עמו מן הגת הלכה ט' דורכין עם הנכרי בגת כו' א"ר יונה הדא דאת אמר והוא שהילכו עליהן דרוכית שתי וערב אבל לא הילכו עליה' דרוכית שתי וערב לא בדא ר' יוסי בעי אם בשהילכו עליהן דרוכית שתי וערב אפילו כמשנה הראשונה דתני בראשונה היו אומרים בוצרין עם הנכרי ודורכין עם ישראל מפני שעושה בטומאה ואין דורכין עם הגוי חזרו לומר אין בוצרין עם הנכרי ואין דורכין עם ישראל שהוא עושה בטומאה אבל דורכין עם הגוי ומסייעין עמו עד שיתעלם מעיניהם נתעלם מעיניהם נעשה יין נסך מה טעמא דרבי יונה שכבר ניטמו מהכשר בצירה מה טעמא דרבי יוסי טהורים היו דבר תורה את הוא שגזרתה עליהן טומאה חייליה דרבי יוסי מהדא דמר ר' יוסי בשם ר' הילא בדין היה שיהא אדם פוטר את טיבלו דבר תורה דכתיב ונתתם ממנו את תרומת יי' לאהרן הכהן עשה שינתנו לאהרן הכהן בכהונתו וכאן הואיל ואין את יכול ליתנו לאהרן הכהן בכהונתו רשאי אתה לטמותן
י נחתום שהוא עושה בטומאה לא לשין ולא עורכין עמו אבל מוליכין עמו פת לפלטר הלכה י' נחתום שעושה בטומאה כו' ותני עלה לא לותתין ולא טוחנין ולא בוללין עמו א"ר הילא כאן דחולין כאן דתרומה והתנינן נחתום אית לך מימר נחתום בתרומ' חברייא אמרי כאן בלותת כאן בשאינו לותת והא תנינן אבל משתטיל למים לא תגע אצלה שאין מחזקין ידי עוברי עבירה ר' חייה ור' אמי חד אמר חרוש בה טבאות ואנא נסב לה מינך בתר שמיטתה וחד אמר אישר מאן דאמ' חרוש בה טבאות ואנה נסב לה מינך בתר שמיטתה מהו שואלין בשלומן אישר ומאן דאמר לגוי אישר מהו שואלין בשלומן של ישראל שלום עליכם דלמא רבי חנינה בר פפא ורבי שמואל בר נחמן עברון על חד מן חורשי שביעי' אמר ליה רבי שמואל בר נחמן אישר אמר ליה רבי חנינה בר פפא לא כן אלפן ר' ולא אמרו העוברים וגו' שאסור לומר לחורשי שביעית אישר אמר לקרות את יודע לדרוש אי את יודע ולא אמרו העוברים אילו האומות שהן עוברין מן העולם שלא אמרו לישר' ברכת יי' עליכם ומה ישראל אומ' להם ברכנו אתכם בשם יי' וישר' אומרי' להם לא דייכם כל הטובות והנחמות הבאים לעולם בשבילינו ואין אתם אומ' לנו בואו ושאו לכם מן הברכות ולא עוד אלא שאתם מגלגלין עלינו פיסים וזימיות וגולגליות וארנונות הורי רבי אמי לרדות עמו אסור ודכוות' לזלוף עמו אסו'
יא יא' נכרי שנמצא עומד בצד הבור של יין אם יש לו עליו מלוה אסור אין לו עליו מלוה מותר נפל לבור ועלה ומדדו בקנה התיז את הצרעה בקנה או שהיה מתפח על פי חבית מרותחת כל אילו היה מעשה ואמרו יימכר ורבי שמעון מתיר נטל את החבית וזרקה לבור זה היה מעשה והכשירו הלכה יא' נכרי שנמצ' כו' רב ששת בשם רב והוא שיהיה לו עליו מלוה על אותו הבור אבל אין לו מלוה על אותו הבור שכן דרך בעלי החוב לעמוד בגיתות ובגרנות הוון בעו מימר מאן דמר והוא שיהא לו עליו מלוה על אותו הבור בתוך לפישוט ידיים ומאן דמר אע"פ שאין עליו מלוה על אותו הבור חוץ לפישוט ידיים ולא כן א"ר בא בשם רב ששת כשם שנתנו פישוט ידיים בטהרו' כך נתנו פישוט ידיים ביין נסך אלא כיני מאן דמר והוא שיהא לו עליו מלוה על אותו הבור בתוך פישוט ידיים ומאן דמר אע"פ שאין עליו מלוה על אותו הבור ובלבד חוץ לפישוט ידיים הלכה יב' המטהר יינו של נכרי כו' ר' אבין בשם ר' שמואל הלכה כר"ש ר' אבין בשם שמואל אני כפרת ר"ש או מתיר בשתייה או אוסר בהנייה א"ר ירמיה בשם ר' אבהו מעשה היה והורי בשתייה כר"ש רבי שמואל בשם ר' אבהו אין הגוי עושה יין נסך בזריקה גוי מהו שיעשה יין נסך בחמתו נישמעינה מן הדא ארמייא הוה ליה קופין גו מעצרתא אתא ישראל וזלף בהון חמר אתא ארמייא קולתא ושפכון לגובה אתא עובדא קומי רבנן אמרי אין הגוי עושה יין נסך מחמתו רבי ירמיה בשם ר' חייה בר בא זה שמוזג בחמין אסור בצונין מותר יבוא עלי שלא עשיתי מימיי רבי יסא אזל לצור חמתון שתן חמר וחמימין וארמייא מזג אמר לון מה שרא לכון
יב יב' המטהר יינו של נכרי ונותנו ברשותו בבית שהוא פתוח לרשות הרבים בעיר שיש בה גוים וישראל מותר בעיר שכולה גוים אסור עד שיושיב שומר אין שם שומ' צריך להיות יושב ומשמר אע"פ שהוא יוצא ונכנס מותר ר"ש בן אלעז' או' כל רשו' גוים כאחת יג' המטהר יינו של נכרי ונותנו ברשותו והלה כותב לו שנתקבלתי ממך מעות מותר אבל אם ירצה ישראל להוציאו ואינו מניחו עד שיתן לו את מעותיו זה היה מעשה בבית שאן ואסרו חכמים הלכה יג' המטהר יינו של נכרי כו' רבי אבהו בשם ר' יוסי בר' חנינה לא סוף דבר פתח אלא אפי' חלון ויש בה ד' על ארבע על רום עשרה ובלבד מקורה ובמגופף היה לרבי נימר אם היה נראה עולה ויורד בו אסור ואם לאו מותר רבי בא בשם רב יהודה בעיר שיש בה דלתים ובריח היא מתניתא בדא תני שומר אף על פי שאינו בא אחת לקיצים תני ישראל וגוי שכנסו את יינן בפרכייא של עיר אפילו שומרים גוים אפילו חביות פתוחות מותרות שאין מנסכין כן רבי הילא בשם רבי ינאי הלוקח כמוכר ותני כן אחד הלוקח ואחד המוכר ברשות הגוי בזמן שהיין של ישראל וישראל דר שם מותר והוא שיהא עליו מפתח וחותם ובזמן שהיין של גוי וישראל דר שם מותר והוא שיהא לו עליו מפתח וחותם ואם אין ישראל דר שם אסור אף על פי שיש עליו מפתח וחותם רבי יילי בשם רבי ינאי חלוקים על רבי שמעון בן לעזר לא על הדא איתמארת אלא על הדה דבתרה המטהר יינו של נכרי וכו' הדרן עלך רבי ישמעאל
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.