Mishnah Berurah 582 — מִשְׁנָה בְּרוּרָה תקפב

א (א) בעשרת ימי תשובה – במהרי"ל כתב, דיש מקומות נוהגין לומר מערבית בשני לילות של ראש השנה. ואין נוהגין כן במקומינו, לפי שהם שירות ושבחות [דרכי משה]. עוד כתב בשם מנהגים, דנוהגין הקהל לומר פסוק "תקעו בחודש שופר" וגו', ולא הוי הפסק, דהוי כגאולה אריכתא. . (ב) המלך הקדוש – משום שעכשיו הם ימי דין, שהקב"ה יושב ודן כל העולם ומראה מלכותו וממשלתו, שהוא בכל משלה. (ג) או שהוא מסופק – דחזקה מה שהוא רגיל הוא מזכיר. והכא לא מהני שיאמר תשעים פעמים, כמו בסימן קי"ד סעיף ח', דהכא אינו רשאי לומר "ברוך אתה ה'", דהוי ברכה לבטלה. ואם יאמר בלא שם, אם כן בתפילה, כשיאמר בשם, יחזור ללימודו לומר "ברוך אתה ה' האל הקדוש". הלכך לית ליה תקנתא. (ד) חוזר לראש – דשלוש ברכות ראשונות חשובות כאחת. ואם בראש השנה ויום הכיפורים נודע לו שהתפלל על הסדר לומר: "ובכן תן פחדך" וכו', רק שמסופק בגמר הברכה אם סיים "המלך הקדוש", אפשר דאין צריך לחזור, דאולי לא שייך לומר בזה כהרגל לשונו בכל השנה, מחמת התוספות שמוסיף לומר קודם סיום הברכה. (ה) עיין לעיל סוף סימן קי"ז – סעיף ה'. ועיין שם במ"ב ס"ק י"ח. (ו) עיין לעיל סימן קי"ח – דשם פסק הרמ"א להלכה, דאם אמר "מלך אוהב צדקה ומשפט", כיוון שהזכיר "מלך" – אין צריך לחזור. ועיין שם במ"ב ס"ק ג' מה שכתבנו שם בשם האחרונים בזה.

ב (ז) ותוך כדי דיבור וכו' – היינו שלא שהא משגמר "האל הקדוש", רק כדי שלוש תיבות. ואם שהא יותר משיעור זה, לא מהני חזרתו. וכל זה כשלא התחיל עדיין ברכה אחרת, דאי לאו הכי, אפילו תוך כדי דיבור חוזר לראש. (ח) אינו צריך לחזור – היינו אפילו לא נזכר שהוא ימי תשובה, ובעת שאמר "ברוך אתה ד'" היה בדעתו גם כן לסיים "האל הקדוש", אפילו הכי, כיוון שלבסוף נזכר ואמר "המלך הקדוש", מהני. (ט) וכן הדין וכו' – אזיל לשיטתיה בסעיף הקודם. ולפי מה שפסק הרמ"א בסימן קי"ח, בכל גווני אין צריך לחזור, אם לא שאמר בפעם הראשון "האל אוהב צדקה ומשפט" ולא הזכיר מלך.

ג (י) המלך הקדוש – ואם טעה ואמר "האל הקדוש", יש דעות באחרונים אם צריך לחזור. ודווקא אם סיים הברכה, אבל אם נזכר קודם שסיים, יתחיל מן "המלך הקדוש" [אחרונים]. (יא) אם חל ראש השנה בשבת – רוצה לומר, יאמר גם כן בברכת מעין שבע שבליל שבת "המלך הקדוש". (יב) וכן כשחל וכו' – רוצה לומר גם כן דאינו חותם בשל יום הכיפורים, רק בשל שבת, וככל יום טוב שחל להיות בשבת, שאינו מזכיר בה של יום טוב, וכנזכר לעיל בסימן רס"ח סעיף ט', עיין שם.

ד (יג) בכריעה – לפי שאנו תלויים בדין. לפיכך יכווין להתפלל באימה וביראה. (יד) לזקוף בסוף – פירוש, קודם שיאמר "ברוך אתה". והוא הדין בתחילת הברכה. והטעם, שלא להוסיף על תקנת חכמים, שלא תיקנו אלא בתחילת אבות והודאה ובסופן. ועיין לעיל בסימן קי"ג ובמ"ב שם.

ה (טו) זכרנו ומי כמוך – דהגאונים תיקנו בעשרת ימי תשובה לומר "זכרנו" בברכת אבות, ובגבורות "מי כמוך", ובהודאה "וכתוב", ובשים שלום "בספר". ועל כן, כיוון שאינו אלא תיקון הגאונים, אם שכח לאומרם, אין לחזור. (טז) רק שסיים אותה ברכה – רוצה לומר, שאמר השם של הברכה, אין לחזור, משום חשש ברכה לבטלה. אבל כל זמן שלא אמר השם של הברכה, יכול לחזור, אף על פי שיש כמה שמות (כגון ב"וכל החיים"). (יז) אם לא אמר וכתוב ובספר וכו' – וכן גם תוספות "ובכן תן" וכו' שאומרין בברכה שלישית, אם לא אמרו כלל, אין מחזירין אותו [אחרונים].

ו (יח) ואינו מזכיר ראש חודש – דכשאומרים "יום הזכרון", קאי נמי אראש חודש דקרי זכרון, דכתיב: "ובמועדיכם ובראשי חדשיכם" וגו' "והיה לכם לזכרון".

ז (יט) אומר יום תרועה וכו' – ואפילו בתפילת הלילה או בקידוש, אף על גב שאין תוקעין בלילה, מכל מקום היום הוא יום של תרועה ,דלמחר בוודאי יתקעו. (כ) בשבת אומר וכו' – ואומר "אלהינו ואלהי אבותינו רצה במנוחתינו קדשנו" וכו'. אבל ביום הכיפורים שחל בשבת, אין אומרים "רצה במנוחתנו", כיוון שהוא יום עינוי ואינו מנוחה גמורה [לבוש ושאר אחרונים].

ח (כא) אינו אומר מועדים לשמחה וכו' – רוצה לומר, דלא כאיזו דיעות שהוזכרו בטור, דסבירא ליה שיש לאומרם. (כב) אינו אומר ואין אנו יכולים לעלות וליראות – דהא אפילו בזמן המקדש לא היה המצוַת עשה להיראות, כי אם בשלושה רגלים. (כג) וחותמין ודברך אמת – יאמר "ותמלוך אתה ד' לבדך", ולא "אתה הוא ד' לבדך" [ברכי יוסף]:

ט (כד) בקול רם – מפני שעל ידי זה יוכלו להתפלל יותר בכוונה. ומכל מקום לא יגביה קולו יותר מדאי. (כה) תיכתב – ולנקבה יאמר "תיכתבי" ביו"ד.