Exodus 22 — רשב"ם על שמות כב
See Torah with all commentaries →
וְכִי־יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא־אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה׃
אשר לא ארשה: שאם ארשה חייב סקילה כדכתיב במשנה תורה: מהר ימהרנה: כמוהר הבתולות חמשים כסף, באונס את הבתולה וגו' ונתן לאבי הנערה חמשים כסף, והוא הדין למפתה:
מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה׃
מכשפה לא תחיה: לפי שדרך נשים מכשפניות לעשות מעשיהן בסתר במחבואות במערות כמו שמצינו בשמונים נשים באשקלון שתלה שמעון בן שטח, לכן הוא אומר לא תחייה, לא תתיאש מלחקור אחריהם לא תניחם לחיות על ידי עצלות אלא חקור אחריהן להורגן:
זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַיהוָה לְבַדּוֹ׃
זבח לְאלהים: פתח, אבל לָאלהים משמע לשמו של הק', לְאלהים לאותם שאמרתי לך לא יהיה לך אלהים אחרים:
וְגֵר לֹא־תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי־גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם׃
לא תונה: בדברים שהרו בממון כתוב לא תונו איש את אחיו, והוא הדין לכל ישראל אלא שדיבר הכתוב בהווה שיכול להונות את הגר במעשה אבותיו ועל מעשיו בגיות: ולא תלחצנו: לעשות מלאכתך לפי שהוא בלא גואל כדכתיב וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים, כלומר מעבידים אותם: כי גרים הייתם: כמו שמפורש לפנינו ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם ולפי שצרתו מרובה ענשו מרובה:
כָּל־אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן׃
לא תענון: כמו למען ענותו בסבלותם ודיבר הכתוב בהווה:
וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים׃
והיו נשיכם וגו': מדה כנגד מדה:
אִם־כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת־עַמִּי אֶת־הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא־תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא־תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ׃
לא תהיה לו כנושה: כשיגיע זמן הלואה לגבות אל תדחק אותו לקחת משכון כדכתיב והנושה בא לקחת וגו', או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו, כל נושה כשמגיע הזמן בא לקחת משכון: לא תשימון עליו נשך: למען הרחיב את זמנו:
אִם־חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד־בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ׃
אם חבל תחבל: על ידי בית דין כדכתיב בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אותו החוצה, אבל אתה לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו וזהו לא תהיה לו כנושה: עד בא השמש: כל היום השיבהו לו כי חכמים פירשוהו בכסות יום:
כִּי הִוא כסותה [כְסוּתוֹ] לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב וְהָיָה כִּי־יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי־חַנּוּן אָנִי׃
ושמעתי כי חנון אני: אע"פ שמן הדין יש לו משכון ואינו חייב להחזירו אלא לפנים משורת הדין ולא היה לי לשמוע צעקתו אם לא מפני שרחום וחנון אני, אבל למעלה אצל אלמנה ויתום לא תענון שכתיב שמוע אשמע צעקתו, הואיל ומן הדין שומע הק' צעקתו לפיכך לא כתב שם כי חנון אני:
אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר׃
אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר: דבר הכתוב בהווה לפי שהמלכים והדיינין דנין דיני ממונות ונפשות רגילים בני אדם לקללם, וכן הוא אומר גם במדעך מלך אל תקלל וכן הוא אומר כי קללת אלהים תלוי, כשרואין את האדם תלוי מקללין את הדיינין לכך ציוה לא תלין נבלתו:
מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן־לִּי׃
מלאתך ודמעך לא תאחר: זהו שכתוב ראשית דגנך תירושך ויצהרך: המלאה: תרומת התבואה כדכתיב המלאה הזרע: ומדעך: הוא התירוש ושמן זית יצהר שהם צלולין כעין דמעה ומזוקקים, וכן פירש מנחם: לא תאחר: אלא תתננה ראשית ותחילה לכל המעשרות: בכור בניך: כן תעשה לשורך וגו', כל אילו ענייני ראשית הם:
וְאַנְשֵׁי־קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ׃
ואנשי קודש: שלא לאכול דבר טמא כגון טריפה, וכן כתוב בולא תאכלו כל נבלה וגו' כי עם קדוש אתה:
CC BY-SA 4.0. Wikisource