Ibn Ezra on Lamentations 4 — אבן עזרא על איכה ד

אֵיכָה יוּעַם זָהָב יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי־קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל־חוּצוֹת׃

איכה יועם – יש אומרים יועם כמו חשך, תרגום וְהִנֵה כֵהָה הַנֶגַע (ויקרא יג ו) עמיא מכתשא. והישר בעיני כמו לא עממוהו (יחזקאל לא ח), ומשקלו לחם יּודָק (ישעיה כח כח):

בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי־חֶרֶשׂ מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹצֵר׃

אל"ף המסלאים תחת ה"א השרש, כי הה"א הנעלם לא ימצא בתוך המלה:

גַּם־תנין [תַּנִּים] חָלְצוּ שַׁד הֵינִיקוּ גּוּרֵיהֶן בַּת־עַמִּי לְאַכְזָר כי ענים [כַּיְעֵנִים] בַּמִּדְבָּר׃

חלצו – כמו וחלצה נעלו (דברים כה ט). יש לשון זכר ונקבה:

דָּבַק לְשׁוֹן יוֹנֵק אֶל־חִכּוֹ בַּצָּמָא עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם פֹּרֵשׂ אֵין לָהֶם׃

פורש – כמו פָרֹס לָרָעֵב (ישעיה נח ז), והוא פת לחם פתותה:

הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים נָשַׁמּוּ בַּחוּצוֹת הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת׃

האוכלים – שיתעדנו: תולע – כתולעת שני:

וַיִּגְדַּל עֲוֺן בַּת־עַמִּי מֵחַטַּאת סְדֹם הַהֲפוּכָה כְמוֹ־רָגַע וְלֹא־חָלוּ בָהּ יָדָיִם׃

חלו – מלשון חיל, ואחרים אמרו כמו עַל רֹאש רְשָעִים יָחוּל (ירמיה כג יט):

זַכּוּ נְזִירֶיהָ מִשֶּׁלֶג צַחוּ מֵחָלָב אָדְמוּ עֶצֶם מִפְּנִינִים סַפִּיר גִּזְרָתָם׃

משלג ומחלב – כפול, וכן ספיר כמו פנינים. וכן טעמו מ"ם מפנינים מושך עצמו ואחר עמו, כמ"ם מאל אביך (בראשית מט כה) כאילו נגזרו מספיר. ולבנת (שמות כד י) כמו לבנה, והעד "כמעשה", ובמקום אחר אבן (יחזקאל א כו):

חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּאֳרָם לֹא נִכְּרוּ בַּחוּצוֹת צָפַד עוֹרָם עַל־עַצְמָם יָבֵשׁ הָיָה כָעֵץ׃

משחור – יותר מן השחרות והוא שם: צפד – כמו דבק, והוא שם לבדו:

טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי־חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב שֶׁהֵם יָזוּבוּ מְדֻקָּרִים מִתְּנוּבֹת שָׂדָי׃

שהם יזבו – והם מדוקרים:

יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן הָיוּ לְבָרוֹת לָמוֹ בְּשֶׁבֶר בַּת־עַמִּי׃

לברות – מגזרת לְהַבְרוֹת את דוד (ש"ב ג לה) והם שני בניינים:

כִּלָּה יְהוָה אֶת־חֲמָתוֹ שָׁפַךְ חֲרוֹן אַפּוֹ וַיַּצֶּת־אֵשׁ בְּצִיּוֹן וַתֹּאכַל יְסוֹדֹתֶיהָ׃

ויצת אש – דמה האף לאש:

לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי־אֶרֶץ וכל [כֹּל] יֹשְׁבֵי תֵבֵל כִּי יָבֹא צַר וְאוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם׃

תבל – מקום הישוב:

מֵחַטֹּאת נְבִיאֶיהָ עֲוֺנוֹת כֹּהֲנֶיהָ הַשֹּׁפְכִים בְּקִרְבָּהּ דַּם צַדִּיקִים׃

דם צדיקים – דם כל צדיק וצדיק, וכן בלב חכמים (קהלת ז ד):

נָעוּ עִוְרִים בַּחוּצוֹת נְגֹאֲלוּ בַּדָּם בְּלֹא יוּכְלוּ יִגְּעוּ בִּלְבֻשֵׁיהֶם׃

עורים – כעורים, וכן אש אוכלה הוא (דברים ד כד): נגאלו – מלה מורכבת מבנין נפעל ובנין שלא נקרא שם פועלו:

סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ סוּרוּ סוּרוּ אַל־תִּגָּעוּ כִּי נָצוּ גַּם־נָעוּ אָמְרוּ בַּגּוֹיִם לֹא יוֹסִיפוּ לָגוּר׃

סורו גוי טמא: נצו – יש להם נוצה כעוף, וכן נצא תצא (ירמיה מח ט):

פְּנֵי יְהוָה חִלְּקָם לֹא יוֹסִיף לְהַבִּיטָם פְּנֵי כֹהֲנִים לֹא נָשָׂאוּ זקנים [וּזְקֵנִים] לֹא חָנָנוּ׃

פני ה' – זעף, כי בפנים יראה כמו ופניה לא היו לה עוד (ש"א א יח):

עודינה [עוֹדֵינוּ] תִּכְלֶינָה עֵינֵינוּ אֶל־עֶזְרָתֵנוּ הָבֶל בְּצִפִּיָּתֵנוּ צִפִּינוּ אֶל־גּוֹי לֹא יוֹשִׁעַ׃

בצפיתנו – אין לו משקל:

צָדוּ צְעָדֵינוּ מִלֶּכֶת בִּרְחֹבֹתֵינוּ קָרַב קִצֵּינוּ מָלְאוּ יָמֵינוּ כִּי־בָא קִצֵּינוּ׃

צדו – כאילו צדו צעדינו:

קַלִּים הָיוּ רֹדְפֵינוּ מִנִּשְׁרֵי שָׁמָיִם עַל־הֶהָרִים דְּלָקֻנוּ בַּמִּדְבָּר אָרְבוּ לָנוּ׃

וכן ויאמר דלקונו כמו כי דלקת אחרי (בראשית לא, לו):

רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ יְהוָה נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם אֲשֶׁר אָמַרְנוּ בְּצִלּוֹ נִחְיֶה בַגּוֹיִם׃

בשחיתותם – כמו בשחתם נתפש (יחזקאל יט ד):

שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת־אֱדוֹם יושבתי [יוֹשֶׁבֶת] בְּאֶרֶץ עוּץ גַּם־עָלַיִךְ תַּעֲבָר־כּוֹס תִּשְׁכְּרִי וְתִתְעָרִי׃

עוץ – שנים הם, והם ארמים:

תַּם־עֲוֺנֵךְ בַּת־צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ פָּקַד עֲוֺנֵךְ בַּת־אֱדוֹם גִּלָּה עַל־חַטֹּאתָיִךְ׃

לא יוסיף – שב אל עוונך, ועליו ישוב פקד. או ישוב אל השם הנזכר ברוח אפנו: