א
לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד׃
ב
בְּבוֹא־אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר־בָּא אֶל־בַּת־שָׁבַע׃
אִבְּן עֶזְרָא
בבא אליו נתן הנביא - בהתנבאות נתן על דוד ואמר לו: גם ה' העביר חטאתך לא תמות, כי מלת גם תורה כי כבר עשה תשובה, על כן אמר לו: העביר חטאתך וכבר פירשתי דבר בת שבע כי לא היתה אשת איש באמת.
ג
חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי׃
אִבְּן עֶזְרָא
חנני - כאילו התאוה עשתה לו חמס שהתגברה על דעתו. וטעם פשעי – בעבור דבר בת שבע ודבר אוריה.
ד
הרבה [הֶרֶב] כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֺנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי׃
אִבְּן עֶזְרָא
הרב - לשון ציווי, כמו הרף ואגידה לך ויהיה כבסני שם הפועל, כמו לכבסני, או יהיה הרב שם כמו הרבה ויהיה כבסני ציווי, והנה דימה הנשמה שנתגאלה לעשות מה שאיננו נכון, כדבר מטונף שהוא צריך לכיבוס וטהרה.
ה
כִּי־פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד׃
רַשִׁ״י
וחטאתי נגדי תמיד. מתוך שאני מתחרט ודואג עליו דומה לי כאילו הוא לפני תמיד כל שעה:
אִבְּן עֶזְרָא
כי - וטעם חטאתי בעבור מחשבתו, בעבור שלא שמר מצות השם, והנה פשעי כנגד האדם.
מְצוּדַת דָּוִד
אני אדע. מכיר אני שפשעתי ותוהה אני עליו: נגדי תמיד. לזכור בו ולדאוג עליו:
ו
לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ׃
רַשִׁ״י
לך לבדך חטאתי. לפיכך בידך לסלוח ואף מה שהרעותי לאוריה לא חטאתי אלא לך שהזהרת על הדבר: למען תצדק בדברך. כמו במנהגך, (סא"א) כח היה לי להתגבר על יצרי אלא שלא יאמרו העבד נצח את רבו שאמרתי לפניך בחנני ונסני (לעיל כ"ו) ובחנתני ולא נמצאתי שלם כדי שתצדק אתה ולא אני, ד"א למען תצדק בדברך אם תמחול לי תצדק בדינך לנכח כל הרשעים שאינם שבים שלא יוכלו לומר כאילו עשינו תשובה לא הועלנו:
אִבְּן עֶזְרָא
לך - זאת היא החטאת שהיא נגדי תמיד היא שחטאתי לך לבדך. וטעם למען תצדק – קשור עם פשעי אני אדע. הטעם: אני מודה ואין צריך להוכיחני, או יהי קשור עם חנני, כי אני מודה ואתה אמרת כי תסלח לשבים מתודים מעונם.
מְצוּדַת דָּוִד
לך לבדך. ובידך א״כ למחול משא״כ אם היה החטא לאדם: בעיניך. כפל הדבר במ״ש: למען וגו׳. מתחלה נעשית למען תהיה צדק בדברך שאמרת שלא אעמוד בנסיון כזה וכמ״ש רז״ל: תזכה וגו׳. מוסב על מלת למען כאומר ועתה מחול לי למען תהיה זכאי בשפטך את הרשעים הממאנים לשוב על כי יראו שמחלת לי בתשובה:
ז
הֵן־בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי׃
רַשִׁ״י
הן בעוון חוללתי. ואיך לא אחטא ועיקר יצירתי ע"י תשמיש הוא שכמה עונות באים על ידו, ד"א עיקר יצירתי מזכר ונקבה שכלם מלאים עון, יש מדרשים למקרא זה ואינם מתיישבים לפי ענין המדבר במזמור: יחמתני. ל' חמימות כמו (בראשי' ל') ויחמנה הצאן בבואן לשתות (סא"א):
אִבְּן עֶזְרָא
הן - בעבור התאוה הנטועה בלב אדם כאילו בעון חוללתי. והטעם: כי בשעת הלידה היצר הרע נטוע בלב. ומלת יחמתני – זרה כאילו יחמה ממני על דרך: ליחמנה. ויש אומרים: כי זה רמז לחוה שלא ילדה רק אחר שחטאה.
מְצוּדַת דָּוִד
הן בעוון חוללתי. כמ״ש רז״ל ולזה אמר הלא נבראתי בעון לזה מאוד גבר בי היצה״ר להחטיאני בדבר העון אשר הוא מעין העון אשר נבראתי בה: ובחטא יחמתני אמי. כשנתחממה אמי כשנתעברה ממני היה בחטא וכפל הדבר במ״ש:
מְצוּדַת צִיּוֹן
חוללתי. נבראתי כמו ואל שרה תחוללכם (ישעיהו נ״א:ב׳): יחמתני. מלשון חמימה:
ח
הֵן־אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת וּבְסָתֻם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי׃
רַשִׁ״י
הן אמת חפצת בטחות. והריני מודה על האמת כי חטאתי: בטוחות. אלו כליות שהן חלקות, ומנחם חברו עם כמטחוי קשת (בראשית כ"א), וכן מי שת בטוחות חכמה (איוב ל"ח) פתרונו לשון משך כי כאשר יש לקשת משך כן יש משך לדעת (סא"א): ובסתום חכמה תודיעני. ובלב שהוא סתום הודעתני חכמה להתודו':
אִבְּן עֶזְרָא
הן אמת - הטעם אע"פ שחטאתי, אמונת לבי באלהותך לא השתבשה וזה הוא אשר תחפוץ ותרצה מן האדם. בטוחות - המקומות הנעלמים שהם מכוני הלב. וקדמונינו ז"ל אמרו: אלו כליות שהם מכוסות בחלב, כמו: מי שת בטוחות חכמה. ובסתום - תוריני ותודיעני הדבר הנעלם ממני. ולפי דעתי: כי הטעם כפול, ותי"ו תודיעני שבה אל אמת, כי עקרו אמנת והתי"ו לשון נקבה אמת מארץ תצמח, כדרך בת והנה בתו הוא בנתו, וככה אמתו ולשון רבות אמנות לא אמתים, כאשר לא יאמר מן בת בתים כי אם בנות.
מְצוּדַת דָּוִד
הן אמת וכו׳. הלא חפץ אתה להיות נשרש האמת אף במחשבות הכליות וא״כ לא יפה עשה אבי במחשבתו עם כי לא חטא בפועל: ובסתום. בהכליות הסתומים הודעתני חכמה ר״ל כמוני כמות כל האדם תלויה החכמה בהכליות ולזה רע מאוד מחשבה רעה כי היא נעשה בכליות מקום נביעת החכמה ולפי גודל החטא הגדיל בי היצה״ר:
מְצוּדַת צִיּוֹן
בטוחות. בכליות הטוחות ומכוסות בחלב וכן מי שח בטוחות חכמה (איוב ל״ח:ל״ו):
ט
תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין׃
רַשִׁ״י
תחטאני באזוב. כמו שמטהר המצורע וטמא מת:
אִבְּן עֶזְרָא
תחטאני - דמה זה המקרה שקרה לנשמה כנגע צרעת בגוף, על כן: תחטאני באזוב. ומלת אלבין – מהפעלים העומדים הלבינו שריגיה.
מְצוּדַת דָּוִד
תחטאני. ולזה תסיר חטאי כמו שמסירין הטומאה עם הזאת האזוב ואהיה טהור מטומאת החטא: תכבסני. ר״ל מחול לי לבל ישאר רושם עון ואהיה לבן יותר מן השלג מבלי רושם עון כלל:
מְצוּדַת צִיּוֹן
תחטאני. תסיר חטאי וכן ובכל תבואתי תשרש (שם לא) ור״ל תסיר השורש באזוב. שם עשב מה:
י
תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תָּגֵלְנָה עֲצָמוֹת דִּכִּיתָ׃
רַשִׁ״י
תשמיעני ששון ושמחה. סליחת החטא: עצמות דכית. כשכעסת עלי:
אִבְּן עֶזְרָא
תשמיעני - טעם ששון - בעבור היות נפשו מתאבלת. תגלנה - כן לתוקף כח הגוף.
מְצוּדַת דָּוִד
תשמיעני ששון ושמחה. השמיעני סלחתי ויהיה לי שמחה וששון ואז תגלנה העצמות אשר דכית בדבר הנבואה הקשה הבאה אלי:
יא
הַסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵחֲטָאָי וְכָל־עֲוֺנֹתַי מְחֵה׃
יב
לֵב טָהוֹר בְּרָא־לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי׃
רַשִׁ״י
לב טהור ברא לי אלהים. שלא אכשל עוד:
אִבְּן עֶזְרָא
לב - בעבור שהזכיר כי חולל בעון. והטעם: התאוה הנטועה הביאתהו לחטא, יתפלל אל השם שיעזרהו על יצרו, שלא יחטא פעם אחרת חטא כזה, וזה לב טהור. ורוח נכון - הטעם כפול.
יג
אַל־תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל־תִּקַּח מִמֶּנִּי׃
רַשִׁ״י
ורוח קדשך אל תקח ממני. שלא יהא רוח הקודש מרוחק ממני (סא"א):
אִבְּן עֶזְרָא
אל - פחד שיפול ממעלת אנשי רוח הקדש ומצאנו באחרית ימיו שאמר: רוח ה' דבר בי.
מְצוּדַת דָּוִד
אל תשליכני. למאס בי ולעזבני אל המקריים: ורוח קדשך. רוה״ק אשר בי מאז:
יד
הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי׃
רַשִׁ״י
השיבה לי ששון ישעך. רוח הקודש שנסתלק מעלי: נדיבה. לשון נדיבות קצינות:
אִבְּן עֶזְרָא
השיבה - בעבור היותו קודם שיחטא שמח כי לא חטא מימיו, על כן טעם השיבה. ותי"ו תסמכני קשורה עם רוח נדיבה. והטעם שתסמכני רוח נדיבה, להתנדב עד אלמדה.
מְצוּדַת דָּוִד
השיבה. שלח לי ששון ישועה כמאז: תסמכני. סמוך אותי ברצון אהבת המתן כמשפט לאוהבי ה׳:
טו
אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ׃
רַשִׁ״י
אלמדה פושעים דרכיך. וממני ילמדו וישובו אם יראו שתסלח לי:
מְצוּדַת דָּוִד
אלמדה. אז אוכל ללמד את דרכיך את הפושעים ולהזהירם על התשובה ולומר להם ראו מה עלתה בי ע״י התשובה: אליך ישובו. ע״י דברי אלה ידעתי כי ישובו:
טז
הַצִּילֵנִי מִדָּמִים אֱלֹהִים אֱלֹהֵי תְּשׁוּעָתִי תְּרַנֵּן לְשׁוֹנִי צִדְקָתֶךָ׃
רַשִׁ״י
הצילני מדמים. שלא אמות בחרב על עונשו של אוריה שהרגתי:
אִבְּן עֶזְרָא
הצילני - בעבור הריגת אוריה. וטעם תרנן לשוני צדקתך – כי אינני רוצח וחייב מיתה כי הוא לא צוה להרוג אותו, רק מחשבתו רעה היתה לשומו במקום הסכנה.
מְצוּדַת דָּוִד
מדמים. שלא יושפך דמי בגמול עון הזה ואז תרנן לשוני הצדקה שעשית עמדי:
יז
אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ׃
רַשִׁ״י
אדני שפתי תפתח. מחול לי ויהי לי פתחון פה להגיד תהלתך:
מְצוּדַת דָּוִד
תפתח. במה שתמחול לי תפתח פי להגיד תהלתך לרבים ולהעיר לבם על התשובה:
יח
כִּי לֹא־תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה עוֹלָה לֹא תִרְצֶה׃
רַשִׁ״י
כי לא תחפוץ זבח. שאין זבח חטאת בא על המזיד: ואתנה. שאם תחפוץ אתננו לך:
אִבְּן עֶזְרָא
כי - לא שאלת בתורתך ובקשת להקריב עולה, או חטאת בעבור עון כזה.
יט
זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב־נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה׃
אִבְּן עֶזְרָא
זבחי - חשובה היא התשובה כזבחי אלהים. והתשובה היא: לב נשבר ונדכה.
מְצוּדַת דָּוִד
זבחי. רוח נשברה הוא הזבח המרוצה ולא תבזה אם כן לבי הנשבר והנדכה:
כ
הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת־צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם׃
רַשִׁ״י
היטיבה. לבנות בית מקדשך בתוכה בימי שלמה בני:
אִבְּן עֶזְרָא
היטיבה - אמר אחד מחכמי ספרד: כי אלה השנים פסוקים הוסיפם אחד מהחסידים שהיה בבבל, שהיה מתנפל לפני השם ומתפלל המזמור הזה והצריכו לדבר זה, בעבור שלא נודע כי ציון הוא המקום הנבחר רק בעת זקנות דוד, גם נכון הוא שנאמר ברוח הקודש.
מְצוּדַת דָּוִד
היטיבה. חוזר גם להתפלל על בני הגולה בבבל ואשור ואמר ראה לבותם הנשברים והיטיבה ברצונך את ציון שתבנה ותכונן:
כא
אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי־צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל אָז יַעֲלוּ עַל־מִזְבַּחֲךָ פָרִים׃
אִבְּן עֶזְרָא
אז, זבחי צדק - הם השלמים. ועולה - היא עולת תמיד ומוספים. וכליל - מנחת כהן.
מְצוּדַת דָּוִד
אז תחפוץ וגו׳. כי אז תמלא הארץ דעה ולא יחטאו ולא יצטרכו עוד להביא חטאות ואשמות ולבד זבחי צדק יזבחו והם שלמים ועולות הבאים בנדבה ומבלי חטא: אז יעלו וגו׳. כפל הדבר במילות שונות:
מְצוּדַת צִיּוֹן
וכליל. היא מנחת כהן שנאמר בה כליל תהיה (ויקרא ו׳:ט״ז) לפי שכולו נשרף:
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.